בצל הקורונה : רענון למנהלת

הספור הינו השישי בסדרת סיפורי "בצל הקורונה" וכדי להכיר ולהבין את הדמויות מומלץ לקרוא אותם תחילה.

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

בסוף הפרק הקודם :

…. חיי המין שלי ושל מיטל סוערים גם בלי הסשנים, אף פעם לא פגשתי אשה יצירתית כמוה ועדיין, התנוחה שהכי עושה לה את זה היא מחול החיזור של הכלבים, כן, יש לה סימן קבוע שהיא נותנת לי שבא לה, יורדת על ארבע ונובחת בקול מתפנק ואני משחק איתה את המשחק, קודם מרחרח, אחר כך מלקק ואז עולה עליה ועושה אותה כדרך הכלבים, כולל נשיכת האהבה שאי אפשר בלעדיה, משאיר לה היקי סגול על הצוואר.

 

זהו, שגרה, אין מה לספר, אבל מי יודע? תמיד יש הפתעות בחיים ואם תהיה כזאת אני מבטיח לספר לכם אז…כמו שהבטחתי, שאם יהיו הפתעות אני אספר לכם, אכן היו הפתעות, אפילו יותר מאחת, וכיוון שאני איש שמקיים הבטחות אז אמשיך בסיפור.

ההפתעה הראשונה, אני ומיטל כבר לא ביחד, אומנם חיי המין שלנו המשיכו להיות סוערים אבל בערך חודש וחצי אחרי האקס-המיתולוגי שלה השתחרר מהצבא, צלצל אליה והזמין אותה לבוא לגור איתו בקיבוץ והיא החליטה שהיא חוזרת אליו וכשהיא הודיעה לי על החלטתה היא הוסיפה גם בקשה, מתנת פרידה כמו שהיא קראה לזה בקול מתחנחן, רצתה שנרקוד פעם אחרונה את מחול החיזור של הכלבים והסכמתי אבל עם תנאים, קודם טקס השפלה מורחב, מין תיקון לאגו הפגוע שלי, ורק אחר כך ריקוד החיזור אבל עם עוד כמה צעדי ריקוד חדשים.

בערב, כשאמא התכוננה ללכת למלכה רננה, כך היא מקפידה לקרוא לה גם לא בפניה, ראיתי שהיא לבושה חגיגי במיוחד אבל לא חקרתי למה, הייתי שקוע בתכנון "מתנת הפרידה" שאני מכין למיטל, וכמה דקות אחרי שאמא הלכה מיטל התייצבה, אחרי שהיא הודיעה לי על הפרידה היא חזרה כמובן לבית שלה.

לא חיכיתי הרבה עם תחילת הסשן, הובלתי אותה לסלון ו…"מה מילת הבטחון שלך?" שאלתי בקול נטול רגש עוד לפני שהיא הספיקה למקם את כל הפריטים שהביאה איתה בתיק.

"אדום, אהה, אדוני" היא ענתה והסמיקה.

"ואת יודעת מה את הערב?" המשכתי.

"השרמוטה שלךָ" היא הסמיקה עוד יותר.

"של מי זה שלךָ?" שאלתי בקול נוזף וגוער.

"השרמוטה של אדוני" היא ענתה והשפילה עיניים.

"ואת זוכרת את שבועת הנאמנות שנשבעת?"

"זוכרת, אדוני"

"מה נשבעת?"

"נשבעתי לציית לאדוני ללא תנאי ולעשות כל מה שאדוני יצווה עלי הצהרתי שאני עושה את זה מרצוני החופשי וכך זה גם עכשיו," היא דיקלמה במהירות, "אני מודיעה שלא יהיו לי כל תלונות בעתיד ואם אני אפשל, או אפילו אם אדוני רק יחליט שמגיע לי, אדוני רשאי להעניש אותי ואני, השרמוטה," והיא בלעה רוק אחרי השרמוטה, "מתחייבת לקבל כל קביעה של אדוני, כואבת ומשפילה ככל שתהיה".

"אז תורידי את השמלה!" עברתי לתכל'ס, "ותעמדי כמו שרמוטה לפני האדון שלה!" הוספתי כשהיא הורידה את השמלה ונשארה מולי רק בתחתוני ביקיני וחזיה.

מיטל עמדה מולי בפישוק קל, כפות ידיה משולבות על העורף, המרפקים משוכים לאחור ומבליטים את השדיים שלה והמבט מושפל לרצפה. התכופפתי מעט ומשכתי את התחתונים שלה עד גובה הברכיים, מיטל הגדילה את הפישוק עד שהתחתונים נמתחו בין ברכיה. החדרתי אצבע אל מתחת לאותה פיסת בד המחברת בין שני גביעי החזיה שלה (ה-CUP-ים)ובלי לפתוח משכתי אותם למעלה, משחרר את שדיה העסיסיים ומשאיר את החזיה ככה מעליהם, הפטמות שלה היו כהות ונוקשות, מזמינות, אז תפסתי וצבטתי לה אותם, חזק, מחייך למשמע ה-"איי!" הכואב שלה, "ידים על העורף!" גערתי בה כשלרגע היא שיחררה אותם ובתנועה מהירה בדקתי לה שמן, מעביר אצבע חוקרת בין רגליה, חודר איתה בין השפתיים הרכות והנפוחות וטובל באותו נוזל משומן הממלא את הכּוּס שלה, "מיוחמת?" שאלתי וחייכתי אליה, "לדעתי לא!" קבעתי למרות שהיא סימנה "כן" עם הראש, "פה גדול!" וברגע שמיטל פתחה את הפה דחפתי לה את האצבע הרטובה באותו נקטר נשי שלה לפה, "תנקי!" והיא מצצה, מנקה את אותו מיץ כוס שלה מהאצבע שלי, "הוא צריך להיות הרבה יותר משומן לפני שנרקוד" הודעתי לה, "אז תצעדי לחדר כושר ודִּיר בַּאלַכּ שהתחתונים שלך יגעו ברצפה!" חייכתי ומיטל התחילה את מסע ההשפלה שלה.

הלכתי אחריה, מחייך, בדרך אספתי את הפלאפון שלה וצילמתי לה סרטון קצר למזכרת מאותו מצעד השפלה שלה. אחר כך גם צילמתי לה סרטון של הרכיבה על אופני הספינינג אם אותו כסא מיוחד שבמרכז המושב מזדקר התותב הגמיש, מעביר אותה לרכיבה בהילוך איטי כדי שיראו בבירור איך תקוע לה בין הרגלים ואיך הוא נכנס ויוצא, ורק אחרי שהיא גמרה פעמיים שחררתי אותה והזמנתי אותה לרקוד את ריקוד החיזור רק שהפעם הוספתי שלב מקדים, "קודם את תחזרי אחרי, תרדפי ותלקקי לי את הביצים ותמצצי לי ת'זין עד שאחליט שבא לי לזיין ורק אז אני אתחיל לחזר אחריך" הזכרתי לה את מה שהיא כבר ממילא ידעה, זה היה חלק מהתנאים שהיא הסכימה עליהם מראש.

לא עשיתי למיטל חיים קלים, נתתי לה לרדוף אחרי, לרגע עצרתי ונתתי לה ללקק לי את הביצים וברחתי, עוד רגע עצרתי ואִפְשַׁרְתִּי לה למצוץ לי ושוב התרחקתי והיא רודפת אחרי. כשהצבתי את התנאי הזה לא חשבתי שזה יחרמן אותי כל כך אבל זה חירמן אותי בטרוף, לראות אותה רודפת אחרי על ארבע ולהרגיש אותה ככה מרחרחת בין רגליי ומוצצת או מלקקת העמיד לי כמו שהרבה זמן כבר לא עמד לי, זין ארוך, עבה ובעיקר מתוח ונוקשה כפלדה מחוסמת שהתנדנד בין רגליי, וכשהחלטתי שהוא מוכן עברתי לרדוף אחריה.

מיטל דווקא עשתה לי חיים קלים, היא הייתה מיוחמת עוד משתי הגמירות על אופני הכושר אבל גם אותה המרדף הזה אחרי חירמן בטרוף, הריח ממנה ריח חריף של אשה מיוחמת, אשה שגמרה ורוצה בדחיפות עוד, ולא פלא שאחרי רחרוח אחד שלי בין רגליה היא לא ממש ברחה ואני לא התעקשתי להמשיך במשחק ועליתי אליה מאחור, נצמדתי ותפסתי חזק בכתפיה ובאבחת אגן חזקה השחלתי אותה, נעצתי את חרבי השלופה עמוק בכּוּס החם והכל כך משומן שלה, נעצתי עמוק והצמדתי את שפתי אל צווארה בתנועה מאיימת והתחלתי לזיין, מזיין מהר וחזק כמו שכלב מיוחם מזיין ו…לרגע היססתי, איך היא תסביר את ההיקי על צווארה לחבר הקיבוצניק שלה? אבל מייד התעלמתי, זאת הבעיה שלה, ומצצתי חזק את צווארה בנשיכת תאווה שהשאירה לה סימן סגול גדול על צווארה.

"האו" היא נבחה, נביחה חרמנית מתגלגלת, "האו, האו, הכלבה גומרת" היא צווחה בתאווה, "האו, הכלבה גומרת" היא המשיכה והרגשתי את הכיווצים החזקים בנרתיק והרטיבות המתגברת ולא עצרתי, המשכתי לפמפם אותה ואפילו הגברתי את הקצב מרגיש איך שוב אותם כיווצים מתגברים והפעם הצטרפתי אל ה-"האו, הכלבה שוב גומרת" שלה עם "האו, האו" חזק משלי, נעיצה חזקה, דוחף וחודר הכי עמוק לתוכה, ורוקנתי את הבקבוקים המלאים שלי עמוק בכּוּס הגועש שלה.

ישבתי על הכסא והבטתי בה מתלבשת. "תודה, על הכול" מיטל לחשה לעברי כשהיא מסדרת את שדיה העסיסיים חזרה בחזיה, "אתה יודע, הקיבוצניק שלי הוא כזה ונילי אז אם אי פעם אני ארגיש צורך, אתה יודע, לגוון," היא ציחקקה, "תסכים?"

הופתעתי, לא ציפיתי, "את יודעת שאני אשפיל אותך עד אפר"

"יודעת, מוכנה לשלם את המחיר"

"ותצטרכי לחדש את השבועה שלךְ!"

"מקובל" והיא סגרה את רוכסן השמלה.

"עד חצי המלכות," חייכתי אליה וליוויתי אותה לדלת, "את יודעת איפה למצוא אותי".

****

למחרת בערב, כשרננה הציעה לי לחלוק סשן על אמא לא חשדתי, כבר עשינו את זה בעבר, פעם היא מתעללת בה ואני צופה מהצד ופעם אני והיא צופה, והטוב בזה זה שאמא אוהבת את זה, אם לא הבנתם אמא שלי מזוכיסטית, ככל שיתעללו וישפילו אותה יותר כך היא נהנית יותר מהסשן.

רננה התחילה עם טקס ההשפלה הקבוע, החצאית של אמא נפלה ראשונה, אחרי שאמא הרימה את חולצת הטריקו, מחזיקה בה בשתי ידיה וחושפת את שדיה ששוחררו מהחזיה, שדיים  גדולים עם פטמות כהות ונוקשות של אשה מגורה, אבל אז, כשרננה משכה והורידה את התחתונים עד הברכים ואמא הגדילה את הפישוק שלא יפלו הבחנתי במשהו מוזר ולקח לי רגע להבין מה אני רואה, מישהו הוריד לאמא חצי ממברשת שיער הערווה המטופחת שלה, מעל השפה הימנית של הכוס יש מברשת ומעל השמאלית אין. "מה זה?" התפרצתי כשאני מצביע על מברשת שיער הערווה המוזרה של אמא

אמא הסמיקה ורננה חייכה. "תסבירי לו" היא חייכה לעבר אמא.

אמא הסמיקה עוד יותר, "המלכה רננה הפסידה אותי אתמול למלכה רונית במשחק פוקר והמלכה רונית, כחלק מטקס ההשפלה שלי, הורידה לי חצי מהמברשת ושבועים אני צריכה ללכת ככה" אמא הסבירה בקול רועד.

"הורידה? איך הורידה? גילחה?"

"לא, עם מכונת תספורת כזאת, חשמלית".

"וזאת פעם ראשונה שהיא מפסידה אותךְ?"

"לא, היו עוד," היא בלעה רוק "אבל יותר פעמים היא ניצחה וחגגה על זאת של המפסידה" הוסיפה במהירות.

"רונית?"

"לא רק, לרונית זו פעם ראשונה שהיא מפסידה" ופתאום היה נדמה לי שאמא מתגאה בזה שזאת פעם ראשונה.

"אוקיי, תמשיכו".

רננה עוד קישטה אותה קצת, צבעה לה את הפטמות ושפתי הכוס עם שפתון אדום בוהק, לפני שהיא העבירה אותה אלי ואני, במצעד השפלה כמובן, הובלתי אותה לחדר הכושר לרכב קצת על האופניים, על הכסא המיוחד כמובן????, ובדיוק כמו עם מיטל נתתי לה לגמור פעמיים לפני שהרגשתי שאני חייב לזיין וכופפתי אותה, נותן לה לעמוד בפישוק ולאחוז את כידון האופניים מקדימה, ובלי הרבה הכנות נוספות השחלתי אותה, זיינתי אותה, זיון חזק, גברי, כזה שסחט ממנה עוד שתי גמירות עוצמתיות לפני שגם אני הצטרפתי, גמרתי והחזרתי אותה לרננה שתמשיך.

רננה הובילה אותה לחדר העבודה, השכיבה אותה על השולחן, על הגב, דרשה שתֶּאֱחַז בברכיה ותפשק חזק את רגליה ועם הסרגל הפליקה לה על שפתי הכוס הכל כך נפוחות ורגישות אחרי כל הגמירות ואמא צרחה מכאב מהול בהנאה כי כן, אמא שלי מזוכיסטית וכאב עושה לה את זה.

אחר כך, כשאמא באותה תנוחה, רננה זיינה אותה עם הסטראפאון, זיון ארוך ומחרמן ולא פלא שכרננה גמרה ושחררה את אמא אני העברתי אותה לתנוחת המזכירה ופרקתי את הביצים שלי שהתמלאו מחדש עמוק בישבנה של אמא!

כמו תמיד סיימנו בקפה ועוגה, ישבנו בפינת האוכל, אמא הגישה קפה-קר עם פרוסה נדיבה של עוגת קרם שניט שקנתה ב'רולדין' ודיברנו על ההפגנות מול בית ראש הממשלה. מהר מאד גילינו ששלושתנו תְּמִימֵי דעים בנושא ושלשלושתנו יש דעה נחרצת על אשת ראש הממשלה.

"אמא," פניתי לאמא שלי אחרי רגע של דממה שהשתררה שמיצינו את נושא ההפגנות, "ידעת שהיא תעשה לךְ את זה אם רננה תפסיד?"

"אתה מתכוון לגלח לי חצי מברשת?" היא חייכה לעברי והמשיכה בלי לחכות לתשובה, "כן, ידעתי, לכול הנשלטות היא עושה את זה ולא, לא היה לי פסלון חסינות" היא ניסתה להתבדח.

"את יודעת, כשגילחו לשליחים שדוד המלך שלח כדי לנחם את מלך עמון על מות אביו חצי זקן זה נחשב עלבון כזה גדול עד שדוד יצא למלחמה בעקבות זה".

"פשש, אני רואה שבכל זאת הצלחתי ללמד אותךָ משהו" רננה צִיחְקְקָה, מזכירה לי שהיא הייתה המורה לתנ"ך שלי.

"איתי," אמא לא חיכתה שאני אענה לרננה, "איך אמרת לי פעם? כדורגל משחקים ברגל, אלה חוקי המשחק, ידעתי אותם מראש, מרצוני החופשי החלטתי להשתתף, ומרגע שהחלטתי להשתתף אני מחויבת להם".

"איתי," רננה התערבה ושינתה נושא, "יש לי חברה טובה שמעוניינת ברענון, אתה בעניין?".

"מלכה?".

"מלכה" היא חייכה, "סיפרתי לה על הרענון שעשית לי והסברתי לה זה כל כך עוזר להכיר את הצד השני והיא רוצה לנסות"

הרגשתי איך שוב נעמד לי. "מי זאת? אני מכיר אותה?" ניסיתי לדלות יותר נתונים.

"בשלב זה אני מנועה מלענות, חסיון הפרטיות," היא חייכה לעברי, "אם תסכים תדע".

"מלכוד 22," עניתי וחייכתי חזרה, "אם אני לא אדע איך אחליט?"

"תאמין לי, לא תצטער, ביחוד אם תעשה את זה אצלה, יש לה מרתף מאובזר לתפארת, כריסטיאן גריי מ-'50 גוונים של אפור' לא היה מתבייש בזה"

סיקרן אותי, גם נעמד לי יותר, אבל עדיין היססתי, "אימא'לה שלו," רננה פנתה פתאום לאמא שלי, "נראה לי הילד צריך עוד שיכנוע קצר, תרדי מתחת לשולחן ותפנקי אותו!" היא ציוותה על אמא.

אני יודע שהייתי צריך להגיד 'לא' אבל עמד לי כל כך ששתקתי ואמא ירדה אל מתחת לשולחן, התרוממתי מעט כדי שתוכל להוריד את תחתוני הבוקסר שלבשתי, כן, ביחסים שביננו אני לא מתבייש ללכת ליד רננה ואמא בתחתונים, ורגע אחרי הרגשתי את הפה החם שלה עוטף את הזין המתוח שלה ואמא מוצצת לי.

"ואם אני אצטער?" הקשתי וראיתי את החיוך עולה על פניה למראה ההנאה שקרנה מפניי.

"לא תצטער, מילה שלי זו מילה, אבל אם תסכים אני אלמד אותךָ תנוחה שעוד לא ניסית" היא העבירה את לשונה על שפתיה באותה תנועת פיתוי מוכרת מהסרטים.

"ומה ייצא לךְ מזה?" חקרתי.

"היא ביקשה שאני אהיה הצלמת, לצורך תחקור כמובן, ואם תרצה אני אוכל גם להיות הסו-שף שלךָ" היא הפתיעה אותי ו…רק מהרעיון גמרתי לאמא בפה וכנראה שרננה הבחינה בזה, אולי מהבעת ההנאה על פניי ואולי משפת הגוף שלי ואולי בכלל משניהם, כי מייד היא הכריזה "אימא'לה שלו, תבלעי! חבל על כל טיפה!".

הרגשתי איך אמא בולעת מתחת לשולחן, אפילו מלקקת, והחלטתי להתעלם אז שאלתי, והקול רעד לי קצת, לא פלא, "והיא תהייה מוכנה שאני אעשה לה כל מה שבא לי? שאני אשפיל אותה? אעניש אותה? אכאיבה לה?"

"הכול, מוכנה ללכת עד הסוף"

"והיא תהיה מוכנה להשבע לי?" המשכתי לְהַקְשׁוֹת.

רננה חייכה, "היא כבר מחכה לרגע הזה" רננה חייכה.

"ואת?"

"מה אני?"

"ברור לך שגם את תהיי עירומה!"

"ברור, לא חשבתי אחרת," היא חייכה ומייד הוסיפה, "ואם תהייה מרוצה תוכל להוסיף לי גם טיפ" ותנועת היד הגסה לא השאירה ספק לאיזה טיפ היא מכוונת.

"ואם אני אסכים," הדגשתי במיוחד את ה-אם, "מתי תקיימי את ההבטחה שלך? את יודעת, ללמד אותי תנוחה חדשה".

"מתי אתה רוצה?"

"עכשיו!"

"עכשיו מאוחר ובעלי תכף חוזר ואני צריכה להיות בבית, זוכר? אנחנו לא רוצים שאני אהיה בריתוק," היא חייכה והזכירה לי את החוק הזה שיש לה עם בעלה, "אז מחר, אחרי שבעלי יֶצא לעבודה אני אצלצל לך ותבוא, היא הביטה בי ישר בעיניים ושוב חייכה, "אבל רק אם תסכים!".

הסכמתי. מי לא היה מסכים במקומי? גם רענון למלכה וגם ללמוד תנוחה חדשה, "טוב, אז רק תגלי לי מי זאת".

"המלכה רונית" היא חייכה חיוך נצחון.

"מי? המנהלת??"

"כן, המנהלת, למה? לא שווה רענון??"

בלעתי רוק, בחיים לא חלמתי שאני אעשה סשן למנהלת המיתולוגית שלנו, זאת שכולנו רעדנו ממנה, טוב, עד לפני הקורונה גם לא חלמתי לעשות סשן לרננה, המורה לתנ"ך שלי, והנה עשיתי, "אהה," בלעתי שוב רוק, "שווה, שווה…מסכים".

למחרת בערב עקבתי מהחלון אחר אותו טקס פרידה מסורתי של רננה ובעלה היוצא לעבודה, עומדים מחוץ לדלת הכניסה ומתנשקים, משדרים לכל השכנים 'כאן חיים באושר' ורק אני יודע מה באמת קורה ביניהם בחדרי חדרים.

כמה דקות אחרי שבעלה נסע רננה התקשרה והזמינה אותי לבוא. "קפה לפני, אחרי או גם וגם?" היא חייכה לעברי כשנכנסתי, "יש קרם-שניט" איתגרה אותי, קרם-שניט היא העוגה האהובה עליי, ועדיין הייתי מחורמן בטרוף ועמד לי תותח-על אז עניתי "אחרי".

"ברור," וראיתי את החיוך הזימתי על פניה כשהבחינה באוהל המתוח שהתרומם במכנסיי, "אז בוא" היא אחזה בידי והובילה אותי אחריה.

הייתי מופתע כשהיא הובילה אותנו לחדר הכביסה שלהם, "תתפשט!" היא פתחה את חגורת חלוק הרחצה שלה, החליקה אותו מעליה אבל לא נתנה לו ליפול אלא תפסה אותו ופרסה אותו מעל מייבש הכביסה שלהם, "נו, תתפשט" היא חייכה אלי עירומה וסידרה משהו בכפתורי המייבש, "וואו, אני רואה שאתה מוכן" היא חייכה לעברי כשגם אני עמדתי עירום מולה ומבטה נעוץ באותו עמוד מתח גבוה שניצב בגאון בין רגליי, גדול, עבה ונוקשה, "אבל אני עדיין לא" היא התיישבה על המייבש ופישקה חזק את רגליה, "בוא תכין אותי" וכדי שיהיה ברור למה היא מתכוונת היא הניחה את ידיה על ראשי ודחפה אותי למטה, לרדת לה.

ירדתי על ברכיי בין רגליה המפושקות וירדתי לה, פינקתי אותה עם הלשון, עשיתי כל מה שאני יודע כדי לחמם אותה, לְיָחֵם אותה, לגרום לה לצעוק לי לבוא ולזיין אותה אבל רננה ניצלה את הרגע עד תום, עד שהאורגזמה הראשונה טלטלה את גופה וסחטה ממנה גניחת הנאה נהנתנית ורק אז היא הזמינה אותי, "בוא, תעמוד," היא אחזה בכתפיי ועודדה אותי להעמד בין רגליה, "עכשיו תכניס לי" היא הזמינה אותי, מובילה בידה את הזקפה המתוחה אל החריץ הרטוב בין שפתי הכוס הכהות והנפוחות, "כן!!" וזה היה כן נהנתני כשדחפתי לה את כל הזין באבחת אגן חזקה, "לא, על תזוז" היא עצרה אותי כשהתחלתי לפמפם, "רק תלחץ על הכפתור שרשום עליו און (On)" היא הצביעה על הכפתור בחזית המכונה, "רגע," היא חייכה כשלחצתי וכלום לא קרה, "עוד רגע," היא חזרה שוב ואז, "עכשיו!" ותוף המייבש התחיל להסתובב והמכונה התחילה לרעוד יחד איתו, "כן, תדחוף לי, חזק, עד הסוף" היא חיבקה את ישבני ברגליה והצמידה אותי חזק לגופה, "כן, אתה מרגיש?" היא חייכה לעברי, "עושים בשבילךָ את העבודה".

אכן, עשו בשבילי את העבודה, הרעד הזה של מיבש הכביסה הרעיד את גופה ועשה לי נעים בזין הנעוץ בתוכה, קודם התוף הסתובב לאט ואז הסיבוב התגבר ואיתו אותה הרגשה נעימה וכאילו רננה הייתה מתואמת איתו כי ברגע שהיא גמרה הסיבוב הואט, כאילו נותן לה להתאושש ושוב התגבר, "שחק לי בציצים" רננה לחשה בקול מתאווה, "כן, תמצוץ לי אותם" היא המשיכה באותה לחישה ארוטית כשהתחלתי למצוץ לה פטמה אחת, "כן, זה טוב, אתה מרגיש?" והרגשתי את קירות נרתיקה מתכווצים מחדש, "כן, הנה, הנה! עכשיו!" ועוד גמירה טלטלה את גופה רק שהפעם המייבש לא האט, להפך, הסיבוב התגבר עוד יותר ורגע אחרי גם תורי הגיע ואל ה"קחי!" החזק שלי, המלווה בנעיצה חזקה שהצליחה לחדור עוד מעט, הצטרפה צעקת ה"תן לי!" שלה, "כן, תן לי בפנים, כן, תן לי!" היא צרחה באקסטזה ואני גמרתי, יורה מטח אחר מטח של זרע גברי רענן עמוק בכּוּס הגועש ורוגש שלה.

"נו, שווה?" היא שאלה עם חיוך כשהתלבשנו חזרה.

"שווה" עניתי עם חיוך משלי, "רק תסבירי לי מה כיוונת במיבש?" והיא הסבירה. אחר כך חזרנו למטבח לשתות קפה עם הקרם-שניט, חתיכה נדיבה במיוחד ורק כשגמרתי אותה הבנתי שלא סתם, "איתי, אני יכולה לבקש ממך משהו?"

"עוד חברה רוצה סשן?" חייכתי אליה.

"האמת? תצליח עם רונית ויעמדו אצלך בתור אבל לא, משהו בשבילי, לא סשן"

"מה?"

"אני רוצה לרכב עליך, קאו-גירל (Cow Girl)".

"עכשיו?"

"עכשיו"

"אז תצטרכי למצוץ לי קודם, את יודעת, בשביל להעמיד אותו מחדש"

"קטן עלי" רננה ציחקקה.

"ועל המיטה שלכם!"

"מניאק, הולך"

"בְּכָבוֹד!" קמתי ונעמדתי, "אבל קודם תתפשטי!"

קל להתפשט כשאתה רק לובש חלוק רחצה בלי כלום מלמטה, היא הפילה אותו לרצפה וכשהיא עירומה ירדה על ברכיה לפניי, פתחה את המכנסיים שלי ומשכה אותם עם התחתונים עד הברכיים והתחילה למצוץ לי.

אותו לילה היא רכבה עלי, שכבתי על הגב במרכז המיטה שלהם, הישבן שלי נח על כרית שהנחתי והאגן מורם, זה מעמיק עוד יותר את החדירה, יש משהו יותר מחרמן בלעשות אשה על המיטה שלה ושל בעלה, כאילו הקרניים שאני מצמיח לבעלה גדולות יותר ????, ואם תצרפו לזה גם שבעצם היא זאת שעושה את העבודה ואני רק שוכב ונהנה ותוסיפו גם שבתנוחה הזאת היא גומרת מהר והרבה ואילו אני לאט אז תבינו שיש משהו מיוחד בתנוחה הזאת שהופכת אותה לכל כך אהובה עלי.

"אני מזיינת אותךָ" היא גנחה בקול עוגבני, עולה ויורדת על הזין שלי שנעוץ בין רגליה, "כן, אני מזיינת אותךָ" היא המשיכה ואני לא תיקנתי אותה, לא אמרתי לה שכדי לזיין צריך שיהיה לךָ זין והזיין שכותש ובּוֹטֵשׁ לה בכוס זה הזין שלי ולכן היא מקסימום מנרתקת אותי אבל בשביל מה להשבית לה את השמחה? שתחגוג, העיקר שאני נהנה.

"כן, שחק לי בציצים, כן, תמעךְ לי ת'בְּזָ'זִ'ים" היא גנחה בתשוקה כששלחתי ידים והתחלתי למזמז את שדיה, לש ומועך, ממולל וצובט בפטמות האבן הכל כך מגורות ושולח אותה לגמירה נוספת, הגמירה המי יודע כמה ברכיבה הזאת שלה, "כן, תמשיך, כן, אלוהים, כמה גמרתי" היא התנשפה בכבדות, "כן, תן לי, תן לי בכּוּס, כן, תשפריץ לי בטוטה!" היא צרחה באקסטזה וזה התאים לי, הייתי מגורה בטרוף אז הגבהתי את אגני והרמתי אותה עוד יותר, חודר הכי עמוק שאפשר ונתתי להר הגעש שלי להתפרץ, ללבה הגברית החמה להציף את הכּוּס שלה וברגע שהזרימה נגמרה היא התגלגלה מעליי ונשכבה לצידי, מתנשפת בכבדות ובעיקר מחייכת, חיוך של אשה שקיבלה את עונתה בענק.

"וואו, איתי," היא הסתובבה לעברי אחרי שנרגעה קצת וסידרה את נשימתה, "כזה טוב לא היה לי כבר שנים ארוכות".

שתקתי, לא ידעתי מה אומרים על כזאת מחמאה.

"איתי," היא המשיכה אחרי עוד רגע של שתיקה, "אם יבוא לי שוב, לא עכשיו, עכשיו אני מתה, אני אוכל לבקש?"

"תלוי" עניתי, מחייך.

"מה תלוי?"

"את יודעת, אין מתנות חינם, תלוי מה תבטיחי בתמורה"

"מניאק, כל מה שתרצה" היא התיישבה במיטה, "ועכשיו לתכל'ס, קבעתי עם רונית ליום חמישי, מקובל?"

"מקובל".

"אז תהיה אצלי בשבע, נלך ביחד"

"קבענו" סיכמתי, קמתי והתחלתי להתלבש.

ביום חמישי, כשסיימנו את ארוחת הצהריים ועזרתי לאמא לפנות ולהכניס למדיח והתישבנו לשתות את האספרסו המסורתי שהפעם זה היה תורה להכין, היא שאלה, עם חיוך קצת נבוך, "איתי, הערב אתה הולך למלכה רונית?".

"כן, למה?" שאלתי ולגמתי בזהירות מהאספרסו החם.

"כי יש משהו שאני רוצה להראות לךָ, בוא" והיא הובילה אותי לחדר העבודה שלה ושם, במחשב, היא הפעילה מצגת מוגנת בסיסמה שהכינה, "הסשן שלי עם המלכה רונית" הייתה הכותרת בפתיחת המצגת ואז התחילו התמונות לעבור ומהר מאד הבנתי שהפעם זה הולך להיות סשן מליגה אחרת, מה שיש לרונית במרתף המשחקים שלה לא היה מבייש מרתף מועדון בדס"מ (BDSM)יוקרתי, וכשהגענו לתמונה שהיא מספרת לאמא חצי ממברשת שיער הערווה שלה לא התאפקתי ושאלתי "תגידי, לרונית יש מברשת ערווה או שהיא מגולחת?".

"יש," אמא חייכה, "מעוצבת בצורת לב, למה?".

"סתם" עניתי, מחייך.

"רק שתדע," והחיוך שנמתח על פניה של אמא רמז לי שהיא הבינה בדיוק איזה סתם אני מתכנן, "שבועיים אני צריכה ללכת ככה ואחרי כל שבוע אני צריכה להתייצב אצל המלכה לבדיקה שלא הורדתי גם את החצי השני!" היא קרצה לי.

***

לרגע עצרתי מול דלת הכניסה לבית של רונית המנהלת, לידי עמדה רננה. "מתרגש?" היא שאלה אותי, מחייכת.

"קצת" עניתי, מנסה להשמע אדיש אבל האמת שהיו לי פרפרים בבטן, רונית, המנהלת המיתולוגית של התיכון, הייתה אימת התלמידים. הייתי תלמיד טוב בתיכון, אפילו ציונים מעל הממוצע ולמדתי במגמה ראלית, אבל גם הייתי שובב והרבה פעמים נשלחתי למנהלת והעֲמִידָה הזאת מול הדלת הזכירה לי את אותם פעמים שעמדתי מול דלת המשרד שלה, את הפרפורים בבטן כשחיכיתי שהיא תקרא לי, את הישיבה מולה, היא על כסא המנהלים הגדול שלה מאחורי שולחן העץ הגדול והכבד ואני על הכסא הקטן שמצידו השני, נוזפת בי באותה מבט קשוח שלה, את העונשים שהענישה אותי, לא פיזיים אבל חינוכיים, כמו שהיא קראה להם, ויאמר לזכותה שלמרות הקשיחות, הפחד מפניה ועונשים בְּסַךְ הַכֹּל היא הייתה מנהלת הוגנת וכשהגיע היא גם ידעה ללטף.

כרבע שעה אחרי ישבנו בסלון שלה ושתינו קפה עם עוגת שוקולד שהיא הכינה, לכאורה פגישה סתמית שבעיקר היא רצתה לשמוע מה קרה איתי אחרי שסיימתי תיכון ושמחה לשמוע שהתקבלתי ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב.

ידעתי שרונית היא אלמנת צה"ל וגרה לבד, הבת שלה רופאה בבית חולים יוספטל באילת, וניצלתי את הזמן כדי לבחון אותה מחדש. רונית בערך בגיל של אמא שלי, שמורה במצב מצויין, גזרה חטובה, שדיים גדולים, שיער אסוף בצמה, לבושה בחולצת טריקו לבנה רחבה ומכנסיי ג'ינס מעט צמודים, לא יותר מדי, ולדעתי רננה הכינה אותה לקראת טקס ההשפלה שיבוא, רגליים ארוכות יחסית והיא נועלת בנעלי עקב סטילטו אדומות המהודקות לקרסוליה בחגורת עור אדום רחבה.

מישהו היה צריך להתחיל ולי עדיין היו מעט פרפרים בבטן ומשכתי זמן אז היא נתנה את אות הזינוק, "רננה שיבחה מאד את הרענון שְנָתַתָּ לה" היא התחילה.

"רננה אמרה שגם את רוצה רענון" עניתי.

"רוצה" היא ענתה בקצרה והשפילה עיניים, כאילו עוברת למוֹד (Mode) של נשלטת.

"רננה הסבירה לך מה זה אומר?"

"הסבירה"

"מה היא הסבירה?"

"שאתה תהיה השולט ואני הנשלטת, שאתה תוכל לעשות לי כל מה שבא לך, הכל, עד הסוף"

"ואת מסכימה?"

"מסכימה," ונראה לי שלרגע היא הסמיקה, "מסכימה שתעשה לי הכל, בלי הנחות סלב," היא חייכה והמשיכה, "אני מסכימה שתשפיל אותי ותכאיב לי, כמו שעשית לרננה ואפילו יותר, יש עוד כמה צעצועים מעניינים במרתף שלי שאתה יכול לנצל לטובת זה".

"רננה אמרה שאת רצית שהיא תצלם את הסשן," חייכתי אליה, "לצורכי תחקור" הוספתי מייד עם קריצה.

"כן," והיא קמה, ניגשה לפינת החדר והביאה מצלמת וידיאו משוכללת וחצובה, "תמיד אני מצלמת את הסשנים, באמת לתחקור, אם תהיה טוב כמו שרננה אומרת אני אראה לך את הסשן עם אמא שלךָ" היא עקצה ואני חושב שזה היה הרגע שבבת אחת אותם פרפרים שעדיין נשארו לי בבטן עפו ונעלמו והפכתי לשולט שלה.

"היא אמרה לך מה היה התנאי שלי?"

"כן, שהיא תהיה העוזרת שלךָ ושהיא תהייה עירומה".

"אז למה את מחכה? אנחנו מתחילים!" פניתי לרננה בקול נוזף, "ונשאר לנו רק לתת לך שם ומילת בטחון," חייכתי לעבר רונית כשרננה התחילה להתפשט, "סו-שף," חזרתי לרננה שבדיוק הורידה את החזיה שלה, "תזכירי לנו איך אני קורא לך כשאת באה לרענון?"

"המורה השרמוטה" היא ענתה ועברה להוריד את התחתונים.

"ולאמא שלי, בסשן?"

"האמא השרמוטה"

"אז את," פניתי לרונית כשרננה עמדה עירומה והתחילה לצלם, "תהיי הערב המנהלת השרמוטה! ברור?".

"כן"

"כן מה!?!" נבחתי עליה כמו מ"כ טירונים.

לשניה היא התבלבלה ואז הסמיקה, "כן אדוני" היא בלעה רוק, "סליחה אדוני".

"אין סליחה, הרווחת עונש ראשון" הודעתי לה בקשיחות, "ועכשיו תעמדי לפני בעמידת כניעה, סו-שף, תסבירי לה איך לעמוד"

"אני יודעת, אדוני" היא נעמדה מולי בפישוק קל כשכפות ידיה משולבות על העורף והמרפקים משוכים לאחור.

"הרשתי לך לדבר?!" שוב נבחתי אליה, "הרווחת עונש שני" הודעתי לה בקשיחות עוד לפני שהספיקה לענות וקמתי ונעמדתי מולה.

"תחזיקי!" הרמתי את חולצת הטריקו שלה עד שנחשפה החזיה שלה ושדיה הכלואים בה. היא אחזה, נראה שרננה הכינה אותה לזה כי היא ידעה בדיוק מה אני רוצה ממנה ואיך לאחוז ולא להסתיר, הכנסתי אצבע מתחת לאותו פס בד שמחבר בין שני הגביעים (Cup-ים) של החזיה שלה, "את מצלמת?" שאלתי את רננה ולמשמע ה-"כן", ובלי לפתוח את החזיה, הרמתי אותה במשיכה למעלה ושחררתי את שדיה הגדולים, פתחתי את הכפתור במכנסי הג'ינס שלבשה ואחריהם את הרוכסן, אחזתי בהם מהצדדים יחד עם התחתונים ובמשיכה חזקה הורדתי לה אותם עד הברכיים, חושף את מברשת שיער הערווה שאמא סיפרה לי עליה, מברשת מעוצבת בצורת לב ומגלה שהיא לובשת גם גרבי רשת אדומים המהודקים סביב ירכיה.

הבטתי במנהלת המיתולוגית, עומדת לפני כשהיא אוחזת בידיה את החולצה והחזיה וחושפת את שדיה ומכנסיה מופשלים וערוותה חשופה, מברשת שיער הערווה המעוצבת ובעיקר שפתי הכוס הכהות והנפוחות שפס ורוד נוצץ חוצה ביניהם, הסימן הבדוק שמה שאני עושה לה מגרה אותה. "המנהלת השרמוטה," חייכתי אליה, "אני אוהב את השרמוטות שלי מקושטות יותר" ובלי לחכות  פניתי לרננה, "סו-שף, את השפתון!".

רננה הוציאה שפתון מהתיק שלה ומסרה לי אותו, שפתון אדום לוהט שהכנו מראש אצלה בבית. את השפתיים נתתי לרננה למרוח לה, אני רוצה שרמוטה לא ליצן, אבל את עטרות הפטמה כבר אני מרחתי לה, אוחז בציצי הרך, ממזמז וצובע וכשסיימתי עם השדיים עברתי לשפתי הכּוּס, צובע גם אותם באותו אדום לוהט ומבליט, צובע ודוחף אצבע, בודק שמן ומרגיש איך היא נמתחת, "תרגעי שרמוטה, רק בודקים לך שמן" גיחכתי.

כל הזמן הזה רננה הסתובבה סביבנו וצילמה מכל זוית אפשרית, "המנהלת השרמוטה, הגיע הרגע לרדת למרתף ההפתעות שלךְ" חייכתי אליה, "ותדאגי שהציצים שלך לא יוסתרו והתחתונים והמכנסיים לא ירדו, ברור?!" ואת הברור התקיף לקחתי ממנה, ככה היא הייתה שואלת אותנו אחרי שהייתה מסבירה משהו.

"כן, אדוני" היא בלעה רוק וענתה.

"אז קדימה" טפחתי על ישבנה החשוף והיא התחילה את מצעד ההשפלה שלה, ואין ספק שלרדת במדרגות כשהתחתונים והמכנסיים מתוחים בין הברכים ומגבילים את הצעדים ובו בזמן להחזיק בחולצה מורמת שיראו לךָ את הציצים זאת השפלה, מצעד שרננה דאגה לתעד עבורה.

"המנהלת השרמוטה, תתפשטי!" הודעתי לרונית כשהגענו למרתף ואני התחלתי לבחון אותו. אין ספק שאמא צדקה, המרתף היה גדול ומצוייד להפליא.

בצד אחד ראיתי את הסד שאמא הייתה מכופפת וצווארה ופרקי כף ידה תפוסים בו בזמן שרונית הענישה אותה עם מחבט קריקט. בצד השני ניצב ה-X הגדול מקרש עבה שהיה אפילו יותר גדול ממה שחשבתי כשראיתי במצגת את אמא מחוברת אליו בתנוחת הנשר, עומדת עירומה וידיה ורגליה מתוחות אל פינות הקרשים. תלויים על הקירות ומונחים על השידה ניצבו שפע אביזרים: שוטים, מוטות במבוק דקים ומחבטים להצלפה, אביזרי ריסון וקשירה, קולרים, אזיקים ומפשקים, סטראפאונים, ויברטורים ותותבים בגדלים שונים, חוסמי פה ופקקים אנליים ואפילו מכונת התספורת שאיתה היא הורידה לאמא חצי ממברשת שיער הערווה שלה, וכולם כאילו מזמינים להשתמש בהם.

"המנהלת השרמוטה," פניתי אליה כשהיא נצבה מולי כשכל לבושה הם נעלי העקב האדומות וגרבי הרשת האדומים הצמודים לרגליה והוסיפו עוד מימד זנותי למראה שלה, עומד זקופה באותה עמידת כניעה ומותחת מרפקים לאחור, מבליטה את שדיה שאומנם כבר לא זקופים אבל עדיין מגרים, ורק המבט מושפל כיאה לנשלטת העומדת בפני השולט, "הגיעה הזמן להשבע אבל לפני זה אני רוצה להראות לך מה מחכה לךְ ולתת לךְ צ'אנס לחשוב שוב אם את רוצה, אז על הברכיים!" הצבעתי על הרצפה לפניי, "ועכשיו," המשכתי כשהיא ירדה על ברכיה לפניי, "תורידי לי את המכנסיים" והיא שלחה ידיים והתחילה לפתוח את החגורה.

ראיתי את המבט בעיניה כשגמרה להוריד לי את הנעליים והמכנסיים וראתה את האוהל שהתרומם בתחתוני הבוקסר שלי, מבט מעריך, "עכשיו התחתונים" המשכתי כשאני מוריד בעצמי את חולצת הטריקו שלבשתי ו…"וואו" שמעתי אותה ממלמלת כשהורידה לי את התחתונים וחשפה את אייל הברזל שלי, 18+ סנטימטר של זקפה גברית עבה ונוקשה, "וואו" היא חזרה שוב בלחש וראיתי את החיוך על שפתיה של רננה.

"עכשיו, אחרי שראית, האם את רוצה להמשיךְ?"

"כן, אדוני," ושמעתי את התשוקה בקולה, "המנהלת השרמוטה רוצה להמשיךְ"

"אז תשבעי!"

"המלך איתי," היא התחילה, "אני נשבעת לציית לךָ ללא תנאי בסשן הזה," ולמרות שהיא הדגישה את ה-'בסשן הזה' לא תיקנתי אותה, תמיד אפשר להשביע אותה בגלל זה מחדש, "לעשות כל מה שתצווה עלי במהלך הסשן, אני מצהירה שאני עושה את זה מרצוני החופשי ולא יהיו לי כל תלונות לאחר הסשן, ואני מאשרת לךָ להעניש אותי ו/או להשפיל אותי ללא זכות ערעור, ולאות כניעתי לךָ אני מגישה לךָ את ישבני כדי שתוכיח עלי בעלות" והמנהלת המיתולוגית הסתובבה והפנתה את ישבנה לעברי, התכופפה קדימה ונשענה על המצח, שלחה ידים לאחור ופישקה את פלחי ישבנה, פותחת בפניי את הדרך לרקטום שלה.

"את מצלמת?" שאלתי את רננה כשאני נעמד מעל ישבנה כשגופה בין רגליי והתחלתי לרדת, לכופף את ברכיי עד שראש הזין המתוח שלי נשק לפי הטבעת שלה, "מכאן, מקרוב" הדרכתי את רננה בזוית הצילום שתראה הכי טוב את החדירה והתחלתי ללחוץ.

בהתחלה פי הטבעת שלה התנגד, חסם, אבל נעיצה חזקה והחומה נפרצה וראש הזין שלי מתח וחדר לפי הטבעת ו"פאק" חרישי נפלט מבין שיניה הנושכות את שפתיה.

"להפסיק?" עצרתי לרגע כשחצי מהזין שלי נעוץ בישבנה.

"לא!" וזה היה לא החלטי, "לא, אדוני המלך, המנהלת השרמוטה לא אמרה את מילת הביטחון, המנהלת השרמוטה מזמינה את אדוני להמשיך, המנהלת השרמוטה רוצה ללכת עד הסוף" ולמרות ששמעתי את הכאב בקולה היה שם גם המון יצריות ותשוקה והמשכתי, דוחף את כל הזין עד הסוף, לרגע עצרתי, נתתי לפי הטבעת שלה להתרגל "למי יש בעלות עליךְ?" שאלתי אותה.

"לךָ, המלך איתי" היא צווחה במהירות, "לךָ אדוני יש בעלות עלי!" היא שחררה מעט מהכאב שהיה עצור בתוכה, "כן, התחת שלי עומד לרשותךָ! תוכיח לי מי פה האדון, בבקשה, תְּקַבֵּעַ עלי בעלות" אז אחזתי חזק במותניה והתחלתי לזיין אותה.

הרגשתי את החום המתחיל להתפתח סביב פי הטבעת שלה, חום שיצרוב ויכאב לה עוד הרבה אחרי שאגמור לזיין, אבל לא היה אכפת לי, תקבע עלי בעלות היא ביקשה וקביעת בעלות היא תקבל. רגע ארוך זיינתי אותה ככה והיא לא הוציאה הגה אבל אז, בבת אחת, זה השתנה עם "המנהלת השרמוטה מבקשת רשות לגמור".

האמת שהיא הפתיעה אותי, לא ציפיתי שהיא תגמור, ברור שזה כאב לה, אבל מסתבר שגם אצלה חבויה מזוכיסטית קטנה, גם היא אוהבת לחטוף בתחת, יכולתי להגיד לה "לא" ולסחוט ממנה עונש נוסף אבל ריחמתי עליה ו…"המנהלת השרמוטה, רשאית לגמור" אמרתי בקול רשמי כאילו הייתי פקח במגדל פיקוח ו…"כן, השרמוטה גומרת!" היא צווחה והרגשתי את הרעד העובר בגופה ואני חושב שגם כיווצים בפי הטבעת, "כן, תודה אדוני המלך, השרמוטה גמרה" היא התנשפה ואני המשכתי.

הצלחתי להעניק לה עוד אורגזמה אחת לפני שגם אני גמרתי, לפני שמילאתי את התחת שלה באותו נוזל גברי לבן, סמיךְ וחמים.

יצאתי ממנה וכחלק מתהליך ההשפלה שלה ניקיתי את שאריות השפיך שהיו על הזין שלי בפלחי ישבנה. "עכשיו קומי" פקדתי עליה והיא נעמדה מולי באותה עמידת השפלה. "השפתון!" שלחתי יד אל רננה והיא הגישה לי שוב את השפתון, עברתי מאחורי רונית ורשמתי לה על הגב התחתון "איתי ביקר כאן" והמשכתי את ה-ן ב-כאן עם חץ שמצביע על פי הטבעת המיוסר שלה.

ניגשתי לשידה ובחרתי קולר עבה וענדתי אותו לרונית על הצוואר וכשסיימתי הקפצתי לה את השדיים, "אני אוהב להקפיץ חזה" ציחקקתי כשאני תופס בפטמה, מושך ומרים את השד הגדול שלה ונותן לו ליפול חזרה בקול מחיאה. רונית הסמיקה וראיתי אותה בולעת רוק אז המשכתי ועשיתי את זה שוב, בשד השני.

"המנהלת השרמוטה" נעמדתי שוב מולה, "הגיע זמן העונש הראשון" חייכתי אליה, "ובשביל זה אני צריך אותךְ תפוסה בסד, אני בטוח שאת יודעת מה את צריכה לעשות" והחיוך שלי התרחב.

רונית ידעה בדיוק מה נדרש ממנה, הרבה פעמים היא הסבירה לנשלטים ונשלטות שלה איך לעמוד ועכשיו היא עשתה בדיוק את מה שהיא דרשה מהם, חלקו העליון של הסד היה פתוח והיא ניגשה ונעמדה לפניו בפישוק קל, התכופפה קדימה והניחה את צווארה ופרקי כף ידיה במקום המיועד להם ואני ניגשתי, הורדתי בזהירות את החלק העליון ותפסתי אותה שלא תוכל להוציא את הצוואר והידים ונעלתי את הסוגר. "חסר עוד קישוט" גיחכתי חיברתי מצבטי פטמות לשדיה ואל כל אחד מהם חיברתי משקולת קטנה שמשכה ומתחה עוד יותר את השדיים התלוים תחתיה, "המנהלת השרמוטה, מה שעשית לאמא שלי זה יהיה העונש שלךְ" עצרתי לרגע, נותן לה לעכל, "זוכרת מה עשית לה?".

"אהה, לא זוכרת, אדוני, גלגל המזל הוא שקובע, אדוני" היא הסמיקה והביטה לעבר גלגל מזל גדול שעמד מול הסד מחולק לפלחים בצבעים שונים ועל כל פלח מצוייר אביזר הענשה ומספר, "מסובבים את הגלגל ועל מה שהחץ נעצר ומצביע זה העונש" היא הסבירה.

"סו-שפית, תְּסוֹבְבִי!" הוריתי לרננה שעמדה וצילמה והיא סובבה, לרגע הגלגל הסתובב, משמיע קולות נקישה, ואז נעצר, מצביע על ציור של מחבט עור צר ולידו המספר שבע (7). ציחקקתי, "זיבן איז אַ ליגן (7 הוא שקר)" לחשתי ביידיש את מה שסבתא לאה הייתה תמיד אומרת.

ניגשתי והורדתי מהקיר את המחבט, ידית עץ שחורה שאליה מחוברת רצועת עור שחורה ברוחב 4 עד 5 סנטימטר. רונית סידרה בינתיים את עמידתה, מרחיבה מעט את הפישוק, מתכוננת.

את ארבע ההצלפות הראשונות הנחתתי על ישבנה, שתים לכל פלח, צובע פסים רחבים אדומים על העור הלבן. אלה לא היו המכות הכי חזקות שיכולתי, וראיתי אותה חורקת שיניים ולא מוציאה הגה, אבל הם היו מספיק חזקות כדי שיראו בשפת הגוף שלה שכואב לה.

ההצלפה החמישית כבר הייתה סיפור אחר, היכיתי אותה בין הרגליים, "פאק!" רונית צרחה בכאב כשרצועת העור מחצה את שפתי הכוס הרגישות שלה וראיתי איך היא מנסה לשחרר את ידיה התפוסות בסד כדי לאחוז במקום הכואב אך ללא הצלחה, "פאק!" היא התנשפה, רוקעת ברגליה ומשפשפת את ירכיה זו בזו, והפעם היה משהו נוסף לכאב בקולה, "פאק! פאק! פאק!" היא צרחה כשעוד מכה נחתה על אותו מקום רגיש וכואב בין רגליה, "אימא'לה" היא צרחה כשהיא משפשפת חזק את ירכיה זו בזו ואז באה ההפתעה, "בבקשה, המנהלת השרמוטה מבקשת רשות לגמור" היא צרחה באקסטזה.

"עוד לא!" לא הִרְשֵׁיתִי לה והצלפתי עוד מכה בדיוק לאותו מקום ו…"עכשיו!" אישרתי לה ולא חיכיתי, הייתי מיוחם בטרוף, "תצלמי איך אני משחיל ת'מנהלת" צרחתי לעבר רננה כשאני נצמד לרונית מאחור, "צלמי מקרוב! שיראו" הדרכתי אותה כשאני מצמיד את ראש הזין הנוקשה אל בין שפתי הכוס הנפוחות של רונית, וברגע שראיתי את רננה מצלמת מקרוב התחלתי לדחוף לה, לאט, סנטימטר אחר סנטימטר של זקפה גברית גדולה, עבה ובעיקר נוקשה, מחליק לתוך הכּוּס ומרגיש את התכווצויות הגמירה המרעידות את הנרתיק הכל כך משומן שלה.

כל ה-18+ סנטימטר של הזין שלי היו נעוצים עמוק בתוכה, תקעתי אותה עד העצם ועצרתי. רונית גמרה, הרגשתי וגם שפת הגוף שלה צעקה את זה. "גמרת?" הפלקתי לה על פלחי ישבנה בשתי ידיי, לא כל כך חזק אבל מצלצל.

"כן," היא התנשפה, "כן אדוני, כן, המנהלת השרמוטה גמרה" ושמעתי את ההנאה בקולה.

"פעם הבאה אני רוצה שכולם ישמעו את זה!".

"בטח אדוני, השרמוטה תודיע, השרמוטה מבטיחה".

"את יודעת שאני כאן בשבילךְ" אמרתי לה את מה שהיא הייתה אומרת לי בכול שיחת נזיפה והתחלתי לפמפם אותה.

"תודה אדוני, המנהלת השרמוטה מודה לאדוני, אם יורשה לי להגיד גדול השטרונגול שאדוני דחף לשרמוטה שלו, ענק! המנהלת השרמוטה אוהבת את מה שאדוני דחף לה".

שלחתי ידיים והתחלתי לנדנד את המשקולות התלויות על מצבטי הפטמה ואיתם את שדיה ולא הפסקתי לפמפם, לזיין, חזק, יוצא כמעט עד הסוף ותוקע חזרה באבחת אגן חזקה ובכל פעם כזאת מרעיד את גופה וסוחט ממנה אנחת הנאה קולנית, מדהיר אותה אל האורגזמה הבאה שלה שלא אחרה לבוא. "המנהלת השרמוטה מבקשת רשות לגמור" היא צרחה ואני אשרתי לה, שולח אותה לעוד גמירה מטלטלת ו…"המנהלת השרמוטה גומרת" היא צרחה באקסטזה והרגשתי בזין שלי את הכיווצים החזקים בנרתיקה, "כן, הנה, עכשיו, עכשיו! המנהלת השרמוטה גמרה" היא התנשפה בכבדות ואני המשכתי.

נתתי לה גם את האורגזמה השלישית לאותו זיון, כשהיא ביקשה רשות לגמור לא נתתי לה, גם הר הגעש שלי עמד להתפרץ ורציתי ביחד, רציתי ביחד וקיבלתי ביחד, "עכשיו!" צרכתי כשהרגשתי איך הלבה שלי מטפסת לראש הר הגעש, "עכשיו, הנה, קחי!" אחזתי חזק במותניה, תקעתי את עצמי הכי עמוק שאפשר ונתתי להר הגעש שלי לפלוט את ים הלבה שלה, למלא את הכּוּס של המנהלת המיתולוגית של התיכון בשפיך החמים שלי.

לא נתתי לה הרבה זמן להתאושש, פתחתי את הסד והורדתי אותה למצוץ לי, להעמיד לי אותו מחדש.

"תגידי," פניתי לרננה בזמן שרונית מצצה לי, "את היית כאן בסשן עם אמא?".

"כן, צילמתי" היא חייכה.

"וכשאמא הייתה מחוברת לסד, מי סובב את גלגל המזל?"

"אהה, אני".

"אז את היית שותפה לדבר עבירה" חייכתי אליה חזרה, "רצחת וגם ירשת, הפסדת אותה וגם עמדת ועזרת".

"אהה, כן, מצטערת" היא השפילה עיניים.

"זוכרת שאמרת שאם אני אהיה מרוצה אני מוזמן לתת לך טיפ? אז עכשיו אני מרוצה ולא מרוצה ובתור טיפ, אם תרצי כמובן, אני מוכן לתת לך מקל וגזר".

"מקל וגזר?" היא שאלה בקול מתפלא.

"כן, קודם מקל, עונש על זה שהיית שותפה לדבר עבירה, ואחר כך את הגזר שביקשת" ועשיתי את אותה תנועת יד גסה שהיא עשתה בזמנו.

"אהה, אפשר קודם לדעת איזה עונש?" היא שאלה בקול מתחנחן.

"את יודעת," חייכתי לעברה והרגשתי איך הזין הולך ותופח בפה של רונית, "מחוברת לסד, גלגל המזל יקבע מה"

"אני יכולה להתיעץ עם חברה טלפונית?" היא ציחקקה.

"את יכולה להתיעץ עם הצלמת שתצלם אותךְ למזכרת" צחקתי והצבעתי על רונית שמוצצת.

רננה עמדה בפישוק רחב, מכופפת קדימה וצווארה ופרקי כף ידיה תפוסים בסד. כן, זה מה שהבוסית שלה המליצה לה וזה מה שהיא בחרה לעשות. "המנהלת השרמוטה, תסובבי ת'גלגל" פניתי לרונית שעמדה וצילמה והצבעתי על גלגל המזל. רונית סובבה, חזק, הגלגל הסתובב במהירות, משמיע את אותן נקישות כשהחץ עבר בין הפלחים הצבעוניים שעליו ומאט עד שכמעט נעצר, חזר שתי נקישות לאחור עוד אחת קדימה והצביע על פלח צבוע כחול ועליו מצוירים שוט סוסים ורשום ארבע (4).

את שתי ההצלפות הראשונות הפלקתי לה על התחת, חבטה על כל פלח ישבן שהשאירה סימן אדום בולט על העור הלבן, הצלפות שגרמו לה לחרוק שיניים, לנשוך שפתיים ולפלוט גניחת כאב מוחרשת, אבל כמו עם רונית הפתעתי אותה כשאת המכה הבאה שלחתי למקום הכל כך רגיש, עם אותה פיסת עור שבקצה השוט הפלקתי לה על שפתי הכוס הכל כך מגורות שלה, לא חזק מדי ועדיין "אימא'לה!" היא צרחה בכאב, "אימא'לה, אני לא מאמינה" ואל הכאב התווספה התשוקה, "אימא'לה, זה בא לי!" היא שיפשפה בחוזקה יָרֵךְ לְיָרֵךְ, "זה בא, זה בא, זה בא" היא חזרה על זה במהירות אז הצלפתי בה שוב, באותו מקום רגיש שלה בין הרגליים וזה שלח אותה בסערה השמימה עם "כן!!" ארוך ומתגלגל של אשה שגומרת ו…כמו עם רונית גם הפעם לא התאפקתי, "והנה מגיע גם הגזר" הכרזתי בקול ונצמדתי מאחוריה, אחזתי חזק במותניה ובאִבְחַת אגן חזקה שִׁגַּלְתִּי אותה.

"כן, תודי, כזה שטרונגול כבר מזמן לא חטפנו" רננה צרחה לעבר רונית אחרי אורגזמה שטלטלה את גופה, "תודי, תודי, צדקתי, נכון?"

"צדקתְ" רונית ענתה כשהיא מסתובבת סביבנו ומצלמת וכשהיא התקרבה עם המצלמה מהצד אל אזור האגן שלי זיינתי את רננה בתנועה איטית, ב-Slow Motion, שיראו טוב איך הזין שלי נכנס ויוצא בתוך הכּוּס שלה.

רננה גמרה עוד פעמיים לפני שגם אני גמרתי, פורק בהנאה את בקבוקיי המלאים עמוק בכּוּס הגועש ורוגש שלה ואחרי ששיחררתי אותה הורדתי את רונית למצוץ לי ולהעמיד לי מחדש. "טיפ מְסַפֵּק?" שאלתי את רננה עם חיוך גאה על פניי כשאני מחזיר לה את המצלמה.

"טיפ מְסַפֵּק, מוצ'ו (Mucho) מְסַפֵּק" היא חייכה אלי באותו חיוך זימתי של מי שקיבלה את עונתה והתחילה לצלם את רונית מוצצת.

"המנהלת השרמוטה, הגיע הזמן לעונש שני ובשבילו אני צריך לחבר אותך לדבר הזה" הצבעתי על אותו X גדול מעץ כשהרגשתי ששוב עומד לי, "אני בטוח שאת יודעת איך לעמוד" חייכתי אליה בעוקצנות.

רונית ידעה. הבטתי בה עומדת בתנוחת הנשר, עומדת בפישוק רחב על נעלי עקב הסטילטו הדק שלא ירדו מרגליה לאורך כל הסשן וידיה מורמות ומוטות לצדדים לאורך קורות העץ, מחכה שאבוא לקשור אותה. קודם חיברתי את קרסוליה לקורות העץ באותן רצועות עור מרופדות עם אבזם שהיו מוצמדות לעץ בדיוק בשביל זה, אחר כך את פרקי כף ידה ברצועות העור שבחלקו העליון ואז דחפתי כרית גדולה מאחורי ישבנה וגבה, כמו שראיתי שהיא עשתה לאמא, וזה הבליט את ערוותה, ובסוף קשרתי את החגורה מסביב לבטן שלה, מצמיד אותה חזק יותר לאותו X עץ גדול, מונע ממנה לזוז ומהכרית ליפול.

פסעתי שנים שלושה צעדים אחורה והבטתי בה, אין ספק שהתנוחה שבה היא קשורה מחרמנת בטרוף והזין שלי ניצב בגאון, ארוך עבה ומתוח שלדעתי אם היינו מודדים אותו הייתי קובע שיא חדש של זקפה שנמתחה עוד יותר כשרננה צילמה אותה מקרוב, למזכרת, ו…המבט של רונית היה נעוץ בה, בזקפה הנוקשה, מבט חושק, מתאווה, מבט של אשה שרוצה.

ניגשתי אליה, תפסתי לה בפטמות הנוקשות, משכתי וצבטתי, ראיתי על פניה שכואב לה. "המנהלת השרמוטה," חייכתי אליה, חיוך ציני כזה, "את יודעת, כשהיינו בתיכון לא העזנו לקרוא לך בשם הפרטי, רק המנהלת! גם שלא בפניך, גם כשכעסנו, ואני חושב אם לא יותר נכון עכשיו לקרוא לך רונית השרמוטה?"

"עכשיו אתה האדון שלי והאדון יכול לקרוא לי איך שבא לו" היא הסמיקה.

"בעצם, במחשבה שניה, אולי יותר נכון רונית המנהלת השרמוטה, את יודעת, כמו בספר ילדים ההוא נוריקו-סאן הילדה מיפן" ציחקקתי, "כן, יותר עדיף, רונית המנהלת השרמוטה, אמא שלי אמרה לי, מניסיונה האישי," והדגשתי במיוחד את ניסיונה האישי, "שלפעמים עונש השפלה כואב יותר מעונש פיזי, כואב יותר מחבטות מחבט קריקט בתחת, את זוכרת איך השפלת אותה?"

"כן אדוני" ושמעתי רעד בקולה.

"איך?"

"גזזתי לה חצי מברשת שיער ערווה ודרשתי ממנה ללכת ככה שבועיים ולבוא אחרי כל שבוע לביקורת אצלי, שתראה לי שהיא לא הורידה גם את החצי השני או עיצבה מחדש" היא הסמיקה.

"אז זה בדיוק העונש שאני הולך לגזור עליך, לגזוז לך חצי ממברשת שיער הערווה המעוצבת שלך, כולל השבועיים והביקורות! את רוצה להגיד את מילת הבטחון שלךְ?"

"לא אדוני," היא ענתה במהירות בקול נעלב, "אף אחד לא יגיד שרונית המלכה השרמוטה לא יכולה לעמוד במה שרונית המלכה עושה לנשלטות שלה!" היא השלימה במין גאווה.

חייכתי, יש לה ביצים לרונית, חשבתי שהיא תנצל את הפתח שפתחתי בפניה אבל היא העדיפה לעמוד במילה שלה, ללכת עד הסוף. "סו-שפית," פניתי לרננה, "את מכונת התספורת!"

רננה הגישה לי אותה. "צלמי!" ציוויתי עליה וירדתי על ברכיי לפני רונית, עיניי בדיוק בגובה הכוס ומברשת שיער הערווה בצורת לב. מכונת התספורת זימזמה ורטטה ולא רק אותי הטקס הזה חירמן, גם אותה! ראיתי את טיפות מיץ הכוס שלה נוזלות לאורך הירך הפנימי. קודם חציתי את מברשת שיער הערווה שלה המעוצבת בצורת לב, גוזז פס הפרדה צר בדיוק מעל חריץ הכוס שלה, מחלק את הלב לשנים, וראיתי את הרעד העובר בגופה כשהרגישה את הברזל הרוטט נוגע בגופה, אחר כך התחלתי להוריד פסים צרים מחצי הלב הימני, לא ממהר, מתענג על הרגע, חושף לאט לאט את אותו עור לבן שקודם כיסו שערות הערווה.

רטט מכונת התספורת כל כך קרוב לשפתי הכוס המגורות כל כך הוסיפו לתחושת הגירוי שלה, רונית התגרתה בטרוף, טיפטוף טיפות צוף תאוותה מהכוס רק התגבר, צוף ריחני של אשה מיוחמת, וכך גם אני, עמד לי כמו שהרבה זמן לא עמד לי, לדעתי עברתי את ה-19 סנטימטר בקלות! אייל ברזל גדול המוכן לפיצוח ורציתי לדפוק, לזיין, וזה בדיוק מה שעשיתי, ברגע שגמרתי לספר את חצי הלב שלה ורננה גמרה לצלם נצמדתי אליה, כמו שהיא קשורה ומוצמדת ל-X העץ הגדל, מועך את שדיה עם החזה שלי ואפילו בלי לכוון, הזיין שלי כאילו הוביל את עצמו לבדו, "אני רוצה לשמוע אותך גומרת, בקול!" לחשתי לה והשחלתי אותה!

זיון כזה לא היה לי הרבה זמן אם בכלל, שנינו שברנו שיאים באותו ערב, היא את כמות הגמירות לזיון (ככה לפחות היא אמרה לי אחר כך), הראשונה הייתה כבר ברגע שהשחלתי אותה ועוד לפני שהתחלתי לפמפם, "כן! הנה! גומרת!" היא הכריזה בקול והרגשתי את הכיווצים בנרתיקה, הסימן בשבילי שהיא לא מזייפת, ואחר כך סדרה אין סופית של גמירות, ואני? אני את שיא הזמן שהחזקתי מעמד בכוס של אשה עד שגמרתי, למרות שהייתי מיוחם בטרוף הר הגעש שלי סרב להתפרץ ואייל הברזל נשאר מוצק כפלדה מחוסמת אז זיינתי אותה בלהט, מחול יצרים בשיאו, שנינו מתנשפים בכבדות, מזיעים וממשיכים, אני לזיין, לדפוק, והיא לחטוף ולגמור, לא שוכחת כמובן להודיע.

לכל דבר טוב יש סוף, וטוב שכךְ כי אחרת אחד מאתנו עוד היה מקבל שבץ. התנשפתי כבר כמו קטר של רכבת עמוסה המטפסת בקושי במעלה המסילה לירושלים ועדיין המשכתי אבל אז זה הגיע, הרגשתי את הלבה עולה ומטפסת ובמין אינסטינקט בלתי מוסבר לחשתי לה "אני דופק אותך המנהלת", הצמדתי את שפתי לצווארה והענקתי לה את נשיכת האהבה, מצצתי והטבעתי את סימן בעלותי בצורת היקי סגול, ו…גמרתי! את כל ארגז הפעולה המלא שלי רוקנתי עמוק בכוס שלה, בכוס של רונית, המנהלת המיתולוגית שלי מהתיכון.

אחרי כזה זיון היה ברור שהסשן מיצה את עצמו אבל לפני ששחררתי אותה לקחתי את השפתון ורשמתי לה על הבטן התחתונה "איתי ביקר כאן, פעמיים" והוספתי את החץ המפורסם המצביע על הכוס שלה, "צלמי" חייכתי אל רננה ורק אחר כך שיחררתי את רונית והודעתי ש"תם הטקס".

רונית הזמינה אותנו לקפה עם עוגה ושיחת סיכום, "אני נשארת ככה, עירומה, שתוכל להנות מהגרפיטי שלךָ" היא הוסיפה פיתוי. רננה התנצלה שכבר כמעט חצות והיא חייבת להיות בבית כשבעלה חוזר (ואין לה חשק לחטוף ריתוק), אבל אני נשארתי.

שתינו קפה קר והפעם לא עוגת שוקולד אלא קרם-שניט, "רננה אמרה לי שזאת העוגה המועדפת עליך" היא חייכה והסבירה, כנראה שהיא שמרה אותה לסיום, אם יגיע לי????. אחר כך היא שיבחה את הרענון שנתתי לה, "עכשיו אני מבינה כמה הייתי צריכה את זה, אתה יודע, אני לא דבורה, לא נולדתי מלכה, התחלתי מלמטה, הייתי שפחה חרופה והתקדמתי אבל כנראה שבאמת עם הזמן השתן עולה לראש והייתי צריכה שיזכירו לי".

"אתה יודע איתי," היא המשיכה אחרי רגע של שתיקה של שנינו, "בדרך כלל לנשלטים שלי יש זין קטן ושלך כל כך גדול שהתגעגעתי לכזה אז אם תרגיש צורך לפרוק לחצים, אתה יודע," ותנועת היד הגסה שעשתה לא השאירה ספק על איזה סוג פריקת לחצים היא מדברת, "אני פה בשבילךָ".

"תודה, אני מבטיח לנצל את ההזמנה" חייכתי אליה, "וגם את, אם תרגישי צורך שיעבירו בך משחולת אני פה בשבילךְ" השבתי באותה מטבע.

"תגידי," פניתי אליה כשהיא ליוותה אותי לדלת, "הביקורת השבועית, אומנם את צריכה לבוא אלי אבל את יודעת, אני גר אצל אמא והיא עובדת מהבית ואם לא נעים לך, בכל זאת את מלכה והיא נשלטת, אני יכול לבוא אליך אבל זה יעלה לךְ" והשתמשתי באותה תנועת יד גסה שלה כדי להבהיר מה המחיר.

"מעדיפה אצלי, אני מוכנה לשלם" היא חייכה.

***

שבוע אחרי הגעתי אל רונית לביקורת. רונית התעקשה שקודם נשתה קפה עם עוגה ואני בטוח שאתם יודעים איזה עוגה היא קנתה, קרם שניט.

ישבנו אצלה בפינת האוכל, מהר מאד התברר לי שרונית יודעת עלינו, הבוגרים, הרבה יותר ממה ששיערנו, דברים בתיכון שעשינו וחשבנו שהיא לא יודעת היא פתאום דיברה איתי עליהם.

ידעתי בדיוק איך הטקס צריך להתקיים, אמא, שהייתה כמה ימים קודם אצל רונית לביקורת, סיפרה לי. "הגיע הרגע לביקורת" חייכתי אל רונית אחרי ששנינו גמרנו לשתות את הקפה וסובבתי את הכסא החוצה. רונית לא הייתה צריכה הסברים, היא קמה ונעמדה מולי, הפשילה את מכנסי הכותנה שלבשה עד הברכיים, הורידה גם את התחתונים עד המכנסיים, נעמדה והרימה את שולי חולצת הטריקו הארוכה שלבשה עד שנחשפה ערוותה, "זה מה שרצית?" היא ציחקקה.

"כן" עניתי, בוחן בקפידה. רונית לא עשתה כלום, כמו שסיפרתי את מברשת שיער הערווה שלה ככה היא נשארה, חצי שלם וחצי חסר, מסופר, אבל במקום שבו גזזתי לה התחילו לצמוח זיפים. "ועכשיו התשלום, תתכופפי לשולחן!" קמתי, הצבעתי על השולחן והתחלתי לפתוח את המכנסיים שלי.

הפעם לא שברנו שיאים אבל היינו קרובים, מסתבר שיש איזו כימיה בזיונים האלה של שנינו ושוב היא גמרה בטרוף ואצלי התפרצות הר הגעש התבוששה להגיע וכשסוף סוף היא הגיעה זאת הייתה התפרצות עוצמתית כאילו שנה לא גמרתי, למרות שרק אמש גמרתי, ואפילו פעמיים, בפגישה מקרית עם תקוה, חברה טובה של מיטל ששמעה שגמרנו ולדעתי גם שמעה ממיטל על ה-18+ סנטימטר שיש לי להציע, שהסתיימה אצלה במיטה.

****

זהו, שוב שגרה, טוב לא ממש שגרה, הקורונה עדיין משתוללת וחיי התרבות לא ממש חזרו ו…נכון, המשכנו במשחקים האלה שלנו, אפילו שיחקנו שוב במשחק הכריכים עם רננה ודורון והפעם גם רונית הצטרפה, כן, רונית המנהלת הפכה אחת מהחבר'ה! גם היא אוהבת לשכב על הגב, לפתוח רגליים ולהרגיש את העלי שלי כותש במכתש שלה ו…אפילו מוכנה לשלם בשביל זה ואצלנו לא משלמים בכסף????, רק שבשגרה כזאת אין ממש מה לחדש, אבל מי יודע? פעם כבר הייתה הפתעה ואולי תהייה עוד אחת (או יותר) ואם תהיה כזאת אני מבטיח מייד לספר לכם ואני מקווה שאתם כבר יודעים, אצלי מילה זאת מילה!