משבר קורונה – חלק ז

חלק א של הסיפור, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו

מעולם לא בגדתי באשתי, הנסיון המיני היחיד שהיה לי עם אישה אחרת היה הרבה לפני שהכרתי אותה.

מחנה סיירים של בני עקיבא, המחנה האחרון לפני שעזבתי את ההדרכה. פגשתי בו את נגה המדריכה מסניף נחלים, בלונדינית תכולת עינים, מתוקה מדבש, עדינה ורגישה…שאיכשהו נדבקנו האחד לשניה…בתחילה פשוט צעדנו במסלולים יחדיו, אוכלים יחדיו…לכל מקום הלכנו ביחד…ובלילה האחרון של המחנה, התבודדנו לסחנ"ש שהפך מהר מאוד לנשיקה ראשונה…ואז להתגופפות, שבשיאה נגה אחזה לי בכלי, וגם אני חקרתי את גופה, בודק את השדיים…הישבן…

ולמרות שלא חשבתי על זה באותו הגיל, בהמשכה של התלהטות היצרים, נוגה כבר הכניסה ידה לתחתוני והניעה את ידה על איבר המין שלי, הכנסתי גם אני את ידי אל תוך תחתוניה ולא בדיוק ידעתי מה אני עושה…אבל דחפתי אצבע…פינגרתי. מגע מיני ראשון, וגניחות שקטות ובטוחות של הנאה מאצבע בתוך מקור תאווה נשי.

המבט שעל פניה של נגה נחקק בזכרוני….וכעת, בטירנה אלבניה…מבטה של קרן זרק אותי בחזרה לגיל 17 התמים.

 

 

הגניחה של קרן הרטיטה את כל חושי, האצבע שלי נבלעה בתוכה, סובבתי אותה כך שכף ידי תהיה בכיוון התקרה ולא הפוך, עדיין תקועה עד לסופה בתוכה.

אשתי לא אוהבת שאני מפנגר אותה, ולא הייתי בטוח איך תגיב לזה קרן…אך מהר מאוד הבנתי שקרן מאוד נהנית מהמתרחש, למרות ששכבה על גבה פרקדן, היא הניעה עצמה בייחום, דוחפת את מפשעתה המפוסקת כנגד אצבעי….

התחלתי להניע את ידי, אצבעי יוצאת וחודרת שוב פנימה…קולות חיכוך הבשר הרטוב והריח של נוזל גופה, יחד עם הגניחות והאור המרצד…היו בעיני חוויה חזקה שנצרתי במוחי כזכרון שאין שני לו.

חיבקתי עם יד שמאל את הירך שלה…נשען עליה…אמת יד ימין שלי נעה בתנועות קצובות בין קירות הכוס.

חזרתי עם לשוני לחלקו העליון של האיבר ושאבתי את בשר השפתיים, נושק, מוצץ, דוחף את לשוני בחוזקה מעלה ומטה על הנפיחות שבמרום איברה.

קרן זעקה, ואני הגברתי את קצב הפימפום.

הנעתי ידי כמו מכונה, מכניס מוציא… מכניס מוציא…אצבע שניה כבר נדחפה עם הראשונה…הלשון שלי פרטה על ענבלה, וקרן ניגנה…ועוד איך נגנה…כחומר ביד היוצר הרגשתי שאני שולט בה…מעצים את זרמי החשמל שמכים בה, מצליח לבחור את הקצב, שולט ומעלה או מוריד מהתגובות העיצביות של קרן.

ראשי טמון בין רגליה של אישה נשואה ודתיה, אצבעותי חודרות ונעות באיברה המוצנע כאילו הייתה אשתי, ואני תוך כדי הדחף האדיר והחרמנות הרבה הרגשתי כאילו אני מנגן על כלי נגינה.

 

החלטתי לגרום לה לגמור, ודחפתי חצי כף יד בחוזקה לתוכה, מותח את גמישותו של הנרתיק שלה…

קרן זעקה ורעדה דופקת את ישבנה על הרצפה בעוצמות גמירה ואביונה אדירה התפוצצה עם נוזל שקוף שהשפריץ לי על הפרצוף, טעמו כדבש.

 

קרן גמרה בזעקה אדירה "אההההאההההאאאהההה".

היא אחזה בראשי בחוזקה, נאחזת בשערותי. גופה רועד בחוסר שליטה, נע מעלה אל פני ומטה מוטח על הרצפה.

רגליה לחצו והדביקו אותי אליה, תוך כדי שנוזלי ההשפרצה האדירים מטפטפים מפני.

 

זאת בהחלט הייתה הגמירה החזקה ביותר שחוויתי עם אישה, אני לא זוכר את אשתי מגיעה לרמות קרובות לזה…

חיוך והלם הופיעו על פני.

 

לקח לקרן אולי חצי דקה של רעידות הנראות כפירקוסים מגרים בהם היא נגסה בציפורן שלה בין שיניה והסדירה את נשימתה.

 

התיישבתי לידה, מביט בה בחיוך, נפעם מהחיבור המיוחד הזה שחווינו יחדיו.

היא שלחה ידה וסידרה את התחתון, מיד לאחר מכן גם את חצאיתה…מסתירה את הירכיים שעד לפני דקה נשענתי עליהן.

 

היא הזדקפה, התיישבה לידי, מסדרת את כיסוי הראש, את חולצתה ואמרה

"שמוליק…אמממ…אסור שזה יקרה יותר".

 

הייתי בשוק. עזבו את זה שעמד לי כמו טיל ולא הייתי מסופק כלל… אלא כעת גם הרגשתי רע…כל כך רע, שהפלתי אותה, שאני יצר הרע שלה, שהיא מרגישה שעברנו על איסורים בגללי.

 

"סליחה קרן" אמרתי משפיל את מבטי.

מיד לאחר מכן הזדקפתי במקומי, הזין שלי בלט במכנסי והיה ניתן לראות כי גם קרן מבחינה בזה… סידרתי אותו עם היד

ואמרתי כי אני אצא לקנות כמה דברים.

עדיין הייתי עם בגדים רטובים, אך לא העזתי להישאר דקה נוספת בצימר ולהחליף אותם, פשוט לקחתי את הארנק, הפלאפון ויצאתי החוצה אל הקור.

 

הרוח הקרה על הבגדים הרטובים הקפיאו אותי.

"מה עשית?! טמבל" שיננתי לעצמי תוך כדי שהלכתי בצעדים מהירים.

חיפשתי בנייד מרכז קניות ומצאתי, צעדתי לשם מוצף במחשבות, ניסיתי לשנות מחשבה וסימסתי לבוס בעבודה את מה שקרה לי ביממה האחרונה, ועל כך שאני כנראה תקוע כאן לזמן ארוך.

אך תוך כדי שאני מחליף נושא, עדיין קרן עלתה מיד בסוף כל מחשבה שלי.

 

נמשכתי לקרן, מאוד נמשכתי…וכעת המהממת הזאת הציבה לי עובדה ברורה כי עשיתי מעשה שלא יעשה.

מה ההשלכות? כיצד נוכל לישון באותו חדר? כיצד היא תבטח בי? האם היה משהו במעשי שכפה עליה את זה?

למה לעזעזל עשיתי את זה? מה חשבתי לעצמי?

 

המחשבות ליוו אותי אל מרכז הקניות, קניתי שם דגים, נייר אלומיניום, שום, תבלינים, אורז, סיר ומחבת, סט צלחות, כוסות, סכום ביצים…כמעט שכחתי קורנפלקס…ועוד השלמות לירקות ופירות.

כשיצאתי מהסופר ראיתי את הצלב התלוי. לא לא מדובר בבית תפילה, אלא בבית מרקחת.

קניתי לקרן תחבושת אלסטית ומשחה לשיכוך כאבים.

כשיצאתי מהחנות, הבטתי בשורות הקונדומים בכל הצבעים והגדלים וגיגלתי עיניים…שוב חוזר למחשבות שהציפו אותי…חושב על קרן והגוף המשגע שלה, על הריח שלה, הטעם שלה, על ההתזה שהציפה את פני.

 

"זה לא יחזור יותר, שכח מזה" חידדתי לעצמי מסר ברור.

ניסיתי להתעכב כמה שיותר זמן, מנסה להתחמק ומחפש כל תירוץ למה לא לחזור.

 

הנחתי את הקניות על הרצפה וחייגתי לחגית.

"היי מותקה, מה שלומכם? כן…יופי…לא, אין משהו חדש או מיוחד. בדיוק אני חוזר מהסופר, קניתי אוכל.

קרן? היא בסדר…אמממ לא התראינו הרבה היום, אבל אני אבשל צהריים ומן הסתם נאכל ביחד."

 

חגית הייתה חייבת לסיים את השיחה, מזל…הסתיימה החקירה וכבר לא אצטרך יותר לשקר.

 

בדרך מצאתי נחל קטן וטבלתי את הכלים שקניתי.

כשנכנסתי לחצר הצימר, עצרתי…מביט על הכביסה שתלינו הבוקר לייבוש, והיא רטובה לחלוטין.

מועקה גדולה הציפה אותי כשראיתי את התחתונים של קרן תלוים, רטובים…יודע בדיוק היכן הן היו ממוקמים אתמול…ויודע שזה כל כך רחוק ממני.

אבל הכעס של קרן עלי, הרתיעה שלה ממני…הייתה כל כך גדולה, שחששתי להיכנס. להתעמת איתה שנית. הפאדיחה עם האישה המהממת הזאת הייתה גדולה ממני ולא העזתי ללחוץ על ידית הדלת.

 

התיישבתי על רצפת החצץ ליד הכניסה לחדר, יושב מתחת לגגון רעפים המכסה את הכניסה לצימר. שקעתי במחשבות אשר הטרידו אותי…הגשם חזר לרדת אך לא הרטיב אותי, הייתי מוגן תחת הגגון, טרוד…עד ששקעתי בשינה עמוקה כששקיות הסופר מונחות לידי.

 

"שמוליק אתה פה? אתה בסדר?"

שמעתי את קולה הדואג של קרן מעיר אותי. נרדמתי זמן ממושך עד כי השמש כבר שקעה והחצר הייתה חשוכה. הגשם המשיך לרדת והרגשתי את הקור חודר לי מבעד לעצמות.

"אני בסדר" עניתי. ואז כשזזתי במקומי הרגשתי חזק את הגב והישבן שהתקבעו בפוזה הזאת זמן ארוך בקור.

"בוא כנס פנימה, אתה השתגעת? יצאת לפני 7 שעות. כמה זמן אתה כאן?" קרן נזפה בי.

"הגעתי מזמן…אבל…..אממממ את יודעת" השפלתי מבט.

"בוא כנס טמבלול, אני כבר כמה שעות על קוצים, כבר לא ידעתי מה לעשות" אמרה קרן ועצרה…ואז לאחר כמה שניות שראתה שאני לא קם ולא מגיב, היא שלחה ידיה אל ידי ומשכה אותי לקום והמשיכה "מה שהיה, היה…נתגבר על זה".

"את לא כועסת?" שאלתי בפליאה.

"כועסת?!? מאיפה הבאת את זה?! אני ממש לא כועסת, רק חוששת לאבד שליטה" אמרה קרן תוך כדי שנעמדתי לידה.

"וואו, אני שמח שאמרת לי את זה, כי אני כבר שעות מתבשל במיץ של עצמי" אמרתי בהקלה.

"אממ שמוליק…" התחילה קרן לומר בסמכותיות האופיינית רק לה.

"…תרגע ומהר, שמח הוא אומר לי" אמרה בחיוך ושחוק.

"אני שמח… ואת מאבדת שליטה..חחח" אמרתי וצעדתי לאחור מיד כשקרן קראה לי להיזהר והנחיתה לי אגרוף בכתף.

צחקנו, ומיד לאחר מכן הייתה שתיקה שנקטעה אחרי מספר שניות בוידוי של קרן.

"כל אחת הייתה מאבדת שליטה"

קרן העלתה את הנושא, ואני כמו כל גבר חרמן, רק מעלים את הנושא…עף על זה ב200 קמ"ש.

הבטתי עמוק בתוך עיניה של קרן, הרגשתי שאני חודר כמה שכבות פנימה, עד שראיתי אותה קצת מתבלבלת, אך עדיין היא הצליחה להיישיר אלי מבט, "גם כל אחד" אמרתי בקול.

קרן הביטה בי וחיוך מבוייש עלה על שפתיה ,היא מתחה את שפתה העליונה מטה ושפתה התחתונה נותרה עמוק בתוך פיה.

"טוב, מה קנית לנו?" קטעה קרן את המבטים והרימה את השקיות, מסובבת את ישבנה הפריך הנתון בשמלה חתיכית במיוחד…צולעת פנימה ומסובבת את ראשה בחיוך, מצליחה לגרום לי להתמכר אף עמוק יותר.

צעדתי צעדים כבדים פנימה, חום נעים שטף את כל שרירי, מפשיר אותי. כשנכנסתי ראיתי כי היא כבר פותחת את הפילה סלמון ושוטפת אותו במים.

"טבלת את הכלים?…צדיק"

אמרה קרן ואני התלבטתי מה כוונתה? האם באמת שמחה שהכלים טבולים? או שזאת עקיצה על האקט המיני שביצענו והדיסוננס כעת.

לא עניתי, הבטתי בה עובדת…מפזרת תבלינים על גבי הדג שבמחבת, המים לאורז כבר רתחו והיא יצקה אותם אל הסיר…

"לך תתקלח ותחליף בגדים"…קרן פקדה עלי…"אממ…זה נחמד שאתה בוהה בי ככה, אבל אתה עדיין רטוב, שלא תתקרר".

היה קשה לי לנתק את מבטי מקרן, היא הייתה כל כך יפה, סמכותית, פעילה, אצילית.

המראה שלה בשמלה המחמיאה הזאת, לרקע הצבעים של המטבח הכפרי וצבעי הירקות, התנועות המדודות שלה…מניעה את הידים והחזה הזקוף נע, מניעה את מותניה וישבנה זז, צווארה זקוף, גבה וכתפיה תמירים…

היא הייתה ליגת על, לא שחגית לא נראתה טוב חס ושלום…אבל משהו בתנועותיה היה כמו של דוכסית והותירו בי רושם עז.

קרן ראתה אותי בוחן אותה וחייכה, היא הרגישה את מבטי שוטפים אותה…ושוב מצאנו עצמנו מיישירים מבט, שוקעים אחד בתוך עיניו של השני.

חיוך נימוסי קטע את המבטים וצעדתי לכיוון ארון הבגדים, שולף חולצת פולו ממותגת ומכנס מתאים.

"אתה עובד על משקולות בחדר כושר?" שאלה אותי תוך כדי שבחנה אותי מוציא גם גופיה ותחתונים מהארון.

"כן" עניתי תוך כדי שהזדקפתי.

רגע לפני שנכנסתי לחדר האמבטיה קרן זרקה לאוויר… "רואים".

נכנסתי בחיוך, סוגר את הדלת ומחזיק את הראש… מה שהאישה הזאת גורמת לי?!?

הסתבנתי, עובר עם הסבון על שרירי החזה החטובים שלי, עובר לשרירי הידיים, הבטן. אכן היה לי גוף בנוי טוב, קצת משולש, מחוטב ושרירי הגוף שלי ללא חולצה אכן היו מרשימים.

נעתי עם ידי על שרירי ודמיינתי את קרן נוגעת בי, מלטפת אותי בכל מקום בו נגעתי.

השכמות, הישבן, הבטן…המים החמים והאדים מילאו את חדר האמבטיה, וריח הסבון היה נעים.

גם המחשבות על קרן תרמו לאווירה, וברגע בו דמיינתי את קורות הבוקר המאוחר, את שפתי הנרתיק הלחות שלה, את הרגליים הארוכות…הזדקף לי איברי במלוא גודלו, עשרים וקצת סנטימטרים של בשר קשיח ועבה…

ידי עברו אל האיבר, מלטפות אותו…עיני עצומות ודמותה של קרן עולה במחשבותי…

התנועות על איברי היו נעימות, רק לחשוב ולדמיין שקרן היא זאת שמאוננת לי עם ידה, לחשוב על השד שלה שנמעך בין אצבעותי.

דמיינתי כיצד היא נדרכה, הייתה מקווצת עד שהאביונה האדירה הציפה אותה בעוצמה, עד כי איבר מינה השפריץ נוזל בחוזקה…בהתזה של שניה או שתיים…ולאחר הפסקה קצרה שוב המשיך להתיז…

וגם אני התזתי, ערב שני רצוף…שפיך לבן וחם שהתעופף על גבי קיר האמבט.

סיימתי לנקות ולהתנקות והתנגבתי במגבת.

תוך כדי שהתלבשתי, חשבתי מה עלי לעשות?…המתח המיני הזה שלא מש, לאן הוא יוביל? מה לעשות?

 

ומה אתם מייעצים לי לעשות קוראים יקרים?