"עצור לי ליד הבית עם דלת החצר האפרה והגדולה", פנה ראיין לנהג המונית.
"בכיף נחת, ותודה על שירותך למעננו", ענה נהג המונית, שזיהה את סמל הנחתים על חולצתו הצבאית.
'אוף, נגמר הסבב שלי, בשבוע הבא, אטפל בבירוקרטיה ואשתחרר סופית, אני כבר בן עשרים וארבע, צריך להתחיל לחיות', חשב ראיין לעצמו, בעודו מושך מתוך המונית את תרמיל חפציו הכבד, הטיל אותו על כתפו ופסע לעבר שער החצר.
בהקשת הקוד נפתח השער וראיין נכנס לשביל הכניסה, השער נטרק מאחוריו, הוא התקרב לדלת הכניסה, מפתח הדלת בידו האחת והשנייה מחזיקה את התרמיל שעל כתפו, לפתע נשמע קולה של אמו הצועקת מתוך הדירה, "בן זונה, בוגד, אל תעז לחזור, ניפגש בבית המשפט, לך, לך , עוף מפה", הדלת נפתחה, אביו הופיע בפתח, שתי מזוודות בידיו.
הוא נעצר במקומו כשראה את ראיין, "ראיין, חזרת סוף סוף, אני מצטער, בן, אבל זה נגמר בין אימא שלך לביני, אני אודיע לך היכן אתגורר מעכשיו, אוהב אותך", חיבק אותו קצרות, פנה לעבר החניה ולאחר דקה נשמע קול מנוע מכוניתו מתרחק.
ראיין נשם מספר נשימות עמוקות, דחף את הדלת, נכנס וטרק אותה אחריו.
קול הבכי של אמו משך אותו לעבר הסלון, אמו שכבה על הספה הגדולה, פניה חפונים בכפות ידיה והיא מיבבת.
ראיין מיהר לעברה, התיישב על הספה, הרים את גופה וחיבק אותה, מצמיד את פניה לחזהו.
"היא הרימה את עיניה הרטובות, "ראיין, מתוק שלי, אתה פה", היא מלמלה מיבבת.
"אני פה, אני פה ולא הולך לשום מקום", לחש לאוזנה, הידק את חיבוקו ונשק ללחיה.
לאט נרגעה, השתתקה ונרדמה בזרועותיו המחבקות, ראיין הניח בעדינות את גופה על הספה, כיסה אותה בשמיכה ועלה לחדרו, נושא עימו את תרמילו.
*****
קרני השמש שחדרו מבעד לחלון וקול שקשוק כלים מהמטבח, העירו את מייגן, הישנה על ספת הסלון.
ברגע הראשון הייתה מעט מבולבלת ואז נזכרה, 'ראיין שלי חזר אתמול ', מיהרה להתרומם וחשה למטבח, ראיין עמד ליד הכיריים, מכין ארוחת בוקר, היא לא התאפקה, זינקה לעברו, ידיה נכרכו סביב צווארו ושפתיה נשקו את לחייו עיניו וכל חלקת עור אחרת, "חיים שלי, אתה סוף סוף בבית, כל כך התגעגעתי, חסרת לי כל כך".
ידיו של ראיין נענו לחיבוקה, חיבקו את מתניה ושפתיו נשקו ללחיה, "אני בבית, ואני נשאר",
"נשאר?, לא ממשיך?".
"לא, לא ממשיך, הספיק לי, לא חותם יותר", לחש לתוך אוזנה.
"תודה ראיין", לחשה לתוך חזהו.
"שבי לאכול".
בעת הארוחה, כשהיא דומעת, סיפרה מייגן לראיין, את מאורעות היום הקודם, כיצד התוודה אביו בפניה וסיפר לה שהתאהב במזכירתו הצעירה, שברצונו להתגרש ולהינשא לה, אחר כך ארז שתי מזוודות ועזב, כשהיא קוראת אחריו בזעם, "מה, אני לא אישה טובה?, אני לא יפה מספיק?".
ראיין קירב את כיסאו אליה, חיבק אותה באהבה, מנשק, ומרגיע אותה, "את האימא הכי יפה בעולם, את גם חתיכה עולמית".
****
השבועיים הבאים עברו על שניהם באווירה עצובה, ראיין טיפל בשחרורו מהשירות, יצא מידי פעם, לפגוש את חבריו, אך השתדל לחזור לקראת ערב, כדי להיות עם אמו.
כשהיה חוזר היו יושבים שניהם לארוחת ערב, שבדרך כלל עברה בשתיקה, או ביבבות שקטות של אמו ואחריה נחו בסלון, צופים בטלוויזיה, עד שעלו לחדריהם לישון.
כל ניסיונותיו לרומם את רוחה, לנסות להציע לה לצאת עימו לבילוי במסעדה או להציע להיפגש עם חברותיה, נתקלו בסירובה.
*****
באחד הבקרים, קיבל ראיין שיחת טלפון, שעליה ענה במילים קצרות, בסיומה, עלה לחדרו בשתיקה ובפנים רציניות.
מייגן המודאגת, המתינה שירד חזרה, היססה כשעה ואז, לא התאפקה, עלתה לחדרו והקישה על הדלת הסגורה, "ראיין, אני יכולה להיכנס?".
"היכנסי", נענתה.
ראיין שכב במיטה על בו, ידיו שלובות מאחורי ראשו ופניו מהורהרות ורציניות.
מייגן ניצבה מול מיטתו ממתינה למוצא פיו.
"פנו אלי ממפקדת המרינס, בבקשה לחזור לשירות, לחתום לצאת לסבב נוסף".
הצבע בפניה של מייגן אזל, רגליה רטטו, היא ניסתה לדבר אך לא יצאו מילים מגרונה, לאחר דקה ארוכה, היא צעדה שני צעדים ברגלים רועדות, נפלה על מיטתו של ראיין, מחבקת אותו בכוח, טומנת את ראשה בחזהו וזועקת, "לא, לא, אני לא מסכימה, אני לא… אני לא.., בבקשה ראיין, בבקשה ראיין, לא".
ראיין חיבק אותה ביד אחת, בשנייה אחז בסנטרה, הרים את פניה אליו, "בתנאי", אמר.
"בכל תנאי, מה שתגיד אעשה, רק אל תלך שוב, בבקשה".
"אני רוצה את אימא שלי בחזרה, את אמי היפה, העליזה, האוהבת, ששמה מוסיקה במערכת שבסלון, ורוקדת לעצמה, אני מתגעגע אליה ואם היא לא חוזרת, אני חותם לסבב נוסף".
מייגן הביטה בו, מבינה, "אני מבינה, אני מצטערת, סלח לי, לא עוד פנים חמוצות, די להתאבל, אני אעשה את כל מה שביקשת ואפילו יותר, אתה תהיה מרוצה ממני, אני מבטיחה".
******
בבוקר שלמחרת, התעוררה מייגן מוקדם מהרגיל, התקלחה בזריזות ולבשה על גופה חליפת מכנסיים קצרה וצבעונית, פנתה אל המטבח והחלה בהכנת ארוחת בוקר לשניהם.
כשסיימה, עלתה לחדרו ונקשה בעדינות על הדלת, "ראיין, ארוחת הבוקר מוכנה", אמרה בשקט, אך לא שמעה כל מענה
בשקט, היא פתחה את הדלת ונכנסה לחדרו, קרני השמש כבר האירו את החלל, עיניה פנו לעבר מיטתו והיא נעצרה, נדהמת.
ראיין שכב על גבו, עירום, גופו הקרין גבריות מרשימה, במרכז גופו בלטה זקפת הבוקר שלו, חזהו עלה וירד עם נשימותיו, דקות ארוכות היא ניצבה ללא תנועה, מרותקת למראה שמולה, 'אימאל'ה, איזה גבר גדל מול עיני', הרהרה לעצמה, ידה ירדה לעבר חלציה, עטפה את ערוותה ולחצה עליה, כאילו מנסה לעצור את הלחלוחית שנוצרה שם.
'עופי החוצה!', גערה בעצמה, הסתובבה וחמקה בשקט מהחדר.
שניות, אחרי שהדלת נסגרה, פקח ראיין את עיניו, 'מה היה פה כרגע?', הרהר לעצמו, 'דמיינתי את מה שראיתי?, אימא שלי הביטה בי, כשידה בין ירכיה?'.
ריח החביתות העיר את רעבונו, הוא התרומם, עטה על גופו תחתוני בוקסר יצא מחדרו ונכנס לחדר האמבטיה שבמסדרון.
'הוא התעורר, אני צריכה לשכוח את מה שראיתי והרגשתי, זה ראיין, הבן שלי', אמרה לעצמה, כשהיא נשענת על הכיור, מנסה להתאושש.
לאחר כרבע שעה, נשמע קולו של ראיין מאחוריה, "בוקר טוב, מה הרעש הזה?".
"היא הסתובבה אליו, פסעה לעברו, חיבקה את גבו ונשקה ללחיו, "בוקר טוב, חיים שלי, שב, האוכל מיד מוכן".
בעת הארוחה הם החליפו מבטים מחויכים, ליבה גאה מאהבה אליו, כשסיים, היא אספה את הכלים, הכינה שתי כוסות קפה והתיישבה לידו, עיניה נעוצות בעיניו ומבטה מביע שאלה.
"מה?", שאל ראיין.
"אל תמתח אותי בבקשה, מה החלטת?, מה ענית לצבא?".
"לא היה לי על מה לענות, כי ממילא לא ביקשו ממני כלום".
מייגן הביטה בו בעיניים עגולות, "ממה?, לא קיבלת טלפון ממפקדת חיל הנחתים?".
"לא, טילפנו אלי לאשר הזמנת מקום לזוג, להיום בערב".
מייגן הרגישה שאבן הונחה על חזה, עוצרת את נשימותיה, 'אלוהים, אני מקנאה!', חשבה בליבה, התרוממה מכיסאה ועמדה, נשענת על משטח השיש, "א.. אתה יוצא עם מישהי, לבילוי במסעדה, הערב?".
ראיין שלח את ידו, משך אותה קרוב אליו, כשידו מחבקת את מותניה, "את ואני יוצאים לבילוי משותף".
"שנינו?, למה?, אין לך בחורות בגילך להזמין לבילוי?".
"יש והרבה, אבל אני רוצה איתך, אני רוצה לחגוג את חזרתה של אמי לחיים, את יום ההולדת המשותף שלנו, בערב רומנטי משותף".
"אוי נכון, אני מצטערת, שכחתי שבעוד יומיים שנינו חוגגים יום הולדת, אבל… אבל… ראיין אני מבוגרת ממך בשבע עשרה שנים, אני אימא שלך, בילוי משותף רומנטי?, זה יראה מוזר לאנשים שיצפו בנו".
"הבטחת לציית לכל בקשה שלי, נכון?".
"נכון, אבל רק בגלל שאתה שיקרת לי, לא ביקשו ממך לחזור".
"אז את חוזרת בך מהבטחתך?, לא רוצה לצאת עימי?".
מייגן עמדה לצד כיסאו, ידו מחבקת את מותניה, בדמיונה חזרה למראה גופו העירום, עם הזקפה המרשימה, לחלוחית החלה להיווצר במפגש ירכיה, עניו הביטו בה, מצפות לתשובתה.
"חיים שלי, אני אשמח לבלות עימך ערב רומנטי, כבר שנים שלא יצאתי לבילוי זוגי ואני לא יכולה לאחל לעצמי בן זוג מוצלח יותר", היא חיבקה את ראשו ונשקה לשערותיו, מודעת למגע שדיה המלאים, שנמעכו על ראשו, אותו חיבקה בכוח.
"סיכמנו, נצא בשבע וחצי, ההזמנה היא לשעה שמונה", סיכם ראיין, חש אי נוחות מהתנועה שהתעוררה במכנסיו.
בשבע ושלושים המתין ראיין לאמו, למרגלות מדרגות הקומה השנייה, שריקת התפעלות נפלטה משפתיו, כשהיא הופיעה, יורדת לאט במדרגות, 'וואו, שכחתי עד כמה היא יפה', חשב לעצמו, "את נראית נהדר, אימא", החמיא לה.
"תודה יקירי, לבשתי בגדים שנהגתי ללבוש לפני שנים, כשהייתי צעירה יותר, כדי שפער הגילים שבנינו לא יבלוט. ואתה ממש חתיך, אבל אולי תקרא לי מייגן בנוכחות זרים?, כדי ששנינו נרגיש יותר בנוח?".
"אני מסכים אימ… אה.. מייגן", ענה בחיוך.
היא התקרבה אליו, "בוא גבר מהמם שלי, בוא נצא לבלות", שילבה את ידה בזרועו, מצמידה את זרועו לשדה, מודעת לריגוש שנגרם לה.
בחניית הבית, הושיט ראיין את ידו, פתח עבורה את דל הרכב וטרק אותה לאחר שנכנסה, פסע הקיף את הרכב והתיישב.
מייגן חיבקה שוב את זרועו, הרימה את ראשה לעברו, "אתה מרוצה ממצב הרוח שלי?, מרגיש שחזרתי לעצמי?, כפי שהבטחתי, לא מתחרט על ההצעה, לצאת עימי לדייט?".
ראיין הביט בעיניה המביטות בעיניו, הרכין את ראשו ונשק בעדינות את שפתיה, "אולי תתמקדי בליהנות הערב?".
מייגן הביטה בעיניו, ידה הפנויה אחזה בראשו, משכה אותו אליה, נשקה לשפתיו בעדינות, גם היא והניחה את ראשה על כתפו.
*****
כשהגיעו למגרש החניה החשוך, מייגן שמעה צלילי מוסיקה לריקודים, "זו איננה מסעדה, ראיין, נכון?", שאלה.
"זו אכן מסעדה, המשלבת ריקודים, אני יודע שאת אוהבת לרקוד, לא מרוצה?".
" אני אכן אוהבת לרקוד, יופי של בחירה, ראיין".
הם התיישבו בשולחן שנשמר עבורם, קיבלו את התפריט והתעמקו בו, קצת נבוכים, מההרגשה הרומנטית שהמקום השרה עליהם.
בעודם ממתינים לאוכל שהזמינו, ראיין קם מכיסאו, עמד מולה והושיט את ידו בהזמנה, מייגן היססה לרגע ואז התרוממה, התקרבה אליו, הניחה את ידה השמאלית על כתפו ואת כף ידה הימנית בכף ידו השמאלית.
ראיין, בהיסוס מה, כרך את ידו הימנית סביבה, בחיבוק.
הם נעו לצלילי המוסיקה השקטה, מייגן הייתה מתוחה בתחילה אך לאט, לאט השתחררה וקירבה את גופה לגופו, חום גופותיהם הצמודים כמעט, עוררו את חושיו של ראיין, זקפה החלה נוצרת במכנסיו, הוא ניסה להרחיק את גופו מגופה של אמו, אך היא לא הניחה לו להתרחק ונשארה צמודה לגופו.
"מה את עושה?", לחש ראיין.
"רוקדת כפי שאני אוהבת, עם בן זוג, שאני מאוד, מאוד אוהבת".
לאחר מספר דקות הודיעה התזמורת על הפסקה קצרה והם שבו למקומם, כשהם יושבים משני צידי השולחן.
"קרב את הכיסא שלך אלי, אל תשב רחוק כל כך", ביקשה מייגן.
ראיין ציית, הניח את כיסאו בצמוד לכיסאה וחיבק את כתפיה, מצמיד אותה לגופו, הרכין את ראשו ונשק בעדינות לשפתיה.
מייגן הניחה את ראשה על כתפו ושילבה את אצבעות ידה באצבעותיו, "ראיין יקירי, מה קורה לנו, מה עובר עלינו?, מה אנחנו עושים?".
"אינני יודע", ענה בשקט, "אבל מה שקורה נפלא בעיני, אני אוהב את מה שקורה".
******
הלהקה חזרה, אך הם נשארו לשבת, שותקים ומחובקים, לאחר מספר דקות, התרוממה לפתע מייגן, הביטה בראיין, "אם אתה לא מזמין אותי, אז אני אזמין אותך, אני רוצה לרקוד עימך שוב".
ראיין הסמיק, לא שכח את הזקפה שקיבל, במהלך הריקוד שלהם וחשש שהתופעה תחזור, אבל אמו התנהגה, כאילו לא קרה דבר חריג, הוא קם ממקומו, אחז בידה המושטת, וצעד עימה לרחבה.
כשהגיעו לרחבת הריקודים, הוא עטף אותה בשתי ידיו, משך אותה קרוב לגופו, אמו חיבקה את עורפו בשתי ידיה וקירבה אותו עוד יותר, כל כך קרוב, שזקפתו דקרה את בטנה ושדיה נמעכו על חזהו.
הם נעו על הרחבה, צמודים כזוג נאהבים, צמודים מספיק כדי ללכוד מבטים של זוגות אחרים, הרואים לעיניהם, אישה חטובה ויפה, עם גבר צעיר חסון, המחבקים זה את זו, באופן המעיד על קירבה רומנטית ביניהם.
'שיביטו', חשבה מייגן, 'כל עוד אינם יודעים שאנחנו אימא ובן, לא אכפת לי', הניחה את ראשה בשקע צווארו, "זה נעים לי, אני ממש נהנית", לחשה לתוך אוזנו.
"ממה את נהנית?", שאל.
"להיות חבוקה כך בזרועותיך, אני מרגישה שאני חיה, הרבה יותר מכפי שהרגשתי, בכל שנות נישואי ואני חשה את גופי ריגוש בכל הגוף, לא רוצה שיירגע".
הם רקדו כך מספר ריקודים שקטים, לפתע כופפה מייגן את ראשה לאחור והביטה בעיניו של ראיין, בנה, נשענה לעברו, הרימה את ראשה, שפתיה נפסקו, ידה משכה את ראשו לעברה ושפתיה לכדו את שפתיו לנשיקה.
זו לא הייתה נשיקה רגילה של אם לבנה, זו הייתה נשיקה מלאת תשוקה, נשיקה שבין זוג מאוהב, ראיין הרגיש את לשונה חודרת לתוך פיו, נפגשת עם לשונו, לשונותיהם השתלבו, הנשיקה נמשכה ונמשכה, מייגן חיבקה את עורפו בכוח, ידיו של ראיין ליטפו את גבה, ירדו אל ישבנה, הוא ליטף את כדורי עכוזה ברכות, שיכור מקרבתה, אצבעותיו חפנו את כדורי עכוזה והצמידו אותם לזקפתו.
כשהסתיים הריקוד, מייגן הביטה בו לרגע שקט וארוך, מבטה היה מבט מהורהר, מבט שנראה כאילו נולד מתוך קונפליקט פנימי, באותו רגע, ראיין פחד שהרגע הקסום שביניהם, מסתיים.
הוא היה בטוח שהוא חצה את הגבול ויחסיו עם אמו הושחתו לתמיד.
אבל אז חייכה אליו מייגן, היה זה חיוך של השלמה, חיוך של קבלת החלטה, זה היה חיוך מלא אהבה, החיוך שרק אישה אוהבת, יכולה להעניק לאהובה, "בוא נחזור הביתה, חיים שלי", אמרה ונשקה ללחיו.
ראיין שילם את החשבון והם עשו את דרכם החוצה, צועדים חבוקים לעבר מכוניתם.
בתוך הרכב היא החליקה על המושב, נצמדה אליו, הדביקה את שפתיה לשפתיו, בנשיקה מלאת תשוקה, "אל תגיד כלום, רק תכרוך את זרועך סביבי ותנהג", אמרה. הושיטה ידה, אחזה בידו הימנית, משכה אותה סביבה והניחה את ראשה על כתפו..
הם נשארו בתנוחה זו כל הדרך לביתם, כשנכנסו לבסוף לבית וסגרו את דלת הכניסה מאחוריהם, הם נפלו שוב, זו לזרועות זה והתנשקו.
מייגן הרחיקה אותו מעט, "אני הולכת להחליף בגדים", אמרה, "שים מוזיקה רומנטית וחכה לי בסלון".
ראיין הפעיל את נגן המוסיקה, הסיר את מעילו, שחרר את עניבתו וצעד על הרצפה בעצבנות.
"סגור את הווילונות", שמע את אמו מחדר השינה.
ראיין מילא את בקשתה, ממתין ואז הגיעה אמו, לבושה בחלוק משי קצר, שבקושי כיסה את ישבנה, קשור מלפנים, באופן שחשף את העובדה שאינה לובשת חזייה.
היא הקרבה, נעמדה מולו, "אני רוצה לרקוד איתך עוד ריקוד", אמרה מתקרבת אליו, "אבל ראשית, תן לי להסיר ממך את העניבה".
היא שחררה את עניבתו, החליקה אותה מעל ראשו והשליכה אותה הצידה, אצבעותיה טיפלו בכפתורי חולצתו, פרמו את כולם, הותירו את חולצתו פתוחה ואת חזהו חשוף לידיה, שהעבירו עליו ליטוף אוהב.
חבוקים הם נעו באיטיות, צמודים לחי אל לחי וגוף לגוף, ראיין כבר לא ניסה להסתיר את גבריותו המתעוררת, הוא הושיט את ידיו למטה, חפן ועיסה את ישבנה של אמו, הרים מעט את בד החלוק, ידיו המלטפות מצאו את עכוזה עירום, ללא תחתונים, הוא משך אליו את ישבנה, מצמיד את ערוותה לזקפתו, אצבעו טיילה לאורך חריץ עכוזה, מייגן הניחה את ידיה על חזהו, דחפה אותו מעט לאחור, "לאט אהוב שלי" לחשה, "זו תהיה הפעם הראשונה והיחידה, בוא נעשה אותה מושלמת", התרוממה ונישקה אותו קלות על שפתיו, כשידיו עדיין חופנות את ישבנה, מעשות את כדוריה ואצבעו ממששת את נקב ישבנה.
היא החליקה את חולצתו מזרועותיו, הפילה אותה על הרצפה, העבירה את אצבעותיה קלות על חזהו, מקדישה זמן ללטף ולצבוט את פטמותיו.
ראיין הרגיש את התרגשותו הולכת וגוברת, הוא הניע את ידיו לאט מעלה, לעבר שדיה, היא חסמה אותן, חייכה אליו, "עדיין לא, תורי קודם", כרעה על ברכיה למולו, באטיות היא התירה את חגורתו ושחררה את רוכסן מכנסיו, דחפה מטה את מכנסיו ותחתוניו, "תרים", ביקשה והוא הרים את רגליו, אחת אחרי השנייה, היא חלצה את נעליו, אצבעותיה אחזו במכנסיו ופרטי הלבוש האחרונים שלו, נותרו על הרצפה.
מייגן בהתה בזין הקשה שלו, מתוח ומאיים מול עיניה, הרימה את מבטה אל בנה, חייכה, "גדלת קצת מאז הפעם האחרונה שרחצתי אותך".
ראיין בהה בה, לא מניע אבר, יודע למה הוא מייחל שיקרה הלאה, אך פוחד לעשות דבר, שמא הקסם יישבר.
אבל הכישוף לא נשבר, כעבור רגע הוא צפה באמו, מושיטה יד ולוקחת את גבריותו בידיה.
מייגן טיפלה בזין שלו, כאילו זה חפץ שסוגדים לו, היא ליטפה אותו באיטיות ביד אחת, תוך שהיא מעסה קלות את כדוריו, בידה השנייה ואז, קרבה את ראשה ונישקה את כרבולתו ולשונה ליקקה טיפה שנפלטה מקצהו.
היא המשיכה לאיטה, רוחצת את קצהו בלשונה, מלקקת באהבה, מעלה ומטה, מכל צד של הזין שלו, לבסוף, פערה את שפתיה וכשהיא אוחזת בבסיס הזין בשתי ידיה, החליקה את פיה על אורכו הנוקשה, בולעת אותו לתוכה, מניעה את ראשה קדימה ואחורה.
לא נדרש הרבה זמן, בתוך דקות הרגישה מייגן את גופו של ראיין נמתח, "אאווחח, אימא, אני.., אני.. " ואז הוא מילא את פיה בזרעו, נאנק בהנאה, כשאמו לא מרפה, ממשיכה בתנועתה, בולעת את שפיכתו, לא מותירה טיפה.
מרוצה מפעולתה, היא התרוממה, כרכה את זרועותיה סביב מותניו של בנה, הרימה את ראשה, עיניהם נפגשו תחילה, ואז נצמדו שפתיהם ולשונותיהם נכרכו אחת בשניה.
החיבוק והנשיקה שלהם נמשכו נצח ובעודם מתלטפים, חשו את גבריותו של ראיין חוזרת לחיים.
"אהממם", מלמלה מייגן, הרחיקה את עצמה ממנו מעט וחייכה, "לא לקח לך הרבה זמן להתאושש, הא?".
"זה קל, עם אישה כמוך", ענה, לאט הוא הוריד את ידו לעבר פתח חלוק המשי שלבשה, הכניס את ידו לתוכו, מייגן התנשמה, עיניה נעצמו בהנאה, כשאצבעותיו חפנו את שדה וצבטו את פטמתה, הוא המשיך, הגיע לחגורת החלוק, אצבעותיו התעכבו על הקשר, עיניו סקרו את שדיה, עולים ויורדים עם נשימותיה המואצות, היא פקחה את עיניה והביטה בו, כשהוא מתיר את הקשר, משחרר את החגורה ומאפשר לגלימה להיפתח לחלוטין.
ראיין הרים את עיניו לאט, פגש שוב את מבטה, הבחין שהיא רועדת מעט, הושיט את ידיו ודחף את הגלימה מעל כתפיה, החלוק צנח לרצפה.
הם ניצבו במרכז הסלון, אם ובנה, עירומים, ראיין חש את ליבו הולם בחזהו, הוא יכול היה להבחין שגם אמו רעדה. הוא הוריד מבטו אל שדיה, בעיניו, הם היו השדיים היפים בעולם, הם היו ממוצעים בגודלם, עדיין זקופים, אצבעותיו ליטפו את פטמתה הוורודה והזקורה, הרכין ראשו ונשק לה, אצבעותיו חפנו את שדיה, כשהוא מעסה אותם, מלטף אותם בתשוקה.
רעד עבר בגופה, נשימתה נעצרה, הוא שחרר את שדיה, הושיט את זרועותיו סביבה ומשך אותה חזק, מצמיד את גופה העירום לגופו.
ראיין ליטף את שערה בעדינות, "את בסדר, אימא?", שאל, "את רוצה להפסיק? "
היא הביטה בו, דמעות קטנות זולגות מצידי עיניה, "אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה, מעולם לא עלתה בדעתי מחשבה רומנטית, בטח לא מינית, בקשר אלייך, אני מרגישה כאילו אני מתהפכת בתוך רעידת אדמה ולא, אני לא רוצה להפסיק, מעולם לא הייתי מרוגשת כל כך", הביטה בעיניו, "לא, לא, אני גם לא יכולה להפסיק את הטירוף הזה", היא הצמידה את שפתיה לשלו, לשונה רוקדת עם לשונו במחול התשוקה.
ראיין נסוג לאחור, משחרר את שפתיו משפתיה, "בואי, נלך למיטה".
מייגן הנהנה בראשה, "כן יקירי, הגיע הזמן, שילבה את אצבעותיה באצבעותיו ונענתה להובלתו, צועדת אחריו לחדר השינה, עיניה נטועות באחוריו המוצקים.
כשהגיעו לחדר השינה, נשכבה מייגן על גבה במרכז המיטה והושיטה את זרועותיה בהזמנה.
ראיין טיפס על המיטה, מיצב את גופו בין ירכיה הפסוקות, עיניו סרקו את גופה המונח לפניו, מעיניה הנוצצות, מלאות האהבה אליו, שפתיה האוהבות כל כך לנשק את שפתיו, ירד עם עיניו לעבר שדיה המלאים, לפטמותיה הזקורות מתשוקה, דרומה לבטנה החלקה, לערוותה המכוסה שיער מטופח.
מייגן הבחינה במבטו המתמקד בערוותה, ירכיה נפסקו עוד יותר, מציגה בפניו את פתח מקדשה הנוצץ מרטיבות, "קח אותי אהוב שלי, אני שלך, חיים שלי", לחשה מרוגשת, כפי שלא הייתה מעולם.
ראיין רכן לעברה, הניח את ראשו בין שדיה, ידו חפנה את שדה הימני, עיסתה אותו, צבטה בעדינות את הפטמה הרגישה וינק אותה לפיו, מעביר את לשונו סביב ולועס אותה.
הוא שמע אותה נאנקת, ידיה עטפו את ראשו, הצמידו אותו חזק לשדיה, "אווח, כן, מותק, תמשיך, זה מרגיש כל כך טוב".
היא התפתלה מתחתיו, כשהעביר את פיו לשדה השמאלי, כרכה את רגליה סביבו, מהדקת את גופו לגופה.
ראיין נטש את שדיה והחל במסעו דרומה, לכיוון ערוותה, בדרכו ליקק ונשק את טבורה השקוע ואז טמן את פניו בין רגליה, נושם לתוכו את ריח ערוותה המצפה.
כשידיו חופנות את לחיי עכוזה, הוא הרים את אגנה, קירב את שפתיה התחתונות לשפתיו, טבל את לשונו בנרתיקה המטפטף, המשיך וליקק את חריץ אחוריה, בין נקב ישבנה לפתח מערתה, לשונו פגשה את כפתור האהבה שלה, העביר עליו את אצבעו, מצץ אותו והיכה בו בלשונו..
"ווואאוו, כככן, אהוב שלי, ככן", גנחה אמו, מחזיקה בראשו מונעת ממנו לשנות את מיקום שפתיו ולשונו, תוך שהיא דוחפת את ערוותה לפיו, "אתה נהדר, ראיין שלי, תגרום לאימא לגמור עם הפה שלך, מותק, תגרום לאימא לגמור, ב..ב..ק..ש..ה….אני כל כך, כל כך!!".
ראיין נענע ברצון לתחינתה, הוא המשיך לטפל בכפתור תשוקתה, בזמן שהיא פלטה ממעמקי גרונה, אנחות תשוקה, " ככן, מותק! ככן, הנה, אני גומרת!, אני ג..ו..מ..ר..ת!!", היא זעקה, נאחזה בשערו והידקה את ירכיה סביב ראשו, כשאורגזמה התפוצצה במוחה, משתלטת על גופה, חשה בגופה מתכווץ כשגל ועוד גל של עונג, שוטף אותה, לוקח אותה לגבהים, שלא האמינה שקיימים, מפתח ערוותה נובעים נוזלי אביונה, כשראיין לוכד אותם בלשונו.
~~~~~~~~
לאט לאט נרגעה מייגן, שחררה את אחיזתה בראיין, הוא התרומם מבין רגליה, נשכב לצידה על צדו, השעין את ראשו על מרפקו והתבונן בה מתנשמת, מתאוששת.
היא שכבה גם כן על צדה, פניה אליו, מביטה בעיניו, "איפה למדת לעשות את זה?", שאלה, מחייכת, מסופקת, "לא משנה", תיקנה את עצמה במהירות, "אני לא באמת רוצה לדעת, אבל אתה עושה את זה כל כך טוב".
היא זחלה, נצמדה אליו, דחפה אותו לשכב על גבו, חיבקה עם ידה ורגלה את חזהו התרוממה והניחה את חלק גופה העליון על חזהו, הניחה את ראשה בשקע כתפו ועצמה את עיניה.
~~~~~~~~~~
בוקר, מייגן פקחה את עיניה, מתעוררת משנתה, אירועי הלילה הקודם חולפים במוחה, חשה בידו של ראיין המחבקת אותה מאחור ואת זקפת הבוקר שלו, לוחצת על לחיי עכוזה.
היא אחזה בכף ידו והצמידה אתה לשדה, דחפה את אגנה לעברו, מדביקה את הזין שלו לחריץ אחוריה.
"בור טוב גם לך", שמעה את קולו של ראיין לוחש באוזנה.
"אני אוהבת אותך", לחשה בחזרה, מועכת את שדה בעזרת כף ידו.
"אמרת שזו הפעם הראשונה והאחרונה", לחש ראיין והיא הבחינה בחיוך שבקולו.
"לאישה מותר לשנות את דעתה, בעיקר, אם היא אמך", ענתה בחיוך גם היא, היא הרימה את ידו בעדינות, הסתובבה לעברו, בידה חיבקה את הזין שלו, "אנחנו עדיין לא סיימנו", אמרה וזכתה לתגמול, כאיברו הזדקף במהירות, מייגן רכנה, ונישקה אותו ברוך על כרבולתו.
עיניהם נפגשו, היא התרוממה, התיישבה על ירכיו, ידה לא מרפה מהזין המתוח, הרימה את עצמה לאט והציבה את הזין שלו בשערי מערתה, היא הורידה את עצמה לאט, הרגישה שגבריותו ממלאת אותה, היא הכניס את כולו לתוכה, היא ישבה לא תנועה, עיניהם נפגשו, היא הרימה את ידיה, חפנה את שדיה, הרימה אותם לפיה, וליקקה את פטמותיה.
ראיין שכב דומם, צופה באמו המגרה את עצמה, כשהיא יושבת על חזהו, הזין שלו נעוץ בתוכה.
מייגן החלה לנוע, מתרוממת מעט, הזין נשלף מתוכה ואז היא הייתה צונחת וקוברת אותו שוב בתוכה.
היא שלחה ידיה, לקחה את ידיו והביאה אותן לחפון את שדיה, בזמן שידיה החליקו על בטנה עד שהגיעו לכפתור האהבה שלה..
מייגן עלתה וירדה על הזין של ראיין, כשהיא מגרה באצבעה את הדגדגן שלה, בזמן שבנה המשיך למעוך את שדיה ולצבוט את פטמותיהן, עד מהרה המתח המיני התקרב לנקודת הרתיחה והם החלו לדחוף את גופם בצורה אגרסיבית יותר.
מייגן הניחה את ידיה משני צידי ראשו של בנה, נעה קדימה ואחורה, מניחה לשערה החום החולי לכסות את פניו, ראיין הגיב בדחיפת הזין שלו כלפי מעלה לפגוש אותה. שניהם נאנחו עכשיו בקול רם כשהם חשים בפורקנם המשותף המציף את שניהם בעוצמה, הם לא הסיטו את עיניהם זה מזה עד שזה נגמר.
מייגן נשכבה בגופה על גופו, כשגבריותו עדיין בתוכה, בלשונה ליקקה את אוזנו, "זה היה נפלא כל כך, ראיין, אני אוהבת אותך ויום הולדת שמח לשנינו" לחשה.
"יום ההולדת הכי טוב שהיה לי, לעולם לא יהיה לי יום הולדת נפלא מזה", אמר ראיין כשידיו חופנות ומועכות את כדורי עכוזה, בעדינות, "גם אני אוהב אותך ומעכשיו נחגוג גם את היום הזה, היום שבו אהבנו בפעם הראשונה, אך לא האחרונה, מסכימה איתי?".
"אני מרגישה כאילו אתה הגבר הראשון שלי, כאילו ביתקת את הבתולים שלי היום והכרזת לעולם כולו, שאני שלך".
"ואת מסכימה להיות שלי?".
"מסכימה, מסכימה ומאושרת עד הגג", רכנה, הצמידה את שפתיה לשפתיו, "אני אוהבת אותך, ראיין שלי", לחשה, בעודה שרועה עליו, שדיה נמעכים על חזהו ואברו, החצי קשוי, עדיין נעוץ בתוכה.
סוף
חלוםםם כמה גמרתי מזה
מגרה בטירוף. חלום חיי שלא התגשם
תכתוב לעיתים קרובות יותר
את/ה בן או בת ?
מכיר את הסיפור הזה מאתר אחר
זה לא מקורי שלך !
מעולה!!
מדהים
תודה סוף סוף סיפור מלא תשוקה וללא קללות היה חסר לי שוב תודה
אהבתי מאוד תמשיך לכתוב, חלום שהיה לי על אמא של חבר שהיה לי אמא יפיפיה אבל אנחנו חיים בעולם יבש שסיפורים כאלה נשארים סיפורים הסיפור מדהים ועדין בצורה מטריפה