הרצון להתבודד

מאת אלפרדו.

"אאאחחחח" נאנחתי והתמתחתי על החול החם, "איזה כייף!", תמיד אהבתי שמש וים. הצירוף שלהם, עם שמש חמימה, חול רך, ים נקי בצבע טורקיז, ורוח נעימה וקרירה, בייחוד כשאני שרועה על החוף עירומה כביום היוולדי, היה תענוג מופלא.

נהניתי לפרוש את גופי על סדין הכותנה הנעים, ולהרגיש את השמש, לשמוע את הגלים הקטנים, הפוגשים את חוף המפרץ הקטן והקסום בו שהינו, ולנשום את ריח הים.

עצמתי את עיניי, והתכוננתי להמשיך להתענג על הצירוף הנדיר הזה, לצלם לי את התחושה עבור ימי החורף הקרים בבית, רחוק מפה, אבל קולות צעקה וויכוח הסיחו את דעתי. מוטרדת ומרוגזת קמעא, הרמתי את ראשי ונבחתי: "ילדים! די כבר! שקט, נו בחייכם!".

כן, כן, הילדים, בעלי ואני חלמנו על הטיול הזה לאי היווני כבר חצי שנה, אבל זהו, שגם הילדים חלמו. לתקופה הארוכה שאליה נסענו, לא יכולנו "לאפסן" את הילדים בשום מקום, והם באו איתנו. האמת היא שרוב הזמן הם דווקא בסדר, אבל השינוי בצורת החיים והחוסר במסגרת קבועה קצת שיגעו אותם.

שכרנו לנו דירה בת שני חדרים, והיה להם בה את המקום שלהם לשחק ולהשתולל, אבל פה, בחוף השקט והיפה הזה, קולות הוויכוחים ביניהם צרמו באזני יותר מתמיד. אחרי

עשרה ימים פה, (כל יום וכל היום בים, כמובן), כבר השתוקקתי לשעה של שקט.

נשאתי את ראשי וחיפשתי בעיני את חיים, בעלי, ראיתי אותו שוחה במים הצלולים בתנועות חזקות, כמו שהוא כל כך אוהב. בעצם, ממנו בכלל התחיל כל הקטע הזה של חוף נודיסטים, מחיים.

בפעם הראשונה שהיינו פה, לפני מספר שנים, היססנו האם להתפשט לחלוטין, כמו רוב האנשים, או להישאר לבושים, כמו מעט אחרים. בשלב מסוים חיים רצה לשחות והתבאס לעשות את זה עם בגד הרחצה שלו, אז בהחלטה של רגע הוא פשט אותו וזינק למים. ברור מאליו שמיהרתי להתפשט גם אני, למען האמת, התחברנו לזה די מהר. ביום השני שלנו שם, התפשטנו כבר על ההתחלה כאילו אנו עושים את זה כל חיינו.

שלחתי עוד מספר שאגות כלפי הילדים, ובאנחה החזרתי את ראשי לסדין, אוף, כמה רציתי קצת שקט!.

הסתכלתי בגאווה על גופי, שאחרי עשרה ימים היה בגוון

שחום ללא שום פס של חוסר שיזוף.

מאחר וידעתי מראש שאנחנו נוסעים לאי הנודיסטים היווני בקיץ, שלושה חודשים לפני כן נכנסתי למשטר, הן בכמויות האוכל והן במכון הכושר. עכשיו גופי היה מהודק ושרירי, כמו שאני אוהבת, ואף אחד לא יכול לנחש שאני בת שלושים וחמש.

אפילו את שיער ערוותי טרחתי לספר ולטפח כיאות, לקראת הצגתה לעוברים ושווים באי הנודיסטים.

שוב צרחו הילדים והתיישבתי מוכנה לצרוח עליהם שישתקו כבר, כי הם באמת עלו לי על העצבים, אבל אז הרגשתי את ידו של חיים על כתפי, הוא לחש לי: "שששששש, אני פה, לא להתרגז".

הוא עמד לידי, עדיין נוטף מים מהשחייה, הזין שלו מתנדנד חופשי, בולט ממפשעתו ושלח לילדים קריאה חדה "ילדים! לכו לשחק בצד!", אם הילדים לא היו לידנו, הייתי מתרוממת ושואבת אות הזין לפי.

כרגיל, כמה מתסכל, הילדים קמו כאיש אחד וניגשו הצידה

בצייתנות, זה תמיד שיגע אותי, כשחיים טרח על הקריירה המפוארת שלו, אני זאת שהייתי בבית, ורוב מטלות הבית וגידול הילדים נפלו עלי, לא שיש לי בעיה עקרונית עם זה, אבל השנים האלו של שיגרה של לרוץ לעבודה, לגן, לחוג, לבית הספר, לסופרמרקט, לסנדלר, לקופת חולים, די הוציאו לי את המיץ, ובסוף לראות שאחרי כל המאמץ וההשקעה, הילדים מקשיבים לחיים, יותר מאשר לי, תמיד צבט לי קצת.

"מה קרה, שילה, משגעים אותך הילדים?", שאל חיים וחייך אלי, עיניו מביטות במבט מעריץ בגופי העירום והשזוף, רגלי הארוכות ושדיי הבינוניים אך הזקופים כשבמרכזם פטמות וורודות .

הנה, עוד הבדל בינינו, בעוד שעם השנים, באופן טבעי לדעתי, התשוקה והמשיכה שלי אל חיים ירדו, חיים עדיין מעריץ אותי ואת גופי כביום הראשון בו נפגשנו. אני מודה שזה מחמיא לי, אבל לפעמים זה גם מלחיץ, קינאתי ביכולת שלו להמשיך לחשוק ולהתרגש לאורך זמן כה רב. אני עדיין אוהבת אותו, נהנית לשכב איתו,  אבל כבר זמן רב, אני מתגעגעת לחזור לריגוש שחוויתי לפני שנים, כזה שיטלטל את כל חושי.

"כן, אתה יודע," עניתי לו, "זמן כה רב חלמתי על החוף הזה, והשקט הזה וכל פעם שאני נרגעת ומתחילה ליהנות, הם שוב צורחים"

"יודעת מה, אולי תשחי קצת לשם?"  והצביע לעבר האי הקטן והנטוש שהיה במרחק של כמאה מטר מאתנו, "קחי לך קצת זמן לבד, אני אשמור על הילדים"

התרוממתי בהתלהבות, "רעיון מצוין!" אמרתי ונשקתי לו על לחיו, "אתה בטוח שזה בסדר? אתה תסתדר?"

"זה בסדר, זה בסדר," אמר חיים, "אני אסתדר, אל תדאגי".

כזה הוא חיים, וכזה הוא תמיד היה, תומך, יציב, צפוי, רגיש, נדיב.

נכון שבמיטה הוא כבר לא שיגע אותי כמו פעם, והתדירות של יחסי המין בינינו ירדה עם השנים, אבל גם שם, במיטה, הוא רגיש, מפנק ונדיב, ובסך הכול טוב לי איתו.  לגבי השאר, טוב, בשביל זה יש חלומות, פנטזיות, וויברטור משובח, שבמקרה או לא, גם אותו חיים קנה לי…

קמתי בזריזות, אספתי לתוך שקית ניילון, סנדלים, מגבת קטנה, בקבוק מים, אפרסק עסיסי, שמן שיזוף והחבילה הזעירה והסודית שלי.

האי היה בטווח ראיה, קוטרו כחמש מאות מטר והוא היה מוקף במפרצונים קטנים פרטיים.

לא חששתי לשחות לשם עירומה, כשרק סנדלים לרגליי, כבר תכננתי למצוא לי איזה מפרצון פרטי, להתמרח היטב, לשכב, כמו שאני אוהבת, חלק במים וחלק בחוץ, ולהתענג לי על השקט.

נשקתי לחיים שוב, ופסעתי לעבר המים, כשמבטים של גברים, שנשלחו לעברי, גרמו לי לזקוף את גבי בגאווה.

זה היה די חדש לי, שגברים בוחנים אותי ללא בושה, כשאני עירומה, בוחנים את פטמותיי הזקורות, את ערוותי המודגשת בפלומת שיער מטופחת, המבטים שלהם תמיד העבירו בי צמרמורת של ריגוש, פה ושם ראיתי יד נשלחת לסדר איבר סורר במקומו, (בעשרת הימים שלי בחוף הזה, כבר ראיתי איברים רבים מספור, גדולים וקטנים, מכוערים ויפים, זקופים ורופסים, כמעט ויכולתי לעשות דוקטורט בנושא).

בכלל, כל השהות בחוף הייתה דואלית בהקשר המיני, על פני השטח, זה היה הכי לא מיני שיש, פגשנו ודיברנו עם אנשים עירומים, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר, מצד שני, מתחת לפני השטח תמיד היו ההצצות הקטנות, המבטים החוקרים, הכול בשליטה ובנימוס, כמובן.

וידאתי שהשקית אטומה היטב, קשרתי אותי לצווארי, זינקתי למים ושחיתי לכיוון האי, הגעתי אליו בתוך כרבע שעה, טיפסתי בזהירות על הסלעים, על אף המרחק, עדיין יכולתי לשמוע את קולות צהלות הילדים יחד עם חיים, החלטתי לחצות את האי אל צידו המרוחק, אם שקט, אז עד הסוף.

פסעתי על השביל, נזהרת מהקוצים, וכמעט התנגשתי במישהו שבא מולי.  זה היה רגע מביך, כי היינו די קרובים אחד לשני והעובדה שהוא היה לבוש, בזמן שאני הייתי עירומה, גרם לי להרגיש חשופה ופגיעה.

נסוגותי אחורה, נתקלתי באבן וכמעט מעדתי, הוא אחז בידי, ייצב אותי, ושאל אותי באנגלית מתנגנת אם אני בסדר. הסתכלתי עליו ברפרוף, מחמת המבוכה, קלטתי שהוא גבוה, עם שיער בהיר וארוך, אסוף בקוקו, לבוש בבגדים צבעוניים ומעט בלויים מהמזרח הרחוק. באותו רגע עלתה בראשי המחשבה, שאם הוא היה רוצה לתקוף אותי, או לאנוס אותי, אף אחד לא היה שומע אותי צועקת. התעורר בי פחד קל ומיהרתי לחמוק ממנו ולהמשיך הלאה. מאחורי שמעתי אותו מסתובב, אך הוא לא עקב אחרי והרגשתי הקלה.

כעבור עוד כעשר דקות, מצאתי את המקום שהתאים לי, מפרצון קטן, מוקף סלעים, כעשרים מטר רוחבו, מכוסה בחול בהיר ונקי, ועוטף מים צלולים בצבע טורקיז. השביל שהוביל אליו, היה מוסתר בחלקו על ידי שיחים, זו כנראה הייתה הסיבה להיותו שומם מאדם.

התיישבתי על החול, גבי אל הסלעים שהסתירו אותי לגמרי

מהעוברים בשביל, הייתי בעולם שלי, בשקט, כשרק רעש הגלים נשמע.

קודם כל הוצאתי את בדל הג´וינט שהבאתי איתי, הדלקתי אותו, ובמספר שאיפות סיימתי אותו, במקום כזה, זה פשוט היה מחויב המציאות!. אחר כך, מרחתי את עצמי היטב בשמן, נשכבתי בגבי על החול, רגלי על קו המים, כך שכל כמה דקות גל קירר אותן, ועצמתי את עיני, אאווחח, איזה כיף! הרגשתי שלווה אמיתי עוטפת אותי, מלטפת אותי, חודרת אלי, ומנקה את כל טרדות היום יום, של שנה שלמה, מתוכי.

אינני יודעת כמה זמן שכבתי שם כך, מרגישה את השמש החמה על עורי, הרוח הקלה מלטפת אותי מדי פעם ברכות, במשב קריר, המים מרטיבים את רגלי, מוחי מרחף במחשבות ללא כיוון, מזנק מאחת לשנייה. רגשותיי התעצמו,  חשתי לפתע חרמנית, מאד.

אולי זה השבוע וחצי בחוף הנודיסטים, אולי הפגישה המביכה שלי עם הזר, אולי הרוח והשמש, ואולי הצירוף של הכול ביחד, אבל העובדה לא השתנתה, הייתי חרמנית, ורציתי פורקן. (טוב, נו, אני מעריכה שגם לג´וינט היה מה לומר בנושא). הסתכלתי סביבי, הייתי לבד, אף אחד לא צפה בי, הייתי מוסתרת מההולכים בשביל, גם אם מישהו היה מגיע למפרצון, הייתי שומעת את התנועות בין השיחים.

החלטתי לתת דרור ליצרי, פיסקתי את רגלי, ושלחתי יד אל ערוותי, אצבעותיי פגשו רטיבות שכבר הייתה שם וחיש קל עודדו בואה של רטיבות נוספת. לא מיהרתי, ליטפתי את עצמי לאט, מגרה את עצמי עוד ועוד, מתחילה להניע את אגן בסיבובים קטנים, עיני עצומות, מרגישה את השמש מחממת את עורי, את שדי, מזקירה את פטמותיי.

אט אט הגברתי את המהירות, מרגישה את התשוקה ממלאת אותי, מציפה את כל גופי, מטריפה את חושי, הרגשתי כמו אוניה המפליגה בים גועש של תשוקה, ללא

יכולת לעצור…

ואז שמעתי את השיעול ,זה היה מקרוב.

בשנייה הראשונה לא הייתי בטוחה ששמעתי נכון, שניה אחרי זה, כשקלטתי מה שמעתי, קפאתי במקומי, פקחתי את עיני והסתכלתי לכיוון הקול. שם הוא עמד, המלאך הבלונדיני שלי, הבחור האנגלי שבו התנגשתי לפני כן על השביל, מסתכל עלי, עם חיוך גדול וחם, גופו הפעם עירום.

בשניות הבאות היה שקט ושני קפאנו במקומנו, כאילו בתמונה ואיזו תמונה זאת הייתה!.  אני שכובה על גבי, רגלי מקופלות ופרושות, ידי בניהם, אצבעותיי בתוכי והוא, עומד זקוף, ללא הבגדים שלו עכשיו, ומסתכל עלי, כשיד אחת שלו אוחזת זקפה ענקית.

לקח לי כמה שניות לקלוט עוד כמה פרטים לגביו, כמו למשל שהוא נראה בסוף שנות העשרים שלו, שעיניו הכחולות היו טובות, חיוכו היה מקסים, שהיה לו גוף לא רחב במיוחד, אבל בנוי היטב ושעם הזקנקן הקלוש שלו, הוא נראה כמו

ישו שקם לתחיה, ישו עם זין גדול וזקוף.

הוא שבר את השתיקה שהחלה להפוך מעיקה ואמר במבטא מתגלגל, "צהריים טובים, גבירתי, עברתי בחוף ולא יכולתי שלא לשים לב לנוכחותך, רציתי לשאול, האם יש משהו שאני יכול לעזור לך?, והאמיני לי גבירתי, שיש לי רצון עז לעזור לך בכל דרך שהיא".

שניה אחרי זה, פרצנו שנינו בצחוק, המצב היה פשוט בלתי אפשרי, עד כדי גיחוך והצחוק שבר קצת את הקרח.

תוך כדי צחוק, הסרתי את ידי מבין רגלי, אך הבחור הרים את ידו וביקש שלא אעשה זאת, "אני  צופה בך מספר דקות ואני מוצא את המראה משובב גוף נפש, שלא לומר מרגש מאד, כמו שאולי אפשר לראות עלי", ה"מרגש" שלו בלט, להערכתי, כמעט עשרים וחמישה ס"מ מגופו.

הוא ראה את ההיסוס על פני והמשיך לדבר ומהר, "לא התכוונתי להפריע, אינני רוצה לפגוע בפרטיותך, כל מה שאני מבקש, אם תרשי לי, זה רק להמשיך להתבונן בך".

"להמשיך להסתכל?", שאלתי, והרגשתי איך אני מאדימה מאד, "עלי? ככה?".

הוא לא אמר מילה, רק הסתכל עלי ישירות בעיניים, פסע שני צעדים לאחור התיישב, בישיבה מזרחית, ליד ערימת הבגדים והתרמיל שלו, פניו אלי, עיניו לא עוזבות אותי לרגע. במשך כל הזמן הזה, ידו לא הפסיקה לנוע באיטיות על איבר המין הגדול שלו. עיני נמשכו אל האיבר הזה והרגשתי איך הרטיבות מציפה אותי, היה לו זין גדול בהרבה משל חיים, לא מהול, זו הייתה הפעם ראשונה שראיתי איבר כזה זקור מקרוב,  לא יכולתי שלא לנסות לדמיין לעצמי את ההרגשה של זין כזה בתוכי ומיד הרגשתי התכווצות בין רגלי.

בלי מחשבה, נשלחה ידי אל בין רגלי, וחזרה ללטף את

הדגדגן, שהיה עדיין נפוח וכואב מרוב תשוקה, היה לי ברור שאני עושה את הדבר הכי מטורף שעשיתי בחיי, אבל זה ריגש אותי עוד יותר.

הוא ראה את תנועת היד שלי, וחיוכו התרחב.   מבטו המעריץ, בו הסתכל על גופי, ריגש אותי, מעלה את ייחומי מאד.   בעיני, זאת הייתה תמונה סוריאליסטית, פשוט מטורפת.  הנה אני, שילה, אישה נשואה, עם בעל, ילדים, משכנתא וחצי משרה כמזכירה, שרועה עירומה ופרושה מול הזר הזה, מאוננת בפראות, בזמן שהוא ממשיך לעשות ביד מולי, כשעיניו לא מרפות ממני לרגע.  רציתי לגמור, כל כך רציתי לגמור, הרגשתי שאני משתגעת אם אני לא אגמור, אבל זה לא בא.

 בעוד שבדרך כלל אין לי בעיה לאונן עד לפורקן, על החוף המבודד הזה, הרגשתי פעמיים שאני מגיעה לאורגזמה, אבל אז זה עבר, בפעם השנייה עצרתי,  נאנחתי בקול רם, באכזבה, כנראה, העובדה שהוא לידי, צופה בי, בכל זאת הפריעה לי.

"מה קרה?, למה עצרת?", שאל אותי הבלונדיני המשגע הזה, כאילו איכפת לו.

"אני לא מצליחה לגמור", עניתי ללא בושה.

 "אני יכול לעזור במשהו?"

"אתה רוצה לעזור?", שאלתי, כשאני מסתכלת ישר בעיניו.

הוא השיב במבט ישיר למבטי ובלי להוריד את עיניו הניד בראשו לחיוב.

בלי לומר מילה עצמתי את עיני, הנחתי את ראשי על החול ופיסקתי את ירכי בהזמנה.  בראשי טסו מיליון מחשבות, צורחות עלי בבליל מטורף, 'משוגעת!, מה את עושה?, הוא יכול להיות מטורף!, מה תגידי לחיים!?",  אך אז הוא כרע על בירכיו, בין רגלי, הצמיד את ראשו לערוותי, שפתיו לכדו את דגדגני והכל נשכח.

מגע שפתיו ולשונו על דגדגני החשוף, המגורה, השפיעה עלי כמו מכת חשמל.  כל גופי נמתח מעוצמת העונג העז, גניחה רמה, אם לא צעקה, נפלטה מפי, הוא ידע מה לעשות, לשונו החלה משרטטת פסים של עונג בכל ערוותי, תחושות מדהימות החלו מתפשטות  בכל גופי, מחשמלות אותי.

פחות מדקה עברה, תחת הטיפול המסור של לשונו ושפתיו, ואני  הגעתי לאורגזמה אימתנית, שהרעידה את כל גופי, שרעד בתנועות עזות, הרמתי את האגן שלי באוויר, כשראשו עדיין צמוד אלי וסגרתי על ראשו ברגלי, פולטת שברי מילים.

הוא תחב שתי אצבעות לתוכי, מגשש אחר הנקודה הפנימית המפורסמת ואני מיבבת, מיללת, וגומרת עוד ועוד ועוד.

לזכותו יאמר שלמרות ניסיונות המעיכה שעשיתי לגולגולת שלו ברגליי, הוא לא איבד את התלהבותו והמשיך ללקק אותי במרץ, תוך שתי דקות כבר בערתי שוב, חשתי בפורקן נוסף הנבנה בערוותי, אבל אני רציתי יותר, אני רציתי להרגיש את הזין הערל שלו בתוכי, ממלא את מערתי.

תפסתי את ראשו בשני ידיי ובמאמץ ניתקתי אותו מערוותי, הוא הזדקף על בירכיו, הסתכל עלי במבט שואל ואני, מבלי לומר מילה, התיישבתי והסתכלתי ממרחק ס"מ ספורים על איבר המין שהתנודד נפוח וכבד מול עיני. שלחתי יד ואחזתי בו, אצבעותיי בקושי מקיפות אותו, הסתכלתי מוקסמת באצבעותיי, המחליקות על פני איבר המין הערל הזה.

כששבעתי מהמראה, הרמתי את הזין שלו והתחלתי ללקק את האשכים הגדולים שמתחתיו, היה להם טעם של מלח, של ים, וזה הטריף אותי.

לאחר שסיימתי ללקק כל ס"מ רבוע של האשכים, העברתי לשון ארוכה וחמה בתנועה איטית לאורך כל איבר המין שלו  ועברתי למציצה איטית של כרבולתו, בכל מקרה, ליותר מזה לא היה מקום בפי.  "אני רוצה להרגיש אותך בתוכי, אבל אני מקווה שיש עליך קונדום, כי עלי אין", אמרתי, מקווה שיענה בחיוב.

הוא חייך חיוך גדול, מביט באיברו הגדול האחוז בידי, "במקרה יש לי בתרמיל, למרות שלא תכננתי להשתמש בו, כל כך מהר ובהזדמנות כל כך מפתה"".

חמוד, אמרתי כבר?

הרגשתי את התשוקה העצורה בגופי ובזמן שהוא פנה בזריזות לתרמיל שלו, לשלוף ממנו את הקונדום, הסתובבתי על מקומי, נעמדתי על ארבע, מפסקת את רגליי וממתינה. מוכנה, כמו עגלה שמשתוקקת להיבעל על ידי הפר, דבר שלא היה כל כך רחוק מהמציאות.

הוא חזר מביט בתנוחה בה הייתי, נעצר על מקומו, עיניו נעוצות בי בהערצה גלויה, פלט שריקה קלה של התפעלות ואמר: "זהו אחד המראות הכי יפים שראיתי בחיי!".

בתנועות מהירות הוא הלביש את הקונדום על כלי זינו ונעמד מאחורי, כשאני הורדתי את ראשי עד שנגע בחול, ונשענתי על מרפקיי, כולי פעורה לקראתו, מצפה. הוא שכבר הכיר את מה שיש לו, נזהר ולא מיהר, בתחילה הוא ליקק את חריץ עכוזי מנקב ישבני ועד ערוותי, מבטיח שאני רטובה כדבעי, החדיר אצבע, שתיים ואף שלוש לתוך נרתיקי.

אני הנעתי את גופי מול אצבעותיו, משתוקקת לעוד ואכן, עד מהרה, הוא הציב את קצה איבר מינו המפחיד, מול פתח מערתי ובתנועה חלקה חדר לתוכי.

אין, אין לי מילים לתאר את שהרגשתי, כשזקפתו האדירה חדרה לתוכי, ממלאה את נרתיקי, כפי שמעולם לא התמלאתי ואת מה שבא אחר כך. הוא בעל אותי, זיין אותי, קרע אותי, ואני קיבלתי את הכול באהבה ובהנאה, נעה משיא אחד למשנהו, עד שהוא התפוצץ בתוכי, מציף את מערת אהבתי  והכל החשיך, נפלנו חסרי כוח על החול.

אני חושבת שנמנמתי קצת, כי לפתע פקחתי את עיני והוא לא היה שם.  הסתכלתי בשעון וקפצתי ממקומי.  כבר שעתיים נעדרתי ותיארתי לעצמי שחיים משתגע מדאגה.

במהירות אספתי את חפצי לשקית, עוד לגימת מים, נעלתי את סנדליי, הזדקפתי על רגלי, מוכנה לחזור.  על החול, במקום בו היה תרמילו, גיליתי ציור של לב גדול, עם חץ  בתוכו, חייכתי לעצמי ומיהרתי אל קו המים.

את הדרך חזרה שחיתי בכל המהירות והכוח, גם בגלל שראיתי על החוף ממול את חיים ניצב, משקיף לעבר האי בדאגה וגם בגלל תחושת הצריבה העזה שהתפשטה בערוותי, ברגע שנכנסתי למים המלוחים.  טוב, נו, זה היה די צפוי, עם השפשוף ההגון שערוותי עברה.

כשיצאתי מהמים, חיים בא לקראתי, כשהילדים נגררים אחריו, מנסה להסתיר את דאגתו ורוגזו.  "מה קרה?" הוא שאל "דאגתי שמא קרה לך משהו, מישהו אנס אותך או משהו כזה?"

"אוי , לא," אמרתי וחיבקתי אותו, "סתם נרדמתי על שפת המים וחלמתי חלומות טובים, תודה שנתת לי את השקט וההזדמנות".

"חלומות טובים?" שאל חיים, וגבותיו התרוממו ברוב משמעות.  "חכה לערב, אחרי שהילדים יירדמו", עניתי בקריצה, "אז אראה לך, מה החלומות הטובים, יגרמו לי לעשות לך".