“נדבר קצת על מה שהיה?"
"הו… מה שהיה…" עיניה נצצו והחיוך הדק כשהעלתה בראשה את הזכרון הזה הצביע על הכיוון…
"אני מבינה שאהבת…"
"ברור!"
"רוצה לספר לי על תחושותיך? איך הרגשת?"
"המממ…" ליקקה את שפתיה כאילו נזכרת בטעמו של מעדן נדיר שאכלה לפני זמן רב. "כן… היה בי כעס ששכן בפינות אפלות כבר שנים. משהו שהצטבר והצטבר בי…"
"ועכשיו? כל האנרגיות האלה? היכן הן עכשיו?"
"הכל התפוצץ. כמו רימון. הרסיסים התפזרו. חדים. כואבים. פוצעים"
"ועם הפיצוץ הקשה שאת מתארת… מה הרגשת?"
"הקלה עצומה. שחרור"
"יכולת להעביר את הכאב אל מי שגרם אותו…"
"כן… יכול להיות… כן. נראה לי שכן. בדיוק זה מה שקרה "
"כשהוא היה לפניך, נתון לחסדייך…"
"כן! החזרתי לו. הכל. גם את מה שהרגשתי אז, באותו רגע וגם את מה שהצטבר. כשזיינתי אותו "
"התרגשת?"
"ברור…"
"התרגשות מינית?"
"גם. אבל לא בדיוק. היה עוד משהו"
"מה? את יכולה לתאר את זה?"
"כשהסתכלתי עליו, יותר נכון על הגוף העירום שלו, מאחור, כשראשו נעול בין רגלייך והוא עדיין לא מבין מה עומד לקרות, לא חשבתי על מין. לא חשבתי על זיונים "
"כן. נעלתי אותו כדי שלא יוכל לדעת… הוא עדיין חשב שלשם כך הוא הגיע. כדי לזיין אותי!" שירה משחררת צחוק נמוך וגרוני "בהחלט קיבל הצגה כדי למשוך אותו למלכודת…"
"הצגה?"
"ברור… מחשוף, רגליים… שמלה הדוקה הדוקה, עקבים… ההזמנה לא הייתה כתובה על הקיר… היא היתה כתובה עלי…"
"כן. הוא היה ממש עסוק בליקוק. "מעל הראש" אפשר לומר…" הצטרפה לצחוק.
"דוקא היה לא רע. לשון של עורך דין… חלקלקה כזאת. רטובה… גמישה מאד אבל שרירית… כשנגע בנקודה יכולתי לדעת שנטל ההוכחה מתרומם… אבל הבה נחזור אליך ואל מה שאת הרגשת"
" כשראיתי אותו על הברכיים, התחת שלו מופנה אלי, הרקטום שלו מתכווץ ונפתח מהתרגשות… הביצים שלו תלויות ומתנדנדות, הזיין שלו עומד כאילו הוא הולך להכניס לך אותו … הוא בטח היה עם דופק בשיא. מלקק בהתלהבות, הזיין שלו מתנדנד קשה וארוך בין הרגליים… הביצים שלו מצרוממות עם כל נשימה… לא חשבתי על זיון או אפילו על התחת שלו. חשבתי כמה הוא עלוב… החזקתי את הסטראפ ביד, ליטפתי אותו כמו שגבר מכין את עצמו לחדירה קשה… הסתכלתי על הזיין שלו וחשבתי איך הוא ירגיש כשאני אכניס לו את שלי… אני לא יודעת אם הוא כבר קיבל זיין בתחת המשפטי שלו. יכול להיות שכן. לכי תדעי… אבל זיין כמו שיאכל ממני הוא עוד לא קיבל… הוא ירגיש את מה שאני הרגשתי אז? את ההשפלה? את זה שהגוף שלי לא היה שלי? את חוסר היכולת לברוח?לצעוק? הייתי מוכנה. להיכנס לתחת הזה…"
"חדירה קשה?"
"אהא… לא עדינה. לא מתחשבת. רעה כזו… אפילו אכזרית.כוחנית. זו המילה"
"את מרגשת אותי…"
"חשבתי שאני עומדת לנקום בו. זהו."
"אהמממ…"
"כשהפלקתי לו והתחת שלו רטט חשבתי רק על זה שאני הולכת לקרוע אותו. להכאיב לו. הוא יהיה קטן כזה. לא הזיין שלו. הוא עצמו. הוא עצמו יהיה בגודל האמיתי שלו. ואני עם זיין ביד , אני הקטנה הולכת לזיין אותו כזה זיון שהוא לא ישכח בחיים. ההרגשה שאני שולטת. שהכוח אצלי…"
"יפה… ומה עשית עם הרגשות האלה?" חזה מתנשם תחת כובד שדיה וקולה מסגיר את רגשותיה.
"הוא שלי, החרא הקטן… והכנסתי לו… עד הסוף… לא. לא היה כאן רגש הנאה. הרי אין לי תחושה בקצה הסטראפ… אני לא יכולה לגמור מזה שאני מזיינת אותו… היה כאן סיפוק שבנקמה. הכוח שיש לי עליו. הכוח שיש לי. להשפיל אותו!"
"הו… ויש לך כוח… תראי איך את מרגשת אותי…"
"מתה עליך, שירה… כשאת נוגעת… אבל השליטה בגבר הזה, ההרגשה שאני מתעללת בו… מוזר… זה גירה אותי… ולראות אותו מיילל ומאונן כמו כלב מוכה…נפלא!"
"איזה תיאור… תמשיכי…"
"המראה של "הזיין שלי" חודר אליו, קודם הקצה, כמו ראש חץ, פותח אותו ומרחיב אותו, מכין אותו למנה העיקרית… ואז הכניסה החלקה לכל האורך, עד הסוף… עד שאני מרגישה את החום שלו, את התחת שלו, נוגע לי בבטן… ואז לזיין אותו, לזיין כאילו אין מחר… לצאת ולהיכנס כשהוא מתפתל שם, בקושי נושם, קבור בכוס שלך… נחנק בין הירכיים… ואת מחזיקה לו בידיים בכוח את הראש שלא יעז להשתחרר…את התחת שלו רועד בעל פעם שאני דופקת אותו עד הסוף. בכוונה.נותנת מכה בכל פעם. שירגיש את הכל בפנים… שיכאב לו, הבנזונה!"
"את גדולה, שני! תראי מה את עושה לי…" שולפת את אצבעותיה שהתלטפו למטה פנימה, נוצצות מרטיבות "בואי אלי…" ומתפשקת על הכורסה, רגל אחת מתוחה על משענת יד, חשופה, אצבעותיה המבהיקות, ריחניות, מסמנות הזמנה לחה-
שני מתקרבת בחיוך ועוצרת אצל היד המושטת, אוחזת באמת היד. ומתלטפת באצבעות סביב פניה, משתכרת מהריח, לשונה מטיילת בין האצבעות… שירה נאנחת בחום… שני עוטפת בשפתיה ארבע אצבעות ומצרפת אותן לקבוצה מהודקת לתוך פיה, מלקקת, מוצצת בקול. מובילה לתוך תוכה, מלהטטת בלשונה. שירה נמסה, פשוטו כמשמעו, ידה האחרת מפשקת את שפתיה ומתחפרת בתוכה, כשהיא עדיין לבושה לגמרי.
"רגע… אני רוצה להפשיט אותך… להרגיש וללטף כל חלק ממך…"
"כן, הו… כן!" מתנתקות ובפראות נחלצות מהבגדים.במהירות שמוכתבת על ידי תשוקה שמחפשת פורקן. בזריזות מתפרעת שאומרת רק דבר אחד…
ידיה של שני מתנפלות על שדיה המתנדנדים של שירה שנצמדת במלואה אל שני, מנסה לעטוף את הגוף שצעיר משלה כמעט בעשרים שנה, מתהדקת בתמנוניות, איבריה השופעים מתרפקים על הגוף הדק, מפילה את שני אל השטיח.שני מלטפת,מלקקת,מתחפרת בכל מקום כאילו היתה שלוש נשים ולא אחת. פניה שקועות בגופה של שירה. לשונה מלקקת כמו חתולה שמנקה את גוריה. משתדלת להצמיד כל חלק בגופה לאשה הגדולה והחמה הזו. ידיה מטיילות משד אל גב, אל פלח ישבן דשן, אל הערוץ הלוהט בין הישבנים, כמו טיול שנתי בנחל אבוד, בקניון האדום… אל המעיין הנובע בסוף הערוץ, אל הנביעה החמימה בין קפליה… שירה מתהפכת מעליה, שדיה נמרחים "בטעות" לכל אורך הדרך, עוברת לתנוחת 69 אלוהית, טורפת את הכוס המהודק שנפער לפישוק רחב ומזמין בעודה לוחצת ברכות שופעת את פניה של שני שמחפשת אויר במקום שאפשר לנשום רק כוס וזיון וסקס ועוד סקס ו"תאכלי אותי… תמצצי…תלקקי…" שנענים בהתלהבות נשית כמעט חייתית רכה ונלהבת ופראית באותה מידה…
ואז הכל נגמר ברעידת אדמה משותפת וברפיון מלא סיפוק…
"זה היה נפלא, הייתי אומרת "כרגיל", אבל לעולם לא אתרגל…"
שני הסמיקה בביישנות לא מעושה. "באמת?"
"כן. ואני לא אומרת את זה כמטפלת אלא כמי שאוהבת אותך"
"גם אני אוהבת אותך. את כולך. כל חלק ממך…" ולא היתה כאן העמדת פנים. אי אפשר היה לא לאהוב את שירה. לא להתאהב בגוף הנפלא שהיה גורם לנזיר, או לנזירה, או לבתולה חסודה, לאבד עשתונות. הכל היה במידה והכל היה במידות גדולות ובשפע… והכל נחשף והוענק למטופל. שירה דגלה בטיפול טוטאלי. לתת הכל למטופל.או למטופלת.
ושני זכתה. לא רק לקבל. גם לתת.
"החום שאת נותנת לי, ההדרכה… המגע המיוחד שלך… הפנימיות שלך שנוגעת בי במקומות הכי חשופים שלי, הכי רכים ופגיעים.,."
"תודה.,."
"אחרי שהבהרנו את התהליך עד כאן והשתחררנו מהטראומה באמצעות התרת האפשרות לנקמה- בביצוע מושלם, אני חייבת לציין!- אפשר להתקדם ליחסי מין עם מין אחר…"
"אומרים לנו שיש מין אחר… הביאוהו לכאן…" התבדחה שני בשורה משיר של יונה וולך
"כמובן…" חייכה שירה "אנחנו נביא אותו לכאן"
"עכשיו, אחרי שגילינו וחקרנו כל פינה ואחרי שהגשנו מנה קרה למי שהגיע לו, עכשיו אנחנו יכולות ליצור מגע עם בסיס שווה עם המין השני?"
"מה הכוונה?…" שני מהססת…
"אנחנו צריכות לבדוק את יחסינו עם גברים"
"אנחנו? כלומר שתינו?"
"את. ואני אהיה שם לידך. לכל אורך הדרך"
""אנחנו" זה לא "דיבור של מטפלים"? את מתכוונת להיות לידי ממש, פיסי?"
"בהחלט. אם תרצי. זה יכול להיות דיבור של מטפלים אבל אני לא רוצה לשלוח אותך לבד למקום שהיה בעייתי עבורך עד עכשיו. אם תרצי אהיה ממש איתך…"
"כן. אני חושבת שיותר טוב לי אם תהיי איתי.לידי. לפחות בהתחלה…"
"אני רואה שאת מהססת, שני"
"קצת… כל כך טוב לי איתך…"
"בהחלט. אבל אל תשכחי שאנחנו לא חיות ביחד. השעה השבועית בטיפול היא נעימה. אפילו נפלאה. היא פותחת אפשרויות חדשות. אנחנו חוזרות ומבררות לעומק את תחושותיך. אבל עדיין זה טיפול והאפשרויות מוגדרות ומטרתן להביא אותך לעצמאות מינית ורגשית."
"אבל…אבל כל כך טוב לי איתך…"
"גם לי, יקרה, אבל עלינו להתקדם"
"טוב… תני לי לעבד את זה…"
"בוודאי. עד הפגישה הבאה?"
"עד הפגישה הבאה"
