בוגדת

 למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

בעלי

אני שוכבת על הגב, לבושה רק בתחתוני הבוקסר האדומים שבעלי קנה לי כדי לסמן לו שאני במחזור ועונדת את טבעת הנשואין שלי, את טבעת היהלום שבעלי קנה לי כשבא בפעם ראשונה לפגוש אותי בבית הוריי ואת שרשרת המגן דוד מזהב שסבתא שלי הורישה לי ואני לא מורידה אותה מעל צווארי, הרווח שבין שדיי מרוח בכמות נדיבה של ג'ל סיכה ריחני ואני תומכת עם כפות ידיי בשדיי הגדולים ועוטפת את הזין של בעלי שיושב עירום על בטני ומשתפשף ביניהם בהנאה ו…בכל פעם כזאת אני תמהה מחדש, איך זה שבעלי הצדיק, שביום יום מקפיד על קלה כחמורה, שחוץ מפעם אחת בחודש לא בא לבקר בתוכי, דווקא בכל פעם כזאת כשאני במחזור, כשאני אסורה לו! פתאום עומד לו בלי שאמצוץ לו תחילה, פתאום בא לו לפנק את הזין שלו בין שדיי, לזיין לי ת'ציצי, פתאום הוא מוצא תימוכין ממקור לא ידוע כאילו הג'ל סיכה שמרחתי הוא בבחינת חציצה ולכן זאת לא נגיעה כלומר על פי הפרשנות שלו (ומפאת כבודו של בעלי לא העזתי לשאול את הרב שלנו לדעתו) זאת לא עבירה ואולי אפילו מצווה.

מה אני אגיד לכם, לבעלי יש זין קטן, בוטן! כל חיי התפללתי שלגבר שלי יהיה שטרונגול רציני, תותח! כזה שכשאת הולכת איתו ברחוב כל הנשים מביטות בבליטה הזאת המתרוממת דרך קבע במכנסיו ומתות מקנאה, כזה שכשהוא דוחף לך אותו בין הרגליים ומפמפם את רואה כוכבים ומרגישה שאת בגן עדן, כזה שכשהוא מבקר לך שם מאחור, בכניסת המשרתים שלך, יומיים לפחות את מדדה כמו אווזה, אבל לבעלי אין, לא תותח ולא קנה תותח, אפילו לא קנה רובה, בקושי קנה אקדח וגם הוא מהקטנים האלה שרק נשים מסתובבות איתו בארנק, כמו שאמרתי זין-בוטן שאין בו סיפוק של ממש אז אתם בטח רוצים לשאול אותי "מזל," ככה קוראים לי, "איך קנית חתול בשק?", או "למה בכלל התחתנת איתו??" והתשובה פשוטה, כי ככה זה אצלנו בעדה, אבא שלו ואבא שלי סיכמו ביניהם ולי לא ניתנה האפשרות לבדוק את הסחורה לפני שהתחתנו, וגרושים? על זה בכלל אין מה לדבר, גרושה מכזה גבר אף אחד לא יקח ולחזור לבית אבא אין סיכוי שאחזור אז כמו שאומרים 'טוב ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ' ולכן אני איתו, לטוב ולרע, בעיקר לרע.

גם את עונתי בעלי לא ממש נותן לי, פעם בחודש הוא מקיים איתי את מצוות פרו-ורבו, ארבעה-עשר נקיים הוא דורש לפני שהוא מסכים להכניס את המכחול הקטן שלו לשפופרת שלי, 14 נקיים ולא יום אחד פחות, דווקא במצווה הזאת הוא מהמחמירים, וביום ה-14, כשאני מכינה לו את ארוחת הבוקר ולפני שהוא יוצא לפתוח את החנות שלו בשוק הפשפשים, הוא דורש ממני שאלך למקווה כי היום זה היום שלי, שלי ולא שלו, כאילו עושה לי טובה.

בערב כשהוא חוזר מהעבודה אני ממהרת להגיש לו את נעלי הבית שלו ומגישה לו לשולחן את הפסטליטוס-דה-אוחה שהוא כל כך אוהב ואחר כך עושה לו כבוד ולוקחת אותו לאמבטיה ומסבנת אותו, מקרצפת ממנו את כל זוהמת השוק, ורק אז אנחנו הולכים אל חדר השינה ואני מתפשטת במהירות ויורדת למצוץ לו, להעמיד לו את הבוטן שלו שפעם, כשרק התחתנו, חשבתי שלכולם יש כזה והיום אני יודעת עד כמה טעיתי, מוצצת ומחכה לסימן שיתן לי וכשזה בא הוא ממלמל איזו תפילה חרישית בזמן שאני נשכבת על הגב במיטה שלי ופותחת לכבודו ת'רגליים ורק אז, כשסיים ת'תפילה, הוא עולה ונשכב עלי ובלי שום משחק מקדים תוקע בי את הבוטן שלו וכמו שפן מפמפם במהירות ואני, שבקושי מרגישה את הזין שדחף לתוכי ושלא באמת עושה לי שם משהו, זוכרת היטב את המכות שקיבלתי ממנו בפעם הראשונה שעשינו את זה ושתקתי אז אני מזייפת וגונחת בקול, גונחת ודואגת שכולם ישמעו איך בעלי הצדיק מקיים בי את מצוות פרו-ורבו, ועוד לפני שהספקתי להתחמם הוא גומר ומשפיך, מזריע אותי עאלק, ומייד מתגלגל מעלי ועובר למיטה שלו כשחיוך נצחון גדול מרוח על פניו כאילו נתן לי עולם ומלואו, מפנה לי ת'גב ורגע אחרי כבר ישן ונוחר.

פעם בשנה, ביְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים, בעלי נוהג מנהג אבלות (על פי אותו רב נסתר שאף אחד לא שמע עליו) ובמקום לבוא עלי כדרך הטבע הוא משכיב אותי על הבטן ובא בי כדרך התורכים, דוחף בי את הבוטן שלו בפי הטבעת ואני גונחת בכאב, למרות שזה בכלל לא כואב לי, כי שוב, טעות עושים פעם אחת, באחד הפעמים אמרתי לו שזה בכלל לא כואב לי והוא שלף את החגורה ממכנסיו והצליף בי קשות ותאמינו לי, זה כאב לי מאד אז איך אמרו חכמנו, 'אין חכם כבעל ניסיון' וגם פה אני מזייפת.

אצל בעלי משחק מקדים זאת מילה גסה שעונש בצידה, לרדת לאשה? טפו! מנהג של אשכנזים-שמאלנים, לא אצלנו! ואתם בטח שואלים "אז למה את לא מתלוננת?" ומייד אני עונה ושואלת "למי?", "לאמא שלי?" גם איתה אבא שלי מתנהג בדיוק ככה ולא פעם ראיתי אותו גורר אותה לחדר השינה ומצליף בה, או אולי לאמא של בעלי? תאמינו לי ניסיתי והצחקתי אותה, "מֶמִי את חושבת שהוא למד את זה?" היא צחקה בקול, "מאבא שלו, בעלי, גם לי הוא עושה את אותו הדבר, זאת זכותו!" היא הפתיעה אותי, "בגלל זה קוראים לו בעל!" הוסיפה בקול מחוייך אז השלמתי עם זה.

אני אשה יצרית והמעט שבעלי נותן לי לא מספיק לי. ניסיתי לפתות אותו אבל כלום, נאדה, הייתי שוכבת במיטה מגורה בטרוף, מתה לגמור אבל אפילו לאונן לא ניסיתי, פחדתי! כן, אתם כבר יודעים, פעם ניסיתי ובעלי התעורר ו…את אותו לילה "ביליתי" נעולה באמבטיה אחרי הצלפה טובה כמובן כיאה לאשה שסרחה, אבל אז הִכרתי את סימה האלמנה שגרה בקומה מעליי וחיי השתנו, הפכנו לחברות הכי טובות, כאלה שמספרות אחת לשניה הכל, בלי להסתיר, לפחות אני לה, ומהר מאד למדתי שבעצם בעיניי בעלי הוא אולי מקיים את המצווה אבל אני את עונתי לא באמת מקבלת ממנו, שעד היום לא באמת גמרתי מהזיון שלו! שאני אשה לא מסופקת!! ומה עושה אשה לא מסופקת? מחפשת, יוצאת לרעות בשדות זרים! וזה בדיוק מה שאני עושה, שלוש פעמים בחודש, פעם אחת בכל שבוע שבו אני לא במחזור אני בוגדת בבעלי.

סימה

בהתחלה הייתי פוגשת את סימה האלמנה במדרגות, היא עולה ואני יורדת או להפך, מקדימה ואומרת שלום של נימוס וכבוד, כי היא המבוגרת, מחייכות זו לזו, אבל לא מעבר לזה.

לקח לי כמה חודשים עד שקלטתי שפעם בחודש, בכל יום שבת הראשון בחודש, בדיוק בשעה 12 בצהריים הייתה עוצרת מכונית מרצדס כסופה מתחת לבנין שלנו בחריקת בלמים וחזי הגדול היה עולה לבקר את סימה האלמנה.

היה מתחיל בשקט ואז גראפס מהדהד של גבר שאכל ונהנה ורק אז הגיעו הגניחות הקולניות שלה, גניחות של מי שמקבלת את עונתה בגדול ואני הייתי נדלקת, הפטמות שלי היו הופכות נוקשות כפלדה, בין הרגליים הייתה פורצת אש חמה ועיקצוצים וזרמים השתוללו בכל גופי ובעיקר שם למטה, בתותה שלי, כאלה שלא חוויתי מעולם לפני כן, ולעומתי בעלי היה מתחיל לרטון ולקלל, בשקט כמובן שלא כמנהגו (ואז עדיין לא הבנתי למה), "תשמעי את האלמנה השרמוטה" היא רוטן לעברי, "ירחם השם על בעלה המנוח, המסכן בטח מתהפך בקברו" היה מוסיף באותו קול זועף, לוקח את הטלית והסידור ובורח לבית הכנסת ואני הייתי מנצלת את העדרותו ומתפשטת במהירות, לוקחת כרית גדולה ומגלגלת אותה, נשכבת על הבטן ודוחפת אותה מתחת לערוותי ומתחילה להשתפשף בה, מאוננת וגומרת פעם אחרי פעם, גומרת כמו שבעלי אף פעם לא הצליח להגמיר אותי ככה.

בוקר אחד, אחרי שבערב הקודם בעלי האשים אותי שבגללי לא עומד לו למרות שהלכתי למקווה, חיכיתי לו עם נעלי הבית שלו והגשתי לו לשולחן את הפסטליטוס-דה-אוחה שאני עושה כל כך טוב, עשיתי לו הרבה כבוד ורחצתי אותו באמבטיה, התפשטתי במהירות שיא ומצצתי לו ואפילו נתתי לו להתפנק לי בין הציצים ועדיין, אחרי כל המאמץ שהשקעתי, אני הייתי לטענתו האשמה שלא הצליח לעמוד לו וכמובן שהוא הפליק לי בגלל זה, איך לא? אז אחרי כל זה נפגשתי במדרגות עם סימה האלמנה והיא הרגישה כנראה שאני עצובה, או אולי שמעה בלילה את הבכי שלי, והיא הזמינה אותי לשתות איתה תה צמחים עם עוגיות מעמול שהיא בדיוק הכינה.

עליתי אליה, הייתי צריכה את זה, לאט לאט היא הצליחה לדובב אותי עד שלא יכולתי יותר ופרצתי בבכי ושפכתי בפניה את כל תסכוליי, כאלה שאפילו לאמא שלי אני לא מספרת.

סימה האלמנה הקשיבה בשקט, מגישה לי טישו אחר טישו כדי שאנגב ת'דמעות, מדי פעם שואלת שאלת הבהרה אבל לא מעבר לזה, ורק כשסיימתי, אחרי רגע ארוך של שתיקה היא חייכה לעברי ואמרה "יא בינתי, אין חדש תחת השמש" והיא עצרה רגע, מביטה בי במבט מרגיע כזה, "בעלי המנוח אהב אותי מאד אבל גם אותי הוא היה מכה בכל הזדמנות, חוזר שיכור וסוטר על לחיי, מפסיד בפוקר ומפליק בחוזקה כאילו אני אשמה בקלפים שקיבל, מגיע שיכור ולא מצליח להשחיל את המכחול לשפופרת ומשכיב אותי על ברכיו ומצליף בי עם החגורה, ככה הם הגברים, בורא עולם עשה אותנו המין החלש ואת הגברים המין החזק והם דואגים להזכיר לנו את זה בכל הזדמנות אבל!" והיא הדגישה את האבל, "את עונתי הוא נתן לי בגדול, לא רק פעם אחת בחודש ולא רק כדי לצאת ידי חובה, בכל פעם שתכף עליו יצרו היה עושה לי ת'סימן ולוקח אותי לחדר השינה, או מכופף אותי על שולחן האוכל הזה," היא הצביעה על השולחן הגדול שלצידו ישבנו, "ושם היינו עושים חגיגה, קודם אני מוצצת לו עד שהמכחול הופך לארז הלבנון, ואז עולה ורוכב עלי, פעם כשאני על הגב ופעם כשאני על הבטן ופעם כשאני על ארבע ולרוב תוקע אותי במקום הראוי אבל לא בוחל גם בביקור מאחור, את יודעת, כדרך התורכים האהובה עליו ועלי ו…" היא עצרה לרגע, חושבת ואז המשיכה, "וגם אם תקף עלי יצרי הייתי לובשת את הבייבי-דול הוורוד השקוף בלי כלום מתחת ונעמדת מולו בעמידה מפתה והוא מבין מייד את הרמז ותופס ונושא אותי לחדר השינה ושם קודם יורד לי עד שאני מתחננת שיעלה וירכב עליי ורק אז בא בין רגליי ונותן לי את עונתי בענק ו… " היא שוב עצרה וחשבה, "אהה…אולי אם תקחי את בייבי-דול המזל הוורוד שלי שעדיין שוכבת אצלי במגירה ותעמדי בפניו ככה, בלי כלום מתחת, אולי גם הוא יבין את הרמז ויפנק אותך באורגזמה טובה" היא חייכה.

בהתחלה התנגדתי אבל אז היא אמרה לי "יא בינתי, אם לא תנסי איך תדעי?" ואני השתכנעתי ולקחתי את הבייבי-דול ועוד באותו ערב, אחרי שאכלנו את הסופריטו שהכנתי לו, זה עם הבשר שהוא כל כך אוהב, התרחצתי טוב טוב, במיוחד שם בפרטיים שלי, התבשמתי בבושם שהוא קנה לי ליום ההולדת, לבשתי את הבייבי-דול הוורוד שהאלמנה נתנה לי, זה השקוף, לובשת אותו בלי כלום מתחתיו כמובן, ונעמדתי באותה עמידה מפתה שהדגימה לי ו…"שמע ישראל!" בעלי צרח בקול מבועת ברגע שראה אותי כאילו ראה את מלאך המוות עומד לפניו, "השם ישמור" הוסיף, קם וסטר לי בחוזקה על שתי לחיי עד שנפלתי לרצפה, "פּוֹטָנָה! זונה!" הוא צרח ושלף את החגורה ממכנסיו, "בת נעוות המרדות, אני אראה לך מה זה להיות אשה מופקרת!" הוא תפס בי, התיישב על הכסא, השכיב אותי על ברכיו והתחיל להצליף באחוריי עם החגורה שבידו.

צווחתי, ביקשתי שיפסיק, התחננתי אבל הוא בשלו, "ככה יעשה לאשה מופקרת" חזר פעם אחר פעם בכעס והמשיך עד שישבני בער והפך אדום כעגבניה בשלה ורק אז הפסיק אבל זה עדיין לא הספיק לו, "בואי!" הוא גרר אותי לחדר האמבטיה, "פה תשני ותחשבי על מה שעשית" נעל אותי שם, "אני הולך ללמוד משניות כדי שבורא עולם יסלח לךְ" הוסיף מעבר לדלת כאילו עושה לי מצווה, ונעלם.

אותו לילה ישנתי באמבטיה, לא פעם ראשונה שלי, רק בבוקר הוא פתח לי כדי שאכין לו את ארוחת הבוקר שלו, שותק, לא מדבר, אוכל, מתעלם ובטריקת דלת כועסת יצא והלך לעבודה.

הוא הלך וסימה האלמנה דפקה בדלת, "וואי, וואי, מסכנה שלי" היא נכנסה כשבידה האחת מגש ועליו בורקס גבינה חמים שרק עכשיו יצאו מהתנור, ביצה קשה מקולפת, צלוחית עם זיתים וכוס יוגורט, "יא בינתי, זה לא בעל, זה השטן," אחזה בי בידה השניה והובילה אותי לשולחן, מושיבה אותי, מגישה לי את שהביאה ומתיישבת מולי, "תאכלי, יא בינתי, תאכלי," דחפה לי ליד בורקס ריחני וחם, "אשה, אם בעלה שלה לא דואג לעונתה ופורקנה חייבת למצוא מי שידאג!" הודיעה בקול נחרץ.

"שמע ישראל" הזדעקתי, "זה אסור, מהתורה!" הדגשתי.

"אז כתוב" היא ביטלה בחיוך, "למה? בעלך לא הבטיח בחתונה לדאוג לכל צרכיך?? הבטיח, אפילו התחייב בכתובה, ואם פורקנך הם צרכיך חייב הוא למלאם! בעל שמכה – מילא, אפשר עוד לסבול, אבל בעל שלא דואג לפורקנךְ – מצווה להשלים מהצד!" אמרה באותו טון של הרבנים המתפלפלים בבית כנסת ועצרה לרגע, מחייכת אלי חיוך מרגיע כזה, מעודדת אותי לאכול ולא המשיכה עד שנתתי ביס בבורקס ובביצה ושתיתי מהיוגורט, "יא-בינתי תקשיבי, בעלי עליו השלום אהב אותי אהבת נפש ודאג לעונתי ופורקני ואֶבְיוֹנַתי בכל עת שחפצתי וכשחלה המסכן ונרו לא האיר, לא יכול היה לספק את פורקני, ולמרות שמחלתי וויתרתי על המגיע לי, הודיע לי יום אחד שאכין את מיטב תבשיליי כי הוא הזמין חבר טוב לארוחת הערב ואחרי שהם אכלו וליקקו ת'אצבעות מהמאכלים שבישלתי ושתו מהמחייה לימונים שמזגתי להם הם עברו לסלון לשתות את התה שהכנתי עם עוגיות המעמול שהגשתי ואז, מול עיניי הרואות ואוזניי השומעות, בעלי השביע את החבר שמאחר ואין לו אח שייבם אותי הוא, החבר, ידאג לי לעונתי ופורקני מעתה ועד עולם! ולמה אמר גם עונתי וגם פורקני? כדי להדגיש שלא רק יבוא ויצא כדי לצאת ידי חובה אלא ידאג שאקבל את סיפוקי ועוד הדגיש שלא רק לכניסה הראשית הוא מתכוון אלא גם יתכבד ויכנס בדלת האחורית שלי, ובעלי לא הפסיק להפציר בו עד שזה התרצה והסכים ו…למה אמר מעתה ולא לאחר מותי?" היא חייכה לעברי, "כי עוד באותו הערב בעלי הלך לבית הכנסת להתפלל והזמין את החבר להשאר ולרכב עלי ולתת לי את שהוא כבר לא יכול ו…הוא רכב, וואו איך הוא רכב, היה לו תותח ענק לחבר, אפילו יותר גדול מזה של בעלי, והוא נתן לי את סיפוקי בגדול כמו שכבר הרבה זמן בעלי לא הצליח בגלל המחלה הארורה, ולא הסתפק בפעם אחת אלא כופף אותי על השולחן וחזר וביקר גם בהיפוך שולחן ו…מאז, פעם בחודש הוא מתייצב ואני מכינה לו ארוחה טעימה ואחריה הוא דוהר עליי ונותן לי את עונתי וסיפוקי ואֶבְיוֹנַתי, הכל מכל בו ובקִלְסָהּ ו…" היא עצרה לרגע, מביטה בי במבט בוחן, "אם את רוצה אני אבקש מהחבר שיקפוץ לטעום גם ממה שאת מבשלת" היא קרצה בעינה וציחקקה.

לרגע נשארתי המומה אבל אז הרגשתי את העיקצוצים המוכרים בין הרגליים והרטיבות הפושטת שם והפטמות הפכו נוקשות ורגישות וכל גופי צעק "תגידי כן!" אבל אני עדיין היססתי "אני מפחדת" לחשתי, מביטה בה בעיניי עגל, "אני, אהה, את יודעת, מהתורה" מלמלתי, מסמיקה.

"יא בינתי," היא קמה ונעמדה מולי, מחייכת, "אם תרצי לנסות תגידי לסימה והיא תדאג לך ויא-בינתי, אל תשכחי, אם לא תנסי איך תדעי?" חייכה שוב את החיוך הכל כך מרגיע שלה ויצאה.

אותו לילה שכבתי במיטה ולא נרדמתי, הרצתי במוחי פעם אחר פעם את מה שהאלמנה סיפרה לי והייתי מגורה בטרוף, התותה בערה לי אבל למרות שבעלי ישן במיטה הסמוכה לא היה מי שיכבה לי ת'שריפה, גם לאונן פחדתי, שמא המיטה תחרוק ובעלי יתעורר ויראה מה אני עושה ויפליק לי, ובסוף לא התאפקתי, דחפתי אגרוף בין הרגליים והשתפשפתי בו, מאוננת לאט, שחלילה המיטה לא תחרוק, נושכת שפתיים שלא לגנוח מהנאה, יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות על הבוקר.

שבוע ראשון.

שלוש פעמים בחודש, פעם אחת בכל שבוע שבו אני לא במחזור אני בוגדת בבעלי ובשבוע הראשון אני עושה את זה עם חזי הגדול, החבר הטוב שסימה האלמנה סידרה לי.

אצלנו בשכונה כולם הכירו את חזי הגדול, נכון שמאחורי גבו קראו לו גנב, רוצח, סוחר סמים ועוד כינויי חיבה השמורים למי שמקושר לכל דבר עבירה בשכונה אבל בפניו זה כבר היה סיפור שונה לגמרי.

חזי הגדול היה נמוך, רזה ושרירי ואת הכינוי שלו, חזי הגדול, קיבל בזכות סימה האלמנה ובזכות הכלי הגדול המשובץ בין רגליו, איבר גברי בנוי לתפארת שקשה להסתיר ועכשיו אני מחכה לו שיבוא "לאכול", לבושה רק בחלוק התחרה השקוף שבעלי לא יודע שקניתי, כמובן בלי כלום מלמטה, עונדת את טבעת הנשואים שלי כי למדתי שזה מוסיף לריגוש בבחינת 'מים גנובים ימתקו', ואת שרשרת המגן דוד מזהב שסבתא שלי הורישה לי ואני לא מורידה אותה מעל צווארי, על השולחן כבר ערוכות צלוחיות המזאטים שהכנתי, הלחמניות הטריות שאפיתי במיוחד בשבילו, בקבוק המחייה וכוסית לידו, צלחת אחת וסכו"ם, רק הוא אוכל, ועל האש הקטנה מתחמם סיר הסופריטו.

ב-12 בדיוק הוא הגיע, מבעד לחלון ראיתי אותו מחנה את המרצדס שלו ורגע אחרי הוא נכנס בדלת הפתוחה בשבילו ואני עומדת מולו באותה עמידה מגרה שסימה האלמנה לימדה אותי, נותנת לו לראות מבעד לבד השקוף את חמדותיי הנשיות, לא מסתכלת אבל מרגישה איך הפטמות מזדקרות לכבודו ואיך העקצוצים מתגברים שם בין הרגליים, "ברוך הבא" אני מחייכת לעברו ונועלת אחריו את הדלת, "ברוכה הנמצאת" הוא עונה ונותן לי להוביל אותו ישר אל שולחן האוכל ושם אני מוזגת לו כוס מחייה ראשונה ועומדת ומביטה איך הוא מתחיל לאכול ת'מאזטים וחיוך מתפשט על פניו.

כשסימן שסיים אני ממהרת להגיש לו את הסופריטו שהכנתי, ממלא מחדש את כוס המחייה שלו, פותחת את החלוק שממילא לא מסתיר כלום ונותנת לו להחליק לרצפה וממהרת להכנס אל מתחת לשולחן והוא, אוטומטית, מפסק את רגליו לכבודי ומרים ישבנו ונותן לי להוריד את מכנסיו והתחתונים איתם ושוב אני מביטה בהשתאות בפלא הבריאה המתרומם בין רגליו, ארז לבנון זקור ומתוח, ונזכרתי בפעם הראשונה שראיתי אותו ולא האמנתי שזה אמיתי ואני אצליח לקבל אותו לתוכי, וכמו שסימה הדריכה אותי אז, קודם נישקתי אותו, נשיקה קולנית-תאוותנית, וברכתי אותו בקול "ברוך הבא בצל קורתי" והתחלתי למצוץ לו כי זה מה שסימה לימדה אותי לעשות, למצוץ לו, אבל לא כדי שיגמור, למצוץ כדי להעמיד אותו עוד יותר ולשמור עליו זקור ומתוח, מוכן לדבר האמיתי שתכף יבוא.

כשאני שומעת את הגרעפס החזק שיוצא מפיו, ההוכחה הכי טובה ששבע ונהנה מהסופריטו שלי, אני מעניקה נשיקה אחרונה לזין המתוח שלו ויוצאת מתחת לשולחן והוא אוחז בי ומרים אותי בקלות על ידיו החזקות ולוקח אותי אל חדר השינה וזורק אותי על המיטה ואני נשכבת על הגב ברגליים פתוחות ומביטה בו מתפשט, לאט, לא ממהר, הוא מביט לי בין רגליי ומחייך למראה הטיפה שנוזלת לי מהכוס שרק מהמחשבה על מה שהולך לקרות רועש וגועש, ואני מביטה בשריריו המפותחים ובמיוחד בזה שיכנס לבקר עוד רגע בין רגליי ועוד רגע הוא עומד מולי עירום, מחייך ומקפיץ את שרירי החזה ואז יורד על ברכיו ומכניס את ראשו בין רגליי ומתחיל לפנק אותי.

בפעם הראשונה כמעט ברחתי כשניסה לעשות לי את זה אבל הוא תפס בי חזק ואמר בקול הבס העמוק שלו "תני לי או שאת רוצה שאלך?" ואני, הדבר האחרון שרציתי זה שהוא ילך, אז התנצלתי ונתתי  לו ולא הצטערתי, מה שהוא עשה לי שם עם הלשון לא האמנתי שאפשר לעשות ולא הייתי צריכה הרבה לפני שגמרתי בסערה בפעם הראשונה! גמרתי עוד לפני שהוא אפילו נכנס בי, וכמו אז גם עכשיו, גמרתי בפעם הראשונה וזה היה בשבילו הסימן לעלות ולשכב עלי, למעוך את גופי בגופו השרירי אל המזרון הנוקשה, להרים את אגנו ואני, כאילו מישהו תכנת אותי, שלחתי יד והובלתי אותו למקום הנכון ובאבחת אגן חזקה הוא נעץ את קנה התותח שלו עמוק לתוך היכל תענוגותיי שכל כך חיכה לו, נועץ וקובר את כל הזין הגדול שלו עמוק בתוכי עד שלרגע חששתי שעוד רגע הוא יגיע לגרון שלי, ורגע הוא שכב עלי ככה ולא זז ואז התחיל לפמפם ולא יכולתי לעצור את ה-"כן-ן-ן" הארוך והנהנתני שנפלט מגרוני, כן של אשה שבדיוק מקבלת את עונתה השניה.

אף פעם אני לא גומרת פעמיים עם בעלי, בעצם אפילו פעם אחת אני לא ממש גומרת, אבל עם חזי הגדול אני יודעת שזאת רק ההתחלה, הוא המשיך לפמפם אותי בתנועות ארוכות וחזקות, יוצא כמעט עד הסוף ותוקע חזק חזרה, מרעיד את גופי וסוחט ממני גניחות הנאה חרישיות כי אני מפחדת שהשכנים ישמעו וישאלו מה לה לזאת שגונחת ככה באמצע היום כשבעלה בחנות? וירוצו חלילה לספר לבעלי.

"תסתובבי!" הוא יצא והתגלגל מעלי ואני ידעתי בדיוק מה הוא רוצה ולקחתי את שתי הכריות הגדולות, זאת שלי וזאת של בעלי, והסתובבתי על הבטן והנחתי אותם מתחת לאגני ופתחתי רגליים והוא חזר ועלה עלי, נעמד על ברכיו ואני ביניהם, התיישב על מעלה ירכיי והחזיר בידו את גבריותו המתוחה העטופה באותו נוזל תאווה שמנוני שלי אל תוך הכוס הרותח שלי והתחיל לרכב עלי ושוב נזכרתי בפעם הראשונה שהוא עשה לי את זה, כשעוד לא ידעתי מה לעשות והוא לימד אותי, אז שלחתי ידים לאחור והוא אוחז בהם ומשך אותם והרים את פלג גופי העליון באוויר עד ששדיי נשארו תלוים ומתנדנדים באוויר וכל הזמן הזה לא הפסיק לזיין, לרכב ולדפוק, לשלוח אותי אל עונתי השלישית, חזקה משתי קודמותיה, ועדיין זה לא הספיק לו והוא אחז בשתי פרקי ידיי ביד אחת ובשניה הפליק לי על פלח ישבני וקרא "דיו!" בקול של מי שמתקרב לפורקנו, "דיו סוסה שלי, דיו!" ואני לוחשת בקול מתאווה "כן, אני הסוסה שלךָ, כן, עוד" ואז זה מגיע, הפיצוץ הגדול, "קחי!" הוא מכריז ואני עונה אחריו "כן, תן לי", ושוב "קחי!!" והוא תוקע את עצמו הכי עמוק שאפשר ועוצר ואני מתנשפת בקול של מי שמגיעה לעונתה הרביעית "כן, תן לסוסה שלךָ, כן, תן לי!" ו…"קחי!!" אני מרגישה את המנה הראשונה של הנוזל הגברי החם הנורה בתוכי ולוחשת "תודה!" של אשה מסופקת כשהוא נשכב מעליי בלי לצאת.

שלושה מטחים הוא ירה בתוכי ועדיין המשיך לשכב עד שהזין שלו התכווץ ויצא ורק אז התגלגל מעליי ונשכב לצידי במיטה הצרה, מתנשף. "גמרת?" הוא שאל כמו תמיד בקול קצת דואג ולא ברור לי למה.

"כן" נאנחתי עם חיוך נצחון גדול על פני, "גמרתי המון".

"ומספיק לך?" הוא חייך לעברי.

"לא" חייכתי אליו חזרה, "רוצָה עוד".

"אז מה את רוצה לעשות?" הוא נתן לי את הסימן הקבוע, זה שסימה האלמנה הכינה אותי אליו לפני הפעם הראשונה.

"בוא" קמתי והובלתי אותו לאמבטיה.

קודם רחצתי אותו, הוא עומד מתחת למקלחת ואני נצמדתי אליו וסבנתי אותו בכל גופו, נצמדת ומתחככת בו, וכשאני אומרת כל גופו אני מתכוונת גם לפרטיים שלו, כורעת לפניו ורוחצת, משפשפת ת'זין ומשחקת לו בביצים, רואה איך הגבר-גבר שלו מתעורר ומוסיפה עוד מציצה, עומדים ככה מתחת למים ואני מוצצת לו ומעמידה לו מחדש כי איך אמרתי לו? "רוצה עוד" ובשביל עוד צריך לעבוד.

"בואי!" הוא פקד כשעמד לו מחדש והוביל אותי ככה, עירומה ורטובה, חזרה לפינת האוכל, "תתכופפי!" הצביע על השולחן ואני התכופפתי, נעמדתי בפישוק רחב, נשענתי עם שדיי על השולחן, שלחתי את ידיי לאחור ופישקתי חזק את פלחי ישבני. "זה יכאב לך" הוא אמר את הנוסח הקבוע והרגשתי איך הוא מצמיד את ראש הזין הנוקשה אל פי הטבעת החשוף בפניו.

"זה שווה" עניתי את התשובה המצופה ממני והתכוננתי, נשכתי שפתיים וחיכיתי לכאב שיבוא, קודם הכאב ואחר כך ההנאה, מעולם לא ידעתי עד כמה אני נהנית לחטוף מאחור עד שחזי הגדול לא תקע בי את ארז הלבנון שלו, "שמע ישראל!" כמעט צרחתי כשהוא נעץ את זקפתו המתוחה בישבני, שמע ישראל של הפתעה וכאב שרגע אחרי התחלף ב"כן" ארוך וחושקני של הנאה, "כן, תמשיך" לחשתי בקול תאוותני כשהוא התחיל לפמפם לי בתחת, "כן" והרגשתי איך אני דוהרת בדרך לאורגזמה כי כזאת אני, כך הסתבר לי מאז שהתחלתי לבגוד בבעלי, מתייחמת מדפיקה בתחת.

חזי אחז במותניי והגביר את הקצב, הזין שלו נע קדימה ואחורה, משתפשף בפי הטבעת שלי המתוח עליו והרגשתי את החום הצורב שישאיר לי שם מזכרת כואבת לאיזה יום או יומיים אבל עכשיו התעלמתי מזה, עכשיו נהניתי, גנחתי בקול ועודדתי אותו להמשיך.

עוד שתי גמירות חזקות הרעידו את גופי לפני שגם הוא גמר, ממלא את ישבני באותו נוזל תשוקה גברי לבן וסמיך, "תודה" ישבתי מתנשפת על הכסא, עירומה ומפושקת רגליים, והבטתי בו מתלבש חזרה, "תודה, מקווה שנהנית מהאוכל שלי" חייכתי אליו כשליוויתי אותו אל הדלת.

"אוכל טוב, אשמח לטעום שוב" הוא ענה בתשובה את התשובה שכל כך רציתי לשמוע וצבט בישבני בחיבה.

"אני לרשותך מתי שרק תרצה לקרוא לי" עניתי ונזכרתי בערגה בפעם ההיא שהוא אכן קרא לי ועשה אותי מאושרת על שקי החומוס במחסן של בית הקפה השכונתי של רוסו, מקווה שאכן יקרא לי שוב.

נעמי הציירת

את נעמי פגשתי בפעם הראשונה בשוק, שתינו הושטנו ידים אל עבר המֵלוֹן האחרון, שתינו אחזנו בו יחד ושתינו עזבנו וויתרנו לשניה, "בבקשה" אני אמרתי לה ו-"לא תקחי את" היא ענתה לי ואחרי רגע של מבוכה היא אחזה במֵלוֹן, חייכה אלי ואמרה "זה סימן משמים שאנחנו צריכות לאכול את זה ביחד, מה דעתך שתבואי אלי, אני גרה פה קרוב, ונחלוק?".

בדרך כלל אני לא נענית להזמנות כאלה, החשדנות שבי לא נותנת לי, אבל היה בה משהו כל כך אמיתי ורגוע שלא יכולתי להגיד לה 'לא' אז הסכמתי.

"נעמי" היא הציגה את עצמה בדרך, "מזל" הצגתי את עצמי חזרה, מדברות בעיקר על מחירי הירקות והפירות שקפצו ועלו.

נעמי גרה בבנין ישן ליד הים, מעלית אין כמובן וטיפסנו במדרגות הישנות לקומה העליונה. כשנכנסנו הופתעתי לראות שהדירה הייתה משופצת ומאובזרת אבל מה שבלט לי במיוחד היו הציורים הרבים, ציורים שתלויים על הקירות, ציורים על הרצפה שנשענים על הקירות, ערימת בדי ציור חדשים מתוחים על מסגרות ושני ציורים לא גמורים שמונחים על כני-ציור, "אם זה לא ברור אז אני ציירת" היא חייכה לעברי למראה המבט התוהה שלי והובילה אותי אל עבר המרפסת המשקיפה אל הים אבל אז ראיתי עוד משהו שמונח בגלוי על השולחן, סטראפאון, רק שאז עוד לא ידעתי שככה קוראים לזה ככה, מין פסל מגולף בצורת זין שהזכיר לי את זה של חזי הגדול ואולי אפילו קצת גדול יותר, ואליו מחוברות רצועות עור שחורות וגרם לי להסמיק, לרגע לעצור את נשימתי ולמלמל "ישמור השם" חרישי.

היום אני יודעת שנעמי הבחינה כנראה בתגובה שלי אבל היא לא אמרה כלום רק הושיבה אותי במרפסת, הלכה וחתכה את המֵלוֹן והתחלנו לאכול, לאכול ולדבר, לדבר ולהכיר זו את זו והיה בה משהו משוחרר כזה שאפשר לי לדבר גם איתה בחופשיות, כמו עם סימה.

רק כשהשיחה התקדמה והרגשנו חופשיות זו עם זו היא חזרה אל הסטראפאון. "אף פעם לא השתמשת באחד כזה?" היא שאלה עם חיוך.

"עם מה?" התממתי והסמקתי.

"עם סטראפאון, מה שראית על השולחן והזדעזעתְ"

"שמע ישראל, לא, מה זה בכלל?" הוספתי ושאלתי בתמימות.

"סטראפאון, בחורות משתמשות בזה כדי לזיין האחת את השניה" היא ענתה כאילו דיברה על משהו שאין בו חריג.

"שמע ישראל" הזדעקתי, "אשה עם אשה?"

נעמי צחקה, "אף פעם לא עשית את זה עם אשה?"

"השם ישמור" נאנחתי, "מה פתאום? זה אסור! מהתורה!"

"הרבה דברים אסורים אנחנו עושים" היא שוב צחקה, "ואת יודעת מה? מים גנובים ימתקו" היא חייכה אלי.

"אהה, את, אהה, את יודעת, את, אהה" גמגמתי

"מה? לסבית?" היא באה לעזרתי, "לא, אומנם אני גרושה אבל אני אוהבת לעשות את זה עם גברים אבל גם עם נשים, יש משהו מיוחד עם נשים, משהו שונה, משהו שאת חייבת לנסות כדי להבין.

"שמע ישראל" מילמלתי אוטומטית, "באמת את עושה את זה עם נשים?" עדיין לא האמנתי.

"עושה" היא ענתה בקצרה וחייכה, "רק שתדעי, אשה יודעת לפנק אשה כמו שאף גבר לא מצליח לפנק אותה" היא המשיכה, "אם תרצי אנחנו יכולות לעשות את זה ואז תביני"

"השם ישמור" עניתי במהירות, "אני? עם אשה?"

"כן" היא חייכה, מין חיוך מרגיע זה, "החוכמה בחיים זה לנסות, אם לא תנסי – איך תדעי?"

"לא" עניתי וזה היה לא מהוסס ומאד לא החלטי כמו שהייתי מצפה מעצמי, "אני, אהה, אני לא חושבת"

"אוקיי, אבל אם תרצי לנסות את יודעת איפה למצוא אותי".

שבוע שני.

שלוש פעמים בחודש, פעם אחת בכל שבוע שבו אני לא במחזור אני בוגדת בבעלי ובשבוע השני אני עושה את זה עם אשה! עם נעמי הציירת.

נעמי צדקה, יש משהו שונה בלשכב עם אשה ואכן, בדיוק כמו שאמרה, מה שאשה יודעת לתת לאשה אף גבר לא מצליח!

יש לנו טקס קבוע, קודם אנחנו יושבות במרפסת מול הים, שותות תה צמחים שהיא מכינה עם המעמולים שאני מביאה, מעמול תמרים ומי ורדים ומעמול רחת-לקום שהיא כל כך אוהבת ואני מכינה אותם במיוחד בשבילה ובכל פעם היא משבחת אותם מחדש, שותות ומדברות, ורק אחרי ששתינו ודיברנו היא מזמינה אותי לראות את הציור החדש שלה "שבמקרה" נמצא בחדר השינה שלה ושם היא מצמידה אותי לקיר ומנשקת אותי על השפתיים, נשיקות רכות ותאוותניות והלשונות שלנו משחקות זו בזו, לא דומות בכלל לאותן נשיקות הקרות והסתמיות שבעלי מנשק אותי וגם זה במסורה, מנשקת ומתחילה בעדינות להפשיט אותי ואני עוצמת עיניים ומתמסרת לה, מרגישה את הידים העדינות המרקדות ומלטפות את גופי כמו שאף פעם לפניה לא ליטפו אותי ובכל פעם כזאת אני נזכרת בפעם הראשונה שעשינו את זה, איך באתי אליה חוששת וביקשתי לנסות, הייתי קפואה ונוקשה והיא, לאט לאט, הרגיעה והפשירה אותי עד שהתמסרתי לה לחלוטין והפקרתי את עצמי בידה ואני לרגע לא מצטערת על זה.

קודם היא מפשיטה את פלג גופי העליון, החולצה יורדת ראשונה ואחריה החזיה ואז היא מנשקת לי את השדיים העסיסיים שלי, מתחילה באחד ואחר כך עוברת לשני, מלקקת בקצה לשונה סביב העטרה הכהה ומוצצת את הפטמה, נושכת אותה בעדינות ששולחת זרמים בכל גופי, זרמים נעימים, מגרים, ורק כשהיא מרגישה שהפטמות הפכו נוקשות כאבן היא ממשיכה, יורדת על ברכיה לפניי ומנשקת דרכה לאורך הבטן בזמן שהיא פותחת את החצאית שלי ונותנת לה ליפול לרצפה ויורדת עוד מעט לאורך הבטן ומנשקת בזמן שהיא מושכת ומורידה את תחתוני התחרה שלי מעלי ואני נזכרת בפעם הראשונה כשבאתי אליה איך התביישתי כשנחשפו תחתוני הסבתא מכותנה עבה שכל כך לא מתאימים לרגע הזה, וכשאני עירומה ורק טבעת הנשואים שלי על האצבע ושרשרת המגן דוד מזהב שסבתא שלי הורישה לי ואני לא מורידה אותה על צווארי, היא מנשקת לי על שפתי היכל תשוקותיי הנפוחות מתאווה ועוד גל זרמים נעימים משתולל בגופי, וככה, בלי להפסיק לנשק שם, דוחפת ומובילה אותי אל המיטה המוצעת בסדין לבן בוהק עד שאני מתיישבת עליה ורק אז היא קמה ומתחילה להתפשט בעצמה ואני עוקבת ומתגרה מכל פריט שיורד עד שהיא עירומה וניגשת אלי ונעמדת קרוב ואני מנשקת אותה על שפתי היכל התענוגות שלה ומלקקת את החריץ הקסום שביניהן, שומעת אותה גונחת בהנאה ולא מפסיקה עד שהיא נותנת לי ת'סימן ואומרת לי לשכב על הגב ואני עולה ונשכבת במרכז המיטה ומפשקת רגליים ורואה אותה לוקחת את הסטראפאון שכבר מוכן בצד המיטה, שני ראשים יש לתותב הסטראפאון, אחד גדול ואחד קטן ואת הקטן היא דוחפת לעצמה וחוגרת לעצמה את הסטראפאון כשהתותב הגדול מזדקר בין רגליה כי היום זה היום שלה, ככה אנחנו, פעם היא זו שמפנקת ואני מתפנקת ופעם אני זו שמפנקת אותה ובפעם הקודמת אני הייתי זו שלבשה את הסטראפאון ופינקתי אותה, ורק כשהתותב מוצמד היטב לערוותה היא נשכבת כשראשה בין רגליי המפושקות ואני עוצמת עיניים ומחכה לפינוק שיבוא.

בפעם הראשונה לא פתחתי רגליים, להפך, סגרתי חזק, ונעמי רק אמרה "את לא מוכרחה" והוסיפה את משפט הקסם שכל כך משפיע עלי "אבל אם לא תנסי איך תדעי?" ואני הנחתי לה לפתוח אותם ולהצמיד את שפתיה לשפתי הכוס שלי בנשיקה ראשונה מרפרפת, ובשניה הוסיפה גם נגיעה קלה עם קצה הלשון בין השפתיים שכאילו מעצמן נפתחו לכבודה, ובשלישית כבר הוסיפה ליקוק שהצית אש בוערת בגופי ואני גנחתי בקול "שמע ישראל" מתאווה והוספתי מייד "כן, בבקשה, תמשיכי" תאוותני לא פחות שחלילה לא תפסיק וגם הפעם היא חזרה על אותו ריטואל, לא ישר עלתה עלי ודחפה לי בכוח כמו שבעלי עושה, לאט, קודם המשחק המקדים שכל כך חשוב לדעתה ובצדק, מתחילה בנשיקה המרפרפת ועוברת לליקוק ואחריו עוד אחד, תאוותני עוד יותר והלשון חודרת ומתחילה לשחק בי ועוד לפני שמצאה את ענבל תענוגותיי והתחילה לצלצל בו אני מרגישה את הפיצוץ הראשון בתוכי וצועקת "הנה, כן, תודה!" וגומרת בפעם הראשונה אבל היא לא מפסיקה, להפך, הלשון שלה ממשיכה ומחפשת עד שמוצאת את אותו ענבל ומתחילה לצלצל בו ואני מרגישה איך הגמירה השניה מתקרבת, האורגזמה כמו שהיא קוראת לזה כשאני מפנקת אותה, ויש גם פעם שלישית ורק אז, אחרי שלוש גמירות מפנקות, כשבתוכי כבר בוערת להבת התשוקה, היא עולה עלי, נשכבת על בטני ומוחצת את שדיי בשדיה, מנשקת אותי על השפתיים ונותנת לי לטעום את טעמיי עסיס תאוותי המכסים את שפתיה, ורק אז מצמידה את ראש התותב לחריץ שכבר משתוקק לו ומחליקה לתוכי, לאט, סנטימטר אחר סנטימטר, ואני בשמיים, צועקת לה "כן" ו-"עוד" של שכרון החושים שכל כך ציפיתי לו.

כמו תמיד היא התחילה לאט, מפמפמת אותי ומנשקת, כפות ידיה שלובות בשלי ומותחות את ידיי לצדדים והתותב הגדול מחליק בין שפתי הכוס הכל כך רגישות שלי, הכל כך מגורות, ובין נשיקה לנשיקה, כשהיא נותנת לי רגע לנשום, אני מחייכת אליה וגונחת באושר וגם היא מחייכת ומוסיפה גניחת נהנתנית משלה כי ככה זה, אני יודעת מניסיון, התותב הקטן שנעוץ בין רגליה עושה עבודה מופלאה.

הקצב עולה והנשיקות הופכות תאוותניות עוד יותר. היא משחררת את ידיי ומתחילה ללטף אותי ואני מחבקת אותה ומצמידה אותי אליי בחוזקה, מרגישה את הפטמה הנוקשה שלה דוקרת בשדיי ויודעת שגם היא מרגישה את פטמות האבן שלי. הקצב ממשיך לעלות, תנועות ארוכות, היא כמעט יוצאת עד הסוף, עוצרת לרגע, שאשתוקק, ונועצת חזק חזרה, מרעידה את גופי ושולחת זרמי תאווה בגופי, "כן!" אני צורחת כשהפיצוץ הרביעי מתחולל בתוכי, "כן, הנה, אימא'לה, כן!" אני ממשיכה באקסטזה, "עוד! רוצה עוד!, בבקשה!" אני מתחננת למרות שאני יודעת שהיא לא תפסיק עד שגם היא תקבל את עונתה.

החמישית הייתה החזקה מכולם ולא בכדי, הפעם גם נעמי הצטרפה אלי, טוחנת אותי חזק ומהר ואני מרימה רגליים ופותחת אותם חזק לצדדים כאילו מזמינה אותה להכנס עמוק יותר בתוכי, ממלמלת שורת "כן"-ים ארוכה ומוסיפה עוד הברות חסרות פשר אבל מלאות תשוקה וגם היא מתנשפת וממלמלת "בואי, בואי" מהירים באוזני ו…"כן!" היא צורחת ונמתחת, נועצת את עצמה לתוכי הכי עמוק שאפשר וקופאת, "כן, הנה קחי!" ואני, באותה אקסטזה מטורפת, צורחת "כן, תני לי!" ומייד מוסיפה גם "כן, הנה, זה בא, זה בא לי!" ושתינו גומרות ביחד, מתנשפות בכבדות, ורגע ארוך היא שוכבת עלי ומוחצת אותי למזרון עד שהיא מתגלגלת ונשכבת גם היא על הגב לצידי, ושתינו מתנשפות בכבדות ובוהות בתקרה הלבנה, ולשתינו חיוך גדול של אושר מרוח על פנינו, ואני נשענת לרגע על היד ומנשקת אותה על השפתיים ולוחשת "תודה" וחוזרת לשכב על הגב, והיא, בלי לקום, לוחשת כמו תמיד "על לא דבר" כאילו לא נתנה לי רק הרגע את עונתי בענק, ושתינו צוחקות בקול ועדיין מתנשפות.

רגע ארוך אנחנו שוכבות ככה על הגב, מתנשפות ומחייכות, אוחזות זו בידו של זו ושותקות וכשנרגעתי קצת רציתי שתשאל אותי את השאלה ואכן זו באה. "הספיק לך?" היא שאלה אותי.

"לא" עניתי את התשובה הקבועה.

"רוצה לרכב?" היא הצביעה על התותב שניצב בגאון, זקור ונוקשה, כי שלא כדרך הגברים גם כשגומרים התותב לא מתרפה ומצטמק.

"כן" חייכתי אליה והתיישבתי על בירכיי מעליה, גחנתי לעברה ונישקתי אותה על השפתיים, "ברשותך" התרוממתי מעט וכוונתי את התותב הנוקשה אל החריץ הכל כך רטוב שבין רגליי והתיישבתי, השתפדתי כמו שנעמי אוהבת לקרוא לזה כשהיא זאת שפותחת רגליים ומקבלת אותי לתוכה, יורדת לאט עד שהתיישבתי על אגנה וכל התותב ננעץ עמוק לתוכי, נוגע בנקודות שרק ככה הוא מגיע אליהם, משפשפת מעט ערווה בערווה עד שהתותב יושב בתוכי בזווית הכי מתאימה ורק אז מתחילה לדהור, לעלות ולרדת כשהתותב נעוץ בין רגליי ושדיי הגדולים מקפצים, אני עולה והם עולים, אני יורדת והם נופלים בקול חבטה.

נעמי שכבה על הגב, מחייכת אלי, ואני רכבתי עליה, דוהרת אל עבר הגמירה השישית שלאט לאט נבנית בתוכי ולרגע עוצרת כשהיא מגיעה, מודיעה בקול שגמרתי וחוזרת לרכב, מתנשפת בקול, מחייכת כשנעמי שולחת ידים ומתחילה ללוש לי ת'ציצים, מתגרה עוד יותר כשהיא ממולל בעדינות את הפטמות הנוקשות והכל כך רגישות ומרגישה את הפיצוץ הגדול שמתקרב ומגיע, זה שאחריו אני נשארת בלי נשימה ולא יכולה עוד יותר והוא הגיע, חזק כמו תמיד, עוצמתי, פצצת אטום שמתפוצצת בתוכי ושולחת זרמים מענגים בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי, מתפוצצת ואני צווחת בקול "שמע ישראל" ושומעת אותה צווחת "פאק!" ויודעת שגם היא גמרה איתי יחד, וחסרת נשימה אני נופלת עליה והיא נותנת לי לשכב ככה, ואפילו מחבקת אותי, עד שאני מתאוששת ומתגלגלת הצידה ונשכבת על הצד לצידה וגונחת בקול "תודה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה" והיא רק מחייכת, אוחזת את ידי בידה ולוחשת בקול מסופק, "אם עוד לא אמרתי לך אז את זיון משובח" ועוד מוסיפה אחרי רגע של שתיקה "אם אני הייתי בעלךְ הייתי רוכבת עליךְ כל לילה כל הלילה".

התאומים

אצלנו בשכונה, כשרוצים לקנות או למכור נכס, או אפילו רק כדי להשכיר, פונים לתאומים שלהם יש משרד ברחוב הראשי עם שלט גדול "תיווך התאומים", חלון ויטרינה גדול שמשקיף אל הרחוב ובו הם מפרסמים את הדירות, וילונות גלילה כהים על הויטרינה והדלת, וילונות שבדרך כלל פתוחים אבל הם מורידים אותם כשהלקוח מבקש פרטיות, ושלט גדול "תכף נשוב" אותו הם תולים על הדלת כשהם יוצאים לבחון או להציג נכס ללקוח פוטנציאלי.

קוראים להם התאומים כי הם תאומים, אפילו תאומים זהים, כל כך זהים שאומרים שאפילו אמא שלהם מתקשה להבדיל ביניהם ואם זה לא מספיק הם דואגים להתלבש אותו הדבר ולהסתפר אותו הדבר עד שבבית-ספר, ששם הפרידו ביניהם, יודעי דבר טוענים שהם היו מתחלפים בבחינות.

אבא שלהם הוא רב השכונה אבל כולם מכירים אותו דווקא כ'בורר', זה שאליו עולים לרגל כשיש מחלוקות ולא יכולים או לא רוצים להגיע לבית המשפט, וכול מי שבא לפניו יודע שאצלו פסיקה זו פסיקה, אין ערעור ואין בג"צ חוץ מפעם אחת כשבְּרְקוֹבִיץ' הרומני הודיע שהוא לא מקיים את פסיקת הרב וכבר למחרת מצאו אותו שוכב מת מתחת לצוק הגדול כשהוא חבול בכל גופו והמשטרה שחקרה הודיעה שהוא היה שיכור ונפל מהצוק, נחבל בכל גופו וסלע פגע בראשו והוא מת אבל אצלנו יודעים שבְּרְקוֹבִיץ' לא נגע באלכוהול, אפילו לא היה שותה בירה שחורה, ושהחבלות זה כשהכריחו אותו לשתות בקבוק קוניאק שלם, מהסוג הזול כמובן, אבל אצלנו גם לא מספרים כלום למשטרה, השם ישמור מי שהולך ומלשין.

לשרת בצבא התאומים שירתו אבל אבא שלהם, שאיזה רופא מומחה שהיה חייב לו סידר להם פרופיל כל כך נמוך, דאג שיציבו אותם לשרת ברבנות בקריה וכשהשתחררו קנה להם ת'משרד ויש אומרים שזאת בכלל מכבסה להלבנת הכספים שלו אבל, השבח לאל, שלוש ביקורות פתע של מס הכנסה לא מצאו רבב ברישומים שלהם, אפילו לא עד כדי אגורה!

כנראה שהייתי תמימה ובכל פעם שעברתי ווילונות הגלילה הכהים היו מוגפים, מסתירים את הנעשה במשרד, והשלט "תכף נשוב" תלוי על הדלת

חשבתי שהם בטח הלכו להציג איזה נכס ללקוח פוטנציאלי או לבחון נכס שביקשו מהם למכור או להשכיר עד שיום אחד כשהלכתי ברחוב ליד המשרד שלהם ראיתי איך הווילונות מורמים ואחד האחים מסובב את השלט "תכף נחזור" לצד השני שעליו רשום "פתוח" ו…איך הדלת נפתחת וסימה האלמנה יוצאת ממנה עם סל בידה שמכסה של סיר מבצבץ ממנו.

סימה הלכה לכיווני והיה משהו בפנים הזוהרות שלה שמשך מייד את תשומת ליבי, סימה האלמנה נראתה כמו מי שקיבלה לפני רגע את עונתה בגדול ויותר מזה, כמו שהיא הלכה, גם הוסיפה לה בונוס וביקרו לה גם מאחור, בדלת האחורית שלה!

"מה?" היא עצרה מולי וחייכה למראה המבט על פניי, "אשה, גם אם היא אלמנה, לא יכולה להסתפק בפעם אחת בחודש!"

"אבל…אהה.." התחלתי לגמגם.

"אבל מה? יא-בינתי, אל תגידי לסימה את לא יודעת התאומים עושים טובה כשמבקשים מהם יפה" והיא הצביעה על הסיר שבסל וחייכה.

"לא! התאומים?? לא מאמינה!" הסמקתי.

"יא-בינתי," היא ציחקקה, "לא מאמינה לסימה? תשאלי אמא שלך!" והיא לא אמרה את זה בכעס אלא עם חיוך זימתי.

"אני לא מאמינה!" כמעט התעלפתי, "אמא שלי לעולם לא תעשה את זה!" קבעתי נחרצות.

"יא-בינתי" היא צחקה, "תגידי אמא שלך ראית ביום ראשון בצהרים תריסים מורמים במשרד של תאומים והיא יוצאת עם סל וסיר והולכת ככה, כמוני" והיא חייכה והדגימה את ההליכה, "נראה מה תגיד לך".

ביום שישי, כשכמו תמיד באנו לאכול אצל ההורים שלי ארוחת ערב שבת, ניצלתי את ההזדמנות שהגברים ישבו במרפסת ודיברו פוליטיקה והאחיות שלי יחד עם הגיסה ישבו וראו ערוץ 'ויוה', ותפסתי את אמא שלי לבד במטבח.

שאלתי אותה, יותר נכון חזרתי על מה שסימה האלמנה אמרה לי, ברגע הראשון אמא שלי הביטה בי במבט לא מאמין וכבר רציתי להתנצל רק שאז היא פתאום הפכה חיוורת כמו הסיד הלבן על הקיר והתישבה על הכסא מתנשפת ומיהרתי להגיש לה כוס מים ו…"סיפרת למישהו?" היא שאלה בחשש מהול בבהלה אחרי ששתתה מהמים.

"לא" ועדיין הספק כרסם בתוכי.

"וואי לי, וואי לי" היא תפסה את ראשה והיא הייתה על סף בכי, "יא-בינתי, שלא תצטרכי" וראיתי דמעה נושרת מעינה, "אבא שלך," היא המשיכה באותו קול בכייני, "הפסיק לקיים ת'מצווה! לא בא לבקר אצלי, אפילו לא נכנס למיטה שלי, אפילו לא פעם אחת," היא שתתה מהמים שהגשתי לה וביקשה עוד, "ואשה, את יודעת, אשה צריכה את פורקנה לפחות פעם אחת בחודש, לפחות פעם אחת אם לא יותר" היא המשיכה אחרי ששתתה מהכוס שמילאתי, "אבל את יא-בינתי, את לא צריכה את זה, את בעלך דואג לךְ" נסתה לחייך לעברי ללא הצלחה.

"מקיים ת'מצווה, כן. דואג לפורקני, לא!" הודעתי לה.

"וואי, וואי," היא הביטה בי במבט מרחם, "ועשית לו עיניים?"

"עשיתי, הרביץ לי".

"ועשית לו כבוד".

"עשיתי, מצצתי ונתתי לו בשדיים, כמו שלימדת אותי לפני החתונה, לא עוזר, כזה קטן הזין שלו" והדגמתי לה באצבעותיי כמה קטן הבוטן של בעלי, "וגומר עוד לפני שהתחיל, יא-מאמא, זה לא מצליח לספק אשה".

"ואף פעם לא זכית ב…? את יודעת, ב…"

"לא" שיקרתי, מה אני אספר לה על חזי הגדול ונעמי הציירת?

"וואי, מסקנה יא-בינתי, אשה, חייבת פורקנה! אשה, אם בעל שלה לא דואג לפורקנה צריכה למצוא זה במקום אחר!" והיה משהו נחרץ בקולה, "תקשיבי יא-בינתי…" והיא התחילה להסביר לי מה אני צריכה לעשות כדי שהתאומים ידאגו לי.

שבוע שלישי.

שלוש פעמים בחודש, פעם אחת בכל שבוע שבו אני לא במחזור אני בוגדת בבעלי ובשבוע השלישי אני עושה את זה עם התאומים!

כבר מוקדם בבוקר, כשבעלי יוצא לעבודה, אני מכינה סיר קובה-במיה ושמה על האש, מכינה בצק לפרנה ונותנת לו לטפוח, ובצהרים, לפני השעה היעודה, אני אופה את לחמי הפרנה האווריריים וממהרת להתרחץ ומשפשפת טוב טוב בכל המקומות המוצנעים ולובשת את התחתונים והחזיה הסקסיים שנעמי עזרה לי לקנות, וחצאית וחולצה נקיים, לא זנותיים מדי כדי לא למשוך את המבטים, ושמה בושם מאחורי האוזן ובודקת שטבעת הנשואים על האצבע ודואגת שהמגן דוד מזהב מהשרשרת שסבתא שלי נתנה לי ואני לא מורידה אותה מעל הצוואר תהייה בדיוק בין שדיי העסיסיים שעכשיו החולצה מסתירה ומכניסה בזהירות את הסיר החם לסל קש גדול ואיתו ה-פרנות הטריות וממהרת אל המשרד של התאומים.

"במה אנחנו יכולים לעזור לגברתי?" הם יושבים מולי בצד השולחן הגדול שלהם, רציניים כאילו זו הפעם הראשונה שאני כאן, ופותחים באותו טקס קבוע.

"חשבתי אולי אנחנו יכולים לדבר בפרטיות" אני עונה, פותחת שני כפתורים עליונים בחולצה שלי וחושפת בפניהם את החריץ המפתה שבין שדיי העסיסיים.

שניהם קמים, האחד ניגש לדלת ושם את השלט "תכף נשוב" ומוריד את וילון הגלילה שבדלת בזמן שהשני סוגר את וילונות הגלילה בחלון הראווה כך שלא יוכלו לראות אותנו מהרחוב ורק אור הנאון שמעל השולחן שלהם מאיר את החדר.

"כן, במה נוכל לעזור לגברתי?" הם מתישבים חזרה באותן כורסאות מנהלים שלהם ושוב שואלים.

"אני מבקשת את פורקני" אני עונה באותו טקסט קבוע שאמא שלי הסבירה לי ופותחת עוד כפתור בחולצה ומושכת מעט לצדדים כדי שיראו את החזיה, "אבל אולי קודם תאכלו?" אני מניחה לפניהם על השולחן את הסיר ופותחת אותו, מחזירה את המכסה לסל ומוציאה את לחמי הפרנה ומניחה שניים ליד כל אחד והם פותחים את המגירה, שולפים מזלג וכף ומביטים בי ומחכים ואני זוכרת היטב את הטיפ שסימה האלמנה נתנה לי כשחזרתי בפעם הראשונה וסיפרתי לה שהייתי אצלם ומה הם עשו לי, "תשמעי לסימה יא-בינתי," היא חייכה ואמרה לי, "התאומים אוהבים לראות ציצים כשהם אוכלים, ביחוד בזזים כמו שלךְ" והיא צבטה בחיבה את הפטמה שלי שהזדקרה מבעד לבד החולצה המתוח, אז אני ממהרת  ופותחת את שאר הכפתורים ומחליקה את החולצה מעלי ואחריה פותחת את החזיה, מורידה אותה ומחייכת למראה המבט החרמני שהם נועצים בפטמות הכהות המזדקרות בראש שדיי העסיסיים ורק אז, כשאני יושבת מולם ככה חשופת חזה, הם מתחילים לאכול ישר מהסיר ובוצעים מלחם הפרנה החמים וטובלים במרק שהצטמצם עד כדי רוטב, מחייכים אליי ואוכלים בהנאה.

ישבתי והבטתי בהם אוכלים ישר מהסיר שהבאתי ונהנים. כשסימה אמרה לי שזה מחרמן לראות גברים אוכלים ככה ומביטים בציצים שלך לא האמנתי לה אבל כמו כל דבר שהיא אומרת גם בזה היא צדקה ועכשיו ישבתי והרגשתי איך העקצוצים בין הרגליים הולכים ומתגברים, איך הפטמות שלי הופכות נוקשות יותר ויותר ואיך הכוס שלי הופך רטוב וחם.

קודם הם גמרו את הקובות, אחר כך חיסלו את הבמיה ובסוף ניגבו את הרוטב עם הפרנה עד שלא נשאר ורק אז חייכו זה אל זה ואחר כך אלי ושאלו, יחד, "עד כמה את מבקשת?"

"ללכת עד הסוף" קמתי והתחלתי לפתוח את הכפתור בחצאית ואחריו הרוכסן וכשזה נפתח נתתי לה להחליק וליפול לרצפה, "ארוח מלא" הוספתי, עוד מושג שסימה לימדה אותי כדי לרמוז להם שאני מבקשת גם טיפול מאחור, והורדתי את התחתונים, לרגע עמדתי ככה מולם, מובכת, מנסה להסתיר את הכוס שלי אבל מייד התעשתי, זרקתי את התחתונים על החצאית ונשארתי לעמוד מולם חשופה, מזיזה את הכסא הצידה וזזה מעט לאחור כדי שיוכלו לראות את כולי.

שוב הם חייכו אחד לשני וקמו, פונים זה אל זה ומצמידים לרגע את כף היד שלהם לכף ידו של האחר כששתיהן מורמות באוויר בהיי-פייב ואז עברו לצידו השני של השולחן ונעמדו מולי, פותחים יחד את הכפתור במכנסיים ואחריו הרוכסן, מורידים את המכנסיים עד הברכיים ואיתם התחתונים וחושפים בפניי את גבריותם הגאה, שני ארזי לבנון מכובדים, לא כמו זה של חזי הגדול אבל עדיין כאלה שיכולים בקלות לספק אשה, זִקפות גבריות זקורות אבל עדיין לא מתוחות מספיק ו…"את יודעת מה את צריכה לעשות" הם אמרו ביחד, כאילו היו אחד.

ידעתי, לא קשה לנחש מה גבר רוצה ממךְ כשהוא עומד עם מכנסיו משולשלים וזקפתו חשופה. ירדתי על ברכי לפניהם, התקרבתי והתחלתי למצוץ להם.

מצצתי, עוברת בין אחד לשני. מוצצת לזה כמה מציצות תאוותניות, מרגישה איך הוא נמתח עוד קצת ועוברת לטפל באחיו התאום, מוצצת לשני ומרגישה איך הוא נמתח וחוזרת לראשון ובשעה שאני מוצצת לאחד אני עושה ביד לשני או משחקת לו בביצים המלאות, תמיד מטפלת בשניהם, אף פעם לא רק באחד ואת זה אף אחת לא אמרה לי, לא סימה ולא אמא שלי ולא בת-אל, החברה הטובה שלי שהסתבר לי שגם היא "מאכילה" אותם, את זה הבאתי מעצמי.

בזמן שאני מצצתי להם הם פשטו את העניבה, הז'קט והחולצה, וכשהרגישו שהם מוכנים הם משכו את הזין המתוח שלהם ממני, הורידו לגמרי את המכנסיים והתחתונים, פתחו את הארון, שבפעם הראשונה חשבתי שיש בו רק תיקיות ומסמכים אבל עכשיו אני יודעת שיש בו מיטת קיר גדולה, פתחו והורידו ו…כמו שני ילדים עמדו אחד מול השני ועשו "אבן, נייר או מספרים".

אני לא מבדילה ביניהם, זה גם לא חשוב לי, עמדתי וראיתי איך האבן של האחד נעטפת על ידי הנייר של השני, שמעתי את הצהלה שלו כאילו זכה הרגע בפרס הגדול בלוטו אבל לא בלוטו הוא זכה אלא בישבן שלי ואם יש משהו שהתאומים אוהבים זה ישבנים.

"תשכב!" הוא זרז את אחיו וזה נשכב על המיטה, על הגב, זקפתו המתוחה מתרוממת בגאון בין רגליו ו…"תתכבדי" המנצח הצטחקק לעברי וסימן לי על הזקפה של אחיו ואני לא הייתי צריכה הסברים, עליתי על המיטה, נעמדתי מעליו כשהוא בין רגליי, נותנת לו לצלם לי את היכל תענוגותיי שאליו תכף יבוא, "אם את רוצה את פורקנך אז בואי" הוא חייך לעברי מקפיץ ומותח את הזין שלו ואני ירדתי על ברכיי, אחזתי בזקפה הנוקשה וכיוונתי אותה אל החריץ הכל כך רטוב ולוהט שלי והתיישבתי עליו, נעצתי את כל הזיין הגדול שלו בבת אחת אל בין רגליי, גונחת "כן" תאוותני ומוסיפה בלחש "ברוך שעשני נְקָבִים נְקָבִים" ויושבת עליו ומרגישה אותו ממלא אותי.

קודם השתפשפתי מעט שיכנס בדיוק למקום הנכון ואז התחלתי לעלות ולרדת, לאט, לשמן את קנה התותח שלו באותו שמן סיכה טבעי שלי שמילא את תוכי ואז, כשהרגשתי שהוא משומן למשעי, נשכבתי עליו, מוחצת את שדיי לחזה הגברי שלו, דוקרת אותו בפטמותיי הנוקשות ו…שלחתי את שתי ידיי לאחור ופישקתי את פלחי ישבני, חושפת בפני אחיו התאום את פי הטבעת שלי, פותחת ת'דרך ומזמינה אותו להכנס.

נשכתי שפתיים שלא לצעוק כשהתותח של האח ננעץ בישבני, כאב לי, בהתחלה תמיד כואב לי כשפי הטבעת נמתח ותוקעים לי בתחת, כאב כזה שתכף יפחת אבל לא יעלם הרבה זמן אבל אני אוהבת את הכאב הזה ויותר מזה אני אוהבת כששניהם מתחילים להשתולל בי, פעם ראשונה שהם כאילו לא מתואמים אבל תאמינו לי, הם מתואמים להפליא, זה שלמעלה כותש וזה שמתחת עונה לו ב קוֹנְטְרָה, זה שלמטה מרים ת'אגן ודוחף וזה שלמעלה עונה ודוחף חזרה וככה, כשאני לחוצה ביניהם, הם טוחנים אותי בשני החורים ביחד, חדירה כפולה הם קוראים לזה ושניהם נהנים מזה, נהנים ומזיינים, נותנים לי את מה שביקשתי מהם, נותנים לי את פורקני.

בגמירה הראשונה אני מסתירה את זה ובשניה אני מודיעה בקול שגמרתי וזה הסימן בשבילם להתחלף, לרגע שניהם יוצאים ממני ומחליפים מקומות ועכשיו המנצח למטה והאח התאום למעלה ואני עדיין באמצע, שוב נטחנת ושוב גומרת, גמירה עוצמתית מטלטלת כמו שחדירה רגילה לא מצליחה לתת לי ואז מרגישה את האח שכותש לי בתחת נמתח, נועץ הכי עמוק שיכול וגומר, ממלא את ישבני בזרמתו הרותחת, גומר ומתגלגל מעליי ואחיו, בלי חלילה לצאת, מגלגל אותי ועכשיו אני על הגב והוא מעליי, שוכב בין רגליי המפושקות ומורמות באוויר וטוחן אותי דק דק, מעניק לי עוד גמירה מפנקת לפני שגם הוא גומר בתוכי, ממלא לי ת'כוס בזרמתו הסמיכה ומתגלגל לצד השני של המיטה ושלושתנו שוכבים ככה, בוהים בתקרה מתנשפים בקול ומחייכים בהנאה ואני מצחקקת ואומרת "מים גנובים ימתקו" והם עונים אחרי "אמן".

 

אפילוג

אני שוכבת על הגב, לבושה רק בתחתוני הבוקסר האדומים שבעלי קנה לי כדי לסמן לו שאני במחזור ועונדת את טבעת הנשואין שלי, את טבעת היהלום שהוא קנה לי כשבא בפעם ראשונה לפגוש אותי בבית הוריי ואת שרשרת המגן דוד מזהב שסבתא שלי הורישה לי ואני לא מורידה אותה מעל צווארי, הרווח שבין שדיי מרוח בכמות נדיבה של ג'ל סיכה ריחני ואני תומכת עם כפות ידיי בשדיי הגדולים ועוטפת את הזין-הפצפון של בעלי שיושב עירום על בטני ומשתפשף ביניהם בהנאה כאילו מי יודע איזה שטרונגול הוא הניח לי שם ו…אני מחכה כבר שיגמור ויחזור למיטה שלו אבל לא! כשהוא מבקר בתוכי הוא גומר בשניה אבל עכשיו? דווקא עכשיו זה נמשך ונמשך אז כלפי חוץ אני מזייפת, שלא חלילה יכעס ויעניש אותי, אבל בתוכי אני מפנטזת על מה שחזי הגדול יתקע לי בשבוע הבא.