עברו מספר חודשים. אני עדיין במכולת. רואה אותה מידי פעם ונזכר בהנאה. גברת גולדשמיט אכן הוציאה את השדיים שלה לחופשי. היא לא ממש כוסית כי בכל זאת היא אישה לא גבוהה, די מדושנת, עם תחת ענק. אבל השדיים שלה ממש שווים…
ושוב אדון גולדשמיט מגיע. ענייני. רוצה סיבוב שני. הפעם בלי כיסוי עיניים והוא רוצה יותר שליטה. מבלי ששאלתי הוא מספר שחיי המין שלהם השתפרו והתפתחו, אבל מוסיף שאין לו כוח לכל מה שהיא מבקשת. והוא לא מסוגל להשפיל אותה. הוא אומר שהיא קיבלה תיאבון והיא רוצה הפעם שליטה יותר נוקשה. רוצה שאכאיב לה. שאהיה יותר אכזרי.
אני אומר לו שאף פעם לא התנסיתי בכך וזה פחות מתאים לי. הוא מבין את הרמז ומעלה את התעריף לאלף חמש מאות. אני זורם.
מאז פגישתנו אני נהנה לראות את השדיים הדשנים של הגברת מובלטים בזכותי. נהנה לראות את גברברי השכונה אוכלים אותה במבטיהם. אני שואל אותו איך היא מאז, הוא מספר שנהייתה יותר תאוותנית. שואל אם זה מפריע לו שהפכה להיות יותר סקסית, הוא אומר שזה דווקא מחמיא לו. בקיצור, אני ממתין לה, לגברת במכולת. וכשהיא מתכופפת מול ארון הלחם אני נעמד מאחוריה, מקרב שפתיי לאוזנה, לוחש, "ניפגש הערב, כוסית", והולך.
אני תופס מחסה מחוץ למכולת, וכשהיא יוצאת רואה איך היא מביטה סביב, מסוקרנת.
הערב מגיע ואני בפתח ביתם. אדון גולדשמיט פותח לי. מחייך בחוסר מבוכה. מוביל.
כשאני נכנס לסלון היא ניצבת לה שם, גברת גולדשמיט, במלוא תפארתה. לגופה חולצת כפתורים לבנה, צמודה-צמודה, בעדה ניבטים אלי פטמותיה התפוחות. מה זה ניבטים? ממש צועקים אלי. איזה שדיים שיש לה…
מתחת לחולצה היא בחצאית שחורה צמודה גם כן, וקצרה מאוד. ניכר במבטה שהיא שבעת רצון מהופעתה, אפילו גאה. זאת במקביל לסקרנותה לגבי זהותי. היא מביטה בי, סוקרת אותי. רואה את הגובה, את השרירים, את העוצמה. ניכר שהיא מרוצה.
אני קרב אליה. היא נרעדת. כמה שהיא חרמנית…
"שלום גברת גולדשמיט…"
"שלום אדון…?"
"אדוני בשבילך."
"שלום אדוני."
"את זוכרת איך אמרתי לך להתלבש בפעם האחרונה שנפגשנו?"
היא מהנהנת, "כן, ואני עושה את זה מאז וזה כייף ממש, תודה אדוני."
"ואת זוכרת איך קראתי לך בפעם ההיא?"
שוב הנהון נמרץ, "קראת לי כוסית, אדוני."
אני קרב אליה, מנמיך קולי. החרמנות שלה אלי היא על קולית ועל חושית.
"לכן אני מופתע, גברת גולדשמיט, שבמקום לפגוש כאן כוסית אני פוגש שרמוטה."
ובידי האחת אני פוחס את השד צמוד החולצה, מוחץ אותו, סוחט אותו, ממלט מפיה זעקה, ומיד משחרר ומצליף בכפי על שדה.
היא מתבלבלת, "חשבתי…"
ידי צובטת פטמתה השנייה. באכזריות. מרים קולי. "התפקיד שלך הוא לא לחשוב, שרמוטה. ברור?"
היא מהנהנת, מפוחדת. מבולבלת. ואני מכה בכפי גם את השד השני.
היא צווחת בכאב.
"כשאת שמה חזייה שחורה ומהדקת אליה חולצה לבנה את מרמזת. את מעוררת. את מפתה. את מעוררת את הדמיון. את כוסית…
אבל כשאת מציגה לראווה את השדיים שלך את שרמוטה."
היא משפילה ראשה.
"ושרמוטות לא עושות לנו את זה. כי הכל כבר כאן. מבינה שרמוטה?"
מהנהנת.
"שרמוטות הן נואשות. הן זולות."
אני קרב אליה. ברור לי שמרוב חרמנותה היא גם לא שמה תחתונים מתוך מחשבה שזה מדליק. מטומטמת.
"את יודעת, שרמוטה, מה יותר גרוע משרמוטה בלי חזייה?"
"מה אדוני?"
"שרמוטה בלי תחתונים", אני אומר ומיד שולח ידי אל מתחת לחצאיתה הקצרה. כצפוי היא ללא תחתונים, ו 2 אצבעות שלי נשלחות אל כוכה. מתבייתות. נכנסות. מזיינות.
מה שקורה לה הוא פנומנלי. היא מתפרקת בשנייה. היא רועדת והיא מייבבת והיא צועקת והיא צוחקת. הכל בערבוביה.
"אאאאהההה…. אווווווווו….אוווווווווש", והיא גומרת. והיא תולה בי עיניה בהערצה.
"תגידי לי בבקשה, גברת גולדשיט, מה את?"
"אני שרמוטה."
"לא שומע."
היא מגביה קולה וחוזרת שוב ושוב, "אני שרמוטה… אני שרמוטה… אני שרמוטה…"
היא אמנם גמרה אבל עודנה חרמנית. אני אוחז בפניה בידי האחת. מביא אותה להביט בעיניי. בידי השנייה אני סוטר לה, לא חזק.
"ומה אני רוצה שתהיי, שרמוטה?"
"כוסית. אתה רוצה אותי כוסית אדוני."
"נכון שרמוטה. אז אחרי שאדון גולדשמיט יביא לנו יין וישקה אותנו, הוא ייקח אותך לחדרכם ויבחר לך את הבגדים הכי כוסיים שיש לך. את לא תגידי לו מילה. אני אוסר עלייך לדבר אתו ואני אוסר עליו לדבר אתך, הוא יבחר לבד. תחתונים, חזייה, חצאית וחולצה. ברור שרמוטה?"
"ברור אדוני."
"מקובל אדון גולדשמיט?"
"מקובל אדוני."
אדון גולדשמיט, שלפתע קלטתי שהוא מת להיות גבר נשלט, הולך וחוזר עם בקבוק יין יוקרתי ו 3 כוסות. יש להם בסלון העשירים המרווח שלהם מין שולחן עמידה. ואנו נעמדים סביבו ושותים. היא ואני צמודים והוא מולנו.
"תגמרי את הכוס ותשתי עוד אחת, ברור שרמוטה?"
מהנהנת.
"בעלך אמר לי שיחסי המין שלכם השתנו מאז הביקור האחרון שלי…"
היא מתחילה לענות…."האמת שממש השתנו… לטובה… הוא מעז הרבה יותר… פתוח יותר…"
תוך כדי דיבורה אני מגשש באצבעותיי את אחוריה החשופים. כשאני מתמקם, תוך כדי ברבורה, אני דוחף לה אצבע אחת לתחת.
"הוא פתוח יותר… אווווו…. ווווואווווו….. אדוננננני…. אנייייי מממממתתתתה."
אני מוסיף אצבע. היא כבר בוכה ממש….ואני מזיין לה ת'תחת באצבעותיי. היא מתפרקת. שוב. "אווווו…אאא…דוני…אאאאני…" וגומרת שוב.
כמה שהאישה הזו חרמנית אלי….
ואז הם הולכים להחליף בגדים. וחוזרים.
"וואווו", אני אומר. "אני רואה שאדון גולדשמיט יודע את העבודה."
ושוב אני רואה עד כמה המליין העשיר הזה הוא שפוט, עד כמה הוא מוחמא מבעל הסמכות. הוא ממש קורן מגאווה.
גברת גולדשמיט הולבשה בטוב טעם סקסי. חצאית שחורה צמודה, לא קצרה המתהדקת על ישבנה הנדיב ומבליטה אותו וחולצת כפתורים ורודה וצמודה בעלת מפתח רחב ומחרמן. החזייה הלבנה ניכרת.
"שובה של הכוסית", אני אומר וקרב אליה. סובב סביבה. לוטף שערה, לחיה, עורפה.
היא נרעדת. כמה שהיא מחורמנת.
אני נצמד אליה ממש. ידי האחת חונקת גרונה בעדינות אך בבעלתנות, "אנחנו רוצים שתהיי כוסית, נכון?"
"נכון אדוני."
"ולא שרמוטה."
"ולא שרמוטה, אדוני."
"אז בחודש הקרוב, אדון גולדשמיט בעל הטעם הוא שיבחר לך את הבגדים. ברור?"
"ברור אדוני."
"מצוין." אני זורק אליו מבט , הוא מהנהן.
אני מרפה מצווארה, ידי עולה אל פניה. סוטר לה קלות, ידי עוברת לשערה המתולתל קלות. באחת אני מושך שערה לאחור, היא נשנקת מכאב ותאווה. אני לוקק צווארה בתאווה, מטפס אל שפתיה, מתחבר לנשיקה פרועה ארוכה ושוקקת. היא מתמסרת.
בידי השנייה אני מוחץ שד דשן, "ככה אני אוהב את הכוסית שלי."
היא נאנקת, גונחת.
משחרר שערה וידי מטיילת פניה. היד שבשד פוחסת, מתהדקת, היד השנייה על פניה. מביא אגודלי אל פיה. היא שוקקת, לוקקת, חרמנות אין קץ. מחליף האגודל בשתי אצבעות, מכניס ומוציא, והיא מוצצת ונאנקת.
"זאת הכוסית שאני אוהב", ואני מוציא אצבעותיי מפיה ומלטף אותה. עיניה נוצצות מחרמנות אלי. היא ממלאת אותי בתחושת עוצמה. אני מניח ידי על ראשה, היא מיד יורדת לכריעה.
"אז איך זה להיות מול הזין שלי, כוסית?"
"מחרמן מאוד, אדוני."
"אני מרשה לך לנשק אותו מבעד למכנס."
היא מיד מסתערת עליו, מה שמאלץ אותי למשוך אותה אחורה משערה. אני מרים קולי, "שוב את מתנהגת כמו שרמוטה."
פניה מביטות בי מלמטה, משיכתי מכאיבה לה, "סליחה אדוני, פשוט כל כך רציתי…"
אני מוריד לה סטירה. דמעות בעיניה.
"את יודעת מה ההבדל בין שרמוטה לכוסית?"
"לא אדוני."
"הקלאסה. ואת מאכזבת אותי היום."
"סליחה, אדוני. אני אעשה הכל…"
אני מוריד לה עוד סטירה. "תסתמי שרמוטה."
היא ממש בוכה. אני מסמן לה לחדול. היא בולעת דמעותיה. מתגברת.
"חגורה."
מהוססת, היא משילה מעלי חגורתי. אני כורך אותה סביב צווארה. קצת מהדק. מסביר לה, "את צריכה שליטה יותר הדוקה." היא מהנהנת.
"את יודעת למה?"
"כי אני שרמוטה?"
"בדיוק."
בעלה מביט בנו בעיניים כלות. לי ברור שהטחון הזה חולם בלילות על נשים ששולטות בו כך.
אני מפתח מכנסיי ומשילן. במשיכת חגורה מורה לה לסלק אותם מרגליי.
היא מבצעת, בכריעה.
שוב, במשיכת חגורה מציב פניה מול איברי הזקור בתחתונים שחורים צמודים צמודים.
"זוכרת אותו, שרמוטה?"
מהנהנת.
"מה את זוכרת?"
"את העובי."
"חמודה. עכשיו אני מתיר לך למצוץ אותו דרך התחתונים."
היא מתה להסתער עליו כי החרמנות שלה מטריפה אותה, אך היא שולטת בעצמה. ובנחת מטפלת בו. מרטיבה, מוצצת, מנשקת.
"יפה מאוד כוסית שלי."
והיא ממשיכה. בתאווה. לפנק אותו. אני מעודד אותה. "כן כוסית שלי, כןןןן." והוא גדל ומתעצם במגעה.
משיכה בחגורה והיא חודלת. נושאת אלי עיניה.
"אני רוצה שתגידי לי מה היית רוצה לעשות איתו אם הייתי מרשה לך."
היא בקושי נושמת, גברת גולדשמיט.
"אם היית מרשה לי, אדוני, הייתי מוצצת אותו. הייתי אוהבת אותו. הייתי מעריצה אותו. את הגודל שלו, את העובי שלו, הייתי מנשקת אותו ומבקשת ממך שתכניס אותו אל תוכי. חזק חזק. הכי חזק. שתכאיב לי, שתשלוט בי, אדוני."
"שרמוטה מתוקה שלי.
מה שאני מרשה לך עכשיו זה לשכב על הגב. על הרצפה."
היא נשכבת מיד. ואני. ברגליי היחפות מרפרף את גופה. לוחץ מוחץ את השדיים, בעוד היא נשנקת. מניח כף רגלי על פניה. גולש אל כוכה ולוחץ. היא נאנקת.
מושך בחגורה ,"עמדי." היא נעמדת.
אני מסיר חולצתי ונצמד אליה. היא נרגשת ונרעשת. הגוף החסון שלי, השרירים המשתרגים, מטריפים אותה. ואני? אני אוהב את השדיים המלאים שלה.
וכך צמודים אנו עומדים, אני בתחתונים צמודים שחורים ואיבר זקוף והיא בבגדיה.
אני מחליט לבדוק הערכתי הקודמת, רוחק ממנה מעט, "אתה, בוא."
והוא בא, הטחון.
"חצאית."
הוא משיל חצאיתה.
"חולצה."
הוא מבצע.
היא בחוטיני לבן המדגיש ישבנה הדשן. ובחזייה לבנה פרחונית המדגישה שדיים בריאים מלאים ויפים.
"תשמע, גולדשמיט, יש לך את זה גם בהלבשה התחתונה."
הוא מוחמא, מבסוט, שפוט.
בעזרת החגורה הכרוכה לצווארה אני מוביל אותה לעלות אל שולחן הסלון הנמוך. על ארבע. משחרר את צווארה מאחיזת החגורה. אך מיד כורך אותה סביב שתי ידיה, מאחורי גבה.
ניגש ועומד מול פניה. מסיר מעלי תחתוניי.
"בואי כוסית, תמצצי לי ת'ביצים."
היא מדדה במסירות, אני מרים איברי, מציבו בין עיניה והיא שואבת את אשכיי.
זה טובבבב. ממש. ואני מעודד אותה להמשיך. היא מוצצת בתאווה.
ואז באחת עוזב אותה. הולך אל אחורי השולחן. בשתי ידיי מצליף באחוריה. היא נזעקת.
"מת על התחת שלך, כוסית."
וכבר אני מסית תחתוניה, מתכוונן, וחודר אותה.
הזעקה שלה אינה מן העולם. "אווווווווווווווו".
איני נע בתוכה. רק שוהה. ואחרי זמן מה, נסוג באיטיות. עד שיוצא מתוכה.
מחכה.
היא באקסטזה. היא רוצה אותי כל כך בתוך כוכה. אבל אסור לה לבקש. אז היא מחכה.
שוב מצליף שתי ידיי באחוריה.
היא נאנקת.
שוב חודר. בלי לפמפם. רק שוהה.
היא צורחת. "אווווווו. זה טובבבבבבב."
נסוג, ואז דוקר אותה.
היא מתחרפנת. גומרת. מייללת. "כןןן…כןןן…עודדדדד… טובבבבב"
אני יוצא מתוכה. מותיר אותה על השולחן בלבן. ידיים קשורות מאחורי הגב.
מבקש מהבעל סיגריה ומשקה. יושב מולה. מעשן. היא על ארבע על השולחן.
"אז מה כוסית."
"זה הערב הכי סקסי בחיי."
"אבל משהו חסר לי."
"מה חסר לך אדוני?"
"עוד לא מצצתי את השדיים המדהימים שלך."
"אתה מוזמן אדוני. הם שלך, כמו כל גופי."
"ילדה טובה."
אני קרב אליה. מעשן אל תוך פניה. מסיים.
"הגיע הזמן להגשים לך חלום, כוסית."
ואני מביא את שפתיה אל איברי. היא מוצצת. מחדירה. נחנקת.
ואני מחזיק את ראשה ומתחיל לפמפם אותה.
היא נחנקת, נאנקת, היא גונחת, ומריירת. ואני לא מרפה. מצמיד אותה. מזיין אותה בפה. כמעט חונק אותה.
עוצר. אני רוצה אותה. רוצה את השדיים שלה. המדהימים.
"עמדי".
היא עומדת מולי על השולחן בתחתונים וחזייה. אני מסיר חגורתי מעל ידיה.
נעמד מאחוריה וידיי מתהדקות סביב שדיה. איזה היקף. איזו דשנות. מפתח חזייתה ועובר קדימה. השדיים המהממים שלה מול פניי. מלאים, לבנים, פטמות ורודות ויפות. אני מסתער עליהם באטרף. אני נושך, אני נושק, אני לועס וגם בולס. היא נאנקת, משתנקת. ואיני חודל אלא ממשיך בהם עוד ועוד. ננעל על הפטמה המתוקה, נושך בה קלות.
"אוי זה טוב אדוניייי, אוי זה טובבבבב."
לאחר דקות ארוכות של עבודת שדיים אני מושך אותה מן השולחן, הודף אל הספה. היא שוכבת לה תחתיי ושדיה המפוארים מתפזרים לצדדים, ואני נכפף אליה, באחת מסיר תחתוניה. ידי מתהדקת סביב צווארה ואני חודר אותה.
"אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו…טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב"
היא באקסטזה.
וגם אני .
מפמפם אותה בעוצמה. חזק בה.
"אני… לללא…. יכולללללללה…. יותתתתתררר."
היא מחרחרת, היא מגמרת. ואני גם בעוד שנייה.
חולץ אותו מתוכה וגומר על בטנה.
ואוו.
ואני הולך.
נהדר, עכשיו אדון גולדשמידט צריך להצטרף לחינוך
הרעיון הכללי מחרמן אך ממליצה לעבוד על הכתיבה היא מבולגנת במילה עדינה.
גם איך הורדת לה את התחתונים פעמיים?
בקיצור נחמד להתחלה בהצלחה
מעולה
מצויין ❤️❤️