מסכה משחקי תפקידים

סיפור לפני השינה

מאת הספרן

המעשה שברצוני לספר התרחש לפני חמש עשרה שנה, אני זוכר את הגבהים שעפתי אליהם כאילו התרחש אתמול.

הכרתי את מיכל בזכות הספר שכתבתי על שלמה זלמן שוקן, אחת המתנות שקיבלתי בזכות הספר הזה. באותה תקופה ראינתי אנשים שהכירו את שוקן שהיה איש עסקים מוכשר וגם אספן ספרים ומו"ל חשוב בגרמניה לאחר מכן בישראל ובארה"ב. מכיוון שאבא של מיכל  היה חלק מחבורת החכמים  שעבדה עם שוקן, מומחה ענק לשירת ימי הביניים וביבליופיל שקטלג  לשוקן את אוסף כתבי היד שלו, קבעתי איתה ראיון בתקווה שיהיה לה מה לחדש לי על מושא מחקרי.

קבענו בדירתה, ההפתעה הראשונה היתה כשהגעתי לכתובת ומצאתי את עצמי באחד משלושת המגדלים המפוארים של ת"א, מגדלי אקירוב, שכנה של אהוד ברק ועוד רבים אחרים עם עודף כסף. ההפתעה השניה היתה כשפתחה לי את דלת דירתה, ציפיתי לאשה בשנות השישים המתקדמות וזאת על פי חישובים פשוטים שאביה היה צריך להיות בן למעלה ממאה לו היה חי כשנפגשנו. את הדלת פתחה אשה יפה, צעירה אולי בת חמישים אבל נראית צעירה בהרבה,, שיער ארוך, ג'ינס וטי שירט, ממש לא מה שציפיתי וכנראה שההפתעה היתה כתובה היטב על פני כי מילותיה הראשונות היו "אתה נראה מופתע, למה ציפית" עניתי בכנות שמשהו לא הסתדר לי בחשבון וציפיתי לאשה מבוגרת יותר וככה בעמידה ליד הדלת אמרה "אני בת זקונים של אבי מנישואים שניים, משפחתו הראשונה נשארה בגרמניה ונרצחה", חתיכת קבלת פנים ועוד לפני שעברתי את מפתן הבית.

ישבנו בסלון, אמנות יקרה על הקירות סביבנו, בעיקר הסתכלה עלי עבודה ענקית ובועטת של לאה ניקל ששווה בטח כמו דירה קטנה בבאר שבע עיר מולדתי. היא הכינה לשנינו תה וסיפרה לי על שוקן ועל אביה. שוקן היה מבלה בביתם הרבה והיא היתה ילדה סקרנית ותולעת ספרים שישבה והקשיבה לשיחות של המבוגרים, בתיכון גם כתבה עבודה על מו"לים יהודים בגרמניה ולצורך העבודה ראיינה  את שוקן שכבר היה זקן  אבל פלירטט איתה בשובבות רבה.

היה נעים יחד, ישבתי אצלה שעות אחדות, מפה לשם סיפרה על בעלה, יוצא מטכ"ל, הקיבוצניק הנחשק שכל הבנות אהבו והיא זכתה בו, היום סוחר נשק קשוח שמבלה באפריקה ותורם לרצח העמים שם אבל מקפיד למכור תמיד לשני הצדדים הנלחמים, למען האיזון והפרנסה, היא סיפרה ואני דמיינתי לאן אפשר להמשיך מכאן, רק דמיינתי, יותר מזה לא העזתי.

נפגשנו שוב בערב לכבוד השקת הספר שלי בספריה הלאומית, עברו שלוש שנים בערך, הופתעתי לראות אותה, הפעם היתה לבושה מאוד אלגנטי, יפה להפליא, שערה שהיה בלונדיני (לפחות ככה זכרתי) הפך לבלונדיני מעט כסוף, היא לחצה את ידי בחום ולא עזבה אותה שניות אחדות מעבר למה שנהוג ואני תהיתי האם זה רמז או סתם אני מדמיין. כטוב ליבי בכוס היין השניה בשלב המינגלינג העזתי וניגשתי אליה, קשקשנו מעט והיא שאלה האם ארצה לראות את הספריה של אביה לאחר שהארוע יסתיים, כמובן שלא סרבתי, איך אפשר לסרב, אשה כזו מרשימה  ועוד עם  ספריה של יקה, מי יכול לסרב?

אחרי כל הדיבורים האקדמים והמחמאות לספר יצאנו לדרך, נסעתי אחריה, הגענו לדירה, בית פשוט ויפה ברחביה, הזמן קפא בו מלכת. דירה של יקים משנות החמישים, עם הספריה והריהוט, הפורצלן והפסנתר. בת אחיה גרה שם כבר שנתיים אבל מהקיץ היא בניו יורק לסמסטר. אחרי שנרגעתי מההלם הראשוני היא הסתובבה אלי ואמרה "נחש למה הבאתי אותך לפה?" ולפני שהספקתי לנחש כבר לא היה מה לנחש היא פשוט נצמדה אלי והדביקה לי נשיקה שלא השאירה מקום לספק, נשיקה של תשוקה נטו, שותה ומוצצת ולא משאירה סימני שאלה. במקביל ובטור הידיים שלה נכנסו לי מתחת לחולצה על הגב והגוף נצמד אלי, אלוהים, מעולם לא טרפה אותי ככה אשה בלי שום אזהרה. ואני התמסרתי, נתתי לה לטרוף, לגעת איך שהיא רוצה, איפה שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה, לחשתי לה שכולי שלה. וככה באמצע הסלון הייקי, תפאורה מתוך הצגה ושחקנית חושנית יפה להפליא עושה בי כרצונה. ליקקה ונשכה, הפשיטה אותי ודחפה אותי לאחור מושיבה אותי על הספה, הזין עמד לי קשה ובוער ואז היא התפשטה מולי, היא עשתה את זה לאט כשמאחוריה מין מנורת עמוד שהאירה אותנו באור רך והכל היה נראה לי כמו הצגת תאטרון על במה עם תפאורה מושקעת , לא משהו שבאמת קורה בחיים, בטח לא לדוקטור להיסטוריה עם חיבה לספרים. היא התפשטה ואני נטרפתי, העיניים שלי יצאו מחוריהם, מהופנט הבטתי בתנועות שלה ואז ערומה לגמרי היא פשוט העבירה מעלי רגל והתישבה עלי מכניסה אותי לתוכה בבת אחת ומסתכלת לי בעיניים בלי לזוז. היא היתה רטובה לגמרי, הרגשתי את הזין שלי נעים כלכך בתוכה, היא לא זזה. עבר זמן שהרגיש כמו נצח, קפאתי מאושר קשה בתוכה. לאט לאט התחילה לרקוד עלי, ריקוד עדין מאוד, תנועות שבאו מבתוך תוכה, איטיות, כמעט לא מורגשות אבל משגעות. הרגלים שלה היו על הספה משני צידי וכל כולי עמוק בתוכה. היא עצמה עיניים והמשיכה עם התנועות האלה, אחרי דקות אחדות היא התחילה להוציא מין קולות עדינים, כמו גרגור של חתול, הבטתי בה וחשבתי שאני נטרף, רק רציתי שתמשיך ותמשיך והיא המשיכה. התנועות שלה התגברו וגם גרגור החתול התחזק קצת, היא חיבקה אותי חזק, הצמידה אלי את שדיה, הראש שלה על כתפי והזיזה את גופה קדימה ואחורה, מטריפה את שנינו. הרגשתי שתכף אני מתפוצץ אבל לא רציתי שיגמר, פתאום היא לחשה לי "תזיין אותי, תזיין אותי חזק, הכי חזק, אתה גדול וחזק, תזיין אותי" בלי לצאת מתוכה הפכתי אותה על הספה, רגל אחת שלה הגיע לרצפה והשניה על משענת הספה ובאמצע אני, נכנס ויוצא ממנה במהירות ובכוח, מרגיש את הקצה שלה ומרגיש את ציפורניה חודרות לגב שלי, איבדתי את הראש שלי, לא ידעתי כלום חוץ מהרצון להטריף את האשה הזו, אין לי מושג כמה זמן זה נמשך, פתאום היא עטפה אותי עם שתי רגליה נדבקה אלי בחוזקה ונשכה לי את הכתף חזק וכואב בולעת צעקה ונושכת, צעקתי מכאב וצעקתי כי התפוצצתי בתוכה, צעקתי כי הכוכבים עפו לי מהראש.


זו היתה הפעם הראשונה.

עוד לפני שחזר לשנינו האוויר לריאות היא התפרצה בצחוק מתגלגל, צוחקת עם כל הגוף, השדיים החמודים שלה צוחקים איתה ואני מחייך, מאושר מהמראה היפה מופתע מאיפה נפל עלי הנס המושלם  הזה.

אני עוד אחזור לאותו הערב, חיב לכתוב אותו. השיחה, הסיגריה הקטנה והשובבה שהיא שלפה ושנינו עישנו  ממריאים למקום נעים ועדין, השיחה המפתיעה והטיול הלילי בגן סאקר שנגמר במיטה של הוריה.


אתמול נפגשנו בסטודיו שלה. היא כותבת, מתרגמת ועורכת. תמיד אנחנו נפגשים בסטודיו שלה, למעט הפעם ההיא בדירה בירושלים ופעם אחת שנפגשנו במדבר יהודה כל יתר הפגישות היו בסטודיו שלה. התסריט קבוע, אחיד ומטריף, אתמול היה בדיוק כמו בפגישתנו הקודמת וזו היתה כמו קודמתה.

בנין דירות בדרום העיר שכולו חדרי  עבודה של מעצבים, צלמים, אמנים, ואחת שכותבת. דפקתי בדלת, פותחת  את כל המנעולים ואני נכנס, כמו תמיד גם אתמול היא  היתה לבושה בג'ינס, הפעם עם סוודר יפה שהחמיא לשדיים שלה. חיבוק בלי מילים, אחרי שניה הידיים שלה נכנסו מתחת לחולצה שלי, תמיד הידיים שלה חמות, היא מקרבת את הלחי שלה לשפתי ואז מרימה את הראש ואני מנשק ומלקק ומוצץ את הסנטר שלה, היא מביאה את שפתיה לשלי, מתלקקים מעט ושוב אני חוזר לסנטר. הנשיקות בסנטר מטריפות אותה, יום אחד למדתי את זה במקרה, נישקתי את סנטרה והרגשתי את הגוף שלה נמתח לעברי, ניסיתי שוב ושוב זה קרה. הידיים שלה תופסות לי בפטמות ואצבעותיה משחקות בהן ובי, גם היא יודעת מה מעיף אותי ולא מחכה שניה מיותרת. שלוש דקות שאנחנו מחובקים ושנינו כבר משתוקקים, הגופים שלנו נדחפים אחד לשני, שולח את ידי לתוך הג'ינס מרגיש את הטוסיק הנעים שלה, לוחץ אותו אלי. היא רטובה לגמרי, זה ברור. שלוש דקות והיא בוערת כולה וכך גם אני, והיא יודעת את זה ואני יודע את זה. היא מעיפה את נעליה ופושטת את הג'ינס עם התחתונים, הכל קורה בשניות, חוזרת אלי ופותחת לי את החגורה ומושכת לי את המכנסיים למטה, עם התחתונים כמובן, מחייכת אל הזין שלי ולוחשת לי "בוא כבר" כאילו שאני כבר שעה מתעכב. היא לא משאירה לי זמן לחשוב ובטח לא לפעול, מסתובבת אל הדלת מתכופפת קצת קדימה, אני רק מספיק להצמד אליה ומרגיש את היד החמה שלה על הזין שלי מכוונת אותי פנימה, אני לא צריך יותר מזה, נכנס בבת אחת לתוכה. שתי ידי נדחפות לתוך החזיה, חופן את השדיים שלה ונכנס עוד ועוד פנימה, כולה רטובה והרטיבות הזו משגעת אותי, הגוף שלה צועק כמה היא רוצה אותי והיא יודעת שאני בדיוק כמוה, משתוקק. היא דוחפת את עצמה אלי ואני נכנס ויוצא ממנה ובכל כניסה מרגיש שעוד שניה מתפוצץ ושוב יוצא, מריח את המיץ שלה, מרגיש את השדיים שלה, מצדי שימשיך לנצח אבל היא גונחת בדיוק באותו הקול של הפעם הראשונה, אותו גרגור של חתול מאושר ולוחשת לי "אני רוצה שתמלא אותי בזרע שלך" המילים הראשונות שאומרת לי מהרגע שנכנסתי ואני לא צריך יותר מזה והיא לא צריכה יותר מזה, אני מרגיש אותה מתכווצת סביב הזין שלי ובתנועה שהיא כבר אינסטינקט היד שלה נדחפת לפה שלי כדי שאנשוך ולא אצרח ועוד פעם אחת אני בתוכה נדחף עמוק עמוק מרגיש את הרעידות הקטנות האלה שאני כבר מכיר היטב, שומע אותה שוב לוחשת בקול רועד "ת..מ…לא או..תי" האגן שלי נצמד אליה, נדחף לתוכה, שומע את הגניחות הקטנות האלה, היא כולה רועדת, כל הגוף שלה משתתף בחגיגה. היד שלה בפי והיד השניה על הקיר, היא מחניקה את הצעקה שרק אני מרגיש ושומע, יותר מזה כבר לא יכול להתאפק, גם לא צריך. אני מתפוצץ בתוכה, עף לאותם המקומות שרק איתה אני זוכה להכיר, נושך את היד שלה כדי שדירי הסטודיו השכן לא יבהלו מהקולות שיוצאים ממני, ממלא אותה עוד ועוד, רועד בתוכה ומרגיש את הנוזלים של שנינו סביב הזין שלי. ואז נושמים, אני בתוכה, אף מילה, היא לוקחת את ידה, מקרבת לפיה, וכמו חתולה מלקקת את סימני השיניים שלי שנטבעו עמוק בעורה. מאושר, מאושרים.

עודכן לאחרונה

3 מחשבות על “סיפור לפני השינה”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)