לחצתי את פיטמותיה ומשכתי את השדיים בכוח רב, מנסה להביאה לגבול, אותו גבול שבו היא תצעק מכאב, הגבול שבין סבל להנאה, הגבול שכל שולט חייב להכירו ולכבדו. הגברתי והגברתי ונראה היה שלמיה אין גבול. האמנם? היא חייכה כשהידקתי את הלחץ והמשיכה לחייך כשמשכתי וסובבתי את שדיה הגדולים כדי להגיע לנקודה.
מיה
מיה היתה באה לביתי מדי יום שני כדי לנקות את הבית ולבשל קצת למשך השבוע. יום עבודה.
צעירה, רזה וגבוהה, שיער שחור מלא וארוך מאוד. תמיד אסוף מעל ראשה. ועור שחום וחלק. עיניים גדולות ושחורות. מעולם לא החסירה יום עבודה.
ביום שני שעבר, היא באה לעבוד כבכל יום, החליפה בגדיה בחדר האמבטיה לחלוק בצבע בורדו, שתמיד נראה קצת צר על מידותיה – הגם שהיתה רזה מאוד, שדיה היו גדולים והחלוק תמיד לחץ עליהם כאילו היה החלוק של אחותה הקטנה.
שוחחנו קצת על מטלות היום והחלפנו כמה משפטים סתמיים על החיים, ויצאתי לעבודה.
באותו בוקר, התבטלה לי פגישה והחלטתי לחזור הביתה כדי להחליף בגדים – הפגישה הרישמית של הבוקר הצריכה חליפה ועניבה, ואני תמיד חש שלא בנוח בלבוש זה והחלטתי לשוב הביתה ולהחליף לבגדים נוחים יותר.
פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה. לא ראיתיה.
נכנסתי לחדרי. היא היתה שם, שוכבת על גבה על המיטה, בטלויזיה הוקרן סרט פורנו קולני, מה שהסביר מדוע לא שמעה אותי נכנס. לא הכרתי את הסרט. הוא לא היה שלי. זה היה בבירור סרט בדסמי, שכן השחקנית היתה קשורה לעמוד קלון, בעוד השחקן, לבוש בבגדי עור הדוקים נעץ בה מאחור זין ענק, וישבנה הגדול בולט באדמומיותו.
הבטתי בה. היא היתה המומה. שכבה שם, המגב בין שתי רגליה הפשוקות קלות, ידה האחת על מקל המגב, וידה השניה בתוך החלוק, חופנת שד גדול.
שדיה, ככל הנראה משוחררים מן החזיה, נראו קטנים מן הרגיל. מיה הביטה בי במבוכה והחלה להתרומם.
"אל תזוזי" אמרתי לה, בקול רם ומצווה.
"כן אדוני" ענתה
"המשיכי במה שהתחלת" פקדתי
במבוכה החלה מיה להניע את המגב פנימה והחוצה, מביטה בי, כאילו מצפה לראות מה יהיה הצעד הבא שלי.
לא זזתי. הבטתי.
מיה הביטה בי ובמסך הטלויזיה חליפות, ידה האחת אוחזת במגב, ידה השניה נעה בתוך החלוק, מעסה את שדיה הגדולים אחד אחרי השני עוברת מן האחד לשני במין רוטינה מקסימה.
את עושה את זה כל יום שאת באה לכאן? שאלתי
מיה חייכה במבוכה והנהנה
"זה יפה, אני אוהב את זה, המשיכי, אני רוצה לראות את הכל, עד סוף הסרט" אמרתי
"כן אדוני" ענתה
התקרבתי למיטה. הסרתי את העניבה שלי, ובזריזות, קשרתי את קרסולה הימני למיטה
משכתי מן המגירה עניבה נוספת, וקשרתי את הקרסול השמאלי.
מיה הביטה בי בשתיקה והמשיכה במעשיה כאילו לא הייתי שם.
התקרבתי עוד, עד כדי נגיעה, והבטתי בה בשקט. היא היתה מגורה ומתוחה בעליל. ידה על המגב הגבירה את הקצב, היד על השדיים נעה במהירות והחליפה מקום מדי מספר שניות, היא גנחה.
הושטתי ידי ואחזתי בחלוק.
אחזתי בו בחוזקה, ובמשיכה מהירה פרמתי אותו לשניים, כשכל הכפתורים נפתחים או נקרעים ומיה נותרת עירומה לחלוטין שוכבת על החלוק הפרוש.
גופה הארוך והרזה עורה החלק והשחום מונח לפני, פרוש על המיטה, כשקרסוליה קשורים היטב למיטה, נתון לחסדי. שיערה השחור והארוך פזור שלא כרגיל על המיטה.
שדיה הגדולים יתר על המידה בפרופורציה לגוף הדקיק, משוטחים על הגוף הדקיק כמו בלונים שהתרוקנו מאויר. זוג הפיטמות ארוכות, ארוכות וחומות כהות וזקורות מאוד, הסגירו את מידת הגירוי של מיה. לא היה מקום לספק, מיה היתה מגורה מאוד מאוד מאוד. שכבה בשקט, ידיה בצידי הגוף, ממתינה לצעד הבא שלי. המגב עדיין תקוע לו בין רגליה אך כעת, ללא שום פעילות.
מיה שתקה ואני סקרתי אותה מכף רגל ועד ראש, שוקל את הצעד הבא.
"שבי" פקדתי.
מיה התיישבה ללא מילים והמתינה.
אחזתי בפיטמות הארוכות והזקורות שלה.
אוחז בשתי הפיטמות בשתי ידי התחלתי להדק את האחיזה לאט לאט, בוחן את כושר הסבל שלה. לא היה מקום לספק, מיה ידעה לקבל כאב. הידקת ומשכתי בכוח רב. כל מה שיצא מפיה היה גניחות קלות של ספק כאב ספק הנאה.
ברור לך שאת השיפחה שלי, ברור? אמרתי
"כן אדוני, אתה האדון ואני השיפחה שלך."
מיה ידעה את מקומה ואהבה את הכאב שהענקתי לה.
ומה אעשה לך? שאלתי
"עשה בי כל מה שאתה רוצה, אדוני, אני השיפחה שלך"
לחצתי את פיטמותיה ומשכתי את השדיים בכוח רב, מנסה להביאה לגבול, אותו גבול שבו היא תצעק מכאב, הגבול שבין סבל להנאה, הגבול שכל שולט חייב להכירו ולכבדו. הגברתי והגברתי ונראה היה שלמיה אין גבול. האמנם? היא חייכה כשהידקתי את הלחץ והמשיכה לחייך כשמשכתי וסובבתי את שדיה הגדולים כדי להגיע לנקודה.
"הכאב לי, הכאב לי עוד ועוד, אדוני, אני יודעת שהייתי ילדה רעה. מגיע לי" אמרה בשקט כשהחיוך הקל עדיין נסוך על פניה.
האמת, היה בזה משהו מתסכל, אם איני יכול להביא את השיפחה שלך לגבול שבין ההנאה לכאב, איך אדע כמה היא יכולה לשאת? כנראה יותר ממה שאני רגיל לתת.
הייתי מופתע, זה שנים שמיה עובדת אצלי ולא העליתי בדעתי שהיא שיפחה כה נרצעת, שיפחה היודעת להכיל כאב ולחייך. מנוסה? ככל הנראה.
"טוב", אמרתי, וסטרתי לה על לחיה השמאלית בכוח רב.
מיה שראשה הוטח ימינה, החזירה את ראשה למקום, רכינה את ראשה לעבר המיטה וחיכתה בהכנעה כשהחיוך הקל אינו מש מפניה
טראאח, הסטירה השניה באה בכוח לא פחות והונחתה על הלחי הימנית שלה.
מיה קיבלה הכל בהכנעה. אפילו שמץ של צעקת כאב או צווחה קלה לא יצא מפיה.
"יפה" אמרתי.
היי,
יש לי רעיון לשני סיפורים מאוד מחרמנים, אפשר לדבר איתך בנייד?
איזה בן זונה