המזכירה

סיפור מאת The Toy.

 

אך פעם לא הייתי חובב גדול של ימי שישי בבוקר, כשכולם נחים, מטיילים, עושים סידורים או סתם מתאוששים מהבילוי של חמישי בערב, אני צריך לעבוד.

ככה זה כשמנהלים את מחלקת הביטחון של החברה, הסניפים פעילים בימי שישי ומישהו צריך לפקח, לבדוק, להיות זמין לתקלות ושאלות.

שלרגע לא תחשבו שאני סובל, להפך, מעמד גבוה בחברה, דלת פתוחה אצל המנכ״ל והבעלים, משכורת נחמדה מאוד והרבה מבטים מעריצים מעובדות החברה, לפעמים אפילו מעובדים.

ביום ראשון בבוקר, המנכ״ל קרא לי למשרדו, מסתבר שאיש מערכות המידע שלנו עשה תאונת דרכים במהלך השבת והוא יהיה מושבת לפחות לחודש, יש חברה חיצונית שתטפל בנושאי המנהלתיים אבל את כל תחום הגיבויים ותוכנית ההתאוששות (DRPלמי שמתעניין במונחים מקצועיים) הוא רוצה להעביר לטיפולי האישי, ״אתה יודע כמה הנושא הזה חשוב לי באופן אישי ולחברה באופן כללי, רק עליך אני סומך״.

מאחר ואני מכיר את התחום ומאחר ולא אומרים לא למנכ״ל נתתי לו את הבטחתי שהנושא יטופל על הצד הטוב ביותר. אני ממילא מסתובב בכל האתרים שלנו במהלך השבוע אז אוכל לטפל בזה בקלות, את אגף המנהלה, אהיה חייב לעשות בשישי מוקדם בבוקר כי שם אין מרווח לטעויות ותקלות.

ביום שישי בשעה 07:00 כבר הייתי במשרד, תכננתי לסיים עם הגיבוי ולעבוד קצת במשרד שלי. כבר כשנכנסתי, ראיתי משהו קצת שונה בעמדת הקבלה, יעל, המזכירה, שאני מכיר כבר כמה שנים טובות, נראתה שונה, מאוד שונה.

התקרבתי לעמדת הקבלה, יעל חייכה אלי, ״מה אתה עושה פה כ״כ מוקדם בבוקר?״ היא שאלה. סיפרתי לה את כל הסיפור בקצרה ואמרתי לה שאני צריך לטפל במחשב שנמצא מתחת לשולחן שלה, היא הזיזה את הכיסא לאחור, נעמדה בכדי לתת לי גישה למחשב.

זה המקום לתאר את יעל, 160 ס״מ, שיער חום עד הכתפיים, עור בהיר, חזה מכובד, ישבן עגלגל וכמה ק״ג עודפים שהיא תמיד מתלוננת עליהם, דבר נוסף שיש לציין, נשואה באושר עם שני ילדים וללא גרם של פלרטטנות.

יעל לבשה חצאית מיני שחורה, גופיה עם מחשוף נדיב וסנדלים.

״מה דעתך?״ שאלה, ״על מה?״ עניתי בזמן שאני משנן בראשי את כל הקורסים על הטרדה מינית שעברתי בחיים, על מה מותר ומה אסור להגיד ועל גבולות.

״על התלבושת, בעלי אוסף אותי ב 12 לאירוע ולא יהיה לי זמן להתארגן, אז התארגנתי בבוקר, מה אתה חושב?״

״אני חושב שזה הולם אותך מאוד, בעלך בטוח יהיה מרוצה״, חייכתי וירדתי על הברכיים בכדי להיכנס מתחת לשולחן ולהגיע למחשב, התחלתי לחבר את כונן הגיבוי למחשב המרכזי ולמחשב הנייד שלי, בזמן הזה יעל התיישבה חזרה על הכיסא וחיכתה שאסיים.

״קפה, תה, מים?״

כשסובבתי את הראש בכדי לענות התגלה בפני מחזה מדהים, יעל יושבת על הכיסא בשילוב רגליים, נשענת קדימה, מה שהגדיל את מחשוף חולצתה, מנדנדת את כף רגלה ומסתכלת עלי.

״סליחה, מה שאלת?״

״קפה, אתה רוצה קפה?״

״לא תודה״ אמרתי, ״דרך אגב, יש לך כפות רגלים ממש יפות״.

חזרתי להתעסק בגיבוי, יעל קמה והלכה, קיוויתי שהיא לא נפגעה ממני או שגרמתי לה לחוש לא נוח.

לאחר מספר דקות היא חזרה, התיישבה חזרה באותה תנוחה והגישה לי כוס קפה שחור, התיישבתי מתחת לשולחן (כבר כאבו לי הברכיים), נשענתי על המחיצה התחתונה ולגמתי מהקפה.

״מה יפה בכפות הרגלים שלי?״ היא שאלה וחזרה לנדנד את כף רגלה מולי.

״הצורה, הגודל, האצבעות, הפדיקור והלק״ עניתי.

״זו הייתה תשובה מהירה״ היא צחקה והמשיכה לנדנד את כף רגלה, ״מעניין, מעניין מאוד.

סיימתי את הקפה ואת הגיבוי, יצאתי מתחת השולחן, הכנסתי את המחשב לתיק, ״אני זז למשרד להמשיך לעבוד, אם אני לא אראה אותך, שתהיה שבת שלום ותיהני באירוע״.

״תודה, אתה מגיע לעשות גיבוי גם בשבוע הבא?

״רק אם לא תנעלי נעלי ספורט״ אמרתי והיא חייכה.

פסעתי במהירות למעלית, ירדתי קומה אחת למטה, נכנסתי למשרד שלי, נעלתי את הדלת, הפשלתי את המכנס והתחתון ואוננתי את עצמי בעמידה, נשען על השולחן.

שלוליות של זרע נקבו על השולחן ואני צנחתי על הכיסא, מתנשף. מכנסי עדין מופשלים.

אספתי טיפת זרע מאיבר מיני וטעמתי אותה, חושב על טעמה של יעל ומנסה לחשוב מה היא חשבה שכ״כ מעניין.

ניקיתי את עצמי ואת השולחן, לבשתי את המכנסיים, לקחתי את התיק ויצאתי מהמשרד, בכניסה לבניין ראיתי את בעלה של יעל ממתין לה מחוץ לאוטו.

״בן זונה בר מזל״ חשבתי לעצמי.

השבוע עבר יחסית מהר, למשרד לא הגעתי בכלל, אז את יעל לא ראיתי, תהיתי ביני לבין עצמי מה בעצם קרה באותו בוקר ואם הכול היה רק בראש שלי.

את הלילה של חמישי העברתי בשינה טרופה, בין חששות לסקרנות, בין פחד לציפייה.

בשש וחצי בבוקר כבר הייתי במשרד, את דפיקות הלה שהיו לי במעלית אפשר היה לשמוע בכל הבניין, דלת המעלית נפתחה ועמדת הקבלה הייתה ריקה, נשמתי לרווחה והייתי מאוכזב בעת ובעונה אחת.

ניגשתי לשולחן, הוצאתי את כונן הגיבוי ואת המחשב הנייד, התכופפתי ונכנסתי תחת השולחן, חיברתי את הכונן ואת המחשב ולחצתי על התחל.

כשהסתובבתי, יעל כבר ישבה על הכיסא והלב שלי החסיר פעימה.

״הנה הקפה שלך, שלא תגיד שלא דואגים לך פה, מה שלומך?״

״הכול נפלא, איך היה האירוע?״ שאלתי.

״היה נחמד מאוד, אבל אף אחד לא החמיא לי על כפות הרגליים שלי, אז הרגשתי קצת מוזנחת״

״זה בגלל שאנשים לא מבינים מה טוב להם״ אמרתי ושנינו צחקנו.

לגמתי מהקפה, משום מה העובדה שאני יושב מתחת לשולחן, על הרצפה והיא יושבת על כיסא מולי לא הפריע לי בכלל, אפילו מצאתי משהו מנחם בפינה שישבתי בה.

״אתה רוצה לראות את הפדיקור שעשיתי אתמול?״

״עשית אותו בשבילי?״ שאלתי.

״כן ולא״ היא אמרה, ״אבל בהחלט ביקשתי ממנה להשקיע קצת יותר״.

הנחתי את כוס הקפה על הרצפה וסימנתי לה להתקרב, יעל הזיזה את הכיסא לכיווני ועכשיו, שתי כפות רגליה היו מונחות ממש לפני.

לקחתי את רגל ימין שלה בעדינות, חלצתי את נעלה והורדתי את הגרב. ליטפתי את הרגל בעדינות, מכיוון הקרסול לאצבעות, משרטט את גבולות כף רגלה, מתפעל מכמה מטופחת כף הרגל הייתה.

הנחתי את הרגל על הירך שלי וחזרתי על התהליך ברגל ימין, לאט, בחרדת קודש ממש, ליטפתי את כף רגלה העירומה, מתענג על העור החלק והנעים, מסתכל לתוך עיניה שמסתכלות עלי.

״אף אחד לא עובד במשרד הזה?״ שאלתי.

״אף אחד לא מגיע לפני 9 בבוקר, חוץ מהמנקה וגם היא מתחילה במשרדים למטה, בגלל זה אני אוהבת לבוא מוקדם ביום שישי, אוהבת את השקט״ היא אמרה.

״אז להמשיך?״

״חסר לך אם אתה מפסיק״

קרבתי את כף רגלה הימנית לפי ונישקתי את כרית כף הרגל, שמעתי את גניחת ההנאה הקלה שיצאה מפיה, מבחינתי זה היה סימן להמשיך, נישקתי את בסיס כף הרגל, את כרית כף הרגל, עברתי לאצבעות, נישקתי כל אצבע בנפרד ואז מצצתי כל אצבע בנפרד.

הנחתי את כף רגלה על ירכי, קרוב יותר למפשעה ועברתי לטפל בכף הרגל השנייה, את אותו הטיפול בדיוק.

״זה מגרה אותך?״ היא שאלה. הנהנתי בראשי לחיוב, לא מוציא את האצבעות מפי.

״בגלל זה ברחת מפה כ״כ מהר שבוע שעבר? הלכת לאונן במשרד שלך?״

הסתכלתי עליה קצת בהלם, ומבלי להפסיק למצוץ את האצבעות הנהנתי לחיוב.

״אני רוצה לראות״ היא אמרה.

״לראות מה?״

״לראות אותך מאונן, ככה, כמו שאתה״

״פה?״

״כן, אין פה אף אחד, חוץ מזה אתה מתחת לשולחן, גם אם היה פה מישהו הוא לא היה רואה אותך, קדימה, אל תתבייש״.

נעמדתי על ארבע, פתחתי את המכנסיים, הפשלתי אותם ואת התחתונים וחזרתי לתנוחה בא הייתי קודם, על הברכיים, רק שעכשיו איברי הזקור חשוף מולה.

״הרגל שלי מתגעגעת לפה שלך״ היא אמרה.

ביד אחת תמכתי בכף רגלה וחזרתי לנשק אותה, ביד השנייה התחלתי לשפשף את איברי.

יעל שיחקה עם כף רגלה שניה באשכים שלי, ניכר היה שהיא נהנית מכל הסיטואציה ולמען האמת, לא יכול לשקר, גם אני.

״רגל שניה״ היא אמרה ואני ביצעתי את החילוף, כף רגל על הפנים ואת השנייה הנחתי על הרצפה.

״אני קרוב לגמירה״ אמרתי לה.

יעל רק הסתכלה ולא אמרה כלום, רק חיוך קטן בזווית פיה.

הרגשתי את הזרמים הולכים ומתגברים, שפשפתי את איברי חזק יותר ומהר יותר, התחושה של הזרע שמנסה לפרוץ והשריר שמנסה למשוך עוד שניה או שתיים משכרת.

השפרצתי על כף רגלה, הזרע ניגר מהרגל לשטיח.

״אני צריכה לנקות את הרגל״ היא אמרה וחיפשה במבטה את קופסת הטישו שהייתה על השולחן.

עד לרגע זה אני לא מצליח להבין מה גרם לי לעשות את זה, הורדתי את ראשי לכיוון כך הרגל וליקקתי את כל הזרע שהיה עליה, ליקקתי בתאווה, בלי להרים את המבט בכלל, רק רציתי שהרגל תהיה נקייה.

כאשר סיימתי, הרמתי את המבט, יעל הסתכלה עלי ולא יכולתי לנחש אם היא בהלם, אם היא נגעלת, אם היא כועסת, רק מבט אטום בעיניים.

רכסתי את מכנסי, לקחתי את המחשב ויצאתי מתחת השולחן, עמדתי לרגע קט על ידה ולאחר שלא הפנתה את מבטה אלי, אמרתי שבת שלום ויצאתי מהמשרד.

3 מחשבות על “המזכירה”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)