ביתו של בעל הבית

עורך דין לוי. חיים לוי. עם שם כזה גנרי לאן כבר יכולתי להגיע בתחום?

אז עבדתי כשכיר במשרד גדול. והייתי זוטר. מאוד. כמעט נער שליחויות. אחרי כמה שנים הגיעה הפרידה מאיילת אשתי. עברתי לגור במין קומפלקס דירות לשבורים ושבורות. דירות קטנות כאלה, דווקא נחמדות. ובאותו קומפלקס שכרתי גם משרד קטן. 

עורך דין לוי. 

יצרתי שיתוף פעולה עם חוקר פרטי אחד, בעיקר בגידות וגירושין, ויש לי עבודה. לא מתעשר אבל עובד. 

בעל הבית הדומיננטי של הקומפלקס היה מרוקאי עשיר, אליהו. איש גדול, חזק ודומיננטי, אבל ישר. החזיק אותנו קצר אבל דאג למקום. לא היה בינינו הרבה מגע כי הכל זרם. איש תובעני אבל בסך הכל הוגן. עד שבאה עומר…

 

"עורך דין לוי שלום. זאת עומר, הבת שלי, מסיימת עוד חצי שנה תיכון ויש לה זמן עד הגיוס. מעכשיו היא הנציגה שלי כאן. בכל העניינים תפנה אליה."

סבבה. עומר היא בחורה שנראית נחמדה. בוגרת לגילה, שיער שחור ארוך, עור שחום, גובה ממוצע פלוס. קצת מלאה. הערכתי שנסתדר.

והאמת שהיא הייתה בסדר. לא הציקה ולא הפריעה. כשהיה בה צורך הייתה נגישה, לקחה אחריות ופתרה בעיות, וגם יותר נעימה מאביה. 

עד שהתחלתי להרגיש שמשהו לא תקין אצלי במשרד. הרגשה מוזרה. לא היה חסר כלום אבל הרגשתי שמשהו מוזר מתרחש. אבי, החוקר שלי, התקין לי מצלמות ואכן עוד באותו שבוע עליתי על העניין. 

באחד הלילות קיבלתי התראה לנייד. נכנסתי מיד למצלמה ונדהמתי. עומר, שהיו לה מפתחות לכל הדירות והמשרדים הייתה בתוך המשרד שלי עם בחור צעיר בגילה… והם טרפו שם אחד את השני. הייתי בהלם. היא דחקה אותו לקיר ונמרחה עליו, היא הטריפה אותו. כל תנועה שלה הייתה פתיינית ומדויקת. המצלמות היו ללא שמע אבל נראה שהוא לוהט אליה ממש. ותנועותיה מלאות, חושניות, יודעת את העבודה. הייתי בהלם. 

בגלל שאני עוסק בענייני משפחות, גירושין ובגידות, אני רגיש מאוד בתחום. לכן כשעומר הגיעה לעבוד במתחם ממש נמנעתי מלהביט בה. בגופה. הכל היה קורקטי, ללא פלירטוטים וללא מבטים. טכני לחלוטין (האמת היא שגם בגלל שיש לה אבא מפחיד שיכול לזרוק אותי מהדירה והמשרד). והנה עכשיו אני רואה אותה לא כבתו של בעל הבית, לא כמנהלת האתר אלא כאישה. והיא פועלת כאישה, אמיתית, למרות גילה. ברגע שהיא מסירה מעליה את הסריג והבחור שעימה כמעט מאבד את ההכרה, אני יוצא מהמצלמה. כלומר, ראיתי קצת, וזה היה מחרמן, אבל הרגשתי מציצן ויצאתי. בבוקר שלחתי לאליהו, בעל הבית, הודעה. ביקשתי להיפגש עמו בדחיפות. במשך היום עבדתי כרגיל, כמעט שכחתי מהעניין, אבל רגע לפני סגירה הדלת נפתחה.

"מקווה שאני לא מפריעה, עורך דין לוי."

האמת שהופתעתי. והובכתי. תכננתי להעלות את העניין בפני אביה, לא תכננתי לדבר איתה על זה.

"שלחת לאבא שלי הודעה דחופה. רצית להיפגש איתו. למה אני לא מספיקה לך? "

אני מתגמגם. "אההה תראי עומר… התקנתי מצלמות במשרד…ואתמול בלילה…"

היא מהנהנת, "מזה חששתי..", והיא מתיישבת לה מולי. 

אני מביט בה במבוכה. בחורה מתוקה. אירוע לא נעים, באמת. ואני לא מבין למה אני זה שנבוך ולא היא.

"יש סיכוי, עורך דין לוי, שנסגור את זה בינינו?"

"לצערי, עומר, אני חושב שאני צריך לסגור את זה מול אביך. הוא בעל הבית, ואת פרצת בעצם למשרד שלי, יש לי כאן חומרים של חקירות שיכולים להביך כל מיני אנשים. הפריצה לכאן היא הפרת האמון הבסיסי בין שוכר למשכיר."

היא כמו מתנתקת במבטה, יש לה עיניים שחורות, עמוקות ויפות. ואז היא מפתחת רוכסן העליונית שלה ומורידה אותה. יושבת לה מולי בגופייה שחורה ובג'ינס, נתונה במחשבות, עד שלפתע היא מישירה אליי מבט. "אני רוצה להציע לך הצעה, עורך דין לוי." והיא נעמדת על רגליה. 

אין לי מושג מה היא יכולה להציע כדי לתקן את שקלקלה. אולי הנחה בתשלום? אבל אביה ישים לב. לא רואה מוצא.

"אני מציעה לך עסקה של win-win "

"???"

לא הבנתי אותה בכלל.

היא עומדת לה מולי בגופייה שחורה, עיניה נעוצות בי, והיא ממשיכה.

"אתה חי לבדך כבר יותר משנה, אני יודעת. בתהליכי גירושין. ואני, תראה אותי עורך דין לוי, תסתכל עלי." והיא עוצרת דיבורה לרגע עד שאני מביט בה.

"אני אהיה שלך כאן, אדוני, כאן ועכשיו. אני יענג אותך כמו שלא עינגו אותך בחיים, ואתה תודיע לאבא שלי שהכל סודר."

אני המום. אין מצב. 

אני יודע שיש פנטזיה כזו של מבוגר-נערה שופעת, אבל זה לא באמת קורה בחיים האמיתיים.  אלא שעכשיו זה קורה. לי. 

אני מסמיק כולי. והלב שלי פועם בעוצמה אדירה. ועומר היא בחורה נאה בסך הכל. היא שחומת עור, כמו שאני אוהב, ויש לה שדיים יפים ומלאים, כמו שאני חולם, ויש לה שיער שחור חלק, בוהק ומהמם. היא אמנם קצת מלאה, אבל עם המלאות הזו היא עדיין בחורה יפה ומגרה. ואתמול ראיתי את חושניותה המתפרצת, לא משהו שפרוד ונטוש רואה בכל יום. והייתי שמח להיות איתה. אבל ברור שאסור ולא… זה לא יקרה. 

"עומר…", אני מתלעלע, "תראי, את באמת בחורה נאה. מיוחדת במינה. אבל מה שהצעת עכשיו לא יכול לקרות ולא יקרה."

"בחייך, עורך דין לוי, תסתכל עלי", והיא מותחת גופייתה, מבליטה שדיה. ניכר בה שהיא בלי חזייה, כי פטמותיה ניכרות מבעד. איך לבחורה כה צעירה יש שדיים כה בשלים?

"ראית אותי במצלמות. אני טובה. הטרפתי אותו אתמול בשניות… אל תגיד לי שאתה לא רוצה אותי. אל תגיד לי שאתה לא רוצה אותם." והיא פוחסת בידיה את שדיה המהממים. 

"ע…ע…עומר", אני מתגמגם, "ק…קודם כל, לא הסתכלתי בכל הסרטון, כדי לא לפגוע בצנעת הפרט…. א..א…אני מבקש שתצאי מהמשרד…א..א..אני מעדיף לשוחח בעניין עם אביך."

בעיניה אני רואה מין מבט שובב מהול בביטחון. היא עוזבת את מקומה, ניגשת אל הדלת ומסובבת את המפתח. אני לא נושם. היא מקיפה את השולחן המשרדי ומגיעה לעברי.

"א…א…אנא ממך עומר, אני לא יכול…ז..ז..זה עלול להתפרש כאילו סחטתי אותך באיומים… אני ממש לא רוצה להסתבך…ו..ו…ואם אביך יידע אז בכלל…אני באמת לא יכול…"

אני משתתק כי היא נעמדת לה מאחוריי, וידיה נחות בביטחון וברכות על שכמותיי… ומעסות. 

"מה שאתה לא יכול עורך דין לוי, זה לסרב לי…"

והיא צודקת. זה מעבר לשליטתי. כי מגעה כה רך אלי. כל כך הרבה זמן לא חשתי יד אישה. ומפי נמלטת-נפלטת יבבת עונג קטנה. 

"זה בסדר אדוני", היא אומרת, ויד אחת שלה עולה ומלטפת לחיי. והיא כאן הבוגרת ואני הנער. והיא שבה לעסות שכמותיי ברוך מרגש. 

למרות הקושי אני מצליח להתעשת, "ת…ת…תקשיבי עומר, יש לי רעיון. אני אודיע לאביך כמו שביקשת, שהכל סודר, שפתרת את הבעיה, ואת… את… תלכי…עכשיו. אני מתחנן, עומר."

היא חודלת לרגע עיסויי ואני חושב שאולי קיבלה דעתי, הרי הצעתי לה את מה שרצתה. אבל אז היא מתכופפת לה מאחוריי וידיה עכשיו בחזי. מעסות. 

"עורך דין לוי, נראה לך שאחרי שאני רואה כמה אתה רוצה אותי, איך אתה מתרגש ממני, אני סתם אסחט אותך בלי לתת תמורה? בחיים לא."

ושדיה נמחצים אל גבי. זו התעללות. זה חלום. זה אדיר. ואני כה שביר. היא יכולה לעשות בי עכשיו כל מה שתרצה. 

והיא עושה. 

ידיה גולשות אל בטני, מלטפות, מענגות, ומאחור שדיה המלאים דבקים בגבי. באיטיות, תוך שהיא מתכופפת לה מאחוריי, היא פורמת כפתורי חולצתי. כשידיה הפולשות נוגעות בעורי אני נרעד. נרגש. נטרף. היא משילה חולצתי מעלי. ומלטפת. הייתי רוצה להתנגד. להעמיד אותה במקומה. אבל אני לא מסוגל.

"אני אוהבת את המגע של העור שלך, עורך דין לוי."

"אווווווו… עומרררר…. אנננני יודדדע שזו טטטטעות…חמורררה…אבל אננני לא מססססוגל להתנגד. את כל כך נעימה לי. עומררררר."

"סוף סוף הבנת את מה שאני ידעתי בשנייה שנכנסתי לכאן."

ושדיה הדשנים מאחור בי נלחצים. מטריפים אותי. משמחים אותי. מחרמנים אותי. 

ואז היא חודלת. ועוברת לעמוד לפניי. ביני ובין השולחן. אני מביט בה מלמטה למעלה. מבלי לרצות אני אומר, "עומר, את יפהפייה."

היא מחייכת, "תודה אדוני."

"אבל, עומר…אסור לנו…"

"שששששש, אתה חושב יותר מדי", והיא רוכנת אלי ומנשקת אותי. ברוך. וזה נעים כל כך. ומרגש כל כך. והלשון שלה כל כך. חזקה וזורמת וחודרת ופולשת. זו נשיקה מארץ הנשיקות. היא מערבלת אותי ומחשמלת אותי. ואני דומע. 

היא מתנתקת מנשיקתה ומביטה בי. מוחה דמעתי. "אתה כזה חמוד עורך דין לוי, אני מתה עליך."

והיא מתיישבת על ברכיי . 

ושוב. נשיקה. עמוקה. 

והיא יודעת לנשק. מנשקת כמו שלא נשקוני מימיי.

ומגע שדיה היפים בגופי כה מרגש. ובשתי ידיה על לחיי היא מקרבת אותי עוד וטורפת בנשיקותיה. איזו בחורה מדהימה. 

כשהיא רוחקת מעט היא משילה מעליה גופייתה, חושפת בפניי שדיים מ-ד-ה-י-מ-י-ם. עורה שחום ובוהק, ושדיה עגולים ומלאים, לא ענקיים, אבל גדולים. רעננים וקשים ובמרכזם פטמות כהות וזקורות. מושלמת. 

אין לי אוויר. פיזית.

הדמעות שוב עולות בעיניי, אך היא אינה מאפשרת לי לשקוע אלא לוקחת את פניי ומחנה אותם בין שדיה. לא זזה, לא מזיזה. כמו אמא המנחמת את בנה הקטן ומרגיעה. רק מניחה אותי שם, על עורה הצונן הנעים. ביניהם. כשהם נלחצים אלי. ואני טועם את עורה הרענן, מריח אותה. ומתענג. אחר כך, בלילה, כשאשחזר את הכל לעצמי. אתעכב על הרגע הזה. על התחושות המדהימות שהוא יצר בי. קשה להסביר, אבל זה היה רגע המפתח. הרגע שממנו והלאה התמכרתי לנערה-אישה המופלאה הזו, עומר, בתו של בעל הבית.

אני פאסיבי לחלוטין. כמו ילד ביישן ובתול. היא לוקחת את ראשי בידיה ומצמידה שפתיי אל שדה בעוצמה. ואני משתחרר ומוצץ בתאווה, מוצץ ונושק ונושך את הפטמה ועובר אל השד השני. אני באטרף. ממש. והיא מעודדת, "כןןן, טובבבב אתה, מ-ע-ו-ל-ה אתה". ולרגע מנתקת אותי ומתחברת לנשיקה רטובה ופרועה ושוב מצמידה אותי אל השדיים האדירים שלה. ואגנה מתנועע על ברכיי. ואינני מאמין שכל הטוב הזה קורה לי. 

ואז היא עוצרת. ועיניה השחורות בעיניי. ואותו חיוך שובב  בי מביט. 

"אתה לא שופך לי פתאום, נכון עורך דין לוי?"

"אשתדל".

והיא צוחקת, "אתה כזה חמוד, אני מתה". 

היא כזו בוגרת ובוטחת. ואני מולה כמו ילדון בתול. 

והיא קמה מעלי, ומקימה אותי ובעמידה שוב נצמדת בשדיה המרגשים החשופים ובשפתיה השוקקות לנשיקות רועשות וטורפות. היא פשוט אלופה.

היא שוב רוחקת ומביטה בי. אני מביט בה. היא ממש הנגטיב של האישה עימה הייתי בעשר השנים האחרונות. היא שחומה ואיילת לבנה, היא מלאה ואיילת רזה. היא די גבוהה ואיילת נמוכה. ותמיד שמעתי את כולם אומרים לי כמה איילת כוסית. והיא באמת. ועומר… יש לה תחת… וירכיים די עבות… אבל בעיניי היא לא רואה את איילת שעזבה אותי ממטר. היא כל כולה חושניות מתפרצת ונשיקות מופתיות וגוף… מטריף.

היא המובילה, היא היוזמת ואני שמח בכך שהיא מובילה. היא מושכת אותי אל השולחן, דוחקת אותי ואני מטפס עליו. בביטחון היא מסירה מעלי מכנסיי ותחתוניי, "אהבתי", היא אומרת כשרואה את איברי הזקור. הוא בגודל טוב, סביר פלוס. "הייתי מוצצת לך אבל אתה כל כך מחורמן שאני מפחדת שתשפוך ונראה לי שזיון טוב זה הדבר הכי חשוב עכשיו", היא אומרת לי, וכבר היא פושטת מעליה מכנסיה ותחתוניה. העירום שלה הוא מפואר. אין לי אוויר. היא טרייה ורעננה, ומלאותה בירכיים ובאגן לא מזיזה לי. היא מלכת היופי מבחינתי. 

והיא עולה אלי אל השולחן ועולה עלי. תחילה רק מוחצת איברי הזקור ומשתפשפת עליו, מתנועעת ומפתה. רוכבת לה מעלי. מביאה את שדיה המושלמים ומרחפת אותם מעלי.

המראה הזה הוא היפה שראיתי מעודי. לא פחות.

"עומממממררררר, את מושלמתתתת". היא מחייכת בביטחון של אישה היודעת את כוחה, והיא מתנועעת לה מעלי. ומוחצת איברי. ואני נרגש ואני מחורמן ואני מעונג כמו שאף פעם לא הייתי. ואני נאנק ונאנח ומתרפק על מגעה הענוג. וזה מדהים איך שהיא בוגרת. איך שהיא מושכת. את העונג הזה עוד ועוד.

"אז מה אתה אומר, עורך דין לוי, שנעצור פה?"

אני נבהל. 

"לא עומממרררר, בבקשה לא, בבקשה עוד, בבקשה עומממרררר."

היא מצטחקת. "שלא תהיה לנו פה בעילת קטינה…" והיא מוסיפה לרכוב ולהטריף אותי.

"עומממרררר… עוממממררר, בבקשששה."

"מה?", היא מיתממת לה, אותי מענה.

"אני מתחנן, עומר, בבקשששששה."

לבסוף היא מתכווננת ומחדירה איברי אל תוכה. ורוכבת. בעוצמה מרהיבה. ושדיה מתנודדים. ואני נאנח. ואני נאנק. ואני מייבב. וגם היא נאנקת. ומייללת. 

"זה טובבבבבב אדון לוי, זה טובבבב"

ואני, "עומררררררר, אווווווו, אתתתתת…"

ואני גומר. והיא גומרת. ונשכבת על חזי. ושנינו מזיעים, נאנקים, נאנחים.

מתנשפים. מתנקים. מסדירים נשימה. 

"תודה", אני אומר. 

היא שולחת ידה אל הנייד שלי. מקלידה הודעה. שולחת. "הודעתי לאבא בשמך שטיפלתי בבעייה לשביעות רצונך". 

אני לוקח את הנייד. מתעסק. היא נדרכת. "מה עשית?"

"שלחתי הודעה נוספת".

"??"

"כתבתי לו שאת מנהלת את המתחם באחריות ובבגרות, שהוא יכול להיות גאה בך".

והיא נושקת לי שוב, ברוך הרך הזה שלה. איזו ילדה מקסימה.  ואז קמה ומתלבשת. ואני מביט ומפנים את הגוף המושלם שלה. היא כבר מוכנה לצאת.

"את מושלמת, עומר", אני אומר.

"היה לי כייף", היא קורצת, "אם אתה מרגיש ממש ממש בודד, תתקשר."

ושנייה לפני שהיא יוצאת, היא שוב מסתובבת אלי במבט שובב, "אני מרשה לך לאונן על הסרטון פעם אחת ואז תמחק, טוב?"

אני מהנהן. 

והיא יוצאת.