רוחות חמות בבסיס הדרומי — נקודת מבטו של דוד
החום בערבה היה מסוג החומים שלא משאירים מקום למחשבה. הזיעה נוזלת מהגב, מהמצח, מהלב. ישבתי על המיטה בקרוואן הדחוס, סוחט את החולצה שלי כאילו היא אשמה בזה שאני לא מצליח לנשום. בחוץ השתתקו אפילו הצרצרים, ואפילו הזמן, נדמה לי, עמד מלכת. ואז הוא נכנס. אוריה. המפקד שלי, אבל לא באמת. לא בעיניים, לא … להמשך קריאה