סיפור מאת הבן האורות המעומעמים הישרו אווירה רומנטית מסתורית. הכיסא המוגבה שצמוד לעמדת הברמנית איפשר זווית ראייה נרחבת. מעבירה מבטי סביב, משוטטת בעיניי על הבר האפלולי למחצה. אני אוהבת את המקום הזה, אמנם קטן, אך מגוון מאד. פינת ספות נסתרת מעין כל. מושבים סביב כיסאות לפגישות רשמיות יותר, והכיסאות סביב הבר בהן אני יושבת כעת … להמשך קריאה
בבוקר המסיבה, הוא מבקש ממנה שתקנה תחפושת לשניהם, לא משהו זוגי במיוחד, אבל הכי חשוב, שלא יזהו שזה הם. המוכרת המליצה והיא קנתה בלי הרבה חשק. בזמן האחרון משהו לא עובד ביניהם מספיק טוב. כל הזמן תלונות, הסקס כבר לא מה שהיה פעם, היא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הוא יזם משהו… היא אפילו התחילה … להמשך קריאה
לא האמנתי שאני לא מוצא אותם. נזכרתי שארזתי אותם. לבסוף פניתי לנעמה שהייתה חסרת סבלנות וחיכתה לי. ישנתי יתר על המידה — אני בהחלט לא אדם של בוקר! "ראית את התחתונים שלי, מותק?" "לא… שכחת לארוז אותם, נכון?" היה לה מבט שובב בעיניים שגרם לי קצת לחשוד אבל רצינות המבט שלה השפיעה עליי. היא זרקה … להמשך קריאה
השעה הייתה מאוחרת, כבר קרוב לחצות, כשטל נכנסה לדירה, עייפה כל כך מרוב נסיעות, כבר חשבה שלעולם לא תגיע, פשטה את הבגדים, משתוקקת כבר להגיע למיטה, רק רוצה לישון, לעצום את העיניים ושהיום הזה, שנראה אינסופי, יגמר כבר. הסדינים היו קרירים כשנשכבה עליהם, מעבירים צמרמורת של קור על פני עורה, היא כיבתה את מנורת הלילה … להמשך קריאה
מדמיונות למציאות. מאת אלפרדו. באותו יום, שבו הכול החל, סיימתי את יום העבודה שלי מוקדם יותר, לפי בקשתה של יעל, אישתי. הבטחתי לה שהיום אבוא מוקדם יותר ואהיה עם הילדים, בזמן שהיא הולכת לאיזה אירוע שקשור למקום העבודה שלה. זכרתי את הבטחתי ואכן הגעתי בזמן, מאפשר לה להספיק להתקלח ולהתלבש. אני לא יודע איך … להמשך קריאה
מאת אלפרדו הוא עמד והביט דרך חלון החדר, גשם שוטף, שלא פסק מלרדת, הישרה אוירה של קדרות על העולם שבחוץ. ידיו משולבות מאחורי גבו, יציבתו זקופה וגאה ולבושו נאה. מפעם לפעם חלף חיוך קל על שפתיו לנוכח מחשבותיו, דמותו שידרה רוגע, סבלנות ולא חשפה במאומה את הציפיה הדרוכה וסערת הרגשות שהתחוללה בקרבו. נקישה קלה נשמעה … להמשך קריאה