יש קונה עולמו בשעה אחת

סיפור מאת ולנטינו

זה קרה לפני הרבה שנים.
היייתי צעיר ויפה ו… מלא און. נער בן 18 בגיל ההתבגרות, מפוצץ בהורמונים ומפנטז על
הפעם הראשונה – עם אישה כמובן,
אני זוכר את זה כמו היום – הייתי בדרך ללימודים. השעה הייתה אחת בצהריים. לא למדתי באותו הבקר כי הייתי צריך להתכונן
למבחן.
כמו כל החברים שלי באותם השנים – גם אני נגעלתי מהומואים. במיוחד עם החינוך הדתי הפוריטני שקיבלתי. וכך ישבתי לי באוטובוס – נער חמוד חובש כיפה בדרכו לישיבה התיכונית.
האוטובוס היה די מלא, והתקדמתי אל עבר הספסל האחורי. אנשים לא כל כך אהבו לשבת בספסל האחורי כי הוא היה ממש צפוף וכולם נדחקו בו כמו סרדינים – צמודים, צפופים ואפילו
משתפשפים זה בזה.
עכשיו חשבתי לעצמי שזה נחמד כשזוג צמוד ומצטופף, אבל כשמדובר באנשים זרים, גברים ונשים (או יותר גרוע – גברים וגברים) שנצמדים ומתחככים זה בזה זה בלי רצון יכול להיות קצת לא נעים.
האמת – תלוי למי – אני דווקא לא תמיד סבלתי… כי לפעמים היה לי מזל. לפעמים
הייתי מתיישב בספסל מאחור בצד ומקווה שמישהי יפה תתישב ליידי ובלית ברירה תצמד אלי להמשך הנסיעה. לפעמים כמו נס זה היה קורה ובחורה יפה בלבוש לא כל כך צנוע הייתה מתיישבת לידי ונדחפת אלי על ידי מישהו או מישהי בריאת גוף שהתיישבו במושב האמצעי.
לא יכלתי לבקש יותר – יכולתי להריח את הבושם שלה ולהתגרות כל הנסיעה. לפעמים כאילו לא בכוונה אפילו הייתי נצמד בחזרה וכאילו בטעות מחכך איתה ירכיים ורגליים. לפעמים אפילו הייתי מוותר על התחנה שלי וממשיך איתה הלאה עד שירדה. כששאלו למה איחרתי, הייתי אומר שהייתה בעיה באוטובוס.
הריח שלה היה נדבק לי לבגדים ולכל הגוף וככה הייתי שומר את הריח שלה ואת המראה
שלה בזכרון ומפנטז עליה בערב במקלחת. בפועל היו במושב האחורי ארבעה מושבים. היו צריכים להיות חמישה אבל בצד הימני ניטרלו
את המושב והתקינו מעין קוביה גדולה מפלסטיק, כמו ארגז, (סיפרו שזה איזה חלק של המנוע של האוטובוס).
כשהתקרבתי באותו היום למושב האחורי ראיתי שבצד השמאלי של המושב כבר ישבו שתי בחורות מצודדות שלא הכרתי אבל זיהיתי אותן מנסיעות קודמות. לידן המושב האמצעי היה פנוי. (המושב האמצעי נחשב הכי טוב כי היה לו המון מקום לרגלים) רציתי להתיישב לידן באמצע אבל התפשלתי לשבת ליד שתי בחורות יפות ולהצמד אליהן, (שלא יחשבו שאני דתי סוטה) אז התישבתי בצד השני, במושב הפנוי ליד הקוביה. המושב האמצעי בין
הבחורות לביני נשאר ריק. אחרי שהתישבתי ראיתי גבר שעלה לאוטובוס והתקדם לעברנו. הנחתי על המושב האמצעי את התיק שלי, ואת מעיל הדובון המקופל. ככה
עשייתי כמעט תמיד כשעלה גבר, כדי שלא יתיישב לידי ולא יהיה לי צפוף. אם הייתה עולה בחורה יפה הייתי מזיז את זה הצידה ומפנה לה מקום באבירות.
הגבר שעלה לאוטובוס נראה לי בשנות הארבעים לחייו, הוא נראה לי ממש מבוגר באותם ימים. אני זוכר אותו עד היום – הוא לבש מכנסי ג'ינס כחולים, חולצת פלנל עם קוביות באדום ובורדו, היה לו שפם דקיק על החלק התחתון שצמוד לשפה העליונה וכיפה סרוגה קטנה. אחרי שהוא שילם לנהג הוא צעד והתקרב אלינו. כשהתקרב הסתכל עלי וסימן לי
להזיז את התיק תוך שהוא שואל בנימוס: "אפשר בבקשה לשבת לידך?"
בחוסר חשק העברתי את התיק אל מעל הקוביה לצידי והנחתי את הדובון על הברכיים. האיש התיישב ביני ובין הבחורות היפות ובגלל הדוחק נצמד לשני הצדדים. חשבתי שהוא קצת סוטה להצמד ככה מיוזמתו ולהתחכך בבחורות (אני הייתי מחכה שיצמדו אלי…) ושזה לא מתאים לאדם מבוגר חובש כיפה, אבל לא עשה רושם שזה מפריע לו או לבחורות וגם הייתי ביישן אז שתקתי.
כנראה שגם הוא שם לב לפרצוף הלא מרוצה שלי כי הוא טפח על הירך שלי בחיבה ואמר לי "אל תדאג, יש מספיק מקום לכולם". זה לא היה נכון – לא היה מספיק מקום. הוא ממש נצמד אלי והיה לי לא נעים.
ככה נסענו בשקט כמה תחנות. לפתע בלא אומר ודברים הוא הניח יד על הירך
שלו ושפשף אותה. הירך שלו היתה צמודה לשלי וזה הרעיד את הרגל שלי. היה לי ממש לא נעים אבל שתקתי ממבוכה. לאט לאט ובשיטתיות הוא התחיל להזיז את היד לכיוון שלי, ופתאום בלא התראה דחף את היד, בבת אחת, מתחת למעיל הדובון והתחיל ללטף לי את הירך מעל המכנס. זה ממש הרגיז והגעיל
אותי. רציתי להעיף לו את היד ולצעוק עליו
"סוטה" אבל התפשלתי, אז הוא המשיך. במבט לאחור אני מבין שהוא גישש ופירש את השתיקה שלי כהסכמה. זה ממש לא היה המצב.
ככה הוא המשיך כמה דקות ואני הבטתי לצדדים בלחץ ומבוכה לוודא שאף אחד לא רואה, שלא יהיה חילול השם.
רציתי לקום וללכת אבל לא יכולתי – הייתי קפוא
כמו מאובן.
לפתע הוא הניח את היד שלו על הרוכסן שלי והתחיל לשפשף ולמעוך לי את החבילה. הייתי בשוק. התחושה הייתה מוזרה ועמומה, כי זה היה מבעד לג'ינס העבה, אבל זה רק הפך
את הסיטואציה ליותר מסקרנת ומגרה. בהתחלה הוא עבד בעדינות אבל לאט לאט
הוא הגביר קצב ועוצמה. הוא היה הרבה יותר נחוש וחזק ממה שהוא נראה. בהתחלה לא נלחצתי – הייתי בטוח שבגלל שיחסים הומו סקסואלים מגעילים אותי, האבר שלי ישאר רפוי, האיש יבין את הרמז ויפסיק. הייתי בתול לחלוטין מכל בחינה אפשרית. מעולם לפני כן לא קיימתי מגע מיני עם איש וממש לא עמד מבחינתי על הפרק שהפעם
הראשונה תהיה עם גבר זר, סוטה-הומו באוטובוס.
הייתי נער תמים בישיבה תיכונית – גברים
הגעילו אותי ונשים פשוט לא עמדו על הפרק. זה לא שלא פינטזתי, פינטזתי פה ושם – אבל זה פשוט לא הסתייע.
ניסיתי לחשוב על דברים אחרים (בעיקר
דברים מעצבנים שיסיחו את דעתי כמו שיעורי
בית שלא הכנתי והמבחן שלא התכוננתי אליו) – אבל זה לא עזר. לקטנצ'יק, חיים (ורצון) משלו.
לפתע ובלי שתהיה לי שליטה על העניין – הרגשתי שהקטן שלי מתחיל לגדול, להתנפח ולהתקשות. ממש נלחצתי – הוא גדל וגדל, נתקע בתחתונים וממש הרגשתי לחץ לא נעים של התמתחות האיבר בתוך הבד הצמוד ועוד מול הריצ' רץ' הצובט של הג'ינס. רציתי להכניס יד לסדר את זה ולהעיף את היד של ההומו הסוטה, אבל הייתי משותק. הוא מצידו המשיך לפרש את הסיטואציה לא נכון, והתחיל למעוך לי את הזין ולצבוט אותו בכל הכח דרך הג'ינס. זה ממש הגעיל אותי אבל להפתעתי גם גירה אותי והטריף אותי באותה המידה – אם לא יותר. ואז פתאום הוא
קיבל אומץ והתחיל לפתוח את הריץ' רץ'. הפוזיציה הייתה ממש לא נוחה והוא לא כל כך הצליח, אז הוא הפעיל המון כח ופתח אותו
חדור מטרה לאט לאט ובשלבים. הרגשתי שהזין שלי ממש נעמד והלחץ של האצבעות והריץ' רץ' ממש ממש הכאיבו לי. זה צבט כמו שצריך שכמעט צעקתי. בהתחלה לא יכלתי לסבול את זה ורציתו להעיף לו את היד ואפילו להעיף לו סטירה, אבל עדיין הייתי משותק והתפשלתי. הסוטה ברוב חוצפתו המשיך בשלו והגביר קצב. בשלב הזה הוא החדיר שתי אצבעות מבעד לרוכסן והתחיל לשפשף ולצבוט מבעד לתחתונים. בניגוד לרצוני המפורש – הזין רק הלך והתקשה עוד ועוד בלי שליטה. או אז האיש עלה מדרגה והפשיל את הגומי של התחתונים, חדר אליהם עם שתי האצבעות ןהתחיל לצבוט את העטרה במלא העוצמה בציפרניים. זה כבר היה ממש בלתי נסבל. זה ממש כאב והטריף ופישל, אבל מצד שני הגרוי
הלך והתעצם. בשלב הזה כבר לא יכולתי
להפסיק להתגרות. חשתי כאילו שד תוקף אותי ומשתלט עלי. התחלתי להתנשף ולבלוע רוק. הרגשתי שאני מאבד שליטה יותר ויותר. כנראה
שזה רק דירבן אותו כי הוא חילץ את הזין במלואו מתוך התחתונים בצפרניים, חבק אותו בכף ידו והתחיל לשפשף במרץ. הרגשתי שהוא משפשף לי את העור ולא מצאתי לעצמי מקום.
התחלתי לזוז בכסא בחוסר נוחות ולהתנשף.
ניסיתי לחשוב על דברים אחרים אבל זה לא עזר. פחדתי שמישהו ישים לב ושמחתי שהכל
מוסתר מתחת למעיל הדובון שלי, אבל כשפזלתי שמאלה אל עבר שתי הבחורות, הבנתי שזה לא המצב – היה לי ברור שהן שמות לב למה שקורה. הן הביטו למעלה כאילו הן לא רואות ולא שמות לב, אבל היה ברור שזה ממש מעניין ומגרה אותן.
לפתע האיש הרטיב את היד השניה שלו ברוק, החדיר גם אותה מתחת למעיל, הרטיב איתה
את יד ימין והמשיך לשפשף עם יד לחה את הזיין המורטב. זה הפך לבלתי נסבל מרוב שזה היה מגרה – הרגשתי איך הזרע של נער מפוצץ בהורמונים מטפס ומזדחל לאיטו אל עבר הביצים וממלא אותן. הרגשתי איך הביצים מתנפחות, מתמלאות בזרע ומתרוממות. כנראה שגם הוא הרגיש כי בשלב הזה הוא הכניס גם את היד השניה והתחיל מועך את הביצים בכח רב תוך כדי שפשוף אינטנסיבי ומהיר של הזין לכל ארכו – מהעטרה ועד לבסיס,
תוך מכות קצובות על הביצים. בשלב הזה ניסיתי להתנגד בכל כח המחשבה. אמרתי לעצמי "זה מגעיל- אל תגמור" אבל זה היה חזק ממני. הייתי מוטרף ומגורה בכל רמח איברי,
שסה גידי, שתי פטמותי ושערות ראשי. הרגשתי
איך הפטמות מתמלאות ומתנפחות וצמרמורת של ממש חלפה בכל גופי.
בזווית עיני ראיתי את הבחורות מתענינות יותר ויותר במתרחש. הרגעתי את עצמי כי איש לא שם לב כי הכל מתנהל בסתר מתחת לדובון, אבל אז הוא החליט להגביר את הקצב והעיף הצידה את הדובון שהפריע לו לעבוד. בבת
אחת נחשף הכל. משענת המושב עדיין הסתירה אותנו מהנוסעים, אבל שתי הבחורות נחשפו להופעה המחשמלת ובקושי נשמו. רציתי למשוך בחזרה את הדובון ולהתכסות אבל לא הצלחתי – הוא נצמד אלי בגופו ומנע ממני לזוז ולהחזיר את הדובון. הוא התחיל להתחכך בכח בגופי ונשם ונשף לי על הפנים ובתוך האוזן. אני זוכר עד היום את ריח המאסק של האפטרשייב שלו. הקצב הלך והתגבר. החלטתי שאני חייב לשים לזה סוף – מספיק זה מספיק. חשבתי כם שדברים כאלה קורים בלילה, בחושך – בטח לא בשעה אחת
בצהריים
הייתי בחור מאד חזק והתכוונתי להעיף אותו לכל הרוחות, אבל לא הספקתי – פתאום בניגוד
לרצוני – התפוצצתי. הזרע שהצטבר בביצים במשך כל הנסיעה פרץ החוצה בבת אחת כמו וולקנו אדיר, ואני, להזכירכם, צעיר בתול וחרמן
שלא ידע אישה, והמתין לפעם הראשונה והמתוקה מכל – שפתאום: גמר, השפיך והשפריץ כאילו אין מחר, כמו פר הרבעה צעיר, בלא הפסקה – פעם ועוד פעם ועוד פעם…
סדרת גמירות חזקות וארוכות שהעבירן צמרמורת בלתי נשלטת ובלתי נתפסת בכל גופי.
השפרצתי על הכל – המכנסים, התחתונים, המעיל ואפילו משענת המושב מקדימה –
התמלאו בשפיך חם וטרי.
רק אז שמתי לב שאני לא לבד –
האיש/הגבר/הסוטה התנשף בכבדות. פזלתי לעברו וראיתי שידו צפונה בתוך מכנסיו וכי הוא מענג את שנינו – האיש עינג את עצמו ביחד
אתי כאילו אין מחר.
הוא היה סמוק כדבעי. לא היה עוד ספק שהבחורות מביטות בשנינו בסיפוק וכי הן מגורות מהמצב לחלוטין. הגבר לא אמר מילה – הוא פשוט ניגב את ידו הספוגה בזרע בזין הרטוב שלי, מעך אותו אי אילו מעיכות קלות, צבט בחוזקה את קצהו – עד שנרתעתי לאחור, ירק. אל תוך ידו, החזירה אל מבושי ועיסה את החבילה בעיסה הדביקה בתנועות עיסוי קצובות ואינטנסיביות עד ש… עד שגמרתי פעם נוספת בתוך ידו. כשהרגיש
שחדלתי להתנשם ולהתנשף אמר "אתה רואה, יש מספיק לכולם", החזיר את הזין הרטוב שלי למכנסי – ליטף וצבט אותו בחיבה לשלום, החזיר את התחתונים למקום ודחף את קצה הזין אל מתחת לגומי, רכס את הריץ' רץ', חבט קלות בחבילה הרכוסה שלי, והחזיר את הדובון למקום. חשבתי שזה קצת אירוני שעכשיו הוא מכסה הכל.
בשלב הזה הוא שלף את ידו הלחה, העבירה והחדירה אל תוך מכנסיו עיסה את הזין שלו ומרח עליו את התערובת הדביקה והריחנית. ובתנועות איטיות, ערבב את השפיך שלי עם שלו, הריח וליקק את היד עם תערובת השפיך המשותף, ושפשף את הכלי שלו ביד השניה עד שהגיע פעם נוספת לפורקן, סידר את מה שהיה צריך, הוציא את ידיו, הניחם על ברכיו והביט קדימה כאילו כלום לא קרה.
בתחנה הבאה קם וירד כשהוא משאיר אותי "מפושל" בשלולית רטובה.
הבחורות הביטו לעברי בחיוך ולא אמרו מילה. חשבתי לעצמי שלא כך דמיינתי את הפעם הראשונה.
הבחורות הנמיכו מבט ובהו בקדמת מכנסי
הרטובים. אי אפשר היה להתחמק מזה. התחנה שלי התקרבה. נלחצתי – איך אני יורד
כך מהאוטובוס?
קשרתי את הדובון הספוג מקדימה, כמו סינר של חדרנית בסרטים מפוקפקים, ירדתי בתחנה והלכתי ללימודים.
פסעתי ברחובות ברגשות מעורבים. מצד אחד
זה היה ממש ממש מפשל, משפיל ומגעל, מצד שני זה היה ממש ממש "וואו" – הפעם הראשונה והמתוקה מכל.
נסעתי באותו הקו פעמים רבות וחיכיתי לראות אולי האיש יצטרף לנסיעה. אבל לא ראיתי אותו
יותר. מאז חלפו שנים. תווי פניו כמו כל תנועותיו
זכורים לי כאילו קרה הדבר אך אתמול. אודה ולא אבוש – כל אימת שאני משחזר את
הארוע אני מתגרה יותר ויותר. חרף השנים שחלפו – זה רק הולך ומתעצם. החוויה נחשבת
בעיני כארוע מכונן.
באחד הערבים כששכבנו, אשתי ואני ערומים ומתגפפים בתנוחת כפיות, תוך שאני מחבק אותה בכח מאחור, מגרה את פטמותיה ודוחק את זקיפות קומתי באחוריה, לקחתי אויר וסיפרתי לה על החוויה הראשונה לפרטי פרטים. חששתי שזה ירתיע אותה – להפתעתי, היא לא הפסיקה להתנשף ולהתמתח.
פטמותיה התקשו כאבן. לקראת הסוף שאלה –
"התפשלת?" כשהשבתי בחיוב היא הגיעה מידית לאורגזמה
פראית שלא חוותה כמותה עד אז, וגמרה באנחות וצעקות רמות תוך שהיא מסובבת את
ראשה, מנשקת ומלקקת אותי, מועכת לי את הביצים בכל הכח, צובטת את העטרה בעוצמה רבה בציפרניה, ונושכת לי את הפטמות עד זוב דם כמעט, ועד… שגמרתי – באותה עוצמה כמו שגמרתי בנעורי באותה הנסיעה באוטובוס.
מאז – כל פעם שאני מתבקש לספר לה את החוויה, זה חוזר על עצמו שוב ושוב לפרטי
פרטים – היא בודקת שהיא הבינה את הסיטואציה נכון, תוך שהיא משחזרת ומשחקת את תפקיד הפרוורט הסוטה – מפשילה את תחתוני ומבצעת בי את זממו (או זממה…) ושואלת "ככה בדיוק זה היה?". לפעמים אני מאשר, לפעמים מתקן. לפרקים זכרוני "בוגד" בי ואני דורש (ומקבל) שידרוגים
ושיפורים אינטנסיבים.
כאמור- לא פגשתי באיש מאז. אינני יודע אם
הוא עוד איתנו, אבל אני מאמין שאם עלה לשמים – הוא בטח מסתובב לו בגן עדן ומפנק את כולם. אני עדיין זוכר לו חסד נעורים (שלי).

כמו שאומרים – יש קונה עולמו בשעה אחת