שגיא
זהו היום הראשון לטירונות בבא"ח 12 של גולני.
עוד כמה שעות יגיעו הטירונים החדשים של מחזור מרץ 18.
אורי הרס"פ לא הפסיק לשגע אותנו לדאוג שהבא"ח כולו מתוקתק ומצוחצח לקראת קבלת הטירונים.
בדקנו בלי להגזים אולי 20 פעם שהכול עומד.
והכל עמד. חוץ מהזין שלי שהיה רדום כבר תקופה ארוכה.
משהו בשילוב של קור, אוכל גרוע והמרחק מהחברה עשו את שלהם.
אחת לשבוע הייתי מוצא את עצמי משפשף על פורנו אבל לא מעבר.
השירות הצבאי לא נתן לי שום סיבה שיהיה לי ליבידו.
ככה חשבתי לפחות.
עד שארנון הגיע.
והוא הגיע באותו לילה יחד עם 100 טירונים מבוהלים ושוקיסטים.
קצת אחרי 11:00 נכנסו שני אוטובוסים מהבקום הישר לבסיס.
"הם לא יודעים מה מחכה להם, מסכנים… בשר טרי.." חשבתי לעצמי בחיוך מסופק.
הרשיתי לעצמי.
היה זה המחזור השני שלי בתור סמל, הייתי כבר שבור ומה שעודד אותי זה הפז"ם המוגזם – חצי שנה לשחרור.
"עוד קצת וזה נגמר" עודדתי את עצמי בעודי מסתכל על הטירונים מתעופפים החוצה בזמן שהמפקדים צורחים עליהם.
הם טרטרו אותם טוב, כמו שאני אוהב.
עולים לאוטובוס, יורדים מהאוטבוס, וחוזר חלילה…
אי אפשר באמת לעמוד בזמנים האלה.
בין כל הבלאגן, הקיטבגים והנהגים שהחלו לאבד סבלנות ולריב עם המפקדים שלי קלטתי אותו.
עומד יפה בתיזוזים, עוזר לחברים עם הקיטבגים והזמנים, מוודא שה ח' מדוגמת ושווה ואז נעמד עם כולם.
בייבי פייס עם מבט חולמני, עצמות לחיים משורטטות.
הוא גם בנוי בצורה מרשימה. הידיים שריריות במידה, התחת שלו זה כמו שני לחמניות מעוצבות ועגלגלות.
הבחור חטוב בקיצור.
הסתכלתי על המחלקה שלי מקבלת את המפקדים.
הם דיברו כמה דקות, ואז הנחו אותם לקבל אותי.
"לקבלת הסמל המחלקה תימתח להקשב, שתיים שלוש הקשב!"
שאגו כולם.
"יאללה, התחלנו" חשבתי והתקדמתי לכיוונם.
"יפה מאוד לפעם ראשונה. חניך תורן, למה אתה עם שרוולים מקופלים?
לא הסבירו לך מה זה אחידות בצה"ל?"
החייל נענע ראשו באימה.
"יפה אז אנחנו נעשה את זה שוב ובזמן הזה אתה מוריד שרוולים. יש?"
שאלתי.
הוא הנהן בראשו בעוצמה כזאת שחשבתי שעוד רגע הראש יתנתק לו מהמקום.
"יאללה קבלו אותי שוב"..
הם קיבלו אותי ואני לא יכולתי להתאפק ופניתי ישירות לחתיך שגרם לי לתזוזה בחלציים: "חייל, איך השם?"
שאלתי.
"ארנון", הוא ענה בביטחון.
"למה העדפת לעמוד בצד ולא להיות חנת"ר? אני רואה שאתה מתאקלם מהר, חבל…"
"לא יודע, לא חשבתי על זה…"
"אין מה לחשוב," קטעתי אותו. "מהיום אתה חנת"ר ואתה צמוד אליי. אני רוצה דיווח מצ"לים באופן שוטף. יש?"
"מה זה מצ"ל הסמל?"
הסתכלתי על המפקדים שלי ורציתי פשוט לרצוח אותם באותו רגע.
הם חייכו אליי במבוכה.
"מצ"ל זו מצבת לוחמים. בכל זמן חופשי בין אם זו שעת ט"ש, ארוחת בוקר וצהריים, הפסקות, ובכלל בכל זמן שהמפקדים או אני יגדירו להגיש מצ"ל אתם מוודאים שכל החברים שלכם נמצאים ופשוט מגישים מצ"ל. יש?"
"יש, הסמל"!
ענו כולם.
"מההההההההה זההההההההההה, מה זה יש הסמל?? עופו כולם למבנה ממול וחזרתם. עשר שניות זזתם."
שאגתי את החיים שלי, ראיתי שחור לרגע.
נתתי במפקדים שלי מבט מצמית. "עוד פדיחה אחת כזאת ואני אישית מזיין אותכם, כדאי לכם לאפס אותם"..
הם חזרו כולם מתנשפים, חוץ מארנון שפשוט יצא לריצת לילה קלילה.
הוא מתחיל לעצבן אותי הזין הזה.
הם עמדו בזמנים אבל זה עניין לי את התחת.
"לא עמדתם. שנה".
"מה זה שנה?"
שאל איזה שמנמן אחד.
"עופו חזרה למבנה" צרחתי.
והחיילים עפו באוויר.
נחשו מה קרה בפעם השלישית?
נכון.
"שנה."
והייתה גם פעם רביעית וחמישית.
רציתי לראות את ארנון מתעייף, מזיע.
חתיך מזיע במדי א' זה פאקינג מחרמן.
אחחח.
הכנסתי את הידיים לכיסים במטרה לסדר את התורן שקצת ברח לו הצידה מהתחתון. מרגיש את החמימות שלו דרך הבד.
הרשיתי לעצמי לפנטז לרגע על היום שבו ארנון יגע לי בזין.
הם חזרו מתנשפים.
הבטתי על ארנון.
כלום.
בן זונה.
"שנה".
הם התעופפו להם מבלי לצייץ, יודעים שלא כדאי להם לפתוח את הפה.
כשהם חזרו אליי, ראיתי שלארנון נהיה קצת קשה אבל לא הייתה עליו טיפת זיעה.
הם נעמדו זריז בח' וקיבלו אותי שוב.
"טוב, כמה דברים. התחלתם טוב ונפלתם. בוקר טוב תתעוררו, אתם בגולני. חוד החנית של צה"ל. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שאתם פונים אליי כאילו אני חבר שלכם מהאזרחות. אז זהו, שלא. הקייטנה נגמרה. ואם אתם חושבים שאני מגזים, חכו למחר. ועכשיו אני רוצה לראות את השקדים שלכם מתעופפים החוצה כי אתם הולכים לקבל את המ"מ ואת המ"פ. בהצלחה!"
נתתי בארנון מבט אחרון. כזה יפה ומעצבן, העיניים החומות שלו הסתכלו קדימה בהקשב, נמנע מלהישיר מבט. כאלה חיילים אני צריך, בלי קשר לזה שהוא חתיך.
ועם המחשבות האלה לקחתי את עצמי למגורי סגל.
העפתי ממני את הב' המסריח הזה והלכתי להתקלח.
מפנק את עצמי בכמויות של שמפו וסבון.
עובר טוב טוב על כולי. לא מזניח את החור ואת הזין.
בדקתי שאני לבד והבאתי ביד.
לוקח את הזמן בכיף, מאונן לאט…
עוצם עיניים, מתענג על התחושה.
המים החמים לא איכזבו ונשארו איתי גם אחרי שהשפיך שלי נשטף יחד עם הסבון במסננת של המקלחת.
סגרתי את המים, נכנסתי לחדר והתקשרתי לחברה. שיקרתי לה במשך חמש דק' כמה אני אוהב ומתגעגע.
ניתקתי וקרסתי על המיטה.
מכין את עצמי לעוד יום שואה.
ארנון
האוטובוס עבר את הש"ג ונכנס לבסיס.
אחרוני החיילים התעוררו, המפקדים צעקו עלינו.
הייתי בזון משל עצמי.
דאגתי להזכיר לעצמי שבאתי לחוויה של שלוש שנים וזהו. זה נגמר.
ועם המחשבות האלה עפתי החוצה.
שלפתי את הקיטבג ועמדתי עם כולם.
קצת צעקו עלינו ואז הגיע הסמל.
הסתכלתי וחייכתי לעצמי.
הוא גיי.
הוא לא הוריד ממני את העיניים.
התחלתי כבר לחשוב איך זה הולך לעבוד לטובתי.
תיזזו לנו את התחת, כמובן שהוא קצת דיבר איתי.
מסתבר שיש גייז בכל מקום, גם בגולני.
וזה מצויין כי גם אני כזה.
הודיתי לאלוהים על זה שהוא נתן לי בייבי פייס וגוף מושלם.
"אוי, אני הולך ליהנות פה," חשבתי לעצמי והתארגנתי בשעת ט"ש למקלחת ושינה.
שגיא
יום הגיוס שלהם היה בשני.
יש לי עוד יומיים להעביר עם הזאטוטים האלה ואז כולנו מזדיינים הביתה.
קמתי, התאפסתי והתחלתי את היום.
תיזזנו להם את התחת, דיברנו איתם על ערכי צה"ל, על החשיבות של החטיבה, על הצבא באופן כללי.
היה זה שבוע הסתגלות חלקי, החלקנו להם על מלא דברים…
משבוע הבא נגמר הבית זונות – הם באים לשבועיים וסוגרים שבת ראשונה בצה"ל.
מרוב עומס של דברים כמו קליטה ות"ש לא היה לי את האופציה בכלל להתעכב על ארנון.
לפני ששמתי לב חמישי הגיע.
בצהריים אחרי ביקור בחדר אוכל עלינו על האוטובוסים.
סתמנו להם את הפה, חלק מהסגל התחבר לאוזניות ונרדם.
אני נשארתי ער, גללתי בטלפון בחוסר מעש.
נכנסתי לאינסטגרם וחיפשתי אותו.
כלום.
ניסיתי בפייסבוק.
בינגו!
תוצאה שלישית מלמעלה.
פרופיל פתוח.
נכנסתי לתמונות.
הזין שלי התחיל להתקשות.
לצד תמונות משעממות מהתיכון היו גם כמה מעניינות.
ארנון עם חברים בנחל – כולם כמובן בלי חולצות.
הגדלתי את התמונה, עובר על הריבועים שלו.
לא פספסתי גם את שאר החברים שחלקן היו בנויים טוב.
העברתי עוד תמונה אחת ימינה.
לא הייתי מוכן לזה.
ארנון וחברים עומדים בשורה עם התחת למצלמה כשמכנסיהם מופשלים, משתינים ביחד.
האצבעות שלי עשו אוטומטית זום אין. לא זוכר מתי בפעם האחרונה נחשפתי לכ"כ הרבה טוסיקים ברגע אחד.
אולי בפורנו גייז, ממזמן.
הן כולם היו חלקים וללא שערות, חלקן שחומים, חלקן בהירים, היו גם קצת שמנמנים ועגלגלים כמו סופגניה.
הן כאילו קראו לי בשובבות מתוך התמונה לגשת אליהם, לכפכף ללקק ולאכול.
עוד החלקה ימינה.
ארנון עומד לבד עם הזרועות למעלה, חושף את בתי שחיו.
הוא היה רטוב וטיפות מים נצנצו על גופו החטוב.
הוא חייך חיוך ענקי בתמונה.
הרגשתי רטיבות במכנסיים.
הזין שלי הגיר פריקאם.
הייתי חייב כבר שנגיע לעצירה כדי לשפשף את עצמי למוות.
זה כבר היה מעבר לחרמנות.
היו עוד הרבה תמונות כאלה שאת כולן שמרתי לגלריה של המכשיר.
מדי פעם הסתכלתי לצדדים, לראות שאף אחד לא תופס אותי בשעת מעשה.
אחרי חצי שעה הגענו סוף סוף לנתניה, אחד המפקדים קם ודיבר במיקרופון של האוטובוס: "15 דק' הפסקה, אל תאחרו."
כולם התעוררו וקמו.
הבטתי בארנון.
הוא היה מתוק מדי על גבול הסוכרתי.
באותן רגעים רציתי לאנוס אותו באוטובוס מול כולם.
הוא התעורר משינה והיה לו פרצוף כרית חמוד ומבולבל.
הוא הביט בי וחייך.
"כן ארנון, משהו מצחיק? רוצה לשתף את כולם?"
שאלתי ודאגתי להצניע את הזקפה שלי כשהידיים בכיסים.
"לא הסמל."
ענה.
"יופי, אז עוף למטה. אף אחד לא נשאר באוטבוס בפקודה."
כולם ירדו ואני הלכתי דוך לשירותים.
הורדתי במהירות את המכנסיים והתחתונים, נותן להן לגלוש על הברכיים. ירקתי על היד ושפשפתי אותו כמו משוגע.
הגמירה לא איחרה לבוא ותוך חצי דקה ראיתי כוכבים.
השפרצתי לאסלה, הורדתי את המים וניגבתי את עצמי.
שאריות של נייר טואלט נדבקו לי לכיפה.
בזמן שהתלבשתי שמעתי את הסגל ואת החניכים שלי נכנסים, דיבורים כמו: "חייב לחרבן" נזרקו לאוויר.
פתחתי את הדלת.
ארנון עמד מולי.
יצאתי ושטפתי ידיים.
הלב שלי דפק חזק.
הספקתי עוד לשמוע את זה כשהתרחקתי משם: "מה זה? יש פה ריח של שפיך. מי המגעיל?"
ואת החבר'ה נקרעים.
העצירה הסתיימה.
המשכנו את הנסיעה, ירדתי בסבידור מרכז.
וגם ארנון.
"אתה גר בת"א?"
שאלתי אותו.
הוא הנהן וחייך. "שבת שלום הסמל."
"שבת שלום." עניתי.
בערב הייתי אצל הבת זוג.
הוצאתי עליה את כל האגרסיות.
הסקס היה מטורף.
דמיינתי שאני מזיין אותו, כיביתי במוח את הצעקות שלה.
יצאנו לג'וינט במרפסת.
היא גרה בדירת סטודנטים מסריחה.
לפחות השותפים המוזרים שלה לא היו.
חלקנו שאכטות בשקט. היא הביטה בי.
"שגיא."
"אה."
"היה לי קצת זמן לחשוב עם עצמי בין כל העומס של הלימודים והגעתי למסקנה שאני צריכה יותר. אתה לא פה וחסר לי… אתה יודע כמה אני שרופה עליך אבל קשה לי בלי הקרבה שלך…"
"אז מה זה? הפסקה?" שאלתי.
היא הנידה את ראשה.
"את יוצאת עם מישהו?" שאלתי.
היא הנהנה ודמעה אחת ברחה החוצה.
"את מזדיינת איתו?" שאלתי באותו טון.
"פעם אחת. סליחה. לא יודעת מה חשבתי לעצמי, זה היה בטעות…"
"טעות? איך בדיוק הוא הגיע לכוס שלך בטעות?"
פה כבר הרמתי את הקול.
"שגיא! די בבקשה…"
"טוב הבנתי. זדייני.."
לקחתי את עצמי ועפתי משם.
יום ראשון הגיע יותר מדי מהר.
בעשר כבר מצאתי את עצמי בנקודת איסוף מחכה עם הסגל שלי לחיילים.
חצי שעה אחרי כולם הגיעו.
חוץ מארנון שאיחר.
המפקדים לקחו אותו לצד, מסתבר שהוא לא התעורר.
רשמתי לי את זה בפנקס.
הגענו לבסיס והתחלנו שבועיים עמוסים.
קבלת נשק, שיעורים על התבור, נקנ"שים בלי סוף, פירוק והרכבה, קרב מגע, מסע מפקד…
שישי הגיע משום מקום.
ארנון הגיע בערב לחדר אוכל עם גופייה לבנה מתחת לחולצה א'.
חתיך כזה.
עמד לי מתחת לשולחן.
מדי פעם הוא החזיר לי מבטים, הוא היה נראה משועשע.
מחזיק מעצמו, מלא בביטחון עצמי.
מוקף חברים.
"הוא פשוט בן זונה קטן ושחצן אבל גם חייל טוב".
סיכמתי לעצמי.
חוץ מהאיחור היו לו קצת פאלטות בשבוע האחרון.
הוא שכח את הנשק בחדר כמה פעמים, לא התעורר לשמירה על המגורים…
נזכרתי בפאקים האלה וחייכתי לעצמי.
התחלנו שבוע נוסף.
כשהיו חורים בלו"ז דאגנו לקדר אותם, בשאר הזמן – מטווחים.
הפעם הוחלט לא לקיים אותם בבסיס.
ירדנו כולנו לשטח אש, הקמנו מטווח שלם מאפס + שורה של שירותים כימיים + אוהלים של חדר אוכל + מתחם לינה עם אוהלים קטנים של החניכים ועוד מתחם נפרד כמובן שלנו.
מזג האוויר היה סבבה, לא סבלנו.
הטירונים ירו מלא.
קרענו אותם.
שבוע הבא זה כבר שבוע מלחמה..
ואח"כ ניווטים.
חייבים לקרוע אותם.
ואני כל הזמן הזה חשבתי איך אני קורע את התחת של ארנון בזמן שהבחור רץ לי בכל המתחם והפגיעות שלו הן 10 מ 10.
כמובן שהוא קיבל את תפקיד הצלף.
הצלף קיבל שיזוף יפה בחזה, גם כפתור אחד פתוח היה יותר מדי בשבילי.
הרגשתי שהוא יודע ומתגרה בי.
"הוא יודע עליי. בדוק". חשבתי תוך כדי שאני שורף לי טונה לארוחת צהריים.
ארנון
שבוע ההסתגלות נגמר.
הסגל חיפש רק לקרוע אותנו בכל רגע נתון.
אני הצלחתי להתמודד עם זה סבבה, השאר קצת פחות..
אבל זה כל הרעיון בצבא, אתה לא באמת מוכן לזה עד שאתה לא בפנים.
רק כשאתה נכנס מתחילה הבניה שלך.
הסמל הגיי לא מפסיק להסתכל עליי בכל הזדמנות שאני נמצא איתו באותו חלל.
הוא מרוסק עליי, אני יודע את זה.
אני חייב להודות שהוא גם נראה די טוב.
יצא לי לחשוב על העניין הזה של יחסי מרות ושילוב ראוי, רק זקפה קיבלתי מזה.
הוא מתנהג כמו טורף, מחכה לשעת כושר.
העיניים שלו לא מפסיקות לבחון את הגוף שלי. אני ממש יכול להרגיש אותן ננעצות בי ודוקרות כשאני עם הגב אליו.
אני מודע לאיך שאני בנוי. עבדתי קשה על הפלחים האלו.
היה נראה שהוא מחפש להתקרב כל הזמן ועל הזין שלו הדיסטנס וכל זה…
"בטח אנחנו המחזור האחרון שלו לפני שחרור" חשבתי לעצמי בזמן שאני בונה את האוהל שלי.
בסוף אותו שבוע קיבלתי נשק צלפים ואחריות גדולה.
"אל תאכזב אותי" אמר לי המ"מ ואני התפוצצתי מאושר.
אבל בשיחת פאקים אכזבתי.
כשהגיע תורי קמתי ואמרתי מה שזכרתי.
ראיתי את המ"מ והסמל מתלחששים.
אחרי רגע המ"מ הסתכל עליי ואמר: "על האיחור לשמירה עוד אני יכול להבליג למרות שזה לא סבבה, כן? אבל הפקרת נשק זה כבר סיפור אחר…
יש לך שבת, שב".
הסתכלתי על הסמל.
הוא חייך חיוך קטן והסתכל הצידה.
למחרת הבנתי למה.
הוא נשאר איתי שבת.
"לפחות זה.." חשבתי לעצמי וניסיתי להרגיע את ההתרגשות.
בערב בדרך לחד"א הסתכלתי על הלוח פלוגה.
תלו שם רשימת שמירות חדשה.
הסתכלתי ולא הבנתי.
אז הסתכלתי שוב.
אנחנו שומרים יחד במגדלור.
אני והסמל.
אחרי האוכל.
הארוחה עברה מהר.
הוא ישב רחוק מאיתנו עם עוד שני מפקדים צעירים.
אנחנו היינו די הרבה, באזור העשרה חיילים.
מסתבר שבהתחלה כמעט כולם שוכחים את הנשק לפחות פעמיים. זה מספיק בשביל שיתפסו אותך.
היה קריר בחוץ, עברתי בחמ"ל לקחת ווסט ומשם עליתי למגדל.
"שבת שלום ארנון" הוא קרא לעברי.
הוא בדיוק סיים לפרוק את הנשק לחיילים ששמרו לפניי.
"שבת שלום הסמל" עניתי.
ניסיתי להישאר קול, עניתי על השאלות שלו עליי ועל המשפחה ואיפה אני רואה את עצמי בעתיד וכל זה…
ואז ביקשתי שהוא יספר על עצמו.
הוא נתן לי מבט חד. "ארנון, אתה קצת מתבלבל… יש לך זמן עד השבירת דיסטנס.."
"סליחה הסמל.."
"אין סליחה בצבא. הכל טוב."
"הקשב הסמל, אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"שוט." הוא ענה.
"למה חייכת כשהמ"מ נתן לי שבת?"
שאלתי.
זהו. זה יצא ממני ואין דרך להשיב את זה.
"לא רלוונטי ארנון, תתקדם.."
שתיקה.
אזרתי שוב אומץ.
"הקשב הסמל אני יודע הכול. אין לך מה לדאוג, הסוד שלך שמור אצלי. גם אני גיי.."
באותו רגע כבר לא היה אכפת לי מכלום.
שתיקה.
שתיקה ארוכה ומעיקה.
הוא הפנה את מבטו אליי. היה חשוך לחלוטין והקור התגבר.
הוא התקרב עוד. התנשקנו.
השלכנו מאיתנו את הנשק והווסט ופשוט אכלנו אחד את השני.
הוא מיהר לפתוח לי את החגורה והכפתורים ומשהו בדרך שהוא עשה את זה היה מחרמן!
"ארנון אתה יודע מה זה לכבוש עמדה?" שאל כשהזין שלי בידו.
"לא" עניתי בקושי.
"חח חמוד אתה. תמימות של צעיר.. לכבוש עמדה זה אומר להביא ביד בסלנג צבאי."
ואז הוא פשוט נעמד מאחוריי והתחיל לשפשף לי את הזין.הוא לא טרח להוריד את הכפפות צמר שאותן הוא לבש. לא היה אכפת לו ללכלך אותן בשפיך שלי.
עם הזמן הוא התחיל לאבד סבלנות והוא הגביר את הקצב.
החיכוך של הצמר היה נעים אך גם בלתי נסבל וזה רק זירז לי את הגמירה. התחלתי לראות כוכבים, הרגשתי איך הזרעונים מטפסים לי מהביצים במהירות שיא.
"אה אה אני גומר הקשב הסמל אני גווומרררר"
"כן חייל, תגמור. אתה כזה חייל טוב, כןןן…"
העפתי שפיך לכל עבר, הוא לא הפסיק להביא לי ביד גם כשסיימתי. רעדתי וקפצתי בזמן שהוא מחזיק בי שלא אפול לרצפה.
כאילו בתזמון מושלם השמירה הגיעה לסיומה, איכשהו ניקינו אחד את השני. הפעם הוא גם פרק לי את הנשק האישי…
איכשהו ניקינו אחד את השני והתארגנו לחילוף, מרחוק ראינו את המחליפים שלנו מדדים בעייפות למגדל.
"מיותר לציין שכל האירוע הזה לא קרה, כן?"
הנהנתי בראשי, "כן הסמל." עניתי.
"תקרא לי שגיא" הוא אמר וחייך.
השארנו מאחורינו שני חיילים עפוצים וכתמי שפיך על הרצפה.
סיפור טוב, מחכה לחלק שני חם יותר
אחרי תקופה ארוכה של יובש בסיפורים סופסוף אחד איכותי! כל הכבוד ותודה 🙂
אשמח לחלק שני ובו יהיה סקס 🙂