ילד חוצפן

 

בכל יום שלישי הן נפגשות. רק שתיהן. בלי כל החברות האחרות. בלי הגברים.

רק לעצמן. מירב ומיטל.

מירב ומיטל. M&M. שתי סוכריות צבעוניות ממולאות שוקולד מתוק…

קפה ומאפה ועוד… בלי חשבון. יין. איזה קוקטייל… לפעמים בחוץ לפעמים על הדק בחצר של אחת המשפחות. מול הבריכה הקטנה. השקט השזוף שלהן.

תמיד כשהן לבד. כשיש להן את השקט שלהן.

בדרך כלל בבוקר או בצהרים. כשהילדים לא בבית. בבית ספר.

שתיהן כבר היו מהצד השני של 40.

נשים מטופחות. תמיד. שמורות היטב היטב. שומרות על פרופורציות. בעיקר של הגוף. שיהיה הכל במידה הנכונה. ביחס הנכון.

נשים אמיתיות. לא דוגמניות ארוכות ושדופות. נשים.

מעוגלות היטב. רכות במידה ומתוחזקות.

שופעות. חמות.

 

באותו בוקר, כבר לקראת הצהריים, שתיהן מתחרדנות בשמש מול הבריכה הקטנה שבחצר של מירב. קוקטייל ביד. שמש חמימה. אין כמו שמש ומים כדי לעורר את החושים. לפתח חרמנות.. להתפנק על מיטת השיזוף…

יהיה מוזר לקרוא לזה "ביקיני" או בכלל "בגד". שתיהן לבשו את הסטרינג-ביקיני שהגיע מוויקד וויזל, החברה  שמתמחה בביקיני סקסי איכותי. מין משהו דקיק כזה, כמעט חוטיני.  אבל אולי אפשר גם פחות… אז כן, הרבה פחות. שרוך רך שעובר בישבן אל משולש קטנטן שזויתו החדה עוברת בין השוקיים. שווה שוקיים כזה…עם זוית חדה. למעשה חופר בין השפתיים המשתזפות ומסמן מתחם משולש סמלי מעל. מין ראש חץ שמצביע למטרה.

וחזיות… "פטמיות" יהיה תיאור מדויק יותר מכיוון ששני המשולשים הזעירים כיסו בדיוק רק את הפטמות… למעשה זה היה קישוט ולא בגד. קוים זוהרים שסימנו היטב שדיים שופעים ופטמות.

מירב היתה בצבע ירוק זרחני ומיטל בצהוב זוהר.

"שימי לי עוד שמן, חמודה…אני נשרפת…" בקול מתפנק 

העור החם צופה בשמן שיזוף מבהיק, נמרח ביד מלטפת

"אוההה… את עושה את זה כל כך טוב…כן…שמני לי את התחת… כן אני יודעת…יש הרבה ממנו…"

"מתה עליך ועל האגס שלך… תסתובבי שאמרח לך את השדיים הנהדרים האלה…"

"איזה גוף נהדר יש לך, אחותי… איזה חזה…"

"לא חזה… לא חזה … חזה זה מה שיש לעוף… לנו יש שדיים, נכון?"

"ואיזה שדיים נפלאים! מתה על חזה טבעי! סליחה… שדיים. בלי ניתוחים ותוספות… רך כזה. מתגלגל… מתלטף… כזה שזז איתך בכל תנועה שלך…"

"אוההה…אחותי…תראי מה עשית לי!" כשהיא מתקמרת ומבליטה את השדיים ומצביעה בציפורן עשויה על פטמה מתבלטת.

משקפי השמש האופנתיים, מראות בגוון כתמתם, הסתירו את העיניים שיכלו לגלות את מה שלא נאמר. השפתיים שידרו מעט…

פטמות מזדקרות ללא מגע ישיר, בפסגת שד רך ונמרח בשמן ריחני. מירב התמתחה באנחה מעושה… קשה לה…

"כל כך טוב, מיטלי… איך את נוגעת בי… ידי אמן יש לך…"

כשמירב התמתחה כמו חתולה בשמש, החלק התחתון נמתח עימה, השרוך הזוהר מתחפר בשפתיה, מתחכך בדגדגן- לרגע נבהלה מעצמה והתקפלה מעט בחזרה

"מה קרה מיטלי? מה נבהלת?"

"לא…סתם… זה היה חזק…"

"ככה?" כשהיא מחדירה אצבע תחת הבד ומושכת בעדינות, מותחת ומרפה

"אהההה…. כן… בערך…" כשעורה מצטמרר

"אוישששש….כמה שאנחנו חרמניות…"

 

הקירבה הפיזית ביניהן, החום, ריחות הגוף, השמן… הכל הצטרף לאירוע בלתי ניתן לעצירה.

בלתי נמנע.

כמו ידה של מיטל  שהחליקה, חבקה את מותניה של מירב. הקירבה הפכה למגע. חיבוק של גוף בגוף. ליטוף בכל מקום.אצבעות מזדחלות למקומות לחים, מחליקות סביב צואר מתמתח בהנאה, שפתיים מחפשות לשון. לשון מחפשת שפה. זה היה דיבור בשפה ללא מילים אך מובנת לגמרי.

הדיקדוק הפנימי של הגוף נענה בדו שיח מדויק וברור.

הלשון מצאה בקלות כל משפט שלא נאמר.כל מילה הפכה לממשות פיזית. הגוף דיבר.האיברים עמדו על שלהם וקיבלו בתשוקה תשובה מיידית.

אצבע חדרה כשלשון עסקה בדיבור  מדויק עם דגדגן לוהט, מחפשת את מיקומה של הנקודה  שבסוף המשפט. יד חפנה בכוח ישבן עגול מושלם, מסמנת סימני קריאה ברקטום שנפתח לקראתה. סימני שאלה הפכו לקריאה. קריאה הפכה ללחישה צרודה.

לא היה צורך במילים.

הכל היה במקום. כל כף יד שחפנה שד, אצבעות שמשכו בעדינות החלטית פטמה מבריקת שמן, כל פתח שנחדר…

וסיום עדין ומרעיד ברעד משותף וממיס…

 

"תוציאי! תוציאי מהר! עידן נכנס הביתה!" דחיפה קלה להפרדה בין שתי החתולות הצמודות.

מיטל הרגישה את דפיקות הלב המהירות. לא היה צורך להודיע. מיד עברה לתנוחת "החברה הסקסית של אמא משתזפת" כשהיא מנפנפת מגזין כרומו שתפסה כדי לצנן את עצמה.

 

"היי עידן! מה קורה? גמרת מוקדם היום?"

מיטל ציחקקה בשקט, מסתירה את פיה

"כן. ביטלו לנו שני שיעורים- מה קורה פה? מהההה??"

לא היה ספק שהוא היה מופתע. מופתע זה תיאור עדין. עידן היה המום.

"מה עידני? מה עובר עלייך?"

"אמא! מה? What the fuck?!?"

" לא ראית אף פעם אחת מירבי? אותי?"

לא ברור מה ראה ומה לא. את אימו היה רגיל לראות עירומה עוד מילדותו אבל לא היה לזה הקשר אירוטי. הוא עצמו החל להסתיר את גופו לפני 4 שנים… את מיטל חברתה הטובה לא ראה עם פחות מבגד ים שלם כששתי המשפחות יצאו לשפת הים בשבת. מה שעשו העביר אותו מעולם הילדות לעולם אחר. עולם שעוד לא הגדיר לעצמו מה הוא עושה בתוכו…

"שוכבות פה באמצע החיים כמו …"

"כמו מה עידני? מה הבעיה?"

"כמו שתי זונות, אמא! כמו שתי שרמוטות מזדיינות!"

 

"מה זה היה? אתה מבולבל …"

"לא! אני לא! זונות …" בדמעות של זעם

"עידני" בשקט עצור "תיקח את עצמך עכשיו ותעלה לחדר. אתה יורד משם רק כשאתה בא לבקש סליחה. משתינו! מבין?"

"כן! בטח! סליחה בתחת שלי!" ועזב בטריקת דלת זועמת

 

"הילד בהלם … לא ראיתי אותו ככה…"

"טוב מה את רוצה- אנחנו מהממות!"

"כן…ברור… אבל אני בכל זאת אמא שלו…"

"ואיזו אמא! אני בטוחה שפעמיים ביום הוא משפיך כשהוא חולם על אמא…"

"דיייי…. לא טוב לי עם הדיבור הזה…"

"באמת…תרגיעי… גדל הילד… איזה גוף נהיה לילדון…"

"כן. משקיע. ספורטאי"

"הייתי מזיינת אותו…"

"די עם השטויות! אבל ההתפרצות הזאת לא יכולה לעבור בשתיקה"

"ברור. מילא לקרוא לי זונה מזדיינת…דווקא מוצא חן בעיני. אבל לאמא? זו באמת שבירת כללים. את חייבת לעשות משהו"

"ברור. זה מרתיח אותי. אבל מה? עוד פעם להעניש… שם דבר לא יוצא מזה"

"יש לי רעיון… יפתור את כל הבעיות…"

"אבל מה, אחותי, מה… אני כבר מיואשת מהילד הזה…"

"אוי…אל תבכי… רק שתפי איתי פעולה… הוא יקבל את הטיפול המתאים מדודה מיטל…"

"אני איתך. סומכת עליך אחותי…"

 

כבר התחילה להיות קריר כשהשמש החלה לשקוע והדק היה מוצל. הם נכנסו פנימה לסלון שצופה אל הבריכה, נעטפו בחלוקים, אך נשארו עם בגדי הרחצה, או איך שאפשר לקרוא לזה.

מיטל נמרחה בעייפות על הספה ומירב לא רחוק ממנה.

 

הנער הופיע בפתח.

"נרגעת?"

"איזה נרגעתי, איזה … בא הביתה ומוצא את אמא שלי לבושה כמו זונה ומתמזמזת עם החברה השרמוטה שלה. אין לי מה לדבר איתך!"

"בוא הנה, ילד! אתה לא תקרא לאמא שלך ככה, מבין? גם לי אתה לא תקרא ככה. אני לא אמא שלך אבל שיהיה לך  כבוד למי שעבר משהו בחיים, כן? אנחנו לא החברים המאוננים שלך ולא החברות המחוצ'קנות  שלך"

"מה, מה את רוצה ממני… למה מי את? תראי איך את נראית…" דמעות של זעם זלגו על לחייו הסמוקות.

"בוא אלי עידני, בוא לאמא"

מבולבל ומוצף התישב לידה, חום גופם נוגע.

"עכשיו בקש ממנה סליחה או…"

"או מה? או מה? למה מה תעשי לי אחרי הפדיחה הזאת… זונה… ואני חשבתי… אני חשבתי שאתן חברות…שאנחנו כמו משפחה…מה תעשי לי?"

"אתה מבקש סליחה?"

"לא! אתן שתיכן צריכות לבקש ממני!"

"בקש!"

"תעשה מה שהיא אומרת!"

מיבב כמו גור כלבים "מה תעשו לי???"

 

"אני אזיין אותך."

"את תעשי מה?"

"מה ששמעת. אתה אמרת: "סליחה בתחת שלי!"" כשהיא מחקה אותו בטון מתיילד

"בת זונה… אני אני אני חשבתי שכמו משפחה…"

"עוד יש לך ללמוד מה זה כמו משפחה. יש הפתעות, ילד"

 

"תיפשי את הבן שלך. הוא עוד ילמד איך מתייחסים לאשה.לאמא"

מירב חבקה את כתפיו והצמידה אותו אליה. בחוזקה. "אל תתנגד…"

"אתן שתי כלבות דפוקות… תעזבו אותי!"

מירב תפסה מיד את רגליו "תירגע, ילד! אם תתנגד זה יכאב לך! אם תירגע לא רק שתלמד איך לדבר אל אמא שלך. אתה אפילו עשוי ליהנות…"

בזמן שהוא ניסה להתנגד ולהתפתל, שטוף דמעות תיסכול וזעם עצור, כמו שרק נער בגיל 16 יכול, היה פלג גופו העליון חבוק בכוח בזרועות אימו "שששש…. שקט ילד…." מלטפת את שערו הפרוע, קוצי מג'ל "ששש… תירגע ותלמד משהו חוצפן שלי… "

"בואנה, יש לך כח… אמא שלך לא זונה, אתה שומע? אמא שלך לא זונה אבל אתה מה זה בנזונה!"

וכשהיא אוחזת במכנסי הטריינינג באזור החגורה, החלה להפשיל בעקשנות מטה, כשידיו נשלחות ומושכות בכיוון הנגדי

"אל תילחם בי! אני זונה, שכחת? תעזוב!" ומשכה בכוח, חושפת איבר מכובד. לא עומד אבל גם במצבו היה ברור שלזה הקטן יש עתיד….

"באמת יש לנו כאן משהו בנזונה…" בחנה במבט חשקני את האיבר המיטלטל

 

"שים ראש עידני. שים ראש על השדיים של אמא…כן… רגוע… לא להילחם…"

"כן,עידני… תרגיש שדיים של אשה אמיתית! לא הילדות מהכיתה… עלוב שכמוך… לא מבין מה יש לו בבית…"

והשלימה את הפשלת המכנסיים כשהיא אוחזת באשכיו, וממש לא בעדינות…

עידן החל להירגע.גופו התרפה מעט. הבין שלא ישתחרר משם. מתנשם בכבדות החל להתמסר לסיטואציה שנכפתה עליו.

מיטל נעמדה זקופה בכל קומתה הקטנה בין רגליו. מפשקת את רגליו באמצעות רגליה. הוא הביט חסר אונים בגוף הבשל.המעוגל. בשדיים שניבטו דרך החלוק שנפתח בינתיים בסערת הפעילות. החוטיני עדיין עבר דרך רגליה ושפתיה התפוחות. רק פטמותיה היו מכוסות, קוים זוהרים מתווים את מתאר השדיים.

"תסתכל טוב. ככה נראית אשה, ילד!" מניחה את ידיה על מותניה כשהחלוק נושר לרצפה, מחליק לאיטו על קימוריה.

"זונה… זונה… " ייבב

מירב ממשיכה ללטף את ראשו- לפתע פסקה וסטרה ללחיו

"איי אמא!"

"תסתום!" כשהיא אוחזת בסנטרו

"כן… תסתום. ותסתכל. ראית פעם כוס? של אשה? מקרוב?" מפנה את פניו אל מרכז גופה של מיטל, מרחק פחות ממטר ממנו.

כשהתקרבה אליו באסרטיביות, רגליה משני צידיו, מבעד לבהלה שאחזה בו היה יכול להריח אותה. זה היה דומה קצת לריח שנשאר לו על האצבע, אחרי שמיזמז את מירי, בחצר, בלילה… אבל הרבה יותר חזק. הרבה יותר. עוטף אותו. עוצר את נשימתו.

בטנה המלאה היתה במרחק אפס מאפו. ופחות מזה. נלחצת אל פניו, משולשון הבד מול שפתיו. מנסה לשאוף פער את פיו – ואז הסיטה את המשולש ושפתיה דבקו לשלו לנשיקה ריחנית. כמו שלא הכיר. לא ידע.

"לקק את הכוס ילד! לקק לזונה את הכוס…" כשהיא נעה אליו וסביב פניו, לוחצת ומרפה, כדי שיוכל לנשום… "תוציא את הלשון החוצפנית שלך ותביא תועלת… כמעט… עוד…" כשהיא מביטה בפניה של חברתה הטובה, מביטה אליה למעלה "אל תעזבי אותו!" מתכופפת מעליו, מקרבת את שדיה אל פיה של מירב מעל ראשו, מגישה פטמה נרגשת ללקיקה.

"הו כן…"

ועצרה.

נסוגה לאחור בעמידה, מתנשאת מעל שניהם, האם השרועה ובנה אחוז בידיה, מביט במבט מושפל.

ובין רגליו זיין גברי זקור, קשה. מבוגר מבעליו בכמה שנים… "איזה מעדן יש לעידן… אולי אלקק את הסוכריה הזו אחר כך…"

"תסתובב! ואת אל תעזבי אותי. אמרתי לך שאני אזיין אותו."

"מה? אמא, בבקשה… תגידי לה… אמא?"

"כשקראת לנו זונות היית צריך להבין שזה לא  יישאר באוויר, עידני. עכשיו הגיע הזמן לשלם לזונות…" מחייכת אליו ואל מיטל

"תסתובב. תן לראות את הישבן הקטן שלך… זוז!"

בהיסוס החל להסתובב, ישבנו נחשף ומתרומם ופניו אל אימו

"קח, ילד, שים ראש…" מהדקת את פניו בין שדיה, חושפת פטמות, מסירה את "החלק העליון " של הביקיני הזעיר. "הנה הנה, תינוקי קח פטמה, תמצוץ…" הובילה פטמה מתקשה בין שתי אצבעות , מקרבת את ראשו, כאם שמתכוונת להיניק את בנה התינוק.

אבוד בין השדיים, בין אשה מול פניו ואחרת מתכוננת למתקפה על אחוריו, עטף את הפטמה בשפתיו והחל למצוץ. כן. כמו תינוק.

"הו זה טוב… לקק…" מהדקת אותו, פניו נמעכים לתוך השד הרך, הבשל. 

 

"איזה ישבן יש לילד… את מגדלת כאן משהו… בנזונה… תסלחי לי על הביטוי…"

חבטה בישבן טילטלה את גופו. זה היה חזק. "אייי! למה?"

עוד אחת. הוא חיבק את אימו בכוח, ראשו צמוד לחזה הנהדר.

"זה כואב אמא! תגידי לה!" 

"קח פטמה, מתוקי… זה יעזור לך להתגבר על מה שיבוא"

"מה יבוא מה? די די די" בקול בוכים

"מירבי, הציוד שלך במגירה ליד המיטה, אני זוכרת נכון?"

"המממ… כן.מימין"

 

לאחר 2 דקות היא חזרה.

הציוד הותאם לאירוע…

דילדו רתום לסטראפאון  מנתר בשיפולי בטנה וצנצנצת ג'ל נוזלי…

 "לא לא לא. מה כבר עשיתי זונות… יא בנות אלף…לא רוצה… סליחה סליחה!"

 

ליטוף על הישבן הרגיע קצת. הזיין היפה כבר מזמן איבד את יופיו והידלדל מטה בפחד חסר אונים.

"הנה…לא לבכות " וחופן מהג'ל הצמיגי נמרח על הישבן, נוזל ברצועה רירית בדרך. ואצבע חודרת בקלות, מחליקה לתוך הרקטום המהודק

"תרפה.תרפה את החור שלך, ילד!"

אצבע שניה מחטטת במחילה הרטובה

"איזה חמוד… רטוב כמו כוס של נערה…"

מנסה להתנער אבל אחוז היטב ומעוך אל שדיה של אימו.

מניעה אצבעות בתוכו, מיטל מתענגת על הרגע "מי זונה עכשיו, עידני? ספר לדודה מיטלי מי זונה?"

שלוש… פנימה והחוצה… "מי זונה? אתה זונה? אתה זונה קטנה שלי?"

"כן…כן…  אני זונה… איי…"

"ועכשיו דודה מיטלי תזיין את עידני הזונה? תתקע לו זיין בתחת? שהוא לא ישכח לעולם? שהוא ילמד איך מדברים לאמא? תגיד כן…" כשהדילדו מתחכך בעדינות בפתח המתכווץ

"כן…אני זונה…תזייני אותי ונגמור כבר…"

"אנחנו נגמור, חמוד אבל אני רוצה ליהנות מהתחת השרירי והטרי הזה… תחת בתול? נכון? אף חבר שלך לא ביקר שם?"

"לא לא…. רק את זונה מזדיינת מזיינת הכוסשל האמאשלך…"

זה היה האות למיטל. לא הייתה צריכה הרבה יותר מזה כדי לתקוע את הדילדו לתוכו

"אההה…."

"תרגיע…תרגיע!" כשהיא נחה בתוך הגוף הרועד

הושיטה יד וטילטלה את אשכיו, את הזיין

"הנה, הוא מבין יותר טוב ממך מה טוב… מתחיל שוב לעמוד המתוק הזה… "

והחוצה ופנימה.והחוצה.ופנימה לכל האורך…

"יופי, עידני, תן לי קונטרה, כמו מקצוען…"

בינתיים מירב החלה לנוע בחוסר נוחות, רוצה לשנות תנוחה

"זוז רגע… תעזוב את הפטמה…"

מתנוחת התמרחות על הספה עברה לישיבה, נוחה יותר.

"תראה איזה אוצר יש לך… מה יש לך מול הפנים? מי רוצה אותך? תעזור לאמא, ילד…"

עם כל הרגשות המעורבים, המותר והאסור, מירב היתה רטובה ומזיעה, סוערת…

"לקק את הכוס של אמא. תעשה לה טוב…תראה לה שאתה אוהב אותה…"

"אמא???"

אבל אמא היתה מעבר לגבול הזה…אמא היתה אשה לוהטת שזקוקה לסיפוק ואם שחייבת ללמד את הבן החוצפן שלה לקח.

בתנועה חדה הסיטה את המשולשון שלא ממש כיסה, מחלצת את שרוך הבד מבין שפתי הכוס- "לקק!" היא ציוותה "לקק!!!" דוחפת את ראשו אליה כשידיה סביב עורפו.

לכוד בידיה, דמעות חוסר אונים זולגות על פניו, מתערבבות ברטיבותה של מירב, ינק, ליקק, מצץ, פניו רטובות, כולו אפוף בכוס ובנוזליו לא הבחין אפילו שהזיין שלו עומד במלוא אונו. האפקט עובד. זה כבר מעבר למחשבה או הגיון. זה פשוט פועל.

"לקק את אמא… לא יהיו לך כאלה! אני יודעת…" מתנשמת "אני יודעת. אני כבר אכלתי את הכוס הזה…"

ואז חילצה ממנו את הזיין

"עכשיו נטפל בדבר היפה הזה שצמח לך כאן…"

החור הפעור, האדום, מתכווץ בביישנות רוטטת מולה. שלחה יד לאשכיו, בעדינות בלתי צפויה, והחליקה לאורך הזיין

"תמשיך…תמשיך לאכול את אמא…אל תפריע לדודה מיטלי…." כאילו מדברת לעצמה, רוכנת תחתיו אל הזיין, מטפטף נוזל סמיך לבנבן, נוזל הערמונית שנחלצה מבפנים, משתחררת …

מיטל לא היתה צריכה לעבוד קשה מדי. ההתנסות האינטנסיבית של הצעיר המוכשר והלחץ שהיה חייב להשתחרר גרמו למגע קליל לשחרר לפיה המנוסה זרם זרע חם ועשיר. כמו שנער בגיל 16 מפיק…

"זה היה מהיר! מהיר מדי, עידני…" כשהיא מלקק טיפה משפתיה, לאחר שבלעה בהנאה את רוב התוצרת שחלבה ממנו.

בינתיים מעל, מירב התקרבה לסיום, מהדקת את ראשו לתוכה ואת ירכיה המלאות סביב ראשו.

הוא כבר הביעו שעדיף לזרום, תרתי משמע, ולא לסבול… הזרם ששלח לגרונה של מיטל הרעיד את גופו השרירי ועצר את לשונו העייפה. "עוד קצת עוד קצת עוד עי-ד—ן!" ומירב גמרה ….

"ומי לא גמר? דודה מיטל…"

 

"בואי מירב, תראי לו איך אשה מבינה בגוף נשי. איך מלקקים כוס…"

נינוחה ורפויית איברים ניגשה מירב בחיוך לגמור את המלאכה, כורעת בין רגלי חברתה שהיטיבה כרית תחת ראשה וכרית שניה תחת אגנה, מגביהה את המנה האחרונה, את הקינוח המתוק….

עידן האומלל הצטנף, מביט מבולבל, מנסה לעכל את השעה האחרונה. פניו מרוחות-מריחות מאימו, אחוריו כואבים… זיין מדולדל…

שתי הנשים שמולו התעלמו ממנו שקועות זו בגופה של זו בקלות ליקוק ומציצה… "כן… מירבי.,. תגמרי אותי… כן…שם! בדיוק! הנה! הנה! גומרת גומרתגומרת….."

 

"הבנת עכשיו איך מתנהגים?"

"כן אמא.כן מיטל…. הבנתי… כמעט הכל…" וחיוך עייף של שותפות סוד מתהווה בזוית פיו…

 

Loading

6 מחשבות על “ילד חוצפן”

  1. וואוו..הזין עומד לי בטירוף מהחברה של האמא..תמשיך..
    עכשיו אני צריך מישהי לפרוק..מישהי רוצה?

    הגב
  2. אוהבת מאוד סיפורים על גילוי עריות תכתוב ביותר אגרסיבי שהבם עושה מעשים בכח באמא ועושה אותה שפחה בבית כולי רטובה מהמחשבה שיהיה עוד פרקים

    הגב
  3. ואווו תביא עוד פרקים מהסיפור, שהבן מביא חברים וחוגגים על אמא והדודה

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן