לגמנו בשתיקה מן המשקאות שלנו.
"תתפשט" היא אמרה לפתע
הטון שלה היה כזה, שלא יכולתי לסרב. התפשטתי לאט, כשהיא סוקרת אותי בתשומת לב. כמובן שעמד לי, הייתי מגורה עד כלות.
"הכל" היא אמרה, ואני צייתתי.
חלק 2. במלון
נכנסנו למלון.
"רוצה לשבת לשתות משהו?" שאלתי
"נשתה אצלי בחדר", אמרה וחייכה
נכנסנו למעלית. החדר שלי היה בקומה 16, אבל שין-לינג לחצה על הכפתור של קומה 21, הקומה העליונה, הניחה את המפתח שלה על החיישן האלקטרוני במעלית (היא התאכסנה בקומת הexecutive כמובן) ומשהגענו לחדרה, בקצה המסדרון, פתחה את הדלת ונכנסנו לסוויטה ענקית, פינתית, עם חלונות שמשקיפים על כל טאיפה. מצד אחד בנין ה 101 המפורסם והנפלא. ומצד שני הנמל הישן על בתי העץ העתיקים שלו ועל הספינות שחלקן נראו כאילו נלקחו מסרט.
סקרתי את הסוויטה. חדר ענק עם כמה ספות, פינת עבודה ופינת אוכל בגודל שלא היה מבייש וילה בקיסריה, ומאחור דלתות פתוחות לשני חדרי שינה מרווחים. פשוט דירת שרד.
שין-לינג הביטה בי בחיוך: "מוצאת חן בעיניך הסוויטה שלי?"
"כמובן, סוויטה נהדרת, רק אימרי לי לשם מה את זקוקה לשני חדרי שינה?"
"זקוקה" ענתה בקצרה.
שב, אמרה והצביעה על הספה הגדולה שמול החלון שצופה אל ה 101
ניגשה אל הבר ומזגה לנו שתי כוסות משקה.
לעצמה הביאה וודקה עם טוניק, ולי – קמפרי נקי עם קוביית קרח אחת!
"הי, איך ידעת?"
"אני יודעת המון דברים", ענתה וחייכה את החיוך המהפנט שלה.
לגמנו בשתיקה מן המשקאות שלנו.
"תתפשט" היא אמרה לפתע
הטון שלה היה כזה, שלא יכולתי לסרב. התפשטתי לאט, כשהיא סוקרת אותי בתשומת לב. כמובן שעמד לי, הייתי מגורה עד כלות.
"הכל" היא אמרה, ואני צייתתי.
"שכב כאן" היא הצביעה על הספה, ואני מיהרתי לעשות כדבריה. אין לי מושג מדוע, אבל פשוט צייתתי
לפני שהספקתי לחשוב יותר מדי, היא הפשילה את מכנסיה והתיישבה עלי כשגבה מופנה אלי. היא התרוממה וירדה אולי 6-7 פעמים ובתוך 2 דקות גמרה בקול גדול כשהיא שופכת עלי נוזל ריחני.
"טוב", היא אמרה "אתה יודע שעוד 10 דקות אני מרצה, אין לי זמן לטפל בך, אבל תאמין לי, כשאחזור אחרי ההרצאה, יהיה לך ערב שלא תשכח. הייתי פשוט חייבת את זה לעצמי כדי להירגע קצת."
הקצב המם אותי, בעוד שין-לינג מסתדרת לקראת ההרצאה שלה, התלבשתי בזריזות והצטרפתי אליה לאולם ההרצאות הגדול. התיישבתי בקהל וצפיתי בהרצאה שלה. שין-לינג ריתקה את הקהל. בלי שקפים ובלי ניירות, עמדה שם, על הבמה, לבושה בחליפת העסקים שלה, זקופה, משדרת ביטחון של "אני כאן המלכה" ומדברת את הקהל שלא הסיר עיניו ממנה. חשבתי לעצמי, "אילו רק ידעו היכן היא היתה ומה עשתה לפני 10 דקות" המחשבה מילאה אותי בגאווה ובתשוקה עצומה לקראת הערב המתקרב.
משסיימה את ההרצאה, המתנתי לה בסבלנות עד ששורת המאזינים הגדולה שנעמדה מולה לשאול "רק שאלה קטנה" התמעטה לאט לאט ושין-לינג התפנתה. "בוא" היא אמרה, הושיטה את ידה וצעדנו ביחד לעבר המעלית.
הדקות שחלפו מן הרגע שעזבנו את האודיטורים, נדמו לי כנצח. כל כך רציתי כבר להיות איתה בחדר. נכנסנו לסוויטה הגדולה ושין-לינג לא המתינה אפילו רגע.
"תתפשט" היא אמרה וכמו קודם, צייתתי בזריזות. שין-לינג ניגשה וכיסתה את עיני בכיסוי עבה. "יש לי הפתעה בשבילך" היא אמרה, "עמוד כאן" אמרה והשעינה אותי אל הקיר.
מבלי שיכולתי להגיב, חשתי בשני זוגות אזיקים מחברים אותי אל הקיר שמאחור.
"מה את עומדת לעשות?" שאלתי
"אתה יותר מדי שעיר" אמרה בעודה מסירה את כיסוי העיניים. "אתה יודע
שבמסורת הסינית, גבר שעיר הוא חזק ושולט ואני לא רוצה אותך חזק ומאיים ומפחיד. אני רוצה לשלוט בך באופן מוחלט, לכן אני עומדת להסיר ממך את כל השיער אתה אולי יודע שהמזל שלי הוא תרנגול וזה אומר שאני חזקה ופעילה"
"יצאת מדעתך? ואגב, אני מזל דרקון" שאלתי בתדהמה
"ממש לא. ובעניין המזל שלך, בדיוק ככה. דרקון הוא חזק ומאיים וזה מסביר הכל, לא?" היא ענתה, ומחאה כף, שתי מחיאות חזקות.
דלת חדר השינה נפתחה ואישה יצאה מן החדר
הבטתי בה. היכרתי את האישה, זו היתה אינגה מן הטיסה לכאן.
"אינגה, מה את עושה כאן?" שאלתי בתדהמה
"אינגה היא השיפחה שלי, מהיכן אתה מכיר אותה?" שאלה שין-לינג
"אה, פגשתי אותה במטוס" עניתי ולא הוספתי.
אינגה תגלח אותך לחלוטין. זקן, חזה, בטן וכמובן, שיער הערווה שמשום מה אינך טורח לגלח" אמרה שין-לינג
