להיות שותפה (חלק ראשון מתוך 2)

למען הסר ספק:

  1. עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהם הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט!
  2. מערכת יחסים מינית בין ממונה לכפיפ/ה עשויה להיכלל במסגרת החוק להטרדה מינית! במקרים שבהם מתקיימת מערכת יחסים מינית בין בכיר/ה לכפיפ/ה, על הבכיר/ה להוכיח שמדובר בהסכמה אמיתית והדדית.

 

ישבתי מול דפנה, השותפה והבעלים של משרד רואי החשבון שבו אני עובדת, נכדה למקים המשרד או הפירמה כמו שאוהבים לקרוא לזה כאן, ורו"ח (רואה-חשבון) מוערכת ומבוקשת בזכות יכולתה המקצועיות, והבטתי בה, מחכה שתתחיל בשיחה, יודעת שהיום הוא יום גורלי בשבילי.

השמועות שמר' קפלן, שותף בכיר במשרד, החליט לצאת לגמלאות הסתובבה במשרד כבר כמה ימים ואני, כמנג'רית בכירה בתחום שהוא התמחה בו ראיתי את עצמי כמחליפה שלו רק שלא רק אני ראיתי את עצמי ראויה גם עוד שני מנג'רים בכירים ראו את עצמם מועמדים, אחת שהתקבלה בערך יחד איתי ועברה מסלול דומה לשלי והשני אפילו ותיק ממני כך שלא היה ברור שאני הנבחרת, ועכשיו חיכיתי לדפנה שתבהיר לי את מצבי.

"מיקי," דפנה התחילה, מביטה בי באותם פני פוקר שלה, אומנם קוראים לי מיכאלה אבל אף אחד לא קורא לי בשמי המלא פרט למר' קפלן שמקפיד הקפדה יתרה, "כמו שבטח שמעת מר' קפלן הודיעו שהוא החליט לפרוש לגמלאות ואנחנו מחפשים לו מחליף או מחליפה" ובפעם הראשונה ראיתי מין שמץ חיוך על שפתיה ופתאום חלפה מחשבה בראשי שאיך זה שלקפלן תמיד מוסיפים את התואר מר', אפילו שלא בפניו, ולכל השאר לא, "מבחינה מקצועית את עונה על כל הדרישות לתפקיד ומר' קפלן המליץ לנו עליך כמחליפתו אבל," היא הדגישה את האבל ועצרה והלב שלי צנח לתחתונים, "כמו שאת יודעת יש לנו מסורת במשרד אבל לפני שאני מסבירה אני חייבת להזכיר לך שוב את הסכם שמירת הסודיות שאת חתומה עליו," ושוב היא עצרה, מביטה בי, "את מעוניינת בתפקיד?".

"כן" עניתי בקול קצת רועד, או אולי מתרגש.

"אז תקראי" היא הניחה לפני דף נייר מודפס.

קראתי. כמו כל הנספחים שכבר חתמתי בעבר גם הפעם הנספח החדש להסכם הסודיות היה מנוסח באותה לשון של עורכי דין אבל מצד שני מספיק ברורה שהאדם הסביר לא יוכל לטעון שלא הבין את משמעות החתימה שלו. במסמך הוסבר בקצרה עניינית מה ידרש ממני כדי לזכות בקידום ולהפוך לשותפה ושאני מצהירה שאני חותמת מרצוני החופשי, לא מופעל עלי כל לחץ וכל מה שיקרה ביני ובינם בעקבות הסכמתי הינו בהסכמה אמיתית והדדית.

כנראה שהיא עקבה אחרי עיניי כי ברגע שסיימתי לקרוא היא שוב פנתה אלי, "לפני שאת חותמת אני חושבת שאת צריכה "לחשוב" קצת על זה" היא חייכה וסימנה באצבעותיה תנועת מרכאות כפולות כשאמרה לחשוב והסימן הנוסף שעשתה בידה לא השאיר ספק לאיזה לחשוב היא מתכוונת.

רעד עבר בגופי, ידעתי מה היא רוצה ממני, כבר כמעט שנתיים, מאז שהפכתי מנג'רית בכירה, לא ביקשו ממני "לחשוב" אבל מייד התעשתי, "אפשר לנעול את הדלת?".

"ברור" היא שוב חייכה לעברי, הפעם חיוך זימתי כזה, וגלגלה את כורסת המנהלים המפוארת שלה לאחור.

קמתי ונעלתי את הדלת, אחר כך נעמדתי מולה והתחלתי לפתוח את כפתורי חולצת המשי הלבנה שלבשתי, "שלא תתקמט או תתלכלך" אמרתי את מה שכבר אמרתי הרבה פעמים לפניי, פשטתי אותה, מגלה את חזיית התחרה שמתחתיה, וסידרתי אותה על משענת הכסא שעליו ישבתי, לרגע עמדתי ככה ואז שלחתי ידים לאחור, פתחתי את קרסי החזיה, הורדתי גם אותה, חושפת את שדיי הגדולים ובמיוחד את הפטמות הגדולות והכהות שהתקשטו והזדקרו, והנחתי אותה על החולצה, "ברשותך" עברתי לצד השולחן שלה, ירדתי ונכנסתי מתחתיו, דפנה זזה עוד מעט לאחור ונתנה לי להִכנס בנוחיות ואז, כשהייתי על ברכיי מתחת לשולחן, היא התקדמה, מפשקת את רגליה ונכנסת עד שגופי היה בין רגליה ושם עצרה.

ידעתי מה עלי לעשות, זאת לא הפעם שאני נכנסת "לחשוב" מתחת לשולחן שלה, ולא רק שלה, בזהירות הרמתי את שולי החצאית שלה רק כדי לגלות שהיא בלי תחתונים, כנראה שהיא תכננה מראש לשלוח אותי לחשוב, הרחתי את הריח המוכר שלה, ריח הערווה המגורה שלה, הסנפתי, אני מתה על הריח הזה שלה, אחר כך העברתי בעדינות את קצה הלשון בין שפתי הכוס הרכות שלה, מרגישה את הרעד העובר בגופה, מלקקת ואוספת את רסיסי צוף תענוגותיה וטועמת את הטעם המוכר, "יאמי" גנחתי בקול ודחפתי את כף ידי אל תוך התחתונים שלי, "אני חושבת" לחשתי, מספיק חזק שתשמע, החדרתי את הלשון למעמקי הכוס שלה והתחלתי לפנק אותה, לענג אותה כמו שרק אשה יודעת להנעים לאשה ו…בבת אחת, במין פלאשבק כזה, נזכרתי איך הכל התחיל, איזה דרך עברתי עד שהגעתי לרגע הזה, הרגע שמציעים לי להיות שותפה! …

******

הייתי תלמידה מצטיינת באוניברסיטה וכשהתחלנו לחפש לנו משרד להתמחות בו ידעתי שאני אלך אל הטובים ביותר והמשרד של דפנה היה אחד מאלה, פירמה ותיקה ומוכרת שרבים רצו להגיע אליה.

הראיון הראשון שלי היה עם כל השותפים בחדר הדיונים המפואר. כשהגעתי, קצת מוקדם אבל לא יותר מדי, היה מישהו בפנים ובדיוק בשעה שקבעו לי הוא יצא ואני נכנסתי. קודם שאלו כמה שאלות אישיות, לא כאלה שאסור לשאול כמובן, ואז עברו לבחון את הידע שלי ו…בדיוק בשעה שנקבעה לסיום הם עצרו, נפרדו ממני ואמרו שיודיעו לי את ההחלטה אחרי שיראיינו את כל המועמדים וכשיצאתי ראיתי מועמד נוסף שממתין.

זה לא היה המשרד היחיד שהתראיינתי בו אבל הייתה מין אווירה נינוחה כזאת בשיחה איתם שקסמה לי, הרבה יותר מהאחרים, והמשרד שלהם היה מבחינתי בעדיפות הראשונה בעיקר בגלל המוניטין שלו, כרו"ח מוסמכת ההתמחות בו והציונים שלי יסללו לי את הדרך לכל משרה שארצה, ולא רק כי ידוע שמשלמים בו יותר מהאחרים.

שמחתי כשזומנתי לראיון נוסף, התכוננתי, גם קראתי הרבה חומר שמצאתי באינטרנט על המשרד וגם מבחינת הופעה. התלבשתי סולידי, לא חושפני מדי אבל יחד עם זאת כזה שמבליט את גזרתי, הקפדתי ולבשתי חולצה לבנה מבהיקה כמו שראיתי שכל העובדים במשרד לובשים, התאפרתי ושוב מינימליסטי אבל מוקפד, ושוב הגעתי קצת מוקדם, זוכרת היטב את התורה שהמפקד שלי בצבא הרביץ בי, "מוטב 5 דקות לפני ולא דקה אחרי".

חשבתי ששוב אעמוד מול ארבעת השותפים אבל להפתעתי הפעם הובלתי לפגישה אישית במשרדה של דפנה, הבעלים. הפעם הפגישה הייתה יותר נינוחה, דפנה החמיאה לי על הציונים שלי ועל הרושם שעשיתי על השותפים, הסבירה לי שהמשרד בנוי בצורה היררכית מצוותים שמתמחים בתחומים שונים של עסקים, בראש כל תחום כזה עומד שותף, מתחתיו שנים עד ארבעה רואי חשבון מוסמכים ברמות הסמכה שונות ומתחתם מספר מתמחים.

כמתמחה במשרד, היא המשיכה והסבירה, אעבור בין כל הצוותים כדי ללמוד, עוד כמה הסברים והיא הגיעה לתכל'ס, "לפני שאני מחליטה אם את תתקבלי יש עוד משהו שאת חייבת לדעת" והיא עצרה לשניה, הביטה בי, כנראה לראות איך אני מגיבה, והמשיכה, "יש במשרד מסורת שעליה אנחנו מקפידים ואם תרצי להיות חלק מאתנו גם את צריכה להתחייב למסורת הזאת, חכי!" היא עצרה אותי עוד לפני שהספקתי לענות שאני מסכימה, "קודם תשמעי, רק אחר כך תחליטי אבל אם את רוצה לשמוע את חייבת קודם לחתום על טופס שמירת סודיות" והיא הגישה לי מסמך, "תקראי ואם תסכימי נקרא לנעמי, העוזרת האדמיניסטרטיבית המסורה שלנו, שתהיה עדה שחתמת מרצונך החופשי".

קראתי בעיון, מסמך משפטי שלא משאיר הרבה בררות אלא לשמור על הסודיות שאז עוד חשבתי שהיא קשורה למידע של הלקוחות העובר דרכנו ובסוף המסמך היה גם נספח שבו אני מצהירה שאני, מרצוני החופשי, מסכימה ומקבלת עליי את מסורת המשרד כלשונה ומתחייבת לעמוד בה ולא אראה בה הטרדה מכל סוג שהוא.

לשניה היססתי, מה הקשר להטרדה? אבל חשבתי שאם זה מה שכולם חותמים אין סיבה שאני לא אחתום. כשאמרתי שאני מסכימה לחתום היא קראה לנעמי והיה משהו באיך שזאת הביטה בי ובחיוך הממזרי הקטן שעל פניה שאז עדיין לא הבנתי ממה הוא נובע, דפנה שאלה שוב לידה אם הבנתי את המסמך ואני חותמת מרצוני החופשי ואחרי שאמרתי שכן וחתמתי גם נעמי חתמה כעדה, שוב היה לה את החיוך הזה שעכשיו אני כבר מבינה אותו, והיא יצאה.

"המסורת שלנו קשורה בסקס, יש לך בעיה עם סקס?" היא הביטה בי באותו פני פוקר שאחר כל למדתי להכיר.

"אהה," היססתי לרגע, בשניה הראשונה רציתי להגיד לה שזה לא עניינה אבל שתקתי, אין לי שום בעיה עם סקס, להפך:), וחוץ מזה אני חושבת שהסתקרנתי, "אהה, לא, אין לי בעיה".

"יופי, אז כמו שהסברתי לך אנחנו עובדים בצורה היררכית והמסורת היא כזאת שאת, כסטז'רית, כפופה לשותף שבראש הצוות שלך ולרואי-החשבון שבצוות ופעם ביום, אחד מהם, יכול לקרוא לך "לחשוב" והיא סימנה באצבעותיה מרכאות כפולות כשאמרה לחשוב, "שזה שם הקוד שלנו שהוא קורא לך למשרד שלו, לנעול את הדלת, להוריד חולצה וחזיה, את יודעת, "כדי שלא יתלכלכו"" ציחקקה והוסיפה שוב את תנועת המרכאות הכפולות, "ולרדת למצוץ לו או לה!" והיא עצרה לשניה והביטה בי או אולי יותר נכון במבט ההמום שעל פניי, ובלי לחכות לתגובה המשיכה "או לקרוא לך "להתייעצות" שזה שם הקוד לבוא למשרד, לנעול את הדלת, להתפשט לגמרי ולתת לו או לה לזיין אותך" ושוב היא עצרה, מחכה לתגובה וכשזאת לא הגיע, בעיקר כי לדעתי הייתי המומה, "ורק שתדעי, בהיררכיה כמו בהיררכיה, לשותף מותר גם לקרוא לרואי החשבון הכפופים אליו אבל כמו שאמרתי, מותר לקרוא לך רק פעם אחת ביום, את צריכה גם לעבוד" היא ציחקקה, "וכשאת לא במחזור כמובן" היא השלימה.

דפנה השתתקה, התרווחה בכורסת העור המהודרת שלה והביטה בי, ממתינה לתשובה. המחשבות התרוצצו במוחי אבל מה שהפתיע אותי שהרגשתי עד כמה אני רטובה, מגורה, אין לי בעיה עם סקס, אני אוהבת סקס, עשיתי את זה עם גברים ונשים, זיינו אותי בכל חור אפשרי, בכוס כמובן אבל גם מצצתי וגמרו לי בפה ובלעתי בכיף, רקדו את הטנגו האחרון בפריז בתחת שלי וביקשתי עוד, ירדתי לנשים וליקקתי ת'צוף שלהן ונשים ירדו לי ונהנו מהצוף שלי ו…"את חושבת שאת צריכה "לחשוב" קצת לפני שתחליטי" דפנה חייכה אלי, מסמנת לי בידיה אל ערוותה המוסתרת על ידי השולחן.

אני חושבת שזה היה הרגע ששינה את חיי! "כן" עניתי בקול בטוח, "כן, אני חושבת שאני צריכה עוד קצת "לחשוב"" וגם אני הוספתי את תנועת המרכאות באצבעותיי.

"אז תנעלי את הדלת" היא משכה את הכורסה לאחור, "עכשיו תפשטי את החולצה, שלא תתקמט לך, ותניחי אותה על הכסא" היא המשיכה להדריך אותי, "עכשיו תורידי גם ת'חזיה" המשיכה אחרי שפשטתי את החולצה, "ועכשיו בואי" סימנה לי להכנס אל מתחת לשולחן אחרי שהורדתי את החזיה וחשפתי את שדיי העסיסיים ואני נכנסתי, "עכשיו תרימי לי ת'שמלה ותורידי לי בזהירות ת'תחתונים," היא התרוממה מעט שיהיה לי קל, "בזהירות!" היא גערה בי כשהיה נדמה לה שאני עלולה לקרוע אותה, "אני עוד צריכה אותם" היא ציחקקה, "ועכשיו בואי נראה מה את יודעת" הפקירה בפי את הכוס שלה ואני התאמצתי להוכיח את עצמי, עשיתי לה את כל מה שאני אוהבת שעושים לי, הלשון שלי נגעה בדיוק במקומות הנכונים, תופפה על פעמון תענוגותיה שמרגע לרגע הפך נפוח מתאווה ולפי גניחות ההנאה והצוף שהציף את הכוס עשיתי את זה טוב, אפילו יותר מטוב, הטעם שלה היה הטעים ביותר מכל הנשים שטעמתי עד כה וזה עודד אותי עוד יותר כי כזאת אני, כשאני עושה משהו, בטח משהו שיקבע את עתידי, אני מתאמצת לעשות אותו הכי טוב שאני יכולה ו…הצלחתי! "התקבלת" היא בישרה לי עם חיוך אחרי שלוש גמירות מפנקות שהענקתי לה, "תתלבשי ותגשי לנעמי, יש עוד כמה טפסים פורמליים שאת צריכה למלא".

קיוויתי להיות בצוות של דפנה אבל שובצתי לצוות של מר' קפלן וביומיים הראשונים במשרד הניחו לי, אחר כך הבנתי שהמסורת קובעת השותף הוא תמיד הראשון, זה שפותח את החגיגה, ומר' קפלן העדיף לתת לי קודם להתאקלם.

חיכיתי לזה, ידעתי שזה יבוא, ראיתי את המבטים ששלחו בי רואי החשבון בצוות, סוקרים בעיניים מתאוות את הבשר הטרי שהגיע ומחייכים חיוך זימתי שכאילו אומר 'חכי חכי, בקרוב נעלה עליך', וביום השלישי לעבודתי, יום חמישי אחר הצהרים, כשכבר חשבתי שהשבוע זה כבר לא יקרה, הגיע הרגע ובדרך שלא ממש ציפיתי, נעמי, המזכירה, ניגשה אלי לשולחן בתא הפתוח (open space) שלי, מחייכת חיוך סרקסטי כזה ומכריזה בקול רם, כזה שבכל התאים מסביבי יכלו לשמוע, "מר' קפלן קורא לך להתיעצות בחדר שלו" והחיוך שלה התרחב עוד יותר כשהדגישה את ההתיעצות ואם זה לא מספיק היא עשתה באצבעותיה תנועה גסה שלא השאירה ספק למה היא מכוונת וראיתי את החיוכים על פני היושבים מסביב.

דפקתי בדלת וחיכיתי שהוא יזמין אותי. "יבוא" שמעתי את קול הבס שלו ונכנסתי, מר' קפלן ישב מאחורי השולחן וקרא מסמך, "אני כבר איתך" הוא זרק לעברי כשנעמדתי מול השולחן שלו והמשיך לקרוא.

עמדתי ולא זזתי, מחכה, "טוב" הוא הפסיק לרגע את קריאת המסמך, "מיכאלה, את יודעת בשביל מה קראתי לךְ?" מר' קפלן מקפיד לקרוא לי מיכאלה ולא מיקי כמו כולם.

"כן מר' קפלן" עניתי בקול רועד ולהפתעתי הרגשתי שאני הופכת רטובה בין הרגלים.

"בשביל מה?"

"אהה, להתיעצות"

"הסבירו לך מה המשמעות שאני קורא לך להתיעצות?"

"כן מר' קפלן"

"ואת מסכימה?"

"כן, מר' קפלן" עניתי בקול רועד.

"אז תנעלי את הדלת ותתפשטי" והוא חזר לקרוא במסמך או לפחות לעשות את עצמו קורא כי "תורידי ידיים, אל תסתירי" הוא זרק לעברי ברגע שעמדתי מולו עירומה וכיסיתי עם יד אחת את ערוותי ובשניה את שני שדיי הגדולים ואני נשמעתי לו והורדתי, לרגע לא ידעתי מה לעשות איתם אז שילבתי אותם מאחור, על הישבן, ועם הפישוק הקל ברגליים זה הזכיר לי פתאום את הטירונות שלי, ככה גם עמדתי מול המ"מית, טוב, לא עירומה:) .

מר' קפלן הניח את המסמך בצד. "מיכאלה," הוא גלגל את כורסת המנהלים שלו לאחור, הישיר אלי את מבטו וסקר אותי בקפידה, מתעכב באינטימיים שלי ומחייך, חיוך של מי שאוהב את מה שהוא רואה, "ראית את הסרט 'המזכירה'?"

אני לא יודעת למה אבל פתאום הרגשתי שכל המעמד הזה מגרה אותי בטרוף, 'מיקי, את נימפומנית' חלפה המחשבה בראשי אבל במקביל עניתי "כן מר' קפלן" בקול רועד.

"זוכרת איך היא עמדה שם?" וכדי שלא יהיה ספק לאיזה קטע הוא מתכוון הצביע על השולחן.

"כן מר' קפלן"

"נו, אז למה את מחכה?"

רעד עבר בגופי, התנוחה שבה ג'יימס ספיידר זיין את מגי ג'ילנהול על השולחן במשרד שלו זכורה לי היטב, גם בסרט היא חירמנה אותי וגם עכשיו, רק מהמחשבה שזה מה שמר' קפלן הולך לעשות לי הפכה אותי ממש מיוחמת, "סליחה" מלמלתי בקול מתנצל, התקרבתי מעט, פישקתי רגליים והתכופפתי אל השולחן, מקפידה לשחזר את העמידה בדיוק כמו בסרט, נשענת על המרפקים, כפות הידים נושקות לעץ השולחן הקר, הלב שלי דפק במהירות ושדיי העסיסיים תלויים תחתיי ומתנדנדים.

כשהוא קם ועבר לעמוד מאחורי לא ראיתי אותו אבל הרגשתי את מבטו החורך את שפתי הכוס שלי ושמעתי אותו פותח ומשלשל את מכנסיו, "מיכאלה, תתכונני" הוא נצמד אלי, מכוון, והרגשתי את עטרת הזין שלו נושקת לשפתי הכוס הרגישות שלי, "מוכנה?".

"כן מר'… וואו!!" התנשפתי, לא הייתי מוכנה למה שחטפתי, אני לא יודעת לָמָּה אבל ציפיתי לזין קטן, אולי בגלל הגיל או ככה הוא הצטייר לי, וחטפתי וואחד שטרונגול לתפארת!

"מה קרה?" שמעתי את החיוך בקולו אחרי שגנחתי בהפתעה.

"גדול מר' קפלן" התנשפתי ולמרות זאת לא שכחתי להוסיף את המר'.

"נו?" ושמעתי את הגאווה בקולו, "למה ציפית?" והוא אחז חזק במותניי והתחיל לפמפם אותי, לזיין או אולי, עם העלי הגדול שלו, יותר נכון להגיד לכתוש.

יש ארועים שאני לא אשכח לעולם, בדרך כלל את הפעם הראשונה ש… למשל הפעם הראשונה שמצצתי, זה היה לקראת סוף התיכון, הייתי מזן הלא נותנות, מאלה שחושבות שהן ישמרו את הדובדבן לחתונה, והחבר שלי לחץ שאני מחרמנת אותו וכואבות לו הביצים ושאני ארחם עליו אז מצצתי לו בחדר שלי, על המיטה שלי, מצצתי והוא לא הזהיר אותי לפני שהשפריץ אז אפילו בלעתי, לא הכל, רק טעימה מלוחה שלא הגעילה אותי כמו שחשבתי ו…שבועיים אחרי זה הוא נטש אותי לטובת אחת שכן פתחה לכבודו ת'רגליים.

או הפעם הראשונה שעשיתי את זה, שפתחו אותי, זה היה בנשף הסיום של התיכון, רקדתי סלאו צמוד עם עודד, החתיך של המחזור שהיום הוא סוחר ממולח ומצליח, שהניח את כף ידו הגדולה על ישבני והצמיד אותי חזק למפשעתו, נותן לי להרגיש את זקפתו המתוחה ולוחש לי בדיוק את המילים הנכונות כדי לשכנע אותי להצטרף אליו לשרותים, ותאמינו לי, לא היינו הזוג היחיד שהצטופף שם, ושם, בתא קטן וצפוף, אחרי שהוא הושיב אותי על האסלה למצוץ לו ולהלביש לו קונדום משומן, הוא העמיד אותי עם הברכים על מכסה האסלה וכשאני נשענת על הניאגרה בה מאחור ופתח אותי, פתח, זיין כמו שפן, גמר עוד לפני שבכלל התחממתי ו…רץ לספר לחבר'ה שהוא פתח עוד בתולה.

יש גם את הפעם הראשונה עם אשה, זה היה בטירונות, ריתקו אותי שבת על התחצפות למ"כית ונשארנו בצריף הארוך רק שתים, שתי מיטות ממני ורד הקיבוצניקית ואני.  שכבנו במיטות ודיברנו, מהר מאד הגענו לבנים וסקס, איך לא? שתינו היינו חרמניות, כשורד הציעה לי להכנס למיטה שלי הסכמתי, עדיין הייתי תמימה ולא צפיתי את מה שיקרה ובאמת נראה לי מוזר לדבר בקול רם על הנושאים האלה, גם כשהיא נגעה בי, נגיעות קלות, תמימות משהו, לא התנגדתי, וכשהיא שאלה אותי עם עשיתי את זה פעם עם אשה ועניתי שלא היא חייכה ולחשה "את לא יודעת מה את מפסידה" ונישקה אותי בעדינות על השפתיים, "ששש… תתמסרי, תנסי, אני אפסיק בכל רגע שתרצי, מבטיחה" היא השתיקה אותי וחתמה בעוד נשיקה תאוותנית יותר כשידה חודרת אל מתחת לכותונת שלי, "אם לא תנסי איך תדעי?" היא הוסיפה באותו קול חרמני והיד שלה חפנה את הציצי שלי, התחילה למזמז אותו וזה היה לי נעים, אף גבר לא שיחק לי בציצי באותה עדינות כמוה אז נתתי לה להמשיך, לא הפסקתי אותה גם כשהיא התפשטה, הפשיטה אותי והחלה ללטף ולגעת בפרטיים המגורים שלי כי זה היה לי כל כך נעים, גם כשהיא עלתה עלי לא עצרתי אותה, ולא כשהיא לחשה "תתמסרי לי" והתחילה לנשק את דרכה לאורך הבטן שלי אל בין רגליי, אומנם מלמלתי "לא" אבל היה לי כל כך נעים שלא באמת התכוונתי ולשמחתי היא המשיכה, מעבירה את קצה לשונה לאורך חריץ הכוס שלי והרגשתי איך באותה שניה אני הופכת רטובה שם בפנים, ואז הלשון שלה חדרה והתחילה לפנק אותי ואני דהרתי אל הגמירה הראשונה שלי, ראשונה ולא אחרונה.

אני לא יודעת כמה פעמים גמרתי אבל זה היה הרבה, שתינו שכבנו על הגב זו ליד זו והתנשפנו, מחייכות. "לא!" עניתי כשהיא שאלה אם אני מצטערת שעשיתי את זה, ו"כן" הייתה התשובה לשאלה אם אני ארצה לעשות את זה עוד ו…עוד באותו הלילה גם אני ירדתי לה, לומדת מהמומחית איך לפנק אשה, "ואהבתְ לרַעֲיָתְךְ כמוךְ, זאת כל התורה," היא חייכה אלי, "תעשי לי מה שהיית רוצה שיעשו לךְ" ושלחה אותי אל בין רגליה.

באותה שבת עשינו את זה עוד כמה פעמים, אחר כך היא סיפרה לי שהיא פָּאנְסֶקְסוּאָלִית, שהיא נמשכת לזולת ללא קשר למגדרו, והמשכתי להפגש איתה גם אחרי הטירונות, בעיקר בקיבוץ שלה כי אמא שלי הייתה מתפלצת אם הייתה יודעת שאני עושה את זה עם אשה, וורד גם הייתה הראשונה שדפקה אותי עם סטראפאון, אצלה בחדר, בקיבוץ, אני לא יודעת אם היא השאירה אותו בחוץ בכוונה או סתם שכחה אבל אחרי 69 מפנק, כששכבנו במיטה עירומות ושאלתי אותה מה היא עושה עם הסטראפאון היא הדגימה לי, הצמידה אותו לעצמה, עלתה עלי וזיינה אותי ו…אחר כך גם אני עליתי עליה ועשיתי אותה, פעם ראשונה שאני מזיינת אשה.

ואיך אפשר לשכוח את הפעם הראשונה שפתחו לי ת'תחת? זה היה איתן, הגרוש שלי שאז הוא עוד היה בעלי, כן, הייתי נשואה בערך שנה, הכרנו במקרה לקראת סיום השרות הצבאי שלי, לא היה לי חבר, שבועיים לא הייתי בבית והייתי מיוחמת וחברה טובה הבטיחה לי סטוץ' טוב ופיתתה אותי לבוא איתה למסיבת "קערת חזיות", דומה ל'קערת מפתחות' המוכרת רק שפה הגבר מושך חזיה מהקערה כדי לקבוע מי הבת זוג שלו להערב ולא האשה את מפתחות הרכב שלו.

כבר מהזיון הראשון הייתה ביננו כימיה! את כל סוף השבוע בילינו במיטה שלו בסקס משגע, איתן לימד אותי תנוחות שלא הכרתי בכלל ושלח אותי לרצף גמירות מפנק שכמותו לא חוויתי, אחר כך המשכנו לצאת, ביום השחרור עברתי לגור איתו וחודשיים אחרי התחתנו! רק שאחרי זמן קצר ההנאה מהסקס הלכה ודעכה ואיתה גם הקשר.

הרבה זמן איתן רצה שנעשה את זה, שאני אתן לו לפתוח את התחת הבתול שלי, אבל אני פחדתי שיכאב לי מדי וסרבתי עד שערב חורף גשום וקר ישבנו ליד התנור ושיחקנו רמי-קוב, זה היה אחרי שראינו את הסרט "החולמים" (The Dreamers) וכשהוא הציע שהמפסיד יקבל משימה, כמו בסרט, לא חשבתי שהוא ינצל את זה להגשים את חלומו, או אולי בכלל הייתי בטוחה שאני אנצח, והפסדתי.

כשהוא ניצח וביקש לרקוד לי ת'טנגו האחרון בפריז, אחד הסרטים האהובים עליו בדיוק בגלל הסצנה שבה מרלון ברנדו דופק, ויש אומרים אונס, את מריה שניידר בתחת. האמת שחששתי אבל אני אשה שעומדת במילתה ועשינו את זה בדיוק כמו בסרט, כשאני שוכבת על השטיח והוא מושך ומוריד את הג'ינס שלי, מורח לי כמות נדיבה של חמאה רכה ובתנועת אגן חזקה חודר וקורע את בתולי ישבני ו…ברגע הראשון זה כאב אבל הכאב חלף עבר במהירות ואני מוכרחה להודות שגם נהניתי מזה, מי יודע אולי אני קצת מזוכיסטית, ו…אחר כך עשינו את זה עוד, העונש הקבוע למפסיד בהתערבויות, כן, גם אני דפקתי אותו בתחת עם הסטראפאון שהוא קנה לי במתנה כשהוא הפסיד ותאמינו או לא הוא אהב את זה!

אומנם ההתערבויות האלה נתנו עוד דחיפה למערכת היחסים שלנו, אבל עם הזמן גם זה דעך ואיתן הצליח לשכנע אותי ללכת למסיבות החלפת זוגות ובאמת אחרי הפעם הראשונה שנינו היינו חרמנים בטרוף, איתן ליטף לי ת'אגו עם משפטיי "אני אוהב אותך" בגרסאות שונות ושוב הסקס ביננו להט עד שהאסימון נפל לי באחד הערבים האלה כשהוא ישב וצפה בהנאה איך אחיו דופק אותי מול עיניו רק כדי שזה ירשה לו לדפוק את החברה הדוגמנית שלו והבנתי שבעצם הכל הצגה, שמבחינתו אני כבר סחורה משומשת שהוא משתמש בה כדי להשיג את מה שבאמת הוא רוצה, דם צעיר, או אולי מדוייק יותר לדפוק כוסית צעירה ורעננה שהוא עדיין לא ידע, ואחרי לילה ארוך של שיחה ודמעות (שלי כמובן) החלטנו לפרק את החבילה והתגרשנו.

הייתה גם הפעם הראשונה שהורידו אותי מתחת לשולחן "לחשוב", אבל את זה אתם כבר מכירים, ועכשיו הייתה הפעם הראשונה שאני מכופפת על השולחן "להתיעצות" ומר' קפלן טוחן אותי עם השטרונגול הגדול שלו, כזה שלא היה מבייש שחקן פורנו כושי, מריץ אותי לעבר האורגזמה הראשונה שלי, אורגזמה עוצמתית, מטלטלת, כזאת שבדרך כלל צורחים בה מהנאה אבל הפעם פחדתי שישמעו אז חנקתי את אותן צווחות הנאה קולניות.

שלוש פעמים גמרתי לפני שגם הוא גמר בתוכי, יורה את מטענו הרותח עמוק בכוס הגועש שלי, רגע הוא עוד עמד כך בתוכי ולא זז עד שהזין שהתדלדל, ועדיין היה ארוך ושמן, החליק ונשמט מתוכי ורק אז הרים את מכנסיו וחזר לשבת בכורסת המנהלים שלו, "מיכאלה, תתלבשי" הוא אמר באותו קול סמכותי שלו וחייך לעברי, "אני מקווה שגם נהנית" הוא הוסיף, מצחקק.

"כן מר' קפלן" עניתי כשאני מתלבשת במהירות, "תודה על "ההתיעצות" שהענקת לי" הוספתי כשהייתי לבושה לגמרי, "אני יכולה ללכת?"

"כן" הוא חייך, "ומיכאלה, אל תשכחי להשאיר לי את הניתוח שערכת על התיק של מר' לוי שהעברתי לך, אני רוצה לעבור עליו בשבת".

האות ניתן, ראיתי את מבטי ה-"חכי, חכי, תורנו הגיע" ששלחו בי רואי החשבון שבצוות ואת מבטי ה-"משתתפים בצערך" של המתמחים הותיקים יותר ואם לא החוק שמותר רק פעם ביום לדעתי אחרי רגע כבר הייתי מכופפת על שולחן נוסף ונטחנת רק שאסור להם והם נאלצו לחכות עד יום ראשון כך שבשבת היה לי הרבה זמן לחשוב, האם זה שווה? האם עשיתי טעות? האם אני רוצה להמשיך? וכשהלכתי לישון במוצאי שבת עוד התלבטתי, לקח לי הרבה זמן להרדם, אבל כשהתעוררתי היה לי ברור מה אני אעשה, התקלחתי, משפשפת טוב טוב במקומות האינטימיים, התאפרתי, לא מוגזם כמובן, לבשתי תחתוני ביקיני לבנים חדשים ששמרתי לרגע מתאים וחזיה תואמת שהדגישה את שדיי העסיסיים, התלבשתי באותם "מדים" המקובלים כמו שרחל, מתמחה שהוצמדה ללמד אותי את סדרי המשרד, הסבירה לי, חולצה לבנה, חצאית מעטפת כהה, ענדתי עניבה כחולה, כחול וירוק הם הסימן המוסכם שאני נקיה, לא במחזור, ומוכנה לקריאה, בניגוד לעניבה אדומה שנדרשתי לענוד כשאני במחזור, אכלתי שני תמרים ודבלה ושתיתי אספרסו חזק, להמריץ, ועם חיוך גדול על שפתיי יצאתי אל המשרד.

במשרד מתחילים בתשע אבל אני הגעתי ברבע לתשע, הכנתי קפה והתיישבתי בתא הפתוח שלי, נכנסתי למחשב והתחלתי לעבוד על דיווח המס שנתנו לי להכין עבור עסק פרטי קטן.

ידעתי שיקראו לי להתיעצות היום אבל לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר. בתשע וחמישה הטלפון שעל השולחן שלי צלצל ועודד, הרואה חשבון הבכיר בצוות, הזמין אותי להתיעצות ושמעתי את החרמנות בקולו.

הוא זיין אותי כשאני מכופפת על השולחן שלו כמעט כמו שמר' קפלן, רק שהשולחן שלו פחות גדול ומהודר מזה של מר' קפלן, הוא חיכה לי בעמידה לפני השולחן (ולא ישב מאחוריו) כשהוא נשען עליו והאוהל במכנסיו מגלה עד כמה הוא מיוחם, כמו עם מר' קפלן גם הוא הוריד את מכנסיו רק אחרי שהתכופפתי על השולחן עירומה כך שלא ראיתי מה מצפה לי רק שהפעם ההפתעה לא הייתה לטובה, היה לו זין קטן! הרבה יותר קטן מזה של מר' קפלן, והוא זיין במהירות, כמו השפן של אנרג'ייז, וגמר במהירות רגע לפני שאני הגעתי לשיא, השאיר אותי ותאוותי בידי אבל אני, באינטואיציה הנשית שלי, זייפתי אורגזמה, למה להעליב? ועודד, עם חיוך גאה על שפתיו, שלח אותי חזרה לעבוד על הדו"ח שאני מכינה.

למחרת הייתה זו טליה, רואת-החשבון שבצוות, שהזמינה אותי ל"התיעצות", כן, "התיעצות", מסתבר שלכל אחת מרואות-החשבון, כמו גם לדפנה, השותפה הנשית, יש סטראפאון שמוצפן במגירת השולחן ואיתו היא "מתיעצת", לא רק עם המתמחות אלא גם עם המתמחים! וככה מצאתי את עצמי על השולחן שוכבת עירומה על הגב כששוקיי מונחים על כתפיה והיא מזיינת אותי בהנאה, דופק בתנועות אגן ארוכות וחזקות, משפשפת את התותב האדום בין שפתי הכוס המגורות שלי ולשה בידיה את הציצים העסיסיים שלי, מעסה וממוללת את הפטמות הנוקשות וגונחת בהנאה, גניחות מושתקות, חרישיות, בדיוק כמוני, כן, אני מוכרחה להודות שנהניתי, נהניתי וגמרתי, גמרתי פעמיים לפני שגם היא גמרה בסערה ושלחה אותי להמשיך בעבודה ו…למחרת רואה-החשבון השלישי שבצוות זימן אותי "לחשוב", הוריד אותי אל מתחת לשולחן שלו כששדיי חשופים כדי למצוץ לו, למצוץ ולבלוע ואומנם ביום רביעי הם נתנו לי לנוח, טוב יש עוד מתמחים שעומדים לרשותם, אני לא היחידה, אבל ביום חמישי, אחר הצהרים, כשכבר חשבתי שגם ביום הזה אני משוחררת, היה זה שוב מר' קפלן שקרא לי, עושה עצמו קורא מסמך בזמן שאני מתפשטת אבל בעצם מציץ, כופף אותי על השולחן בתנוחת המזכירה רק שהפעם הוא קפץ לביקור בכניסת המשרתים שלי, כן, טחן לי ת'תחת ותאמינו לי, צריך את חופשת סוף השבוע כדי להתאושש מזין גדול כמו שלו שנכנס בדלת האחורית העדינה שלך.

אני זוכרת את תקופת ההתמחות שלי לטובה, נכון, הורידו אותי "לחשוב" וקראו לי "להתיעצות" אבל גם לימדו והדריכו אותי וככל שהוכחתי את עצמי קיבלתי תיקים יותר ויותר חשובים וּבעיקר מעניינים ויותר מזה זכיתי להערכת השותפים וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להגדיל את סיכויי להתקבל כרו"ח מִן המנין בפירמה בתום תקופת ההתמחות.

דפנה דאגה שאתמחה בכל תחומי המשרד והעבירה אותי בין כל הצוותים שמבחינת ההכשרה שלי זה מצויין אבל זה גם אמר שבעצם כל רואי החשבון והשותפים במשרד עברו עלי, מצצתי להם, פתחתי לכבודם ת'רגליים ולפעמים גם ת'תחת, בדרך כלל נהניתי, היו כאלה שאצלם אפילו נהניתי מאד וגמרתי בגדול, אבל לפעמים גם זייפתי, שומרת על יחסים, תמיד טוב שיחשבו עליך טובות.

לקראת סוף תקופת ההתמחות נקראתי לדפנה לשיחה, ידעתי על מה היא רוצה לדבר איתי והלב רעד לי, רק לפני שבועיים היא קראה למתמחה אחרת והודיעה לה שתחפש לעצמה משרד רו"ח אחר כי אין מקום פנוי אצלנו בשבילה כרו"ח מן המנין.

ישבי בשקט והבטתי בה, היה לה מין מבט חמור ורציני בעיניה, "מיכאלה," היא התחילה והלב שלי צנח לתחתונים, תמיד היא קראה לי מיקי וזה כשלעצמו לא בישר לי טובות, "כמו שאת יודעת תקופת ההתמחות שלך עומת להסתיים בקרוב ורציתי לדעת מה התוכניות שלך?"

'התוכניות שלי?', 'לא ברור לךְ מה התוכניות שלי?' חלפו המחשבות בראשי, "חשבתי, אהה, קיוויתי להמשיך פה" עניתי במהירות, מגמגמת, מנסה להסתיר את הרעד בקולי ומקווה שהיא לא שומעת את דפיקות הלב שלי.

"את בטוחה?" היא הפתיעה אותי, "עוד לא ראית את ההצעה שלנו" היא חייכה והגישה לי דף ועליו תנאי הַעֲסָקָה המוצעים לי, תנאים העולים על המקובל בשוק לרו"ח מתחיל כפי שבדקתי עם חברות ללימודים, "את לא חושבת שאת צריכה "לחשוב" לפני שאת עונה?" היא חייכה אלי כשסיימתי לקרוא את כל התנאים הרשומים ועוד לפני שהספקתי לענות ותנועת המרכאות הכפולות באצבעותיה שהמשיכו בתנועת הצבעה על בין רגליה לא השאירו ספק לאיזה חשיבה היא מתכוונת.

לשניה קפאתי והסמקתי, אולי כי זה בא לי בהפתעה, אבל מייד התעשתי, "כן," חייכתי אליה, "החפזון מהשטן" ציחקקתי, "אני יכולה לנעול את הדלת?"

"ברור" היא חייכה חזרה וגררה את כורסת המנהלים שלה אחורה.

קמתי ונעלתי את הדלת, אחר כך עמדתי מולה ופשטתי את החולצה, מניחה אותה על גב הכסא, "שלא תתקמט או תתלכלך" חייכתי שוב כשאמרתי את אותו משפט קבוע שאמרתי כל כך הרבה פעמים בתקופת ההתמחות שלי והורדתי גם את החזיה, מציגה לראווה את שדיי העסיסיות, "ברשותךְ" הצבעתי על מתחת לשולחן שלה והיא משכה את רגליה ונתנה לי להכנס, מגלגלת חזרה את הכסא וסוגרת עלי בין רגליה המפושקות, "ברשותךְ" אמרתי שוב והרמתי בזהירות את שולי החצאית שלה, "ברשותךְ" חזרתי בשלישית והיא התרוממה מעט ונתנה לי להוריד את תחתוני הביקיני שלה,

ו-"ברשותךְ" מלמלתי והעברתי את קצה הלשון לאורך חריץ הכוס הרטוב, טועמת את טעמה המוכר, "יאמי" ציחקקתי והצמדתי את שפתי לשפתי הכּוס הרכות שלה, שפתיים נפוחות מתאווה, דחפתי את הלשון והתחלתי לפנק אותה, משתדלת לעשות לה את המיטב שאני יודעת, הרגשתי את הרעד העובר בגופה ואחריו הגיע גם הטעם המוכר של אשה שגמרה, גמרה אבל אני המשכתי, מרעידה עם הלשון את ענבל-פעמון-תשוקותיה ושולחת אותה לעבר אורגזמה נוספת.

שלוש פעמים היא גמרה לפני שהיא הודיעה לי שלדעתה חשבתי מספיק ואחרי שאתלבש היא תשמח לשמוע את תשובתי, "רגע!" היא עצרה אותי כשהתיישבתי חזרה מולה ועוד לפני שהספקתי לענות, "יש גם את הטקס, אני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת" היא חייכה.

ידעתי, השמועה על טקס הקבלה המסורתי עבר בין כל המתמחים ובמחשבות הבעד ונגד שעברו במוחי ככל שהתקרב מועד ההחלטה לקחתי אותו בחשבון, אומנם זהו טקס משפיל לכל הדעות אבל אחרי כל מה שעברתי עד עכשיו, ואם כל הרו"ח לפני עברו אותו, אין סיבה שהוא ימנע ממני את המשרה המיוחלת, "אני מסכימה" הודעתי.

"אוקיי" היא דחפה לעברי ממך נוסף, "תצטרכי לחתום, בנוכחות נעמי כמובן כעדה" והיא שלחה יד לטלפון והזמינה את נעמי להכנס.

קראתי את המסמך, נספח להסכם הסודיות שאני חתומה עליו, חזרה על משמעות הפרת ההסכם ואישור כי אני מסכימה מרצוני החופשי להמשיך את המסורת גם כרואת-חשבון מן המנין ואני מבקשת להשתתף בטקס הקבלה המקובל בפירמה לרואה-חשבון חדש וכל הנעשה בו הינו בהסכמה אישית ואמתית שלי ומקובל עלי שאין בו משום הטרדה מכל סוג שהוא.

חתמתי והסמקתי, הרגשתי את העיניים של נעמי הננעצות בי כשחתמתי, מבט שאומר 'אני יודעת בדיוק על מה שאת מתחייבת' רק שהפעם ידעתי שגם לה יש הסכם דומה לזה של הרואי-חשבון, גם לה השותפים קוראים ל"חשיבה" או "התיעצות" רק שבניגוד לרואי-החשבון היא לא יכולה לקרוא לאף אחד.

לפני שיצאתי הגיע תורה של נעמי להסמיק. "נעמי, תשארי בבקשה," דפנה עצרה אותה מלהצטרף אלי ולצאת, "יש משהו שאני צריכה "להכתיב" לך" ולמרות שהייתי עם הגב עליה שמעתי איך היא מחייכת אבל אז עוד לא הבנתי מה זה רק שכשהסתובבתי לסגור את הדלת ראיתי את נעמי מתקרבת לנעול אחרי ומסמיקה.

טקס הקבלה שלי ושל עוד מתמחֶה שהגיעה יחד איתי נקבע ליום חמישי שאחרי. ההודעה על הצטרפותי למשרד כרו"ח מן המנין התפשטה כאש בשדה קוצים וכאילו בבת אחת רואי-החשבון שבצוות הפסיקו לקרוא לי "לחשוב" או "להתיעץ" אבל לא השותף שעמד בראש הצוות שלי, ביום רביעי, יום לפני הטקס, הוא קרא לי "להתיעצות".

"יש לי הכבוד לקרוא לך להתיעצות האחרונה כמתמחה" הוא חייך אלי, נמתח בכורסת העור שלו וסידר בהפגנתיות את החבילה שצמחה במכנסיו, "אני בטוח שאת יודעת מה את צריכה לעשות" הוא המשיך עם אותו חיוך זימתי.

"ברשותך" ניגשתי לדלת, נעלתי אותה, חזרתי לעמוד מולו והתחלתי להתפשט, לאט, מחייכת לעצמי, יודעת שאני מגרה אותו ולא ממהרת, "רק שתדעי מיקי, אני שמח שאת נשארת איתנו ולא בגלל, אם יורשה לי להגיד, שאת זיון טוב"

"ולא רק בגלל" ציחקקתי והורדתי בתנועה מתגרה את החזיה, נותנת לו רגע לשטוף את עיניו בשדיי העסיסיים והסתובבתי, מפנה לעברו את ישבני והתכופפתי עם רגליים ישרות להוריד את תחתוני הביקיני שלי בתנועה שכאילו לקוחה מסרט ארוטי.

"תנוחת המזכירה או על השולחן?" שאלתי כשעמדתי מולו עירומה.

"לא ולא" הוא ציחקק, קם, שלשל במהירות את מכנסיו עם התחתונים, מציג לראווה את זקפתו הגברית המתוחה ועבר לשבת על אחד הכסאות ללא הידיות שמצדו השני של השולחן, "בואי" הוא חייך, "תשתפדי!" הוא הצביע על ארז-הלבנון שהתרומם בין רגליו, "לא ככה, עם הפנים אלי!" הוא תיקן אותי, מושיב אותי בתנוחה שאף אחד במשרד עוד לא הושיב אותי קודם, "כן" הוא גנח בהנאה כשהשתפדתי, יושבת עליו וכל הזין שלו נעוץ עמוק בכוס הרטוב והחם שלי, "כן, עכשיו תדהרי" הוא עצם את עיניו, נהנה, "כן, זה טוב, התנוחה האהובה עלי, אני שומר אותה רק לרואות החשבון המצטינות שבצוות שלי" הוא חייך ופתח את העיניים, "אני מקווה שגם את נהנית" הוא המשיך והתחיל למצוץ לי ת'ציצי, מתופף בשיניו על הפטמה הנוקשה שלי ושולח אותי לגמירה הראשונה שלי, "כן" הוא חייך בגאווה כשגניחת הנאה חרישית נפלטה מפי ושרירי הנרתיק שלי התכווצו בחוזקה סביב הזין שבתוכם, "כן, איך אני אוהב שרואת החשבון שלי גומרת"

שתי גמירות עוצמתיות הוא העניק לי לפני שהעביר אותי לתנוחת המזכירה, תוקע את עצמו מאחור, בכוס, וטוחן אותי בתנועות אגן חזקות שהרקידו את שדיי התלויים תחתיי, "רק שתדעי, אם לא הטקס מחר הייתי טוחן לך ת'תחת" הוא לחש לי בקול מגורה, "אבל אל תדאגי, זה יבוא, בקרוב, ועכשיו קחי! קחי!!" והוא נעץ את עצמו בחוזקה וגמר בתוכי, ממלא לי ת'כוס בזרמתו החמימה.

להמשך >>> לחלק שני ואחרון  >>>>

 

 

2 מחשבות על “להיות שותפה (חלק ראשון מתוך 2)”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)