להיות שותפה (חלק שני ואחרון)

זהו חלק שני של הסיפור ! למעבר לחלק ראשון לחץ כאן <<<

למען הסר ספק:

  1. עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהם הם כולם פרי דמיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט!
  2. מערכת יחסים מינית בין ממונה לכפיפ/ה עשויה להיכלל במסגרת החוק להטרדה מינית! במקרים שבהם מתקיימת מערכת יחסים מינית בין בכיר/ה לכפיפ/ה, על הבכיר/ה להוכיח שמדובר בהסכמה אמיתית והדדית.

דפנה לא לקחה צ'אנס ולקראת הטקס אחת מרואות החשבון תדרכה אותי, הסבירה לי מה בדיוק הולך לקרות בטקס והוסיפה גם כמה עצות מניסיונה האישי.

היינו שנים באותו ערב שסיימו את תקופת ההתמחות והמשיכו כרואי חשבון מן המניין ולמרות שהגעתי אחריו למשרד דפנה החליטה שאני אהיה הראשונה.

הברכיים רעדו לי כשנכנסתי לחדר הישיבות הגדול. האורות בחדר היו כבויים ורק מנורה חזקה האירה על מרכז השולחן, בראש שולחן העץ הגדול ישבה דפנה ומסביבו ישבו השותפים ורואי החשבון, מסודרים על פי בכירות וּוֶתֶק, כשלפני כל אחד מונח טוש מחיק בצבעים שונים, את המתמחים שלחו כמובן הביתה לפני שהטקס התחיל.

שני גברים עזרו לי לעלות על השולחן ועמדתי במרכזו כשאני מביטה אל דפנה, השותפה הבכירה ומנהלת הטקס. "שלום מיקי" היא חייכה אלי, מנסה להרגיע, "את יודעת למה את פה?"

"כן" עניתי והשפלתי עיניים ולדעתי גם הסמקתי, "אני פה לטקס הקבלה המסורתי"

"ואת יודע מה יעשו לך?" המשיכה לשאול.

"כן, אני יודעת מה יעשו לי" עניתי, לא מסתפקת ב'כן' קצר כמו שרואת-החשבון הסבירה לי.

"ואת מסכימה מרצונך החופשי?"

"כן, אני מסכימה מרצוני החופשי, אף אחד לא כפה עלי".

"אז בואי תציגי את עצמך" והיא נמתחה לאחור בכסא וחייכה.

בלעתי רוק ופתחתי את הכפתור העליון בחולצה, "קוראים לי מיכאלה," התחלתי כשאני ממשיכה ופותחת כפתור אחר כפתור כי כשדפנה אמרה לי להציג עצמי היא לא התכוונה רק במלל, בטקס הזה להציג את עצמי זה גם לחשוף את גופי בפניהם למרות שכמעט כולם כבר ראו אותי עירומה כשקראו לי להתיעצות, "אבל כולם קוראים לי מיקי," המשכתי ופשטתי את החולצה והנחתי לה לצנוח על השולחן לרגליי, "שרתי בצבא בחייל האוויר," פתחתי את חצאית המעטפת השחורה שנפלה גם היא לרגליי, "למדתי ב…" המשכתי להציג את עצמי ולהתפשט עד שנשארתי לעמוד מולם עירומה, לרגע שוב קפאתי, מסמיקה, אבל זכרתי את ההוראות שקיבלתי והתחלתי ללכת לאורך השולחן, מגיעה לקצה, מסתובבת והולכת לקצה השולחן השני כאילו היה זה מסלול דוגמנות, ממשיכה לספר על עצמי, פוסעת מצד לצד ונותנת למבטיהם התאוותניים לחרוך את גופי, ובעיקר את אברי צניעותי הנשית, ו…הרגשתי שאני מתגרה מזה, שהפטמות שלי מתקשות כאבן ואני הופכת רטובה יותר ויותר בין רגליי.

"דוד, תעמוד" דפנה פנתה לרואה החשבון הצעיר בחבורה, זה שהתקבל אחרון, והוא נעמד, מחייך.

"מיקי! תעמדי מולו" דפנה המשיכה לביים את השלב הבא בטקס, ידעתי מה עומד לקרות, בטקס הזה יש הרבה מסורת אבל לא הפתעות, ורעד עבר בגופי כשנעמדתי, פישוק קל ברגליי, ידיי משולבות על ישבני, הפרטיים שלי חשופים מול עיניו, קרובים כל כך לפניו שאני מרגישה את הבל פיו נושף על שפתי הכוס המגורות שלי.

"דוד, מה אתה רואה?" דפנה המשיכה בטקס.

"שיער ערווה"

"ואיך אנחנו אוהבים לראות את רואי-החשבון החדשים שלנו?"

"מגולחים" ושמעתי את השמחה לאיד בקולו.

"ושלךָ היה מגולח כשעמדת על השולחן?"

"לא"

"ומה עשו לךָ?"

"גילחו"

"אז למה אתה מחכה?" היא ציחקקה ומישהו דחף לידיו ג'ל גילוח ומוט של סכין גילוח רוטט שסכין חדש בראשו כי זאת המסורת, האחרון שמתקבל, האחרון שגילחו לו, הוא זה שמגלח לחדש.

ידעתי שיעשו לי את זה, יש לי מברשת שיער ערווה מטופחת ואני אוהבת אותה אבל החלטתי להקריב אותה לטובת התפקיד וכשאני לא אהיה החדשה אני אגדל אותה שוב וחוץ מזה יש גם אתגר במשימה הזאת! משחק כזה שבו דוד צריך להגְמִיר אותי תוך כדי הגילוח ואם הוא לא יצליח הוא ידרש להמשיך ולפנק עד שאני אגמור ותאמינו לי, אין אפשרות לזייף ולהחביא את הגמירה שלי כשתבוא, אשה מזהה מייד שאשה מחביאה אורגזמה וישבו סביב השולחן כמה וכמה נשים מנוסות.

עמדתי בפישוק, מבליטה לעברו את ערוותי וכפות ידי משולבות על הישבן שלא יפריעו. דוד ריסס כמות נדיבה של ג'ל גילוח והתחיל למרוח אותו על מברשת השיער שלי, מנצל את ההזדמנות למזמז, אפילו יותר מסתם למזמז, ללטף את שפתי הכוס, לדחוף לי אצבע ל טוּטָה ולפמפם, לגרות אותי כי אלה החוקים, הוא צריך להגְמִיר אותי ובמשחק הזה כל הדרכים לכך כשרות.

דוד התחיל לְגַלֵּחַ, ביד אחת הצמיד את הסכין הרוטט והתחיל להסיר את שיער ערוותי ובשניה המשיך לפמפם לי ת'כוס עם האצבע. הרטט של סכין הגילוח הפתיע אותי, לשניה קפאתי, פחדתי שהוא יפצע אותי אבל אחרי המשיכה הראשונה, כשקבוצת שיער מעורבת בג'ל שהפך לקצף לבן צנחה על השולחן וכלום לא קרה לי נרגעתי וככל שהוא התקדם, מגלח וחושף את עור ערוותי הלבן שנחבא עד עכשיו תחת מברשת שיער ערוותי, זה אפילו חירמן אותי אבל במלחמה כמו במלחמה, היעד שלי היה שהוא לא יצליח להגְמִיר אותי לפני שיגמור לגלח והשתמשתי בתותחים הכבדים שלי, חשבתי על המורה לתנ"ך שלי בתיכון, זו הזקנה, הרְשָׁעִית ובעיקר המכוערת להחריד והוספתי גם צביטות חשאיות וכואבות בישבן וזה עזר, "שיט" שמעתי אותו ממלמל כשהוא העביר את סכין הגלוח וגילח את המעט שעוד נשאר, מניח שוב את הסכין הרוטטת על שפתי הכוס הכל כך מגורות שלי אולי יקרה הנס אבל דפנה עצרה אותו, "זהו, עבודה טובה, חלקה למשעי, אבל חסר משהו" היא הכריזה וראיתי את חיוכי השמחה לאיד על פני היושבים סביב השולחן.

"אני יודע" דוד מלמל והסמיק.

"ומה אתה עושה כדי להשלים את החסר?".

שוב שמעתי את ה-"שיט" החרישי שהוא מילמל לעצמו ואז הצמיד את שפתיו לשפתי הכוס שלי, דחף את הלשון ובמיומנות של מתמחה שירד "לחשוב" הרבה בין רגלי דפנה ורואות החשבון הוא מצא את ענבל פעמון תאוותי, הקיש בו ו"כן!!" צווחתי באקסטזה בלתי נשלטת כשפיצוץ האורגזמה התגלגל בגופי כרעם ביום סגריר, "כן! הנה! זה בא!" המשכתי באותו קול הדוניסטי של מי שגמרה בגדול.

הגיע השלב האחרון, שלב ה"ביקורת הבונה" כמו שהם קוראים לזה, אחד אחד עברתי בינם, עומדת על השולחן ומקבלת את שֵבֶט הבּיקורֶת. הראשונה הייתה דפנה שקמה עם הטוש בידה, ציירה חץ גדול שהתחיל בבטן עבר בין שדיי והגיע עד הצוואר (על הראש והפנים אסור לקשקש!) ורשמה בתחתית החץ 'השפתיים שהם המוח', אולי להזכיר את ה"חשיבה" שהייתי עושה לה ולאחרים איתם. אחריה עברתי למר' קפלן שצייר עיגול בטוש אדום סביב הכוס שלי ורשם 'מהיום לשותפים בלבד', השותף השלישי סובב אותי, צייר חץ מהגב החודר אל חריץ התחת שלי ורשם 'גם אני ביקרתי כאן' וכך עברתי בין כולם כשכל אחד מוסיף חוכמה משלו, מנסה להיות יותר מקורי ובעיקר יותר גס מהקודם, ורק שדוד סיים הם עזרו לי לרדת, הפעם באמת הייתי צריכה את זה כי ברכיי רעדו, ובזמן שאני התלבשתי (את הקישקושים אסור היה לי למחוק עד שאגיע הביתה) דוד ניקה את השולחן מקצף הגילוח ושיער ערוותי המעורבב בו.

התישבתי לימינו בכסא שחיכה לי שם, עכשיו אני הצעירה ביותר, והכניסו לחדר את דב, המתמחֶה השני שמתקבל היום כרואה חשבון מִן השורה בפירמה.

כמוני גם הוא עלה על השולחן והציג את עצמו, מדבר ומתפשט, כמוני גם הוא הלך לאורך השולחן אחרי שנשאר עירום וגבריותו הזקורה מתנדנדת בכל צעד שלו.

"מיקי, תעמדי" דפנה פנתה אליי, האחרונה שהתקבלה כרואת-חשבון מִן הַמִּנְיָן, ואני נעמדתי.

"דב! תעמוד מולה" דפנה המשיכה לביים את השלב הבא בטקס.

דב נעמד כשפישוק קל ברגליו ויָדָיו משולבות על ישבנו, מבליט מעט את הזין שלו שעמד זקור ומתוח מול עיניי.

"מיקי, מה אתְ רואה?" דפנה המשיכה בטקס.

"שיער ערווה" עניתי בקול קצת רועד מהתרגשות.

"ואיך אנחנו אוהבים לראות את החדשים שלנו?"

"מגולחים למשעי"

"ושלךְ היה מגולח כשעמדת קודם על השולחן?"

"אהה, לא"

"ומה עשו לךְ?"

"גילחו לי" והרגשתי עיקצוצים בין הרגליים, כל הטקס הזה חירמן אותי מחדש.

"אז למה אתְ מחכה?" דפנה ציחקקה ודוד הניח לפניי את ג'ל הגילוח ומוט סכין הגילוח הרוטט שמישהו הספיק להרכיב סכין חדש בראשו.

הרגשתי את הרעד שעבר בגופו של דב כשנגעתי בו בפעם הראשונה, מורחת כמות נדיבה של ג'ל גילוח על שיער ערוותו ומתחילה לעסות אותו לידיי קצף לבן שעטף את השיער השחור והמקורזל ובדיוק כמו דוד לפניי ניצלתי את ההזדמנות כדי למזמז אותו שכן גם לי יש משימה נוספת מלבד הגילוח, להגְמִיר אותו, ואותה רציתי להשלים בלי למצוץ לו.

מרחתי ושפשפתי לו, ממש עשיתי לו ביד, הרגשתי איך הזין שלו הולך ונמתח עוד יותר וראיתי את המבט המתחנן שהוא שלח לעבר דפנה אבל היא רק חייכה לעברו ואמרה "מצטערת, פה הכל מותר" אבל בו בזמן גם העירה לי, "מיקי, לגלח!" אז שילבתי, ביד אחת אוננתי לו ובשניה גילחתי, לאט, בזהירות, עוזבת רגע ת'זיין כדי להזיז את שק האשכים שלא יפגע חלילה בגילוח ולא מפספסת ת'רגע לשחק גם בהם, לחרמן עוד יותר ו…זה עבד, "פאק" שמעתי אותו ממלמל לעצמו, "תזהרי!" הוא צרח וברגע האחרון הצלחתי להתרחק מעט ולהמלט משפריץ הזרע שהוא ירה באוויר לעברי, "פאק!" הוא המשיך למלמל אחרי עוד מטח ריחני, מסמיק למראה המבטים המחוייכים של היושבים מסביב, "יאללה, תמשיכי" הוא ניסה לשחק אותה קול (cool) כשהזיין התרכך ונשמט ואני המשכתי, מגלחת את שארית שיער הערווה שנשאר ושולחת אותו לסיבוב לקבל את "הביקורת הבונה" שלו.

ביום ראשון בבוקר קיבלתי את המשרד החדש שלי, לא עוד תא-פתוח (open space) שכולם רואים מה קורה בו אלא משרד עם דלת שאפשר לנעול ואתם יודעים גם למה 🙂 .

דפנה הייתה הראשונה שבאה לברך אותי, מוסרת לי קופסה קטנה עטופה בנייר חום ומחייכת, "חשבנו, כל השותפים, שתצטרכי את זה" היא ציחקקה כשפתחתי והסמקתי למראה הסטראפאון החדש ובקבוקון ג'ל הסיכוך, "אל תתביישי," היא הוסיפה, "לכול הנשים שביננו יש אחד כזה במגירה וכמו שאת יודעת מניסיונך" עקצה, "אנחנו גם משתמשות בזה".

נעמי עזרה לי לתלות על הקיר את תעודת ההסמכה שלי, אבל לא ממש הספקתי להתארגן במשרד החדש כשהבוס שלי, השותף שבצוות שלו אני משובצת, צלצל והזמין אותי ל"התיעצות".

מצד אחד ידעתי שזה יבוא, דפנה גם הזכירה לי שאסור לי לקרוא לאחרים "להתיעצות" או אפילו "לחשוב" לפני שהבוס קורא לי, ומצד שני הופתעתי שזה קרה כל כך מהר.

"לנעול?" שאלתי כשנכנסתי לחדר שלו, גדול ומרווח יותר משלי כיאה לשותף.

"כן, התיעצות" הוא ציחקק, "אני בטוח שאת יודעת מה לעשות".

אני יודעת, כמתמחה הוא קרא לי יותר מפעם אחת "להתיעצות", אז התפשטתי. "להתכופף או על השולחן?" ניסיתי להשמע רגועה כשעמדתי מולו עירומה למרות שהיו לי פרפרים בבטן.

"תתכופפי" הוא קם מהכסא שלו, חיכה שאעבור לתנוחת המזכירה ונעמד מאחורי. שמעתי אותו פותח את הרוכסן ומשלשל את מכנסיו, הרגשתי איך הוא נצמד אלי מאחור ומכוון את זקפתו הנוקשה אל בין שפתי הכוס שלי, "שלא תשכחי מי הבוס" הוא ציחקק ובאבחת אגן חזקה נעץ בי את גבריותו הגאה והתחיל לזיין ורק אז, כשהאורגזמה הראשונה התפוצצה בתוכי, הבנתי עד כמה הייתי מיוחמת.

אחרי הראשונה באה גם השניה, עוצמתית לא פחות. אני לא יודעת מה גרם לי להיות כל כך מגורה, הוא זיין אותי כבר בעבר ואז זה לא קרה, אבל באותו רגע לא העסקתי את מוחי באותה שאלה אלא פשוט התמסרתי לתענוג, גונחת גניחות הנאה מֻחֲרָשׁוֹת, שלא ישמעו בחוץ למרות שלדעתי כולם ידעו למה הוא קרא לי ובעיקר מה הוא עושה לי, גניחות שעודדו אותו לטחון אותי עוד יותר חזק ומהר ו…בגמירה השלישית שלי גם הוא הצטרף, גמרנו ביחד ואין כמו לגמור ביחד כדי להגביר את החוויה.

"זהו, עכשיו את יכולה לקרוא למתמחים ולמתמחות שלנו ולהרביץ בהם תורה" הוא אמר כשלבשתי חזרה את התחתונים שלי ותנועת היד הגסה שהוא עשה עם היד שעשה לא השאירה ספק לאיזה תורה הוא מתכוון, "ומיקי, שתי עצות מותיק," הוא חייך לעברי, "הראשונה: אל תתבישי להשתמש בסטראפאון שקנינו לך, הם מצפים לזה, אף אחד מהמתמחים שלנו לא גיי אבל אף אחד מהם גם לא בתול שם מאחור" הוא ציחקק, "תאמיני לי," המשיך מייד, "אני יודע, מניסיון, ו…השניה: אל תתבישי להשתמש בסטראפאון שלך גם על המתמחות ולא רק בכניסה הראשית אלא גם בכניסת המשרתים!" והפעם הוא הפתיע אותי אבל מייד נזכרתי שגם לי רואות החשבון היו עושות את זה, "ובמיוחד לגליה, היא מתה על זה".

כשחזרתי למשרד הייתי עדיין מיוחמת. הצצה ביומן גילתה לי שקבעו לדב ולי ארוחת צהרים עם דפנה במסעדה סמוכה. הבטתי בשעון, נשארה יותר משעה עד הארוחה, הורדתי במהירות את התחתונים והכנסתי אותם למגירה, התרווחתי בכסא המנהלים, מתחתי רגליים ועם לב דופק ופרפורים בבטן צלצלתי למתמחֶה הצעיר ביותר בצוות והזמנתי אותו להגיע אלי "לחשוב".

גם את הפעם הראשונה שמישהו נכנס אל מתחת לשולחן שלי "לחשוב" אני זוכרת, אצלנו אין הפליות והמתמחה הוריד את החולצה שלו, שלא תתלכלך :), נכנס אל מתחת לשולחן שלי, אל בין רגליי המפושקות, הרים בזהירות את שולי החצאית שלבשתי, לדעתי הוא חייך כשראה את הערווה המגולחת שלי אבל אז הוא הצמיד את שפתיו לשפתי הכוס שלי והתחיל לפנק ורק אז נזכרתי שבעצם לא רק אותי הוא טועם אלא גם את טעמי הבוס שממלאים אותי אבל הוא המשיך בלי להתלונן ואני התמכרתי לתענוג.

זאת לא הפעם הראשונה שיורדים לי, לא הגבר הראשון ולא אשה, אבל עדיין היה בזה משהו מיוחד, מחרמן, לדעת שמעכשיו הכוח בידי ובמחי קריאה אחת אני יכולה להזמין שירדו לי ויותר מזה לזיין.

האורגזמה הראשונה הגיעה די מהר, הכוס שלי היה מגורה עוד מהזיון והלשון ששיחקה בתוכי ידעה את העבודה, למרות שהוא הצעיר שבצוות המתמחים שלנו היה ברור שאני לא הראשונה שהוא יורד לה, את הראשונה החבאתי, למרות שלדעתי הוא הבין את זה מהטעם, בשניה כבר גנחתי קצת והצמדתי את ראשו לערוותי בחוזקה ואחרי השלישית, כן, אם סופרים גם את אלה שהיו לי עם הבוס אז זה שש גמירות תוך פחות משעה! שחררתי אותו להמשיך בעבודה ומניסיוני, כמתמחה, ידעתי ששאר המתמחים כבר יחקרו אותו איך אני.

ארוחת הצהרים עבר בניחותא, דברנו על הרבה דברים, גם על המסורת אבל בעקיפין, בין מנה למנה דפנה העבירה לנו את האני מאמין שלה להצלחה כרואה חשבון, הסבירה לנו איך היא מתכוונת להמשיך להכשיר אותנו לסניורים, מנג'רים ומי יודע אולי גם שותפים בעתיד, והסבירה, ואפילו עודדה, איך עם עזרה מהמשרד בשעות ואפילו בשכר לימוד (כמובן עבור התחיבות להמשיך לעבוד לפחות שנה על כל שנת לימוד) אנחנו יכולים להמשיך ללמוד לתואר שני.

אומנם יש מגבלה שלא לקרוא למתמחה יותר מפעם ביום אבל אין מגבלה דומה על רואי החשבון, הם יכולים לקרוא גם לשנים או שלושה מתמחים באותו יום ובתנאי שהם עומדים בלוחות הזמנים של הפרויקטים שלהם (ואם לא מקפיאים להם את הזכות לקרוא!) ונכון שבאותו יום דיגדג לי לקרוא לעוד מישהו אבל התאפקתי, עבדתי, מנסה כמו כל דבר שאני עושה לעשות את הכי טוב אבל למחרת זה כבר היה סיפור אחר, כל הלילה פינטזתי על הפעם הראשונה שאני אשתמש בסטראפאון החדש שלי וידעתי גם על מי אני הולכת לעשות את זה בפעם הראשונה, הרמז של הבוס היה ברור מדי ועדיין חיכיתי עד אחרי הפסקת הצהריים, לא רציתי להתפס כמתלהבת, לפני שזמנתי את גליה "להתיעצות".

הסטראפאון שעמד גלוי על השולחן הבהיר לה בדיוק מה אני הולכת לעשות לה ובקבוקון ג'ל הסיכוך שלידו לא השאיר ספק איפה בדיוק אני הולכת לבקר והחיוך הקטן על פניה שכנע אותי שהבוס צדק.

 "קראת לי?" גליה שאלה בהתממות.

"כן" חייכתי אליה, "להתיעצות, אני בטוחה שאת יודעת מה זה אומר"

"אהה," היא הסמיקה, "אני יכולה לנעול?"

"לנעול ולהתפשט" התרווחתי בכסא המנהלים שלי והבטתי בה כשהיא נעלה את הדלת והתחילה להוריד פריט לבוש אחד אחר השני וסידרה אותם על הכסא שבצד.

"תנוחת המזכירה או על השולחן?" גליה עמדה מולי עירומה ושאלה את המשפט שכבר מזמן הפך לחובה ולא יכולתי שלא להרים גבה למראה שדיה הענקיים שלא נראו כך כשהיא לבשה חזיה.

"המזכירה," עניתי וקמתי מהכסא שלי, אוחזת בידי את הסטראפאון ובקבוקון הג'ל, "אני מקווה שאת לא מתנגדת" חייכתי והצגתי לפניה את בקבוקון הג'ל השמנוני.

"לא" היא חייכה חזרה והתכופפה על השולחן.

עמדתי מאחוריה והצמדתי לי את הסטראפאון לאגן, לחצתי אותו לשפתי הכּוס שלי, הידקתי, קשרתי ומרחתי עליו כמות נדיבה של הג'ל השמנוני, "בא לי על התחת שלך" הודעתי לגליה וראיתי את הרעד העובר בגופה, "מתנגדת?".

"לא" היא ענתה בלי היסוס והפתיעה אותי כשהתקדמה מעט, נשענה על השולחן בשדיה המפותחים ובראשה, שלחה ידים לאחור ופישקה את פלחי ישבנה, פותחת בפני את הדרך אל פי הטבעת שלה.

"אני רואה שאת אוהבת את זה" ציחקקתי, "מוכנה?" הצמדתי את ראש התותב המשומן אל פי הטבעת שלה.

"כן" היא סיננה בין שיניה המהודקות.

"אז קחי" דחפתי את התותב, מרגישה את ההתנגדות של פי הטבעת המכווץ, עוד לחיצה חזקה והחומה נפרצה, הפתח נמתח והתותב החליק וננעץ עמוק בישבנה, "פאק!" שמעתי אותה  ממלמלת כשהיא נושכת שפתיים, "לא זה בסדר, תמשיכי" היא מיהרה לתקן, "תמשיכי".

בשתי ידיי אחזתי במותניה, דפקתי אותה ונזכרתי איך הייתי עושה את זה לאקס שלי. גליה כנראה באמת אוהבת את זה כי גניחות ההנאה החנוקות שלה מילאו את חלל החדר, גניחות חרמניות, נהנתניות, גניחות שהגבירו גם אצלי את החשק אז טחנתי לה את התחת והגמירה שלה לא אחרה לבוא ו…..

******

"מיקי, אני חושבת שחשבת כבר מספיק" קולה של דפנה החזיר אותי למציאות ולקח לי שְׁנִיָּה לזכור איפה אני, כורעת מתחת לשולחן שלה, "חושבת" אם אני מסכימה לתנאי הקבלה שהוצגו לי כדי להיות שותפה, חושבת עאלק, כאילו זה לא ברור שאני מסכימה, שָׁנִים אני חולמת על הרגע הזה ועוד טקס חניכה, משפיל ככול שיהיה, לא ירתיע אותי.

"נו חשבת?" דפנה שאלה אחרי שלבשתי חזרה את החזיה והחולצה והתישבתי שוב מולה.

"כן".

"ומה החלטת?" היא שאלה ושמעתי את העוקצנות בקולה.

"שאני מסכימה, שאני חותמת"

"אני שמחה, תפתחי ת'דלת ונקרא לנעמי שתחתום כעדה".

בזמן שאני פתחתי את הדלת דפנה הזמינה אותה. הפעם המבט שנעמי נעצה בי היה שונה מהפעמים הקודמות כשחתמתי על המסמך בנוכחותה, "כמו שבטח הבנת," דפנה אמרה לנעמי אחרי שזאת הוסיפה את חתימתה כעדה, "מיקי תחליף את מר' קפלן כשותפה בפירמה" היא המשיכה וראיתי את נעמי מסמיקה קצת, "את יודעת מה זה אומר?".

"כן גברת דפנה" ונעמי מקפידה להוסיף מר' או גברת כשהיא פונה לאחד השותפים.

"תסבירי למיקי"

"שהיא יכולה לקרוא לי "לנקות" או "להכתבה"" היא השפילה מבט והסמיקה ועם האצבעות היא עשתה תנועת מרכאות כפולות כשאמרה לנקות והכתבה,

"שזה המקבילה ל"לחשוב" ו"להתיעצות" של המתמחים" דפנה מיהרה להסביר לי את מה שכל המתמחים ממילא יודעים.

"כן, אבל רק אחרי הטקס שלה" נעמי מיהרה להוסיף, שוב משפילה מבט ומקפידה לא להביט לי בעיניים או לפנות אלי ישירות, "כשהיא תשב במשרד של מר' קפלן" הסבירה,

"ברור," דפנה ענתה בקול של לא-חשבתי-אחרת וחייכה לעברי, "ו…נעמי, עכשיו תצאי אבל תתכונני, אני תכף אקרא לך שוב, אני צריכה "להכתיב" לך משהו" ונעמי הסמיקה עוד יותר ויצאה.

"אני רואה שאת רוצה לשאול אותי משהו" דפנה חייכה אלי אחרי שנעמי יצאה, מצליחה לזהות בדיוק את מה שרציתי, עוד אחת התכונות שלמדתי להעריץ אצלה.

"אהה, כן," גמגמתי, "אהה, את לא חייבת לענות לי אבל מסקרן אותי לדעת אם גם את עברת את הטקס, את יודעת, כשהפכת לשותפה".

"ברור" היא חייכה ושוב היה זה בְּטוֹן של איך-יכולת-לחשוב-אחרת, "אם יש משהו שסבא הקפיד זה לא לעשות הנחות, את תקופת ההתמחות אומנם עשיתי במשרד אחר, במשרד התחלתי לעבוד עוד לפני תקופת ההתמחות וסבא החליט שאני צריכה להיחשף לעוד גישות, אבל את טקס הקבלה שלי כרואת-חשבון מִן המניין במשרד עברתי כמו כולם, בלי הנחות, עליתי על השולחן, הצגתי את עצמי ואחר כך גילחו לי כשסבא יושב בראש השולחן וצופה! וגם בטקס קבלתי כשותפה לא ויתרו לי וכמו שאת יודעת אבא שלי פנה בכלל לכיוון אחר, יש לו יקב ומבשלת בירה, אז תחשבי על זה שאני זאת שהחליפה את סבא שלי כשותפה! ו…" היא עצרה לשניה, מהססת, "בהתערבות הוא הִגְמִיר אותי ו… את יודעת," היא עצרה, הסמיקה קלות ולא השלימה.

"אופס," מלמלי, לא ציפיתי לווידוי חושפני שכזה, "ויש לך איזה טיפ בשבילי לקראת הטקס?"

"כן," היא חייכה, "תזרמי ובעיקר תהני".

ביום חמישי בערב, כשרק השותפים נשארו במשרד וכל השאר הלכו הביתה, הטקס התחיל בדומה לטקס קבלת רו"ח חדש במשרד רק שהפעם ישבו סביב השולחן רק ארבעת השותפים, כן, גם מר' קפלן, אקורד הסיום שלו, הטקס האחרון שלו כשותף והפעם יש לו תפקיד מרכזי.

עליתי על השולחן ושוב הצגתי את עצמי, נכון שכולם מכירים אותי אבל זאת המסורת, דברתי והתפשטתי, מציגה את עצמי תרתי-משמע.

כשהורדתי את התחתונים, תחתוני תחרה לבנים חדשים וסקסיים שקניתי במיוחד, סטיתי מעט מכללי הטקס ונתתי אותם למר' קפלן, "מזכרת מההתייעצויות הבונות שהענקת לי" הסברתי לו עם חיוך ואין ספק שגם בלי לסמן מרכאות כולם הבינו למה אני מכוונת.

עמדתי מולם בפישוק, מעורטלת וחשופה, מסביב חושך ורק המנורה שמעלי מאירה את גופי העירום, כפות ידי מונחות על הראש, מרפקים משוכים לאחור, מבליטה את שדיי העסיסיים ואת מברשת שיער ערוותי השחורה והמטופחת הבולטת על רקע העור הלבן והלא שזוף שהשאיר משולש הביקיני.

הייתי מגורה, רטובה שם בפנים, כל כך מגורה שהרגשתי טיפה שמחליקה מהכּוס ויורדת לאורך הירך הפנימית ואחריה עוד אחת אבל לא זזתי, ממתינה. "מר' קפלן!" דפנה שברה את השתיקה שבחדר.

מר' קפלן קם ונעמד, מחייך, "כן, גברתי" הקפיד כמו תמיד על כבודה.

"מר' קפלן, מה אתה רואה?" דפנה המשיכה בטקס.

"שיער ערווה, גברתי" והפעם היה נדמה לי שמעתי התרגשות בקולו.

"ואיך אנחנו אוהבים לראות את השותף החדש שלנו?"

"מגולח למשעי גברתי"

"ושלךָ היה מגולח כשעמדת במעמד הזה?"

"זה היה מזמן, מי זוכר?" הוא ציחקק, "סתם, בצחוק, לא גברתי" הוא חזר לטקסט הקבוע.

"ואתה זוכר מה עשו לךָ?"

"כמובן, גילחו לי, לא יעלה על הדעת לקבל שותף שלא מגולח שם" הוא נגע באצבעו במברשת השיער שלי והפעם שמעו בבירור שהוא מתרגש ואולי בגלל זה הוא שכח הפעם את הגברתי.

"אז מר' קפלן, למה אתה מחכה?" דפנה ציחקקה ומסרה לו ג'ל וסכין גילוח שהחביאה מתחת לשולחן.

גם הפעם היה ביננו המשחק הזה או ההתערבות כמו שדפנה קראה לזה, החובה הזאת שלו להגְמִיר אותי, ולא סתם היא קראה לזה התערבות כי גם הפעם אם הוא לא יצליח הוא יאלץ לפנק אותי בלשונו עד שאגמור אבל, ויש כאן הבדל, אם הוא כן יצליח הוא יזכה, בפעם האחרונה, לעשות אותי ולא סתם לעשות, לעשות אותי בפרהסיה, לפני כול השותפים!

"מוכנה?" מר' קפלן ציחקק והתיז כמות נדיבה של ג'ל על מברשת שיער ערוותי והתחיל למרוח ולעסות, מנצל כמובן את ההזדמנות כדי למזמז, לגרות, מלטף באצבעו את שפתי הכוס שלי שכבר היו נפוחות ומגורות, דוחף אצבע ומפמפם כי במשחק הזה כפי שידוע הכל מותר.

כשישבתי בחוץ וחיכיתי שיקראו לי שקלתי אם להלחם בו או לתת לו? לתת, כי בְּסַךְ הַכֹּל מגיע לו על כל מה שלמדתי ממנו ולמדתי ממנו המון, ומצד שני יש לי את הכבוד שלי וחוץ מזה אחרי כל ה"חשיבות" "שחשבתי" בין רגליו רציתי פעם אחת שגם הוא ירד לי אבל בסוף החלטתי לזרום, מה שיהיה יהיה, בדיוק כמו שדפנה יעצה לי.

הטיפ של דפנה הוכיח את עצמו, זרמתי ונהניתי. כשהוא העביר את סכין הגילוח בפעם הראשונה, מגלח את קבוצת השיער הראשונה ומרטיט את שפתי הכוס המגורות באותו רטט עדין שלו ששלח את עיקצוצי-הטרום-אורגזמה בגופי הבנתי שזהו משחק שהתוצאה שלו ידועה מראש ועדיין נלחמתי, חשבתי על המורה לתנ"ך שלי בתיכון, זו הזקנה, הרְשָׁעִית ובעיקר המכוערת להחריד וניסיתי לדחות את הקץ, עם אצבע אחת שמפמפמת בתוכי ואחרי עוד משיכת הסכין הרוטט ומגלח שהרעידה שוב את שפתיי הכוס המגורות הרגשתי איך העיקצוצים הולכים ומתגברים ועדיין לא ויתרתי, נשכתי שפתיים, מכאיבה לעצמי, אבל אז האצבע שלו נגעה במקום הנכון בתוכי והגיעה המשיכה השלישית, מגלחת ומרעידה, ואיתם גם בא הפיצוץ ו…"פאק!" צווחתי בקול כשהאורגזמה השתוללה בגופי, "פאק! גמרתי!" התנשפתי בקול, מספרת להם, כאילו אפשר היה להסתיר את זה, "אימא'לה" המשכתי להתנשף בקול, "נכנעתְ, ניצחתָ" הודעתי כפי שכללי הטקס מחייבים והוא, בניסיון לשדר אדישות אבל כשהרעד בידו מסגיר עד כמה הוא מתרגש, המשיך לגלח את שאריות מברשת שיער ערוותי עד שלא נשארה שיערה לרפואה.

קודם נתנו לי מגבת לנגב את שְׂרִידֵי ג'ל הגילוח, אחר כך עברתי בינם  וקיבלתי "ביקורת בונה" וכשאני עדיין עומדת על השולחן, עירומה ומקושקשת, דפנה פנתה אלי, "מיקי, לא שכחת משהו?"

"סליחה" מלמלתי, מתנצלת, "אדוני," פניתי למר' קפלן, "אתה ניצחת ואני הפסדתי ו…אני מזמינה את אדוני לקטוף את הפרס" השלמתי בקול רועד.

יש הבדל בין מצב שמזיינים אותך בפרטיות מאחורי דלת נעולה ובין המצב שזה נעשה בפרהסיה לפני עינים סקרניות ובוחנות ואת זה הבנתי כשהתכופפתי בתנוחת המזכירה מול השותפים המביטים אל שולחן הדיונים הגדול וחיכיתי שמר' קפלן יבוא לזיין אותי, יבוא לקטוף את הפרס שהרוויח ביושר, ודווקא עכשיו, כשהרגשתי אותו מצמיד את גבריותו הנוקשה אל בין שפתי הכוס שלי וידעתי שכולם רואים את מה הוא הולך לעשות לי, זה גירה אותי עוד יותר מאותם הפעמים שהוא עשה את זה בהסתר בחדר שלו.

קודם הוא שיחק בי, שפשף את העטרה המתוחה שבראש הזין שלו בין השפתיים הרגישות שלי, מגרה אותי עוד יותר והופך את חריץ נשיותי לבִּיצה רוגשת ואת פטמותי לנוקשות כאבן עד שלא יכולתי יותר, אני חושבת שכבר הרבה זמן לא הייתי מיוחמת כל כך אז מחלתי על כבודי ובקול שטוף זימה גנחתי "כן, תכניס לי" והוא הכניס, את כל הזין הגדול שלו הוא נעץ לתוכי באבחת אגן חזקה, תקע עמוק, אחז בכפות ידיו הגדולות במותניי והתחיל לפמפם, לזיין אותי בהנאה, לקטוף את הפרס שכל כך שמחתי להעניק לו, הפרס שכל כך הגיע לו.

אפילוג

לרגע התבלבלתי כשהגעתי ביום ראשון למשרד ופניתי לעבר המשרד הישן שלי אבל נעמי מיהרה לתקן אותי, "גברת מיקי" היא מיהרה אלי, מוסיפה בפעם הראשונה את הגברת כיאה למי שהיא עכשיו שותפה, "מכאן" היא  הובילה אותי לעבר המשרד שהיה של מר' קפלן.

מישהו טרח בסוף השבוע והמשרד סויד מחדש ונוקה, התעודות של מר' קפלן הוסרו ובמקומם נתלו התעודות שלי. בפעם הראשונה התיישבתי בכורסת העור המפנקת ומתחתי את רגליי וכאילו אין טבעי מכך סידרתי את מעט החפצים שהבאתי איתי במקומם, מטמינה את הסטראפאון במגירה, מוכן לפעולה.

בדיקה קצרה ביומן גילתה לי שבצהריים אני אוכלת עם דפנה, מנהג יפה וקבוע שלה אחרי כל העלאה בדרגה שאני גם צריכה לאמץ בצוות שלי, ואחריה יש לי פגישת צוות עם רואי החשבון והמתמחים שבצוות, הפגישה הראשונה שלי כראש הצוות, ועד אז אני חופשיה אז החלטתי לקיים את הטיפ הנוסף שדפנה נתנה לי אחרי שסיימנו את הטקס ביום חמישי בלילה,

צלצלתי לנעמי ו…הזמנתי אותה "להכתבה", שתבין מייד מי הבוס כמו שדפנה הסבירה לי את זה.

לרגע היא שתקה, לא ענתה, ואז "כן, גברת מיקי" ומקולה הנעלב, גם בלי לראות, היה ברור שהיא מסמיקה, "מייד, גברת מיקי".

אם אולי היה לה ספק לכוונותיי הסטראפאון שעמד גלוי על השולחן הפריח אותם ויאמר לזכותה שהיא הפנימה את המצב החדש, "אפשר לנעול גברת מיקי?" היא שאלה כשסגרה את הדלת והפעם הטון בקולה היה שונה, משלים עם המצב החדש, אפילו מתחנף משהו, כמו שהייתי שומעת אותה מדברת אל השותפים האחרים.

"ברור" עניתי, מחייכת אליה, מותחת רגליים מתחת לשולחן ומרגישה את העיקצוצים הנעימים והמוכרים מתעוררים בין רגליי.

"להתפשט?" היא שאלה אחרי שנעלה את הדלת, מנסה אותי.

"גם ברור," עניתי ושוב חייכתי, "תתרגלי, רק ככה אני מסוגלת "להכתיב"" הוספתי בציניות וליוויתי את דברי באותה תנועת יד גסה.

הבטתי בה כשהיא התפשטה, לא מהר מדי אבל גם לא לאט, חושפת טפח אחר טפח מגופה, אם לא הייתי יודעת בת כמה היא לא הייתי מנחשת, 25 שנה היא עובדת כאן במשרד, מאז השחרור מהצבא, גרושה עם שני ילדים, אחד בדיוק התגייס לפני כחודשיים, והיא נראתה פיצוץ, שיער בלונדיני חלק, אף קטן וסולד, שדיים מוצקות וזקופות, גזרה חטובה, בטן שטוחה, מברשת שיער ערווה בלונדינית שהוכיחה שהיא בלונדינית טבעית וזוג רגליים ארוכות ושריריות, לא שאני נראת רע אבל הלוואי עלי בגילה.

"מר' קפלן אהב שאני יושבת לו על… את יודעת" הסמיקה כאילו הייתה בתולה חסודה.

"אני לא מר' קפלן" עניתי, קצת בגסות, איך דפנה אמרה לי? שתבין מי הבוס, "אני אוהבת בתנוחת המז… העוזרת האדמיניסטרטיבית" עקצתי אותה.

שוב היא הסמיקה, "כן גברת מיקי," היא נעמדה בפישוק ליד השולחן, התכופפה, הניחה את המרפקים וכפות הידים על השולחן בדיוק כמו בסרט ההוא, "ברור, איך שתרצי" היא סידרה את עצמה וכנראה ששתינו נדבקנו מדפנה עם הברור הזה, "גם אני אוהבת את התנוחה הזאת" היא הוסיפה כשעברתי לעמוד מאחורי וחגרתי לעצמי את הסטראפאון.

"בדיקת שמן" הפתעתי אותה והרגשתי את הרעד העובר בגופה כשהעברתי אצבע חוקרת לאורך חריץ הכוס שלה, חודרת מעט, מספיק כדי לדעת שהיא רטובה שם, "לא חסר" ציחקקתי והנחתי את ראש התותב בפתח חריץ נשיותה, "תתכונני!" הודעתי ובלי לחכות נעצתי את עצמי לתוכה, לוחצת וחודר, תוקעת את התותב עד הסוף ומתחילה לפמפם במרץ, "תכתבי, אני מכתיבה לך" התנשפתי כשאני טוחנת אותה, מרגישה את הלחץ שאני כל כך אוהבת על שפתי הכוס שלי בכל פעם שאני תוקעת אותה, "בואי!" זרזתי אותה, דוהרת במעלה האורגזמה ושומעת בנשימות שלה שגם אצלה זה מגיע, "בואי!" המשכתי, טוחנת במרץ, "כן! זה טוב להכתיב לך" התנשפתי בקול, גוחנת מעט, חופנת את שדיה התלויים ורוקדים תחתיה ומשחקת לה בפטמות, "כן, בואי" שוב עודדתי אותה, "אני רוצה לשמוע אותך גומרת!" וזה בא לה! ה-"כן, הנה! עכשיו" שלה הגיע בדיוק ברגע הנכון, כשהגעתי לשיא שלי, כשגמרתי בסערה, פעם אחת אבל שווה מאה, גמירה שאני אזכור עוד הרבה זמן.

כחצי שעה אחרי מר' קפלן הפתיע אותי, אומנם הוא עידכן אותי שיגיע היום לקחת את קופסת הקרטון עם החפצים האישיים שהשאיר אבל כשהוא התישב מולי ונראה קצת מובך זאת הייתה ההפתעה הראשונה, בדיעבד הקטנה, תמיד הוא הפגין בטחון ומעולם לא ראיתי אותו כך, ההפתעה השניה הייתה כשהוא התחיל לדבר, "מיקי" הוא התחיל ושמעתי את ההיסוס בקולו ולרגע לא הבנתי אל מי הוא מדבר, מר' קפלן הקפיד תמיד לקרוא לי מיכאלה ואף פעם הוא לא קרא לי מיקי, גם לא במקרה או בנופשים שהמשרד היה מארגן, "אני יכול לבקש ממך משהו אישי אבל שישאר רק ביננו" הוא הוסיף מייד.

"אתה יכול" עניתי, סקרנית, והזדקפתי בכורסת העור המפנקת שרק אתמול עוד הייתה שלו.

"אבל זה ישאר ביננו" הוא חזר על בקשתו, מוודא.

"מבטיחה" חייכתי אליו וסימנתי באצבעותיי את שבועת הצופים.

"תראי מיקי," הוא התחיל, קצת בהיסוס וכאן באה ההפתעה האמיתית, אבל ככל שהוא התקדם הוא הפך יותר ויותר בטוח, "אני מכיר אותך מהיום שהגעת לכאן כמתמחה צעירה, קראתי לך "לחשוב" ו"להתיעצות" אין ספור פעמים והיום אני מבקש שאת תזמיני אותי "לחשוב"" והוא הקפיד לעשות את תנועת המרכאות הכפולות בכל פעם שהזכיר לחשוב והתיעצות.

הייתי בשוק, הכי לא צפוי מבחינתי, "מר' קפלן, אתה לא צריך" ניסיתי.

"אני לא צריך אבל אני רוצה" הוא חייך לעברי ולא נתן לי להמשיך, חיוך של מי שבטוח בעצמו, "מתחת לשולחן הזה את טעמתְ את טעמי ועכשיו אני רוצה לטעום פעם אחת את הטעם שלך" הוא הסביר.

"אבל" עוד ניסיתי, בכל אופן הוא המנטור שלי ובשקט יכול להיות אבא שלי, אבל הוא קטע אותי, "מיקי, בבקשה, ובלי הנחות, עם כל הטקס".

אני לא יודעת מה בדיוק שכנע אותי, הבקשה המנומקת שלו או האפשרות להגשים חלום שהרבה פעמים פנטזתי עליו אבל הוא נראה לי בלתי אפשרי, "מר' קפלן," חייכתי אליו וגלגלתי את הכורסה לאחור, "אני חושבת שאתה צריך "לחשוב" קצת" ובידי הצבעתי אל מתחת לשולחן כמו שהוא היה עושה לי.

אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא הוריד מתמחים ורואי-חשבון "לחשוב" מר' קפלן ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות, "אפשר לנעול?" הוא הצביע על הדלת.

"אפשר" עניתי וחייכתי.

"שלא תתלכלך" מר' קפלן ציחקק כשהוריד את החולצה וסידר אותה על הכסא, "ברשותךְ" הוא הצביע אל מתחת לשולחן ואני זזתי עוד קצת אחורה, איפשרתי לו להכנס וחזרתי, מפשקת רגליים כדי שיכנס ביניהם, "ברשותךְ" הוא הרים בעדינות את החצאית שלי וגילה שאני עם תחתונים, טוב, לא התכוננתי:) , "ברשותךְ" הוא נגע בזהירות בתחתונים ואני התרוממתי מעט, "בזהירות, אני עוד צריכה אותם" ציחקקתי ועזרתי לו להוריד לי אותם, "ברשותךְ" הוא נכנס יותר עמוק בין רגליי, מקרב את פניו אל הכּוס שלי ומריח, מסניף את ריח עסיס תשוקתי, רק פחות משעה לפני הרי גמרתי, לרגע חשבתי שיברח אבל הוא המשיך, "ברשותךְ" שמעתי אותו ממלמל מתחת לשולחן והרגשתי את קצה לשונו מחליק לאורך החריץ שבין שפתי הכוס הפתוחות ואז הוא החדיר את לשונו והתחיל לפנק.

למרות שהרגשתי שהוא משתדל מר' קפלן הוא לא המפנק הטוב ביותר, היו לי רבים טובים ממנו אפילו כאן במשרד, יש לו הרבה מה לשפר ומורגש שהוא לא עושה את זה בדרך כלל אבל רק מהמחשבה שזה מר' קפלן שם שיורד לי טסתי לעבר האורגזמה שלי, שוברת שיאים וגומרת בפעם הראשונה, "כן" מלמלתי, חונקת צעקת הנאה קולנית שאימה להתפרץ, "כן, תמשיך" התחרמנתי והצמדתי חזק את ראשו בידיי, "כן, הנה, הנה עוד אחד בא!" גמרתי בפעם השניה ושחררתי את ראשו אבל הוא המשיך.

להגיד לו שהוא "חשב" מספיק או לתת לו להמשיך? זאת הייתה השאלה שהתרוצצה בראשי ונתתי לו להמשיך, ביקש לטעום? שיטעם. נתתי לו להחליט מתי הוא מיצה אבל אחרי עוד גמירה מטלטלת וכשראיתי ששעת הארוחה שנקבעה לי עם דפנה מתקרבת הודעתי לו שהוא חשב מספיק. נתתי לו מטלית לחה שינקה את פניו ושפתיו מהצוף שכיסה אותם. "את טעימה, אהבתי, תודה" הוא חייך אלי בזמן שלבש מחדש את החולצה.

"אתה מוזמן לבוא לבקר שוב" עניתי והוספתי בצחוק "אם תרצה אפשר גם לקבל איזו עצה" ורק אחר כך גיליתי שהוא לקח את ההזמנה שלי ברצינות.

כמות הגמירות הספיקה לי לאותו יום אז לא קראתי יותר לאף אחד אבל כבר למחרת קראתי שוב לנעמי, הפעם "רק" "לנקות" מה שהפך אותי לסופר מיוחמת ואז קראתי לאחד מרואי החשבון שבצוות שלי "להתיעצות", כופפתי אותו על שולחן העץ הגדול שלי והשחלתי אותו, כי ככה זה כשאת שותפה, חוגגים!

*** סוף ***

2 מחשבות על “להיות שותפה (חלק שני ואחרון)”

  1. מדוע כל פעם היא באה לא מגולחת שתפתיע וצבוא מגולחת

    הסיפורים נהדרים ומתוקים

    הגב
    • 1. זאת המסורת ומסורת לא שוברים:)
      2. הגילוח הוא המשחק המקדים לתחרות "להגמיר או לפנק" וזאת בעצם המטרה האמיתית

      הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)