קופרמן ביטוחים – חלק ראשון

כל חלקי היצירה : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7

מנחם היה יהודי מבוגר, שהקים את חברת הביטוחים שלו בעשר אצבעות.
על כל עלוני השבת בבית הכנסת, הונף הלוגו של החברה, הוכחה לתרומה הנדיבה שהרים למוסדות הצדקה השונים.
כל משפחה שכבדה את עצמה ברחובות גאולה, שמה את מבטחיה בחברת "קופרמן ביטוחים".
ארבעה בנים היו לו למנחם, משלושת הגדולים רווה נחת.
הם היו תלמידי חכמים ששודכו כראוי לבחור ירא שמיים, אחרי החתונה, פרשו לעסק המשפחתי ע"מ לכלכל את המשפחה המתרחבת.
רק מאיר, צעיר הבנים, היה מרדן.
בגיל 17 עזב את הישיבה, והתחיל להסתובב במרכז ירושלים.
ככר החתולות היתה רגילה לרגליו, והסגריה קבלה מקום של קבע ליד כוס הבירה, בימי חמישי בשוק מחנה יהודה.
מנחם שהבין בחוכמתו, שאם הוא רוצה להשאיר את בנו בדרך התורה, ולא חלילה שיהפך לחילוני, קרב אותו לעסק כבר בהיותו בן 18.
מאיר הסכים לכבד את אביו, בתמורה לניהול מחלקה.
אז הוקמה מחלקת ביטוח תכולת דירה, רק בשביל מאיר, והוא בתמורה הגיע למשרד עם חליפה ומגבעת שחורה.
כלפי חוץ, מאיר היה ירא שמיים אמיתי, אבל בפנים הכל השתולל.
ההורמונים של גיל 18, הולבשו בחליפה, אבל לא הושתקו לגמרי. אי אפשר היה להשתיק אותם.
את המזכירה למחלקה שלו מאיר רצה לבחור לבד, אלא שלכך אביו לא הסכים.
הוא הביא את גיטי, הבת של החבר הטוב שלו להיות מזכירה.
גיטי היתה כבר נשואה לבחור שישב ללמוד בכולל כל היום, והיא היתה אחראית על המשכורת.
תעודת מזכירה מהסמינר, תינוק בבית ועוד אחד בבטן, עם זה גיטי התחילה לעבוד.

המחלקה עבדה יפה.
גיטי פרחה לה לאט, מדברת עם אנשים בטלפון, מתאמת פגישות למאיר.
פגישה אחת היתה נראית לה חשובה במיוחד, והיא התקשרה למאיר.
"סליחה, אדון קופרמן, התקשרה מקודם אשה לקבוע פגישה להערכת רכוש, היא בקשה שזה יהיה ממש בקרוב. זה היה נשמע די דחוף".
"גיטי, קודם תקראי לי בבקשה מאיר, אדון קופרמן זה אבא שלי. ואני אצא לשם עכשיו. תודה"
מאיר לקח את הכתובת ויצא לשכונת רמות, לחלק הוילות היוקרתי שם.
בפתח כבר חיכתה לו בחורה צעירה.
"הי, אמא שלי כבר תרד, תעשה בינתיים סיור בסלון, תתחיל להעריך את כלי הכסף". היא נעלמה במטבח, מקרקשת בכלים.
הויטרינה היתה עמוסה כלי כסף שונים, חנוכיות, גביעים, פמוטים. והכל יפה ומעוצב. בטח שווה הון.
מאיר התחיל לשקול את הכלים בזהירות, נחשף כל הזמן לעוד ועוד כלים שונים מכסף וקריסטל.
האם כבר עמדה מאחוריו, "נו, מה אתה אומר?"
הוא כחכח בגרונו "מדובר על עשרות אלפי דולרים, זו הערכה ראשונית. הביטוח בכזה מקרה יקר מאוד".
"טוב בחורצ'יק, אני טסה הלילה לבלגיה, הבת שלי תשאר כאן להשגיח. אני מצפה לקבל הצעה מסודרת עוד שבוע כשאחזור.
בינתיים, קח את הנייד שלה, תתאם מולה מתי ניתן להגיע"
היא עלתה בחזרה במדרגות לקומה השניה, בתה הופיעה עם פתק קטן- מספר טלפון ושם, מירי.
מאיר לקח את הפתק מידיה, וקבע איתה להגיע שוב, בערב.

שעת ערב, אחרי תפילת ערבית, המשפחות מתכנסות בבתיהם ומאיר ברכבו, מחנה בחניה הכפולה ברמות.
מירי פתחה לו את הדלת, בחולצה יפה, מעט שקופה וחצאית קצרה.
"הי, תתחיל פה, אני למעלה בחדר אם אתה צריך אותי".
הוא תהה איך להגיב, הוא לא צריך אותה, הוא פשוט רוצה.
פתאום בלי אמא שלה לידה, היא נראתה כ"כ משוחררת ויפה.
הוא התחיל לעבוד, מרגיש איך המחשבות שלו נודדות במעלה המדרגות.
הוא הקשיב לשקט מסביב, אבל הקולות שירדו במדרגות גרמו לו לטפס בהן.
דלת החדר של מירי היתה פתוחה מעט, היא ישבה על המיטה, המחשב לפניה, ואוננה תוך כדי סרט.
מאיר פחד להפריע לה, המחזה היה יפה כ"כ, תמים לכאורה.
הנייד שלו צלצל, הוא השתיק אותו מיד, אבל מירי כבר שמעה אותו.
"אתה פה? צריך משהו?" היא שאלה בקול לחוץ.
"לא, סליחה, בדיוק עליתי, לא רוצה להפריע לך…" הוא הסמיק.
"אתה חמוד, אמרו לך? כשאתה מסמיק, אתה יותר חמוד".
מאיר כבר פלרטט עם נשים, אפילו התמזמז קלות עם שתיים חמודות.
לצערו, את בתוליו אבד לזונה כשהיה כ"כ חם למגע אשה… אבל כזו, הוא אף פעם לא ראה.
איזה בטחון בעצמה, והכל במסווה של בחורה חרדית.
"אתה יכול להכנס, אני לא אנשך אותך" היא אמרה בשקט, מורידה את החולצה לאט, נשארת עם גופיה שחורה לגופה הבתולי.
"אתה רוצה לראות עוד?" היא שאלה מתגרה.
מאיר הנהן לאט, מירי הורידה את החצאית, חושפת רגליים יפות ובהירות, ותחתון לבן בוהק.
"זה יפה?" היא שאלה מתרגשת "רוצה לעזור לי?"
מאיר התקרב אליה בחשש, "אל תדאג, רק שנינו פה, אף אחד לא ידע".
מירי התישבה על המיטה, מרימה את ידיה למעלה כמסמנת לו להוריד לה את הגופיה. הוא נשמע לה.
הוא פשט את הגופיה מעליה, שדיה היו אסופים בחזיה לבנה פשוטה. קטנים ומושלמים.
"בת כמה את? הוא נזכר לשאול, מפחד לפול עם ילדה קטנה.
"בת 19, עוד שבוע, מספיק בוגרת לטעמך?"
היא נעמדה קרוב אליו, מתירה את כפתורי חולצתו, ואת החגורה במכנס השחור, הנזירי.
הזין שלו התעורר כבר מזמן, אבל עכשיו לא ניתן היה להסתיר אותו.
מירי העבירה יד על זקפתו "ממממ, אף פעם לא עשיתי את זה לפני, אתה תהיה הראשון".
"אז אולי לא כדאי" מאיר אמר נבוך, לא יודע מאיפה היה לו את הכח לעצור את עצמו.
"כדאי, תאמין לי שכדאי" היא אמרה בהחלטתיות "רק תעזר לי, תדריך אותי, אתה נראה אחד שכבר ניסה משהו בחייו".
הוא הפשיט את עצמו לגמרי, עומד במערומיו במרכז חדרה.
מאיר סובב אותה, וכשהיא עמדה בגבה אחיו, הוא פתח את קרס החזיה.
היא החזיקה אותה עדיין בידיה, מצמידה אותה אל גופה כשהסתובבה.
"אם את רוצה, אפשר להשאיר את החזיה" הוא אמר בשקט, קולו רועד, מת כבר להפשיט אותה לגמרי.
הוא התכופף, מוריד לה את התחתון, חושף את שער הערווה שלה למולו.
תלתלי הערווה שלה התחצפו מולו, קוראים אליו תגר.
הוא לא יכל להתאפק, ושלח אצבע, ומולל את קצות השיער באצבעותיו.
"יש לי רטיבות נוראית בין הרגליים, זה נורמלי?" היא שאלה בחשש.
"לפעמים אני נוגעת בעצמי שם למטה, אז אני מכירה את ההרגשה, אבל עכשיו זה יותר מתמיד"
מאיר השכיב אותה על המיטה "אני רוצה שתזכרי את הרגע הזה תמיד, שתדעי שאני הייתי הראשון"
היא הנהנה בהסכמה.
"את הראשון אף פעם לא שוכחים. זה יכאב קצת, אבל את תהיי רפויה, ותסתכלי עלי, ואני אלמד אותך להנות".
מירי הרגישה מסוממת, לא יודעת מה קורה סביבה.
היא הרגישה את הרטיבות בין הרגליים, ואת המיטה שנרטבת גם בהדרגה.
מאיר היה לידה, שוכב על המיטה לצידה, מעביר אצבע מרטיטה לאורך הבטן שלה, סביב הטבור, ועד לקו השיער.
הוא כל פעם שיחק קצת בשיער הערווה, היא גלתה שזה נעים לה.
גם לו יש שיער ערווה, היא חשבה, ושלחה יד אל בין הרגליים שלו.
האבר שלו היה כ"כ קשה וגדול. אבל כ"כ חלק והיה לה כיף לאחוז בו.
היא ליטפה לו את האבר לכל האורך, מרגישה איך הגודל משתנה לה ביד עם כל תנועה. מופתעת מהתופעה.
מירי גדלה בבית ללא בנים.
היא אף פעם לא ראתה את הדברים האלה. הכל היה לה חדש וקסום.
מאיר התחיל להתנשף, הנשימות שלו היו מהירות, הוא כבר היה חרמן ממש, מת כבר לבקוע את בתוליה.
הוא שלח אצבע בין הערווה שלה, מפסק מעט את הרגליים.
"אם כבר נגעת בעצמך, תוכלי לעזור לי. תדריכי אותי איפה לגעת לך. שיהיה לך טוב ונעים" הוא אמר, מרייר כבר למגע אצבעותיו בשפתיה.
היא נגעה באצבעותיו, מרגישה אותן נכנסות לה לתוך הנרתיק, ממש כמו בבדיקת טהרה, אמרה לעצמה, כמו שמדריכת הכלות הסבירה לה.
"אי אפשר יותר מדי להכניס, אני עוד לא הייתי עם אף אחד" היא כמעט התנצלה.
"בפעם הבאה שלנו, אני אוכל יותר" הוא אמר לה באוזן "את כ"כ יפה ומושלמת".
הוא רצה לצעוק- אני מת לזיין אותך!! לתקוע את הזין הענק שלי עמוק בכוס התמים והמדהים שלך!!
אבל הוא חייב לשמור על איפק, לא להבהיל אותה, לא להרוס לעצמו את הרגע.
כשהיא הרגישה שכבר קשה לה לנשום, היא אותתה לו "נראה לי שזה הזמן המתאים. תנסה לבוא, אבל בזהירות".
הוא גהר מעליה בעמידת שש, מחזיק את עצמו מעליה באוויר.
הזין שלו נגע בשפתיה החיצוניות, והיא נרעדה.
"תסתכלי עלי, רק עלי" הוא אמר והחזיר מבט לתוך עיניה, שעד לאותו הרגע, לא שם לב לצבען הכחול היפה.
הוא דחף את עצמו קלות, והיא נרעדה תחתיו, התמסרה לו.
מירי השמיעה יבבה חלושה "זה היה פחות נורא ממה שתארתי לעצמי" היא אמרה.
הסדין הוכתם בכתם דם קטן, והכאבים התחילו לפעם בתוכה.
מאיר נשכב על גבו לידה.
"אני מקווה שלא השארתי לך טראומה נוראית" הוא חייך.
"לא, היית בסדר גמור" היא הרגישה את הדופק פועם בנרתיק שלה עם כל תנועה.
היא קמה, עוטפת את גופה בסדין, נכנסה להתקלח.
מאיר הסתובב בחדר קצת, מנסה להכיר טיפה יותר את הבחורה החרדית שזה עתה פיתתה אותו, ונתנה לו להכנס אליה ראשון.
תמונות שלה עם עוד שתי חברות, כמה בובות חרסינה מיושנות, קלסרים של לימודי הסמינר, ואז הוא ראה-
מעטפה מוזהבת עמדה בצד השולחן, הוא הציץ לתוכה.
זו היתה הזמנה לחתונה.
מצד החתן: מנחם מנדעל גרוס, החתן הצדיק, בן לרב הראשי של קהילת הקודש באנטוורפן, בלגיה.
מצד הכלה: מרים חיה, הכלה הבתולה המהוללה, נכדה לאדמו"ר של חסידות מוכרת.
גודל המעשה פתאום היכה בו, זה לא היה עוד סתם סקס עם בחורה חרדית חרמנית, שזה כשלעצמו העביר בו רטט במעלה הגב,
זה היה משהו גדול יותר, מאיר לא ידע איפה לשים את עצמו.
הוא התלבש בחופזה, משתדל לא להשאיר אחריו בגדים מפלילים.
הוא השאיר על השולחן במטבח איזו הצעת מחיר כללית לביטוח הדירה, יודע שזה לא יספק את בתו של האדמו"ר…

השמועות על החתונה עשו להן כנפיים, כל ירושלים היתה חסומה לרגל המאורע המשמח.
לא כל יום מצליחים לחתן זוג כ"כ מוצלח, ממש ענבי הגפן בענבי הגפן.
מאיר הסתובב כל היום במשרד אחוז תזזית.
כמובן שהמשרד לא קבל את הביטוח על תכולת הדירה. הוא קבל נזיפה קשה מאביו ופחד לאבד את מקום העבודה שלו.
הוא לא יכל להסביר למה לא נתן הצעת מחיר מפורטת וסבירה.
גיטי יצאה מוקדם, כדי לא להתקע בפקקי ענק, הוא נשאר לבד במשרד הרחב, מתלבט מה לעשות.
השעות נקפו להן, ובסוף הוא יצא לכיוון החתונה.
רק לראות אותה עוד פעם אחת, לפני שהיא תהפך לאשתו של גבר זר.
הוא זרם עם המון החסידים, ישר לכיוון הישיבה בגאולה.
על במה גבוהה, סביבה גברים רבים כ"כ, היא עמדה.
עטופה בשמלה לבנה רחבה, שחלילה לא יראו את תווי גופה המושלם.
את פניה כסתה הינומה אטומה, מבדילה בינה לבין שאר הסובבים אותה.
מאיר עמד בצד, הסתכל עליה מרחוק, לא מאמין שרק לפני שלושה שבועות הוא ידע את הכלה.
בקריאת הכתובה הוא גחך לעצמו… אם מישהו רק היה יודע…