יומני היקר : הון-שלטון – חלק ראשון

הסיפור הוא עוד פרק בסדרת "יומני היקר" שפורסמה על ידי בעבר באתר אחר והוא מתכתב עם "יומני היקר : הצידים".

עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

למען הסר ספק : הכותב אינו תומך או מעודד זנות!!

*************************************************************************************

יומני היקר,

אם אתה לא זוכר, יומני היקר, אז קוראים לי ענת ואני זונה, נערת ליווי אקסקלוסיבית, לא כמו הבנות הזולות האלה שעומדות בכביש ומחכות ללקוח מזדמן או מפרסמות מודעת לוח בעיתון, כאלה שמצמידות כרטיס ביקור לחלון המכונית או אולי מציבות מלכודת באינטרנט.

אומנם אני זונת צמרת לעשירון העליון, בבוקר לומדת משפטים ובלילה עושה נעים לאנשים, אבל עדיין אני זונה, כזאת שפותחת רגלים תמורת כסף, הרבה כסף והכי חשוב במזומן! החריץ שלי לא נועד שיעבירו בו כרטיסי אשראי.

 

*****

 

הטלפון מדב תפס אותי כמה דקות אחרי שנכנסתי לדירה שלנו, אני גרה כשותפה עם תמר אבל תמר לא הייתה בדירה, היא השאירה לי פתק שאני לא אדאג כי היא הלכה ללקוח ותחזור מאד מאוחר.

את תמר הכרתי עוד מתקופת הצופים, שתינו היינו מדריכות, אני בדימונה והיא בירוחם. פעם ראשונה נפגשנו בכנס מדריכים אבל חוץ משלום מנומס לא היה כלום ביננו. הפעם הבאה שנפגשנו הייתה באוניברסיטה, שתינו למדנו משפטים, הגשנו עבודה משותפת, היא אספה את החומר שזה מה שלוקח את עיקר הזמן וזמן זה מה שהיה חסר לי, ואני ערכתי וכתבתי, שבזה אני הייתי טובה. העבודה הראשונה הצליחה וקיבלנו ציון גבוהה, שתינו הרווחנו, היא ציון ואני זמן, לכן החלטנו שנעשה גם את העבודה הבאה ביחד.

העבודה המשותפת השנייה הייתה לקראת סוף השנה, ישבנו בספריה, היא בבגדים המהודרים שלה ואני בג'ינס וחולצת טריקו מהוהה שקניתי בשוק יד שניה וקיטרתי לה בעצבים על הלקוחות החרמנים שחושבים שהם קונים אותי בטיפ שלהם, שמציצים לי למחשוף כשאני מתכופפת להגיש להם לשולחן וששולחים ידים ומחליקים על ישבני. "תגידי" תפסתי אומץ ושאלתי את מה שכבר הרבה זמן אני רוצה לשאול אותה, "ממה את מתפרנסת?".

"אני זונה, זונת צמרת" תמר ענתה בשיא הטבעיות.

הייתי בשוק, חשבתי שהיא צוחקת עליי ולא הצלחתי לדבר, תמר הסתכלה עליי וצחקה "גם לי שולחים ידים, גם לי מציצים ואפילו יותר מסתם למחשוף, אבל לא בשביל טיפ קמצני, בשביל הרבה כסף!" היא סקרה אותי במבט בוחן מלמעלה למטה "יש לך גוף טוב" היא היססה, מתלבטת, ואז המשיכה "אם את רוצה אני יכולה לסדר גם לך משהו"

בהתחלה התלבטתי אבל הצעה עם הרבה כסף בצידה והפיתוי לעבור מהחור שבו גרתי לדירה המפוארת הזאת עשו את שלהם והסכמתי, הצטרפתי אליה כשותפה למקצוע ולדירה, הפכתי לזונת צמרת ובגלל זה בדיוק דב התקשר אליי עכשיו.

דב הוא טייקון, איש עסקים ממולח ששמו ממלא את עמודי העיתונות הכלכלית אבל לא רק, כאלמן מבוקש הוא מככב גם בעמודי הרכילות. הכרתי את דב אחרי שלקוח מרוצה המליץ לו עלינו והוא הזמין אותנו, את תמר ואותי, להרפתקה צייד קינקית שאני לא אשכח לעולם. כנראה שמצאתי חן בעיניו, או איך שהוא אוהב להגדיר את זה אני זיון טוב, כי אחר כך הוא הזמין אותי לעוד כמה פגישות, תמיד מתחילים במסעדה טובה, מאלה של הביוקר, ואחר כך הולכים לחדר במלון, סוויטה מהודרת, ושם מבלים את הלילה. דב הוא לקוח מועדף, אולי בגלל הבונוסים שהוא מעניק לי, ותמורת המזומנים שהוא מפקיד בידי אני לא אומרת לו 'לא' לשום תנוחה, כל מה שדב רוצה דב מקבל.

 

כמו שחשבתי הוא רצה שנפגש. הפעם הוא בחר להתחיל ב'כתית', לנצל את ההזדמנות לפני שהיא נסגרת, ארוחת טעימות בת חמש מנות שחוסכת לך את הצורך להתלבט. מדהים איך גיבוב מרכיבים הרשומים בתפריט, שבעיני נראו חסרי כל קשר, ושמות תיאטרליים כמו 'ענני מרנג באבק כפיר ליים', הפכו ליצירת אומנות במראה וחוויה קולינרית בפה, וואו, איזה טעם, איזו חוויה, חלום.

כל הדרך למלון לא הפסקתי להתפעל מהסלפי שצילמתי עם שף אדוני שיצא מהמטבח לברך אותנו, טוב גם שם דב הוא לקוח מועדף או אולי ככה הוא שף אדוני, עושה כבוד לאורחים. דב היה עסוק בשיחת עסקים עם מישהו באמריקה ואני בחנתי את התמונה שבפלאפון, שף אדוני מחבק אותי ומחייך את החיוך הכובש שלו ואני מחייכת חיוך דבילי של בת טיפש-עשרה שעושה בתחתונים כשהיא פוגשת את השף הנערץ עליה.

 

"אני צריך לעשות עוד שיחה" דב הודיע לי כשנכנסנו לסוויטה המפוארת המשקיפה אל הים, "תתפשטי, תכנסי למיטה ותחממי לך את המנוע, אני כבר בא לזיין אותך".

לא נפגעתי, נכון שזה מעליב כשמדברים אליךְ ככה אבל בשביל זה בדיוק הוא משלם לי כל כך הרבה, בשביל הרגשת הכוח, הכוח לעשות לי ככל העולה על רוחו, ההרגשה שהוא שולט בי. ידעתי מה הוא רוצה ממני, התפשטתי ונכנסתי להתרחץ, אני אוהבת להכנס נקיה למיטה, סיבנתי טוב טוב בין הרגליים, בכל אופן אני הולכת לקבל שם אורחים בקרוב, נשכבתי במיטה על הבטן, דחפתי כרית גדולה תחת אגני, הכנסתי את שתי ידי מתחת לבטן, פישקתי רגליים והתחלתי לשחק בעצמי.

לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה עד שהרגשתי איך הכוס שלי, המנוע כמו שדב אוהב לקרוא לו, הופך חם ורטוב יותר ויותר. "לא! למה?" שמעתי את קול הבס העמוק של דב מכיוון הדלת כשרציתי להוציא את היד שמתחתי, הרגליים שלי היו מופנות אל הדלת והייתי עסוקה בעצמי כך שלא הרגשתי מתי דב הגיע לחדר השינה וכמה זמן הוא עמד שם והציץ לי, "תמשיכי" הוא התקדם ונעמד לצידי ועכשיו כבר ראיתי אותו, "זה מחרמן אותי" הוא התחיל להתפשט, לאט, לא ממהר, הוא קנה את כל הלילה שלי.

לרגע הוא עמד עירום מולי, נותן לי להזכר במה שהוא מכין עבורי ותאמינו לי שיש לו זכות להתגאות בגבר-גבר שלו, ואז שוב נעלם. הרגשתי אותו עולה על המיטה בין רגליי המפושקות, דב הניח את כפות ידיו על פלחי ישבני המוצקים ועיסה אותם בתאווה ולרגע היה נדמה לי שאני מרגישה את מבטו חורך את הפוסי שלי. "תסתובבי!" הוא לחש ואני הסתובבתי, נשכבתי על הגב, הכרית עכשיו מתחת לישבני, מגביהה את אגני, וראיתי אותו סוקר את גופי העירום המונח לפניו כשחיוך הנאה על שפתיו, "בדיקת שמן" הוא ציחקק, "נראה אם את מוכנה" הוא המשיך ובלי לחכות שלח אצבע חוקרת אל בין רגליי, חדר ומצא אותי רטובה, מוכנה עבורו. "מתאים לי" דב שלף את האצבע, נשכב עלי, מעך את גופי ובעיקר את שדיי, ובתנועת אגן חדה ומיומנת נעץ לתוכי את זקפתו המתוחה.

"את זיון טוב" דב גנח בהנאה כשהוא שוכב עלי ומזיין אותי בתנועות ארוכות ונמרצות, מרעיד את גופי הנמחץ תחתיו. גם אני הייתי מגורה, אולי מהמשחק המקדים ואולי כי הזיין שלו החליק וליטף בין שפתי הכוס המגורות שלי ושפשף בעדינות את הדגדגן הנפוח. בדרך כלל זונה לא נהנית מהזיון, אין אהבה בזיון רק מכניות, זיוף של אורגזמות תמורת כסף, אבל הפעם זה היה שונה, נהניתי, לא הייתי צריכה לזייף, חיבקתי את ישבנו ברגליי הארוכות, נצמדתי אליו חזק וגנחתי בקול, גניחות הנאה תאוותניות שעודדו אותו להגביר את הקצב.

"תסתובבי!" דב נעמד על ברכיו, סטר קלות על ירכיי שאזדרז ושפשף לעצמו בעדינות את הזיין שהזקפה לא תדעך. הסתובבתי, רגליי מפושקות והוא עומד על ברכיו בינם ועכשיו האגן היה תחת הכרית הגדולה ואחוריי מוגבהים. דב חזר ונשכב עליי, לרגע חששתי אבל הוא החליק חזרה אל הכוס הרטוב שלי, פישק חזק את רגליי ברגליו והמשיך לזיין, פמפם אותי חזק ומהר. "אל תדאגי" הוא ציחקק, "שם נטפל אחר כך" כאילו קרא את מחשבותי.

דב שכב מעלי, נשען על ידיו והביט בי מלמעלה, "את נהנית" הוא חייך במין גאווה כזאת כשהוא מזיין אותי בכוח, כותש בתוכי עם העלי הגדול שלו, "אני אוהב כשאת נהנית" הוא טחן במרץ, "אני רואה שאת גומרת" חיוך הגאווה שלו התרחב והוא צדק, הייתי מילימטר מהשיא, "אני רוצה לשמוע!"

הוא שמע, לא בגלל הכסף שהוא משלם לי אלא בגלל שבאמת הגעתי לשיא ולא יכולתי להתאפק, "אני גומרת" לחשתי, "הנה, אני גומרת" הודעתי והפעם חזק יותר, "כן! הנה! אני גומרת!" הודעתי חזק וברור בהנאה שלא ניתנת לזיוף, מביטה בו דרך המראה שבצד ורואה את חיוך הנצחון שלו, "גומרת!" צווחתי, מתעלמת שאנחנו במלון, והרגשתי איך הוא דוחף ונלחץ חזק לאחוריי, "כן!" כיווצתי חזק את שרירי נרתיקי סביב הזיין שלו והרגשתי את החום הפושט בתוכי כשהוא הציף אותי בשפעת זִרְמַתו החמה.

שכבנו על הגב, מחייכים ומתנשפים. אני חייכתי מהנאה, למה הוא חייך? לדעתי מגאווה, אין גבר שלא יהיה גאה לשמוע את הבחורה שתחתיו גומרת וצורחת ככה ואין לי ספק שהוא ידע שלא זייפתי. "אם עוד לא אמרתי לך אז את זיון טוב" הוא התנשף והחיוך על פניו התרחב, "ואם לא אז אני אומר לך עכשיו".

לא עניתי.

"רות, הבת שלי" הוא אמר אחרי רגע ארוך של שתיקה, עדיין מתנשף קלות, "אמרה שהיא רוצה גם לטעום ממך קצת".

את הבת שלו אני מכירה מאותה הרפתקת צייד קינקית, גם היא זיינה אותי אז עם סטראפאון. אין לי שום בעיה עם נשים כל זמן שיש להם את סכום הכסף הנדרש לשלם עבור זמני, רות לא הייתה האשה הראשונה שלי וגם לא האחרונה. הסתובבתי לעברו, "ברצון, תן לה את הפלאפון שלי" חייכתי, "אבל רק שתדע שאין הנחות לנשים" ציחקקתי, "גם לא לבת שלך".

"ברור" דב חייך חזרה, "היא יודעת בדיוק כמה זה יעלה לה ומוכנה לשלם ו…כמו אבא שלה היא גם יודעת להעריך שרות טוב" הוא צחק, "ואם כבר מדברים על שרות טוב אז בואי" הוא חייך והצביע על הזיין שלו ואני לא הייתי צריכה הסברים, ירדתי לו, ירדתי והעמדתי לו אותו מחדש.

"הבאת שמן?" דב לחש כשזקפתו התקשתה והזדקרה מחדש.

"כן" לחשתי והצבעתי על צנצנת קטנה של ג'ל סיכה משובח שהנחתי מראש בצד המיטה בדיוק בשביל מה שהוא מתכנן לי עכשיו, לא היה לי ספק שזה יבוא.

"תסתובבי!" הוא השכיב אותי שוב על הבטן, באותה תנוחה רק הפעם עם שתי כריות מתחת האגן, "תפתחי!" הוא שוב נעמד על ברכיו בין רגליי ואני שלחתי ידים ופשקתי את פלחי ישבני, "אני מת על הרקטום שלך" הוא ציחקק ומרח לי כמות נדיבה מאותו ג'ל סיכה בפי הטבעת, "תתכונני!" הוא נשכב עלי ובאבחת אגן חזקה חדר מחדש לתוכי רק שהפעם בדלת האחורית שלי, כן דב זיין אותי בתחת, תמיד הוא מזיין אותי בתחת וגם הפעם שכבתי תחתיו, פישקתי את ישבני ונתתי לו לבצע בי את זממו, לעשות בי את מה שהוא כל כך אוהב, הוא ואני, אני מודה יומני היקר, אני אוהבת את זה למרות שבהתחלה זה קצת כואב ו…כן, גם גמרתי ואני לא מתביישת, גם הפעם הודעתי לו על כך בקול ולא בגלל הבונוס שמצפה לי.

שוב שכבנו והתנשפנו, הוא על הגב ואני עדיין על הבטן. "רק שתדעי שאת זיון טוב גם כאן" הוא הסתובב לעברי וליטף את ישבני, "אני מת על התחת שלך" הוא סטר לי עליו קלות, "הוא עושה אותי מאושר" הוסיף וציחקק וזה הזכיר לי איזו סצנה בסרט של דובר קוסאשווילי, "לכי תתרחצי, להיום גמרנו, מחר בבוקר יש לי פגישה חשובה ולך יש שעור ושנינו צריך לישון קצת לפני".

עשיתי אמבטיה, המים החמים עם השמנים הארומטיים ששפכתי הרגיעו את הכאב מאחור. כשחזרתי הוא חיכה לי עם המעטפה ביד, דב חייך כשהכנסתי אותה לארנק שלי בלי לבדוק. "תגידי" הוא פנה אלי כשליווה אותי לכיוון הדלת, "בא לך שוב שנצוד אותך?".

לרגע השתתקתי, ידעתי בדיוק למה הוא מתכוון, אותה הרפתקה קינקית בחורשה שבה בעצם הכרנו. "מבחינתי כן אבל אני צריכה לשאול את תמר" תמר, השותפה שלי לדירה, הייתה גם השותפה שלי באותה הרפתקה וגם אותה הם צדו.

"הפעם זה ללא תמר" הוא הודיע.

"לבד אני לא יוצאת ל…" התחלתי אבל דב קטע אותי, "את לא תהיי לבד, תסמכי עלי"

סמכתי עליו, "אוקיי, מתי?" שאלתי, עניינית.

"לא יודע, רות מארגנת את זה הפעם", בפעם שעברה הבן שלו, דן, היה המארגן, "היא תהיה אתך בקשר ותתאם"

בדרך הביתה במונית בדקתי את המעטפה, כמו תמיד כל הכסף היה שם וכמובן הבונוס, בונוס נדיב. "מה?!?" אמרתי לנהג שדרך המראה בחן אותי סופרת את השטרות והכנסתי את המעטפה עם השטרות חזרה לארנק.

 

הגעתי מאוחר לדירה אבל תמר הייתה עדיין ערה, גם היא חזרה מלקוח. "מניאקית" היא ציחקקה כששמעה את הבונוס שדב העניק לי, ציחקוק חברי כזה אבל שמעתי את הקנאה בקולה, "היינו שתינו ובסוף הוא בחר בך, מה? אני לא מספיק יפה?"

שתקתי, מה אני אגיד לה, גם לדעתי היא יותר יפה ממני אבל כנראה שדב מצא בי משהו שהוא לא מצא בה. "בת-מוכרת-מזון" היא צווחה כששמעה שרות מתכוונת להזמין את שֵרותַיי, "מניאקית, היא תאכל לך ת'פוסי!"

"וגם אני אצטרך לאכול לה"

"אז מה? הלוואי עליי, יש לה פוסי מעדן" והפעם הקנאה הייתה כבר ברורה, ידעתי שלתמר יש חיבה לנשים, שהיא אוהבת לרדת להן, אז לא סיפרתי לה על זה שדב גם הזמין אותי למסע צייד, למה לאכול לה עוד יותר את הלב.

*******

רות התקשרה למחרת בדיוק באמצע ההרצאה בתורת החוזים, מזל שזכרתי לשים את הפלאפון על רוטט כי אם יש משהו שהמרצה אוהב זה להעיף מהשיעור את מי שהפלאפון שלו מצלצל ומפריע. לא זיהיתי את המספר אבל מספר יפה כל כך חייב להיות של מישהו מכובד אז שלחתי מסרון שאני בהרצאה ואחזור בהקדם וככה עשיתי, ההרצאה נגמרה וחזרתי אליה.

"זאת רות, הבת של דב" היא ניגשה ישר לתכל'ס, בלי מה נשמע ודברי נימוסים מקדימים, בדיוק כמו אביה, "את פנויה הערב?"

"פנויה"

"שמונה מתאים?"

"מתאים"

"יופי, אז נפגש ב…" והיא הסבירה לי איפה היא רוצה לפגוש אותי, מה היא רוצה שאלבש ומה היא רוצה שאני אעשה כשאגיע, הרבה רוצה אבל ככה זה, היא הלקוחה והלקוחה תמיד צודקת, כל זמן שהיא יכולה לשלם עבור ה"צדק" שלה 🙂 .

נפגשנו בבר, בר של נשים שמעדיפות חברת נשים, הרבה סטראוטיפים על לסביות מתקיימים שם בבר הזה, החל בברמנית הגברית עם הציצים הקטנטנים שגופית הסבא הלבנה בקושי מסתירה והקעקועים על הידיים, וכלה בזוגות הלבושים בצורה שלא משאירה ספק מי מהן בתפקיד הגבר ומי האשה וגם אנחנו היינו ככה, אני בשמלת מיני שחורה עם מחשוף גדול מקדימה ומאחור, צמודה לי לגוף ומבליטה את חמוקי הנאים שמשכו מבטים מכל עבר ורות בג'ינס צמוד וחגורה רחבה עם אבזם מתכת גדול, חולצת טריקו לבנה ומעליה חולצת פלאנל משובצת גדולה הקשורה על בטנה ומגפי עור, קאו-בוי (cow-boy) אמיתי, חסר רק האקדח והכובע, או במקרה שלה אולי יותר נכון להגיד קאו-גירל (cow-girl).

 

ניגשתי לבר ועוד לפני שהספקתי להתיישב כראוי ניגשה אלי מישהי שהזכירה לי נהג משאית שמן, ליטפה את ידי עם האצבע שלה ושאלה אם אפשר להזמין אותי למשקה. זה לא היה בתכנית שרות הכינה, ראיתי אותה נשענת על קצה הבר המרוחק ומביטה בי. "לא!" עניתי, לא תוקפני וחזק וראיתי מבטים המופנים לעברי, "כּוש-על-האימא-שלךְ" נהגת המשאית מילמלה בתגובה, "יש עוד אלף כמוךְ" הוסיפה בתוספת תנועת יד מזרחית-מזלזלת והתרחקה.

היא התרחקה ורות ניגשה, התיישבה לידי וסימנה באצבע צְרֵדָה לברמנית לגשת. "וויסקי לי, יין לבן לגברת" הזמינה בלי לשאול אותי. ישבנו על הבר ודיברנו, בעיקר על הצבא, מסתבר שהיא אולי עשירה אבל לא מפונקת, שירתה כנהגת האמר ביום אוייב במתקן אימונים בדרום, הרבה אבק, בלי מיזוג אבל עם הרבה חוויות וגם סקס לא חסר אבל רק סקס של בנות, וזה לא שלא היו שם בנים שניסו.

"תנשקי אותי" היא הפתיעה אותי. לרגע היססתי, אף פעם לא נישקתי אשה בפורום רחב כזה, בסוף נישקתי אותה, נשיקה מרפרפת.

"ככה תנשקי את אמא שלך" היא חייכה, "נשיקה אמיתית!"

התנשקנו, על השפתיים ועם הלשון, ולא יכולתי שלא להבחין בחיוך על שפתי הברמנית ובמבטים שננעצו בנו מכל עבר, מבטים מקנאים במיוחד של אלה שהצליחו לראות את היד שלה שחדרה אל תוך התחתונים שלי ובדקה לי שמן.

"את רטובה" היא חייכה ונתנה לי למצוץ את האצבע המצופה בצוף תענוגותי, "בואי, ניסע אלי הביתה" היא הזמינה אותי אחרי שהקפצנו עוד טקילה.

 

בדרך לדלת היא ליטפה לי את הישבן בתנועת בעלות, ידעתי שכולן שם בבר מסתכלות ורואות את זה, היינו זוג שמשך הרבה תשומת לב, אבל לא הגבתי, נתתי לה, תמורה לאגרה שהיא הולכת לשלם לי.

נסענו במונית, ישבנו מאחור ונהג המונית הציץ בנו דרך המראה, כנראה שזה התחביב של כל נהגי המוניות בעולם. רות הניחה עלי יד, חיבקה אותי, חייכה אל הנהג המציץ בחיוך מתגרה והחליקה את ידה אל תוך המחשוף בשמלה שלי. ראיתי את החיוך הזימתי שנמתח על פניו אבל אחרי שהמבט על פניה של רות הפך כועס והיא העירה לו שעדיף שיביט אל הכביש לפני שהוא יעשה תאונה הוא מילמל משהו על לסביות מסריחות אבל הסיט מאתנו את מבטו.

רות התגוררה באחד ממגדלי היוקרה המפוארים. נהג המונית מלמל עוד "ברכה" עסיסית על לסביות קמצניות כשרות נתנה לו את הסכום המדוייק שהופיע במונה ללא טיפ, "חזיר שוביניסט, לא מגיע לו" היא חייכה לעברי כשהלכנו לכיוון הלובי. שוער פתח בפנינו את הדלת ובירך בנימוס לשלום, עוד שומרת חייכה לעברנו מאחורי דלפק הקבלה ובחנה אותי מלמטה למעלה עם מבט של 'אני יודעת מה אתן הולכות לעשות' בעיניה. "שכבתי איתה פעם" רות ציחקקה כשהמעלית המפוארת העלתה אותנו במהירות לקומה הגבוהה שבה היא גרה, "אפילו יותר מפעם, היא זיון טוב".

"תתפשטי!" היא טפחה על ישבני כשנכנסנו לסלון והיה משהו בקולה ובהתנהגותה שהזכיר לי את אבא שלה, "תרגישי את עצמך בבית, אני הולכת להכין לנו משקה".

רות הכינה לנו 'טאנג בנגר', 'סקרודרייבר' שאורנג'דה מחליפה בו את מיץ התפוזים. עד שהיא גמרה להכין אני כבר הייתי עירומה. רות נעמדה מולי, דחפה אותי אל הקיר והגישה לי את אחת מכוסות הקוקטייל, "לחיים" השקנו כוסות והתחלנו לשתות והיא, באצבע כף ידה הפנויה, החליקה על השד שלי, מלטפת, ממשיכה ויורדת לאורך הבטן ופולשת אל בין רגלי, מלטפת את שפתי הכוס שלי ביד אחת ושותה מהכוס שבידה השניה, גומרת את הקוקטייל, מניחה את הכוס על השולחן, לוקחת ממני את הכוס הכמעט ריקה שבידי ומניחה גם אותה על השולחן, "תתמסרי" היא לחשה והצמידה את שפתיה לשפתיי בנשיקה רטובה ולוהטת, חודרת לתוכי עם האצבע, מזיינת אותי ואני נענית, מתמסרת, עוצמת עיניים, נשענת על הקיר ומפשקת רגליים, נותנת לה לעשות בי כרצונה.

 

אין ספק שרות בקיאה בלפנק אשה, הייתי כבר עם נשים אבל אף אחת לא נתנה לי את מה שהיא הצליחה לעשות עם האצבע שלה. רות ידעה לנגוע בדיוק במקומות הנכונים, אלה ששלחו בי זרמים של תשוקה, ששלפו ממקומות חבויים את היצריות והמיניות שבי, שגרמו לי לגמור! "אני אוהבת לשמוע כשאת גומרת" היא הביטה בי עמוק בעיניים וחייכה ואני סיפקתי לה את הסחורה, צרחתי בקול והודעתי לה, לא כי היא משלמת לי, לא כי זייפתי, כי זה בדיוק מה שהרגשתי.

"את יודעת מה אני יותר אוהבת מלשמוע?" היא לחשה לי באוזן, "כשאשה מיוחמת יורדת לי!" היא שלפה את האצבע מתוכי והתרחקה מעט, "אבל קודם אני צריכה להתפשט" היא שלחה ידים אל הקשר בחולצת הפלאנל שלבשה ופרמה אותו, "תביטי בי!" היא חייכה והפילה את החולצה לרצפה, "זה מחרמן אותי להתפשט כשאת מביטה בי".

רות התפשטה במהירות, כאילו משהו בוער לה שם בין הרגליים והיא רוצה הכי מהר להגיע לתכל'ס. יש לה חזה קטן לרות, שדיים קטנים וזקופים המעוטרים בעטרה גדולה וכהה שפטמה נוקשה מזדקרת בראשה, ושיער ערווה מסופר במין משולש שווה צלעות המצביע על החריץ הוורוד שנצנץ בין שפתי הכוס הכהות והנפוחות. "בואי!" היא התיישבה על הכורסה הגדולה ופתחה רגליים, "בואי לכאן!" היא הצביעה על השטיח שבין רגליה, "בואי תטעמי קצת מהפות החמים והטעים שלי" היא ציחקקה, "בואי תפנקי אותי!" היא התרווחה לאחור ואני באתי, ירדתי על ברכיי ובלי לחכות הצמדתי את שפתיי לשפתי הכוס שלה ונישקתי אותם, נשיקה רטובה ותאוותנית, "כן, ככה" היא נאנקה כשהלשון שלי החלה ללקק לה, "כן, בדיוק ככה" היא גנחה בחושניות כשהלשון שלי עברה לחקור בתוכה, "ועכשיו אני רוצה שתשחקי בעצמך, אני רוצה שתשמרי על הפות שלך חם ולוהט עבורי!".

נתתי לה בדיוק את מה שהיא רצתה, מה שהיא עשתה לי עם האצבע אני עשיתי לה עם הלשון. עמדתי על הברכיים, שיחקתי עם עצמי, פינקתי אותה ובזווית העין ראיתי אותה ממוללת לעצמה את הפטמות.

"וואו, הפסקה" היא התנשפה אחרי שתי אורגזמות חזקות שהרעידו את כל גופה, "בואי, נלך למיטה" קמה, הושיטה לי יד והובילה אותי אל חדר השינה שלה.

על המיטה הגדולה המשכתי לרדת לה אבל הסטראפאון שניצב בגלוי על השידה הסמוכה לא השאיר ספק מה עוד היא תרצה ממני. שכבתי בין רגליה ופינקתי אותה, אחזתי שוב בדגדגן הנפוח בין שפתי ומצצתי אותו בעדינות, תופפתי עליו עם הלשון והגמירה שלה לא אחרה להגיע, "כן!" כל גופה נמתח והיא הצמידה את ערוותה חזק לפני, "כן, ככה, שם! בדיוק שם! כן-ן-ן-ן!!" היא גמרה בסערה, "וואו, את טובה" היא התנשפה, "אבא צדק, את שווה כל אגורה" היא ציחקקה, עדיין מתנשפת בקול, "תתכונני, תשכבי על הגב!" היא התגלגלה על הצד ואחזה בסטראפאון, "עכשיו אני הולכת לזיין אותך"

היא זיינה אותי בתנוחה המסיונרית, אם אפשר לקרוא לתנוחה מסיונרית כשמדובר בשתי נשים, רות שכבה עלי, רגליה בין רגליי, שדיה הקטנים נלחצים לשדיי, בטנה נושקת לבטני וזיינה אותי בלהט, בתנועות ארוכות, חזקות, "אני דופקת אותך" היא התנשפה ושוב נעצה את התותב לתוכי בחוזקה, "אני טוחנת אותך" המשיכה כשהיא מגבירה את הקצב, "בואי!" לחשה ושמעתי את היצריות בקולה, "אני רוצה לשמוע אותך גומרת!" הגבירה עוד יותר את הקצב, "אני רוצה שתצרחי, שכל השכנים ידעו שזיינתי אותך" ואני צרחתי, ועוד איך צרחתי, ושוב לא הייתי צריכה לזייף אלא זה בא לי באמת, כי גמרתי!

שכבנו על המיטה מתנשפות ובוהות בתקרה, מנסות לסדר את הנשימה שלנו. "יש לך פוסי טעים" היא ציחקקה, "כיף לאכול אותו".

"תודה" עניתי, קצת מובכת.

"זאת לא התשובה הנכונה" היא ציחקקה, "היית צריכה להגיד שגם הפוסי שלי מעדן"

"סליחה" התנצלתי.

"אין סליחה, יש פיצוי!" היא נזפה בי בקשיחות, "בואי, קודם תטעמי מהמעדן שלי ואז תגידי לי מה דעתך, אבל בכנות, לא מה שאת חושבת שאני רוצה לשמוע"

ירדתי לה, אכלתי לה את הפוסי והיה לה טעם של אשה שקיבלה את עונתה, "יאמי" מצמצתי בשפתיי וליקקתי שוב את אותן טיפות צוף-נשי שלה מעל שפתי הכוס הנפוחות מתאווה, "אהבתי" לחשתי ועם הלשון מצאתי את הדגדגן שלה והתחלתי למצוץ לה אותו.

"כן" רות גנחה בקול, "כן, זה טוב, תמשיכי" היא המשיכה באותו קול מגורה, "כן, עוד, הנה! עכשיו! תאכלי לי ת'פוסי!" היא צווחה באקסטזה, "אימא'לה! כן! כן! הנה, אני גומרת! אני משפריצה!" כל גופה נמתח כשנגסתי בעדינות בדגדגן המגורה, "אימא'לה זה טוב" היא תפסה חזק בראשי והצמידה אותו לכוס הבוער שלה, וואו, כן-ן-ן-ן" היא התנשפה בכבדות וכל גופה רפה, "אהבתי, את אלופה" היא חייכה באושר, "אבא צדק, את מליגת העל!"

"תודה" חייכתי חזרה, "ואם לא אמרו לך הפוסי שלך מעדן" החמאתי לה באותו סגנון שאבא שלה תמיד אומר לי.

"חנפנית" היא צחקה, "לא סתם, אני מאמינה לך" היא השתתקה לרגע ואז המשיכה, "בואי תתרחצי ונדבר בינתיים" הושיטה לי יד והובילה אותי לחדר האמבטיה הצמוד שלה.

 

עמדתי מתחת למים והסתבנתי ורות עמדה עירומה, נשענה על הקיר והביטה בי מתרחצת. "אבא אמר שאת מוכנה להשתתף במסע הציד הקרוב".

"כן, אבל לא לבד, רק אם תהיה עוד…איך אתם קוראים לנו? חיה".

"תהייה, מבטיחה".

"מי?"

"הפתעה" היא צחקה, "אני לא צריכה להסביר לך מה אנחנו עושים שם, נכון?" היא ציחקקה, זה יהיה ביום חמישי, אני מקווה שלא קבעת כבר משהו".

"לא, חמישי זה מתאים".

"מצויין" היא התחילה לתת לי פרטים לגבי המפגש, בעיקר מתי זה יקרה ואיך יאספו אותי, "וענת, זאת אישיות פוליטית ידועה, גבר, ולכן חשובה הדיסקרטיות".

"ידוע, שפתי חתומות, נשבעת" ועשיתי את סימן שבועת הצופים עם היד.

"אז בא לי עוד ליקוק" היא ציחקקה ונכנסה אל מתחת למים הזורמים, "תפשקי!" היא הצמידה אותי אל הקיר וירדה לי, נתנה לי בונוס נוסף על זה שכבר חיכה במעטפה.

 

**

 

נהג המונית בא לאסוף אותי "לעבודה" מהבית, כמו שאוספים את הטייס שגר בדירה הסמוכה. ההפתעה הראשונה להערב הייתה כשראיתי שגם רות יושבת מאחור במונית. התיישבתי לידה, התנשקנו, כמו חברות לא על השפתיים, ורות חזרה לאיזו שיחה שניהלה בפלאפון בענייני עסקים, אני חושבת שעם חו"ל כי זה היה בצרפתית.

היו לי המון שאלות לשאול אותה אבל התאפקתי, גם אחרי שהיא סיימה את השיחה, נסענו בשקט, שותקות, כל אחת שקועה בעצמה.

הפעם כבר לא חששתי כשהנהג סטה מהכביש ונכנס לחורשה יער, בכל אופן אתם יודעים, נכנסנו עמוק למעבה היער המונית נעצרה ליד המבנה שרק נראה מוזנח ונטוש אבל ידעתי שזה לא כך. כשעצרנו בפתח יצאה משם בחורה, היא ורות לחצו ידים, הבחורה הסבירה לה משהו על הקייטרינג ונכנסה למונית שהביאה אותנו, רות מסרה לנהג כמה שטרות, ווידאה שהוא יודע שהוא עוד צריך להחזיר אותנו הלילה לפי קריאה טלפונית שלה, והמונית נסעה.

 

בניגוד להזנחה שבחוץ החדר שנכנסנו אליו היה גדול, מואר ובעיקר נקי. השולחן העגול הגדול עמד במרכז החדר ובשתיים מהפינות היו מונחים המזרנים הגדולים עטופים בסדין לבן ומבהיק, בדיוק כמו בפעם הקודמת שהיינו כאן רק שהפעם היה גם מנוף גלגלת שהשתלשל מהתקרה בפינה השלישית.

"קפה הפוך? אספרסו? תה?" רות חייכה אלי.

"תה" עניתי וניגשתי איתה למטבחון הקטן.

ישבנו בשתיקה ושתינו, הסתבר שלרות ולי יש משהו משותפת, שתינו אוהבות פתי-בר ושתינו אוהבות לטבול אותו בתה לפני שאנחנו אוכלות.

"מתי תבוא ה-"חיה" השניה?" שאלתי וסימנתי מרכאות כפולות עם האצבעות כשאמרתי חיה.

"היא לא תבוא" היא ענתה בשלווה וחייכה.

"אבל" התפרצתי, "הבטחת לי!".

"הבטחתי שאת לא תהיי לבד ואת לא לבד" היא המשיכה באותו טון רגוע.

"כן, אבל, אהה" התבלבלתי לרגע, "אבל שם בחוץ, אני לא מסכימה לצאת לשם לבד"

"לא תצאי" היא חייכה, "הלילה אני החיה השניה!".

הייתי בשוק, איך לא? "את, את, את מתכוונת ש…" גמגמתי.

"כן, אני, דרישה ספציפית של הלקוח" רות הסבירה במין אדישות כזאת, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, "יותר נכון תנאי עקרוני שבלעדיו אין עיסקה".

"עיסקה? איזה עיסקה?"

"תביני, הרבה מאד כסף מוטל פה על כף המאזניים, אנחנו ביקשנו לאשר תוספת של עוד כמה קומות בבניין שאנחנו בונים, משהו קצת חריג, אפילו יותר מקצת, בשביל האישור אנחנו צריכים את התמיכה שלו, אומנם הוא לא ממונה הישיר אבל חברי הועדה המאשרת חייבים לו, הוא זה שדאג להם לג'ובים ועל פיו יקום וייפול דבר, והוא בתמורה רוצה שגם אני אשתתף"

"אבל חשבתי שאמרת שאת רק בענייני נשים, ששום גבר לא יתקע לך את השמוק שלו" זכרתי את מה שהיא אמרה לי בפעם הקודמת, "טוב חוץ מאחיך ואבא שלך" ציחקקתי במבוכה כשנזכרתי מה עוד היא אמרה אז.

"מה לא עושים בשביל לעזור לאבא" היא חייכה, "לפעמים המטרה מקדשת. ענת, תלמדי, אבל בלי להֵיעָלֵב! בכל אשה מסתתרת זונה, תלוי רק במחיר" היא עצרה לשניה לפני שהמשיכה, "וחוץ מזה אנחנו נהיה שלוש "חיות"" וגם היא סימנה מרכאות כפולות כשאמרה חיות.

"מי השלישית?"

"אשתו!"

"שיט! את עובדת עלי!" צרחתי, "אשתו???" המשכתי באותו קול צווחני ולא מאמין.

"אשתו" רות חזרה ושוב באותו דיבור שלו שלה כאילו דיברנו על קנית קוטג' בסופר, "אני בטוחה שאת מכירה אותה ורק שתדעי שאצלם בבית היא זאת שלובשת את המכנסיים! כולם בטוחים שהוא האריה אבל לידה הוא הפודל, אם הוא שולט בוועדה היא זאת ששולטת בו ואם היא שולטת בו היא זו שבעצם קובעת לועדה! ולכן שכבתי איתה, כן, היא מצליחה לשמור בסוד את תאוותה לנשים אבל בוא נגיד שציפור קטנה גילתה לי את זה והצלחתי לפתות אותה לְהִכָּנֵס איתי למיטה ואחרי שאכלתי לה את הפוסי, ואת יודעת שאני טובה בזה, היא הייתה שלי ובגלל שבעלה התנה את האישור בזה שאני אהיה "חיה" פיתיתי אותה להצטרף אלי".

"אני לא מאמינה! מה? ובעלה הסכים?"

"את לא מקשיבה לי" רות צחקה, "אצלם עושים מה שהיא רוצה! מה שהיא אומרת! וחוץ מזה אותה ציפור קטנה, תמורת עוד כמה שטרות ירוקים והבטחת עבודה בעיתון של אבי, ידעה לספר שזה הפֶטיש שלהם, זאת לא תהייה הפעם הראשונה שהוא יראה איך דופקים את אשתו ולא שהיא רואה איך בעלה מזיין אחרות, זה מה שמגרה אותם בטרוף, לראות האחד את השני נדפקים ורצוי שזה יהיה קינקי ומה יותר קינקי מהמשחק הזה שאנחנו הולכות לשחק?" רות צחקה.

נראה לי קינקי אבל לא הייתה לי סיבה לא להאמין לרות. "ומי יהיו הציידים?" התעניינתי.

"שנים, הפוליטיקאי ואבא שלי! אנחנו מנסים לשמור על דיסקרטיות".

"לא שאני מצטערת שהזמנתם אותי אבל אם הם רק שנים אז למה אתם צריכים אותי?"

"אהה, הבן-זונה, אופס, הפוליטיקאי המכובד," היא ציחקקה, "אמר שהוא לא מסתפק באחת ושאת אשתו יש לו מספיק בבית, אבל בואי נחזור לתכל'ס, יש כמה שינויי מהפעם הקודמת" והיא הסבירה לי אותם במהירות וכשסיימה הציצה בשעון שעל ידה, "יש לנו זמן לאיזה קוויקי לפני שהם מגיעים אז מה דעתך על אבן-נייר להחליט מי יורדת למי?".

עמדנו זו מול זו, היד מאחורי הגב ושרנו יחד כמו שתי ילדות קטנות "אבן נייר או מספרים, המנצח בין השתיים, אחת שתיים שלוש!" ו…הנייר שלי עטף את האבן שלה!

"שבי" היא חייכה ודחפה אותי לשבת על הכסא וירדה על ברכיה לפני, "מורידה תחתונים" היא ציחקקה מחקה מבטא רוסי כבד, אחזה בתחתונים שלי ומשכה אותם, "פותחת רגליים" המשיכה באותו מבטא כבד, מסרה לי את התחתונים שהורידה והצמידה את שפתיה לשפתיי הכוס שלי, נישקה נשיקה קולנית, החדירה את הלשון שלה והתחילה לאכול לי ת'פוסי ותאמין לי יומני היקר, היא אלופה בזה, לא הייתי צריכה הרבה כדי לגמור בפעם הראשונה הערב.

 

"אני מתה על הפוסי שלך, מעדן" היא קמה, מחייכת באושר, "אבל הגיע הזמן להתכונן, קחי" היא הושיטה לי חבילת מטליות לחות, "אין זמן למקלחת, תתנקי, תלבשי ת'תחתונים" וגם היא בעצמה ניקתה את פרצופה במטלית כזאת מכל המיץ כּוּס שלי שהיה מרוח עליו.

כשקולות של מכונית מתקרבת נשמעו מרחוק רות שלפה בקבוק שמפניה מהמקרר ומזגה לכוסות שהיו מונחות על מגש, "תעזרי לי" היא הגישה לי את המגש וניגשנו לעמוד ולחכות להם ליד הדלת.

הדלת נפתחה וקודם נכנסו שני כלבי הצייד הגדולים, מרחרחים ומקשקשים בזנב, האחד ניגש לרות וליקק אותה, השני ניגש אלי, ריחרח אותי, ליקק לי את הרגל ונעמד לצידי. הפעם כבר לא פחדתי, עם יד אחת אחזתי במגש ובשניה ליטפתי לו את הראש, כמו שרות עשתה לכלב שלה.

קצת אחריהם נכנס הזוג ודב, האבא של רות. זה שהמגש לא נפל לי מהיד כשראיתי מי נכנס היה נס! הכרתי אותם מייד, את הבעל ואת האשה. הוא כבן 50 ולצורך הדיסקרטיות אקרא לו ארז, שם בדוי כמובן, שר בממשלה בעל עמדות ימניות בולטות שאותן הוא משמיע בתקיפות בכל הזדמנות כמו גם את דעותיו הנחרצות לא פחות על קדושת המשפחה! חיפשתי את הכיפה שהוא חובש בדרך כלל אבל לא הפעם, והיא, רבקה, שם בדוי מאותה סיבה בדיוק, דוגמנית וזמרת לשעבר, צעירה ממנו בעשר שנים לפחות שעדיין שומרת על אותה גזרה מדהימה שהייתה לה, אורחת קבועה בתוכניות אירוח בכל ערוצי הטלוויזיה שבהם היא, כמו בעלה, מטיפה לחיי משפחה צנועים ברוח ההרצאות שהיא שומעת מהרבנים ב"מוּדעוּת" יחד עם עוד כמה סלבריטאים ידועים.

 

"תרגעי, תסגרי ת'פה" רות לחשה לי, כנראה שבָּהִיתִי בהם עם פה פעור כי באמת הם הזוג האחרון שהייתי מצפה לפגוש פה.

רות לקחה את הכוסות מהמגש שאחזתי והגישה להם, "תכירו" היא הציגה אותי לפניהם עוד לפני ששתינו, "ענת, אחד הכּוּסים הכי טעימים שאכלתי והזיון המועדף על ידי אבא שלי" ולמרות שהיא הכינה אותי מראש לזה, אחרת בטוח שהייתי מתעלפת, עדיין הסמקתי, "ואלה ארז" היא הציגה את הבעל, "זה שיצוד אותנו היום" ציחקקה, "וזאת רבקה, אשתו".

"ריקי" היא תיקנה אותה, "אני מעדיפה שתקראו לי ריקי, בטח היום ש…" וגם היא ציחקקה, "ולגבי התואר שהענקת לה, בהזדמנות, לא היום, הייתי שמחה לבדוק את זה בעצמי".

"אופס, סליחה, ריקי כמובן, אשתו" רות תיקנה עם חיוך והציגה אותה מחדש, "אז לחיי ערב מוצלח" היא הניפה את הכוֹס שבידה וכולנו אחריה.

"לחיי צייד מוצלח" ארז תיקן אותה והקיש את הכוֹס שבידו אל הכוֹס שלה, "ולחיי הארוחה הטעימה שאחריה" הוא הקיש את הכוֹס בזאת שלי והמבט שטוף הזימה שהוא שלח אל המחשוף העמוק בשמלה שלי לא השאיר ספק לגבי כוונותיו.

 

הלכתי עם רות למטבחון כדי להביא כיבוד קל שחברת הקייטרינג הכינה לנו, "איך סידרתי לך עבודה?" רות ציחקקה.

"איזה עבודה?"

"לא שמעת מה הגברת אמרה?" היא שוב ציחקקה, "שהיא תהיה שמחה לבדוק את התואר שנתתי לך, היא עצמה אומנם לא תזמין אותך אבל ראיתי את החיוך של אבא ואין לי ספק שהוא קלט את הרמז שלה".

בזמן שהם אכלו רות חזרה על כללי הבטיחות של משחק הפיינט-בול ואז עברה להסביר את כללי המשחק, פחות בשבילי ויותר לטובת אשת השר, "יש לנו חמש דקות להתחבא, אסור לשכב או לשבת ואסור לעמוד במקום יותר מדקה, מי שנפגעת מכדור צבע צריכה ליפול ולשכב על הרצפה, כל זמן שלא נשכבנו מותר להמשיך ולירות בנו אבל אסור לירות במי שנפגעה ונשכבה!" היא עצרה, הביטה בנו והמשיכה, "אל תפחדו מהכלבים גם אם הם יעמדו מעליכם וילקקו אתכם, הם לא נושכים, הפעם לא יפשטו את הפרוות שלנו במקום שנפגענו אלא כאן בחדר" שזה אחד השינויים מהפעם הקודמת, "אבל קודם יצעידו אותנו במצעד ההשפלה כשאנחנו הולכות ומרימות ידים וכאן בחדר הם יחגגו עלינו, יעשו בנו ככל העולה על רוחם, יתלו אותנו על הוו" והיא הצביעה על וו המנוף שהיה תלויים בפינה, "יפשטו את הפרווה שלנו" ועוד חידוש זה שהפעם לא חשוב הצבע שבו נפגענו הם כבר יחליטו בינם מי מפשיט את מי למרות שזה די ברור, "ואחר כך כנראה," היא ציחקקה וכולנו חייכנו, "כנראה יאנסו אותנו, איפה ואיך שבא להם, זאת זכותם כי הם הציידים והם צדו אותנו, יש למישהו שאלות?"

 

שתקנו, אני חושבת שרות הסבירה לה את זה בגדול כבר קודם, אולי כשהיא שכנעה אותה להשתתף, "אוקיי" היא ניגשה לפינת החדר ואספה משם שלוש שקיות, "הגיע הזמן שנלבש את הפרוות שלנו" היא מסרה לכל אחת מאתנו שקית ושמתי לב שהיא התחילה לקרוא לזה פרווה ולא עור וזה באמת נשמע לי יותר מתאים, "ואנחנו נעשה את זה עם סטייל, כאן, מול הציידים שלנו, ענת – תתחילי!"

גם את זה היא הכינה אותי מראש, רות לא לוקחת סיכונים, הכל אצלה מתוכנן. קמתי והתחלתי להתפשט, לאט, "כבוד השר, אתה מוכן לעזור לי" הפנתי אליו את גבי והצבעתי על רוכסן השמלה.

"ארז, בבקשה תקראי לי הערב ארז" הוא צחק וכמו שחשבתי הוא לא פספס את ההזדמנות והחליק את ידו אל מתחת לבד שנפתח ולא רק פתח גם עזר לי להחליק אותה מעליי כשהוא ממזמז אותי.

למי אני צריכה לעשות את ההצגה ידעתי גם בלי שיגידו לי, עמדתי מולו כשלגופי רק החוטיני והחזיה שממילא לא הסתירה הרבה וראיתי את המבט הטורף שהוא שיגר לעברי, שלחתי ידים לאחור, פתחתי את כרסי החזיה ונתתי לה ליפול לרצפה, חושפת בפניו, ובפי כולם כמובן, את השדיים העסיסיים שלי, גדולים וזקופים עם עטרות גדולות וכהות ופטמות נוקשות כפלדה ואיתי את האהל שנמתח במכנסיו, כמו בסרטים אחזתי בחוטיני שלי, סובבתי לעברו את הישבן, התכופפתי קדימה, נענעתי בישבן ומשכתי את תחתוני החוטיני לאט למטה, יודעת היטב שבפישוק שאני עומדת ובזוית שאני מתכופפת הוא רואה בקלות את הפרטים שלי.

"תני לאבא את התחתונים!" רות הפתיעה אותי, "זה בשביל שהכלבים יוכלו למצוא אותנו" היא חייכה והסבירה.

ניגשתי והנחתי אותם על השולחן לפניו והרגשתי איך מבטם של השר ואשתו חורכים כל פינה בגופי. הוצאתי מהשקית את הסרבל שלי, הפעם הוא היה בצבע העור ולא בלבן, והתחלתי ללבוש אותו. הבד האלסטי היה נעים למגע, הוא נמתח ונצמד לגוף והבליט את הגזרה החטובה שלי ובעיקר את השדיים הגדולים. "ארז," פניתי אליו כמו שביקש, "אתה מוכן לעזור לי?" והוא עזר, סגר את הרוכסן הארוך מאחור שמגיע עד הצוואר, כמובן מנצל את ההזדמנות כדי לשלוח ידים, במיוחד לפלחי ישבני המוצקים. "תודה" חייכתי אליו כשסיים והתחלתי לנעול את נעלי ה'סקאוט' שהיו בשקית, אותם נעלים מתוצרת ישראל שנבחרו להשתתף בסרט "משחקי הרעב", כי ביער לא הולכים עם נעלי עקב .

 

"עכשיו אני!" אשת השר קמה עוד לפני שסיימתי לנעול את הנעליים. אני לא יודעת אם זה היה מההצגה הקטנה שעשיתי להם או הידיעה שהיא הולכת להתערטל לפני כולם אבל זיהיתי בקולה שהיא מגורה.

היא לא השאירה ספק למי היא מכוונת את ההצגה כשנעמדה מול דב והתחילה לפתוח את כפתורי החולצה שלה, פותחת מהר, מושכת את החולצה מתוך החצאית, פותחת כפתור אחרון, מורידה אותה, נותנת לה ליפול לרצפה ועוברת במהירות לחצאית המעטפת, במשיכה פותחת את הקשר בחגורה וגם זאת מצטרפת אל החולצה שעל הרצפה.

הבטתי בה באשת השר, לבושה כמו זונה! לא נעים לקרוא לה זונה כי ביננו, יומני היקר, אני פה הזונה, אבל אין לי דרך אחרת לתאר בקיצור את מה שהיא לבשה מתחת, תחתוני סאטן מבריקות שפתח ארוך מתוח בדיוק בחריץ הכוס שלה והשפתיים הכהות והחריץ הוורוד מציצים דרכו וחזיה שלא מסתירה, רק תומכת ומעמידה את שדיה הגדולים וגם אותה היא דאגה להוריד במהירות, מציגה לראווה את שדיה שעכשיו, משוחררים, הם נראו קצת שמוטים, ואפילו הקפיצה אותם קצת מול עיניו הבוחנות של דב ושל בעלה כמובן.

גם התחתונים היא הורידה במהירות כשהיא חוזרת על ההצגה שלי, עומדת בפישוק ומתכופפת חזק כדי להיות בטוחה שרואים לה, "קח" היא ניגשה אל דב ובתנועה מתחנחנת מסרה לו אותם, "זה בשביל שהכלבים יוכלו למצוא אותי" היא הוסיפה בקול מתפנק והתחילה ללבוש את הסרבל שלה, עוצרת כדי לסדר את שדיה לפני שניגשה לדב וביקשה ממנו באותו קול מתחנף שיסגור לה את הרוכסן.

 

כשרות התפשטה הרגשתי מין רגש של קנאה, אולי לא קנאה אלא קצת עלבון, נכון שעלי השר היה חם אבל עליה הוא היה רותח הוא הביט בה מהופנט כשהיא חשפה את שדיה הקטנים עם העטרות הגדולות והכהות שפטמה נוקשה בראשן ושבלטו על הרקע הלבן של השדיים והוא אשכרה רייר כשהיא הציגה לראווה את המנוש המדליק עם השפתיים הבשרניות והנפוחות שהובלטו גם הם על רקע משולש העור הלבן.

גם רות מסרה את התחתונים לאבא שלה וגם היא לבשה סרבל ואיך לא? ניגשה לשר כדי שזה "יעזור" לה ויסגור לה את הרוכסן שמאחור ו…זהו, היינו מוכנות ואחרי עוד סיבוב שמפניה ומריחת ג'ל דוחה יתושים יצאנו לדרך לא לפני שדב חזר שוב את כללי הבטיחות שכבר שמענו, רוצה להיות בטוח, "…ואל תשכחו, אסור לכן לצאת מהחורשה ותשמרו על קשר אחת עם השניה, עדיף" הוא הציע, "אז אם אתן מוכנות יש לכם חמש דקות לצאת ולהתחבא, אחר כך אנחנו נבוא לצוד אתכן"…

  להמשך >>>

 

למען הסר ספק : הכותב אינו תומך או מעודד זנות!!