להיות זבוב על הקיר – חלק ראשון

יום חמישי אחר הצהריים בבסיס החטיבתי, נועה ארגנה את הדברים במשרד שלה לקראת מעבר ל"מכלול סוף השבוע", כפי שהגדיר את זה לפני חודשיים מפקד החטיבה הדרומית בה שירתה. מכלול סוף השבוע גרם לכל הגורמים לבצע את עבודתם באותו המסדרון בכדי "לעבוד בקווים קצרים" לשיטתו של המפקד.

נועה היתה קצינת המודיעין של החטיבה ותפקידה בסוף השבוע היה במשמרת של קצינת המטה התורנית. לשמחתה המפקד התורן היה סגן מפקד החטיבה, קצין צעיר יחסית שהתקדם מהר והיה הרבה יותר מאפשר ומכיל מהמפקד שהיה תובעני מידי לטעמה. בדרכה למסדרון, חשבה על ההערות של החברות שלה, שרובן כבר התחתנו ולחלקו היו ילדים וקריירות אחרות לחלוטין מהקריירה הצבאית בה בחרה. חשבה כיצד גיל שלושים מתקרב לפתע ואיך שני החברים האחרונים שלה עזבו למרות שהיתה ביניהם אהבה, כשאמרו שהם לא יכולים לחיות בזוגיות כזו, שהיא חברה של הצבא ולא שלהם.

היא התיישבה במשרד המזדמן שהוקצה לה לסוף השבוע, התחברה למחשב והחלה לעבוד מיד, כך שרק לאחר כמה דקות שמה לב שאפילו לא הדליקה את האור ולמרות האור שנכנס מהחלון, החדר נראה חשוך מעט.
אבנר, הסמח"ט נכנס למסדרון ואמר משהו, היא שמעה מישהו עונה לו ולפי טון הקול העבה הבינה שזה איתן, קצין המטה שכנראה לא יצא הביתה עדיין. כשהם התקרבו והיא שמעה על מה איתן מדבר היא החלה להצטער שעלתה למסדרון כל כך מוקדם.
"אז אתה מבין על מה אני מדבר? זה לא חוקי לתת להן להסתובב ככה בבסיס, אני מבין שזה יציאה לספורט אבל זו פלוגה שלמה של בנות שחצי מהן כוסיות ברמה מטורפת, יוצאות חצי לבושות ואני אמור שלא להסתכל?",
אבנר גיחך בתגובה ולא הגיב, נועה לא האמינה שהוא יגיב לשיחה נמוכה כזו, לדבר על חיילות בנות מקסימום עשרים. היא הבינה שהיא נקלעה ל"שיחת מסדרון" של גברים והם לא יודעים שהיא נמצאת ולא ידעה מה לעשות, האם לצאת ולהיות אדומה מולם כי הם יבינו שהיא שמעה אותם או להישאר במשרד ולקוות שהם יעלמו.
"אז אני אומר לך, הן חזרו מריצה, מזיעות, הגופיות שלהן צמודות, אי אפשר שלא להסתכל על החזה שלהן", כמעט כולם עם טייצים, אין כבר היום תחתונים שלא בגזרת חוטיני, אני חושב שזו הטרדה", סיים איתן את התזה שלו בצחוק מתגלגל.
"נניח ואתה צודק, רק תסביר לי איך מתיישבת הטענה שלך על הטרדה אם אתה טוען שאתה יודע עם איזה תחתונים הן מסתובבות?", היא שמעה את גדי מגיב לראשונה ולא האמינה שהוא הולך להיגרר לשיחה הזו, היא עובדת איתו צמוד כבר שנה ותמיד הרגישה שהוא אחר, שאין איתו שום מבט או רמיזה מינית שלצערה קיימות בצבא בשפע ולפעמים הרגישה שדווקא איתו היתה כן רוצה לראות איזה מבט זז לעברה שלא בענייני עבודה.
"שמע", הגיב איתן, "יש לך פה מישהי במטה ששווה להתסכל עליה? ואני לא מדבר על הפקידות שלך, אלא על הקצינות. אני מסתכל על מי שיש להסתכל, יש אצלנו רק שתיים ואתה מכיר אותן היטב, אף אחת מהן לא מסתובבת עם חוטיני תאמין לי".
נועה האדימה. חתיכת חצוף, מה הוא חושב לעצמו? שאני חיילת בת 19? אמרה לעצמה, אבל חיכתה לתגובה של אבנר, הרגישה שהוא זה שיגן עליה ועל חברתה.
איתן המשיך, "תראה, על עדן אין מה לדבר, לא יעזור לה מה היא תלבש, אבל מה עם נועה?"
הגוף של נועה נדרך בכיסא, היא לא האמינה שהיא שומעת שיחה כזו, בה מזכירים אותה בפירוש, זהו, היא הפכה לזבוב על הקיר, רוצה או לא, היא חייבת לשמוע.
"גם שהיא באה להתאמן איתנו היא לובשת בגדים שלא שונים יותר מידי לעומת זה שהיא על מדים, שתחליף מכנסיים לטייצ ותחתונים למשהו נשי יותר ואז אולי נוכל להסתכל עליה".
"אחינו, אל תכניס אותי לזה, היום אין אפשרות אפילו לרמוז משהו על מישהי שהיא תחתיך בהיררכיה, שכל אחת תלבש מה שהיא רוצה מתחת למדים, זה לא ממש ענייני", ענה לו אבנר, פחות או יותר כמו שהוא תמיד, קורקטי ונזהר בלשונו בעניינים שלא מקדמים אותו לשום מקום.
"טוב אחי, מה שתגיד, אני אישית הייתי שמח אם גם פה במטה היו קצת יותר נועזות ואני יודע שגם אתה אבל אתה לא תגיד את זה. בכל מקרה אני חייב לזוז הביתה, אחרת אישתי באמת תחשוב שיש לי פה מישהי, שתהיה שבת שקטה", אמר איתן והם נפרדו.

נועה לא ידעה מה לעשות, האם לעשות רעש שהוא יחשוב שהיא הגיעה עכשיו? להדליק את האור במשרד? חשבה והחליטה עד שכעבור כמה רגעים איתן החל ללכת למטבחון ועבר על פני המשרד בו ישבה וראה אותה בפנים.

אבנר לא הבין איך נועה נכנסה למשרד בלי שהוא שמע אותה, האור במשרד שלה היה כבוי, מה שהיה מוזר מאוד.
היא היתה פה לפני? אולי היא שמעה את השיחה? הוא הספיק לחשוב לפני שהרגיש מחויב לפנות אליה והדליק את האור כדי להרוויח עוד חצי שניית מחשבה.
"האור על חשבון הצבא, למה את יושבת בחושך?" אמר וחייך אליה אבל חשש שפניו מסגירות את אי הנוחות שהוא חש מולה.
היא חייכה לעברו, "אני עובדת על המחשב אז אפילו לא שמתי לב".
"יש עדכון לסוף שבוע? משהו חדש?", שאל.
"לא, אין חדש, אין התראות או משהו חריג, הכל מופיע בהערכת המצב של האוגדה".
הוא לא הצליח להבחין מה המבט שלה אומר, האם היא שמעה או לא.

"מתי הגעת לפה?"
היא הבינה שהוא מנסה לדעת אם שמעה את השיחה קודם והחליטה לענות במעורפל כדי לענות אותו עוד קצת. "לא מזמן", היא ענתה בחיוך וראתה אותו שותק ולא יודע מה לענות.
"טוב, אני יושב לעבור על המייל, אני רוצה להספיק לעשות ספורט היום, אז אם את רוצה להצטרף את מוזמנת" הוא אמר לה ויצא מהמשרד.
נועה צפתה בו מסתובב ולא יכלה שלא לבחון את הגזרה הנאה שלו.
למה המדים עושים טוב לגברים ולנשים בדיוק להיפך? שאלה את עצמה. מצד שני, החלה לשחזר את השיחה של אבנר ואיתן. הם כן מסתכלים עליה, מסתבר, אבל היא מודעת לעובדה שהיא לא עוזרת להם.

את לא רוצה קשר עם מישהו מהבסיס, אמרה לעצמה.

אחרי עוד דקות של מחשבה, הבינה שהיא לא ממש עובדת, ניתקה את המחשב ויצאה לחדרה.
לאורך כל הדרך המשיכה לחשוב על עצמה, על הדייטים האחרונים שהיתה בהם והחלה לחשוב גם על אבנר, הוא גרוש, הוא בטוח רוצה מישהי.
בחדרה התפשטה מהמדים ועמדה בתחתונים וגופיה מול המראה. יש לי גוף לא רע בכלל, חשבה לעצמה. הסתובבה והביטה בישבנה וברגליה. ארבעה אימונים בשבוע בהחלט עוזרים. הסתובבה שוב והפעם הורידה את הגופיה ולאחר מכן את החזיה, פיזרה את שיערה והביטה בעצמה.
עור בהיר, שיער שטני ועיניים ירוקות, אני לא גבוהה אבל גם לא נמוכה, מטר שישים ושלוש זה מספיק לאישה.
הבטן עדיין שטוחה והבעיה היא רק עם החזה, הוא קטן מידי, חשבה לעצמה כשרכנה לפנים ובחנה אותו מכל זוית אפשרית.
את לא רוצה חזה גדול, אמרה לעצמה.
אמנם היתה שמחה אם ה-60B שלה היה הופך ל60C, אבל זכרה את האמירה של איילת חברתה שכבר שנה אחרי הלידה אומרת שאמנם הקאפ גדל במידה אבל זה בא עם גידול בהיקף של שתי מידות, אז עדיף להישאר במה שאלוהים נתן.
לאחר מכן הסתובבה ובחנה שוב את ישבנה. תמיד חשבה שהוא גדול מידי אבל שני בני הזוג האחרונים שלה אמרו שהוא הדבר הכי מושך בגוף שלה ולמרות שלא הסכימה איתם, הצליחה להבין למה הם מתכוונים, כי הוא לא היה שמן מידי, פשוט בולט.
לאט לאט התחילה לרקום במוחה תכנית לסוף השבוע.
היא לבשה ג'ינס וטריקו, בסוף השבוע המדיניות על הסתובבות בבסיס ללא מדים היתה חופשית יותר והיא גם ככה לא התכוונה להסתובב אלא לצאת לקניות.
היא יצאה מחדרה והלכה לכיוון המסדרון ממנו הגיעה.

"היי אבנר", פנתה אליו ושמחה שהבחינה שהוא בוחן אותה במבטו.
לפני שהספיק לענות שאלה, "אני רוצה לצאת לקניות לסוף השבוע, אבל נתתי את הרכב שלי, אני יכולה להשתמש בשלך?".
"כן בטח", ענה לה, הוציא את השלט של הרכב מהכיס והושיט לה אותו.
"תגיד, אני לא אספיק לבוא להתאמן איתך היום, אולי בא לך לקבוע יחד למחר בבוקר בחדר הכושר?".
"אני אשמח, אבל רק אם את יכולה לקום ממש מוקדם, כי אני צריך לצאת עד שבע לסיור גזרה".

נועה חייכה, "ברור שאני יכולה, מבחינתי אפשר גם בחמש אם אתה רוצה" אמרה ורק חשבה לעצמה עד כמה הכל מסתדר כי בשעה הזו בוודאות הם יהיו לבד בחדר הכושר.
"מצויין אז קבענו" ענה לה והיא לקחה את המפתחות כשהרגישה את האצבעות שלו על שלה, מה שגרם לה לזרם קל במעלה היד.
"אתה תהיה פה? אבוא להחזיר לך את המפתחות כשאחזור".
"כן, אני פה, מה את הולכת לקנות? אם את לא קונה משהו מיוחד אז קניתי כבר הכל וחבל שתסעי במיוחד".
נועה הביטה בו, הרגישה שהיא מסמיקה, אבל החליטה לענות בכל זאת.
"תחתונים", ירתה במילה אחת והרגישה שהאויר יוצא מריאותיה.

הוא הביט בה בחזרה, היא ראתה שהוא הבין.

"נועה, אני…"
"זו לא שיחה שהיית אמורה לשמוע, אני מצטער".
הוא היה כל כך נבוך ושונה מהקצין הסמכותי והבטוח שהיא הכירה שזה היה פשוט חמוד והיא הרגישה שהיא מסמיקה. בניגוד אליה, עד כמה שהיא הרגישה את החום בפניה והבינה שהיא אדומה, כך הוא היה לבן.
למרות זאת היא החליטה לא לעצור ולנצל את המעמד, "תירגע, אני בסדר, אני ילדה גדולה וחוץ מזה, איתן לא באמת מעניין אותי". אמרה בחיוך והוא הנהן בתגובה.
תודה על הרכב, אמרה לו וביציאה לחניה חשבה שסוף סוף, גם הזמן שלה הגיע.

כעבור שעה נסיעה הגיעה לקניון, החנתה את הרכב ועלתה במעלית. היא הכירה את הקניון היטב והלכה בצורה ממוקדת לחנות הרשת להלבשה תחתונה האהובה עליה. היא פנתה אל המוכרת בצורה ממוקדת, היא לא התכוונה לבזבז זמן במטרה לחזור לבסיס כשאבנר עדיין נמצא במשרד.
את הדגמים היא בחרה מבעוד מועד בטלפון וביקשה מהמוכרת לבדוק האם יש מידות לשלושת הסטים שהראתה לה. את המדידה אעשה כבר בבסיס ומקסימום אחזיר, חשבה לעצמה כשבחנה את הקולקציה תוך כדי עמידה ברמזורים.

כשהסטים נמסרו לה בתוך השקית, הלכה משם לחנות הספורט הקרובה. שם היא היתה הרבה פחות ממוקדת. היא נכנסה והחלה לבחון את המתלים של ביגוד הספורט ומיד הגיע אליה בחור צעיר ושאל אותה אם היא צריכה עזרה.

"אני מחפשת חזיות ספורט וגם טייצים", הבחור הראה לה את החזיות התלויות והיא בחרה לעצמה אחת ובמדף הטייצים היא בחרה טייץ בוהק וארוך בעל גזרה נמוכה, אך לא מצאה מכנסון צמוד כפי שרצתה.
"אין לכם טייצים קצרים יותר?" שאלה והבחור השיב בחיוב והראה לה את הקיימים מבלי להתרגש מהאינטראקציה.
נועה הרגישה מובכת. האישה בחנות היתה מבוגרת יותר, אך היתה עסוקה בקופה ואפילו לא הרימה את הראש לעברה. "אני מחפשת משהו קצר יותר", ענתה לו והרגישה שוב את החום בלחייה.
"לאיזה שימוש?"
כדי לפתות את המפקד שלי, חשבה לעצמה וכמעט התחילה לצחוק.
"חדר כושר" ענתה.

הבחור הביט בה, היא הביטה בו בחזרה ולראשונה הבינה שמדובר בבחור מושך, למרות שנראה די ילד. היא קראה את השם על התג המוצמד לחולצה.
"ראשיד".
למרות השם, הבחינה שהוא מדבר ללא מבטא כלל.
תראי, אלו מתאימים לחדר כושר אבל אם את רוצה יותר קצר יש שם מכנסי ריקוד, הצביע לסטנד בצד השני של החנות, את יכולה להסתכל אם זה מתאים לך.
נועה הלכה לכיוון המדף אליו הצביע ראשיד, מרחוק כבר הבינה למה הוא אמר שהגזרה הקודמת מתאימה לחדר הכושר. המכנסיים שהוא הפנה אותה אליהם הם עם גזרה גבוהה מלמעלה אבל ממש קצרים בחלק התחתון.

מושלם. חשבה לעצמה והוסיפה מכנס סגול בהיר במידה המתאימה לשני הפריטים האחרים שבידה והלכה לכיוון תא המדידה כשהיא מבחינה בראשיד שמביט בה ממרחק.
בתא ההלבשה היא החלה במדידה של חזיית הספורט. הבד ממנה עשויה החזיה הרגיש אפילו טוב יותר על העור מאשר התחושה ביד והיא היתה במידה המתאימה. בתא ההלבשה לא היתה מראה, אבל נועה ראתה מספיק ולא רצתה לצאת עם החזיה החוצה. היא הורידה אותה ולבשה בחזרה את החזיה שלה ואת חולצת הטריקו, הורידה מכנסיים והתכוונה למדוד את הטייץ הארוך שקנתה, אבל אז נזכרה, הניחה את הטייץ ופתחה את השקית שקנתה מחנות ההלבשה התחתונה.
היא לקחה את התחתונים שקנתה, בצבע שחור, הוא היה בנוי מרצועת מותן עבה יחסית עשויה רשת ועליה מעט תחרה וממנו רצועה דקה מחלקו האחורי שמחוברת לרצועה עבה יותר בחלק הקדמי, שתיהן עשויות מאותה רשת אך ללא חיפוי התחרה.
היא הורידה את תחתוניה ולבשה את התחתון החדש. מיד כשלבשה אותו הרגישה את אי הנוחות בכך שהרצועה תחובה עמוק בין פלחי ישבנה, אבל לא התייחסה לכך, אלא היתה מרוצה שהגזרה היתה גבוהה כמו בתמונה שראתה והתחתון היה מונח גבוה על מותניה.
על התחתון לבשה את הטייץ הארוך, היא אהבה את הצבעים המקושקשים והבחינה שגם אם היא ממש מותחת אותו כלפי מעלה, הוא בקושי מכסה את התחתון. היא יצאה החוצה בכדי להביט במראה, ראשיד הביט בה כשהוא מסדר בגדים במרחק לא גדול, היא הבחינה שהוא עוצר את הסידור ורק בוהה בה, חושב שאינה מבחינה במבטו.
היא הביטה במראה, הרימה מעט את החולצה והיתה מרוצה מהצורה בה הטייץ מונח על המשולש הקדמי שלה, מראה את קימוריה ואת בטנה השטוחה. כשהחלה להסתובב ולהביט בישבנה, הבחינה כי התחתון שקנתה מבצבץ מעל הטייץ. היא הסתובבה והביטה בישבנה, הטייץ החמיא לו, ללא ספק, היא ניסתה להתכופפף רק במעט ומיד ראתה שהפס הגולש בין ישבניה מתחיל להציץ מעל הטייץ.
היא שוב הבחינה בראשיד, הפעם הוא בהה בה ללא כוונה להסיט מבט. היא חייכה אליו והסתובבה לכיוון תא ההלבשה.
בתא ההלבשה היא החלה להוריד את הטייץ.
אם פה את עם כאלה פרפרים בבטן מה תרגישי כשאבנר יראה אותך? שאלה את עצמה תוך שהיא תולה את הטייץ על הקולב.
היא לקחה את המכנסון הסגול, לבשה אותו ומיד הרגישה את ההבדל. המכנסון היה גבוה מעל המותן, אבל בקושי רב כיסה את ישבנה בחלקו התחתון. היא הרגישה את המבוכה לצאת ככה החוצה, כשברור לה שראשיד הולך להביט בה בריכוז רב אחרי המופע הקודם שהיא הציגה בפניו.

נו טוב, זה עכשיו או אף פעם לא, אמרה לעצמה ויצאה החוצה. תוך כדי הליכה היא הרגישה שהמכנס מתגרה בה, כאילו הוא מתכוון לעלות כלפי מעלה אם היא תעשה תנועות לא נכונות. היא הבחינה תוך כדי הליכה במבטו של ראשיד בוחן אותה לצידה. כשעמדה מול המראה הטקס חזר על עצמו, היא הביטה בחלק הקדמי, החל מירכיה החשופות ועד לחיבור בין רגליה והמותן המכוסה היטב בבד הסגול. היא הסתובבה וראתה שהמכנס כמו שחשבה, בקושי רב מכסה את אחוריה, אך לא עלה למעלה כמו שהרגישה תוך כדי הליכה.
היא ההביטה בראשיד, הוא בחן אותה בצורה בוטה יותר, מבלי למצמץ. היא חייכה אליו בחזרה ואז הרימה את רגלה השמאלית וכיפפה את הברך.
היא הצמידה את הברך עד כמה שיכלה לכיוון החזה, החזיקה לשתי שניות והורידה. עם ההורדה הרגישה מיד את האפקט, היא הבינה שהמכנס עלה וחשף טפח מישבנה. היא עשתה את אותה הפעולה ברגל השניה והתוצאה היתה זהה, היא הביטה לאחור וראתה שישבנה כמעט חצי חשוף.
המבט לכיוון ראשיד הבהיר לה את התוצאה, הוא בהה בה בפה חצי פעור. היא חייכה אליו וניגשה לקראתו.

"תגיד, נראה לי שאני צריכה מידה אחת פחות, יש לכם במקרה?"

הנונשלנטיות של הבחור כפי שהיתה לפני שנכנסה לתא המדידה התחלפה בהלם מוחלט. הוא הביט בה ללא תגובה במשך רגע ארוך עד שהחל להנהן מולה. "שניה אביא לך", אמר והלך לכיוון המחסן. נועה שחררה אויר, היא הרגישה את הריגוש עולה לרמות אחרות ועכשיו הבינה שזהו, היא הצליחה לעמוד בזה ואולי גם תעמוד בהמשך התכנית שלה.
היא הלכה לכיוון תא המדידה והורידה את המכנס, לקחה את שני הפריטים שהחליטה שמתאימים ולבשה בחזרה את הג'ינס שלה.
כשיצאה מתא המדידה ראשיד נתן לה את המכנס שביקשה והיא ניגשה לקופה. הוא הלך אחריה ואמר לה שהוא יעשה לה חשבון.
נועה הגישה לו את כרטיס נקודות הקבע שלה והוא קרא את השם שעליו. העביר את הכרטיס, והגיש לה את החשבונית. היא מילאה את הפרטים ולאחר שקיבל את הקבלה, הגיש לה את השקית עם המוצרים, הביט ימינה ושמאלה ושאל, "אני יכול להשתמש בטלפון שכתבת פה?".
נועה חייכה לו בתגובה. "זה לא ילך בינינו, אבל שמחה שאהבת את מה שראית" אמרה, קרצה לו, הסתובבה והחלה ללכת לכיוון היציאה מהחנות.
כשנסעה חזרה לבסיס חשבה על אבנר, הריגוש ממה שעשתה עד כה וממה שהיא עוד רוצה להספיק הערב הורגש היטב בחום בין רגליה, היא הרגישה את הרטיבות מבעבעת בתוכה ואת התחושה החדשה של התחתון בין אחוריה שהוסיפה לריגוש הכללי.

כשהגיעה, עברה בחניית המשרדים והחנתה את הרכב של אבנר בחניה. היא ראתה שהאור במשרדו עדיין דולק והלכה לחדרה. בחדר היא הורידה את הג'ינס ובחנה את המראה שלה בתחתון החדש. התחתון השקוף הראה בברור את משולש החיבור החלק בין רגליה, היא הסתובבה וראתה את ישבנה החשוף, היא ניסתה לשנות תנוחות מול המראה, הרימה מעט את רצועת המותניים של התחתון והרגישה את התחתון הדק נכנס היטב בין שפתיה ונצמד אליה לאורך ישבנה. היא הרגישה את הגירוי בכל גופה.
"נראה אותך לא מסתכל עלי היום, מר סמח"ט יקר", אמרה למראה והתחילה ללבוש את הטייץ המקושקש שקנתה. הטייץ נמתח על אחוריה כמה שיכלה, אבל כיסה בקושי רב את התחתון שהגביהה מבעוד מועד. היא נעלה את נעלי הספורט שלה ויצאה לכיוון המשרדים.

11 מחשבות על “להיות זבוב על הקיר – חלק ראשון”

  1. מחרמן ביותר , מחכה להמשך.
    מקווה שרשיד ישאר בסיפור

    הגב
  2. והבחור השיב בחיוב והראה לה את הקיימים מבלי להתרגש מהאינטראקציה….
    אולי התכוונת סיטואציה… 😂

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)