מדלת לדלת חלק א

הסיפור כולל אלמנטים שהתרחשו במציאות, בד בבד עם ארועים שמקורם בדמיון.
כל השמות בסיפור בדויים וכך גם המקומות המתוארים

 

 

את חטאי אני מעלה היום על הכתב.

שמי אלישבע ואני בת 25, גרה כיום בשכונת רוממה בירושלים, נשואה לראובן ואם לשני ילדים.

 גדלתי וחונכתי בחברה החרדית בצפון לונדון,  מגיל קטן אהבתי לשהות לצד בנים,  לשחק איתם ולהעביר לצידם את הזמן. אהבתי להרשים אותם,  להסתובב איתם למרות שהורי כל העת העירו לי על התנהגותי, עדיין אהבתי להתחבר אל הבנים ופחות אל הבנות. אני זוכרת את עצמי מתרגשת כשחבריו של אחי הגדול היו מגיעים לביתינו, זוכרת כיצד הייתי מנסה למשוך את תשומת ליבם, מוצאת את עצמי מדברת על כדורגל ועל בירות רק כדי למצוא חן בעיניהם. ילדות יפה ומלאה מאורעות שכנשואה כבר לא אוכל לקחת איתי.

בגיל 18 הורי קראו לי אל סלון ביתנו  והודיעו לי " אלישבע, הגיע זמן להתחיל לצאת, הגיע הזמן שתמצאי לך בעל"  הם סיפרו לי כי האחיין של אחד מהרבנים החשובים והמיוחסים בלונדון הגיע לאנגליה מישראל וכי הם מצפים שאפגוש אותו.

הסכמתי,  לא רק כי לא הייתה לי ברירה,  אלא כי באמת רציתי, הייתי ועודני סקרנית מאוד בכל הקשור למין הגברי וליחסים בין המינים.

כך פגשתי לראשונה את ראובן, שהיה גבר צעיר שקט וצנום גזרה עם פנים נאות, ביישן ונראה נבוך מאוד מעצם כך שיושב מול בחורה.

ראובן היה נראה כבן זוג טוב להעביר לצידו את החיים, מביא כבוד, מביא כסף- למרות שלא היה באמת חסר, היה נאה ומבית טוב…אך בכל זאת היה חסר לי בראובן את התחושה הזאת שהייתה מתרחשת בי לעיתים כשאני רואה גבר שמפגין גבריות, במגזינים, בשלטי חוצות או גם ברכבת התחתית של לונדון, שם לעיתים הייתי רואה לנגד עיני זרועות גבריות אוחזות בעמוד הרכבת ממש מול פני, מרגישה את הפרפרים הללו בבטן, את הסקרנות, את המבטים שהייתי פוזלת לאותם גברים.

המשיכה הזאת לגברים גבריים תמיד העידה לי שאני מפספסת משהו בחיים הבנאליים שלי, שהגוף שלי מגיב בצורה כימית וללא שליטה לריח של גבר, למבט של עיניים עמוקות וחודרות של גבר, למראה שרירים של גבר חסון. אך לצערי זה רחוק מהחיים הצנועים שהמציאות מכתיבה לי.

הייתי ממש בשלב גילוי המיניות שלי, וחשבתי שלאחר שנתחתן זה גם יקבל ביטוי עם ראובן, הייתי אופטימית ומאמינה באהבה וזוגיות אפילו שלא נמשכתי אליו. אך לצערי המשכתי לחיות בגפי, גרה לצד ולא עם, לא נמשכת לבן הזוג שלי. גילוי המיניות שלי נותר בעיקר בזמן שלי עם עצמי ולא בזמן המשותף עם ראובן.

היינו מאורסים פחות מחודשיים והתחתנו בשנת 1993, הפכתי להיות אלישבע רוזנמן. מיד כשנישאנו עברנו לגור בירושלים.
ראובן היה יוצא לסדר ערב בקביעות, וזה לאחר סדר בוקר מתארך, חוזר רק לאכול ולנוח ומיד חוזר לישיבה.
ואני? היו לי קצת חברות בישראל, אך לא היה לי יותר מדי, המשפחה גרה בלונדון…הייתי בודדה. בשנים הראשונות הייתי יוצאת הרבה, מסתובבת בגאולה, בכנפי נשרים, לעיתים גם נוסעת באוטובוס למרכז העיר ומוצאת את עצמי בקוים צפופים נזכרת שבעבר הרחוק הייתי נמסה מאותם גברים חסונים וגבריים ומשווה בלב חמוץ למצב עם ראובן.
כשהאינטרנט החל לתפוס תאוצה, מצאתי את עצמי גולשת באינטרנט ומעבירה את הזמן בבית ופחות בחוץ. אך עדיין משלבת בין שופינג, שיחות למשפחה בחו"ל וגלישה באינטרנט.

 זה היה בקיץ שנת 2000, חזרתי מהמדרחוב בבן יהודה ונסעתי באוטובוס לכיוון ביתי. לא היו מקומות ישיבה פנויים ועמדתי במעבר. לאחר שסרקתי את כל האוטובוס לחפש מקום ישיבה, ולאחר שהבטתי דרך חלון האוטובוס על כמה חלונות ראווה של חנויות, הבחנתי בשתי עיניים גדולות וסקרניות המביטות בי. בסמוך אלי עמד נער מתבגר באימונית של קבוצת כדורסל ולטש אלי עיניים…היה לו תיק צד בו כנראה טמונים מדי הקבוצה שלו, נעלי הספורט ואולי אף כדור.
לנער היו עיניים מלאות וחכמות והוא סרק אותי, מביט בי מעלה ומטה והאמת עד כמה שזה נשמע טפשי המבטים העמוקים שלו ריגשו אותי, מרגישה את הרעב שלו אלי ומרגישה במידה מסויימת נחשקת.

הייתי סקרנית מאוד לחוש שוב את התחושות הללו מרכבת התחתית בלונדון, להרגיש כה קרובה ונחשקת עם גברים שהגוף שלי מגיב אליהם בכימייה ומשיכה. כן, בשלב זה כבר ידעתי שאני מאוד נמשכת לנער.

לאחר דקה של מבטים דו צדדיים, הוא שלח את ידו לאחוז בעמוד שנמצא בצמוד אלי, כף ידו אוחזת בדיוק במקום בו נשענה הבטן שלי…הרגשתי את אצבעות ידיו על הבטן שלי, הוא הניע את ידו קצת, כאילו מלטף את בטני, הרגשתי בתגובה זרמים אדירים שמכים בי מבפנים, הורמונים זורמים בדם ומציפים אותי…הבטן החלה לפרפר ודגדודים במפשעתי לא הותירו לי מנוח.
המגע נעצר באמצע, הנער פינה מקום לאישה שרצתה לרדת בתחנה וברוב חוצפתו נעמד כשכל גופו צמוד לגוף שלי, הרגשתי את כל שריריו פוגשים את גופי, כולל שריר בין רגליו שבלט במיוחד על המותן שלי…האישה עברה והוא חזר חצי צעד אחורה, מותיר אותי מתנשמת בכבדות. זוג עם עגלה שעלו לאוטובוס ביקשו ממנו לפנות להם מקום לעגלה ושוב הנער ללא מחשבה שניה צעד לכיווני, מצמיד את כל מפשעתו אלי,   הרגשתי את ההתנגדות של האוהל שבמרכז האימונית שלו על הבטן התחתונה שלי, התיק שלו הסתיר את הגוף של שנינו ואני שהרגשתי שלחץ הדם שלי יורד,  הרמתי עיני וטבעתי בזוג עיניו הגדולות. לא זזתי וכך גם הוא במשך כדקה, עומדים צמודים ומביטים אחד בעיני השני…עד שנפתחה דלת האוטובוס.
לקח לי שתי שניות  להבחין שזאת התחנה שלי…וירדתי מהאוטובוס במהירות מבלי להביט לאחור,  מעוררת ומהורהרת

מה היה בנער המתבגר הזה שכל כך משך אותי? אולי זאת הגבריות הבלתי ממומשת שיש לי בבית? אינני רגילה לסיקוס הזה אלא לעדינות של ראובן, משווה לראובן ומבינה שוב שבביתי לא אמצא שום משיכה.  לא אחוש בתחושה הזאת של הבטן שמתערבלת לי,  לא את הרצון העז הזה לעמוד ליד הגבר,  לרטוט ממגעו בגופי…לא ארגיש את התאווה הזאת לריח, לשרירים….אוףףף.

תוך כדי שאני צועדת לביתי,  המחשבות הציפו אותי עליתי לדירה בה אנו גרים בקומה 4 ללא מעלית,  כל צעד שעליתי מרגישה תסכול גובר והולך ככל שהתקרבתי לדלת ביתי.

###

 

שמי יואב ואני בן 18.5,   בעוד מספר חודשים אתחיל שנה במכינה קדם צבאית דתית ומשם אתגייס ליחידה הקרבית אליה התקבלתי לאחר מיונים רבים.

עד שאתחיל את הלימודים במכינה,  החלטתי ללכת להרוויח קצת כסף ומצאתי את עצמי מצטרף לחברת תקשורת המציעה אינטרנט ושיחות לחו"ל,  כשתפקידי הוא לעבור מדלת לדלת ולנייד לקוחות לחברה. תוך פחות מחודש כבר שברתי את שיא הסניף ולא רק בגלל שהייתה לי יכולת שכנוע ומשא ומתן טובים,  אלא גם מכיוון והמראה שלי היה מעניק לי מספר נקודות זכות, כמו גם הכיפה שעל ראשי…ילד טוב ירושלים.

לעבודה הייצוגית בבתי הלקוחות הייתי לובש מכנס שחור אלגנט,  חולצה לבנה בתוך המכנס ועניבה…מסתובב עם תקיה שחורה שבה נמצאים מחירי החברות המתחרות והשוואה למחירים המוזלים שלנו, כמו גם טפסי ניוד.

הגעתי לשכונת רוממה,  מתחיל את יום העבודה. בשכונה הזאת ישנם הרבה דוברי שפות זרות שנמצאים בקשר עם בני משפחה וחברים בחו"ל,  מתקשרים לארה"ב,  אנגליה,  צרפת,  ארגנטינה,  קנדה ועוד…

ברוממה הייתי מצליח לנייד אחוז גבוה במיוחד,  היה לי קל מאוד להראות ללקוחות הפוטנציאליים את המחירים שהם משלמים כרגע,  להראות להם כמה מחיר שיחה כזאת עולה אצלנו ומנפנף להם בפער החודשי שהם משלמים.

נכנסתי לבניין במרכז רוממה,  רואה את ההזנחה בחדר המדרגות,  אך יודע שבתוך הדירות הכל מתוקתק…התחלתי בקומה ראשונה, יודע מה האתגר בשעות הראשונות של הערב- להצליח לנייד לקוחות למרות שרק האישה בבית. כבר התרגלתי לסיטואציה החוזרת ונשנית בה אני מציג ללקוחה את התעריפים והמחירים ולאחר שאני מוכיח ומשכנע שכדאי להם לעבור לחברה בה אני עובד, אני שומע תשובה החוזרת על עצמה כמעט בכל בית חרדי "בעלי לא בבית,  הוא יחזור מאוחר יותר ואז הוא יחתום לך".

הייתי משאיר הערה בדפים שלי על כל דירה-באיזו שעה לחזור,  ומוצא את עצמי חוזר ודופק בדלת בשעה הנקובה,  פוגש בגבר וסוגר את העסקה.

כבר בדלת הכניסה הייתי מזהה האם הגבר בבית או לא. זה מתחיל בדלת הנפתחת רק למרחק הצצה,  רק אחרי שאני מסביר עד כמה אוכל לחסוך ולהוכיח זאת,  רק אז מכניסים אותי הביתה וכמובן הדלת נשארת פתוחה.  רק כשדלת נסגרת אני יודע שיש עוד אנשים בבית, היות ולא נשמר ייחוד.

 סיימתי שתי דירות בקומה הראשונה ואכן התשובה חזרה על עצמה,  רשמתי הערות לשעת החזרה והמשכתי,  בקומה 2 הייתה חבדניקית והיא כבר חתמה לבד. בקומה השלישית לא הצלחתי לשכנע…ואז עליתי לקומה הרביעית. דלת משפחת הלפרין לא נפתחה לי אפילו שחיכיתי דקה,  ואז דפקתי על הדלת של משפחת רוזנמן…

לקח אולי חצי דקה ולאחריה שמעתי קול נשי שואל "אפשר בבקשה לחזור בעוד שתי דקות?" .

 

"אין בעיה" עניתי,  לא יודע אם היא בכלל שמעה את תשובתי.

 

המתנתי שתי דקות ואז שמעתי רשרוש מפתחות ולאחריו נפתחה הדלת לרווחה.

###

 

כשחזרתי מבן יהודה דבר ראשון נכנסתי להתקלח,  מורידה את הפאה הבלונדינית שלי ומפזרת את השיער הבלונדיני הטבעי שלי.
מקלחת זריזה של הגוף ומיד כשיצאתי התעטפתי בחלוק, התכופפתי לגזור ציפורן טורדנית ומיד לאחר מכן נעמדתי מול המראה…מביטה בעצמי ומחייכת, מרגישה טוב ובנוח עם הגוף שלי.
השלתי את החלוק נותרת עירומה. הבטתי במראה ולעברי הביטה בחזרה אישה יפה,  מושקעת,  עם גוף חטוב…יודעת שרק לו הייתי גדלה בחברה אחרת לא הייתי מחביאה את הגוף הזה ואף מתגאה בו. עמדתי בפרופיל מביטה על בטני השטוחה בוחנת עצמי בכמה זוויות,  לאחר מכן קיפצצתי קלות במקומי…עושה למראה פרצופים ומבחינה בשני שדי הזקופים והטמירים מתנדנדים מעלה ומטה,  עוברת עם ידי ומלטפת בעדינות את מתאר השד…כאילו משרטטת את קווי גופי, ויורדת עד למותן ולירך,  עוקבת עם עיני אחרי חיטובי גופי והרגלים הארוכות הללו שלא נגמרות. "איזה בזבוז" חשבתי לעצמי,
"הגוף הזה הוא פיל לבן", חשתי בעוצמה את התחושה המעיקה שראובן בכלל לא מביט לכיווני ויחסי האישות הם די נדירים.

 

"איך זה שראובן לא משתוקק אלי? לא נמשך אלי?" חשבתי לעצמי תוך כדי שסובבתי את גופי מול המראה לימין ולשמאל.

המילים "משתוקק" ו"נמשך" עליהן חשבתי רגע קט קודם לכן הדהדו בראשי,  תוך כדי שידי עלתה בחזרה מהבטן לכיוון החזה.

"ראובן לא נמשך,  אך הנער הצעיר היום באוטובוס,  היה ברור שהוא נמשך אלי!"  חשבתי לעצמי והיד שלי טיילה בסיפוק על החזה…משם לאט יותר המשיכה מטה לכיוון הבטן התחתונה…נוגעת בדיוק במקום בו הוא נצמד אלי עם הבליטה האדירה שלו, אותם זרמים מוכרים שוב חזרו וזרמו בגופי,  הרגשתי את הפטמות שלי מתכווצות והנשימה לפתע הפכה להיות טיפה מהירה יותר.

ידי עלו מעלה ומטה…לחזה ובחזרה לבטן,  חשבתי על העיניים הגדולות שלו ועצמתי עיניים,  פותחת את הפה לחצי פיסוק וידי גלשו מטה נוגעות במפשעה שלי "איזה עיניים חודרות, ואיזה שרירים…" הזיתי בעונג את תווי פניו ושריריו, ממשיכה ללטף ולהתרגש, וא לראשונה נוגעת עם אצבעי בנרתיק הורדרד שלי…הייתי מופתעת עד כמה הוא לח…עמדתי מול המראה, יד אחת נשענת על הכיור והיד השניה מלטפת את פתחו של הנרתיק לאורכו וחוזר חלילה. האצבעות רפרפו על הרטיבות,  נוגעות וצורבות לי דגדוגים נעימים ומגרים בנקודות שונות.

מצצתי את שפתי התחתונה ופתחתי את עיני מביטה למראה ורואה את אותה אישה יפה נשענת על הכיור וידה השניה נעה בסיפוק לאורך המפשעה.
עיני לרגע הביטו בנחיריים המורחבים,  לרגע שני הביטו במצמוץ העיניים, לרגע אחר בחזה העולה ויורד בקצב הנשימות. עזבתי את הכיור ושלחתי את ידי החופשית ואחזתי בשד השמאלי שלי,  לשה אותו וצובטת את הפטמה הקפוצה. מניעה את ידי במעגל תוך כדי הערבול,  היד השניה תפסה אומץ וכבר פרטה על הענבל שבחלקו העליון של איבר המין שלי…

"אוי אלישבע" חשבתי לעצמי,  "אוי ה' ישמור כמה משהו חסר לך"- חשבתי על הנער מהאוטובוס,  על השפתיים שלו, ופתחתי את פי תוך כדי שמוחי מצייר לי את שפתיו הנפוחות של הנער.

ואז?

 

דפיקה בדלת…

 

 

לאחר השארת תגובתך, מצ"ב לינק לחלק ב' של הסיפור

Loading

26 מחשבות על “מדלת לדלת חלק א”

  1. בייניש פעם ראשונה שאני קורא סיפור זה חסר הפינאלה האקט עצמו הייתי ממשיך את הסיפור חלק ג

    הגב
  2. התמונה מטויטר בחשבון של חרדי סקסי או ד"ר סקס ודרך אגב אללה סיפור מחרמן בטירוף זה עושה לי עונג שאבעס גוט שאבעס

    הגב
  3. תודה לכולם על קבלת הפנים, מקווה שאעמוד בציפיות. כאמור, הסיפור מבוסס על מקרה שחלקו התרחש במציאות…אכתוב בסוף הסיפור מה באמת התרחש ומה המשך פנטזיה

    הגב
  4. בייניש, אתה הכי טוב שיש, אני שלחתי לך מייל להמשך הסיפור של פרוייקט ארבע העונות, זה נשמע שזה מתפתח לעוד סיפור אדיר שלך, אז רק תמשיך!!!!!

    הגב
    • תודה רבה. יש את ההמשך כאן באתר.
      פרק ג' יכתב ויעלה גם מתישהו…אולי כשהחורף יחזור

      הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן