נאה דורש ונאה מקיים

הספור הינו המשך לסיפור "סחיטה בצל הקורונה" וכדי להכיר ולהבין את הדמויות מומלץ לקרוא אותו תחילה.

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

בסוף הספור הקודם: "תישני טוב, שיהיה לך כוח" חייכתי אל רננה, "כי מחר אני אקרא לךְ לחגיגה חדשה" הסברתי כשאני מוסיף תנועת יד גסה שלא השאירה ספק לאיזה חגיגה אני מתכוון, "ועכשיו אני אשאיר אתכן להמשיך בחגיגות שלכן", אספתי את בגדיי ועוד לפני שהספקתי לצאת אמא כבר עמדה נשענת עם הציצים על שולחן הסלון כשהיא מפשקת חזק את פלחי ישבנה והתכוננה לחטוף מרננה מאחור.

 תכננתי למחרת הרבה אבל בסוף לא קרה כלום, זאת אומרת קרה הרבה כי למחרת רננה התקשרה והודיעה שהתקשרו אליה מהשב"כ והודיעו לה שהיא שהתה ליד חולה קורונה מאומת והיא חייבת להכנס לבידוד ו…הכל נעצר! לפחות עד שהיא תשוחרר מהבידוד.

החיים עם אמא חזרו למין שגרה כזאת. כל היום כל אחד לעצמו, אני בעיקר כושר על המסלול והאופניים והרבה כפיפות סמיכה ובטן, מוזיקה וגלישה לאתרי סיפורים ארוטיים ופורנו, לפעמים נפגשים לארוחת בוקר, צהרים בדרך כלל אוכל לבד כי אמא בשיחות זום אין סופיות, לקראת הערב אמא משתלטת על "חדר הכושר" ובערב אוכלים ביחד, לפעמים היא מכינה ולפעמים אני, ואחר כך מול הטלוויזיה, שידורי חדשות אין סופיים עד שהולכים לישון, טוב, בוא נודה על האמת, גם עוד פורנו ו…אוננות לפני השינה, כי אמא צדקה, לעשות ביד זה כדור השינה האולטימטיבי שלי.

על אותם סֶשֶנים שהיו לנו עם רננה לא דיברנו, מתעלמים, אבל על אוננות כן, אמא התחילה עם זה באותו ערב שרננה הודיעה לנו שהיא בהסגר, צפינו בעוד אולפן משעמם שבו טחנו שוב את אותם הדברים שכבר נטחנו דק-דק לפני, מה צריך כדי לשטח את העקומה ואיפה טעו באיטליה וספרד וכמובן הנאום לאומה של ראש הממשלה שזיגזג עוד זִיגְזוּג, אחרי שאמא פיהקה והודיעה שזה משעמם והיא הולכת לישון וגם אני התכוונתי לפרוש לחדרי היא פתאום שאלה אותי "אתה הולך לאונן?"

"אי-מא!" צווחתי כמו בפעם הקודמת שהיא שאלה אותי את אותה השאלה.

"מה?" היא חייכה, חיוך מִתַּמֵּם כזה, "מה כבר שאלתי, אם אתה הולך לאונן כי אני כן"

"אני הולך לאונן" הודיתי.

"איך? עושה ביד או שאתה מחביא שם בובה מתנפחת" היא ציחקקה.

"אי-מא!"

"מה?" ושוב היה זה אותו חיוך מתמם, "כי אני הולכת להשתפשף בכרית" היא חייכה ותארה לי בדיוק איך היא הולכת לעשות את זה, "הנה, סִיפַּרְתִּי, אתה רואה, כלום לא קרה לי, ואיך אתה?"

"לעשות ביד, את יודעת, לשפשף" ועשיתי את תנועת היד הגסה.

"עם ג'ל סיכה?" היא המשיכה לחקור.

"לא, עם סבון נקה7" עניתי בהתרסה.

"למה? מסכן שלי, אין לך ג'ל? כי אם אתה רוצה אני יכולה לתת לךָ" היא חייכה ורגע אחרי שנכנסתי לחדר היא הגיעה עם בקבוק ג'ל סיכה ונתנה לי.

גם למחרת חזר אותו ריטואל רק שהפעם חסכתי את כל ה-אי-מא! וההתממות שלה וישר אמרתי לה שכן, אני הולך לאונן, וכן, עם הג'ל שלה והיא בתמורה סיפרה לי שהערב גם היא הולכת לאונן אבל הפעם עם ויברטור ותארה לי בפרטי פרטים איך היא תשכב עם רגליי מפושקות ומורמות ותדחוף לעצמה את הויברטור הרוטט עמוק לוָוגִינָה שלה ולא תוציא אותו עד שהיא תגמור שלוש פעמים לפחות ו…כן, גם ביום שאחרי והיום שאחריו חזר אותו ריטואל ואני, כמו ילד טוב, ישבתי והאזנתי לתאור המפורט שלה, הקשבתי והתחרמנתי, וכששכבתי בחדר ועשיתי ביד הייתי מפנטז על מה אמא עושה בדיוק עכשיו בחדר הסמוך ותאמינו לי זה עזר, הגמירות שלי הפכו חזקות יותר והשינה שלי, אחריהם, עמוקה ורגועה ו…מעניין אם הם לומדים את זה בלימודי הפסיכולוגיה או שזה ניסיון אישי?

השגרה הזאת נשברה בארוחת הערב שמונה ימים אחרי שרננה נכנסה לבידוד. כבר כשאמא קראה לי ראיתי שהיא לבושה שונה, לא אותה שמלה מהודרת שהיא הקפידה ללבוש לארוחת הערב מאז שרננה נכנסה לבידוד, כאילו יצאנו לאיזו מסעדה מְפוּנְפֶנֶת, אלא את חולצת הטריקו של סוף מסלול שלי שנתתי לה למזכרת, ומהפטמות שבלטו מבעד לבד הדק ניחשתי שהיא בלי חזייה, ומכנסי טייץ קצרים וצמודים שהבליטו את ישבנה המוצק ויותר מזה את הקאמל-טו (Camel Toe) שלה.

אמא הכינה לי את הארוחה שאני אוהב, סלט קצוץ דק עם פטרוזיליה, לימון ושמן זית, חביתת עין לא הפוכה משני ביצים, טוסטים עם גבינה צהובה ושפריץ מיין לבן וסודה.

אכלנו בשתיקה, כל אחד שקוע במחשבותיו, ככל שהארוחה התקרבה לסיומה התכוננתי לטקס שהיא שואלת אותי אם אני מתכוון לעשות ביד ולספר לי איך היא תאונן אבל הפעם היה טוויסט בעלילה, "איתי, אני יכולה לבקש ממך משהו?" ולרגע הייתה לי תחושה של דֶּזָ'ה-ווּ (Déjà-vu), בפעם שעברה שהיא שאלה אותי שאלה כזאת זה הסתיים במציצה שלה מתחת לשולחן בגלל משימה שקיבלה מהמלכה רננה, הדומית שלה.

"עוד משימה של המלכה רננה?" עקצתי אותה.

"לא, מה פתאום" אמא ענתה במהירות, אולי קצת נבהלת, "זאת אומרת, היא יודעת על זה אבל זה לא משימה שהיא נתנה לי, אם לא תסכים אני לא אקבל עונש" היא חייכה חיוך ביישני.

"מתי ספרת לה?" חקרתי.

"אתמול בלילה, כשדיברתי איתה"

"חשבתי שאת מאוננת בלילה" עקצתי שוב.

אמא הסמיקה, "כן, אני מאוננת אבל היא רוצה לראות אז אנחנו עושות שיחת זום ואני מראה לה ת'טוטה שלי ואיך אני מאוננת ועושה מה שהיא רוצה שאני אעשה".

"ומה היא עושה?"

אמא הסמיקה עוד יותר, "גם מאוננת, ונותנת לי לראות," ולרגע היא חייכה, "אבל לי אסור להגיד לה מה לעשות, רק לה מותר להגיד לי" הוסיפה במהירות.

סיקרן אותי, "ואם אני כן אסכים?" חייכתי אליה.

"היא אמרה שאני יכולה להציע לך להשתתף בשיחות זום האלה שלנו, אתה יודע, לראות אותנו מאוננות"

בבת אחת נעמד לי, המחשבה על שיחת זום כזאת חירמנה אותי בטרוף, "אוקיי, אז מה הבקשה שלךְ?"

אמא השפילה עיניים, "אני רוצה שתעשה לי סֶשֶן".

"מה??"

"שתעשה לי סֶשֶן, אתה יודע, אני חייבת, אני משתגעת, כל השיחות האלה עם המטופלים שזורקים עלי את כל הלחצים שלהם ואני חייבת לשחרר".

"אבל אמרת שאת לא רוצה רק איתי"

"התחרטתי! בבקשה, איתי, אמא צריכה שתעשה לה סֶשֶן ותקרע לי ת'צורה, בלי רחמים, הכל, כזה שאני אגמור בלי סוף, איתי, בבקשה" ושמעתי את התְּחִינָּה הנוֹאַשְׁתְּ בקולה.

הפעם כבר לא היה לי דילמה ועדיין 'תסכים, ילד טוב עושה מה שאמא מבקשת ממנו' שידר לי הזין המתוח שלי ונתן את החותמת הסופית, "יש לי תנאי" הודעתי לאמא, "אני מחכה בסלון, תדברי עם רננה, אם היא מתחייבת בשיחות זום לעשות כל מה שאני דורש ממנה תבואי ונתחיל, אם לא, לכי לאונן" אמרתי בקשיחות, אפילו מעליבה, קמתי ועברתי לסלון.

האמת שגם אם רננה לא הייתה מסכימה הייתי עושה את זה לאמא אבל למה לא להרוויח עוד בונוס? לא הייתי צריך לחכות הרבה, "היא מסכימה" אמא נכנסה עם חיוך של אושר על פניה.

"ואת בטוחה שזה מה שאת רוצה?"

"בטוחה, אתה רוצה שאני אשבע לךָ אמונים?" היא שאלה בהתלהבות.

"כבר נשבעת, וזה תופס" חייכתי אליה, "ואני יכול לעשות כל מה שבא לי?"

"הכל, רצוי כואב ומשפיל, בכל חור שתרצה, ו…" היא היססה לשניה והמשיכה, "אני יכולה לבקש עוד משהו, קטן?"

"נשמע".

"אני רוצָה, לא, סליחה, אני מבקשת שבסֶשְן תקרא לי האמא השרמוטה" והיא הסמיקה.

"ואיך את תקראי לי?"

"אדוני המלךְ"

"מספיק אדוני" ציחקקתי, "ועכשיו האמא השרמוטה שלי, לפני שנתחיל לכי תביאי את הקולר שלךְ עם הרצועה, את הויברטור, שפתון האדום שלךְ ואת הפלאפון שלךְ" חייכתי אליה, "אני בטוח שתרצי תמונות למזכרת".

"כן אדוני" אמא הכריזה, הלכה וחזרה במהירות והניחה את כל הדברים לפני.

"עכשיו, אמא שרמוטה שלי, תמרחי לך שפתון על השפתים, הרבה, כמו שפתיים של מוצצת" מסרתי לה את השפתון.

אמא הסמיקה ומרחה, צובעת באדום לוהט את השפתיים שלה, והחזירה לי את השפתון. "יופי" קמתי, לקחתי את הקולר עם הרצועה המחוברת אליו וענדתי לה אותו, "תזכירי לי, מי את?"

"האמא השרמוטה שלךָ" היא ענתה במהירות.

"מי זה שלךָ?" הפלקתי לה עם קצה הרצועה על התחת.

"סליחה אדוניְ, האמא השרמוטה של אדוניְ" היא צעקה בתשובה.

נעמדתי מולה, אחזתי בשולי חולצת הטריקו שלבשה, חולצת סיום המסלול שלי, והרמתי אותה למעלה עד שנחשפו הציצים הגדולים שלה עם פטמות האבן הזקורות והכהות וכמו שניחשתי, אמא הייתה בלי חזייה. "תחזיקי ככה! בלי להסתיר!" פקדתי עליה והיא אחזה בחולצה. לקחתי את השפתון וצבעתי לה את עטרות הפטמה באדום, "מה את אומרת, פטמות של שרמוטה, אהה?".

"כן אדוני" ונראה לי שהפטמות שלה הזדקרו עוד יותר.

אחזתי חזק בגומי המכנסיים יחד עם התחתונים ובמשיכה הורדתי לה אותם עד הברכיים, "פישוק!" ציוותי בקול תקיף, "וכדאי לך מאד שהם לא יפלו לרצפה" הוספתי ואמא פישקה את רגליה ומתחה את מכנסי הטיץ והתחתונים בין ברכיה, "מה יש לנו כאן?" ניצלתי את הפישוק וחפנתי את ערוותה כשאני דוחף לה אצבע לכּוּס, "פשש, אמא שרמוטה רטובה" ציחקקתי והצגתי מול עיניה את האצבע הרטובה, התכופפתי מעט ומרחתי לה גם סביב שפתי הכוס מהשפתון האדום שבלט במיוחד על רקע העור הלבן.

לקחתי שני צעדים אחורה ובחנתי אותה, חייכתי ואמא שוב הסמיקה והשפילה עיניים אבל היה ברור שהיא מגורה, "חסר עדיין משהו" המהמתי לעצמי ולקחתי את הויברטור, "מה את אומרת שרמוטה, מתאים לך?" ובלי לחכות לתשובה החדרתי לה לכּוּס את קצה הויברטור והתחלתי לדחוף לה אותו לאט עד שכולו היה בתוכה.

"פישוק! שהמכנסיים לא ירדו!" פקדתי שוב כשאמא ניסתה לסגור קצת את הרגליים, "את בטח רוצה תמונה למזכרת" ציחקקתי ולקחתי את הפלאפון שלה, "את יודעת, לשתף אחר כך את המלכה שלךְ" גיחכתי והתחלתי לצלם.

צילמתי אותה מספר תמונות, קודם כל הגוף, אחר כך הפטמות הצבועות ובסוף את הכוס עם השפתיים הצבועות והויברטור התקוע בתוכו. "מזכרת יפה" חייכתי אליה, "אבל עכשיו אני צמא, אני הולך להביא לי בירה, רוצה גם?" ציחקקתי.

"לא, אדוני" אמא ענתה.

"אין בעיה" ציחקקתי והפעלתי את הרטט בויברטור והלכתי למטבח.

בכל אופן לקחתי בקבוק גם בשבילה, היה לי ברור שהיא תצטרך את זה. כשחזרתי אמא הזיעה וממש רעדה וטיפות של אותו צוף נשי שמנוני החליקו מהכוס לאורך הירך עד הברך ונשרו לרצפה, "בבקשה אדוני, תרשה לי לסגור רגליים, זה תכף מחליק לי" היא פנתה אלי בתחינה, מנסה לכווץ את הכוס שלה שהויברטור לא יחליק מתוכו.

"כמה פעמים גמרת עד עכשיו?"

"ארבע" היא התנשפה.

ניגשתי אליה והגברתי את הרטט, "עכשיו תסגרי" חייכתי אליה והתיישבתי על הכּוּרְסָה, מביט בה, והתחלתי לשתות מבקבוק הבירה שהבאתי.

בלי סוף אמא ביקשה לגמור ובלי סוף אמא קיבלה, גומרת פעם אחר פעם, "אני רוצה שתספרי בקול" חייכתי אליה והיא ספרה ובכל פעם התנשפה יותר ויותר ואגלי זעה נטפו מגופה עד שהיה ברור שהדופק שלה בשמים וחששתי שאמא תקבל התקף לב, "זה מה שרצית? ככה לגמור?"

"כן" היא התנשפה בכבדות, "בדיוק ככה אבל אדוני, בבקשה האמא השרמוטה מבקשת להרגיש גם את הדבר האמיתי בתוכה"

"האמא השרמוטה תרגיש" הרגעתי אותה ניגשתי אליה וכיביתי את הויברטור, ראיתי הבעת הקלה על פניה, "רגע, תמונה אחרונה" לקחתי את השפתון והפלאפון שלה, קודם ציירתי לה חץ אדום שמתחיל מהפופיק ומצביע על הנקודה שהויברטור תקוע בתוכה ואז צילמתי, תמונה מהשדיים עד הברכיים ותמונה מקרוב של החץ והויברטור ורק אז שלפתי את הויברטור מתוכה. "שבי שם" שלחתי אותה לספה, "רגליים פתוחות!" חיכיתי שתפתח ותראה את הכּוּס שטיפטף ומסרתי לה את בקבוק הבירה שהבאתי לה, "תשתי, מגיע לךְ" והיא שתתה, בצמא.

עמד לי, תותח-על, ועדיין נתתי לה קודם להרגע קצת, להחזיר לעצמה את הנשימה, בכל זאת היא האמא שלי. כשהרגשתי שהיא נרגעה שלחתי אותה להשען על הקיר, עם כל הטקס כמובן, להצמד לקיר, לבקש רשות, לצעוד לאחור, להתכופף, להשען ולהזמין אותי לבוא לזיין אותה ובאתי.

לאט, סנטימטר אחר סנטימטר דחפתי את 18 הסנטימטר של הזקפה הגברית הנוקשה שלי לכּוּס הגועש ורוגש שלה, הכּוּס הכל כך משומן. "כן" אמא גנחה בקול כשבקושי חצי מהזין חדר לתוכה, "כן, זה מה שרציתי, כן, להרגיש אותך שם" היא התנשפה בתשוקה ופתאום קלטתי שזאת הפעם הראשונה שאני מבקר בכּוּס של האמא שלי, בפה כבר ביקרתי לה, בתחת גם, ועכשיו אני משלים ומבקר לה בכּוּס אז בתנועת אגן חזקה דחפתי לה את כל מה שנשאר בחוץ בבת אחת, קברתי את כל הזין עמוק בכּוּס של האמא שלי ו"פאק! כן! גדול! הכי גדול!" היא צווחה כשהתחלתי לזיין אותה.

זיינתי בכיף, גחנתי מעליה ושיחקתי לה בציצים, ואני לא יודע מאיפה היא מצאה את הכוח לגמור שוב אחרי כל הגמירות עם הויברטור שרטט בתוכה אבל היא גמרה, ואפילו פעמיים רק שהרגשתי שאני תכף גומר נזכרתי גם בבקשה שלה, שאני אשפיל אותה, אז שלפתי את עצמי מתוכה ו…"למה?? תחזיר" היא צרחה בהיסטריה אבל אני התעלמתי, משכתי לה בפטמות והורדתי אותה על ברכיה לפני, שפשפתי לעצמי מול עיניה וגמרתי לה על הפרצוף, הכי משפיל ומעליב שיש! ככה היא רצתה, לא?

הספיק לי, חשבתי שגם לאמא, אבל כמה דקות אחרי שנכנסתי לחדר קיבלתי זימון לשיחת זום. כשנכנסתי אמא ורננה כבר היו שם, יושבות עירומות על המיטה, נשענות על הקיר, הרגליים פתוחות והפרטיים שלהן חשופים לעיניי אז הסתדרתי כמוהן, העמדתי את המחשב הנייד לפני וכיוונתי את המצלמה שיראו לי.

דילגנו על דברי הנימוס המקובלים בתחילת שיחה, "האמא השרמוטה שלך אמרה שאתה רוצה להגיד לי מה לעשות" רננה התחילה.

"האמא השרמוטה שלי אמרה לי שהסכמת" חייכתי אליה.

"אז מה אתה רוצה?"

"בשביל ההתחלה, כל מה שאת אומרת לאמא לעשות תעשי גם" עניתי.

"מניאק" רננה ציחקקה "שרמוטה, תעשי באצבע!" היא פנתה לאמא וגם היא דחפה לעצמה אצבע והתחילה לאונן אז גם אני הצטרפתי, אוננתי, לאט, מלטף, דואג לא לגמור.

"עכשיו תעברי לויברטור" רננה הודיעה אחרי כמה דקות של אוננות ולקחה ויברטור כסוף שהיה מונח לצידה, דחפה לה אותו והפעילה ואמא אחריה, דחפה לעצמה את אותו ויברטור שכבר רטט הערב בתוכה. "הכי חזק!" רננה הכריזה והפעילה את הרטט למקסימום ואמא אחריה ואני שפשפתי במרץ, "ועכשיו תספרי לנו מה הוא עשה לךְ" ואמא סיפרה, בפרוט, ותאמינו לי אין יותר מחרמן מזה וכשאמא סיפרה לה איך העמדתי אותה עם החולצה מורמת והמכנסים מושפלות והויברטור נעוץ לה בכּוּס רננה שאלה "תגיד, גם לי אני אתה מתכוון לעשות את זה?" עניתי "כן" וגמרתי, השפרצתי על עצמי רסיסי שפיך לבן וסמיך.

"רק שתדע, מי שגומר יוצא" רננה ציחקקה והעיפה אותי מהשיחה.

***

למחרת, כשהן הגיעו לשלב הויברטורים, דרשתי מרננה לספר לנו על הסֶשֶן שעשיתי לה ושוב התחרמנתי ברמות למשמע התאורים הכל כך מפורטים וחיים שלה, כאילו מישהו מקריא לי סיפור ארוטי מחרמן, ושוב הייתי אני זה שעף ראשון מהשיחה.

שישה ימים עשינו שיחות זום כאלה בלילה, מתחרמנים וגומרים וביום השישי רננה הודיעה שהבידוד שלה נגמר וממחר היא פנויה להזמנות אז הודעתי לה שמחר, כשבעלה יסע לעבודה, אני אקרא לה, שתתכונן ושלא תשכח להביא איתה את הויברטור שלה ושפתון, ואם הפטמות הן מדד אז היא אהבה את מה שדרשתי ממנה וזה בדיוק מה שהיה, למחרת, כשראיתי מבעד לחלון את בעלה נוסע, צלצלתי וגם הפעם היא ענתה במהירות, כאילו ישבה וחיכתה.

לפי איך שרננה הגיעה לבושה היה ברור למה היא מחכה ממני, גם השפתון והויברטור שהיא הניחה בהפגנתיות על השולחן בסלון ליד אלה של אמא לא השאיר ספק בשביל מה הם. התחלנו כמו תמיד בכוס קפה ועוגה, הפעם עוגת טארט-טאטן (Tarte Tatin) שאמא אפתה.

"אוקיי, מתחילים, לענוד קולרים!" הודעתי ונתתי להן לענוד לעצמן את הקולר עם החגורה ודרשתי משתיהן להניח את הפלאפון שלהן על השולחן לפני. "תעמדו לפני" דרשתי משתיהן ושתיהן נעמדו אבל רננה עשתה פרצוף נעלב מזה שאני אומר לאמא, השרמוטה שלה, מה לעשות כי תמיד עשיתי את זה דרכה. "זוכרת, שלךְ שלי," חייכתי אל רננה "כל מה ששייך למלכה שייך גם למלךְ ועומד לרשותו" הדגשתי במיוחד את העומד לרשותו, "וזה כולל את השרמוטה שלךְ" ותוך כדי קח הרמתי לה את החולצה אל מעל השדיים העטופות בחזיה, "תחזיקי!" וכשהיא אחזה עברתי לטפל בחזיה וגם כאן היה ברור שהיא התכוננה לזה, החזיה שלה נפתחה מקדימה וברגע שפתחתי אותה היא נשמטה לצדדים וחשפה את שדיה הענקיים.

לקחתי את השפתון שלה והיא סימנה לי בעיניה על אמא, הכבוד האבוד של המלכה, אז ניגשתי לאמא והרמתי את החולצה שלה וכמו שכבר ידעתי, אמא הייתה בלי חזייה והיא, כמו אוטומט, אחזה בחולצה מורמת. שיניתי תוכנית, במקום לצבוע את הפטמות ניגשתי לרננה ומשכתי לה במכנסיים והורדתי אותם עד הברכיים ואחריהם את התחתונים ו-"פישוק! שלא יפלו!" ורננה פישקה ומתחה  את המכנסיים והתחתונים בין ברכיה. עברתי לאמא וגם לה עשיתי את אותו הדבר.

"תמונה ראשונה" ציחקקתי וצילמתי לכל אחת מהן תמונה של עצמה עומדת ככה ורק אז התפניתי למרוח שפתון. קודם מרחתי לאמא, התחלתי בשפתיים ותאמינו לי זה לא יצא יפה כמו שהיא מורחת לעצמה, אחר כך הפטמות הנוקשות כאבן ובסוף סביב שפתי הכוס ועברתי לרננה ועשיתי לה את אותו הדבר ו…"עוד תמונות" צחקתי וצילמתי לכל אחת מהן שלוש תמונות נוספות בפלאפון שלהן, האחת כל הגוף, השניה של הכּוּס והשדיים והשלישית של השדיים והפנים.

לעשות בדיוק אותו דבר כמו לאמא שִׁעְמֵם אותי והחלטתי לגוון, "תגידי לשרמוטה שלך להשען על הקיר" פקדתי על רננה, "עם כל הטקס!".

"שהיא תוריד קודם את המכנסיים?" רננה שאלה.

"לא! בלי שהתחתונים יפלו!".

רננה שלחה אותה. היה מצחיק לראות את אמא הולכת כשהמכנסיים והתחתונים מתוחים בין רגליה ומגבילים את תנועתה וכשאמא עמדה בעמידה הנכונה שלחתי גם את רננה לעמוד לידה, בדיוק באותה עמידה "ובלי להוריד תחתונים!" הוספתי למען הסר ספק וגם היא הלכה באותה הליכה מצחיקה ונעמדה ליד אמא, לא צמודה, לא נוגעת, שומרת מרחק כיאה למלכה ומשרתת, אבל זה התאים לי אז לא הערתי לה.

זה היה מחזה יפה אז צילמתי להן מזכרות של שתיהן יחד עם ישבנים חשופים ובולטים. אחר כך עברתי בין שתיהן ודחפתי להן את הויברטור שלהן לכוס, לאט, נהנה איך הוא הולך ונעלם לאיטו ביו שפתי הכוס הבשרניות ורק אז, כשלשתיהן הוא היה תקוע עמוק בכּוּס הוספתי עוד תמונה למזכרת, לכל אחת את הויברטור התקוע לה, והפעלתי אותם על חצי כוח.

"אני הולך להביא לי בירה" הודעתי והלכתי.

כשחזרתי היה ברור ששתיהן כבר גמרו יותר מפעם אחת, שתיהן הזיעו והתנשפו. נעמדתי ביניהן. "כיף לשחק לכן בעטינים" נידנדתי להם את הציצים התלויים, עם יד אחת לרננה והשניה לאמא, "אני מת על חזה מוקפץ" הקפצתי אותם, "כן, אתן אוהבות את זה", צבטתי להן בפטמות ולקינוח העברתי את הויברטור לרטט החזק ביותר והתיישבתי על הכורסה, מביט בהן מתפתלות מהאורגזמות המכות בהן ושתיתי בירה.

עמד לי, תותח-על. הגיע הזמן שגם אני אזיין וברגע שגמרתי לשתות את הבירה נעמדתי מאחורי רננה, שלפתי את הויברטור, באבחת אגן חזקה תקעתי את עצמי בתוכו, התחלתי לזיין אותה ואת ראש הויברטור הרוטט הנחתי לה על פי הטבעת, לוחץ קצת, שתרגיש אבל לא חודר.

"גמרת הרבה?" הפלקתי לה בידי הפנויה על פלח ישבנה.

"כן".

"כמה?".

"מיליון" היא גנחה בתשוקה.

"ואת אוהבת את מה שעשית לךְ?"

"מאד" וזה היה מאד מלא הנאה ותאווה.

"אני שמח" ציחקקתי והגברתי את הקצב ורגע אחרי הרגשתי את הכיווצים בנרתיק שלה, "את גומרת?"

"כן" היא צעקה.

"אז ספרי את זה לעולם" הפלקתי לה שוב, חזק.

"אני גומרת!" רננה צווחה באקסטזה, "המלכה השרמוטה גומרת! המלכה השרמוטה משפריצה! המלכה השרמוטה… כן! הנה! גומרתתתת!!" היא גמרה בסערה ואני יצאתי ממנה ודחפתי לה חזרה את הויברטור לכּוּס, "שישמור את המנוע חם" ציחקקתי ועברתי לאמא וגם לה הוצאתי את הויברטור ונכנסתי במקומו, וגם לה שיחקתי עם קצה הויברטור על פי הטבעת.

עם אמא לא דיברתי, רק זיינתי, חזק! אחרי שנתתי גם לאמא גמירה מפנקת חזרתי לרננה רק שהפעם לא להרבה זמן, נכנסתי, פמפמתי וזהו, גמרתי, מלאתי לה את הכּוּס הבוער בזרמה גברית טרייה ורעננה.

את רננה שחררתי, את אמא השארתי באותה עמידה עם הויברטור רוטט בתוכה, "השרמוטה שלךְ, תעשי בה כרצונךְ" חייכתי אל רננה, "וכדאי מאד שזה יעמיד לי" הוספתי עם חיוך וחזרתי לשבת על הכורסה, מביט בהן.

רננה לא חיכתה, קודם היא שחררה מעצמה את הרצועה הקשורה לצוואר ואז הלבישה לעצמה את הסטראפאון נעמדה מאחורי אמא ובנעיצה חזקה השחילה אותה בתחת, מעניקה לה חדירה כפולה, בכּוּס רוטט לאמא הויברטור ובתחת מפמפם תותב הסטראפאון ואין פלא שאמא צרחה מאושר, גומרת ומתנשפת, שוב גומרת וצועקת שהיא בשמיים, שוב גומרת ומודה למלכה שלה על היחס המועדף שהיא מעניקה לה ובכל פעם כזאת אצלי היָשֵׁן שהתעורר נמתח עוד קצת.

גם רננה גמרה, בטוח, רק שבשלב מסויים היא התיישבה מולי, מתנשפת, לדעתי אחרי גמירה מטלטלת, פתחה רגליים שאני אראה כמה היא רטובה שם והזמינה את אמא לפנק אותה, לטעום מטעמיה וטעמיי שהתערבבו בתוכה ואמא ירדה, מלקקת, מוצצת, מנשקת, מחדירה את הלשון ומפנקת, שולחת את רננה לעוד גמירה מפנקת ואותי להתחיל לשפשף את התותח שצמח, שפשוף איטי, כזה שמעמיד, לא גומר.

"איי!" רננה צווחה פתאום, "שרמוטה, הכאבת לי!" היא צרחה על אמא וזה הספיק לה כדי להשכיב את אמא ולהתחיל להפליק לה. לא עצרתי אותה, אמא אמרה שהיא אוהבת את זה, שהשפלות וכאב עושים לה את זה, אז נתתי לרננה להמשיך, מחייך אליה, מין אישור כזה שזה לא אכפת לי שכנראה הרתיח אותה עוד יותר כי המכות הלכו והתחזקו והתחת של אמא הפך לאדום, לא התערבתי גם כשאמא התחילה לצרוח "סליחה, זה לא יקרה יותר, מבטיחה" אמא התחננה, "סליחה, השרמוטה שלךְ מתנצלת, סליחה, השרמוטה טעתה, העונש הגיע לשרמוטה, השרמוטה למדה את הלקח, סליחה ומחילה" ולרגע היה נדמה לי שהיא בוכה.

"וזה יקרה שוב?" רננה השתמשה באותו טון שבו הייתה משתמשת לנזוף בתלמיד שסרח.

"לא, סליחה, מבטיחה, זה לא יקרה, מבטיחה!"

כשרננה הורידה את אמא על ארבע והתכוונה לקחת אותה לטיול קמתי והתערבתי. "רגלי!" פקדתי על רננה. לרגע היא עמדה המומה, אף פעם לא עשיתי לה את זה, אבל מייד התעשתה, אומנם עם פרצוף נעלב, וירדה על ארבע לצידי.

חיברתי לה את הרצועה. העמדתי את אמא אחריה, צמוד, כשהאף שלה ממש נוגע לרננה בתחת ונתתי לרננה להחזיק את הרצועה של אמא בפה והתחלתי להוביל אותם ככה אל עבר חדר הכושר הפרטי שלנו, הולכות כך בטור אחרי כשכל הזמן אני נוזף באמא להצמד יותר לתחת של רננה.

למה לחדר כושר? כי כשאמא נתנה לי להביט אז בתמונות שהיא צילמה את עצמה מוצצת לי מתחת לשולחן היו עוד תמונות, אחת מהן הייתה בחדר כושר והיא משכה את תשומת ליבי במיוחד והערב אני הולך לעשות את זה לרננה.

"השרמוטה של המלכה, תביאי את הכסא המיוחד של האופניים!" פקדתי על אמא כשנכנסנו לחדר וראיתי את הרעד העובר בגופה של רננה שניחשה למה.

"איזה כסא?" אמא התממה.

"שרמוטה!" התיישבתי על כסא שעמד שם, "על הברכיים של המלךְ".

אמא החווירה אבל נשכבה לי על הברכיים, לא חיכיתי הרבה, גם לא הכנתי אותה, "כשהמלך," התחלתי, מפליק לה, "אומר,", "להביא," , "את,", "הכסא,", "המיוחד,", "מביאים,", "מייד!" ואחרי כל מילה כזאת הפלקתי לה בחוזקה על התחת שהיה אדום כבר קודם ואחרי כל מכה כזאת אמא צרחה "סליחה אדוני המלךְ" אבל לא עצרתי וברגע ששחררתי את אמא היא נגשה לארון בצד, הוציאה את הכסא שרציתי, הרכיבה אותו על האופניים במקום הכסא הקיים, וחזרה ונעמדה על ארבע מאחורי רננה, לוחשת "סליחה המלכה".

"קומי" נעמדתי ליד רננה, הושטתי לה יד ועזרתי לה לקום ולעמוד מולי, "את יודעת, בין התמונות של אמא ראיתי גם תמונה מעניינת של אמא רוכבת על האופניים האלה," חייכתי אליה, "ואני בטוח שאת זוכרת שסיכמנו שכל מה שעשיתְ לאמא אני יכול לעשות גם לךְ, אז אני רוצה שתעשי את מה שעשית לאמא, תעלי על האופנים, תשתפדי! ותתחילי לרכב, בדיוק כמו שדרשת מאמא לרכב!"

רננה הסמיקה ולא בכדי, הכסא שאמא התקינה על האופניים לא היה ממש כסא, זה היה תותב זקוף שאי אפשר לשבת עליו, רק להשתפד, והיא ידעה בדיוק לאן אני מצפה שהיא תדחוף אותו כשהיא רוכבת עליו.

ראיתי את המבט הנעלב בעיניה של רננה, בכל אופן היא המלכה  ואמא השרמוטה שלה וכנראה היא הרגישה פגיעה בכבודה אז "רגע!" עצרתי אותה כשהיא התחילה ללכת לעבר האופניים, "השרמוטה של המלכה," פניתי לאמא, "קומי ותעמדי בפינה עם הפנים לקיר!", "צמוד!" הוספתי כשהיא נעמדה, "ואל תציצי!" וראיתי את מבט התודה שרננה שלחה לעברי.

היום אני יודע שזאת הפעם הראשונה שרננה עושה את זה, אז עוד לא ידעתי. "לכּוּס או לתחת?" היא שיחקה את עצמה אדישה, "כי אמא שלך חטפה בשניהם".

"מה אמא עשתה כשצילמת אותה?"

"בכּוּס"

"אז בכּוּס, כמו בתמונה" חייכתי אליה ורננה ניגשה לאופניים, נעמדה על הדַּוְשׁוֹת כשהתותב המזדקר בין רגליה, והתחילה לרדת, להחדיר לעצמה את התותב בין רגליה, לכּוּס, וכשכולו היה נעוץ בתוכה היא התחילה לְדָוֵושׁ, מסובבת את הגלגל שלא לוקח אותה לשום מקום ועולה ויורדת על התותב הנעוץ בין רגליה.

היא התחילה לאט והגבירה את הקצב, "כמה דרשת מאמא לרכב?"

"קילומטר"

"אבל מלכה צריכה יותר, היעד שלך קילומטר וחצי!" הודעתי לה ואם זה לא מספיק ניגשתי לאופניים והגברתי את ההתנגדות לרמה 2, "את זה לא עשיתי לאמא שלךָ" רננה מילמלה בטון מתלונן.

"אף פעם לא מאוחר" ציחקקתי, "ואני רוצה לשמוע כשאת גומרת!".

רננה דהרה על האופניים והתותב השתפשף בין שפתי הכוס שלה. אחרי כשלוש מאות מטר רננה גמרה פעם ראשונה, "המלכה גומרת" היא הודיעה.

"המלכה השרמוטה" תיקנתי אותה.

"כן, המלכה השרמוטה גומרת" היא חזרה והמשיכה לדהור לעבר האורגזמה השניה שלה על האופניים והמי יודע כמה באותו ערב ו…"המלכה השרמוטה שוב גומרת" היא צרחה כשזאת הגיעה מתנשפת וממשיכה.

ראיתי את אמא מציצה והתעלמתי. לקחתי את הפלאפון של רננה שהבאתי איתי, "אני בטוח שאת רוצה תמונות למזכרת" ציחקקתי והתחלתי לצלם. צילמתי כמה תמונות שלה עולה ויורדת, צילמתי סרטון קצר של התותב יוצא כמעט עד הסוף וחודר חזרה ורננה שיתפה איתי פעולה, לרגע הפסיקה לדווש, עומדת על הדוושות כשחצי תותב תקוע בתוכה וחצי גלוי וחייכה לעברי אז צילמתי. "אני מרשה לך לשלוח לעצמך את התמונה למזכרת" היא ציחקקה וחזרה לדווש.

חמש פעמים היא גמרה עד שסיימה את הקילומטר וחצי שלה, מזיעה ומתנשפת בכבדות ורק אז הרשתי לה לרדת מהאופניים אבל לא לנוח, הגבר-גבר שלי עמד כמו אובליסק, הייתי חרמן בטרוף והייתי חייב לזיין אז כופפתי אותה אל הכידון של האופניים ועשיתי אותה מאחור בכּוּס הלוהט שלה, דפקתי אותה רק שהייתי כל כך מיוחם שמהר מאד גמרתי, השפרצתי, פרקתי את הלחצים שלי עמוק בכּוּס הבוער שלה ורק אז נרגעתי.

"לי זה מספיק להערב" חייכתי אל רננה שנשענה על האופניים, מזיעה ומתנשפת, "אני אפרוש לחדרי ואניח לשתיכן להמשיך במשחקים שלכן" וראיתי חיוך זימתי עולה על פניה, "אבל רק שתדעי, אמא הציצה" זרקתי לעברה לפני שיצאתי.

***

בבוקר התעוררתי מרעש מסחטת המיצים, אמא סחטה מיץ גזר טרי ואני מת על זה. ישנתי טוב באותו לילה, עובדה, לא שמעתי כשנכנסה הודעה חדשה ורק עכשיו גיליתי את התמונות שרננה שלחה לי, בראשונה אמא על האופניים באותה פוזה שאני צילמתי אותה, עומדת על הדוושות כשחצי תותב תקוע לה בישבן וחציו השני גלוי והיא מחייכת לעבר המצלמה והערה "אני בטוחה שתדע מה לעשות בזה 😊" ועוד תמונה של מד ההתנגדות שעמד על 3!

צחצחתי שיניים וירדתי למטבח. כוס מיץ גזר חיכתה לי על הדלפק ואמא מיהרה להכין לי את הגרנולה עם יוגורט עיזים שאני כל כך אוהב ו…"מניאק" היא זרקה לעברי כשחיוך עלה על פני כשראתי אותה הולכת, הליכה של מי שטחנו לה הלילה את התחת דק-דק, "הייתה חייב לגלות לה, אהה?" היא חייכה לעברי, "לא, זה בסדר," היא ליטפה לי את הלחי כמו שהייתה עושה כשהייתי מביא תעודה טובה, והיו לי הרבה כאלה, "אהבתי את מה שהיא עשתה לי אחרי שהלכת, הלוואי שהיא תעשה לי את זה שוב.

 + + +

ישבנו ליד הדלפק ואכלנו, "איתי," אמא שברה כמה דקות של שתיקה, "אני יכולה להציע לך משהו?".

"נשמע" עניתי קצרות ולגמתי מכוס המיץ גזר שלי.

"אני חושבת, זאת אומרת מציעה," לשניה היא נשמעה מהססת, "שתבקש מרננה שתעשה לך רענון".

"מה?" עיקמתי את פניי בתנועה של 'על מה את מדברת?'

"שתבקש ממנה שתעשה לך סֶשֶן, אתה יודע, שולט טוב צריך להבין מה הנשלט שלו מרגיש ואתה רוצה להיות שולט טוב, לא?"

"כן," עניתי, "אבל, את יודעת"

"איתי, תסמוך על אמא, אם אני לא הייתי חושבת שזה נכון בשבילךָ לא הייתי מיעצת לךְ, תאמין לי, מאז שאתה מרענן את רננה הסֶשֶנים הפרטיים שלנו, אלה שאתה משאיר אותנו לבד, השתפרו עשרת מונים"

"כן אמא, אבל"

"איתי, עד שלא תנסה לא תדע" אמרה את המשפט שאי אפשר לערער אליו, "ואל תשכח, בכל שולט יש נשלט קטן שנאבק להחשף" היא ציחקקה והוסיפה עוד טיעון, "תנסה, פעם אחת, לא יתאים לך תגיד את מילת הבטחון ותפסיק את הסשן"

הייתי בדילמה, שתקתי, "איתי, ממה אתה מפחד?" אמא חייכה אלי, "שהיא תשפיל אותךָ? שיכאב לךָ כשהיא תשחיל אותך בטוסיק? תאמין לי, מניסיון, קטן עליךָ" היא נגעה בעצב רגיש, הגאווה הגברית שלי.

"לא!" עניתי בקול קצת מהסס, פתאום זה לא נראה לי כל כך נורא!  קודם כל ההשפלה: יש שיר כזה מהמחזה 'אנני אוקלי אשת לפידות' שאומר 'כל מה שאת עושה אני יכול לעשות טוב יותר' ופתאום הרגשתי שמאתגרים אותי וכמו בשיר, עם אמא ורננה יכולות לעבור סֶשֶן כשרמוטות גם אני יכול ואפילו טוב יותר, וְשיכאב לי בטוסיק כשהיא תשחיל אותי: יש משהו שאתם צריכים לדעת עלי, אני בי, בִּיסֶקְסוּאָלִיּ, בדרך כלל אני מעדיף נשים אבל אני עושה את זה עם שני המינים, כן, גם גברים עושים לי את זה וגברים כבר עשו אותי, בתחת, ואני עשיתי אותם. גברים גם מצצו לי ואני מצצתי להם ולפעמים גם בלעתי. ואפילו נשים עשו אותי כבר עם סטראפאון, אז זה לא מפחיד אותי ואמא יודעת את זה כי פעם, אחרי משחק סטריפ-פוקר סוער שבו איבדתי אפילו את התחתונים, שתי נשים עם סטראפאון וגבר אחד עם זרג מפותח לא פחות מהתותב בסטראפאון של רננה, עשו אותי בזה אחר זה כדי לקבל חזרה את הבגדים שלי ולמחרת אמא ראתה אותי הולך בדיוק כמו שהיא הלכה היום, כמו מי שטחנו לו דק-דק את התחת, ובמיומנות הפסיכולוגית שלה היא שאבה ממני את כל הסיפור ולא, היא לא כעסה, להפך, היא עודדה אותי, היא אמרה שאם זה מה שעושה לי אז היא תומכת, אבל באותה נשימה גם הוסיפה, כמו כל אמא אשכנזיה טובה, שאני אֶזָּהֵר מהאיידס ושבסוף היא מקווה שאני אמצא את האחת ואעשה לה  הרבה נכדים ונכדות, ו…"איתי," אמא שלפה לבסוף את הג'וקר שלה, "אתה יודע, נאה דורש ונאה מקיים!" מחסלת את רסיסי ההתנגדות האחרונים שעוד היו בי ועדיין, "אמא, זאת עוד משימה שהיא הטילה עליך?"

"לא" אמא אמרה בבהלה, "איתי, אני נשבעת לך שלא, אם לא תסכים היא אפילו לא תדע שהצעתי לךָ" וראיתי את הכנות במבטה.

זהו, החלטתי! "אמא," הודעתי לה בקול רציני, "אני מסכים, הערב שהיא תבוא אני אבקש ממנה רענון אבל אל תספרי לה, אני רוצה שזאת תהיה הפתעה.

"בחרת נכון" היא חייכה לעברי ושוב ליטפה לי את הלחי, "ואם יורשה לי עוד הצעה"

"נשמע" עניתי סקרן.

"רגע," והיא מיהרה לחדר השינה שלה וחזרה אחרי רגע עם פלאג אנאלי (Butt Plug) כסוף ובקבוק שמן סיכה, "אני ממליצה לך לשים את זה, אתה יודע, ברור שהיא תתקע אותך שם ועדיף להיות מוכן".

"כן, תתקע אותי, אפילו יותר מפעם אחת" צחקתי, "את רוצה לעזור לי?" ובלי לחכות הורדתי את מכנסי ההתעמלות והתחתונים עד ברכי, התכופפתי על הדלפק ובשתי ידיי פישקתי חזק את ישבני ואמא שמנה את הפתח הצר ותקעה לי אותו וככה הלכתי כל היום, עד שצלצלתי להזמין אותה, מעביר את הזמן בקריאת סיפורי שליטה, הפעם מתרכז דווקא באיך הנשלט מתנהג.

להמשך >>>>

2 מחשבות על “נאה דורש ונאה מקיים”

  1. הסיפור מעולה, ממש מחרמן, סוחף וקולע.
    אבל
    הסיום פשוט גבר על הכל, אני מת על סיפורי סוויץ ולחשוב עליו עכשיו פותח את התחת שלו ואת האמא דוחפת על הפלאג, וואוו.
    מחכה בקוצר רוח

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)