ראיון עבודה

קוראים לי שגיא, אני בן 22 מת"א.

משוחרר טרי מהצבא.

כמו כולם נזרקתי לאזרחות בלי רחמים ומצאתי את עצמי מתגלגל במשך שנה במס' בלתי מוגבל של עבודות.

כמעט כל יום מצאתי את עצמי עובד במקום אחר.

זה היה נורא.

יום אחד זה במסעדה על הים, יום אחר זה בחלוקת עיתונים מבית לבית במשמרת לילה, ובסופ"ש עבודה בבר בפלורנטין.

וכך חוזר חלילה.

עד שנמאס לי, התחלתי להתעייף מזה למרות שהרווחתי יפה.

הבנתי גם שהתחום הזה לא יציב ושאני יכול למצוא את עצמי מחר בלי עבודה.

התחלתי להירשם לכל אתרי הדרושים שיש + קבוצות בפייסבוק.

עד שמצאתי.

 

"דרוש אדמיניסטרטור עם ניסיון חלקי למשרד עו"ד בצפון הישן, כניסה מיידית.

שכר גבוה + בונוסים מתגמלים, עבודה בשעות לא שגרתיות.

כפיפות מלאה למנהל המשרד.

עבודה מאתגרת וסיזיפית ומלאת עניין…"

זהו. פה עצרתי.

הרגשתי שזה שלי. זה מדבר אליי.

השארתי פרטים ולמחרת בצהריים הטלפון צלצל.

עניתי.

בצד השני דיברה בחורה בשם סיגל.

היא עשתה לי ראיון קצר בטלפון והזמינה אותי לראיון במשרד שבוע הבא.

יום הראיון הגיע.

 

קמתי, התלבשתי זריז חטפתי משהו קטן לאכול ויצאתי לכיוון.

ויתרתי על רכב או תחב"צ ופשוט עליתי על קורקינט.

קיוויתי לא למות בדרך. התנועה בכבישים הייתה מזעזעת.

איכשהו הגעתי בזמן.

סיגל קיבלה אותי בחיוך והציעה לי משהו מהמטבח.

"כנס חופשי, תרגיש בנוח."

אמרה וחזרה לעמדה שלה.

נכנסתי.

היה שם הכל.

קפה מכל הסוגים, חטיפי אנרגיה, פירות, דגני בוקר….

הצד השמן והישן שבי יצא החוצה למרות שהיום אני נראה רחוק מאוד ממה שהייתי בעבר.

וזה בדיוק הזמן לספר 😉

אני חצי תימני וחצי מרוקאי, גוון העור שלי הוא שוקולד.

הגובה שלי הוא 1.82 ואני מתאמן קבוע במכון.

זהו. זה צריך להספיק לכם.

את השאר תדמיינו.

העמסתי מכל הבא ליד ופתחתי שולחן. 10 דק' לתוך הארוחה והדלת שלידי נפתחה.

אדם מבוגר בלבוש אלגנט יצא החוצה. "שגיא?" הוא שאל.

"כן" אמרתי תוך כדי שאני לועס קורנפלקס.

הוא הסתכל עלי במבט מוזר. "בוא, תיכנס."

נשמתי עמוקות, שיננתי לעצמי את כל מה שלמדתי על ראיונות עבודה במקומות כאלה וניסיתי לזכור את הטעויות שכבר היו לי כדי שלא אחזור עליהן.

ניגבתי את הפה וקמתי, הענקתי לו חיוך ענק ולחצתי את ידו.

הוא נכנס למשרד ואני סגרתי את הדלת.

הוא הצביע על כיסא פשוט בעודו יושב על כסא מנהלים יוקרתי.

"תראה שגיא, אני אהיה קצר ולעניין. קראתי את הקו"ח שלך והבנתי שאתה השתחררת לא מזמן. אתה בתקופה של בין עבודות ואתה עוד לא סטודנט וגם אין לך ניסיון בתחום. בוא תגיד לי למה אתה חושב שהמשרה הזו מתאימה לך?"

הבטתי בו והרגשתי שוב את המחנק המוכר בגרון, את העצב משתלט על כולי.

את תחושת הכישלון עוד לפני שבכלל התחלתי.

הוא די צדק בדברים שהוא אמר.

כחכחתי בגרוני והתחלתי לדבר.

"אז כמו שהצגתי את עצמי קודם, אני שגיא.."

את זה אני כבר יודע, בוא תספר לי מה שאני לא יודע. הנה אני סוגר את הקו"ח שלך ובוא תספר לי פריסטייל. מה אתה? מי אתה?…"

הרגשתי שאני עוד רגע בוכה לו במשרד. 

הדרך שבה הוא קטע אותי והמבט המזלזל שהוא נתן לי… זה כמעט שבר אותי.

התעשתתי במהירות וניסיתי שוב.

"השתחררתי לא מזמן, עבדתי ועדיין עובד לאחרונה המון. בהתחלה זה היה בשביל לחסוך לטיול הגדול אבל עכשיו אחרי שראיתי את המודעה שפרסמתם אני החלטתי לדחות אותו. אני רוצה שהסיפתח שלי לחיים המקצועיים יהיה אצלכם…"

עצרתי לרגע.

הוא חייך.

נראה שהוא אהב את התשובה שלי.

"אבל אין לך ניסיון, אפילו לא חלקי.."

"אני ארכוש את הניסיון שלי פה, אני בא ללמוד…"

"טוב, תקשיב. זה לא יעבוד.. אין לי זמן להתחיל ללמד אנשים איך ומה.

גם הצורה ההיא שהעמסת אוכל למרות שסיגל אישרה לך, חייב להגיד לך שלא ממש אהבתי את זה. אני רוצה להגיד לך תודה על הזמן שלך ובהצלחה…"

נשארתי לשבת שם.

משהו בי נשבר לחתיכות.

"איך הם תמיד אוהבים להשחיל את ההצלחה הזאת בסוף…. כמה פעמים שמעתי את המילה הזאת. היא כבר נמאסה עליי! איך בדיוק תהיה הצלחה אם לא נותנים לי הזדמנות בשום משרה רצינית?.."

חשבתי לעצמי.

החלטתי לעשות מעשה.

קמתי ועמדתי מולו. התחלתי לפרום את המכופתרת שלבשתי בידיים רועדות…

"מה זה, מה נראה לך שאתה עושה?"
שאל בתקיפות.

"בבקשה," לחשתי. "אני אעשה כל דבר. תקבל אותי למשרה."

הרגשתי איך דמעה אחת מתגלגלת לי מהעין, אח"כ באו עוד כמה. 

דמעות של ייאוש.

"שגיא תפסיק לבכות ותתלבש בבקשה."

עכשיו הקול שלו היה קצת פחות תקיף, אפילו רועד טיפה ומרוגש.

התעלמתי מהבקשה שלו ועברתי לפתוח את החגורה.

נותן למכנסיים לנשור למטה.

עומד מולו עם מכופתרת פתוחה ותחתונים בלבד.

עיניו סקרו את גוף השוקולד שלי, יכולתי לראות את הגרוגרת שלו נעה כשהוא בלע רוק.

אחרי רגע הוא הרים את השפופרת וחייג מספר. "סיגל מותק, צאי להפסקה בבקשה. תחזרי עוד שעה, רק תעדכני לפניי."

הוא ניתק והסתכל עליי.

הורדתי את התחתונים ואת החולצה, מפיל אותם לערימה שיצרתי.

ניגשתי אליו למאחורי השולחן, התכופפתי על ברכיי והתחלתי להתעסק עם המכנסיים שלו.

הוא נתן לי גישה וכעבור רגע הזין שלו היה אצלי ביד. חם ופועם.

הבטתי לו בעיניים ופתחתי פה גדול, מגיע עד הבסיס וחוזר חלילה.

מוצץ אותו טוב, שואב ויונק. מוציא לשון ומסובב אותה על הכיפה ולאורך כל הגזע..

לא שכחתי גם את הביצים ונתתי להם טיפול בנפרד.

הוא איבד שליטה על הגניחות שלו שהפכו עם הזמן לצעקות.

העמדתי אותו טוב, מכין אותו לחדירה.

"תזיין אותי." ביקשתי והפניתי לו את התחת. מפסק את הפלחים וחושף את החור הורוד והחלק שלי.

הוא התפשט לחלוטין, הגוף שלו היה ממוצע. נראה טוב יחסית לגילו.

הוא שלף קונדום ישן מהארנק. באותן רגעים לא היה לי כ"כ אכפת.

הייתי מוכן לקחת את הסיכון.

הוא קרע אותו עם האצבעות והלביש אותו.

הזין שלו היה ממוצע, לא משהו שלא יכולתי להתמודד איתו.

כעבור רגע הוא העיף את כל הציוד שהיה על השולחן, והורה לי לעלות.

עליתי על השולחן והמתנתי בתנוחת דוגי, מבליט את התחת שלי לאחור. מגרה אותו.

הוא פישק את הפלחים וכיוון אותו פנימה.

זה קצת כאב כי הוא לא השתמש בלוב, הבנתי גם שהוא לא הולך להשקיע יותר מדי..

בכל זאת – סטרייט…

התחלתי לגנוח כשהוא היה בתוכי. מעודד אותו לזיין אותי.

הוא נע פנימה והחוצה, פנימה והחוצה.

תופס לי במותניים.

פאק! איך אני אוהב שתופסים לי במותניים. זה כזה סקסי…

גנחתי חזק יותר בזמן שהוא מפרק אותי.

הוא פשוט לא הפסיק.

פנימה והחוצה פנימה והחוצה…

זיון גנרי לחלוטין.

הוא מצידו הגביר את הקצב, המשרד הדהד מקולות דפיקה וגניחות.

הזענו בטירוף, טיפות זיעה נשרו מהמצח שלי לשולחן.

הסתכלתי שמאלה, רואה את הנוף מהחלון בקומה הגבוהה שהיינו בה.

רקע בלתי נגמר של בניינים שבסופן ניבטה אליי רצועת חוף.

חשבתי לעצמי אם מישהו משקיף עלינו ברגעים אלה.

התחרמנתי מהמחשבה והתחלתי לגעת בעצמי.

משתדל לשפשף את הזין בהתאם לקצב הזיון, נזהר לא לגמור מוקדם מדי.

הוא ביקש ממני להתהפך, נשכבתי על הגב כשהרגליים שלי למעלה והחור שלי פתוח לחלוטין.

הוא תפס ברגליי המשוכלות והמשיך לזיין אותי.

הסתכלתי עליו בזמן שהמשכתי להביא ביד.

מזיע כולו, עיניו נעצמות מדי פעם.

נראה היה שהוא קרוב לגמירה.

"כן תגמור, בבקשה תגמור! תן לי את זה!" התחננתי.

"איפה?" הוא שאל בקול היסטרי.

"איפה שאתה רוצה!"

עניתי.

הוא יצא ממני והעיף את הקונדום.

כעבור רגע הוא מילא אותי. לא יכולתי יותר והשפרצתי גם אני.

הייתי מלוכלך כולי מהצוואר ומטה.

שפיך נזל על השולחן ומשם לרצפה.

נשארתי לשכב לנוח דקות ארוכות בזמן שהוא מנקה אותי עם מגבונים.

הושטתי אליו את ידיי, הוא עזר לי לקום.

הבטתי בו בחשש.

הוא חייך אליי והרים את השפופרת.

"סיגל מאמי, אני אדווח לך יציאה. תבואי מחר לקחת את הדברים, החלטתי שאת לא ממשיכה. את בסדר גמור, זה לא זה אני מה שנקרא חח כן…

 אני אוציא לך מכתב המלצה פצצה + כספי פיטורים למרות שאת לא זכאית מבחינת הטווח זמן…

ביי, נתראה מחר מותק…"

הוא ניתק והסתכל עליי.

"התקבלת. תגיע מחר."

 

ומאז ועד היום, חוץ מהמשרד אנחנו מזדיינים בכל מקום.

אני אצלו כבר חמש שנים והסקס אף פעם לא נמאס.

בזמן הזה הספקתי גם לסיים את התואר שלי בעריכת דין.

הוא בקרוב יוצא לפרישה מוקדמת ואני אחליף אותו.

מה שמזכיר לי… אני צריך להתחיל לקבוע ראיונות עבודה.

 

סוף