מזכירת המנכ"ל

מאת אלפרדו

שדות ירוקים, מנוקדים באדום ולבן, נפרשו מול עיניי, התבוננתי בהשתאות, בהרמוניית הצבעים המשתלבת ושיבחתי ביני לבין עצמי את כישורי הטבע, תוך כדי שאני רצה בקלילות של אילה, שמלתי הלבנה מתעופפת סביבי ומגלה את כל שהיא אמורה להסתיר.
רצתי ורצתי, אך לא הצלחתי להגיע, נשמתי השתוקקה בכל מאודה להגיע, לגעת, להריח, אך ככל שרצתי מהר יותר
כך השדות נראו רחוקים ממני.
פתאום, בכל המרוץ הזה, לעבר הצבעים המזמינים, שמעתי צלצול, זה נראה לי כל כך לא שייך, לא טבעי ובכל זאת, הצלצול רק התגבר והתגבר מרגע לרגע.
גם לכאן הגיעו הטלפונים?, שאלתי את עצמי בכעס מסוים, מנסה להיאחז עוד רגע אחד בחלום המקסים, שבמהירות מכאיבה פינה את השדה הצבעוני לסגול שבחדרי.
הושטתי יד כבדה ובתנועה אחת מדויקת, העפתי את השעון המעורר לצידו השני של החדר.
הסתובבתי על צידי, מגלה את בעלי מתלבש בתנועות לאות, כמו בכל בוקר חדש.
"בוקר טוב נסיכה" חייך אלי.
"בוקר אור נסיך," החזרתי לו את הברכה השגרתית שלנו, בעשור האחרון, תוך כדי שאני מתרוממת נשענת על מרפקיי ומתבוננת בו בחיבה.
"יאללה קומי, שלא תאחרי, ביום הראשון בעבודה, תמיד צריך לעשות רושם טוב, קומי כבר".
"אוף אין לי כוח, היה לי חלום נפלא, אני רוצה עוד לישון", התפנקתי.
"תשני בלילה, עכשיו קומי כבר, אני מאחר".
"אתה פשוט עוכר שמחות," מלמלתי, בעוד אני קמה ופושטת מעל ראשי את כתונת הלילה הלבנה בה ישנתי. עירומה נכנסתי לחדר הארונות שלנו תרה בעיני
במהירות אחר בגד אותו אלבש ליומי הראשון בעבודה.
מנהלת לשכת מנכל.. מה עלי ללבוש? מה יראה גם מכובד אך יחד עם זאת צעיר ומדליק?
סרקתי בעיני את שורות הבגדים בצד הארון השייך לי, שורות של חולצות, מכנסיים, חצאיות עמדו בפניי מסודרים למשעי כמו חיילים במסדר בוקר.
בגדים, זו האובססיה שלי, כמעט כמו סדר והארון שלי העיד על כך בהחלט, בעיקר מול חלקו של בעלי בארון, שהיה רובו ככולו בלגן אחד גדול, בלי שום אפשרות להבחין, היכן מתחילים המכנסיים ואיפה מסתיימות החולצות, ערבוביה מוחלטת.
"תגיד, לא נמאס לך מהבלגן הזה שלך בארון?, איך אתה בכלל מוצא פה משהו?", קיטרתי, כשאני ממשיכה לסרוק את הארון בחיפוש אחר משהו מתאים, "אוף אין לי מה ללבוש".
"כן, כן, שמעתי את הפזמון הזה כבר שלושים אלף פעם לערך", צחק לעברי ונכנס לחדר הארונות.
"תסתכלי סביבך, לך חסר מה ללבוש!?.
"כן, אני צריכה מלתחה חדשה, מה לעזאזל לובשת מנהלת לשכת מנכ"ל"?
"למי אכפת מה את לובשת?, תראי איך את נראית כשאת בלי לבוש כלל, פשוט תאווה לעין", קולו לבש את הנימה הנמוכה והצרודה, המעידה על כך שהוא מגורה וחושק
בי עכשיו.
אייל נצמד אלי נותן לי לחוש בזין הקשוי שלו, "אני רוצה אותך," לחש.
זרם של עונג עבר במורד גבי, עד למפגש שבין רגליי, אך הזמן דחק בי והדפתי אותו ממני, בהתגרות מסוימת, מזקירה את שדיי לעברו, "תקבל אותי בלילה, אם תתנהג יפה", סנטתי בו, "אמרת שאין לי זמן, שאני צריכה למהר".
פסיעה אחת של אייל לכיווני, החזירה אותי אל גופו, שדיי נמעכים אל חזהו הרחב, הוא הרכין את ראשו אליי ונשק לי בתאווה, "בכל זאת, אני רוצה אותך, גם עכשיו" המשיך ולחש.
חיככתי את גופי העירום, באייל הלבוש למשעי, תוך כדי שאני מושכת בעניבה השחורה שלו.
"לא עכשיו, אין זמן" המשכתי להתגרות בו.
אייל התבונן בחלק הארון שלו ובתנועה אחת הסיט את ערמת החולצות המעורבבות ביחד, אל הרצפה, הרים אותי באוויר, הושיב אותי על המדף הריק ופישק את רגליי.
"מה אתה עוש… " קראתי, מוחה על כך בהתפנקות, מרגישה ברטיבות הנקווית בין רגליי, הרטיבות המתוקה המעידה על רצוני באייל לא פחות מרצונו בי.
"אלה, שתקי" ציווה עלי, מפשק את רגליי רחב יותר, רכן על ברכיו, טמן ראשו בין רגליי, שאף את ריחי אליו ושלח לשון, ארוכה, רטובה ועדינה, לאורך הכוס שלי סוחט ממני גניחת עונג.
"איייייייל", נאנחתי בעונג, "אני אאחר".
"שששש מתוקה שלי" והמשיך, מעביר את הלשון על השפתיים החיצוניות, גולש אל השפתיים הפנימיות, יונק ומנשק, מלטף ונושף, זוכר שלא למצוץ את הדגדגן, דבר שרק הכאיב לי ובהחלט לא עינג אותי.
לשונו התמקמה על הדגדגן שלי, מלטפת אותו בעדינות כמעט לא מורגשת, טופחת בקלילות נגיעות קלות ועדינות, המעבירות זרמים של תשוקה בכל גופי.
פישקתי את רגליי עוד, עד כמה שרק יכולתי, בשתי ידיי אחזתי בראשו של אייל בכוח, כמעט באלימות, מצמידה אותו לדגדגן שלי, אותו הרגשתי ממש בוער בין רגליי והנעתי את אגני לכיוון הראש שלו, מזיינת לו את הפנים.
"כן… עוד… זה כל כך טוב… אל תפסיק", צרחתי באקסטזה, כשאני ממשיכה להניע בפראות את האגן שלי, כשמתנועותיי הגסות, השדיים שלי קפצו בתנועות אחידות, "אל תפסיק, אני גוממררת ", התחננתי.
הוא הרים אותי, מנתק אותי מן הגמירה המתקרבת, העמיד אותי על הרצפה המכוסה שטיח בחדר הארונות, מציב אותי בגבי אליו.
"אאאיייי", מחיתי בהפתעה, כמעט בוכה, "למה הפסקת"?.
"אני רוצה לזיין אותך", השיב אייל מנסה לכופף את גופי קדימה.
"מה השעה"? שאלתי
"את מי זה מעניין עכשיו"?, השיב בקוצר רוח, תוך כדי שהוא ממשיך בניסיונות הסרק שלו, לכופף את גופי.
"אותי זה מעניין"! התעקשתי "אני מתחילה לעבוד היום כזכור לך".
הכוס כאב לי, דורש את מה שהוא כמעט וקיבל וברגע אחד, זה נמנע ממנו.
"מה השעה"? שאלתי שוב.
"שבע וחצי"!
"עוףףףף ממני, עוד חצי שעה אני צריכה להיות במשרד ואפילו לא התלבשתי".
"יהיה לי כאב ביצים ממך כל היום", אמר אייל, משתמש בתירוץ העתיק ביותר בעולם.
"אז תמצא מישהי אחרת לזיין אותה", חייכתי אליו, "וכך לא יכאב לך כל היום, אתה רשע איילי, הכוס שלי בוכה ממך הדגדגן שלי ממש עצוב, איך הפסקת ככה?, איך"? מדביקה לו נשיקה גדולה ורטובה על השפתיים, תוך כדי העברת ליטוף על הזין הקשה שלו, שעדיין נלחם לצאת מן התחתונים והמכנסיים המחויטים הכולאים אותו.
"טוב, אני הולך, אבל את תזכרי לחכות לי בערב עירומה ומפושקת על המיטה, אני חייב לטחון אותך".
אייל אהב להשתמש במילים בוטות, בדיוק כפי שאני אהבתי לשמוע אותן.
התבוננתי מלאת הערצה בגופו של בעלי המתרחק ממני וחייכתי, "אני עוד אראה לך מה זה, זין תקבל ממני ולא זיון, אחרי הבוקר המבטיח הזה, שקרס ברגע אחד", המשכתי לעצבן אותו.
אייל התעלם ממני, "שיהיה לך בהצלחה", הפריח לי נשיקה באוויר ויצא מן החדר, ואחרי שניות ספורות שמעתי את הדלת נטרקת מאחוריו.
במהירות פניתי חזרה אל ארון הבגדים שלי, שלשמחתי נשאר עדיין מסודר בקפידה, כמובן שלא מצאתי כלום, ניגשתי לעברו השני של החדר, אל השמלות התלויות שלי
ושלפתי את השמלה השחורה, המנצחת שלי, שבה כל התכונות שרציתי לשדר, אלגנטיות, חוצפה, דם צעיר.
לשמחתי השמלה הייתה מגוהצת כבר ולבשתי אותה בזריזות מחליקה אותה על גופי.
השמלה חבקה את גופי באהבה, הבד הקריר מצנן מעט את גופי הלוהט, המשתוקק והמתאווה כל כך לפורקן.
אם היה לי זמן, הייתי מוציאה את הוויברטור וגומרת כבר עם הסיוט הזה, אך לא היה לי זמן.
בהליכה מהירה, כמעט בריצה, נכנסתי לחדר האמבטיה והתכוננתי ליומי הראשון בעבודה.
התבוננתי על עצמי במראה מגלה פנים חיוורים ועיניים שקדיות גדולות ונוצצות.
לקחתי את המברשת בידי, הורדתי את ראשי לכיוון הרצפה וסרקתי את שערותיי האדומות והחלקות ,בתנועות אחידות ונמרצות.
בתנועה אחת הרמתי את ראשי, שערי התנופף מעל ראשי ונחת על גבי גולש בגלים רכים ונפוחים מעט, בדיוק מה שרציתי.
פניתי למלאכת האיפור, סומק, מסקרה שחורה וליפגלוס שקוף, סיימו את המלכה שהייתי מיומנת בה, תוך שניות ספורות.
ענדתי זוג עגילי כסף, שרשרת עדינה עם תליון אדום, שנח בין שדיי וזהו סיימתי.
רגליי החליקו לתוך קבקבים אדומים, שהדגישו את קרסוליי הדקים, מבט אחרון מרוצה במראה ויצאתי החוצה, מניעה את רכבי ונוסעת לכיוון המשרד.
תוך דקות ספורות הגעתי למבנה, בו ממוקמים המשרדים, בהם אבלה את מרבית שעות היום שלי.
זמן קצר נוסף וכבר הייתי מול דלת משרדו של המנכ"ל, מקישה קלות.
לשמע קריאת "יבוא" שלו, נכנסתי לחדרו בחיוך זוהר וברכתי אותו לבוקר טוב.
"בוקר אור אלה", חייך אלי וניגש אלי ללחוץ את ידי, ריח חריף של זיעה והבל בעל ריח לא נעים, נדף ממנו ואני החזקתי את עצמי שלא להקיא את נשמתי.
'אלוהים ישמור', כמעט בכיתי, 'מה לעזאזל הוא אוכל?'.
"בואי נצא לסיור במפעל, אומנם אין לך נגיעה שם אבל, בכל זאת, תכירי את כל המקום", אמר ופנה לכיוון הדלת, 'אוף, איזה סירחון', מזל שיש לי משרד פרטי משלי', חשבתי ורשמתי לעצמי לקנות בהקדם האפשרי מטהר אוויר.
הסיור במפעל היה מהיר, מכונות גדולות ולידם מפעילים, מרביתם ממוצא רוסי ומן העבר השני, פסי הרכבה ארוכים ומשני צדדיהם פועלות, מאותה עלייה, המרכיבות את החלקים הנפלטים מהמכונות, למכלול שלם של מוצרים, שמחר יפארו את מדפי הרשתות הגדולות.
הסיור לא עניין אותי במיוחד וכבר רציתי להתמקם במשרד שהוקצה לי, ללמוד את פרטי תפקידי, שכן חפיפה לא נערכה לי, כיוון שמנהלת הלשכה הקודמת, נאלצה לעזוב בפתאומיות ולא נותר בידה ולו זמן מועט, כדי להכיר לי את התפקיד.
'לא נורא', ניחמתי את עצמי, 'אני אצליח'.
מנכ"ל המפעל המשיך, "כאן זו מחלקת ההרכבה למוצרים הגדולים יותר, בעיקר עובדים כאן גברים", שמעתי אותו,
"אם תהיי זקוקה לחלקים מסוימים, עבור לקוחות, תתקשרי ליבגני והוא ידאג להביא לך אותם", קולו חתך את מחשבותיי, כיצד לגרום לו להיות הגייני יותר.
"אלה, תכירי, זה יבגני".
הפניתי את ראשי, לעיני נגלה בחור צעיר בשנות העשרים, יפה תואר, שערו הבהיר והארוך, גלש על גבו והיווה מסגרת מושלמת לפניו היפים.
עיניו היו תכולות, פיו מלא ונדיב, אפו נשרי מעט, גופו היה מוצק ולמראהו, חשתי בדגדוג הנעים בין רגליי.
יבגני הושיט את ידו לעברי ולחץ את ידי בחוזקה, "נעים מאוד", אמר במבטא רוסי קל.
"נעים גם לי", חייכתי לעברו, "אני אלה", בדמיוני כבר ראיתי אותו עירום עם זין גדול וזקוף.
"אם את צריכה משהו תבואי אלי, אין בעיה שלא נפתור", המשיך בשיחה הקלה.
"תודה", עניתי, כשאני חושבת לעצמי, 'אני יודעת טוב מאוד, מה אני צריכה ממך, כאן ועכשיו'.
יבגני היה האחרון בסיור, המנכ"ל נשאר באולם המפעל, בודק את עבודת הפועלים ואני עליתי חזרה, אל משרדי ושולחני, שקיבל את פניי, עם ים של מסמכים, שנחו עליו,
ממתינים לטיפולי.
תוך זמן קצר שקעתי כל כולי בעבודה, הזמן עבר ביעף ולקראת הפסקת הצהרים הרמתי את ראשי לראשונה מעל הניירות, שעדיין נערמו על שולחני ויצאתי להפסקה, בת שלושת רבעי שעה בלבד, כדי לאכול, לנוח ולעשן סיגריה.
נכנסתי אל חדר האוכל, נטלתי מגש, כמו כולם, הערמתי עליו מכל טוב המזנון והתיישבתי ליד אחד השולחנות. אכלתי בשקט ובמהירות, משתדלת לסיים כמה שיותר מהר, על מנת שיוותר לי זמן פנוי, לפני שאני חוזרת לניירות,
שהמתינו על שולחני.
"בתאבון, אפשר להצטרף?", קול עם מבטא רוסי קל, קטע את מחשבותיי, זה היה יבגני, מחזיק בידו מגש אוכל.
"בוודאי", השבתי והצבעתי על המקום מולי.
יבגני הניח את המגש, התיישב, נועץ בי את עיניו התכולות והתחיל לאכול.
"איך הולך לך?", שאל, מפתח שיחה קלה ולא מחייבת.
" אני חושבת שבסדר גמור, תודה".
המשכתי גם אני לאכול, מתכווצת למול מבטיו החודרים.
הייתי כל כך מגורה מהבוקר, שלא ממש הקשבתי לדבריו של יבגני ורק דמיינתי, איך הוא משכיב אותי על שולחן חדר האוכל ומזיין אותי עד צאת נשמתי, עד הפורקן המיוחל.
"רוצה לצאת לעשן איתי סיגריה"?, שאל.
"כן בשמחה", השבתי.
החזרנו את המגשים למקומם ופנינו החוצה, לשמש
הנעימה.
"נותרו עוד עשרים דקות להפסקה, רוצה לטייל קצת" ? הציע יבגני.
"כן בטח, למה לא", עניתי.
יבגני הכניס לפיו שתי סיגריות, הצית אותן, מושיט אחת לי ומן השנייה שאף ממושכות.
"אין כמו סיגריה אחרי האוכל, זה כמעט כמו הדבר האמיתי" אמר, מחייך אלי.
לא מצאתי מילים להשיב לו, אז חייכתי חזרה, מייחלת לדבר האמיתי.
טיילנו דקות ספורות ולפתע זיהיתי שאנחנו נמצאים מאחורי המפעל, בו לא הייתה נפש חיה, למעט מספר קרטונים, שהיו זרוקים על הרצפה.
לרגע השתררה דממה ביננו, יבגני הפר אותה, "את כל כך יפה", אמר, "גם סקסית", נועץ בי את מבטו התכול, ממסמר אותי אל הרצפה.
הרטיבות המוכרת כבר טפטפה מנרתיקי, מרטיבה את תחתוני.
"אאאנני", גמגמתי, "תודה", הרגשתי ממש טיפשה.
יבגני שאף שאיפה אחרונה מן הסיגריה, זרק אותה על הרצפה, מעך אותה בעקב הנעל ופסע לעברי.
אני פסעתי לאחור, עד כי לא היה לי עוד לאן להמשיך, נתקלתי בקיר הבטון הרחב שניצב שם.
שתי ידיו חפנו את ראשי, מסיטות את שערי מפניי, "את כל כך יפה".
בתוכי, ידעתי שאני צריכה להעיף את ידיו ולהסתלק משם, אך רגליי היו כמו ממוסמרות לאדמה, לא יכולתי לנוע, למעשה, גם לא רציתי לנוע.
יד אחת שלו ליטפה את פניי, עוברת על מצחי, אפי, לחיי, הגיעה לסנטרי, חפנה אותו והרימה מעט את פניי לעברו. שפתיו נצמדו אל שפתיי בנשיקה רכה ומלטפת, לא זזתי, בקושי נשמתי, הנה אני, ביום הראשון שלי בעבודה, מתנשקת עם אחד הפועלים בחצר האחורית, אני צריכה להעיף אותו ממני ולברוח, עכשיו ומיד.
אבל לא הייתי מסוגלת, גופי הגיב אליו, לשונו ליקקה את שפתיי ברכות, טיילה על שפתי התחתונה, גורמת לו למלמל שוב ושוב "את כל כך יפה וטעימה".
הוא החדיר את לשונו אל תוך פי והצמיד אותי אליו בנשיקה לוהטת וחמה, ללא כל עדינות.
הוא הוריד את ידיו מעל ראשי וכרך אותן סביב מתני, מצמיד את גופי אליו, מועך את שדיי המלאים אל חזהו הרחב.
הידיים שלו שוטטו על גופי, נוגעות, מגלות, לומדות, גב, תחת, שדיים, כוס, בכל מקום הם נגעו משאירות אחריהן כוויות אש.
גנחתי, הושטתי את ידיי למרכז גופו של יבגני והנחתי אותן על הזין הקשה שלו, נשימתי נעתקה, רציתי אותו כל כך,
זרקתי הצידה את היום הראשון בעבודה, את עצם היותי נשואה, את מה יחשבו עלי, ירדתי על ברכיי, מובלת רק ברצון העז להתפרק.
פתחתי את מכנסיו, מגלה שהוא אינו לובש תחתונים, הזין שלו היה אדום, גדול, נפוח וקשה, עמד מול פניי, מזמין ומבקש.
בלי להשתהות עטפתי אותו בשפתיי, נועלת את שפתיי על כיפת ראשו הזקור.
יבגני פלט גניחה עזה, דחף את אגנו קדימה, מכניס את הזין שלו לתוך גרוני.
סימנתי לו עם ידי להפסיק, החלתי ללטף את הכלי שלו בידי, מעבירה את הציפורניים על הזין המפואר, שפתיי לא נעו על הכיפה, רק עטפו אותה, בעוד לשוני משחקת שם בפנים.
בידי השנייה חפנתי את אשכיו, סוחטות ממנו קריאות עונג. הוא החל למלמל בשפה הרוסית, שאינני מכירה, אבל על פי טון הדיבור, הבנתי שהוא נהנה ולא רוצה שאפסיק.
התחלתי למצוץ אותו בפראות, לא מפספסת אף חלקה טובה באיברו המעונג, מוצצת, יונקת, לשוני מלקקת מעל
הורידים הבולטים ובכל הזמן הזה אצבעותיי, לא מפסיקות ללטף את אשכיו.
"אאווחח, את כל כך טובה, אלה…" האגן שלו זיין את הפה שלי ואני הרגשתי שאני עומדת להיחנק, מהגודל העצום של הכלי שבתוך פי, אך יתרה מכך, חששתי שהוא יגמור ואז שוב אני נשארת לא מסופקת.
הוצאתי את הזין מהפה, מתעלמת מקולות המחאה שהשמיע, "זיין אותי עכשיו, כאן ", פקדתי עליו.
יבגני לא התמהמה, סובב אותי עם פני אל הקיר, השענתי את ידיי על הקיר המלוכלך, כופפתי את גבי והרמתי את אחורי אל על.
יבגני הפשיל את שמלתי, הניח אותה על גבי ולעיניו התגלה התחת שלי, שהיה נתון בחוטיני אדום ולוהט.
הוא העביר את אצבע ידו הימנית על חריץ התחת שלי, לוחץ על פי הטבעת ואת אצבע ידו השמאלית, הניח על הכוס הרטוב שלי.
אצבעותיו כמו רקדו על משטח ריקודים, אחת על חריץ
התחת והשנייה מלטפת את ערוותי, מועכת את דגדגני. בתנועה פתאומית הוא החדיר את שתי אצבעותיו, כל אחת
בחור המתאים ונע בתוכי.
ניסיתי לשלוט בגניחותיי ללא הצלחה, התפללתי שאף אחד לא ישמע אותי ויתרה מכך יראה אותי.
הנעתי את אגני על אצבעותיו, זו שבתחת וזו שבכוס, זיינתי את עצמי בקצב אחיד, אך זה לא הספיק לי, השתוקקתי לדבר האמיתי, רציתי להרגיש את הזין שלו בתוכי, עמוק עמוק בפנים.
"יבגני, זיין אותי, יבגני", צרחתי בשקט.
הוא הוציא את אצבעותיו מתוכי, פישק את ישבניי לרווחה, כמעט קורע את החור הבתולי של התחת שלי.
"לא שם", התחננתי, "אני עדיין בתולה שם".
הוא צחק והחדיר את הזין שלו לכוס שלי, ממלא את כל כולי.
נשמתי נעתקה בקרבי לרגע, אך מיד התמסרתי כולי, לתחושה המופלאה של זין הממלא אותי.
יבגני קדח בתוכי, נותן לי להרגיש את מלוא עוצמתו וגודלו, של הזין המפואר שלו, דופק אותי עוד ועוד .
הוא הפסיק, הוציא את הזין מתוכי וסובב אותי אליו, "אני רוצה לראות את השדיים שלך", לחש בצרידות.
"יבגני אין לנו זמן, בפעם הבאה", כמעט בכיתי, מתחננת לפורקן, שישחרר את גופי מן הכאב העמום ששלט בו.
"שששש, עכשיו אני רוצה", השתיק אותי ובמהירות פשט את שמלתי מעלי משאיר אותי עירומה לגמרי, רק הקבקבים על רגלי.
הזין שלו עמד במלוא אונו, בהיר לעומת בגדיו הכהים,
הוא התבונן בי בהערצה, מלטף בעיניו את גופי העירום, מתמקד בעיקר בשדיי המלאים והגדולים .
ידיו ליטפו את שדיי ובשתי אצבעות צבט את פטמותיי, מעביר בי כאב מענג.
"גברת מנהלת לשכה רוצה אותי?", שאל מחייך.
"מאוד רוצה אותך", אישרתי.
"תתחנני" סנט בי.
"יבגני, נו מספיק אין לנו זמן".
"תתחנני", צבט את פטמותיי, העביר את הזין שלו על בטני,
מזכיר לי מה אני רוצה יותר מכל.
"בבקשה יבגני, אני מתחננת בפנייך, תזיין אותי בבקשה", נכנעתי לו.
"יבגני מעולם לא סרב לתחנונים של גברת", צחק, ידיו אחזו במותניי, הרימו אותי באוויר, משפדות אותי על הזין שלו . הגב שלי היה דבוק אל הקיר ויחד עם הזין שלו בתוכי שמר שלא אפול .
ידיו לפתו את אחוריי, מפסקות אותן בכוח, הוא טבל אצבע בנוזלים ששפעו מנרתיקי ודחף אותה לנקב ישבני.
זה כאב מעט אך היה מענג, כשבאותו הזמן, הוא לא הפסיק לזיין אותי, גורם לי לצרוח מרוב עונג .
הקצב שיגע אותי ותוך שניות ספורות, הרגשתי כיצד גופי נשטף באורגזמה המיוחלת, ששחררה את המתח מגופי, שהתפרק לרסיסים קטנים .
יבגני חש בגמירה שלי, הוריד אותי אל הקרקע, שולף את הזין שלו מתוך נרתיקי הרטוב ואת אצבעו מתוך אחוריי
ודחף את הזין שלו לתוך הפה שלי.
ידיו אחזו בשערות ראש, מונעות ממני תזוזה, כשהוא מזיין את הפה שלי, מגיע עד לגרוני.
חפנתי את אשכיו המלאים, מגרה אותו עוד יותר, העברתי את ציפורניי האדומות עליהן, יבגני קפא לרגע ואז נשמעה גניחה ממעמקי גרונו, "אאווחח", בקול רם, כשהוא החל
יורה לתוך פי מטחים של לבה רותחת.
בלעתי הכול, עד הטיפה האחרונה, כדי שפניי ובגדיי לא יתלכלכו, וואו, זה היה נפלא.
יבגני הושיט לי את ידו, עזר לי להתרומם וללבוש את שמלתי, שהתקמטה מעט, החלקתי את הקמטים בידיי ובעזרת אצבעותיי ניסיתי להשוות לשערי מראה מסודר.
"איך אני נראית?" שאלתי
"כמו שאמרתי לך, את כל כך יפה", חייך אלי מצית לעצמו עוד סיגריה ומציע אחת גם לי.
"לא תודה" סירבתי, אני חייבת לרוץ חזרה למשרד, "המנכ"ל יהרוג אותי".
קרבתי אליו, הדבקתי נשיקה על לחיו ורצתי לעבר המשרד, משאירה אותו עומד שם, מעשן.
אני כבר אוהבת את מקום העבודה החדש שלי!!