דוגמנית צילום

מאת אלפרדו

רעש פתיחת מנעול הדלת העיר אותי, עדיין מנומנם, התרוממתי והתיישבתי במיטה, אימא הופיעה בדלת דירתי, ללא הודעה מוקדמת, "אורן!, אני הגעתי!", הכריזה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה, אך היא מפתיעה בכל פעם מחדש, נשענת על המשקוף בתנוחה של ילדה שלא התבגרה, מניפה שקית נייר שמכילה לחמניות טריות, ממולאות וגדושות מכל טוב, תוצרת, טל- בייגל הסמוך.
נחירי התרחבו כמו היה ביכולתם לשאוף ניחוחות אבוקדו ודג מלוח בשמנת שהרי ידעתי שיהיו.
משכתי את הסדין, בניסיון נואל להסתיר את לבושי המועט, תחתונים בלבד, כשאני מביט לרגע בשעון, השעה הייתה רבע לאחת עשרה! צהריים כמעט. 'לעזאזל! מה היא עושה כאן?'.
"היי, אימא!"
זו אכן היא, באחד מביקוריה, לראות כיצד אני מסתדר, 'הילד' שכבר היה סטודנט שנה שניה בקמרה, בהתמחות צילום ותנועה.
התרוממתי, נעמדתי, חשבתי לגשת אליה, לחבק, לנשק, אלא שנזכרתי בלבושי המועט.
"שניה מאמא, אני לא לבוש…"חייכתי, משתמש במשפטיה היא עצמה, כשהייתה פותחת בפני את הדלת ולא אחת רק כותנת דקיקה לגופה.
היא חשה בניואנס מידית, "ככה?" צחקה והתיישרה ממשענתה על המשקוף, "מסנן את אימא שלך?", ניגשה ונדבקה אלי בכל גופה, "מאמתי אנחנו מתביישים?".
חשתי בשקית הנייר שניחתה על גבי, עת הידקה את זרועותיה סביב צווארי וכתפיי, ידה אוחזת בשקית ואיננה מרפה.
קפאתי במקומי ,חש בשדיה נלחצים אלי, 'אלוהים! היא אישה עסיסית ומושכת!, אבל זו אימא שלי', הכתה בי ההכרה, וניתקתי ממנה במבוכה.
נמלטתי לחדרי להתלבש, אחוז זקפה כמעט גלויה, ממהר להעלימה בתוך התחתונים, כמו גם ניסיון לטשטש מעט את חוסר הסדר וההזנחה שבחדר. חדר בדירה שכורה עם שותף. קולות תנועה ושקשוק כלים, עלו מהמטבח, ניתן היה לצפות לריח קפה שיבוא ויתפשט.
לבשתי מכנסי מזרח-רחוק רפויים שהיו בהישג יד, מביט במהירות סביב, מבטיי חלפו על עשרות התמונות שהודקו לכל משטח אפשרי, הקירות במיוחד, מוקפאות בשחור לבן, היו עשרות תמונות של נערות, נשים, ושוב נערות, חשופות ואינן חשופות, צללית קימורי אישה בכתונת מול אור חשוף, חוזרת בווריאציות שונות. מחשוף עמוק ואפלולי כשקימורי שדיים מבהיקים באור רך מאירים אותו באור רך, תצלומים כאילו אקראיים, הועמדו ועוצבו בדקדקנות לקראת ביקורה של הילה, סטודנטית שנה ראשונה, צעד מחושב לפיתויה שהצליח.
הילה, כמה מתמונותיה שפותחו רק אתמול כבר היו מהודקות כמו בשכבת צבע טרייה וחדשה על גב המייצג הראשוני, כמה יפה וחושנית הייתה.
הבטתי משועשע בתחתוני החוטיני שלה, שנשארו בזירת האירוע, אותם הצמדתי בנעץ, לירכיה החשופות, כפי שהבהיקו בתצלום המרכזי שבשכבת המצג העליונה.
מעניין, כיצד תגיב אימי למיצג החושפני? ואכן, ממש באותו היא נכנסה אל החדר.
נכון, לא לפני שדפקה בסמליות על הדלת שהייתה פתוחה, מגש עמוס לחמניות טל-בייגל בידה, כך נכנסה תמיד ובתנופה.
"ארני, הקפה, אכפת לך?", שאלה, מעבירה ציווי.
יצאתי למטבח, קנקן הקפה הרותח עמד מוכן, הבאתיו לחדרי,
אימי עמדה מעבר למרכז החדר, מתקרבת בפניה לתמונתה של הילה, כן, זו עם תחתוניה המשופדים.
הסתובבה וחייכה. "אני לא שואלת". אמרה והוסיפה במהירות: "רזית !" ,אחרי שסקרה את גופי שלא ראתה כבר חודשיים, עיניה מתעכבות, ללא בושה, באזור חלצי המרוגש.
"גם את," השבתי, מתקשה שוב, מאותו ריגוש שעלה בי, כשסקרתי את גזרתה הנאה, הריגוש האסור והבלתי נשלט.
מראה גזרתה לא היה חדש לי, מן הכנות לציין, הן הבטתי בה בעבר לא אחת, אלא שהפעם הייתי בדירתי, במגרש הביתי שלי.
היא נראית פיצוץ, היא עומדת מולי, חשופה למבטיי, מניחה לי להביט, עיניי נעצרות ומשתהות על שדיה, מבחינות בפטמותיה הזקופות, 'האם נזדקרו עכשיו?, מנוכחותי שלי?'.
והייתה זו היא שלא נבוכה כלל והצטחקקה: "'ארני, אתה מורעב!" מרמזת לרעב אחר, לא לאוכל.
וכמו איננה מודעת לאווירה המחושמלת, מתקרבת עם המגש העמוס לעייפה, מתיישבת בשמלתה הצרה על המיטה שהייתה ,כפי שיש בדירות שכורות, מזרן אחד רחב .
אוספת את רגליה הארוכות תחתיה ומניחה את המגש עליהן לשנייה, ואז הודפת לפניה במעט.
"נאכל? אחרי זה תספר לי מיהי, איך אתם אומרים? 'הכוסית המדהימה' בתמונה?"
אימא לא אכלה הרבה, מה שלא מפתיע, ואני, איני מותיר הרבה על המגש.
"פרא מופרע, הבנות כאן בטח משתגעות ממך." חייכה אימא ולהפתעתי שלחה היא את אצבעה והערימה מנת ממרח והובילה אותה לפיה, מרווחת את שפתיה הנהדרות שהיו רחבות אך לא בשרניות ואלה התעקלו בחינניות עת אצבעה נעלמה בתוך פיה לשנייה או שתיים בהן נראו תנועות לשונה תחת לחייה ובין עצמות לחייה המושלמות ואז שלפה אותה בקול צליל פקק נשלף, צוחקת במלוא פיה.
"אני? את, את פראית! " צחקתי וניסיתי גם אני את כוחי בחליצת אצבע מפי ללא הצלחה כמותה. ממרח אבוקדו נמרח על לחיי, והיא רכנה לפנים, שלחה ידה ועם אותה אצבע, מוחה ומסירה את שיירי האבוקדו מלחיי, משל הייתי ילד.
מחשבה חלפה בי, מעבירה בי חיוך רחב, ומבלי שאדע כיצד, שלחתי אני את אצבעי הטבולה בממרח לשפתיה ופיה, והבלתי ייאמן התרחש, אימא שילחה מידית גם היא את אצבעה לתוך פי.
אצבעותינו המושטות התנועעו האחת בפיו של השני, חודרות לפיותינו במשולב, מטיילות בין לשונותינו, תרות ומסיירות בחופשיות, כשאנו מביטים האחד בשנייה במבטים מכושפים ממש!, רק כעבור שניות ארוכות נחלצו האצבעות והושבו בידיים אסופות איש לחיקו.
אותו רגע היה חושני כפי שלא הכרתי מימי, חושניות ארוטית בלתי נתפסת! בדיעבד, אני תוהה, האם לא נכון לאמר, שבמשך הארוחה כולה, היה מתח ארוטי שורה בינינו.
למעשה אני יודע כעת, שהיא כבר הייתה מגורה, מרגע חבקי אותה בכניסה, כשחשה בזקפתי המתקשה, אותה מיהרתי להרחיק ולהדיר מגופה.
ישבנו סמוכים על המזרן, אימא ברגליה האסופות תחתיה, נשענת ביד אחת על המזרן, וכאמור ממעטת באכילה.
מזגתי לה כוס קפה, האמירה – 'תודה 'ארני' – שאמרה בקולה המתנגן, היה בו לתרום לאווירה היצרית ההולכת ונרקמת, הולכת ומתעבה.
אכן סקרתיה במבטים חוקרים, תוך שאני מכלה את המזון בשקדנות.
סקרתי את רגליה הארוכות והאסופות, רגליים חטובות ודקיקות קרסוליים, שנגלו מעט, אך בנדיבות אל מעל לברכיה.
כפיפת המותן הגמישה וצרותה הנאה והיא אחרי שלוש לידות!
גודש שדיה המלאים שמתחו את שמלתה, השדיים הכבדים שנלחצו אלי בהיכנסה זה מכבר.
הבטתי ברצועת כתפיית חזייה שחורה שנגלתה על כתפה.
אכן הבטתי וסקרתי, מעלה את מבטיי מעלה, לצווארה הארוך והמעוצב, וכמובן פניה שנגלו באור שונה.
ביופי פני האישה שבה, בשפתיה החושניות עם עצמות לסת גבוהות, שערותיה נותרו בעינן, בשחור כהה, כשבחמש השנים האחרונות נשזרו בהן קווצות נימים כסופים.
מגש הלחמניות העמוס לשעבר, היה מונח על מפה מאולתרת בינה לביני, מעט קרוב אלי, ובפעמים המועטות ששלחה את ידה אליו היה גופה נירכן ולו מעט, אך מספיק לשקע שדיה המתעגלים במחשופה להעמיק ולהבליט זוג קימורים תפוחים ומבהיקים.
מראה זוג שדים גדול יותר או פחות, זקוף יותר או פחות, לא היה זר לי, אבל אלה השדיים שלה, של האישה הנחשקת ביותר בעיני.
"אופפפ… אימא.. איזו ארוחה!", התמתחתי ונטלתי את המגש הריק, כמו גם קנקן הקפה ושתי הכוסות להחזירן למטבח.
אימא עקבה אחרי בעיניה, "איזה ילד טוב!", גיחכה.
כשחזרתי מצאתיה עומדת וסוקרת את מיצג התצלומים הנרחב,
"הכנת תפאורה יפה." אמרה. מביטה לאחור מחייכת.
"תפאורה?" היתממתי,
אימא הצטחקה, "אוח, ארני, מה אני מהמאדים? הכנת תפאורה לפיתוי הגברת ההיא? זו עם התחתונים?"
"הילה." עניתי ונשתהיתי, נותר בעמידתי המרוחקת מעט.
אימא גחנה מעט ,בוחנת תצלום נוסף, והיה זה אז, שקשת גבה הגמיש ניתפס בעיני, "תמשיכי!" קראתי "ככה!"
ומיהרתי למצלמת הניקון, שרכשה בעבורי לפני שנים, קראאאקקק ואימא הונצחה כפופה, רכה, גמישה, חתולית.
היא הסתובבה בחיוך כמבקשת פיצוי או מחמאה להיענותה, וזו נתקבלה לתוך פניה מידית, קראאאקקק, פריים נוסף, דרכתי במהירות.
היא חייכה בחיוך זוהר עוד יותר, והתקרבה ביד פשוטה, כאילו מנסה למנוע ממני להמשיך, קראאאקקק, פריים נוסף ועוד אחד, עכשיו כשהייתה כה קרובה מצאתי את עצמי מביט במחשוף שמלתה הרפוי כששדיה המתעגלים ממלאים את המסגרת כולה, השדיים התפוחים והמבהיקים ,מודגשים בקו שוליים מדהים ושחור, של חזייתה החופנת, זה הוא האפקט שאני מחפש, מונח לפני. החשוף ואיננו חשוף!
מטריף בגירוי מסעיר! קראאאקקק.
התיישרנו לעמידה מתוחה, מילה לא הוחלפה אך אין סוף היגויים נלחשו וצרחו בו זמנית, כשאנחנו מביטים האחד בשנייה במבטים ארוכים.
כעבור זמן שאיני יכול לשחזרו, אולי ארך שניה אחת, ואולי שישים יותר, הרמתי את המצלמה לעיניי, מביט באימא בעין האחת שלא הוסתרה, אימא מתחה מעט את צווארה, מסיטה את ראשה לחצי פרופיל עם מעט מעט הטיה לאחור, מצעפת את עיניה, ממתינה, נענית! פריים, הסיטה לצד האחר, פריים ועוד אחד ועוד שלישית, עכשיו התרחקה מחצית צעד, מגביהה את ידה האחת לעורפה והאחרת לבטנה ומטה. מותחת את שמלתה, מציגה את גופה, חיטוביה וחמוקיה לעדשה, כמו הייתה מאז ומתמיד על סט צילום!, מכתיבה לי, למי שאמור לכוונה, מעמידה ומעצבת בדייקנות לפריים הבא.
"כן!" קראתי, מבזיק צלום אחר צלום, מסתובב עכשיו אני מסביבה. "רגע. רגע בובה, הפילם…".
ואימא פרצה בצחוק, "בובה? ככה אתה קורא להן?"
"אופפפ… את בלתי נסבלת, עכשיו תעשי מה שאומרים לך, שמעתתת?"
ניסיתי להסוות את התרגשותי העצומה, אצבעותיי שכבר החליפו אלפי סרטים מתקשות לפתע בהידוק הגלגל המשונן להשגת מתיחה.
מימי לא הייתה מולי אישה נועזת, מתריסה, מגרה ומתגרה כמותה!
"שמעתי? שמעתי מה?"
התכופפה מול העדשה, מתווה בשפתיה צורת נשיקה, נטולת עכבה. אולי ההגדרה המתאימה, זנותית משהו, "ככה?", התנשפה, מעקלת את שפתיה עוד יותר, פריים, פריים, פריים,
"או ככה?", התמתחה למלוא גופה, מניעה את מרפקיה עמוק לאחורי שערותיה שהונפו בכפות ידיה, ושדיה המלאים הזדקרו עד לכדי מתיחת חזית השמלה, כשפטמותיה זקופות וברורות,
"ככןןןן.. ככה." פריימים.
"עוד, עוד אימא! תראי! תראי את עצמך!" קראתי משתולל ממש, מסתובב וחג סביבה כמו תן טורף ומזה רעב.
"את מה להראות?" שאלה מתנשמת, ולראשונה, במעט, גבה טון קולה השקול תמיד.
"את כולך, את כולך! השדיים! השדיים שלך!", קראתי והתרחקתי, לא מאמין לקולי שלי.
אימא הרכינה לרגע את ראשה, סוקרת את שדיה, מודעת לעצמה לנשיותה המדהימה, והרימה את שתי ידיה לכפתורי שמלתה, אחזת כפתור, ופורמת אותו.
קראאאקקק.. פרייםםםם.
מרימה את ראשה כמבקשת אישור, מנמיכה מבטה כשאצבעותיה פורמות ובמהירות עוד שני כפתורים ,שדיה התפוחים נגלו, חשופים בחלקם, בחזייה השחורה, "להמשיך" שאלה, "להמשיך, להמשיך", עניתי, היא המשיכה לפרום את חמשת הנותרים, עד מתחת למפשעתה,
משכתי את החצובה מהפינה, מכוון את מנורת הברך שעל השולחן לעברה, מדידת האור הייתה חיובית.
חזרתי לחצובה וסקרתי את העינית, סוקר אותה, עומדת כל אותה העת בהיענות מלאה, אינה מתביישת בדמותה החשופה, בשמלתה הפרופה לגמרי המגלה את שדיה בחזייתה השחורה, מטה ממנה את תחתוניה, שחורים גם הם.
"רגע", אמרתי, נטשתי את החצובה, קרבתי אליה, הסטתי את אמרות השמלה ומפשילן עד מרפקיה, עוצר בעצמי מלטמון את ראשי בשקע העמוק שבין שדיה הצחים, התקרבתי, עטפתי אותה בזרועותיי, מגיע ומשחרר את קרס החזייה, משליכה לעבר המיטה, שב לאחור ובוחן את המראה, מוטרף ומגורה, "אלוהים אימא…החזה שלך, יש לך שדיים יפים!"
הנמכתי עוד ולחלוטין את שולי השמלה מזרועותיה, זו צנחה למותניה, כשהיא מסייעת לה בתנועות מנוסות של התפשטות נשית.
שדיה הערומים במלואם, נתגלו לעיניי, ולרגע כמעט ואיבדתי את צלילות דעתי, זוג שדיים שיפים כמותם לא ראיתי מעודי!, התעשתי, מחזיק את ידיה ומניחם על שדיה בכוונה לכסותם, ניסיתי שלא לגעת בשדיים עצמם ולא ניתן היה, אצבעותיי חשו בעורה הקטיפתי, בכובד החמוק המלא, בפיטמה הסמורה ,חשתי כנוגע באש, בדי עמל ומאמץ נסוגותי, בוחן, "כן, כך, בדיוק", אמרתי ומיהרתי לחצובה, "ככה אימא, מכאן תתפשטי בעצמך!"
היא הסירה את ידיה משדיה, מגלה אותם, לבנים ובוהקים, רוטטים בכל תנועה שלה ולו הקלה ביותר, פטמותיה כהות וסמורות, גם עכשיו היו מבטיה בוחנים את אותם, מגלים את חמוקיה לתודעתה היא, התפשטה לאט ובחושניות, כמו היא מבחינה בנשיותה לראשונה, הנמיכה את ידיה למותניה, מניחה לשמלה ליפול ולצלול מטה, מותירה אותה כאשר רק תחתוניה עליה, צחה ומבהיקה בלובן מסמא.
היא הרימה את פניה, מביטה אל העדשה בישירות, ממתינה להנחיות ברורות, "גם התחתונים?", שאלה.
"כן, את הערווה תכסי רק כשתתפשטי לגמרי."
היא הסתובבה לאיטה, מודעת למצלמה, דוגמנית טבעית הפכה להיות והרבה יותר מכך, אותו תאום בלתי ניתפס שמעולם לא היה לי אחריה כמותו, סיבוב מלא של 360 מעלות.
כשעצרה את סיבובה ופניה שוב אלי, הסירה את תחתוניה ונותרה עירומה כליל, זו הייתה התמונה היפה מכל העשרות שצולמו במהלך יותר מחצי שעה.
עמדה רוכנת מעט לפנים, מכסה את שדיה ביד זרוע וכף יד, וידה האחרת מותחת אצבעות ארוכות וחיוורות על ערוותה.
אז התעשתה, הזקיפה את פניה, והביטה הישר לעדשה.
מראה דמותה העירומה ומבט עיניה המתריס, הוציאוני מדעתי, כאן הסתיימה זהירותי, הדפתי את החצובה, עם המצלמה המותקנת עליה, בזהירות, חשתי נרעש, ניסער, אחוז זקפה עצומה, שמתחה את מכנסי הבד הקליל מאז החל מסע הצילום ההזוי, מתקרב לאמי העירומה.
ברבים מתיאורי סיטואציות דומות, ממתין הקורא למשחק אהבה מקדים ,מזמוז ומגע ללא סוף, אבל אני חייב לאכזבך הקורא.
רק רצון אחד שכן במוחי ובכל גופי והווייתי, לשכב עם האישה העירומה העומדת מולי, "לזיין, כן אימא, לזיין אותך, גם אם יהיה זה הדבר האחרון שאעשה עלי אדמות".
קרבתי אליה והיא נסוגה, מקרבת עצמה בחושניות מתגרה, למזרן הסתור, משליכה את כל שעליו לצדדים, כשגופה העירום רוטט בכול איבריו, משתרעת עליו בתנוחה מזמינה , מגרה ומתגרה!
השלתי אני את מכנסיי ונותרתי עירום כולי, איברי קשוי כאבן, התקרבתי למזרן, רוכן לעברה, מעביר יד אל מעבר לציידי גופה כשהשנייה אוחזת את זכרותי המתפרצת.
היא ריווחה את רגליה אל מול גופי הקרב עם זכרותי המתוחה, כרעתי בין רגליה הפשוקות לרווחה, נעתי לעברה בתנועה אחת של הנמכת חלציי והיא הגביה אגנה, שלחה את ידה לחלציי, אחזה בידה המכוונת בזיין הפועם מכוונת בדייקנות, הזיין הקשוי עד לכדי כאב ננעץ וחדר לתוכה בתנועה אחת ארוכה ומפי שנינו נפלטה אנחה עמוקה.
"איזה זיין.. עצום.. הזיין שלך…" נאנקה, והוסיפה בעוד אנקה עמוקה, "דפוק אותי! ארנון.. דפוק אותי. דפוק אותי חזקקק! את אימא שלך!" זעקה לתוך אוזני, "זיין.. זיין אותי!" ואותו רגע היה כרעידת אדמה.
המשגל היה מהיר, ללא משחק מקדים וללא מגע אחר למעט ידיי שרק בעת שהלכתי וקרבתי לשפיכה התהדקו על שדיה ומעכו את מלאותם, עד שביקשה "לא.. לא ארני.. אתה מכאיב, בעדינות!"
אני מוטרף, משתולל ונחבט בה בתנועות עכוז מהירות, כששפתי מנשקות ויונקות את פטמותיה ואצבעותיי מעסות את שדיה.
חשתי בה נבקעת, רוטטת כמיתר מתוח, מתעוותת כולה, צורחת בקול, "אלוהים… אלוהים ארנון… כ…..ן, ככןןןן, ככןןןן.
זהו, התפרקתי כולי, מתיז לתוכה את כל תכולת אשכיי המלאים, בהתפרקות ארוכה ואלימה, שקט השתרר.
דקה או שתיים, אולי יותר, שכבנו ללא תנועה, אני עדיין מעליה, נתמך במרפקי, זכרותי בתוכה ואז שנינו יחד, פרצנו בבכי בלתי נשלט, את הבכי הזה לא אוכל להסביר לעולם.
זה היה רגע מרטיט, ממצה, מאכל וממית, כשגופותינו נרעדו ביבבות הבכי המשותפות.
הבכי שכך, משאיר אותנו לחים ורטובים, ליקקנו האחד לשנייה את הדמעות, מלווים את המעשה בנשיקות,
זכרותי, שעדיין בתוכה, התקשתה שוב, היא הניעה אגנה ברצון, דקות לאחר מכן כבר השתגלנו בשנית, הפעם באריכות וגם פעם שלישית ואז נרדמנו .
התעוררתי כשהזין שלי תחוב בפיה, נוגע בגרונה, שפתיה מוצצות אותו ולשונה מתווה מעגלים מסביב לעטרתו, מזקיפה אותו.
כשהבחינה בהתעוררותי, התייצבה על ארבעותיה, עכוזה מופנה אלי, לוחשת לי, "דפוק אותי ארני. דפוק אותי ככה! מאחור!"
* * *
נחנו ונכנסנו להתקלח ,עוצרים בעצמנו מלהשתגל שוב, מתחת למים, סיימנו להתקלח, נטלתי מגבת, עטפתי את גופה, משפשף את אבריה, מייבשה, כשתוך כדי, שפתי מתוות שבילים של נשיקות וליקוקים, בשדיה, בפטמותיה, יורדות לערוותה ומוצצות את לשדה, מטריפות את דעתה.
חזרנו לחדרי, היא נשכבה עירומה, על גבה במיטה. "אנחנו צריכים להזדרז", אמרתי, "יוני שותפי לדירה עשוי להיכנס בכל רגע".
היא הביטה בי כשעיניה מחייכות, גופה העירום מזקיף אותי, "שמעתי אותך" ענתה, " בינתיים שכב על הגב".
נשכבתי פרקדן על גבי כפי שהורתה לי.
היא העבירה את רגלה הימנית אל צדי השמאלי ,אחזה בשרביטי ,שכבר היה זקוף, כיוונה את עצמה וקברה אותו בתוכה.
"אל תזוז חומד, אני אזיין אותך כמו שתמיד חלמתי", אמרה, נעה מעלה ומטה, שוגלת את עצמה לדעת,
"מאז היית נער, דמיינתי אותי רוכבת עליך, מזיינת אותך"!
עלתה וירדה, לא מניחה לי לגעת בידיי הרעבות בשדיה התפוחים, שלא שבעתי מהן עדיין, עולה ויורדת ,כולה באקסטזה , גוררת גם אותי בסערת היצרים.
"סס… סליחה…", יוני השותף לדירה עמד בפתח.
קפאנו, אך אימא הייתה הראשונה להתעשת, "יוני", אמרה כמו היא בשיחת חולין, "תן לנו רק רגע לסיים, טוב?", ממש כך!!
יוני הנדהם, החיוור והלא מאמין, הגיב בצייתנות, נסוג לעבר הדלת ,יצא וסגר אותה אחריו.
"אימא…?" לחשתי מוטרף בחרדה.
"הרגע", ענתה, "נכון, בתרבויות העבר ,היו סוקלים או שורפים את שנינו בכיכר", אבל היום, אין צורך להשתמש בשריפה, מילה של יוני, ואנו מנודים לצמיתות", אמרה.
להפתעתי, שבה להעלות ולהוריד את אגנה על חלציי, רוצה להמשיך במשגל שפיזית לא חדל, הן הייתי בתוכה, אבל הייתי רפוי .
"אימא…" לחשתי שוב
"אל תפסיק, דפוק אותי. חזק ", לחשה.
"מהההה..? ,לא עומד לי ויוני ישמע", זעקתי.
הורידה את גופה, רוכנת מטה כך ששדיה חרשו את חזי בפטמותיה הקשויות.
" נכון ישמע", ענתה, "שידמיין, שיתייחם!", ממשיכה בתנועתה, עולה ויורדת, "אתה אל תפסיק! ".
"ואז..?" שאלתי כששביב חרדה עצומה מהקודמת כבר מנקר בי.
"ואז, אתה תגמור בקולניות, אני ארד מעלייך, ואצא אל יוני."
"ומה תאמרי לו?"
"שאני אעשה הכול, הכול, אם ישמור בסוד את שראו עיניו".
"ומה אם יסחט אותך וידרוש שאת.. שאת? תיזדייני איתו?"
"כן ארנון, אם צריך, אני אשכב איתו."
כל אותה העת לא נח גופה והיא עולה ויורדת.
לא האמנתי, אך זכרותי שבה להתקשות, ללא שליטה הלמתי בתוכה, צועק בקול, בעת שהתפרקתי בתוכה.
"את.. את הזיון…הזיון…הזיון הכי מטריף שהיה ושיהיה לי…."

                                        סוף