כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת) – פרק רביעי

סיפור מאת סופר סתם

לפרק ראשון של הסיפור, לפרק שני , לפרק שלישי

'הסקרנות הרגה את החתול' הוא פתגם בריטי רלוונטי לנוכח המאורעות שעמדו להתרגש. או לייתר דיוק, בהתחשב בדמויות המעורבות, 'הסקרנות הרגה את גורת החתולים'. לא היה צורך בשום תכסיסי פיתוי כדי למשוך את אסתר למלכודת הדבש שמרים וזאב זממו. החרמנות, וייצר ההרפתקנות הם אלו שמגנטו אותה. מגחכת לעצמה כשהשוותה בין הסבריה היבשושיים של מדריכת הכלות על הצפוי לה בערב כלולותיה מול הלהט שעיניה ראו רק לפני יומיים כשצפתה בדבר ה-'אמיתי', רוצה ללמוד ולראות עוד. מריצה בראשה שוב ושוב את מה שראו עיניה, כל כך צעירה וכבר חומדת.  

זאב ומרים הבינו לנפשה, הרגיעוה, הבטיחו לה שהיא יכולה לשאול כל שאלה שעולה על דעתה, יכולה לבקש לראות הכל, עודדוה להתקרב עליהם בעודם משתגלים, עודדוה לגעת בהם ובאיבריהם המוצנעים. אסתר הגיעה כל יום להדרכה שלה, נסחפת בבטחה אל אובדנה.

רוב משגליהם היו 'קלאסיים', תנוחה מיסיונרית, לפעמים מרים מעל. נמנעו מתרגלים אקרובטיים. תמיד משתגלים בלהט רומנטי, התגפפויות ונשיקות סוערות. הפגנת האהבה הזאת משכה את אסתר. מעולם לא ראתה הפגנת חיבה בבית הוריה, ואילו מרים וזאב נראו מאוהבים עד אין כץ, לא מסוגלים להפסיק להתנשק, להתחבק ולאהוב, וזה מצא חן בעיניה. מאוד! פעם אחת כשרק נכנסה לדירתם, זאב הושיב את מרים על אחד הכיסאות, שלף את הזרג שלו ותקע אותו בפיה הפעור והמצפה. מצצה אותו לתיאבון, יונקת את נתח הבשר לכל אורכו. לוחכת את אשכיו. זאב נשען על כתפיה של מרים, דוחף את עגנו לעברה, ומרים למרות שברור שזה היה מאמץ עבורה, ניסתה להכיל את כל איברו. אסתר שכבר ראתה את זאב גומר בהשפרצות שופעות וחזקות, המתינה נרגשת לראות כיצד זאב ינהג לכשיגמור. כמעט התעלפה כשראתה לבסוף את התורן שלו פועם עוד ועוד צוף לתוך פיה היונק של מרים. מספר טיפות זלגו על סנטרה. בשום אופן אסתר לא הסכימה לטעום את הטיפות הסוררות, אבל כן משמשה אותן בין אצבעותיה, לומדת את מרקמן. קרבה על אפה מריחה את ריחו החריף של זרע טרי.

לאחר מפגש או שנים נוספים, הם הצליחו לשכנעה להסיר את מירב בגדיה, נשארה בחזיה, גופיה ותחתוני סבתא. שכנעוה להיכנס למיטתם כדי שתרגיש מקרוב מה שהם מרגישים במהלך התשמיש. מרים וזאב ידעו שהם הגיעו למצב העדין ביותר, אם ינסו לדחוק בה מהר מידי היא תיסוג, לאומת זאת אם יפעלו נכון, המלכודת תנעל על החתלתולה הסקרנית.

במהלך מפגשם הבא, גם מרים וגם זאב נגעו, לכאורה באקראי, באסתר. זאב ירד למרים, מעניק למעיין הניסתר שלה את מכסת הגרגורים שהיא כל כך אהבה, וככול שמרים התקרבה לאביונה שלה, היא נצמדה לאסתר, כאילו מאבדת שליטה, אבל לאמיתו של דבר שלטה לגמרי בסיטואציה. הניחה את ידה על החזה החמוד של אסתר, שנרתעה בשניה הראשונה, אבל כשחשבה שבעצם מרים לא עושה לה כלום אלה רק נשאבת לאביונה שלה, נרגעה, והתרגשה מכך שהיא חלק מהאירוע. זאב הגביר את גרגוריו בכוס של מרים, ובאותו הזמן לפת את רגליה של אסתר. הגרגור שלו היה עוצמתי והדהד במעלה רגליה של אסתר, שבפעם הראשונה התחילה להרגיש משהו חדש נִבנָה בתוכה. וככול שזאב גרגר במרים, אסתר הרגישה את גרגורו במעלה רגליה ובשיפולי ביטנה, מתחזק והולך.

מרים התפוצצה. גלים גלים עברו בה וזלגו לשדיים של אסתר, ממשיכם במורד גופה לעבר שיפולי ביטנה כאן פגשו את גרגוריו של זאב. החום בגופה של אסתר התחזק, כמו גם הגירוי הסוחף והמסעיר. אך ככול שנקפו השניות, הרעידות של מרים וזאב נחלשו, וכל מה שנשאר באסתר היה אדווה ייחום רכה אך מסקרנת.

במפגשם הבא, אסתר גמרה. ולמרות שגמרה היא לא נחדרה, נשארה ברה וטהורה. היה ביכולתה עוד להינצל…

בלי שיבקשו ממנה, נכנסה בבגדיה התחתונים למיטתם. משני צדדיה מרים וזאב הצטרפו עירומים. שלחו ידיים אחד לשני מעל גופה הסוער. כל עצביה היו מחודדים, כל נגיעה אקראית בבשרה הקפיצה אותה. הגירוי אותו חשה במפגשם יום קודם החל מיד להיבנות בנקביה. עצמה עיניה מתרכזת בו, ובעוצמותיו המשתנות. זאב גהר מעליה לעבר מרים, אסתר הרגישה את רגליו השעירות מעליה, ואז הרגישה על גופה את גוש הבשר הנוקשה שלו. הסערה שעברה עליה התחזקה והלכה. זאב הביט במרים שהנהנה בראשה. שניהם הרגישו שהזמן הגיע. באיטיות הצמיד את איברו לגופה. מעל תחתוניה. אנחה רכה נפלטה מפיה, בעודה מפסקת קלות את רגליה. זאב קרב את פיו אל פיה נישקה ברכות, באותו הזמן חיכך את איברו הנוקשה על איברה המרוגש. אההההההה אסתר גנחה שנית, מרגישה כיצד הסערה בגופה הולכת ומתחזקת. מרים נצמדה לאסתר והחלה ללקק את אוזניה ופניה. זאב המשיך בעדינות לחכך את איברו על ערוותה של אסתר בעודו פולש לפיה עם לשונו. בסקרנות אסתר שלחה את לשונה לפגוש את לשונו. טועמת את זאב, חשה את מירקם לשונו המתרוצצת בפיה. גניחותיה הקטנות התחזקו, כמו גם חיכוכיו של זאב על ערוותה. הגירוי שהיה בה התחזק והלך, וככול שהתחזק דחקה את עגנה לעברו, חשה את איברו חורך את מכמניה, בעודו נלחץ על שפתותיה התפוחות. זה קרה בשנייה, מופע זיקוקים מרטיט שהקפיץ את גופה. בסוף מופע הזיקוקים של אסתר זאב הגיע לפורקנו מטיז על גופה הענוג מנת זרע הגונה, אותה מרים מרחה על גופייתה ועל בטנה של אסתר.

המומה, לא שיערה בנפשה את עוצמות האביונה. לא הבינה כמה חזק הוא 'הדבר האסור'. מהרגע שהתנסתה בו לא יכלה שלא לחשוב אלא עליו. אסתר יזמה מפגשים כגון אלו שוב ושוב. ואפילו מספר פעמים ביום. היא לא ידעה שובע. בכל פעם אסתר שיכללה את היכולות שלה להגיע לפורקן מיני. היא התחילה להבין את הקצב, ואת השלבים ואת מדרגות העונג של גופה.

חודש לפני נישואיה, אסתר איבדה את בתוליה ולא במיטת בעלה אלה במיטתם של זאב ומרים. ההחלטה להשחית סופית את אסתר ולקטוף את הפרי שלה, נלקחה על ידי מרים, בחטף, לאחר שפגשה באקראי את הבלנית במעלית הבניין. הן היו לבדן, והבלנית ניצלה את ההזדמנות לרמוז ולהזכיר בערגה את מפגשם הקצרצר מלפני מספר שבועות. הבלנית לא ידעה שהמפגש ההוא השאיר במרים משקעים קשים. בתגובה קטנונית מרושעת ונקמנית החליטה להעניש את הבלנית דרך ביתהּ. פגומה היא תגיע לליל כלולותיה, הבטיחה לעצמה. היא תגרום לכך שזאב יפסיק להשחית את זרעו לבטלה על אסתר.

מפגשם האחרון היה יפה. כרגיל זאב עלה על אסתר מחכך את זקפתו המרהיבה בין רגליה, על ערוותה המוצנעת. כתמיד כל חיכוך הדליק אותה עוד. מבלי שאסתר תרגיש, בעדינות בעדינות, מרים הסיטה את תחתוניה.  זקפתו של זאב התדפקה על פתח גנה הנעול. מגע הבשר של זאב על עורה, צימרר את אסתר. התחושה הייתה שונה, חזקה בהרבה מכל מה שהתנסתה עד כה. אסתר לא הבינה מה השתנה, לא ידעה להסביר לעצמה מדוע התחושה שם למטה כל כך טובה. במקום ערפל וטשטוש, במקום להרגיש במונוכרום פתאום התחושה הייתה חיה, וסוערת בצבעים עשירים. בשלב הזה כבר לא הייתה לה כל ברירה, היא כבר לא הייתה בשליטה על גופה. התשוקה שלטה בה. ללא כל מעצורים היא פיסקה את רגליה לרווחה, דחקה את עגנה לעומתו של זאב ובקצב של זאב. גם נשימותיה היו כנשימותיו של זאב. נעתרה לנשיקותיו. זאב התדפק על פיתחה לחץ קצת, אבל המשיך להחליק על בשרה. שוב התדפק על פתחה ושוב לאחר שהות קצרצרה המשיך להחליק על בשרה. מוחה סרב לעבד את המידע שהיה כל כך ברור. הזאב שם! ברחי! עוד רגע את הולכת להיבעל! מסרבת להפנים שאת בשרו היא מרגישה על בשרה. חושבת שתחתוניה מגינים עליה ועל צניעותה המדומה. אסתר העדיפה להתמקד בשיא שלה המתקרב, ברור לה שהפעם האביונה תהיה שונה מכל מה שחוותה עד כה. הגירוי היה חזק, נשימותיה קצרות, והלחץ המדהים הזה בין רגליה. מה זה?

בשנייה אסתר נקטפה! זאב כבר לא התדפק על דלתה, במקום להחליק מעליה, הוא החליק לתוכה.

אסתר התפוצצה באביונה אלוהית.

בנעיצה חדה הוא חדר אותה. כאב חד, כהצלפת גומייה על בשרה, התחלף ברעד עמוק שעבר לאורך כל גופה. כל שערותיה סמרו כשהרגישה כיצד גוש הבשר שלו חודר אותה, בועל אותה, מגרה את כל קצות עצביה. היא גמרה עוד ועוד ועוד בעודה זועקת לשמיים. זאת הייתה גמירה אחרת. עמוקה, ארוכה. הרחם שלה התכווץ שוב  ושוב, הווגינה שלה התכווצה עוד ועוד. גוש הבשר של זאב נסחט מכל טיפת זרע שהצטברה בו. ברעבתנות הרחם ינק את דבש החיים של זאב. וככול שהרחם ינק, זאב שפע צוף להשביעו.

מחריד. אבל מה מידת אשמתה של מרים ומה מידת אשמתו של זאב ומה מידת אשמתה של אסתר? את המלכודת טמנו שני בני הבלייעל, אבל אף אחד לא הכריח את אסתר לחזור ולבקר בקן הצרעות הזה. אף אחד לא מנע ממה להציל את עצמה לפני שהגבול האחרון נחצה. אף אחד לא מנע ממנה לספר לאחרים על הפיתויים ששמים בדרכה, כדי שמישהו יסייע לה. בסקרנות היא נמשכה לחטא. בנפש חפצה היא עברה על כל הלווים שמוריה והוריה הזהירוה כל חייה מפניהם. היא האשמה במצבה. לחופתה תגיע פגומה, ואימא תיווכח בכך בערב שלפני כלולותיה. בראותה את ביתה עולה עירומה מהמקווה, גוון פטמותיה שהתכהו, צורת שדיה האגסי, והפס החום שנמתח בין טבורה לשיפולי ביטנה, העידו עליה כאלף עדים – הרה היא. 'מה עשית בת שלי' חשבה לעצמה הבלנית מבינה שביתה מקימה משפחה בחטא.

4 מחשבות על “כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת) – פרק רביעי”

  1. הפעם זה מחרמן במיוחד
    בכל פרק עולה עוד שלב ןעןד נערה נכנסת למעגל, ועכשיו מגיע ליל הכלולות מה היא תרגיד מבעלה, כלום והכיפה אדומה תמשיך חהביא עוד בנות
    מה נהדר

    הגב
    • עברית עילגת ולא אמינה. גם העלילה כבר מזמן לא הגיונית. מי יודע כמה בנות דתיות ינוצלו מינית בגלל סיפור כזה, מפחיד לחשוב על זה

      הגב
      • חי, לא מבין את תגובתך, כל הסיפורים האחרים באתר על בנות חילוניות לא מטרידים אותך? רק ג'אנר של חרדים הוא בעיה?

        הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)