סקסית במבט מסתיר

כבוד השופטת – חלק 14

כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20

הכל כבר מוכן. ישי סידר את החדר בשביל מיכלי, רק שתגיע כבר. הוא יודע שהשבוע הזה יעלה לו בקשר עם עידית, אבל מיכלי לפני הכל.

צלצול קטן בדלת והוא כבר עוטף אותה בזרועותיו. "אמא נוסעת לחופש", היא אומרת לו בקולה הילדותי, ומציגה את אסתי שעומדת מאחוריה.

"תיהנו לכם", ישי אומר בקול רגוע, מסתיר את סערת ליבו.

"תודה, אני זקוקה לימי החופש האלו", היא מביטה בו במבט אחר, "בעיקר לחשוב עם עצמי".

"עם עצמך? את לא נוסעת עם?" הוא לא משלים את המשפט, לא רוצה לחשוף את מיכלי לשם של הגבר שהרס לה את המשפחה. הוא לא יודע עד כמה היא יודעת או לא.

"הוא יצטרף רק עוד יומיים, יש להם אירוע משפחתי הוא לא הצליח לחמוק ממנו".

"טוב, שמח בשבילך שהדברים מסתדרים לך".

הוא כבר כמעט וסגר את הדלת ואז הוסיף "אם הוא לא יבוא, תתקשרי אלי".

הוא צחק מהבדיחה של עצמו, וניסה להבין רגע אחרי למה אמר אותה. אבל לא, הוא רוצה להעמיק את הקשר עם עידית.

"ממש מצחיק", היא הגיבה מהמדרגות ומיהרה למונית שחיכתה לה חסרת סבלנות ברחוב.

ישי הראה למיכלי את המשחק החדש שקנה לכבוד השבוע שלהם ביחד, את השניצלים שהכין מבעוד מועד, בדיוק כמו שהיא אוהבת.

מיכלי נרדמה על הספה הרבה אחרי הזמן שהיא הולכת לישון בדרך כלל. ישי ידע שאסתי הייתה מעירה לו על זה, ואולי בגלל זה הוא נהנה כל כך להשתעשע ברעיון.

עידית התקשרה אליו מקודם, והוא לא יכול לדבר איתה ליד מיכלי. הוא מחייג אליה והיא עונה לו מיידית. "ישי, מה קורה דאגתי לך מקודם".

"דאגת? למה?"

"כי לא ענית, והיית נשמע קצת מוזר בבוקר".

הוא אהב את הדאגה שלה, למרות שהייתה מיותרת עכשיו.

"הכל טוב, פשוט מיכלי אצלי השבוע, אם שכחת". הוא לא האמין שהיא שכחה, אבל מי יודע, עם כל המטלות שיש לה…

"נכון. אז אני לא אראה אותך השבוע, או שאפשר לבוא כשהיא ישנה?"

"נראה לי עדיף בבוקר, כשהיא הלימודים, אז זה הכי בטוח".

"אבל בבוקר אני עובדת". היא הרגישה שהוא לא מכבד את המקצוע שלה מספיק, לא מעריך את העבודה שלה, את המחויבות למסגרת השעות שלה.

"טוב, אז בואי עכשיו, ונצטרך לשמור על השקט".

השיחה נותקה וישי התלבט אם הוא לא משחק באש. רק חסר לו שמיכלי תתעורר פתאום, שהיא תשמע משהו, שהיא תגיד משהו לאסתי… הוא לא רצה לדמיין מה יקרה אילו.

דפיקה קלה נשמעה ועידית כבר עמדה מולו, שקית נייר חומה בידה. "הבאתי משהו לאכול", היא אמרה ומיהרה למטבח. פותחת מגירה, מוציאה סכו"ם.

ישי אהב לראות אותה ככה, מרגישה בבית שלו כאילו היה הבית שלה.

הם ישבו לאכול ביחד, נהנים מכל שנייה.

רעש לא צפוי מכיוון הסלון הקפיץ את ישי. "אבא, אני רוצה מים", הם שמעו את הקול המתוק קורא.

ישי מיהר עם כוס מים לסלון, דואג שמיכלי לא תקום ולא תראה שום דבר מחשיד.

"אבא, למה אמא נסעה לחופש?"

"מיכלי תישני חמודה, עכשיו מאוחר".

"אמא אמרה שהיא צריכה חופש. היא לא רוצה להיות איתי יותר?"

התמימות שלה הרגה אותו, על מה היא חושבת.

"חס וחלילה מיכלי, אמא הכי אוהבת אותך בעולם. אבל לפעמים אנשים צריכים קצת חופש, להתאוורר. כשאמא תחזור היא תביא לך מתנה יפה". הוא כיסה אותה שוב. "עכשיו תחזרי לישון".

"גם אתה אוהב אותי הכי בעולם?" היא שאלה בעיניים חצי סגורות.

"ברור מיכלי", הוא נשק לשערה האסוף לקוקו מרדני.

"ואתה ואמא גם אוהבים הכי בעולם? כשאמא תחזור מהחופש, אתה תבוא הביתה?"

היא השאירה אותו בלי מילים. איך הוא יכול לאכזב אותה ככה עכשיו.

"אולי מיכלי. אולי אני אבוא הביתה. עכשיו תלכי לישון" הוא ישב לידה עוד רגעים ספורים, רואה את שמורות עיניה נעצמות ואז הוא חזר למטבח, אל עידית שחיכתה לו שם.

"חמודה הבת שלך, תמימה כל כך"

"כן, לא ברור לי איך מתנהלים ככה. אני כבר לא בבית כמה חודשים וכל פעם מחדש היא שואלת על זה. לא מתרגלים למצב הזה מתישהו?"

"היא לא רוצה להתרגל, היא קטנה ומותר לה. ואני גדולה וגם לי מותר להגיד מה בא לי, נכון?"

ישי לא היה צריך יותר מרמז קל, הוא קם, מגיש לעידית יד קלה, מלווה אותה לחדר שלו. הם התפשטו בזריזות, מודעים לאורחת הקטנה שיכולה להפריע להם שוב.

הידיים שלה גיששו באפלה אחרי הזקפה שלו, היא הניחה יד על עורו המתוח, מרגישה את הזרם שזה העביר בו. הוא נדרך לקראתה, והיא המשיכה, מוסיפה גם את היד השנייה שלה. מנסה לשווא לקרר את האבר הזקור.

ישי התאמץ לא לשחרר גניחה קטנה, מחזיק בכוח את האוויר בריאותיו. אבל כשהוא החליק בקלות לתוך עידית, מרגיש את הרטיבות והחום בין רגליה, הוא שחרר גניחה לאוויר החדר. מתפלל שמיכל לא תשמע כלום.

"הסקס איתך ממש שמרני כשהבת שלך פה", היא קנטרה אותו. הוא לא ידע למה ציפתה, אבל מבחינתו גם מה שהיה ביניהם כעת, היה יותר מדי. הוא לא יכול לסכן את הקשר שלו עם מיכל, בזה שהיא תגלה את עידית.

"אין מה לעשות, את לא באמת רוצה שהיא תמצא אותך ערומה עם אבא שלה במיטה".

"למה לא בעצם? אם אתה רוצה שנצא ביחד ושיראו אותנו ביחד, אז הבת שלך צריכה גם להכיר אותי, לא?"

"זה קצת שונה והיא עוד קטנה בשביל זה".

"מה שונה? תסביר לי". היא ישבה מולו ברגליים משוכלות, נותנת לו להביט אל בין רגליה בזמן שהיא מדברת.

ישי הרגיש שהוא לא מסוגל להתרכז, הוא לא שמע כלום, רק עיניו גררו את עצמן אל המקום ההוא, אל החושך שבין רגליה, אל האור שהוא הרגיש כשידיו נחו שם.

הוא קירב את ידו, לאט לאט, רואה את המבט שלה עוקב אחרי אצבעותיו. הוא ראה כמה היא רוצה את זה. הוא החליט לתת לה לגמור פעם אחת, ואז לנסות לחשוב על מה שדיברו הרגע.

אצבע אחת שלו נכנסה היישר אל בין רגליה, היא נשארה בתנוחה הקודמת שלה, נשענת אחורה על הידיים. וישי שיחק בה, קצת ועוד קצת. מרגיש את זרימת הדם המואצת אל הדגדגן הקטן שלה. היא התנשפה בשקט, הנשימות שלה נהיו שטוחות ומהירות.

ישי אהב לראות אותה ככה. אבל הפעם הוא הרגיע את עצמו, הוא לא יחדור אליה הפעם.

כוס נשברת גדעה באיבה את ההנאה של עידית. ישי קפץ ממקומו על המיטה, זוכר בקושי להתלבש במכנס שהיה זרוק.

מיכלי עמדה באמצע המטבח, זכוכיות פזורות סביבה. "רק רציתי לשתות, ולא רציתי להעיר אותך", היא אמרה בקול רווי דמעות.

"הכל בסדר". הוא אסף אותה בידיו, מניח אותה על הספה. "שבי פה ואבא ינקה הכל".

הוא אסף מהרצפה את שברי הזכוכית, שומע מאחוריו את קולה של עידית "לעזור במשהו?"

"לא, רק שהיא לא תראה אותך עכשיו".

עידית הלכה לחדר, מתלבשת במהירות. הרגשות שלה מעורבים. היא כבר לא יודעת מה באמת היא רוצה עכשיו. היא מחכה עד שישי מגיע חזרה לחדר, נרגע.

"סליחה", היא אומרת לו, "נראה לי שכדאי שאני אלך עכשיו".

"את כבר יוצאת?" הוא שאל, "חשבתי…"

עידית קטעה אותו. "חשבת שמה? שאני אגיע לכאן כשהבת שלך נמצאת פה, אבל אסור לה לראות אותי. אז נעשה סקס בשקט, נגמור בשקט, ואני אפילו לא יכולה לבוא לעזור לך להתמודד עם הכוס המזוינת שנשברה לה…"

היא עצרה לרגע, מתלבטת איך להמשיך. "עזוב, אני אלך לי, תלך לישון, צפוי לך שבוע מאתגר עם הבת החמודה שלך".

עידית יצאה מהבית, משאירה את ישי ההמום כואב את לכתה.

@@@

"להדק חגורות". הקול המרגיע של הקברניט נשמע ברקע. אסתי סידרה את החגורה שנסגרה לא מכבר. היא רצתה את החופש הזה, היא חיכתה לכמה ימים של שקט עם עצמה. לחושב. על הכל.

המטוס המריא והיא עצמה עיניים, מתפללת חרש להצלחת הטיסה. היא שנאה טיסות. כשהיא פקחה את העיניים, המטוס טס מעל העננים, מתקדם בשמיים הכחולים.

הרבה אנשים היו במטוס הזה, היא לא הכירה אף אחד. לידה ישב בחור אחד, היפי משהו, לא מישהו שהייתה מדברת איתו משפט אחד בישראל, אבל היא הייתה חייבת לשירותים.

"סליחה, אפשר לעבור?"

"כן", הוא הזיז מעט את הרגליים, נותן לה לעבור.

כשהיא חזרה כעבור מספר דקות הוא חייך אליה והיא אליו. אין לה כוח לשיחות במטוס, רק שהוא לא יחשוב שהיא נחמדה עבור שיחה. ואז זה התחיל.

"אני רואה שאין לך טבעת על האצבע, אבל את עם כיסוי ראש", הוא אמר והיא רק הנהנה לעברו. "את יודעת, לכל אחד יש סיפור. ותמיד הסיפור מעניין, השאלה היא איך מספרים אותו ולמי".

"טוב, שמחה להתעדכן בכך", היא השתדלה להיות מנומסת.

"אני כותב סיפורים למחייתי, אז אני שם לב לפרטים הקטנים. מקווה שלא הצקתי לך".

"לא, לא הצקת. אבל אני לא בטוחה שיש לי סיפור".

"תתחילי יקירתי, אני כבר אחליט אם את שווה סיפור או לא".

משהו בקולו גרם לה להיפתח. היא עדיין התלבטה עד כמה לשתף, אבל אם היא חיפשה את החופש בשביל לחשוב עם עצמה, אולי זו הדרך הטובה להתחיל.

"מאיפה להתחיל?" היא שאלה את הזר.

"תתחילי מההתחלה, מהשלב שהבנת שלא צריך את הטבעת על האצבע".

והיא התחילה לספר, על שנים שבהן רק חיכתה שבעלה יחזור הביתה ויתייחס אליה, על כאב שגרם לחוסר באינטימיות שלהם, ומשם זה התגלגל והתגלגל.

הזר רק הנהן לעומתה כמבין, ולא שפט ולא דן אותה על חוסר היחס שהיא העניקה לישי. אז היא המשיכה, סיפרה על אהרן והפגישה המוזרה שלהם, על פיקניק שרדף עוד אחד והוביל לשיחת טלפון ארוכה. על חיוך שהוא העניק לה, על חיבוק מרחוק, כי הם באמת ניסו לשמור נגיעה, הם דתיים מאוד, אם אתה מבין.

והוא הבין, וחייך, ושאל "את עדיין דתייה מאוד?"

סימן השאלה שהוא השאיר בסוף המשפט, הוביל אותה למחשבה שממנה פחדה. האם היא עדיין דתייה מאוד? האם היא עדיין מחפשת את בורא עולם בכל פינה? או שמא משהו בתוכה נסדק.

"אני כבר פחות, כנראה", היא השיבה לזר, מחשיבה את המגע הנעים עם אהרן כנקודת השבירה שלה.

פתאום היא גילתה משהו אחר. מישהו אחר. היא גילתה עולם שלא הכירה לפני. עולם שבו אפשר ללכת בבוקר לכולל וללמוד, ועדיין לחפש את האישה המושלמת לפלרטוט ואפילו לסקס בשעות הערב.

היא גילתה על עצמה, שהיא מוכנה לתת מעצמה הרבה יותר ממה שחשבה, וממה שאלוקים חשב שמותר וטוב. והיא נהנתה מזה.

אז כאן, בין שמים וארץ, במקום בו אולי היא הכי קרובה אל בורא עולם, היא הבינה. היא כבר לא.

"אני חושבת שאני צריכה ללכת שוב לשירותים", היא אמרה וקמה, מרגישה את קרביה מתהפכים בתוכה.

"הכל בסדר?" הוא שאל.

"אני לא בטוחה", היא ענתה ורצה להקיא את עצמה לתוך האסלה הקטנה.

כשהיא התיישבה חזרה, היא המשיכה מהנקודה שבה היא סיימה. היא סיפרה על הבחור שהתחיל איתה וסחרר אותה, ועל הפעם ההיא שבעלה תפס אותם ביחד. ומשם הדרך הייתה חלקלקה כל כך. שלושה אנשים. שני בתים. גט אחד. וילדה אחת משותפת.

"ולבעלך יש מישהי?" הוא העז לקטוע את השטף, מכין בליבו את הסיפור הדשן.

"לא נראה לי. למרות שהוא נראה טוב, וסך הכל הוא חמוד", היא השתתקה לרגע. "אני מאמינה שבשידוכים, בחור גרוש פחות נתפס כאטרקציה".

"האם אני שומע עדיין אהבה ביניכם?"

כמה הוא רגיש, היא חשבה לעצמה, כמה הוא רואה כליות ולב בלי שתדבר.

"אולי יש משהו, אבל אני לעולם לא אחזור לחיים אפלים כאלה, לעולם שבו הגבר שלי לא רואה אותי". היא ידעה בתוכה שהיא בדרך החוצה מהחיים האלה, ברגע שנתנה לעצמה דרור עם אהרן, ללא ייסורי מצפון, כבר הבינה שהאמונה שלה כבר לא תחזור לעצמה.

"תראי, לדעתי יש פה יותר מסיפור, אבל זה עניין שלך". הוא הידק את החגורה שלו למראה המנורה המהבהבת. "כדאי לך לחשוב מה את עושה עם עצמך, את עדיין צעירה, החיים לפנייך".

הם נחתו בשלום ונפרדו בלחיצת יד, בלי להעביר פרטים מזהים.

אסתי ישבה בנמל התעופה האירופאי, שותה קפה בחנות אקראית. מבטה נדד אחרי האיש המסתורי הזה. מתלבטת מי הושיב אותם ביחד בטיסה הזו…

עודכן לאחרונה

9 מחשבות על “כבוד השופטת – חלק 14”

  1. ##################

    דתיים (בכל זרם), נשים וגברים, מוזמנים להצטרף לפורום שבו ניתן לדבר על הכל.
    בקישור המצורף.

    הגב
  2. דרדסית יקרה ,
    איזה כייף לפתוח את הבוקר עם סיפור שלך , סיפור מהמם ומתוק – כמו עוגה מתוקה על הבוקר , שכל פעם טועמים ממנה עוד פרוסה – וכל פרוסה יותר טעימה מהקודמת ….
    אבל – חוששים שהעוגה תיגמר בסוף ….. ומה יהיה אחריה … ובכל זאת מתענגים על כל ביס מהעוגה המדהימה – שהכינה אישה מדהימה !!!
    כמו תמיד דרסית אלופה – הכנסת אותנו לעולם של ישי , הבאת לנו להרגיש את המציאות שלו , את החיים האמיתיים שהוא חווה עם הבת שלו מיכלי …
    ובמקביל את החיים שהזדמנו לו עם עידית המקסימה (לפחות בעיניי חחח ) ..
    למרות שעידית מתקשרת בדאגה לישי , הוא עונה בקרירות קלה , ולבסוף מסכים שעידית תבוא …
    היא כמובן מייד באה , והוא מתענג על העניין , ונסחף איתה לסקס חושני בחדר – שנגמר כאשר מיכלי שברה כוס בטעות …
    הכל נשמע סביר עד עכשיו , אבל כאשר עידית מציעה עזרה – ישי מבטל אותה מהר מאוד – זה פוגע מאוד בעידית , שמתלבשת ועוזבת .
    ישי מתנהג בצורה מגעילה ואינטרסנטית – לדעתי הוא מתנהג כלפי עידית רק לצורך סיפוק יצרים !
    נכון שאולי בתוך תוכו הוא רוצה להעמיק את הקשר עם עידית- אבל החיים מזמנים סיטואציות שצריך לדעת להתמודד איתם – וישי , שוב , לא מתמודד איתם ( כמו שלא התמודד עם אסתי ) .
    וזה מה שעלול לגרום לו לאבד את עידית …

    ואז – בצורה מהממת , את מעבירה לנו דף בסיפור המהמם לעולמה של אסתי …
    לעולם של בלבול מחשבות , על עבר , הווה ועתיד …
    ולכל זה אנחנו נחשפים על ידי שיתוף המידע של אסתי ל….איש זר במטוס ..
    האיש שעוזר לאסתי להבין דברים על עצמה , על ישי , ועל החיים בכלל ….
    האיש שנשמע כאדם סבלני עם אורך רוח לשמוע ממנה כל פרט ולדלות ממנה כל פיסת מידע …
    עד שלבסוף הם נוחתים ונפרדים בלחיצת יד לאיש זר – אסתי כבר לא מתרגשת מללחוץ יד לגבר אחר – נכון שהיא לא נשואה , אבל היא מרגישה שהיא כבר פחות דתיה …..

    האם יהיה לה מפגש נוסף עם הגבר הזר לפני שאהרן יצטרף אליה ?
    האם יהיה לישי ועידית עוד מפגש מסעיר בזמן השהות של מיכלי אצלו ?
    או שייפתח לנו צוהר לעולמות חדשים ע"י המוח המהמם , המקסים והמרגש של דרדסית האלופה!!!!!

    אין עלייך !!!!
    יום מקסים , שבוע מקסים (של בחירות נכונות חחח)
    ושל המתנות מתוקות לעוד ממך ….

    שלך – ד.פ

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)