אני לא מוכנה למות בתולה – חלק ראשון

"אני לא מוכנה למות בתולה" אמרתי לו, וראיתי את הפנים שלו דרך המסך מתחילות להבין.

השיחה שלנו התחילה בראש שלי שבוע לפני, כשהרופא אמר לי שככל הנראה הבעיה שלי חמורה יותר ממה שחשבתי. החלטתי לפני שאני מבררת עד הסוף מה יש לי, אני רוצה לעשות עוד כל מיני דברים בחיים שלי.

החלטתי שאני מוריה, רווקה  בת 25, ממושב בצפון, דתיה מאז ומעולם, ומתכננת גם להישאר ככה. לא מוכנה לעזוב את העולם לפני שאני מבררת על מה כל הרעש והולכת לעשות סקס.

חשבתי על זה הרבה, ומכיוון שאני רווקה ואין חתן באופק, החלטתי לבחור מישהו שמכיר אותי ואני אותו, ובשום פנים לא רציתי לקחת ידיד דוס ו"לקלקל" אותו כי לא בא לי ששנינו נהיה חסרי ניסיון. בחרתי באוהד, בן 26 רווק, אחד החברים הטובים שלי, אנחנו חברים טובים מאז שהיינו מד"שים בבני עקיבא.. הוא היה הקראש הראשון שלי, אבל, כצפוי הוא היה הבוגר יותר והוא לא שם עליי..

אוהד לפני שש שנים במהלך הצבא הכריז בקול את מה שידעתי כבר שנים שהוא יוצא בשאלה. הוא הוריד את הכיפה וגם כמה שנים מהחיים של ההורים שלו. ידעתי שאני נמשכת אליו מאז ומעולם אבל בגלל העתיד הכל כך שונה ששנינו ראינו לעצמנו זה מעולם לא עלה בשיחות הרבות שהיו לנו.

מפה התחילה השיחה שלי שעתיים לפני עם אוהד, בהודעה פשוטה "אתה פנוי?".

הוא החזיר לי כמו תמיד "בשבילך תמיד"

אמרתי לעצמי שלפני שאני מפילה עליו את הפצצה אני לא רוצה לגרום לעצמי פדיחות. שלחתי לו "תגיד, אתה נמשך אליי?"

הוא החזיר לי מיד "למה, מה עשה האידיוט התורן?" ככה הוא קורא  לכל הבחורים שאני יוצאת איתם.

"תאמת שלא קשור.. תענה בכנות!"  מעולם לא שאלתי אותו משהו כזה, והשיחות שלנו מעולם לא נגעו בנושאים כאלה, יכלתי לשמוע את הראש שלו פועל דרך הטלפון.

הוא חיכה כמה דקות, והחזיר לי "כן מורי, ברור".

לא שמתי לב שעצרתי את הנשימה עד שהוא שלח את ההודעה אבל שטף אוויר יצא מפי כשקראתי. מעולם אף אחד לא אמר לי דבר כזה. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לומר לו דבר כזה בהודעה. שלחתי לו, "תוכל להיות ליד הסקייפ בשעה תשע?". "תשע וחצי זה בסדר? אני אמור לחזור לדירה עד אז" אוהד ישר מהטיול שעשה אחרי הצבא בחר כמובן שלא לחזור הביתה אלא לשכור דירה בתל אביב כדי שיוכל להיות קרוב לאוניברסיטה ורחוק מהבית.

ספרתי את הדקות, ווידאתי שההורים ואף אחד מהאחים שלי לא בבית כדי שאף אחד לא יוכל לשמוע את השיחה שלנו. הוא התקשר ב21:28 לבוש בחולצה שאמרתי לו פעם בטעות שהיא יפה עליו. ידעתי בעצמי שאני התאפרתי לפני השיחה והחלפתי את הבגדים המסמורטטים שלבשתי לפני לבגדים הרבה יותר יצוגיים.

הוא פתח "היי"

"היי"

"מה נשמע?"

"ברוך ה' מצויין, מה איתך"

התחלנו בשיחת חולין שארכה כמה דקות, השיחה התקדמה וסיפרתי לו על מה שעבר עליי בחודשים האחרונים, תוך כדי כך הגענו לרופא האחרון שהייתי אצלו, ואז השתררה שתיקה.

ראיתי שהוא מנסה להבין מה הקשר אליו ומה הקשר להודעה ששלחתי לו בוואטצספ . אז הוא שאל אחרי שהשתיקה התארכה "מורי, וואי זה נורא, במה אני יכול לעזור לך"

ואז פלטתי את המשפט-"אני לא מוכנה  למות בתולה"  וראיתי את הפנים שלו דרך המסך מתחילות להבין.

הוא נשען לאחור בכיסא שישב עליו מסתכל עליי בפרצוף רציני, "את רצינית?"

הנהנתי

אוהד המשיך להסתכל עליי דרך המצלמה, בהבעה שלא הצלחתי לפענח.

הוא נשען בבת אחת עם הידיים על השולחן לעבר המחשב, "אוקי"

"אוקי?? זהו אתה מסכים? חשבתי כבר אני אצטרך לשכנע אותך"

"רואים שאת לא מבינה שום דבר, לא צריך לשכנע גבר לסקס"

הסמקתי

הוא חייך את החיוך השווה שלו, שמאז ומעולם עלה בשיחות שלנו עם החברות. מיותר לציין שכשהוא הכריז סופית שהוא כבר לא דתי שבר לכל בנות המושב את הלב.

קבענו שאני אגיע אליו לדירה יומיים לאחר מכן, הוא לא הסכים לפני כדי שיהיה לי עוד זמן לחשוב על זה, "מורי, אני יודע עד כמה זה קו אדום, אני רק רוצה שתבדקי טוב אם את מוכנה לחצות את הקו הזה"

"אוקי, אני לא חושבת שדעתי תשתנה, ובכל זאת זה הולך להיות חד פעמי"

"אם את אומרת"

"אל תיסחף" חייכתי ושתקתי כמה שניות "תודה אוהד"

"לכאלה הצעות, פה תמיד" הוא קרץ לי.

הסמקתי שוב וסגרתי את המחשב.

הגעתי לרחוב שלו רבע שעה לפני השעה שתכננתי, הלכה לי טוב הדרך, למרות הביטחון שחשתי בהחלטה, עדיין היה לי קשה להביא את עצמי לעלות במדרגות לדירה שלו.

זה לא שזו פעם ראשונה שאני פה, כבר יצא לנו לעלות אליו כמה חבר'ה אחרי הפגנה שהייתה בכיכר המדינה חיכינו אצלו עד שהטרמפ חזרה למושב יצא. הדירה שלו הייתה קטנה, שלושה חדרי שינה קטנים וסלון יחסית גדול. הוא גר עם אותם שותף ושותפה כבר כמה שנים. ידעתי מהשיחה שלנו ערב לפני ששניהם לא אמורים לחזור באותו לילה לדירה. הוא היה נשמע בטוח בעצמו אז לא חפרתי בזה. ביקשתי ממנו גם שלא יתנהג אליי כאילו אני שבירה ושלא ייתן לזה שאני דוסית לעצור אותו.

הסתכלתי על המדרגות פעם אחרונה, הדלקתי את האור ועליתי לקומה השנייה, הרמתי את ידי ודפקתי בדלת בתנועות מהירות לפני שאתחרט.

שמעתי אותו בפנים זז, ופותח את הדלת הוא עמד שם עם כל ה1.80 שלו גבוה ממני ב15 ס"מ. והוא פתח את הדלת בתנועה רחבה כך שיכלתי להיכנס לסלון. הוא סגר אחריי את הדלת, הראש שלי צעק לי מיד "ייחוד!!" שכן ישנה בעיה שבחור ובחורה יהיו בחדר סגור, גיחכתי למחשבה בידיעה ברורה שזה לא ישנה לאור הסיבה שנכנסתי לדירה בכלל..

הורדתי את התיק שהיה עליי לרצפה, אוהד הסתובב מאחורי, מתעלם במכוון מהמחשבות שבבירור רצו לי בראש, "רוצה להוריד את המעיל?" הוא שאל "אממ.. כן, תודה" הוא החזיק לי את המעיל מאחור מסייע לי להוריד את המעיל, נוגע לא נוגע בכתפיי. הוא תלה את המעיל על מתלה שהיה מאחורי הדלת.

"רוצה לשתות משהו?"

"אשמח"

אוהד צעד אל המטבח בצעדים בטוחים פתח ארון והוציא משם שתי כוסות זכוכית. מהמדף מעל הוא הוריד בקבוק של ויסקי, מוזג לשתי הכוסות. מרים כל אחת ביד אחרת, מושיט לי את השמאלית כשידו עוטפת את הכוס, מתוך ההרגל תפסתי את הכוס כשידי לא נוגעת בידו, הוא המשיך לאחוז בה מביט בפניי עד שהזזתי מעט את ידי לתפוס את הכוס בצורה נוחה וזרם עבר בידי כשאצבעותיי נגעו באצבעותיו.

"לחיים"

"ברוך אתה… שהכל נהיה בדברו"

השתייה מעט שברה את הקרח והתחלנו בשיחה קלילה על איך עבר היום, ואיך הגעתי והאם שמעתי על ההוא שעבר תאונה וההיא שהתארסה.

הוא לקח את הבקבוק והוביל אותי לסלון, הוא התיישב על הספה והתרווח. התיישבתי לידו, בתחילה עם הפנים לעבר השולחן ואז מתוך תנועה מחושבת חלצתי את נעליי וקיפלתי רגל אחת מתחתי שהרימה את החצאית שלבשתי כך שחשפה את הברך שלי והסתובבתי עם הפנים אליו, עם העיניים שלי בעיניים שלו מודעת בכל רגע לברך החשופה שלי ולזה שהוא הבחור היחיד שראה אותה בחיים.

המשכנו בשיחה, הוא הניח את הכוס שלו על השולחן והעיניים שלו טיילו על כפות הרגליים שלי למעלה על רגליי, החצאית ג'ינס שלבשתי, על החזה שלי, הצוואר, השיער האסוף בגומייה ומטה אל ידיי ששיחקו בטבעת שעל ידי מכיתה י'. כבר כמעט חצי שנה שלא נפגשנו, הוא קיצץ את השיער והחולצה שאמנם לא היתה צמודה לגופו הראתה שהוא עבד בחדר הכושר. שמחתי שעדיין אני חושבת שהוא הבחור הנכון לפעם הראשונה ואולי היחידה שלי.

דיברנו אולי שעה לפני שהוא קם והכריז שהוא הולך לשירותים. הוצאתי את הפלאפון שלי ושלחתי לאמא שאני נשארת לישון במרכז ושלא תדאג לי. מזגתי לעצמי עוד קצת מהויסקי, שתיתי והנחתי  את הכוס שלי חזרה על השולחן. אוהד חזר לסלון והתיישב על הספה, מעט יותר קרוב, מרים את כף ידו הפרושה לעברי, הסתכלתי עליו ושמתי את ידי בכף ידו, ידו היתה חמימה ורכה, כמו בחור שיושב ולומד כל היום. סגרתי את ידי על ידו והמשכנו בשיחה שלנו, המגע מאפשר לי להתרגל אליו. לאחר עוד זמן מה אני רואה שהוא מפסיק להקשיב לי ורק מסתכל על פי כשאני מדברת, הפסקתי לדבר, זה קטע לו את המחשבה שהיה בה. הוא הרים את עיניו מפי לעיניי, ירד לחזי, לידינו ושוב חזר לעיניי.

חייכתי, "מה קרה"

"סתם, לא קרה לי הרבה שבחורה פשוט אמרה לי אני רוצה לשכב איתך בצורה כל כך ישירה.."

"תכלס אין לי מושג מה הנורמה, בחיים לא ביקשתי דבר כזה.. לא התכוונתי.. ואם אתה לא רוצה.." משכתי את ידי מידו והרגשתי פגיעה.

הוא נבהל מהתגובה שלי, נשען לעברי, תפס את ידי שוב והסתכל לי בעיניים מקרוב.

"שלא תעזי לחשוב לרגע שאני לא רוצה. אני מאוד רוצה, אני רוצה עוד מלפני שנכנסת להדריך איתי, נלחמתי כדי שתיכנסי איתי להדריך, כמובן שלקומונרית נתתי סיבות כמו התאמה לשבט ודברים כאלה, בתכל'ס, פשוט רציתי סיבה להיות איתך"

נשארתי פעורת פה מהתשובה שלו, לא חשבתי בכלל שהוא ספר אותי אז. או בכלל ראה אותי.

פתאום נהייתי מודעת מאו לזה שאני אצלו בדירה, איתו לבד, אוחזת בידו והפנים שלנו נמצאות במרחק של 30 סנטימטרים אחד מהשניה ואני נמשכת אליו ברמה שלא חשבתי שקיימת, הסתכלתי על שפתיו, והגוף שלי פעל, לא המח וקירבתי את פי לפיו, כמובן שעשיתי את זה מהר מידי והאפים שלנו התנגשו. התרחקתי מהר הוא הסתכל שוב בעיניי, שחרר את החיבור בין ידינו, והרים את ידיו לפניי, אחז בהן משתי צידי ראשי, כך שהאגודלים שלו על עצמות הלחיים שלי ושאר כף היד מתחת לאוזניים שלי ואוחזת בצידי צווארי. הוא הטה את ראשי מעט לצד והצמיד את פנינו לנשיקה, הוא בתנועות שלו גרם לזה להיות הרבה יותר פשוט ממה שדמיינתי שזה, כשהתרחקנו לאחר כמה שניות קלטתי פתאום שתפסתי את הזרועות שלו בחזקה, שחררתי אותן והשפלתי את מבטי.

4 מחשבות על “אני לא מוכנה למות בתולה – חלק ראשון”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)