“אז מה עמי, אתה אוהב את דודה בלה?" "אהה… כן …" "אז אתה אוהב שמנות?" "לא דווקא שמנות. אני אוהב את בלה" "אבל היא שמנה." "אז מה?" "אני יודעת… אתה יודע שאני אוהבת בנות אבל…" "מה אבל?" "בסדר. יש לה פנים יפות והיא מתוקה… אבל מה אתה מוצא בגוף שלה?" "הכל" "?" "כן. הכל. חום … להמשך קריאה
יש שירים שמזכירים לי דברים. שיר שמזכיר את הילדות. שיר שמזכיר חופשה או מקום אהוב. ויש שירים שמזכירים מפגשים סוערים מלאי תשוקה ויצר. נשים מלאות עם שיער גלי בצבע ענבר תמיד מזכירות לי את Sledgehammer של פיטר גבריאל. ו-Sledgehammer בתורו תמיד מזכיר לי את הענברית המלאה הראשונה ש'דפקתי' פעם בכנס מקצועי באירלנד. התיישבנו … להמשך קריאה
מאז הלילה "בתנור של דודה בלה" הוא לא הפסיק לחשוב עליה. לחלום עליה. לפנטז. היא כל הזמן היתה בראש שלו. האשה הגדולה מהחלומות . האשה הזו… בכל פעם שהריח לחם או מאפה. בכל פעם שנגס בלחמניה טריה. הוא נזכר בה. בחיוך המתוק. בעיניים הנוצצות בשמחת חיים מזמינה. בשדיה המלוניים, הפטמות הענקיות, נוטות מעט כלפי מטה … להמשך קריאה
הריח. הריח היה מעיר את כל השכונה. כבר בחמש בבוקר היה אפשר להריח לחם טרי. מסביב ומשם לכל הבתים בשכונה. בתים ארוכים. שלוש קומות שלוש כניסות. קצת עצים. המאפיה. המאפיה של דודה בלה היתה מרכז העניינים. שם היו ריכולי הבוקר בעיניים שעדיין לא נפקחו לגמרי. הקולות ששמעו בלילה דרך תריסי השכנה או הוילון שהתנפנף באנחות … להמשך קריאה