פעמים ראשונות – חלק 2

סיפור מאת שמואלי

התעוררתי מרעשי ההתארגנות של דוד מוקדם בבוקר. הידקתי את השמיכה על עצמי והתבוננתי בו. הוא לבש את החליפה והתעטף בטלית, התכופף אליי וחיבק אותי, ואז יצא לבית הכנסת של המלון.

שכבתי לי במיטה עירומה לגמרי מתחת לשמיכה והתענגתי במחשבה על הלילה האחרון. זה היה סקס מדהים. אולי הכי טוב מאז שהתחתנו. המתח בינינו נבנה כל הערב עד שהתפוצץ בעוצמה כשסוף סוף היינו לבד בחדר.

*

אני ודיני נפגשנו כשהיא התחילה ללמוד בסמינר בית שרה בירושלים. באותו הזמן כבר הייתי בשנה ד והתהדרתי בתואר "הרווקה המבוגרת של הסמינר", אבל מכיוון שהיא נרשמה לסמינר באיחור והמיטה הפנויה היחידה הייתה בחדר שלי, יצא שהיא, הבחורה הכי צעירה תמימה ודוסית בסמינר, חולקת חדר איתי, הבחורה הכי מבוגרת צינית וסקפטית.

כמה שנים קודם לכן התפוצצה פרשה מחרידה שחשפה בין השאר שאבא שלי, רב מוערך עד אותו זמן, התעלל פיזית ומינית בתלמידים שלו לאורך שנים ארוכות. אחרי ההלם הראשוני הבנתי שזה באמת מתאים לו. הוא מעולם לא פגע בי מינית, אבל היה אלים ומניפולטיבי, מלא בעצמו ולא מרגיש את הכאב של מי שסביבו. בהתחלה השתתפתי במאמצי התמיכה בו כמו שאמא והעסקנים ביקשו, אבל בגיל 16 הודעתי שאני לא תומכת יותר בבחירות הרעות שלו שהרסו לקורבנות שלו ולמשפחה שלי את החיים.

בקהילה שלנו לא מדברים על מיניות ועל פגיעות מיניות בכלל, אבל איכשהו כולם ידעו שאני "הבת של רב משה" (בהברה חרדית: "מוישה") על כל המשתמע. הפכתי למוקצה מחמת מיאוס כאילו אני זאת שעשיתי את המעשים הנוראים ההם. כמובן שעל שידוכים אין מה לדבר, אבל גם על משרות בהוראה ואפילו על בייביסיטר. ככה מצאתי את עצמי בשנה ד בסמינר, רווקה בודדה. בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום.

אל תוך הריק הזה פרצה דיני, בחורה מבית טוב ומקושר. למרות הפערים בינינו, הקליק היה מיידי והיא הפכה לחברה הכי טובה שלי. היא קיבלה אותי כמו שאני ולימדה אותי להעריך את עצמי ולשים פס על מה שאחרים חושבים. בעזרתה הבנתי שאני יכולה להשיג מה שאני רוצה ושהחיים פתוחים בפניי. היא השתמשה בקשרים המשפחתיים שלה כדי לעזור לי להפוך למדריכה בסמינר כדי שאוכל להמשיך לגור שם תוך כדי שאני לומדת מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. אפשר לומר שהיא שינתה את המסלול של החיים שלי והעלתה אותי על דרך המלך.

גם אני השפעתי עליה לא מעט. כשנפגשנו היא הייתה ילדה תמימה, ואני לימדתי אותה דברים מנקודת המבט שלי שהייתה, מכורח המציאות, בוגרת ומפוכחת בהרבה משלה. בתקופת השידוכים שלה, היא שיתפה אותי בכל פרט ופרט והתלבטה איתי ביחד. היא קיבלה החלטות קשות אבל נכונות לאורך הדרך, חלקן בזכותי. כשהיא פגשה את שמולי ידענו שנינו מיד שהוא האחד. הוא ממשפחה עדינה, חכם ובעל מידות טובות. הוא קצת חניוק אבל מבין את העולם הזה. והוא מושך, הסכמנו שתינו כשהיא הראתה לי סרטון שלו רוקד בחתונה של חבר.

כשהיא התארסה הייתי מאושרת עד הגג למרות שאני עצמי עדיין הייתי רווקה. הרגשתי כאילו אני מחתנת אחות קטנה או בת. לא הרגשתי בתחרות איתה כי היה ברור לשתינו שאני לא אתחתן במסלול של שידוך, אין לי סיכוי שם, והמסלול של אהבה לוקח יותר שנים, כך חשבתי. בסביבות החתונה שלה הקדוש ברוך הוא עזר ופגשתי את דוד שלי, ואחרי חצי שנה גם אני התחתנתי. אבל זה כבר סיפור לזמן אחר.

אני מספרת את כל זה כדי לתת קצת רקע שיסביר את המפגש שלנו עכשיו לשבת שלמה ביחד. הקשר בינינו התרופף מאוד מאז החתונה שלה, ועוד יותר מאז החתונה שלי. דיברנו פעם בכמה שבועות והשלמנו פערים, אבל שתינו רצינו מאוד להיפגש שוב כמו בימים הטובים וגם להכיר את בני הזוג אחת של השנייה. לכן, כשמצאתי את הדיל במלון לכיש ידעתי שזו הזדמנות מעולה וסגרתי מיד שני חדרים צמודים.

*

המפגש הראשוני בערב שבת היה מביך. רצנו אחת אל השנייה והתחבקנו ממושכות, כשהבעלים שלנו לוחצים ידיים ברשמיות ביישנית. שברתי את הקרח ועשיתי היכרות מלאכותית: "דיני, תכירי את בעלי דוד. דוד, זאת דיני". "שמעתי עלייך מלא" אמר דוד, "גם אני עליך" חייכה דיני והציגה את בעלה: "חני ודוד, זה שמולי, בעלי הנהדר". שמולי קד קידה קלה וחייך: "טוב לפגוש אתכם. שמענו עליכם כל כך הרבה דברים טובים". הוא דיבר בלשון רבים אבל התכוון אליי. הסמקתי קלות, מרגישה פרפר קטן מתעורר עמוק בבטן שלי.

נפרדנו מהבעלים שהלכו לבית הכנסת לקבלת שבת והתיישבנו בלובי. דיני הייתה כל כך יפה ומאירה. השמלה שהיא לבשה הייתה מודרנית והגיעה לה עד מעל לברך גם כשעמדה. כשהתיישבנו, היה אפשר לראות שהיא עדיין מנסה ללמוד איך יושבים עם כזו שמלה בלי לחשוף את התחתונים. "השמלה ממש יפה עלייך דיני" אמרתי לה. "נכון?" אמרה דיני, "אבל היא לא קצרה עליי מדי?". "היא יפהפייה. את יפהפייה" עניתי. "אני יכולה ללמד אותך כמה תנוחות שיעזרו לך להרגיש בנוח עם האורך הזה כשאת יושבת איתה" קרצתי והמשכתי: "את יכולה לשבת עם רגליים סגורות באלכסון. או לשים רגל על רגל". דיני בחנה את עצמה ולבסוף בחרה לשבת עם רגליים צמודות ומשכה את השמלה הכי נמוך שאפשר.

שקענו בשיחת חברות כמו בימים הטובים והזמן חלף במהירות. המשכנו בשיחה גם כשדוד ושמולי חזרו מהתפילה והלכנו ביחד לחדר האוכל.

בהתחלה, השיחה המשותפת הייתה מאולצת. אבל עם הזמן ובעזרת בקבוק היין המשובח שדוד הביא, הרגשנו יותר בנוח והשיחה קלחה. דיברנו על פוליטיקה ועל נושאים ברומו של עולם ועל ספרים, ושמולי אמר דבר תורה יפה.

דוד שלח אליי מבטי אהבה מפעם לפעם וליטף את הרגל שלי מתחת לשולחן עם כף הרגל שלו. שמחתי שהוא מרגיש בנוח בפורום הזה ומצליח לתקשר טוב עם דיני ושמולי. המתח המיני היה נוכח כל הזמן, אבל אני והוא, וגם דיני, הצלחנו לזרום איתו בטבעיות. שמולי לעומת זאת היה קצת אבוד בסיטואציה. הוא התבייש להסתכל עליי אבל נמשך לזה כמו פרפר לאש. הוא שלח מבטים קצרים וגם בהה בי לכמה שניות ואז הסמיק כשתפס את עצמו. בכל פעם שרצה להגיב על דברים שאמרתי, הוא דיבר לאוויר ולא הצליח להסתכל אליי ישירות. הסיטואציה הזו הדליקה אותי מאוד.

אחרי הסעודה יצאנו למרפסת והמשכנו את השיחה. האווירה הלכה והתחממה כל הזמן. דוד שלח אליי ידיים, כאילו באקראיות, והדליק אותי. הייתי שקועה בעיקר בנו, אבל לא יכולתי שלא לשים לב למתח שנבנה גם בין שמולי ודיני שהיו עכשיו צמודים. היד שלו מוסתרת מאחוריה והתנועות של דיני לא השאירו מקום לספק, הוא עושה לה שם משהו שממיס אותה. פתאום, בלי התרעה, היא נשכבה והניחה את הראש על שמולי. הסיטואציה הדליקה אותי ואת דוד. שמולי התחיל לגעת בדיני וללטף אותה והרגשתי שאני קרובה לפיצוץ. סימנתי לדוד בעדינות שבא לי להתקדם. הוא סגר את האירוע איכשהו והתחלנו ללכת לכיוון החדרים. תפסתי קצת מרחק מדיני ושמולי ונישקתי את דוד, והוא בתגובה חפן את אחוריי וגרם לי לאבד נשימה לרגע. בדיוק אז דיני הסתובבה אלינו והספיקה לראות את סוף הנשיקה שלי. זה הדליק אותי עוד יותר ורציתי כבר להיות בחדר.

*

סגרנו את הדלת מאחורינו והתנפלנו אחד על השנייה בתשוקה. בין נשיקה לנשיקה, דוד לחש לי "בא לי למצוץ לך בצורה שתפרק לך את הצורה". הוא הושיב אותי על קצה המיטה, הרים את השמלה הלבנה שלי והוריד לי את התחתונים. במבט מלא תשוקה הוא ירד על ברכיו, פיסק את הרגליים שלי והתחיל לנשק אותי למטה. הוא שלח את היד שלו אל ערוותי החשופה והחל ממשש אותי, ואז ניסה לדחוף את הלשון שלו פנימה. ההתקדמות שלו הייתה קצת מהירה מדי בשבילי. התכווצתי ודחפתי את הראש שלו אחורה בתנועה לא רצונית.

הוא לקח צעד אחורה והתחיל ללטף את הרגליים שלי. "שמת לב שהיית הכי יפה במלון היום?" הוא לחש תוך כדי שהוא מביט לי בעיניים ומוריד לי את נעלי העקב השחורות. "כשאת הולכת, כולם פשוט חייבים להסתכל עלייך. כמה מבטים את מושכת". הוא התכופף אל רגליי והחל מנשק אותן תוך כדי שהוא מקלף ממני את גרבי התחרה השחורות, מנשק ומקלף, מקלף ומנשק. "איזה רגליים סקסיות. פשוט מדהימות". הרגשתי איך אני מתמלאת בתשוקה עם כל נשיקה ומילה שלו. "אתה סתם מגזים" התגריתי בו. "אני ממש לא מגזים ואת יודעת את זה. ראית את המבטים שהמלצר ההוא נתן? הוא הפיל את המגש בגלל הרגליים עוצרות הנשימה האלה" . הוא מגזים לגבי המגש ההוא אבל צודק בכללי. אני יודעת איך לתת הופעה והמלצר ההוא באמת איבד את הלשון בכל פעם שעבר לידנו. זה תמיד קצת מרגיז אותי וקצת מדליק לראות איך ההופעה שלי משפיעה על האנשים סביבי.

הוא התחיל להתקרב לאיזור הרגיש שוב, תוך כדי שהוא לוחש אליי מילים מתוקות. הרגליים שלי נפתחו מעצמן והכבשן שביניהן בער בעוצמה. הוא החליק אצבעות פנימה והחוצה, מדליק אותי יותר ויותר. כופפתי את הראש שלו אליי והוא הסתער בתשוקה עם הלשון החמה שלו. הוא המשיך לשחק עם האצבעות שלו בתוכי תוך כדי שהוא מוצא את הדגדגן שלי מעל הפתח, מלקק ומוצץ. הרגשתי איך האורגזמה נבנית בתוכי והרפיתי את הגוף שלי, מרשה לה להתגבר עליי. האורגזמה הייתה ארוכה ומטורפת והרגשתי שאני לא יכולה לשאת עוד את הלשון שלו בתוכי. "בוא אליי" דרשתי ממנו והוא הוריד במהירות את הבגדים שלו וחדר אליי תוך כדי שהוא אוחז את הרגליים שלי מורמות אל על. הגניחות שלי השתלבו בקולות המפגש הקצובים בין הגופים האוהבים שלנו. לא עבר הרבה זמן וגמרנו שנינו, כמעט ביחד. דוד עזר לי להוריד את הפאה והבגדים שעוד היו עליי ואז נשכב עליי, הניח את הראש שלו על הבטן שלי, ונרדם. ליטפתי אותו, שוקעת גם אני בשינה מתוקה.

*

התעוררתי שוב כעבור שעה וקצת. השעה הייתה תשע ולפי החישוב שלי הגברים כבר צריכים להיות בתחילת קריאת התורה. הוצאתי מהמזוודה את עוגת השמרים הידועה שלי. הכנתי אותה במיוחד לזמן הזה, כשאני ודיני נהיה לבד ונוכל להתענג על הזכרונות המתוקים מהזמן שבו גרנו יחד.

בדרכי אל המראה נתקלתי במגבת שבה השתמשנו אחרי הסקס אתמול. היא הייתה זרוקה ליד המיטה והיה נדמה לי שיש עליה פס אדמדם. התלבטתי לרגע ואז קיפלתי אותה מהר והנחתי בקצה החדר. מה שלא רואים לא מטמא ואני, כך החלטתי, לא ראיתי כלום.

הבטתי על עצמי במראה. האיפור המעט מעושן שלי החזיק מעמד יפה מאתמול. לא היה מזיק לי טאצ' אפ קטן, אבל בשבת המקסימום שאני יכולה לעשות זה לתקן קצת את הקצוות עם מגבונים. הוצאתי מהמזוודה את חלוק הקימונו שקניתי לאחרונה בשיין. זה היה קימונו קטיפתי שחור עם שרוולי תחרה וחגורה. לבשתי וסידרתי אותו עליי והבטתי בעצמי בסיפוק במראה. המחשוף היה לא קטן והאורך הספיק בקושי לכסות את תחילת הרגליים שלי, אבל זה בדיוק מה שרציתי ללבוש לשבת בבוקר עם דיני. התלבטתי אם לשים מטפחת ולבסוף החלטתי להישאר עם השיער הטבעי שלי, כמו בסמינר.

אחרי מבט אחרון למראה לקחתי את עוגת השמרים, פתחתי את הדלת המפרידה בין החדרים שלנו, ודפקתי בדלת הסגורה מהצד השני. עברו כמה שניות והדלת נפתחה. נכנסתי פנימה בצעדים עליזים ואמרתי בקול: "שבת שלום נושי, הכנתי במיוחד את העוגה האהובה עלייך". דיני פקחה עיניים ישנוניות והביטה בי, עומדת קפואה מול שמולי שלה, שעמד לבוש בתחתונים וגופיה והביט בי בעיניים קרועות מתדהמה.

***

שאלה לקוראים שהגיעו עד לכאן: על מי תרצו לקרוא בפרק הבא, דוד או שמולי?