5 יחידות
מאת: ניגן *הסיפור הינו סיפור מפרי דמיוני, אך לוקח השראה מארועים אשר קרו. חשוב לי לציין שכל השמות מומצאים, ואין להם קשר לאנשים בעליי שם זהה.* שלום לכל הקוראים, ברצוני לשתף אתכם בשרשרת אירועים ארוכה שקרו לי בכיתה י״ב. ראשית כל שמי יוגב, אני בן 18 מישוב קטן במישור החוף, אני לומד בבית ספר ציבורי, במילים אחרות , בית ספר רגיל. במהלך שנותיי בחטיבה ובתיכון, החלטתי לתת את המקסימום שאני אוכל בשביל להשקיע בלימודיי, שזה אומר להיות הכי טוב בכל מקצוע אפשרי. לאחר 3 שנים בתוך חטיבת הביניים שובצתי ל5 יחידות מתמטיקה ו5 אנגלית, במילים אחרות העתיד שלי בבית ספר נראה מזהיר. בכיתה י’ וי״א המורה שלנו למתמטיקה היית אישה קשישה , ומדוכאת , אישה אשר כל רצונה ללכת הביתה ולא ללמד אותנו. זה השפיע על ציוניי , בחריקת שיניים הצלחתי להעלות לכיתה יב שאני עוד משובץ ל5 יחידות במתמטיקה. חודשיים חלפו , החופש הגדול היה מתיש. ביום הראשון לבית ספר, המחנך הודיעה לנו על שיבוציי היחידות , והמורים אשר ילמדו אותנו. הופתעתי לגלות שהמורה הזקנה למתמטיקה לא תמשיך ללמד אותי. תהייתי לעצמי מדוע ? אך המחשבה התחלפה באותו הרגע שהוקרא שמה של המורה החדשה. ״יוגב, אתה תלמד השנה עם המורה אדווה אקרמן״ בחיים לא למדתי איתה, אבל כן נתקלתי בה בעבר המסדרון , ולפעמים היא הייתה תורנית בהפסקות. אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות אך היא נראית טוב לפי מה שראיתי. במחשבותיי נזכרתי באמירות מתלמידים שלה לשעבר שנפגשתי איתם בבית ספר , שהיא מורה מעולה , מורה שמלמדת מכל ליבה ,ובעלת זיקה למקצוע ההוראה. מבחינתי היא התקווה האחרונה להצליח בבגרות , בשנים קודמות בקושי עברתי, מה אגיד עכשיו? שחומר מגיע לקיצו? אדווה היא הסיכוי האחרון שלי להצלחה בבגרות. יום למחרת התחיל השיעור הראשון, אדווה נכנסת לכיתה , היא נראית הרבה יותר טוב ממה שחשבתי וממה שראיתי במסדרון . אדווה בת 27, גובהה של אדווה בערך 1.65, שיער בהיר אבל צבוע בצבע בלונדיני כך שחצי שיער היה שטני וחצי בלונדיני. עניה היה שחורות , צבע עורה לבן , היא תמיד באה עם ג׳ינסים ארוכים . ישבנה היה נראה מצויין , וגודל החזה שלה רגיל למדיי. אך תמיד אבל תמיד היא באה עם עקבים, בגלל היותה נמוכה. כעבור רבע שנה של לימודים, שבמהלכה לא התבלטתי יותר מידיי בשיעורים, אלא רק עשיתי את הנדרש עליי לעשות. החומר התחיל להיות לי קשה , שיעור אחר שיעור איבדתי ריכוז , ובסוף , כבר לא הייתי קשוב בכלל לאדווה, ביום רביעי … להמשך קריאה