חוזרים הביתה

העמסנו את המזוודות ושקיות הקניות הרבות, בתא המטען של הספארי הגדולה, יצאנו מאילת בשעת לילה מאוחרת, נוסעים בדרך חזרה הביתה, לגבעתיים.

הילדים ישנים במושבים האחוריים, כל אחד במושב נפרד, השתדלנו לעייף אותם כהוגן, כדי שישנו במשך הנסיעה.

זה עבד, הם היו שרועים על מושבי הספארי, שקועים בשינה עמוקה.

חופשת החג הזו, עברה ביעף, כמעט ולא נחנו וגם לא הצלחנו להיות לבד, היינו עסוקים בטיפול והעסקת הילדים, "אימא, בואי לבריכה, אבא, בוא לקנות לי ארטיק, בואו לשחק אתנו", חופשה במלון, עם ניסיונות שלא צלחו, להיכנס עם הבעל שלי למיטה.

גם בלילות, כשהילדים כבר ישנו, ניסינו לגנוב דקות אינטימיות, אבל גם בזה לא הצלחנו, שני הילדים ישנו איתנו במיטה הזוגית ובכל רגע נתון, רגלו של אחר נחתה עלי או על רוני, בעלי.

הייחום שלי הרקיע שחקים, בכל פעם שהבטתי בו, או נגעתי בו, הרגשתי את הפטמות שלי מתקשות, ותחתוני נרטבים, אני בטוחה שגם הוא נשאר מתוסכל.

חלפנו בכביש הערבה, עיני עצומות, רואה בדמיוני את עצמי, שוכבת על גבי, רוני שוכב בין ירכי, הזין שלו נעוץ בתוכי וישבנו עולה ויורד, קודח בתוכי.

בלי לשים לב כמעט, הושטתי את ידי והנחתי אותה על ירכו, מרגישה את שריריו מתקשחים תחת ידי המלטפת.

הגנבתי מבט למפשעתו, רואה הזדקרות, מרגישה את נשימתו המתקצרת.

ניסיתי למשוך את ידי ממנו, לתת לו לנהוג בנוחות, אתם

יודעים, תאונות דרכים רבות קורות בגלל חוסר ריכוז של

הנהג, אבל הוא החזיק את ההגה בידו השמאלית, הניח את ידו הפנויה על שלי והצמיד אותה למפשעתו.

חיוך עלה על פני, הגשתי את תחתוני מלחלחים, את פטמותיי מזדקרות, ידי המלטפת לפתה את זקפתו מעל בד המכנסיים, מלטפת אותו מזקירה אותו יותר ויותר.

פתחתי את רוכסן מכנסיו, דחפתי את ידי פנימה ושלפתי את אברו הזקור לאוויר.

"הילה, מה, מה את עושה?, אני נוהג!".

"נמאס לי, לא מתאפקת, תתרכז בכביש ובנהיגה", עניתי, שחררתי את חגורת הבטיחות שלי, שלחתי את ידי אל מתחת לחצאיתי, אחזתי בתחתוני ופשטתי אותם, ידי התרוממה והשלכתי אותם מבעד לחלון.

כרעתי בין המושבים, תודה על כך שלמכוניות כמו ספארי, יש הרבה מקום, בין המושבים ועל המושבים.

אני  על הברכיים, רגלי פשוקות, ידי האחת מחבקת את הזין שלו והשנייה בין ירכי, כשאצבעותיי מרטיטות את דגדגני.

הרגשתי שרוני עומד להשמיע משפט התנגדות, התרוממתי קצת ושאבתי את אברו לפי, משתנקת מהחדירה המהירה שבהתלהבותי גרמתי לה.

נשימתו שנעצרה הבהירה לי, שההפתעה הייתה שלמה.

הכנסתי והוצאתי את איברו המתוח, יורדת עד בסיסו מרגישה את קצהו מגיע לגרוני, שולפת אותו החוצה

במלואו, מלקקת, נושכת, מוצצת.

באותו זמן, ידי השנייה עסוקה בשפתי ערוותי התפוחות, מלטפת, משלהבת, מחדירה אצבע פנימה וחוזרת.

הוא היה קרוב לשיא, נאנק, נאנח, גם אני הרגשתי באורגזמה הנבנית בשיפולי בטני, "אימא", נשמע פתאום קול מהמושב האחורי, "יש לי פיפי."

כמעט ונחנקתי, זה בדיוק מה שלא צריך היה לקרות עכשיו, שאחד הילדים יתעורר, איך אענה לו? כשפי מלא, ונרתיקי משווע לפורקן.

"אימא עסוקה עכשיו חמוד", שמעתי את רוני אומר, קולו נשנק, "תיכף נעצור, תנסה להמשיך לישון."

איך הוא הצליח לדבר, כשאני מוצצת לו, אין לי מושג. חששתי, שהעובדה שאחד הילדים ער תפריע לו, אבל, הוא הניח יד על ראשי, דחף אותי למטה יותר ויותר, אני נחנקתי, אבל הוא לא וויתר ובאנקה רמה גמר.

גמר, וגמר, וגמר.

"נו, אימא, אני צריך פיפי", פרץ בכי מאחור.

ליקקתי את שפתי, בלעתי את שארית שפיכתו של רוני, התרוממתי, התיישבתי על המושב וביקשתי מרוני לעצור,

במפרץ הקרוב ביותר.

כשרוני האט, קלטו עיני, לא רחוק משם, מעין רחבה, עם שולחן פיקניק, לעצירת התרעננות, "סע לשם", אמרתי והצבעתי לכיוון הרחבה.

רוני הפנה את הרכב לאותה רחבה,  נעצר ליד השולחן, ירדתי, לקחתי את הילד והורדתי אותו מהרכב והובלתי אותו הצידה, לפיפי.

לאחר שסיים, השכבתי אותו בחזרה במושב הרכב, הוא עצם מיד את עיניו, סגרתי את הדלת הצדדית, לפתע הרגשתי את רוני עומד מאחורי.

"היי, לאן זה?, למה ירדת מהרכב?", שאלתי בלחש.

"בואי. "

רוני הוביל אותי לשולחן הפיקניק, שהיה מוסתר מאחורי הספארי, בחיי, לא ידעתי עד כמה הרכב הזה יכול להיות שימושי, התיישבתי על השולחן כשרוני נעמד בין רגלי,

קירב את ראשו, הצמיד את שפתיו לשפתי, לשונו חוקרת את תוך פי, מלקקת את לשוני. ידיו פרפו את כפתורי חולצתי, דחף בידיו את חזייתי למעלה, חשף את שדיי, רכן והחל מנשק אותם, מוצץ את הפטמות.

כך, כשאני יושבת על השולחן, ורוני רכון מעלי, מוצץ

את שדי, נושך את הפטמות, שלחתי יד ושחררתי את חגורתו, הפשלתי את מכנסיו, שמחה לגלות שאברו התאושש והוא שוב, קשה וניצב.

הייתי כל כך רטובה, כל כך מוכנה.

"די, בוא כבר, תכניס אותו לתוכי, אני כל כך צריכה אותו", נהמתי.

הוא פישק את רגלי ובאנקה עמוקה חדר לתוכי, מגיע למעמקי מערתי הרטובה.

רצף האורגזמות התחיל מיד לאחר חדירתו, אחת אחרי השנייה, ועוד אחת ועוד.

אני חושבת שאת האנחות והאנקות שלי שמעו למרחקים, אבל לא היה אכפת לי, שישמע כל מי שבסביבה, העיקר שאני אקבל את מה שהייתי זקוקה לו.

"היי, הכול בסדר? אפשר לעזור?" נשמע פתאום קול מעברו השני של רכב הספארי.

היינו כל כך שקועים בעצמנו, שלא שמענו את הרכב שירד

מהכביש ונעצר בסמוך לספארי שלנו.

רוני הזדקף במהירות, אני כיסיתי את ערוותי בבד החצאית, אוספת את כנפות החולצה, מנסה לכסות את שדיי, כשאני עדיין יושבת על השולחן.

"הנה אתם", הוא הגיע לפני שהספקנו לארגן את עצמנו, "אה, אני מבין שאין צורך בעזרתי, אתם מסתדרים לבד", אמר כשהבחין בבגדנו הסתורים, גיחך לעצמו ופנה לאחור.

"היי, רוצה להצטרף? ", שמעתי את רוני קורא.

"השתגעת?", לחשתי נסערת, מנסה להתנגד, "מה אתה קורא לו?".

"מזמן אמרת שהיית רוצה לנסות עם שניים, נכון?, אז הנה לך הזדמנות, גבר זר, לא צריך להתראות עימו שוב"

שקלתי לשנייה, לא יותר והחלטתי, לעזאזל, למה לא? אם הבעל יוזם!!.

"איזו שאלה זו?, בוודאי שרוצה להצטרף", ענה הבחור והתקרב אלינו.

"היי, אני רוני, זו הילה".

"היי, אני יובל."

הבטתי  בו, חתיך, שזוף, כבר לא כל כך צעיר, בשנות

השלושים לחייו, שיערו שחור, עיניו חומות, שפתיו בשרניות.

ירדתי מהשולחן, חולצתי משוחררת, שדיי גלויים, הושטתי אליו את ידי ומשכתי אותו, "שב על השולחן" אמרתי.

הוא מילא את בקשתי, הניח את עכוזו על השולחן, שלחתי את ידיי, פשטתי ממנו את המכנס הקצר, בו היה לבוש, חושפת את אברו, שהיה כבר זקוף ומוכן למלא את תפקידו.

נעמדתי בין רגליו, הרכנתי את ראשי, לקחתי את אברו לתוך פי, שומעת את שריקת ההפתעה שנפלטה מריאותיו.

הוא שלח את ידיו, עיסה את שדיי, ליטף ומעך אותם וצבט את פטמותיי.

ידיו של רוני אחזו באחורי, משכו את עכוזי לעברו, הזין שלו התדפק על פתח מערתי, דחפתי את אחורי לעברו וחשתי את זקפתו מבקיעה שוב את דרכה לתוכי.

 

האקסטזה שלי הרקיעה שחקים, אלוהים, רוני בין רגלי,

הודף והולם, ובפי איברו של יובל, חם ופועם.

צעקתי, בכיתי, אין לי מושג, מה עוד עשיתי ומה מלמלתי, יובל מילא את פי בזרעו, רוני מילא את רחמי בשלו ואני זעקתי, התכווצתי, גמרתי וגמרתי.

האיברים שבתוכי נשלפו, ישבתי על הספסל, רועדת, ראשי בין ידי, מסופקת ועדיין המומה, "זה היה, זה היה " ניסה יובל להגיב.

"בלי מילים מיותרות", היסה אותו רוני, "היה טוב וטוב שהיה, נתראה מתי שנתראה".

יובל הנהן, התלבש ללא מילה נוספת,  עלה לרכבו והמשיך בדרכו.

גם אנחנו, עדיין סמוקים ומשולהבים, התלבשנו, חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה הביתה.

לעולם לא אשכח את אותה נסיעה, חזרה מאילת הביתה!.

************************