גולני

בליפ, ככה זה כבר שבועיים.
כל בליפ מקפיץ לה את הלב, הפעם זה גם היה ממנו.
לפעמים הוא נעלם לימים, לפעמים חוזר, לםעמים כמה פעמים ביום – אין תבניות, אין קבעונות. הלב קופץ.
"צפון או דרום?", הופיעה שאלה לא ברורה על הצג. "דרום", ענתה.
"15:50, על הקרון הכי הדרומי ברכבת", צייצה התשובה.
היא גם ככה תכננה לצאת מוקדם, אז לא היתה בהודעה שום הפתעה.
מוזר, חשבה, בדרכ הכל אצלו כ"כ מתוכנן, כ"כ מפתיע, כ"כ מאתגר. היא היתה פריקית של מילים, קושי הפך אצלה מיד לאתגר, היא האמינה שהמילים עוזרות לה.
והפעם, הכי בנונשלנט, הרכבת הרגילה הביתה, קצת מאכזב, חשבה.
בשבועיים שהוא שולח לה משימות, הן תמיד הפתיעו – הוא קלט את הניואנסים בשיחות, ולמחרת הופיעה משימה, כאילו לא קשורה, אך קשורה לגמרי.
כך שאמרה שגינס לא מחמיאים לה, וחייב אותה למחרת לקנות גינס חדשים, וללכת איתם לעבודה. ורד, היא שלחה, הסימן ביניהם להשלמת המשימה
כך שאמרה שביומיים שהיא עובדת מהבית התפוקה נמוכה, אילץ אותה לעבוד שעות נוספות. ורד היא שלחה ב2100 בלילה, כשסיימה העיצוב של האריזה החדשה.
כך שאמרה שהיא מאוננת, בתדירות נמוכה, ואילץ אותה לאונן, תוך כדי שיחת וידאו עם לקוח חשוב מחו"ל. העוצמה היתה אלוהית, לקח לה חצי שעה, לחזור למציאות. ורד , היא שלחה, ולא האמינה שזה מה שעשתה.
כך כששלח אותה לשכב עם רונן בעלה, פתאום באמצע השבוע, כך שקבע עבורם את התנוחות, כך שהיה הבמאי למפגש, בלי שהוא היה מודע כלל. ורד, היא שלחה.
תוך כדי מחשבות שרון כבר נכנסה לתחנה. הרכבת הגיעה בזמן, ושנייה לפני שעצרה ברציץ – הודעה. "שבי ליד חייל", נכתב בה.
היא עלתה על הקרון הכי הדרומי. יום חמישי, 15:50, עמוס, אבל סביר. סרקה את הקרון, אנשים בטלפונים, מחשבים ניידים, בחור ישן על החלון עם מסיכת קומיקס, משפחה אחת וכמה חיילים.
היא התיישבה ליד קצין מגולני, ושלחה ורד, כשהיא נרגשת.
פתאום שרון הבינה, והיצטמררה. רק השבוע תיארה לו את המיניות שלה, כחיילת צעירה. את ההוללות, פריצת הגבולות – המין האקראי ביחידת המודיעין המסווגת בה שירתה.
את האורגיות, החדירה הכפולה הראשונה עם הקמבץ ואחד הסמלים, והרבות אחריה. תחושת המלאות העילאית, כששני איברים מסונכרנים נכנסים לגופה. כשיותר משניים משתמשים בה כחפץ, אבל בעצם היא זו שמנהלת את הסיטואציה. את הגמירות המשותפות שלהם, על פניה וגופה הצעיר. את השותפה לחדר, שהיתה החוויה הנשית הראשונה שלה.
הזיכרון גרם לתחושות שעדיין העבירו בה רטט של עונג, גם 20 שנה אחרי, כשכבר מזמן לא היתה חלק משלישייה, אלא מין ונילי רגיל.
זו היתה תקופה שלא חשפה בפני אף אחד מבני הזוג שלה, כולל בעלה, מחשש שלא יבינו – חיילת צעירה שבודקת גבולות. ולא היו שם גבולות. מוזר, דווקא איתו היא הרגישה נוח לשתף.
עכשיו כבר הדופק גבר, "בן זונה, מה הוא מתכנן?", חשבה. הרכבת התחילה את הנסיעה, וכלום, אין המשך… דקה ועוד דקה וכלום.
סרקה את הקרון, ואיתה עלו עוד כמה אנשים, והתיישבו.
בליפ.
"תשלחי לי דיקפיק, של החייל שיושב לידך, עד הזמן שאת יורדת בקיסריה", נרשם בהודעה. יש לי רק 20 דקות, איך אצליח?, חשבה. לרגע חייכה, "כן המשימות זה הגיוני, זמני הביצוע זו הבעיה, דפוקה שכמוני".
מזמן היא לא התחילה עם מישהו, קצת שכחה איך עושים זאת – את ההתרגשות, המבטים. אבל עש לה רק 20 דקות. בכללים שלהם, אם משימה לא מבוצעת, המשחק מופסק. וזה היא לא רצתה. המשחק הזה הפך לגורם החיות שלה.
"תגיד, זו הרכבת לקיסריה", שאלה את הקצין. "כן, גם אני יורד שם", ענה. "ואוו איזה יופי, אז תגיד לי, וארד לך..ונרד יחד", ציחקקה במבוכה מדומה, מתחילה לחמם את האווירה.
הוא חייך.. והגניב מבט למחשוף של הגופייה שלבשה. "איך קוראים לך? ", שאלה." נעים מאוד, רן", והושיט יד שזופה וחזקה ללחיצה.
" חוזר מאימון או קו?", שאלה. "אימון – חודש בדרום, עם הקורונה והכל", ענה.
" אז אתה בטח ממש מתגעגע לחברה שלך", ציינה. "איזה חברה, נפרדנו לא מזמן", אמר בקול עצוב.
היא שמה יד חברית על רגלו, "אתה נראה מצויין, היא יודעת מה הפסידה?", אמרה בקול נמוך, שרק הוא יוכל לשמוע אותה.
" כן, ככה יצא", ציין בעצב." תשמע יש לי חולשה לגולני", אמרה כשידה נעה לאורך רגלו, מתחת לשולחן ברבעייה ברכבת, והיא רוכנת לעברו." כל האחים שלי שירתו שם", והסיטה השיער.
היא הספיקה להציץ בשעון, נשארו לה 5 דקות, מעט זמן.
" אני מקווה שזה בסדר", אמרה, והניחה את ידה ישירות על משפעתו, מניעה אותה בתנועות עדינות ומרגישה אותו מתעורר, מתחת לבד.
" חודש, בלי חברה, לא פשוט", חייכה , ובדקה מסביב, שאף אחד לא רואה.
"רן, ואוו, איזה גודל. בא לך להיכנס לשירותים פה בקרון, ולשלוח לי צילום. אני אשמור לך על התיק", חייכה.
הקצין קם, בליטה במכנסיו, ועשה דרכו לשירותים. אחרי דקה חזר. "מורן, לאן לשלוח?", חייך.
שתי דקות אח"כ הרכבת עצרה, ושניהם ירדו מהקרון. ורד, היא שלחה בגאווה.
" חמוד הקצין הגולנציק שלך, אולי נשתמש בו בסופש", היתה התשובה, וחשבה שהיא ראתה את הבחור עם המסיכה המאויירת מביט בה מהחלון. "בן זונה.. ", חייכה, נכנסה לאוטו, ושמרה את התמונה בתיקיה המאובטחת בנייד.
אהבתם.ן – תנו סימן..
רוצות לשחק – תנו סימן..

20 מחשבות על “גולני”

    • הי גיצ, לא יודע.
      אני מוצא שותפות למשחקי שליטה מנטליים – זה כיף לשני הצדדים. רן

      הגב
    • הי תהל, תודה.
      היה לנו סשן השבוע, הוא כבר בשלבי כתיבה.
      יש עוד סיפורים שלי באתר, אשמח שתקראי ותגיבי.
      שבת שלום

      הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)