כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת, גייז) – פרק שני

סיפור מאת סופר סתם

לפרק ראשון של הסיפור

המבוכה בין שלושתם נמשכה רק במהלך הזמן שלקח לכולם להתרומם מהמיטה ולהתארגן. מביטים בסקרנות האחד על השני, בעודם מנגבים את אבריהם המוצנעים, מתלבשים בחטף. מהרגע שחזרו להיות "מהוגנים" חזרו להרגיש בנוח עם עצמם. הראשון שדיבר היה לוי שהציע להכין קפה. עברו לסלון. זאב הבין שזה הזמן לקבוע עובדות עם מרים. "זאת הפעם הראשונה שגמרת, נכון?" מרים לא הזיזה שריר, "אני אשאר אצלכם, ואנחנו נלמד להכיר אחד את השני. את עוד תקבלי ממני הרבה אביונות. שמי זאב מתוקה". מרים לא אמרה מילה אבל הברק בעיניה הסגיר את רגשותיה.

לוי חזר לסלון אוחז מגש עם ספלי קפה. "אני נשאר לארוחת ערב, וגם אשאר ללון" אמר זאב בעודו לוגם מהקפה. לוי ומרים הביטו אחד בשני בהשלמה.

מרים הכינה ארוחת ערב מפנקת, לוי ערך את השולחן, הייתה המולה רבה עד שהסעודה היה מוכנה. בהתרגשות הם הזמינו את זאב להצטרף. "התבלבלתם" הוא סינן בתרעומת "בבית הזה אני יושב בראש השולחן, שבו לצידי". לוי ומרים התחלחלו, הם תרם הפנימו שהם הפכו לאורחים בביתם שלהם, אבל ההכרה בכך התחילה להתנחל בליבותיהם. בשקט הם קמו ממקומם. במפגיע זאב התיישב על מושבו של לוי, מרים ולוי ישבו משני צדדיו. לאחר שהניד בראשו הסעודה התחילה.

בסוף הארוחה אמר ללוי "מרים הכינה את האוכל, פנה את השולחן, שטוף את הכלים  והבא לי זוג מספרים. בינתיים מרים ואני  נלמד להכיר אחד את השני". נעמד ליד מרים, הושיט את ידו אליה וכמו גבירה העמידהּ מולו. ללא שהות פנה לנשקהּ על פיה. חיבקהּ חיבוק אמיץ, שדיה הגדולים והרכים צמודים אליו. מרים התרגשה כשהרגישה את הזקפה שלו נדחפת אליה. היא חיבקה אותו ונישקה אותו בחזרה. עם לוי היא כמעט ולא התנשקה, לבטח לא התנשקה בצורה יצרית כפי שהתנשקה עם זאב. לשונו פלשה לפיה והיא לא נרתעה, ההפך, מצצה אותה, ודחפה את לשונה לתוך פיו. הוא ינק את לשונה בעוצמה, הרגישה איך כל הרוק בפיה נשאב לפיו, לשונה כמעט נעקרת ממקומה. חיבקה אותו אליה בכל כוחה נהנית מריחו, נהנית להרגיש את כל זויות גופו ובמיוחד נהנית מהלחץ של הבליטה 'המרגשת מכולן' על גופה. לפתע הרגישה כיצד זאב נועל את שתי ידיו בחיבוק חזק ומניף אותה על השולחן. מפסק את רגליה ונצמד עליה, ממשיך לנשקה, וברכות הודף אותה על השולחן.

הושיט את ידו לזוג המספריים שלוי הביא מספר רגעים קודם, ובמהירות הבזק, גזר את הסריג אותו מרים לבשה. מתחת לסריג התגלתה חולצה, באותה הנחישות גזר גם אותה, מתחת לחולצה התגלתה גופיה, גזר גם אותה. מתחת לגופיה הייתה חזייה, אחז בה וגזר גם אותה.

חצי הגוף העליון של מרים נחשף. אישה יפה, מאוד! "למה את מתחבאת מתחת לכל השכבות האלו?" הביט במרים ולא ידע שובע, הניף את רגליה השמוטות, שנשענו עכשיו על כתפיו, גזר את חצאיתה ותחתוניה. היא מעולם לא נחשפה לשמש, עור צחור. חזה נדיב, עגול ומוצק, עטרות ורודות ובמרכזן פטמות קטנות זקורות. בטנה לא רזה אבל פחות משמנמונת, הדימוי המקראי "בטנך ערמת חיטים", עלה בראשו. מותניים ברורות. משולש שחור שעיר  ומקורזל, תער לא עלה עליה מעולם. רגליים יפות. מרים ראתה איך הוא סוקר אותה. ברגע הראשון היא הייתה נבוכה, מעולם לא הביטו בה בצורה כל כך יצרית, הוא נשק לשוקיה, הניח כף יד אחת על ערוותה, וביד שניה מישש ברכות את שדהּ. היא קלטה איך הוא נידלק, וידעה שהוא נדלק בגללה. כמו לוי, גם היא הייתה מאושרת כשראתה כיצד זאב נהנה, ממנה. זאב שלף את התורן שלו. והחליק אותו לתוך החריץ החם של מרים. "את רואה שגלונת שלי, כפי שהבטחתי לך לפני שעתיים, את רטובה לקראתי כבר בנעיצה הראשונה של התורן שלי". זאב התחיל לטרוף את מרים, כובש אותה בקצב איטי. חודר אותה ונסוג לאחור, חודר ונסוג לאחור. וכל חדירה בעוצמה גבוהה מקודמתה. שלח את ידיו לדדיה שהתנדנדו בכבדות לכל עבר, ליטף אותם ברכות. הוא עוד לא הכיר מספיק את מרים, ולא ידע אם היא אוהבת שאוחזים בדדיה בכוח. ברגע שקרא לה שגלונת היא עפה, כשהתחיל ללקק את ירכיה היא השתוללה, "כןןןן, תמשיך, כןןןןן" והוא המשיך. ליקק ונוגס את כפות רגילה, היא התחילה לפרכס על השולחן. צועקת "זה קורה לי ששששוב, זה קורא לי ששששוב  כןןןן תמשיךךךךך". הכיווצים שם למטה התחילו מחדש. כוּס שלא נגנו עליו חמישים שנה התעורר לקרשנדו אדיר. בשלב הזה זאב החליט שגם הוא רוצה לגמור. כבידיות ספל, אחז בשדיה, משך את מרים אליו, הצמידהּ לחזהו, שלח לשון ארוכה לתוך פיה גמע את לשונה. ובנעיצה אחרונה התחיל להשקות את הרחם הרותח של מרים בעוד ועוד זרע.

כל אותו הזמן לוי הביט באשתו הנבעלת, מעולם הוא לא ראה אותה שטופת זימה וזרע כפי שראה אותה בשעות האחרונות. הוא קינא בה רצה לתפוס את מקומה, להיות זה שזאב מזריע. בליבו קיווה שזאב יתאושש וישכב גם איתו. זה עוד יקרה.

בתשע בערב הם נערכו לשינה, הסתודדו, ובשקט כמעט בחשאי הלכו להציע את מיטתו של זאב בחדר העבודה. זאב גיחך, המתין מספר רגעים והצטרף אליהם. "מתוקות שלי, שוב התבלבלתן, אני אשן אתכן באותו החדר ועל אותה המיטה, אצלנו קוראים לזה 'משפחה חדשה', אצלכם בשכונה עוד לא שמעו על סגנון החיים זה, אתן החלוצות ההולכות לפני המחנה".

הוא פנה לצאת מהחדר, לאחר פסיעה אחת התחרט וחזר פנימה. פנה ללוי ואמר "במהלך שעשועינו היום נזכרתי בדבר תורה שאולי למדת בעבר, כתוב במסכת סנהדרין, 'דרש רבא מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביופייך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערווה'. מרים שלך לא עברה גילוח מימיה, וגם אתה לא. מה שהיה נכון לימי דויד המלך נכון שבעתיים לימנו. מהר, קח את מכונת הגילוח שלך וגלח את כל שערות גופה של רעייתך ואת כל שערות גופך. בעוד שעה אני רוצה אתכן ממתינות לי במיטה, ערומות ויפות כבנות מלך".

זאב שיעבד נשים וגברים כבר מספר פעמים, אבל תמיד התהליך נמשך זמן ודרש ממנו מאמץ ותחכום. הוא השתמש בחנופה, באהבה, באיומים, בהפחדות ובכל שיטה שהתאימה כדי לְבַּיֵת את מי שחשק לְבַּיֵת. הקלילות בה התרחשה "החתמתם" של לוי ומרים, הפתיעה אותו. שנים שלושה זיונים, זה כל מה שנדרש. והנה לוי אץ רץ לגלח את מכמניה של אשתו, ואחר כך גילח כל שערה מעל גופו. וכשעשה זאת, כשהעביר ביסודיות את מכונת הגילוח על כל חלקות הבשר הצנועות של רעייתו ושלו, הם היו נרגשים כאילו זכו זכיה גדולה. מצפים ודרוכים ומייחלים לזכייה גדולה עוד יותר שהאמינו שנמצאת בדרכה עליהם. מסתבר שהקהילות הקטנות האלו, המבודדות, של משפחות הסוגדות לפטריארכיה, ניתנות למניפולציות בקלי קלות.

שכובים במיטתם, מרים ולוי המתינו לזאב, ערומים, כפי שנידרש מהם, מצטמררים מהתרגשות, יודעים שכל מה שחוו עד כה זה כאין וכאפס מול מה שזאב מתכנן עבורם. זאב נשכב בין שניהם שמח לראות שמילאו את הנחיותיו. הוא הבין שלוי במצב יותר שברירי ממרים. משום כך נצמד אליו ברכות, מלטפו בעדינות על פניו ועל חזהו. אלו לא היו מחוות של פיוס, לוי לא היה כעוּס, לוי היה מעורער. עד מפגשם הבוקר לוי חשב שזאב "שלו". חשב שהוא זה שיוביל את היחסים ביניהם, יקבע את הקצב, ויתווה את משעולי הרומן הנרקם ביניהם. בעקבות אירועי היום הוא הבין שלא רק שהוא זה שהפך לכלי של זאב, אלה שהוא גם גרם לכך שאשתו הפכה לכלי בידיו של זאב, יודע שאיבד את רעייתו. זאב, הבין כל זאת ורצה לעודד את רוחו של לוי, לפחות הערב, מחר בבוקר הוא כבר ישבור את רוחו סופית. נגס וליקק בעדינות את תנוך אוזנו. לוי נמס ונצמד לזאב. וככול שזאב ליטפו וככול שלשונו של זאב תופפה ברכות על צווארו של לוי, כך הוא נרגע והשלים עם מצבו. בתנועות מעגליות ליטף את לוי במורד בטנו החלקלקה נטולת כל שערה, התורן של זאב נדלק מחדש, תר אחר נקב בו יוכל לנעוץ את דגלו ולכובשו.

מרים לא הצליחה להתיק את מבטנה. זיכרון ילדות רחוק ניגן באוזניה אזהרות מפני 'משכב זכר', או כפי שקראו לזה ביידיש   בשכונת מגוריה בברוקלין, 'משכב זוּכוֹר'. אזהרות מלוות ברמיזות מסתוריות גדושות תיעוב. אבל מה שניגלה מול עיניה היה הפוך לחלוטין. מה שניגלה מול עיניה היה עדין, סוער, ומאוד יפה. זאב שלח ידו ואחז במבושיו של לוי. למרות שלוי היה מגורה ומשולהב מינית, איברו היה רך למגע, אשכיו רכים וכדרוריים, נדמה לזאב שאחז בידו גור חתולים, קטן, מתוק, חלקלק, רועד ומשלהב. מאוד משלהב. "אני רוצה אותך" לחש זאב באוזנו של לוי שהרים אגנו ופיסק את רגליו לקראתו. זאב נצמד ללוי, מיסיונרית, לשונו תחובה בפיו, בעוד הדגל שלו מאתר וחודר את הנקב המצפה של לוי.

נשיקות לוהטות התחלפו ביניקות הדדיות סוערות, ליקוקים, גניחות, ליטופים, ומשכב סוער של זכר אחד הבועל בפראות את מי שהיה עבורה עד אמש בעל-הבית. מהיום לוי כבר לא בעל-הבית. אבל מה הוא עבורה? חלק כאישה, רך כאישה, ומתמסר כאישה. מרים הפסיקה להרהר מה לוי עבורה וחשבה יותר מה זאב עבורה, ואיך היא יכולה להתקרב אליו. זאב, הנמצא סנטימטרים ממנה. הלהט שבו זאב ולוי נצמדו זה לזה, ינקו זה את זה, לשו האחד את בשרו של השני, דבק בה. היא לא יכלה לנתק את מבטה מעיניו. בלהיטות שלחה את ידה לעבר בטנו החלקה של לוי, נדחקת לעבר אבר מינו אותו חלבה שעות ספרות קודם. מבטו של זאב חרך אותה. בלהט התקדמה  לכיוון אשכיו של לוי, חותרת להגיע לעכוזו, חותרת לחוש כיצד אברו של בעל-הבית החדש שלה, פולש ובועל בעוצמה את צרתהּ המתמסרת. מרים נדלקה כאבוקה, נצמדה אל הזוג המשתגל, והצטרפה לנשיקות שלהם. לוי וזאב נעתרו לה מיד, כדגיגונים שובבים שלושת לשונותיהם שיחקו אלו עם אלו. זאב בעל את מרים עם כף ידו שנמרחה במיציה. המגע המשולש ביניהם כף ידה של מרים אוחזת בתורן של זאב הבועל את לוי חירפן את זאב, לוי הוטרף כשהרגיש את ידה הרכה של רעייתו על אשכיו, אוחזת את בועלו. ומרים איבדה את שליטתה, כשהרגישה שני אברי מין על כף ידה, בעוד ידו של זאב פולשת לכוס הבוער שלה. תוך שניות הם כולם שאגו בקולי קולות. לוי זלג מנת זרע הגונה מאברו המרוכך, מנה שנמרחה על שלושתם. זאב הטיז מנת זרע במעיו של לוי, ומרים התפוצצה על כף ידו של זאב. משלימה עם כך שלוי היא מעכשיו צרתהּ, שתיהן מעתה שייכות לבעל האכסניה. ההפנמה הזאת הציפה אותה בים של רגשות ואת עיניה בדמעות.

8 מחשבות על “כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת, גייז) – פרק שני”

  1. סיפור מענייןת עכשיו שהם התגלחו לכבודו זה עוד יותר סקסי.
    מתי ייצא המשך?
    האם לוי יצליח לשקם את משפחתו?
    מה יהיה עם הבת?

    הגב
  2. מאכזב מאוד. לא מסעיר ולא אמין. ושוב אחזור ואומר שזה עצוב מאוד שמכניסים לאנשים לראש שאנשים דתיים הם אהבלים, ואובייקטים לאונס, וניצול מיני.
    מה עוד שהכותב חשף את עצמו לפי הציטוט בסיפור, שהוא בחור ישיבה לשעבר, ועצוב מאוד שאדם כזה מחטיא את הקוראים, הן במישור הדתי, והן במישור הפלילי, בעידוד עקיף של ניצול מיני חמור של דתיים.

    הגב
    • אין דרכי להגיב ואני סך הכל מהמפרגנים תמיד, ומעריך את ההקשעה הזמן והעמל. אבל כאן אני מסכים איתך ממש.
      עלילה רעה. מסר רע. אפשר לכתוב סיפור אירוטי בלי כל הזבל הזה

      הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)