אביגיל (פרק 1)

מר נווג'ה בפייסבוק

 

המטוס המריא בדרכו לשדה התעופה סטנסטד דרומית ללונדון. הגברת הישובה ליד מושב החלון הביטה בי במבט מחוייך וחייכתי בחזרה.

"אני תמיד לחוצה מההמראה כל פעם מחדש, אף פעם לא מבינה כיצד היצור המתכתי הזה מצליח להתרומם"

"כן, זה פלא, גם אני לא מבין"

"אני אביגיל" אמרה לי בנימוס

אמדתי את הגברת למשך קמצוץ שניה. היא היתה גרסה נשית מבוגרת של מישהי שהיתה פעם בחורה מאד יפה. ניסיתי לקלף את מעט השכבות שהצטברו בפניה ולדמיין אותה בגיל חמישים, כפי שמלאו לי לא מזמן והמשכתי לקלף את השכבות אט אט כדי לנסות לדמיין בחורה צעירה מאד ותוססת.

"שי" עניתי בנימוס והייתי סקרן לדעת מה מטרת הנסיעה שלה.

וכאילו שמעה את רחשיי ליבי ושאלותיי היא המשיכה לדבר

"מחרתיים ימלאו עשר שנים למותו של בעלי, אני הולכת לפקוד את קברו עם בת דודתי שגרה כאן עדיין בלונדון"

"אני מצטער לשמוע, בן כמה היה  כשנפטר?"

"הוא היה אמור להיות בן 80 השנה, אך נפטר מהמחלה הארורה. הוא אנגלי ואני כפי שאתה רואה ישראלית, הילדים שלנו עלו לארץ ואחרי שהוא נפטר גם אני יצאתי בעקבות הילדים. לא רציתי להיות בודדה. מה יש לאשה ישראלית בת 65 לעשות בארץ הקרה הזאת ללא משפחה לידה, אז מכרתי את הבית שלנו בהמסטד ועליתי לארץ, הוא השאיר אותי אשה אמידה למדי"

"איך הכרת את בעלך?"

"ב 1967, אחרי מלחמת ששת הימים הוא הגיע בתור מתנדב לארץ, אני הייתי קיבוצניקית בת 22, משועממת מהגברים המחוספסים בקיבוץ.

היא הרהרה לכמה שניות כאילו חושבת במה נכון לשתף אותי.

"התאהבתי באנגלי המקסים הזה ונכנסתי  כעבור כמה חודשים להריון ממנו. אתה בטח לא מסוגל לתאר אותי כבחורה סקסית ותוססת, אבל תאמין לי שזאת היתה תקופה מטורפת של חופש מיני"

"אני דוקא כן יכול לדמיין" נפתחתי לפניה "אם את כבר מעלה את העניין

"אז נולדת ב 1945, ממש בתום מלחמת העולם השניה"

"כן, אני פרי הביכורים של הורים לניצולי שואה שעלו באוניית מעפילים בלתי ליגאלית ובסוף התיישבו בקיבוץ ושם נולדתי, הצברית שלהם, אבל אני גדלתי בבית הילדים בקיבוץ רוב הזמן ואת ההורים רק היינו רואים לשעה שעתיים בשעה ארבע אחר הצהרים. מכיר את השיר ארבע אחר הצהרים?"

"כן בטח, אני אוהב שירה עברית"

"זה עלינו" צחקה בחיוך גדול.

"אני מקווה שאני לא מייגעת אותך, אתה נראה לי אדם נחמד, קשוב"

"תודה על המחמאה" עניתי "אני מתעניין בהסטוריה משפחתית, סיפורים של אנשים מהחיים האמיתיים"

"אז סיפור אהבה כמו שלי זה בטח משהו שאתה יכול לכתוב עליו משהו. אני יכולה לספר לך על בעלי האנגלי, שחיזר אחרי מספר חודשים, היינו רוקדים במועדון לצלילי הביטלס ועוד להקות ששלטון מפא"י חשב שהם משחיתים אותנו, ואולי הם באמת השחיתו אותנו, כי בסופו של יום מצאתי את עצמי עם האנגלי בחדר אחד מתעלסים עד כלות חושינו. ידעתי מה אשה צריכה להרגיש כי הכרתי את גופי אם אתה מבין למה אני מתכוונת.

חייכתי אליה, "כן, ברור, חושב שכל אדם מתחיל להכיר את מיניותו לבד בגילאים צעירים"

"אז אני הייתי אקסטרה פעילה מתחת לשמיכה בחדר הילדים. ההורמונים שלי היו מטורפים, אך כל הפעילות המינית שלי הסתכמה במשחקי ידיים עם כמה נערים ועם עצמי."

השיחה באמת קולחת למקומות שאני לא תיארתי לעצמי והיא המשיכה כאילו היתה צריכה לפרוק את אשר על ליבה.

"אבל הגבר הראשון שלי, שחדר אלי ולנשמתי היה ג'ורג'"

חשבתי לעצמי שזאת פעם ראשונה שהדמות של האנגלי מקבלת שם.

"ג'ורג' נגע בי כמו שאף אחד אחר לא נגע בי, ברכות ובחושניות ואני נעניתי לו ופתחתי לו את גן העדן שלי בפעם הראשונה"

אהבתי את הביטוי גן העדן. וחייכתי אליה

"וואוו, אני חייב לומר לך שהיו לך חיים מעניינים, בחורה צעירה, נוסעת לחיות בלונדון, איך ההורים קיבלו את זה?"

"לא טוב, זה היה שוק בשבילם, הם זכרו את הקשיים שהבריטים הערימו על היהודים בתקופת העליה הבלתי ליגלית ובקום המדינה, אבל כעבור שנתיים של חיים באנגליה הם הגיעו לביקור ב 1970 ולמדו להכיר את ג'ורג' ומשפחתו יותר טוב וקצת נרגעו, וחוץ מזה מזל שהיו לי עוד אח ואחות בארץ שנשארו איתם, אז לא הרגשתי נקיפות מצפון יותר מידי גדולות"

"עברת הרבה בחיים" עניתי לה "ומאז מות בעלך מצאת זוגיות או חבר?"

"שנתיים התאבלתי על המאהב הכי גדול של חיי, היתה לנו אהבה וסקס כמעט עד שהיה בן 68 וחלה במחלה. מאז ניסיתי לצאת לכמה דייטים כשכבר חייתי בארץ, תאמין לי שהיו פונים אלי לפני עשר שנים גברים בגילך ורוצים להיכנס איתי למיטה, היו מתארים לי מה הם יעשו לי, אך לא הייתי מוכנה מאז מות בעלי"

"זאת ממש אהבה גדולה מה שהיה בינכם, משהו שקשה לנפץ גם אחרי המוות"

"יש בי יותר פתיחות עכשיו" ענתה אביגיל "אבל, אם אני אכנס לקשר עם בן שבעים פלוס, לא בטוח שיהיה כאן סקס ואם הוא מסוגל"

"יש ויאגרה היום" עניתי

"זה נכון, אבל חלק מהגברים הטובים גם אסור להם לקחת את זה בגלל מחלות רקע כאלה וכאלה, אז מה שנותר לי זה אולי לקבל הצעה של גבר בגילך, ואז אני ארגיש קצת כאילו אני מעסיקה איזה ג'יגולו רק למטרות סקס"

"יש בזה משהו רע?" שאלתי "סך הכל סקס זה צורך פיזי גם כן, אם את נהנית ללכת למסעדה, אז למה שלא תהני גם ממשהו שעשה לך טוב בעבר?"

"אולי אתה צודק, אני אחשוב על זה"

שתיקה קלה של כמה שניות התרחשו לאחר השיחה ואז היא שאלה:

"לאן אתה נוסע?"

"אני עובד כמנהל פרוייקט בתחום רפואי, אמון על שיתופי פעולה עם חברות, באתי לאיזה קונסרציום של כמה חברות. אשן כאן בשדה התעופה הלילה כשננחת ומחר בבוקר מדרים לבריסטול עם מכונית שאשכור"

"גם אני ישנה כאן הלילה, לא רוצה להטריח את בת דודתי שתגיע ולא רוצה להפריע לה באמצע הלילה"

"זה הכי טוב" עניתי "אני בהולידיי אין"

"גם אני"  ענתה אביגיל "אשמח אם ניסע ביחד, אני אף פעם לא בטוחה איפה אוספים את האוטובוס למלונות, אז גבר צעיר כמוך יוכל לעזור לי"

"בשמחה"

הטיסה עברה בנעימים ונחתנו בסטנסטד. מכיון שהיה לי רק טרולי, עזרתי לאביגיל עם המזוודה שלה. בעומדה, אביגיל נראתה זקופה ונאה מאד, חיטובי מותניה נשארו צעירים למדי מבעד לשמלה הצמודה יחסית שלבשה וחריץ קטן של שדיה איתגר אותי במעט. המתנו בתחנת האוטובוס למלונות וכשהוא הגיע, העמסתי את המזוודה לפנים האוטובוס.

בזמן הנסיעה אביגיל הניחה לרגע יד על רגלי והביטה בי

"שי, יש לי שאלה אליך"

ידה המשיכה לנוח על רגלי באופן מפתיע

"מה השאלה אביגיל"

"אתה חושב שנוכל אולי לישון יחד באותו חדר? אני חשבתי רבות על מה שאמרת על הזדמנויות ואתה נראה לי גבר עדין כמו ג'ורג'. גבר שיהיה לי נעים איתו"

"וואוו, אביגיל, את בטוחה שזה מה שאת רוצה? אף פעם לא הייתי עם מישהי מבוגרת ממני ב 25 שנים"

"מה אתה חושב שי? שהשתניתי ? אולי יש לי עוד כמה קמטים על הגוף, אולי החזה שלי לא אותו הדבר, אבל הצורך במגע וחיבוק הוא בלתי נמנע בכל גיל"

"אני בהלם אביגיל" חשבתי לעצמי עוד כמה שניות "אבל, זה יהיה לי לכבוד, ואני אשתדל שזה יהיה לילה בלתי נשכח בשבילך, ואם זה יהיה טוב, נוכל אולי להיפגש בארץ מידי פעם"

היא המשיכה ללטף את רגלי ובידי השמאלית חיבקתי אותה קלות וליטפתי את גבה כל הדרך למלון.

"אבל תהיה עדין איתי, תזכור שלא הרגשתי גבר שתיים עשרה שנים"

"מבטיח"

לפרק 2

 

2 מחשבות על “אביגיל (פרק 1)”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)