סיפור מאת אלי
"זוכר אותי, מזהה את התמונה ?" כתבה לי בפרטי אישה לפני כשנה.
התבוננתי בתמונה של האישה השמנמונת בעלת זרועות בריאות ושדיים גדולים.
החיוך שלה עם הסנטר הכפול וטור השיניים החשוף העלו בי זיכרונות.
היא נראתה לי דומה למישהי איתה שירתתי בצבא בזמנו, אבל לא הייתי בטוח.
"האם את דורית, השוטרת הצבאית ?" שאלתי.
"כן, זו אני, שירתנו יחד בבסיס בירנית בצפון בשנת 1984".
הזיכרונות היכו בי בחוזקה עת נזכרתי באותו בוקר יום חמישי, בשעה 06:45 בחג ט"ו בשבט.
היה זה בוקר בהיר וצח וקצת שרבי לעונה.
הייתי אז חייל צעיר, שרירי וחסון והעברתי שרות במפקדת האוגדה.
עברתי, כמיידי יום, בשביל מגורי הבנות ומשרדי האוגדה, כדי להתגלח בברזיה הממוקמת ליד הדשא המרכזי.
יום העבודה טרם התחיל וכמה בנות השכימו ופתחו את המשרדים כשהן לבושות במכנסי התעמלות וחולצת טריקו לבנה.
אחת הבנות הביאה ארגז לבניות מהמטבח ובת אחרת הביאה צנצנת דבש והן ישבו וצחקקו כשהן אוכלות לבן בדבש.
"בוקר טוב אלי, בו שב איתנו, רוצה פרוסה בדבש ?" אמרה דורית, השוטרת הצבאית.
דורית לבשה חצאית צבאית קצרה, אשר כיסתה בקושי את ירכיה השמנות וחולצת טריקו לבנה אשר הבליטה את שדיה הגדולות.
סביב מותניה היא חגרה חגורה לבנה ובתוכה היו מקופלים זוג אזיקים.
"שמענו שקיבלת דרגה חדשה, צריך לחגוג את המאורע" צחקקה מירי הפקידה ביחד עם עוד 5 הבנות.
המשכתי לכיוון הדשא אך לפתע הבנות קמו והקיפו אותי מכל הכיוונים.
"תביאו לי ידיים" אמרה דורית מחייכת ושלפה את אזיקיה מהחגורה. שמעתי אותה משחקת אם האזיקים, פותחת וסוגרת.
שתי בנות הפילו אותי על הדשא הלח כאשר דבי השמנמונת רוכבת על גבי ומהדקת את ירכיה לגופי.
יד אחת שלי הוצמדה לדשא בעזרת ברך לבנבנה ואת היד השנייה אחזו 3 בנות בכוח. לא הצלחתי להיחלץ מהאחיזה שלהן.
דורית הניחה ברך על גבי והחליקה את האזיקים לעבר היד הלכודה. נשמע "קריק… קריק" והרגשתי כי פרק היד ננעלה.
הבנות תפסו לי את פרק היד השנייה וכופפו לי את הזרוע מאוחרי הגב.
התנגדתי בכל כוחי, קיללתי וניסיתי לנער את דבי, אשר רכבה עלי.
דורית קירבה את האזיק השני לפרק ידי, לחצה אותו אל פרק היד בעדינות ושוב נשמע "קריק… קריק…".
דורית אחזה בידיה את שני צמידי האזיקים הידקה את אותם, ללא מאמץ, על פרקי הידיים שלי יפה יפה.
הבנות התנשפו מהמאמץ ובחנו את האזיקים ואת פרקי הידיים שלי הנעולות.
הן ליטפו את זרועותיי השריריות והחסונות הנתונות מאחורי גבי.
"תראו איזה גברבר חזק ושרירי נלכד במנעולי האזיקים, עכשיו הוא החלש ואנחנו החזקות" התפעלה מירי.
"אתה כנוע באזיקי פלדה. אם אתה גבר אז נראה אותך קורע את השרשרת ובועל אותי" התגרתה בי מיקי השמנמונת.
זו הייתה הפעם היחידה בחיי שנכבלתי באזיקים ולכן חוסר האונים המוחלט בו הייתי נתון הדהים אותי.
לא יכולתי לזוז ואפילו לא להתגרד. האזיקים החזיקו לי את הידיים חזק מאחורי הגב ודיכאו את תחושת הגבריות שלי.
הבנות הפכו אותי על הגב והתבוננו בי מחייכות: "אתה כבול באזיקים ולא יכול להתנגד לנו", צחקקו הבנות ודורית הביטה בי בהנאה
כשחיוך גדול נסוך על פניה העגולים וכפלי שומן צווארה מכפילים את הסנטר.
שפתיה הבשרניות חשפו טור שיניים צחור ומתחתיו סנטר כפול ובריא המעיד על האוכל הטוב אשר הוגש במטבח.
לפתע ראיתי את דריה, השוטרת הקצינה של דורית עומדת מעלי ובידיה אזיקי רגליים עם שרשרת עבה.
הבנות הרימו לי את הרגליים אך בידי הכבולות לא הצלחתי להתנגד ודריה פתחה כל אזיק וסגרה אותם על קרסולי עם המפתח.
"אתה עקוד באזיקים ובנחושתיים" צחקקו דורית ודריה השוטרות השמנות ודריה הצניעה את המפתחות בין שדיה הגדולים.
הבנות הסתערו עלי, דבי דגדגה לי את הצלעות, מירי ודריה דגדגו את בית השחי, דורית ליטפה לי את הקורקבן עם אצבעה
ירדנה ומיקי דגדגו את כפות רגלי האסורות בנחושתיים. הבנות הביטו בי ובחנו את רגישותי לדגדוג.
התפרעתי מצחוק, לא יכולתי להתנגד, ניסיתי להשתחרר מן האזיקים אך לשווא.
שרשרת הנחושתיים שקשקה לכל מצהלות הבנות ואזיקי הידיים רתקו את פרקי ידי זו לזו כשהן צמודות.
בנות אחרות הביאו את התערובת השמורה למקבלי דרגות וזה כלל לבן, שמנת, ביצים, דבש וקמח.
הבנות טבלו כל אחת את אצבעותיה בקערה הגדולה והחלו למרוח לי על הפנים והגוף את התערובת המגעילה.
האזיקים לחצו לי על פרקי הידיים אך הבנות גילו אדישות לסבל שלי ומשחו אותי בדבש, ביצים, שמנת ולבן.
דורית ודבי דגדגו אותי וכשפתחתי את הפה הן יצקו צנצנת דבש לתוך פי כשאני מנסה לשווא להשתחרר מכבלי הידיים.
ירדנה התיישבה על בטני עם חצאית וחולצת טי שירט והחלה מדגדגת את הצלעות שלי כשאני מתפקע מצחוק מתחת לירכיה.
תחתוניה הלבנים כמעט נגעו באפי ויכולתי להריח לה את הפות.
היא חיטטה באף עם האצבע שלה ומרחה את הסמארק על הפנים שלי כשהיא מביטה בי מחייכת עם סנטר כפול וצוואר שמן.
"אתה חסר ישע עקוד באזיקים ואין לך מפתחות" התגרתה בי בלחש.
הבנות צחקקו בכל פעם שנשמע שקשוק שלשלת הנחושתיים או כאשר ניסיתי להפריד את הידיים הכבולות.
"תראו איך עומד לו הזיין" התפעלה דריה כשהיא מצחקקת לה ושאר הבנות התבוננו בי מחייכות במבט של חמלה על פניהן.
דבי התיישבה על הבטן שלי מאחורי ירדנה כשהיא ממש רוכבת על הזיין הזקור שלי עם חצאיתה.
"בואו נשיר שירי ט"ו בשבט" אמרה מיקי והבנות התיישבו על הדשא מסביבי ושרו לי:
עץ נטעתי
בחג האילן.
עץ נטעתי
בגני הקטן.
ולאדמת גני
אמרתי כך:
אני ואת
קשורים לעד
בנטע הרך, בנטע הרך
יגדל ויצמח!
"נהייה לי ט"ו בשבט בין הרגליים, אני כל כך מגורה" אמרה מירי.
"אני לא יכולה יותר" אמרה ירדנה והחלה משחקת עם האצבע שלה בתוך הפות.
"אני לא יכולה יותר" אמרה דורית והחלה מאוננת וחופנת את שדיה השמנות.
"האזיקים מגרים אותי." אמרה דריה וליטפה את דגדגנה.
"גבר כנוע באזיקים זו הפנטזיה שלי" אמרה דבי, מרחה את הפות שלה בדבש והתיישבה על פני.
כך, במשך 10 דקות תמימות, המשיכו הבנות להתעלל בי כשאני חסר ישע, עקוד בידיים וברגליים, תוך שהן מרגישות מוגנות ובטוחות.
"אני הולכת להביא את המפתה – מפתחות" אמרה דורית בחיוך ונכנסה למשרד שלה.
הבנות הפכו אותי שוב על הבטן כאשר דורית ודריה רוכנות מעלי עם מפתחות ומשחררות אותי מאזיקיהן.
דורית ודריה החלו משחקות עם האזיקים, פותחות וסוגרות "קריק… קריק" ושאר הבנות חייכו לעברן בהנאה.
את האירוע שכחתי כמעט לגמרי עד לאותו הרגע בו פגשתי שוב בדורית 30 שנה מאוחר יותר.
יש המשך..?