סגרתי בעייפות את תיק המסמכים והבטתי למשך חצי דקה נוספת בקיר, מבלי להוציא הגה, הרגשתי שאין לי כוח יותר לכלום. 'למה?, למה הלכתי ללמוד עריכת-דין?, מי לעזאזל אמר שתמיד צריך לעשות, מה שההורים רוצים?'. בכל השירות המסריח שלי בצבא, (תותחנים, במידה ששאלתם), רק חשבתי על איך אני מסיים ומתחיל לקרוע את החיים. דמיינתי טיולים, בחורות, … להמשך קריאה סנגוריה לא ציבורית
לקריאת החלק הראשון לקריאת החלק השני כל קשר בין הסיפור למציאות, מקרי בהחלט "מה זה? הלכת היום ככה? בלי חזיה?", יובל שאל אותי בחדר שינה איך שהגעתי הביתה. "המממ… כן… היה לי צורך לשחרר אותם קצת…" "נייס..", הוא חפן לי אותם מבעד לחולצה, "גם את הכוס רצית לשחרר?", הוא שולח לי יד לכוס מבעד לחצאית, … להמשך קריאה הבוס – חלק שלישי
לחלק הראשון של הסיפור – לחצו כאן אני יוצאת מהמשרד של חזי, מסדרת את עצמי, מתנשפת. "הכל טוב, ממי?", ענבל המזכירה שואלת אותי, מחייכת. "כן כן, הכל בסדר". אני לא ממש מצליחה להתרכז בשאר היום. רק חושבת כל היום על מה חזי ראה, ומה הוא יודע עליי ומקווה שזה הכל. ב-16 אני עוזבת את המשרד, … להמשך קריאה הבוס – חלק שני
אני עובדת כבר 6 שנים באותה חברת השקעות. אני נטלי, נשואה ליובל, ויש לנו 3 ילדים. יש לי שיער שחור חלק, עיניים כחולות, 1.70, חזה טבעי וגדול, חטובה מאוד יחסית לאמא ל-3. היחסים ביני ובין יובל טובים, הוא אבא מדהים, הסקס סביר. פעם בשבוע, הוא יורד לי ואז חודר אליי, בדרך כלל מסיונרית. פעם ב … להמשך קריאה הבוס
לקריאת החלק הראשון לקריאת החלק השני לקריאת החלק השלישי כל קשר בין הסיפור למציאות, מקרי בהחלט אני מחכה שענבל תצא מהמעלית כדי שאוכל להמשיך לדרכי, אבל במקום זה, היא מסתכלת עליי במבט חודר, ולוחצת על כפתור סגירת הדלתות. הדלתות נסגרות, וענבל מתקרבת אליי, נעמדת מולי במרחק סנטימטר, מביטה לי ישר בעיניים, ומחליקה את היד שלה … להמשך קריאה הבוס – אפילוג