התגלית של אלון – פרק ד

למחרת בבוקר אלון התעורר עם כאב ראש. כל הלילה היו לו סיוטים בהם רונית שוכבת עם גברים זרים ומודיעה לו שהיא עוזבת אותו. הוא התעורר מספר פעמים במהלך הלילה, בכל פעם עם זיקפה ותחושת פחד  ועצב. הוא היה עייף, מבולבל, וכואב.

רונית, לעומת זאת, נראתה רעננה ושמחה. היא קמה כעשרים דקות לפניו וכבר הספיקה להתלבש ולהתאפר, ואף הכינה לשניהם קפה. "בוקר טוב חמוד שלי, הכנתי לך קפה. אני חייבת לצאת מוקדם היום" היא אמרה כשהוא נכנס למטבח, אך כאשר היא הביטה בו פניה התקדרו "אתה לא נראה טוב, אתה מרגיש בסדר?"

אלון עדיין לא הספיק להביט במראה ולכן לא ידע עד כמה הוא נראה חיוור ועייף, סימנים כהים תחת עיניו. "אני בסדר, רק צריך קפה ולאכול משהו…"

"הממ… אין לך חום" אמרה רונית בעודה מניחה את ידה על מצחו. "אולי אתה מפתח משהו. תתקשר אלי אם זה לא משתפר, טוב?" והיא רכנה אליו ונתנה לו נשיקה מהירה על השפתיים, ניחוח הבושם שלה אופף אותו ומזכיר לו עד כמה הריח הזה אהוב עליו. "ביי, אוהבת אותך" קראה רונית בעודה צועדת במהירות לעבר הדלת. "ביי" ענה אלון בקול חלש כאשר הדלת נסגרה.

אלון אחז בשולי הדלפק על מנת לייצב את עצמו, הרים את ספל הקפה לשפתיו ולקח לגימה עמוקה. הוא מייד הרגיש מעט יותר טוב והחל להכין לעצמו טוסט וחביתה. לאחר ארוחת בוקר זריזה אלון התלבש בזריזות ויצא לעבודה, מדחיק את המחשבות המטרידות על רונית ועל המשמעות של מה שראה.

לצערו של אלון המחשבות על רונית לא עוזבות אותו ובמהלך יום העבודה דעתו מוסחת, הוא מבולבל ועושה טעויות רבות עד כדי כך שאנשי המכירות האחרים, אשר לרוב משבחים אותו על העזרה שהוא מעניק להם, מתלוננים ומעירים לו שוב ושוב. כאשר יום העבודה סוף סוף מסתיים, אלון מתיישב במכוניתו, לוקח נשימה עמוקה, ומתחיל לחשוב. "מה אני יכל לעשות כדי לאשש או להפריך את החששות שלי?" הוא חושב. ואז, לפתע, יש לו רעיון. "אני אעמיד פני חולה ביום ראשון הבא, אך במקום להישאר בבית ולנוח, אצא למעקב. אולי אתפוס את רונית על חם ואגלה עם מי היא שוכבת". הרעיון מעודד את אלון והוא מיד מרגיש טוב יותר, לפחות כעת יש לו תכנית פעולה.

כאשר אלון מגיע הביתה רונית כבר שם. היא שמחה לראות שהוא מרגיש יותר טוב, ובמשך שארית השבוע אלון מצליח לישון היטב וממשיך לתכנן את המעקב על אשתו.

ביום שבת הוא מתחיל להתלונן על כאבי ראש ותחושת חולשה, ורונית מכינה לו מרק עוף ודורשת שיישאר לנוח במיטה ושלא ילך לעבודה למחרת. אלון חש התרוממות רוח ככל שהדברים מתקדמים כפי שתכנן.

ביום ראשון בבוקר הוא נשאר לשכב במיטה בזמן שרונית מתכוננת לצאת לעבודה. לפני שהיא יוצאת, רונית נכנסת לחדר השינה ונותנת לו נשיקה על המצח. "חמוד שלי, אני יוצאת. אל תשכח שיש מרק במקרר. אני מקווה שתרגיש טוב". אלון מגיב בחיוך חלש "תודה מתוקה שלי, תהני בעבודה".

מייד לאחר שרונית יוצאת מהבית אלון מזנק מהמיטה, מתקלח, מתלבש, אוכל ארוחת בוקר מהירה, יוצא מהדירה ונכנס לרכב. הוא נוסע ישר לבניין של משרדי ההנהלה של הסוכנות ועוצר ממול. זהו בניין משרדים רחב בן שמונה קומות הממוקם באזור של בנייני משרדים כעשרים דקות נסיעה מחוץ לעיר. שתי הקומות העליונות שייכות לסוכנות הרכב בה הוא עובד ומשמשות כמשרדי הנהלה. בצמוד לבניין ישנו מגרש חנייה  ואלון מזהה את הרכב של אשתו חונה לא הרחק מהכניסה לבניין. כעת נותר רק להמתין.

בשעה עשר, לאחר כשעה של המתנה ברכב, אלון מבחין באשתו כאשר היא יוצאת מהבניין, ותוך כדי הליכה אל הרכב היא מדברת בטלפון. היא מתחילה לנסוע ואלון עוקב אחריה, מנסה לשמור מרחק סביר על מנת שלא תזהה אותו במראה האחורית. הוא מהר מאוד מבין שרונית נוסעת לסניף הסוכנות בו עובד אלון. היא מחנה את הרכב בחנייה של הסוכנות בעוד אלון מוצא נקודת השקפה מעבר לכביש. לאחר כשעה, רונית יוצאת מהסוכנות מלווה בדודי, המנהל של אלון. הם נכנסים לרכב של רונית ונוסעים. דודי? חושב אלון, היא בוגדת בי עם דודי? הוא מניע את הרכב ועוקב אחריהם. רונית ודודי נוסעים מרחק קצר לאזור של מסעדות, חונים מול מסעדת דגים  שאלון מכיר היטב ונבלעים בתוכה. אלון חונה מול המסעדה, מעט בצד על מנת לא למשוך תשומת לב. שעה וחצי מאוחר יותר דודי ורונית יוצאים, עומדים ומדברים בחניון. בשלב מסוים אלון חושב שרונית מביטה לעברו. הוא מייד מתכופף ומסתתר על מנת שלא תבחין בו. כאשר הוא מעז להביט שוב הוא רואה את הרכב של רונית מתרחק. הוא לוקח נשימה עמוקה וממשיך לעקוב אחריהם, אך התוצאות מאכזבות. הם חוזרים לסוכנות, רונית עוצרת מול הכניסה ודודי יורד מהרכב ונכנס לאולם התצוגה. רונית ממשיכה בנסיעה ובמשך שארית היום מבקרת בסניפים שונים של הסוכנות ללא כל אירועים יוצאי דופן. בסוף היום היא חוזרת למשרדי ההנהלה ואלון מחליט להפסיק את המעקב להיום ונוסע הביתה במהירות, ובהגיעו הוא מחליף בגדים לפיג'מה, שופך קצת מרק לכיור (על מנת שרונית תחשוב שאכל) ונכנס למיטה, מעמיד פני חולה.

אלון שוכב במיטה וחושב על מה שהתרחש היום. הוא אינו בטוח עוד שדודי הוא המאהב מהסרטון אבל החשדות והחששות לא עוזבים אותו. הוא מחליט שהוא זקוק לעוד יום מעקב והוא יודע בדיוק איזה יום זה יהיה. בימי רביעי סניף הסוכנות של אלון סגור ואלון לא עובד. לעומת זאת, בימי שישי הסניף פתוח. רונית לעומת זאת עובדת בימים ראשון עד חמישי אך לא ביום שישי. אלון מחליט שהוא ינצל את היום החופשי שלו למעקב אחרי רונית. "זו הזדמנות מושלמת" הוא לוחש לעצמו, ובדיוק ברגע זה רונית נכנסת לדירה וקוראת בשמו.

יום שני ושלישי חולפים מהר, אלון חזר לעבודה, חסר סבלנות ומתרגש לקראת יום רביעי. ביום רביעי רונית יוצאת לעבודה בלי להעיר אותו, כהרגלה, אך הוא כבר ער ומזנק מייד מהמיטה, כולו ציפיה דרוכה לעוד יום מעקב. שוב הוא ממתין מול בניין ההנהלה של הסוכנות ושוב רונית יוצאת, הפעם בשעה 11:30, ונכנסת לרכבה. היא מתחילה לנסוע ואלון אחריה. לאחר זמן לא רב אלון מבין שרונית נוסעת ליעד לא צפוי, לכיוון דרום העיר. אולי כאן היא נפגשת עם המאהב? הוא חושב. לבסוף, לאחר סיבובים ארוכים ברחובות דרום העיר רונית מוצאת חנייה ויוצאת מרכבה. למזלו, אלון מוצא חנייה כמה עשרות מטרים מאחוריה. הוא מחנה את הרכב ומתחיל לעקוב אחריה רגלית.

רונית צועדת ברחוב, נעלי העקב שלה משמיעות את הנקישות המוכרות לו כל כך ואלון עוקב אחריה במרחק בטוח של כשלושים מטר. לפתע רונית פונה לרחוב צר ואלון מפסיק לשמוע את נקישות נעליה. מרוב חשש שמא יאבד אותה אלון מחיש צעדיו ומגיע אל פינת הרחוב אך רגע לפני שהוא מספיק לפנות אחריה הוא לפתע שומע את צעדיה שוב, אך הפעם הם מתקרבים אליו. בעוד מספר שניות רונית תחזור לאותה נקודה והוא ימצא את עצמו מולה! מה הוא יאמר לה? איך הוא יתרץ את הנוכחות שלו שם? אלון מחליט להימלט ומביט סביב. למזלו הוא עומד ממש ליד דלת כניסה לחנות. בלי לחשוב פעמיים אלון מזנק אל הדלת, פותח אותה ונבלע אל תוך החנות.

הוא מתקדם במהירות לעומק החנות, מנסה להיבלע בין מדפי תצוגה ומתלי בגדים ורק אז הוא מבחין בכך: הוא נכנס לחנות הלבשה תחתונה לנשים! מכל עבר מוצגים תחתונים, ביריות, חזיות, כותנות, ועוד ועוד. הוא מבחין במוכרת אשר נמצאת בירכיתי החנות, מדברת עם לקוחה. בעודו מביט סביב הוא רואה את רונית דרך חלון התצוגה, היא עדיין ברחוב אך כעת היא מתקדמת לעבר הדלת ונראה שבכוונתה להכנס לחנות. אלון חש פאניקה. אם רונית תמצא אותו כאן הוא באמת לא יידע מה לומר. הוא מסתובב, מחפש דרך מילוט, אולי דלת אחורית… ואז הוא מבחין בצד, ליד הקיר, בגרם מדרגות היורד למטה. קומה נוספת, הוא חושב לעצמו, וממהר למדרגות ויורד בהם רגע לפני שהוא שומע את דלת החנות נפתחת ואת הצעדים המוכרים של רונית נוקשים על רצפת קומת הכניסה. הוא מגיע לתחתית המדרגות ומתקדם כמה צעדים, פניו מופנות אחורה, לעבר המדרגות, מאזין לצעדיה של אשתו.

"שלום, אפשר לעזור?" אלון שומע מאחוריו. הוא מסובב את ראשו לעבר הקול ורואה מולו בחורה, ככל הנראה אחת המוכרות בחנות. האשה שמולו גבוהה ממנו באופן משמעותי, כמעט מטר ותשעים על עקבים, כתפיה רחבות, אבל מידות הגוף שלה מאוד פרופורציונליות. פניה נאות, אם מעט גבריות, תחומות בתסרקות קארה אופנתית, והוא מעריך שהיא באמצע שנות העשרים שלה. היא לובשת שמלה פרחונית צמודה ללא שרוולים. מבטו נמשך אל החזה שלה, חזה כבד וגדול אך עומד ובולט באופן שמייד גורם לאלון לדמיין כיצד השדיים שלה נראים ללא הבד שעוטף אותם. מבטו ממשיך מטה אל בטן שטוחה וירכיים רחבות אשר תומכות בישבן גדול ועגלגל (עד כמה שניתן לראות מהזווית שלו). השמלה קצרה למדי ומסתיימת באמצע הירכיים, וטוב שכך, כי הרגליים הארוכות והשזופות אשר נגלות לעיניו פשוט מושלמות, שריריות במידה וחלקות לגמרי. את הסיור הוויזואלי הוא מסיים בכפות הרגליים שלה, כפות רגליים שזופות, אמנם ארוכות אך פרופורציונליות ויפות, עם ציפורניים צבועות לבן, הנתונות בנעלי עקב אדומות.  "אהממ" המוכרת מכחכחת בגרונה ומבטו של אלון מייד חוזר למעלה, אל פניה היפות. אלון מסמיק במבוכה וחושב מה לעשות. אשתו בקומה מעל, עדיין מסתובבת וכפי הנשמע משוחחת עם מוכרת, והוא כלוא כאן, בקומה מתחת ללא מוצא מול האלה הזאת. לשמחתו המוכרת שוברת את השתיקה עבורו "שמי ליאת, נעים מאוד. פעם ראשונה שלך אצלנו?". "אה, כ… כן. נעים מאוד, שמי אלון" אלון עונה בקול חלש. ליאת מחייכת חיוך חם ומניחה על זרועו את ידה, ורק אז אלון מבחין כמה היד שלה גדולה וחזקה, וכמה הזרוע שלה חטובה ושרירית, אך לא באופן מודגש מדי. "אל תדאג אלון, אתה במקום בטוח. אצלנו אין שיפוטיות. בוא, נסתכל ביחד ונראה אם משהו מוצא חן בעיניך, טוב?". אלון מביט סביב בפעם הראשונה מאז ירד במדרגות, ורק עכשיו הוא מבחין שהקומה הזאת שונה במקצת מקומת הכניסה. בעוד בקומת הכניסה רוב התצוגה היא של בגדים תחתונים, חזיות, וכן הלאה, בקומה הזאת ניתן למצוא, בנוסף לבגדים תחתונים, גם שמלות, חצאיות, נעליים, ואפילו פיאות. הקרבה הזאת לכל כך הרבה בגדי נשים גורמת לאלון לחוש התרגשות והוא חש תזוזה במכנסיו. "טוב… בואי נסתכל" הוא אומר במהירות, בתקווה להסיח את דעתו ולהסתיר את זקפתו המתהווה. ליאת לוקחת את ידו בידה ומוליכה אותו לאזור בו מוצגים תחתוני נשים מסוגים שונים. חלקם עשויים מתחרה, אחרים מבד פשוט, חלקם חשופים וסקסיים, אחרים יותר צנועים, בצבעים והדפסים שונים. "אתה רואה משהו שמוצא חן בעיניך?" שואלת ליאת. "היא בטח חושבת שבאתי לקנות מתנה לאשתי" הוא חושב. הוא מבלה מספר דקות בבחינת התחתונים השונים ולבסוף בוחר זוג תחתונים ורוד ושקוף אשר מכסה את הישבן ודרכו ניתן לראות הכל, גם מלפנים וגם מאחור. בחלק הקדמי העליון של התחתונים, ישנו עיטור בצורת פרח קטן מבד בצבע ורוד. "בחירה מצויינת, יש לך טעם טוב" אומרת ליאת. "בוא נמדוד" ולפני שהוא מבין מה קורה היא  אוחזת בידו, ומובילה אותו לתוך חדר מדידה גדול וסוגרת את הדלת. "בשעה הזאת אין לנו כמעט לקוחות, תרגיש בנוח להיות עצמך" אומרת ליאת בעודה אוחזת בחולצה שלו ומתחילה למשוך כלפי מעלה. "מה את עושה?" הוא שואל בלחש ובבהלה. "אני עוזרת לך כמובן. אני יודעת כמה זה קשה בפעם הראשונה ואני כאן בשבילך". אלון לא מבין מה קורה אבל הוא חושש לגרום למהומה. אשתו נמצאת ממש מעליהם והוא לא יכל להרשות לעצמו להיתפס כאן. הוא מרים את ידיו ונותן לליאת להרים את החולצה מעל ראשו ולחשוף את גופו. בחדר המדידה יש שלוש מראות גדולות, אחת על כל קיר, ואלון רואה כיצד מבטה של ליאת נודד על החזה והבטן שלו, מתמקד לבסוף על הפטמות שלו. תשומת הלב מאישה זרה ומושכת גורמת לאלון התרגשות ופטמותיו גדלות ומתקשחות תחת מבטה של ליאת. "וואו, אתה בר מזל, איזה פטמות גדולות ויפות יש לך" היא אומרת. אלון מסמיק ומסיט מבטו, וליאת צוחקת ומניחה את ידה על זרועו שוב. "טוב בוא נמשיך, תוריד את המכנסיים בבקשה". אלון לא מבין מדוע הוא אמור להוריד את מכנסיו אבל עושה כך בכל מקרה. "העיקר לא להיתפס", הוא חושב. הוא מסיר את נעליו ואת מכנסי הג'ינס. כעת הוא נותר עומד בתחתוני טנגה שחורות בלבד, הזיקפה שלו, קטנה ככל שתהיה, ברורה דרך התחתונים. "יופי, אתה לא צריך להתבייש, אתה מאוד חמוד, עכשיו את התחתונים" אומרת ליאת. "התחתונים?" הוא שואל. "כן כמובן, אחרת איך תמדוד את התחתונים שבחרת?" אלון נאלם דום. למדוד את התחתונים שבחר? הוא מעולם לא לבש תחתוני נשים. מצד שני הרעיון מאוד מרגש אותו. תחתוני נשים הרי כל כך נעימים למגע. למה לא? הוא חושב. ממילא אני מתחבא כאן ואינני יכל לצאת, אולי זו ההזדמנות לנסות משהו חדש, שמעולם לא העז אפילו לדמיין.

אלון מסיר את התחתונים ומניח אותם על הספסל בחדר המדידות, אוויר המזגן מלטף את הזין שלו ושולח תחושת צמרמורת נעימה ברחבי גופו. הוא לוקח את תחתוני הנשים הוורודות ופוסע לתוכן. במראות הוא רואה את עצמו מכל הצדדים, מושך באיטיות את התחתונים במעלה רגליו הלבנות והחלקות עד למותניו. התחתונים מכסים את ישבנו ואפילו מכילים את הזין והביצים הקטנות שלו. כאשר הוא מביט בראי הוא יכל לראות כל פרט דרך הבד השקוף. הוא לא מאמין כמה סקסי הוא נראה, ולפתע מספר טיפות של זרע נפלטות מהזין שלו ומכתימות את התחתונים. "וואו אתה נראה מדהים, אבל נראה לי שעכשיו תהיה חייב לקנות אותם, לכלכת שילמת" אומרת ליאת ומתגלגלת מצחוק. ליאת מציצה מהדלת של חדר ההלבשה "בוא נבחר חזייה, אין פה אף אחד, אתה יכל להישאר בתחתונים" היא אומרת ולוקחת את ידו. אלון כל כך מוצף ומבולבל מהרגשות הגועשים בתוכו, שהוא מתיר לה למשוך אותו אחריה. הם הולכים לאזור בו מוצגות החזיות וליאת בוחרת לו חזייה וורודה שקופה שתואמת את התחתונים. משם היא מושכת אותו לבחור גרביונים (לבנים חצי שקופים), שמלה (קצרה, קייצית, בצבע אפרסק), ואפילו פאה (בלונדינית, קארה). לאורך כל התהליך אלון מרגיש כאילו הוא בתוך חלום, חסר שליטה בנעשה, עומד בחנות, עירום למעט תחתוני נשים שקופות שדרכן ניתן לראות את ישבנו, את הזיקפה שלו, ואת כתם הזרע שהולך וגדל. כאשר הם מסיימים לבחור, ליאת מובילה אותו בחזרה לחדר המדידות, ידיה עמוסות בכל טוב, וסוגרת את הדלת. אלון נושם עמוקות ונרגע מעט. "מזל שאף אחד לא ראה אותי" הוא אומר וליאת צוחקת "אל תדאג, אם מישהו היה יורד במדרגות הייתי מיד מחזירה אותך לכאן. עכשיו, בוא ננסה את מה שבחרנו". היא לוקחת את החזייה הוורודה ועוזרת לו ללבוש אותה. החזייה מתאימה לו בדיוק והגביעים הקטנים והשקופים שלה יושבים באופן מושלם ומדגישים את הפטמות החומות והגדולות שלו ואת העטרה הגדולה סביב כל פטמה. אלון לא מאמין כמה סקסי הוא מרגיש כאשר הוא מביט במראה. הפריט הבא שהוא לובש אלה הגרביונים הלבנים שקופים למחצה אשר מגיעים עד אמצע הירך. התחושה של הכנסת כף הרגל לגרביון ומשיכתו כלפי מעלה שולחת גלי עונג במעלה גופו וגורמת לזין שלו לזנק בתחתונים ולפלוט עוד טיפות זרע. כעת ליאת עוזרת לאלון ללבוש את שמלת הקיץ הקלה. שמלה קצרה אשר מגיעה עד אמצע הירך, ובדיוק מסתירה את המקום בו הגרביונים מסתיימים, ולבסוף היא מניחה את הפאה על ראשו. "זה לא מושלם, אבל אני אלמד אותך איך לשים פאה אחר כך". אלון לא מאמין למראה עיניו. במראה ניבטת מולו דמות של אישה צעירה ומושכת בשמלה קצרה. הוא מבצע סיבוב במקום והשמלה מתרוממת מעט וחושפת ירכיים מחוטבות. "רגע, שכחנו נעליים!" מזדעקת ליאת ומושכת את אלון אחריה, הם יוצאים מחדר ההלבשה והיא מובילה אותו לאזור בו נעליים שונות מוצגות על מדפים. "אני יודעת בדיוק אילו נעליים יתאימו לך" אומרת ליאת, ובוחרת זוג נעלי עקב גבוהות בסגנון קלאסי ובצבע קרם. אלון מתיישב על ספסל מדידה נמוך, השמלה שלו מתרוממת וחושפת ירכיים סקסיות שרק מכוסות חלקית בגרביונים. ליאת כורעת על הרצפה מולו, מרימה את כף רגלו הימנית ומלבישה את הנעל עליה. אלון נאלץ להישען מעט אחורה על הספסל וחש מאוד חשוף בתנוחה זו. תחושותיו זוכות לאישור כאשר הוא רואה את ליאת מגניבה מבטים אל בין רגליו. הוא יודע שמהזווית שלה היא יכולה לראות את התחתונים השקופים שלו, את הזין והביצים הדחוסים בתוכם, ואולי אפילו את חור התחת שלו.

ליאת לוקחת את הזמן, מלבישה כל נעל בעדינות, אך לבסוף היא מסיימת ומובילה אותו שוב לחדר ההלבשה. השינוי מדהים. נעלי העקב הגבוהות מוסיפות לאלון עוד עשרה סנטימטרים לפחות, ומשנות את תנוחת העמידה שלו כך שהישבן שלו מודגש ובולט יותר. הדמות שהוא רואה במראה היא אחת הנשים הסקסיות שאי פעם ראה. תחושות מעורבות של בלבול, תשוקה, והתרגשות עולות בו בעודו מביט בעצמו ומניע את גופו לכאן ולכאן. "וואו את פשוט מדהימה" אומרת ליאת ומחבקת אותו מאחור. "את?" הוא חושב לעצמו אבל לפני שהוא מספיק לתקן אותה הוא חש בחזה שלה נלחץ אל גבו, והוא חש עוד משהו, משהו קשה וגדול נלחץ דרך השמלה בין פלחי ישבנו. אלון חש משותק, גלי עונג ותשוקה מציפים אותו. במראה, הוא רואה את ליאת מקרבת את שפתיה לצווארו וחש את נשיקתה החמה, אשר שולחת צמרמורת נעימה במורד גופו. ידיה של ליאת מושכות את השמלה שלו כלפי מעלה ואלון מאפשר לה להסיר את השמלה מעליו. הוא רואה את עצמו, לבוש בחזייה ותחתונים תואמים, גרביונים סקסיים ונעלי עקב, תסרוקת קארה בלונדינית תוחמת את תווי פניו העדינים, וליאת צמודה אליו מאחור, ידיה מטיילות על חזהו. ליאת מכניסה את ידיה אל מתחת לחזיה ומתחילה ללטף בעדינות את הפטמות הגדולות של אלון. גלים של עונג מציפים אותו ואלון לא יכל לעצור בעצמו וגונח בקול "כן זה טוב..". ליאת מגבירה את הקצב, ממוללת, צובטת, מועכת, ובאותו הזמן דוחקת את הזיקפה שלה בין פלחי ישבנו של אלון. נשימותיה של ליאת מתגברות והיא מתחילה לגנוח בקול רם. הגניחות של ליאת מחרמנות את אלון עוד יותר והוא מתכופף מעט, דוחף את ישבנו אחורה, מרגיש את הזיו של ליאת נדחק דרך הבד הדק של התחתונים ומתחכך בחור התחת שלו. ידה השמאלית של ליאת מלטפת במורד בטנו של אלון ונכנסת אל התחתונים שלו, בעוד ידה הימנית ממשיכה לרגש את הפטמות שלו. היא אוחזת בזין שלו אשר נעלם בכף ידה הגדולה, והלחץ והמגע שולחים את אלון מעבר לקצה. "אוווו אההה אההה" הוא קורא בקול וכל גופו מתחיל לרעוד, גלי אורגזמה שוטפים אותו בזמן שהזין שלו פולט זרע לתוך כף ידה הגדולה של ליאת. באותו הזמן הוא חש זרם חם של זרע נפלט מהזין של ליאת, מרטיב את ישבנו ונוטף לרצפה, עוד ועוד זרע סמיך נפלט על ישבנו  בזמן שליאת נצמדת אליו, רועדת וגונחת.

הם עומדים כך מספר דקות מול המראות בחדר ההלבשה, מחובקים, תחושת סיפוק אופפת אותם, עד שלבסוף ליאת נעה מעט אחורה. "תודה, זה היה נהדר" היא אומרת "אז את לוקחת את הבגדים?". "שוב פעם היא פונה אלי בלשון נקבה" חושב אלון אבל לא נעים לו לתקן אותה ובכל מקרה הוא חש שכעת הוא באמת נראה יותר אישה מגבר, עומד כך בחדר ההלבשה, לבוש בתחתונים וחזיה, כאשר זרע סמיך ניגר במורד רגליו. "כן, אני אקנה את הכל" הוא עונה. אחרי הכל, איך הוא יכל לסרב לקנות את הבגדים אחרי כל מה שהתרחש ביניהם. "יופי, אני אחכה לך בחוץ" אומרת ליאת ויוצאת.

אלון מסיר את החזייה, את נעלי העקב ואת הפאה אבל מחליט להשאיר את התחתונים והגרביונים עליו כי הם מוכתמים בזרע, גם שלו וגם של ליאת, ולא נעים לו לתת אותן לליאת לארוז במצב הזה. הוא לובש את מכנסי הג'ינס, את נעלי הספורט ואת החולצה הקצרה שלו, ויוצא מחדר ההלבשה נושא בידיו את השמלה ושאר הפריטים. רק כעת הוא שם לב שהוא כבר לא שמע את הקולות של אשתו זמן רב. היא כנראה עזבה את החנות מזמן. ליאת מובילה אותו במעלה המדרגות אל דלפק המכירות שבקומת הכניסה, שם היא אורזת את הפריטים שקנה (למעט התחתונים והגרביונים שעדיין עליו). אלון משלם ופונה לצאת מהחנות אבל לפני שהוא יוצא ליאת רצה אליו ומעניקה לו חיבוק חם ונשיקה ארוכה על שפתיו. "אני מקווה לראות אותך שוב" היא אומרת ומפליקה על ישבנו. אלון מחייך חיוך ביישן, ממלמל "להתראות" ויוצא במהירות אל הרחוב הסואן. הוא נעמד לרגע ולוקח מספר נשימות עמוקות. "מה קרה עכשיו?" הוא חושב "…שוב לא תפסתי את רונית בוגדת", אבל כעת אין לו זמן להתעמק במחשבות, הוא מוכרח למהר הביתה על מנת להספיק לסדר ולנקות לפני שרונית חוזרת מהעבודה כדי שלא תחשוד בדבר.