יש שירים שמזכירים לי דברים.
שיר שמזכיר אוכל. שיר שמזכיר חברים ושיר של צבא.
ושירים שמזכירים סקס וזיונים שאחרת היו נשכחים.
אחד מהם מזכיר לי, כל פעם שהוא מתנגן, את זו שאמרה לי שזה חייב להיות כל הלילה או כלום.
לרבים, כשתום קוקרן שר "Life is a highway I wanna ride it all night long" עולה בראש מכונית אהובה, או כביש יפה.
אבל אני נזכר באותה דיילת שלא רצתה לבלות לילה בעיר זרה עם צוות אוויר ששנאה ובמקום זאת אמרה לי "קח אותי הלילה לנסיעה של פעם בחיים, ואל תיתן לי לעצום עין עד עלות השחר".
שאפה שעפה – אם החיים הם כביש אל הקבר, ואנחנו נעים בו כולנו – יום אחד פה, יום אחד שם – גם אני רוצה שתרכבי עלי עד סופו.
ירדתי אחרון מהמטוס, רק אני עם התרמיל והמעיל. חיכיתי ביציאה מהטרמינל לצד יציאת צוותי האוויר והיא במקום לעלות על השאטל קפצה אל המונית שתפסתי ויחד נסענו אל המלון שלי.
המונית שעטה בכבישי הלילה השוממים והאפלים. מחיצת זכוכית שחוקה ועמומה הפרידה בין הנהג ובינינו ומוזיקת הבלוז מהרדיו כיסתה על לחישותינו.
לחשתי לה באוזן "עומד לי כל כך חזק שאני כבר מת לפרוץ לתוכך", והיא תפסה את אוזני בנשיקה, חפנה את האיבר בידה ועברנו לנשיקות סוערות.
פרקנו את עצמנו למלון ביעילות. היא שילמה מזומן, "שמור את העודף" אמרה לנהג, ואני רצתי פנימה לקבל מהר ככל האפשר את המפתח לחדר. חתמתי בזריזות על הטופס מבלי לקרוא, ורצנו אל דלת המעלית שחיכתה פתוחה.
השעה הייתה עשרה לחצות. לא נותר הרבה זמן לסוף היום – והיו לה רק שמונה שעות לפני שעליה לשוב לשדה.
"אם תגידי לי את תוכנית הטיסה לשבוע הקרוב, אשנה את שלי" אמרתי לה בעודי משיב לאוזנה כגמולה מהמונית.
"אני רוצה אותך בכל עיר ובכל נמל. בכל חור על כדור הארץ רוצה איתך משגל" חרזתי לה בהומור.
מקטורן הדיילות הועף עוד לפני היציאה מהמעלית. אספתי אותו מקומט תחת ידי ואחזתי בידה בעודי דוחף אותה מאחורה אל הדלת. התעלסנו, תוך כדי פתיחת המנעול, ושניה אחר כך גם רוכסן החצאית נפתח והיא עמדה בחולצת כפתורים לבנה ותחתון כחלחל.
עור השוקולד שלה זהר באורות העיר העמומים מהחלון, שפתיה המלאות טעמו מטעם רוטב הברביקיו שהוגש במנת הערב במטוס. נשקתי לה והתרנו את כפתורי חולצותינו יחדיו.
אחר כך הפניתי אותה קדימה, ידיה נשענו על מזרון המיטה הגבוהה. יד אחת שלי גיששה את דרכה מבעד לתחתון אל הגן הקסום שלה. יד שניה פתחה את קרסי החזיה. נשקתי לעמק שבין הרי שכמותיה ואז הסרתי את החגורה, והשלתי מעלי את המכנס והתחתון ולא נותר עלי דבר מלבד גופיה לבנה.
האיבר שלי, נזדקר והתפרץ כמו לויתן קטלן. משכתי את התחתון אחורה וחדרתי אליה כולי. היא הייתה רטובה והתנועה קדימה ואחורה אלי.
"תן לי… תן לי… תן לי.. עוווווווד…" היא זעקה.
הפכתי אותה על הגב וטיפסנו שנינו על המיטה. נכנסתי אליה שוב, ידי בין ידיה, התנשקנו, התעלסנו, טעמנו שפתיים, שדיים, כתפיים, עיניים.
הפכתי אותה שוב על ארבע. היא התחילה לרעוד ולקרוס. התהפכתי על הגב והושבתי אותה עלי לרכב. "כל הלילה. תרכבי עלי כל הלילה" אמרתי לה, בעודה מטלטלת את כל גופה עלי. שיערה השחור והמקורזל מתנפנף לכל כיוון. הבהקי האורות מבריקים על עורה השחור והשדיים שלה – אגסים מוצקים עם עטרות שחורות ופטמה ארגמנית – משתוללים לכל כיוון.
היא קרסה עלי….צורחת את גמירתה ומתנשפת.
ואז התרוממה, ובגיחוך הכריזה "עוד. עד אור הבוקר".
דחפתי אותה מעלה לישיבה. "אני יודע שקשה לך", אמרתי. אבל, עוד יש לי מטען לפרוק ואני לא יכול להחזיקו זמן רב. "אני ארעיד אותך עד שהאורות ייכבו בעיניך מרוב סחרחורת", הבטחתי.
הרמתי אותה שוב על ארבע. נכנסתי אליה מאחור, מלטף את הדגדגן כאילו היה דוושת גז. מפמפם אותה ומאיץ אותה. בידי האחרת התחלתי מרטיב את החור האחורי שלה. פותח את הדלת האפלה והכהה שבין חריצי הישבן. האגודל כבר הייתה עד אמצע הפרק בתוכה כשבחדות אמרה "לא. לא שם".
היא משכה את עצמה והתיישבה, מכסה את שדיה בידה, ומביטה בי בכעס.
צללתי מטה ושכבתי עם הבטן על המיטה. המרחק בינינו היה קצר, אבל חששתי שמהמבט בעיניה הוא גדול מכדי לגשר. השפלתי את עצמי אל המזרן והבטתי בעיניה במבט מלא צער ותחינה.
היא הסתכלה עלי, אספה את ראשי בשתי ידיה ודחפה אותי אל בין רגליה. "אל תיתן לי להתקרר. תן לי פיצוי, ואז אסלח לך". הסתכלתי שוב בעיניה, והתחלתי ללקק ולמצוץ כאחוז אמוק.
היא התחילה לרקוד על הלשון שלי, וידיה התפתלו כנחשים.
"תן לי… תן לי… תן לי.. עוווווווד…" היא זעקה.
"תן לי… תאכל אותי… כל הלילה…עווווד…"
ואז נפלה עלי גמורה ומסופקת שוב.
ניגבתי את פני בסדין המיטה והרמתי את עצמי ובישיבה מול ישיבה, הכנסתי את המוט העומד שנית שלי אליה. הרמתי אותה מתחת לרגליה, והיא רכבה עלי שוב… דוהרת גמירה נוספת אל תוך הלילה.
"תן לי… תן לי… תן לי.. עוווווווד…" היא זעקה שוב.
"עווווד…עוווד…" היא השתנקה… ואני התנשפתי…. "ככככן…כן….קחי…."
ורכבתי עליה, והיא רכבה עלי… עד אור הבוקר, ובבוקר מוקדם ליוויתי אותה אל המונית ושלחתי אותה לדרכה.
בא לי להיות הדיילת