מציצה עם קוביית קרח

שום דבר בי לא הגעיל אותו

פתחתי את הגוגל מאפס בנייד, מחפש את החנות ספרים הזאת.
האוטובוס בינתיים שועט קדימה ואני מבין שעוד שתי תחנות אני צריך לרדת.

לחצתי על הפעמון והתקדמתי לכיוון הדלת האחורית.

בזווית העין ראיתי את הכניסה לחנות מצד שמאל.

האוטובוס עצר, ירדתי בתחנה וחציתי את הכביש.

התקדמתי על שביל שהרחיק אותי מעט מהרחוב הראשי והנה מולי ניצבת החנות.

הדלת הייתה סגורה.

"יכול להיות שפספסתי?"

"יש כמה ספרים שממש בא לי עליהם…"
חשבתי לעצמי בעצב.

דפקתי על דלת הזכוכית והמתנתי.

כעבור שניות אחדות הופיע פרצוף מבוגר בחלון הזכוכית המאובק שבצד.

"פתוח?"

שאלתי.

הוא הנהן, ראשו נעלם ואחרי רגע הדלת נפתחה.

נכנסתי פנימה.

ריח של ספרים ישנים וטחב מילא את נחיריי.

ידעתי לאן ללכת.

הגעתי לכוננית הענקית, מחפש את הספרים שרציתי.

מרחוק שמעתי דלת נסגרת חרישית ומשהו פוגע בחלון הדלת.

הספרים לא היו שם.

הסתובבתי בחזרה כדי לשאול אותו, צועד לי בין ארונות הספרים שלא נגמרים, חצי מהחנות הייתה חשוכה.

השעה הייתה אחרי שבע בערב.

התחלתי קצת להילחץ.

"אממ סליחה?"

שאלתי בהיסוס.

אין מענה.

הרדיו פעל ברקע, נשמע כמו רשת ב'.

האוויר נהיה כבד, המזגנים לא פעלו והיה חם בחנות.

עמדתי במקום.

דלת החנות הייתה מולי, השלט פתוח/סגור היה מסובב על 'פתוח'.

נפל לי האסימון.

הוא נעל אותי בפנים.

בערתי מחום, הרגשתי איך הזיעה מטפטפת לי מהראש לצוואר.

ריח של סיגריות וזיעה חמוצה עלו באפי.

לא הייתי שם לבד, הרגשתי נוכחות מאחוריי.

"מה אתה צריך ילד"?

הקול שלו היה עבה.

"אהה היי, אני מחפש כמה ספרים במתח ואני לא מוצא אותם פשוט…"

"הסתכלת טוב?"

הרעים בקולו, קוטע את דיבורי.

"כ..כן כן, לא מצאתי שם כלום".

"בוא איתי, נסתכל ביחד.. דווקא קיבלתי לאחרונה הרבה ספרים חדשים".

חייך והלך חזרה לאותו כיוון שממנו באתי.

"הוא חזר להיות ידידותי, אתה סתם מדמיין דברים.."

הרגעתי את עצמי.

הלכתי אחריו, בוחן אותו מעט.

ידיים שעירות, כרס לא קטנה, קמטים בפנים.

הוא התכופף מול הספרים, מציץ בנייד שלי שהיה פתוח על 'גלריה' ושוב מחזיר מבטו לספרים.

הוא לא מצא.

"קח משהו אחר".

הפטיר.

"בוא שב לידי, נבחר לך משהו טוב".

מיליון פעמוני אזהרה צלצלו במוחי.

"אל תעשה את זה, קח את הרגליים ותברח, תשבור את החלון תצרח, תשתגע…"

לא הקשבתי לקולות האלה.

הסתכלתי עליו, רואה איך האגודל השמן שלו לוחץ על מקש הכיבוי של הנייד, ואחרי רגע הוא גם מכניס אותו לכיס, טומן אותו עמוק.

"בוא חמוד, שב לידי".

החיוך שלו חושף שיניים צהובות וכתרים.

הוא טופח עם היד שלו על שרפרף נמוך ואני פשוט מתיישב לאט על הכיסא.

"מה בא לך? מותחנים..אימה..?" ואז הוא הנמיך את קולו וליקק את שפתיו: "או שאתה בכלל מעדיף אירוטי…"

"לא..לא ממשנה לי".

גמגמתי.

"סומך עליך שתביא לי משהו טוב".

חייכתי אליו חזרה, העדפתי להרים לו ולשחק במשחק שלו, רק שלא יפגע בי.

אני שבוי שלו עכשיו.

"יש לך חיוך יפה ילד".

החמיא לי.

"תודה".

הוא זז מעט הצידה, שולף ארגז של ספרים ומגזינים אירוטיים.

הוא סימן לי בידו להתקדם ולהסתכל פנימה.

עשיתי זאת.

ועכשיו הוא היה ישוב מאחוריי.

התכופפתי ורכנתי מעל הארגז.

"בטח הוא בוהה לי בתחת".

חשבתי לעצמי, והופתעתי לגלות שהמחשבה הזאת חרמנה אותי.

מצאתי כמה ספרים וחוברות, והתכוננתי לקום.

יד כבדה נחתה על כתפי, מחזירה אותי לשבת.

"יש לי הצעה בשבילך".

הוא אמר, מנסה להסתיר את ההתרגשות בקולו.

"אני לבד פה כל היום, בקושי נכנסים אנשים, הספרים שלי לא זולים, אם תזרום איתי תקבל מה שאתה רוצה בחינם".

שקלתי את ההצעה הזאת ברצינות, לא היה לי הרבה כסף עליי.

גם לא תיכננתי לקנות יותר מדי.

"סבבה".

שמעתי את עצמי אומר.

"ילד טוב".

הוא אמר.

הוא סובב אותי אליו, הוא כבר היה ללא חולצה.

"מתי לעזאזל הוא הספיק?"

שאלתי את עצמי.

הוא תפס אותי בחולצה ומשך אותי לנשיקה.

הלשונות שלנו התערבבו אחד עם השני, הספרים נשמטו לי מהיד, גנחתי.

יד ימין שלו ליטפה לי את הזין שהתחיל להתעורר.

איבדתי את תחושת הזמן, הוא פשוט שאב אותי.

"וואו, הוא מנשק ממש טוב"

חשבתי לעצמי.

הוא עצר לרגע, תולש ממני את החולצה, קורע את מכנסי הברמודה.

מוריד לי את הבוקסר עם הפה.

הזין שלי הכה לו בפנים, הוא נתן לו נשיקה קטנה וסובב אותי עם הגב אליו, מלטף לי את הרגליים שהיו עדין בתוך הסניקרס.

כעבור רגע, הוא כופף אותי והלשון שלו טיילה לי בתוך החור.

"לא!"

מחיתי.

"אני לא כ"כ נקי, לא כדאי לך…"

"סתום ת'פה!"

הוא קטע אותי בצעקה חנוקה.

"לא אכפת לי, אתה מתוק בכל מצב".

הוא המהם מבעד לפיו והמשיך במלאכה.

התחלתי להיאנח בקול  "לעזאזל זה טוב" הרהרתי תוך כדי.

הוא המשיך ואני הגברתי את הווליום.

גנחתי כמו זונה.

הזין  התקשה לי כמו אבן.

הוא לא הפסיק ללקק, ולנשוך, ולהמהם תוך כדי שהוא מלטף לי את הרגליים ואת הפלחים.

תוסיפו לסיטואציה את העובדה שאני לבד עם אדם מבוגר שאני לא מכיר, חנות חצי חשוכה ואף אחד לא יודע שאני פה.

גמרתי.

לכלכלתי לו את הספרים.

הזין שלי השפריץ שפיך לכל עבר.

לא הפסקתי לרעוד ולצעוק, הגוף שלי התעוות מהגמירה וכמעט נפלתי אך הוא רק תמך בי והמשיך ללקק לי את הרקטום כאילו זה גלידה.

כולי הייתי מים, על הרצפה מסביבי הייתה שלולית קטנה.

אינסטיקטיבית הושטתי יד וליטפתי את הפטמות שהתקשו כבר ממזמן.

הוא עבר עם הלשון שלו לשועה וליקק לכל האורך.

הצטמררתי.

הוא אחז בידיי וסובב אותי אליו.

וכעבור רגע  הכניס אותו לפה.

"הממ גמרת מתוק?"

הוא המהם שם למטה תוך כדי שהוא שואב ומוץץ בקולניות.

"אהה אהה מממ כאילו..אהה שת'ה לא יודע…"

הצלחתי לפלוט מבעד לגניחות.

"אוי זה טעים".

הוא אמר.

הוא הגביר קצב, כמו מכונה.

הוא פשוט מצץ לי את הצורה.

פרקי הידיים שלי היו תפוסות בידיו בחוזקה.

הוא שילב כאב והנאה.

הידיים שלי עם זרמי חשמל ועקצוצים, אך מנגד כל הדם הצטבר עכשיו בזין והרגשתי שהצונאמי לא מאחר לבוא. שוב.

הוא מצידו עבר ממציצות לליקוקים, שואב לי את הביצים שהיו כלואות בבוקסר כל היום, חוזר לעטרה ומשם לפעולת השאיבה עם השפתיים.

שן אחת לא הרגשתי, נפלתי על מקצוען.

הראש שלו נע הלוך ושוב, כמו בוכנה חשמלית.

זהו, די…

לא יכולתי יותר.

"אני גומר".

לחשתי.

אין תגובה.

"טוב הוא מבוגר, בטח כבר לא שומע טוב…"

חשבתי לעצמי בציניות.

"אני גומר"!

הרמתי את הקול.

הוא מצידו שלח אצבע ודחף אותה לחור של התחת.

זהו, אין דרך חזרה מזה.

הרגשתי שחשמל עובר לי בכל הגוף ורעדתי בהיסטריה.

התפוצצתי לו בפה.

פשוט התפוצצתי לו בתוך הפה.

אין הגדרה אחרת.

הוא בלע את הכול.

פיקת הגרון שלו לא נחה לשנייה.

העיניים שלו היו נעוצות בי.

הם היו נעוצות בי כל האקט הזה ולא שמתי לב.

רעשי בליעה עמוקים מילאו את החלל.

ואני הרגשתי שאם הוא לא מפסיק עם זה ועוזב אותי עכשיו אני מתעלף לו עם הזין בתוך הפה.

"אהה אהה פאק פאק וואו, שחרר שחרר, לא יכול יותר..די.."

אין עם מי לדבר.

הוא מצידו היה מוכן לסיבוב נוסף.

איכשהוא השתחררתי מהידיים שלו וניתקתי את הראש שלו מהזין שלי.

נפלתי על הריצפה, על הארגז על החוברות.

הטוסיק שלי התחכך בנייר קריאה.

הרגליים שלי היו מושטות קדימה.

הבוקסר נח על הסניקרס שלי והוא פשוט שלח את ידיו, הפשיל את הבוקסר והוריד את הנעליים.

הוא השאיר על רגליי את הגרביים.

"הגרביים הלבנות שלך בוהקות בחושך וזה קצת מחרמן אותי.."

הוא גיחך.

ואחרי רגע הוא תפס בקרסוליי ונישק את כפות הרגליים ונשך אותן.

אני מצידי הייתי חצי מעולף על הרצפה.

אותו לא עניין כלום, הוא המשיך לאנוס אותי.

שום דבר בי לא הגעיל אותו.

כעבור כמה דקות הוא הפשיל את הגרביים והכניס אותן לכיס מכנסיו.

הוא חזר ללקק לי את כפות הרגליים ואת הבהונות.

הוא התחיל למצוץ לי אצבע אחרי אצבע, ודגדג אותי עם ציפרוני אצבעותיו.

קפצתי וצחקתי, הזין שלי קפץ קצת למעלה, מגיר טיפות קטנות של שפיך על ירכי.

"הממ אתה אוהב את זה ילד?"

הוא עבד שעות נוספות עם הלשון על הרגליים שלי, הבריק אותן לגמרי ועלה שוב חזרה למעלה.

הוא דילג על הזין והתחיל לשאוב לי את הפופיק, מנסה להוציא אותו החוצה.

"אתה מחרפן אותי".

צעקתי.

השתגעתי שם.

הוא לא ענה והמשיך לשחק לי בגוף כאילו היה זה רכושו הפרטי.

פיו עלה לפטמות ושם הוא נשאר.

ונשאר, ונשאר…

הוא מצץ, שאב, ליקק ונשך.

הוא גילה לי איזורים חדשים בגוף.

הפה שלי לא הפסיק להפיק צלילים.

הייתי כנוע שם על הרצפה כמו  עבד.

איבדתי את תחושת הזמן.

הרמתי את הראש וראיתי שהוא מושך עם ידיו את המכנסיים שלו.

ומיד אחר כך את התחתונים.

תחתונים משולשים של HIKE.

דהויות כאלה..של פעם.

הלשון שלו עזבה את הפטמות ועברה לאוזן ימין.

לשון מחוספסת.

הוא התנשם בכבדות.

הבל הפה שלו אפף אותי.

שילוב של ארוחת צהריים וזרע.

אבל מה שהוא עשה עם הלשון. פאק.

פאק!

הוא פשוט התמחה בלמצוא נקודת G בכל חור אפשרי.

הרגשתי שהלשון שלו עוברת לי את עור התוף ומדגדגת לי את האונה של המוח.

הוא פשוט שימש כקיסם אוזניים.

אני חושב שהוא פגע שם במשהו, כי המקום התחיל להסתובב.

ולהסתובב.

ולהסתובב.

והזין שלי שוב התעורר ונעמד.

והוא עזב את האוזן, ועבר לצוואר.

ועם ההיקי שלו הוא בנה שם גומחה קטנה.

ואני עם הצעקות שלי לא מבין איך אף אחד לא הגיע עד עכשיו.

ואז זה היכה בי.

החנות בתוך סימטה קטנה, מעט מרוחקת מהרחוב הראשי, והיא כבר ממזמן סגורה.

אני בעצמי הגעתי לקראת סגירה.

באותו רגע לא העזתי לדמיין מה השעה עכשיו.

אין שום סיכוי שמישהו ישמע אותנו.

הנייד שלי כבוי ונמצא אצלו.

בתוך כיס המכנס שמוטל על הרצפה.

לא הראתי את המחשבות האלה כלפי חוץ ונשארתי לשכב באותה תנוחה.

שקעתי וטבעתי בתוך טירוף האהבה הזה שלו.

זה לא סטוץ.

זה יותר מזה.

יד שמאל שלו סובבה את ראשי אליו והוא פשוט התחיל לאכול אותי ולהתנשק חזק ועמוק ולבלוע לי את הלשון ולהוציא לי את השקדים.

הרגשתי שאני לא נושם והוא שם לב, והרים אותי מהרצפה והתרומם יחד איתי לתנוחת ישיבה והושיב אותי על ברכיו.

דאםם התנוחה הזאת הייתה כ"כ מחרמנת.

הידיים שלו חיבקו/ליטפו אותי.

לא הפסקנו להתנשק.

לא רציתי.

הזין שלי היה נעוץ לו בתוך הכרס.

הוא ליטף לי את המותניים ואת הגב שהיה רטוב מזיעה ומשם ירד לפלחים וחוזר חלילה.

האצבעות שלו נתקעו לי בתוך בתי שחיי.

הוא השכיב אותי שוב על הרצפה, הרים את ידיי גבוה והחל לנשק ולקק לי את בתי השחי.

הוא לא נגמר.

הוא פשוט לא נח.

פתאום הוא קם ותפס אותי בידיים והרים אותי לאיזור חלציו.
"עכשיו תורך" הרעים בקולו.

בהיתי בזין הענק שלו שהצביע עלי והחזקתי אותו ביד.

"תהיה ילד טוב ותכניס אותו לפה." הוא אמר.

"משעמם לי ככה, בוא נגוון" הצעתי.

הוא הסתכל עליי והרים גבה. "מעניין.. מה אתה מציע?"

שאל.

"תקריא לי קטע מספר."

ביקשתי.

"אין בעיה" אמר ועיניו תרו אחר ספר כלשהוא.

לאחר רגע שמעתי דפדוף דפים ואני בינתיים הכנסתי את הזין לפי.

הוא התחיל להקריא.

"כשהסתובב ראה את שיקופה חסר הרחמים של כניעתו – ידיו המורמות של נמרוד המשתחלות אל שרוולי חולצת הטריקו, חושפות את צללי צמיחת השיער בבתי שחיו. (מתוך הספר "ויקטור ומאשה" – אלונה קמחי)
כל הזמן הזה אני מוצץ במרץ, מנסה לבדוק עד איפה אני יכול להגיע.

מתנשם עמוקות ונחנק – אך ממשיך במלאכה.

"הוא ניגש אליו וכרע על ברכיו. אצבעותיו הסתרבלו בכל מה שנסגר ונרכס רק שניות ספורות קודם לכן, אהה.. אממ… אך ברגע שהצליח למשוך את בד הג'ינס הגס אל קרסוליו של חברו, אהה אלוהים זה טוב, הוצף בשקט שלאחר קבלת הדין, השקיע את פניו במפשעה רכת השיער, אני גו..גומרר, נ..נשם לתוכו את ריח החלב החם והמשכר אההההה".

בלעתי.

חלק נשפך עלי, על הפטמות והבטן, חלק על הרצפה…

בלאגן.

הוא השליך מידו את הספר הצידה, תפס אותי (שוב) בידיים והרים אותי לצרפתית ארוכה.

חולק איתי את הנוזלים שלו.

ידיו המגושמות והשעירות ליטפו לי את הפטמות והבטן, עושות לי עיסוי עם שפיך עליהן.

"היית טוב ילד".

חייך אליי.

הוא הורה לי לרדת לרצפה ולשכב על הבטן עם הפנים לצד השני.

אחרי רגע שמעתי את צעדיו מתרחקים בחשיכה.

משאיר אותי לבד עם כל הערימות ספרים האלה וחוסר הוודאות.

הסתכלתי על ספריית האימה שמולי, הספרים נראו מאיימים.

השקט היה מטריד.

אחרי נצח הוא חזר.

שמעתי אותו שופך משהו על היד.

סובבתי את הראש לאחור…
"לא להסתכל!"

צעק.

קפצתי בבהלה והחזרתי את הראש.

הוא שימן את הזין ונאנח חרישית.

הוא הולך לזיין אותי.

שמעתי רעש של אריזת קונדום נקרעת, הוא התמהמה עוד קצת זמן ואז הוא נשכב מעליי.

אלוהים, הוא היה כבד!

הוא כיוון את הזין שלו פנימה ודחף באיטיות.

צרחתי את הנשמה.

והוא מיהר להשתיק אותי עם יד על הפה.

הוא נכנס לאט – לאט ועם כל סנטימטר נוסף הרגשתי שאני נפרד מהעולם.

הוא פשוט פתח אותי לשתיים Literally.

כשכולו היה בפנים הוא החל לנשוך וללקק אותי בכל מקום אפשרי.

ותוך כדי, קצב הזיון התגבר.

כאב לי ובו זמנית גם נהניתי, אני חושב שבאיזשהו שלב התעלפתי ואז התעוררתי שוב.

זה פשוט היה אונס לכל דבר.

"תגמור כבר…" מלמלתי.

"עוד לא מתוק, עוד לא".

"תגמור כבר בבקשההה, כואב לי".

התחלתי לבכות.

"עוד מעט חמוד, שש תן לי להתרכז".

היד שלו נדחפה מתחת לבטני, מחפשת את הזין שהיה מעוך לרצפה.

הוא מצא אותו והתחיל למולל ולמשוך בגסות.

"בוא נגמור ביחד". כולו מתנשם ונאנק, היד שלו הצליחה להעמיד לי את הזין. הדם התחיל לזרום שוב.

"אהה אני קרוב".

"גם אני".

לחשתי.

"כן, כן ילד תגמור עם דוד מאיר".

"אתה לא דוד שלי".

פצצה נחתה לי על הגב.

"אני אהיה מה שאני רוצה, מבין?"

"אהה..כן כן".

"כן, תגמור!"

הוא החל לצעוק והרגשתי חמימות בתוכי, וכעבור רגע הזין שלי פלט סילונים של של שפיך לתוך ידו.

"כן דוד כןןן אני גומררר".

כל הגוף שלי רעד והייתי באקסטזה, הוא תפס אותי חזק, לא נותן לי לזוז.

הוא המשיך לזיין אותי למרות שגמר, למרות הצעקות שלי, למרות הכאב.

אני פשוט בובה שלו, לא יותר מזה.

"אוי אני גומר שוב".

הוא נאנח.

וכעבור רגע הוא יצא מתוכי, שלף את הקונדום רווי השפיך החוצה וריסס את גבי.

"אההההה לעזאזל אתה מכונת מין".

כשסיים הוא קרס עלי שוב, מנשק את עורפי.

נשיקות קטנות כאלה, מחרמנות…

אחרי נצח הוא קם ממני, התיישב בצד ונטל לידו את המכופתרת שהוא לבש.

הוא פשפש בה כמה רגעים והוציא משם חפיסת סיגריות.

הוא הציע לי אחת, סירבתי בנימוס.

הוא הדליק אותה, ונשען לאחור.

המקום היה חשוך לגמרי, האור היחיד היה הסיגריה הדלוקה.

חשתי שהוא מתבונן בי.

"איך קוראים לך ילד"?

התעניין.

"איתי".

"שם יפה".

"תודה".

אמרתי.

"נורא מאוחר, אני יכול ללכת הביתה?"
שאלתי בתקווה, מנסה להסתיר את הפחד שבקולי.

"איך תלך חמוד?"

הוא צחק.

"אתה יודע בכלל מה השעה?"

"איך הגעת לפה בכלל?"

הוא ירה עלי צרור שאלות.

"הגעתי באוטובוס".

הוא הניף את ראשו לאחור והתחיל לשאוג מצחוק תוך כדי שהוא משתעל ונחנק מהסיגריה.

"איזה..אוטובוס…יחכה לך..אוי..עכשיו?"

התחלתי לבכות שוב, הרגשתי אבוד.

"טוב תירגע, תירגע, אני אקח אותך".

"איפה אתה גר"?

שאל.

"הוד השרון".

עניתי.

"בסדר.. אני אקח אותך, תתלבש ותיקח כמה ספרים שאתה רוצה".

אמר.

"ואת…הפלאפון…שש..שלי".

גמגמתי.

"סליחה"?

הוא היה מופתע.

"לקחת לי את הפלאפון מקודם, ראיתי".

"סתום את הפה!"

הרעים בקולו.

קפאתי במקום.
"מה אני צריך, שיאכנו את המכשיר ושכל מחוז דן יגיע לפה?"

"אה?"

"זה מה שאתה רוצה שיקרה?"

"תענה לי!"

בשנייה אחת הוא הפך למפלצת.

"ל..לא לא".

הצלחתי לענות.

"טוב נחשוב עליך לגבי הפלאפון, בינתיים תתלבש".

אמר, בעודו מכבה את הסיגריה בתוך שקע בקיר.

"אני לא יכול.. כולי מלוכלך, יש לך מגבונים?"

"לא, תתלבש ככה. זה מדליק אותי שאתה מלוכלך".

צמצמתי את עיניי, מנסה לראות משהו בכל החשיכה הזאת.

מצאתי את ערימת הבגדים שלי והתחלתי להתלבש.

מאיר קם והחל להתלבש גם הוא, זורק מדי פעם מבטים לכיווני, מקפיד שלא אברח.

היינו לבושים בערך באותו זמן, מאיר נטל ארגז מהרצפה והביא לי אותו.

רוקנתי לארגז חצי מדף, מאיר הוסיף לי משלו כמה מגזינים וספרים אירוטיים. הוא אחז בידי והלכנו לכיוון היציאה.

הוא הוציא מכיסו צרור מפתחות גדול, פתח את הדלת ונתן לי לצאת.

אוויר נעים של תחילת חודש יולי קיבל את פניי, נשמתי אותו לקרבי ותוך כדי ניתחתי את המצב.

"אני יכול לברוח, זאת ההזדמנות".

חשבתי לעצמי, בזמן שמאיר סוגר את הדלת ונועל אותה.

אבל אז שמתי לב למשקל של הארגז שהחזקתי, לחושך, לעובדה שאני בקושי רואה משהו.

כעבור רגע מאיר עמד מאחוריי.

"בוא נזוז".

הוא אמר.

התקדמנו לכיוון החניה.

ואן ענק קידם את פניי.

הוא לחץ על הכפתור בשלט, האוטו צפצף פעמיים ואנחנו נכנסנו פנימה.

התיישבתי מקדימה כשהארגז הכבד על ברכיי.

מאיר הניע את האוטו, והרדיו נדלק.

הסתכלתי על השעון והתחלחלתי.

השעה הייתה 1:30 לפנות בוקר.

"בטח כולם מחפשים אותי, וההורים מתחרפנים".

חשבתי בדיכאון.

"תן לי את הנייד שלי".

שמעתי את עצמי אומר.

"לא יקרה".

אמר.

הסתכלתי על כיס המכנסיים שלו, מחכה לרגע הנכון לדחוף את היד ולשלוף משם את המכשיר.

הוא קלט את המבט שלי "תיזהר, לא כדאי לך".

"נו, גם ככה אני בדרך הביתה, תן לי לפחות להתקשר, להרגיע אותם…"

הוא הסתכל עלי במבט חד: "אתה לא".

וסובב את ההגה בחדות שמאלה.

"מה אתה עושה?!"

צעקתי.

"אתה בא איתי, מחר ניקח אותך הביתה".

"לא! תן לי לרדת".

הוא התעלם והמשיך בנסיעה מהירה לאיזור שלא הכרתי, לאחר כמה דקות הוא עצר בחריקת בלמים.

"הגענו".

הוא אמר.

הסתכלתי מסביבי.

היינו ברחוב מלא בבניינים.

הוא יצא מהאוטו וטרק את הדלת.

כעבור רגע הוא פתח את הדלת שלי בתנופה ומשך אותי החוצה.

הוא תפס אותי בצווארון והחל לגרור אותי לכיוון אחד הבניינים.

"אתה ישן איתי הלילה." אמר "מחר אתה חוזר הביתה".

נכנסנו ללובי ומשם למעלית, עלינו אליו לדירה.

הוא פתח את הדלת ושלח אותי להתקלח.

"אני רוצה שתיפרד מהבגדים תוך כדי הליכה".

התחלתי להתקדם לכיוון חדר האמבטיה, מקלף מעליי בגד אחר בגד.

הורדתי את החולצה שהספיקה להתלכלך משפיך וזיעה, נתתי לה לנשור לרצפה.

פרמתי את כפתוריי ברמודת הג'ינס שהייתה עלי, היא החליקה לי על הרגליים ונעצרה בנעליים.

הרגשתי אותו מסתכל עליי.

הפשלתי את הבוקסר הרטוב וחשפתי את הפלחים החמודים שלי.

נענעתי אותם קצת, מתגרה בו.

בזווית העין ראיתי שהוא נוגע בעצמו.

הורדתי את הנעליים והגרביים ונכנסתי למקלחת.

הפעלתי את המים הקרים ונשענתי עם הגב אל הקיר.

עצמתי את העיניים ונתתי למים לשטוף ממני את היום הזה.

תוך כדי נזכרתי שארגז הספרים נשאר ברכב.

עדיין רציתי אותם, למרות כל מה שהוא עשה לי.

אחרי חצי שעה של סיבון בלתי פוסק יצאתי מהמקלחת ללא מגבת.

הוא עמד מולי, עירום כולו.

"איזה יפה  אתה".

הוא לחש בהתרגשות

החלטתי לשחק איתו את המשחק.

"קח אותי".

לחשתי בחזרה והושטתי את ידיי קדימה.

הוא התקדם, פרש את ידיו והרים אותי בקלילות.

הוא הלך לכיוון החדר, נכנס פנימה וזרק אותי על המיטה.

"אל תזוז".

ציווה עלי.

הוא נכנס למקלחת ואני נשארתי מחורמן ורטוב על המיטה.

כעבור כמה דקות הוא יצא עם מגבת על חלציו.

הוא פשט אותה, הסתכל עליי ואמר: "אני הולך לאכול לך את הטוסיק".

הוא עלה למיטה, סובב אותי בתנוחת 69 והתחיל לנשוך לי את הפלחים.

גנחתי והכנסתי את הזין שלו לפה.

מצצתי בשקיקה, השתמשתי במלא רוק ולשון.

עברתי לליקוק ביצים, מסניף את ריח הסבון שהיה עליהם.

הוא מצידו התחיל לאכול לי את החור ולשלב לשון.

גנחנו בטירוף, שנינו הגענו לשיא באותו זמן.

הוא שלף את הזין שלו החוצה והתחיל לרסס אותי בזמן שהזין שלי העיף שפיך לכל עבר.

הוא קרס עלי באפיסת כוחות ואחרי מס' דקות נרדם. חיכיתי לנחירות שלו ואז קמתי בשקט, נכנסתי שוב למקלחת, שטפתי ממני את הלכלוך ויצאתי החוצה.

חזרתי חזרה לחדר וראיתי את המכנסיים שלו זרוקות על הרצפה.

הסתכלתי עליו.

הוא לא זז.

התקדמתי אל המכנסיים בצעדי גנב והתחלתי לחפש בכיסים.

הנייד לא היה שם.

שיט.

אימצתי את מוחי העייף איפה זה יכול להיות.

הסתכלתי על שידת העץ שעמדה צמוד למיטה, בצד שלו.

על השידה לא היה כלום.

"אולי במגירות.." חשבתי.

בשקט בשקט משכתי את הידית של המגירה הראשונה, מתפלל למצוא אותו שם.

המגירה חרקה ברעש מזעזע.

הדופק עבר לי לביצים.

הוא התהפך במיטה לצד השני.

לא מראה בכלל סימנים של התעוררות.

הדלקתי את הנייד ושלחתי הודעה הביתה שהכול טוב ואני ישן אצל חבר.

כיביתי את הנייד ועליתי לישון.

ישנתי כמו מת.

בבוקר הרגשתי שמזיזים אותי בלי סוף ושמעתי קולות מדברים אליי.

פקחתי את העיניים בקושי.

הוא עמד מעליי, עירום.

"בוקר טוב מתוק, הגיע הזמן לקום. הכנתי לנו קפה".

הוא לא ממש חיכה שאני אתעורר, הוא פשוט הגיש לי כוס קפה רותחת.

"תודה, אבל אני לא שותה קפה שחור".

אמרתי וקמתי להניח את הכוס חזרה על השולחן.

"זה לא קפה שחור" הוא אמר. "פשוט אין לי חלב".

"אז למה שלא תלך להביא לנו חלב?" חייכתי אליו ושלחתי יד ללטף את פטמתו.

"אממ יש לי רעיון יותר טוב" הוא ענה בשובבות ודחף אותי בחזרה למיטה.

"מה..מה אתה עושה?"

שאלתי בקול מבוהל.

"שש..אל תדבר יותר מדי על הבוקר".

חצי ישבתי חצי שכבתי מולו, הוא פיסק את רגליי והחל ללטף אותן עם ידיו תוך כדי שהוא מנשק בעדינות את המפשעות.

הזין שלי לא מיהר לאבד את זקפת הבוקר ומאיר ירק על ידו והתחיל לשפשף לי אותו בעדינות, עולה ויורד.

"וואו מאיר, מה אתה עושה?.לא הבנתי… חבל על הקפה שמתקרר.."

הוא השתיק אותי בצרפתית ארוכה, מטביע אותי בהבל פיו של הלילה.

כל הזמן הזה שהתנשקנו ידו לא הפסיקה לשפשף את איברי, משנה קצב מדי פעם.

כעבור נצח הוא התנתק מפי, עבר לליקוק פטמות ומשם חזרה לזין.

הוא בלע אותו בטירוף, עולה ויורד. מלקק אותו כמו סוכריה.

התחלתי להיאנח בטירוף. "די מאיר עזוב, הקפה מתקרר ואני גם רוצה ללכת"…

"רצית חלב, לא?"

המהם כשהזין בתוך פיו.

ואז הבנתי.

"אהה, לא לא, מאיר זה מגעיל נו.."

"חלב אין, אז לפחות יהיה מלבין…"

הרגשתי את הזרעונים עולים מהביצים בטיסה.

"אהה. אהה אני גומר".

אמרתי חלושות.

הוא הוציא את האיבר מפיו, נטל כוס קפה בידו וכיוון את הזין לתוך הכוס.

"נו איתיצ'וק, תגמור ילד".

2-3 שפשופים והשפרצתי לתוך הכוס, כל הגוף שלי ברעידות. לא הפסקתי לצעוק.

הוא חייך והיה מרוצה, נטל בידו את הכוס השנייה והמשיך לשפשף לי.

יצאו ממני כמויות שלא האמנתי, כאילו שלפני כמה שעות לא השפכתי בכלל.

כוסות הקפה קיבלו גוון צהבהב מגעיל, ואני התרסקתי בחזרה למיטה.

הוא הגיש לי כוס אחת.

הסתכלתי עליו.

"אני לא הולך לשתות את זה בחיים".

אמרתי.

"אין בעיה, תשכח מהבית שלך.."

"תן לי את זה!"

צעקתי.

"זה ילד טוב".

הושטתי את הכוס לפי ביד רועדת, הריח שעלה משם היה זוועה.

קיררתי את הקפה, עצמתי עיניים ולגמתי.

"תיזהר להקיא, תשתה הכול עד הסוף!"

לגמתי לאט, נלחם ברפלקס ההקאה.

הטעם היה מזעזע בדיוק כמו הריח.

ניחוח של קפה מהול בשפיך.

איכשהוא הצלחתי לסיים את הכוס, הוא לקח אותה ממני והלך למטבח.

נשארתי לשבת עירום על המיטה, נלחם בגלי הבחילה שעלו בי.

כעבור זמן מה, שמעתי את הדלת נטרקת.

מאיר יצא מהבית.

זינקתי מהמיטה ורצתי לכיוון השידה.

פתחתי את המגירה, הנייד עדיין היה שם.

נשמתי בהקלה ופניתי להתלבש.

הדלת נפתחה באחת, מאיר חזר.

כעבור רגע דלת חדר השינה נפתחה גם היא.

מאיר נכנס פנימה עם ארגז הספרים בידיו.

"אני אתחיל לספור עכשיו ממאה לאפס, באפס אתה לא אמור להיות פה, במידה ולא הספקת אתה תישאר פה תקוע לנצח".

"רגע..איפה המפתחות ש..".

"100, 99 , 98 ,97"…

הוא החל לספור, קוטע את דבריי.

התלבשתי במהירות שיא, התחלתי לעוף באוויר.

רצתי לשידה, הוצאתי את הנייד מהמגירה. ביד אחת התיק שלי, ביד השניייה ארגז הספרים הכבד.

רצתי לדלת, היא הייתה נעולה.

חיפשתי את המפתח כמו משוגע.

הוא כבר הגיע ל 50.

הפכתי את כל הבית, וכשהבנתי שהמפתח אצלו בכיס, רצתי אליו הפלתי אותו וניסיתי להוציא את המפתח.

הוא לא נתן לי.

מאוחר מדי להתקשר למשטרה.

איכשהוא השתחררתי מהאחיזה שלו.

הוא כבר הגיע ל 20.

עכשיו הייתי מעליו כשידיי בתוך כיסי הג'ינס שהוא לבש.

התמלאתי כולי זיעה, הדופק שלי היה על 400.

הרגשתי שעוד רגע הלב שלי יוצא מהמקום.

"11, 10, 9…"

הוא עדיין שכב כשתלשתי ממנו את המפתח וקמתי, חיוך נפרש על פניו והוא אמר: "חוקי המשחק מחייבים אותך לקחת את הארגז".

שיט.

הארגז היה כבד אחושרמוטה, והוא עמד ליד דלת הכניסה.

"אני יכול לעשות את זה" חשבתי לעצמי.

"6, 5, 4..".

טסתי אל הדלת, מסתבך מעט עם המפתח מצליח לפתוח בזמן שהוא שואג: "נגמר הזמן!"

בעטתי את הארגז החוצה, והייתי עכשיו בצד השני של הדלת.

הסתובבתי כדי לסגור אותה ולנעול.

הוא היה מולי.

טרקתי אותה חזק.

נעלתי.

"אין זמן למעלית, בטח יש לו מפתח ספייר. הוא כבר ישיג אותי למטה."

חשבתי לעצמי תוך כדי שאני שועט במדרגות עם הארגז בידיי.

יצאתי מהבניין אל הרחוב הראשי, אל החופש.

מכוניות על הכביש, אנשים על המדרכות, חנויות, מסעדות.

כאילו לא קרה כלום.

אף אחד לא מודע לזוועה שעברתי.

פתחתי בהליכה מהירה, משליך את המפתח לפח קרוב.

הרגשתי שמישהו מסתכל עליי.

הרמתי את הראש למעלה.

הוא עמד בחלון וחייך אלי.

7 מחשבות על “שום דבר בי לא הגעיל אותו”

    • מבטיחים להמשיך לפרסם סיפורי גייז של young ואחרים בגאווה גדולה
      הקאה נעימה

      הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)