התגלית של אלון – פרק ג

אלון יצא מחדר השירותים ופנה אל מסדרון הצדדי שיוביל אותו בחזרה לאולם התצוגה כאשר ראשו עדיין מסוחרר מהסרטון שראה לפני מספר דקות. הוא נכנס אל אולם התצוגה הגדול ומן העבר השני באיזור דלפק הקבלה הוא רואה את אשתו רונית מתקדמת לעברו במהירות, חיוך גדול על פניה וידה הימנית מניפה את הטלפון שלו ומנופפת לו. תנועת הניפוף מתחה את החולצה הדקה שרונית לבשה והדגישה את החזה המרשים שלה. אלון יכל היה להבחין בפטמות הגדולות של רונית, פטמות שכרגע היו זקורות ובלטו במלא הדרן דרך הבד המתוח. פטמות שהוא ראה רק לפני מספר דקות בסרטון בטלפון של אשתו!

אלון תמיד העריץ את השדיים של אשתו. לרונית יש שדיים מושלמים, כבדים אך לא כבדים מדי, צבע עורה לבן צחור ללא וורידים או כל סימן אחר למעט הפטמות שלה. פטמות גדולות בצבע ורוד כהה, מוקפות בעטרה ורודה וגדולה. אחת ההנאות הגדולות של אלון זה כאשר רונית מרשה לו לנשק וללקק את השדיים שלה, הוא בעיקר אוהב להכניס לפיו את הפטמות של רונית, לגרום להן לגדול ולהתקשח בפיו, ולמצוץ אותן בעדינות. הוא יכל לעשות את זה שעות, אם רק רונית הייתה נותנת לו.

אבל כעת הזיכרון המתוק הזה נקטע ובמקומו אלון שוב רואה בעיני רוחו את רונית על מיטה של גבר זר, החזה שלה עולה ויורד בזמן שהגבר הזר מזיין אותה בכח. כל הדם אוזל מפניו של אלון והוא חש סחרחורת קלה.

בדיוק ברגע זה רונית מגיעה אליו. החיוך שעל פניה מתחלף בהבעת דאגה. "הכל בסדר אלוני? אתה ממש חיוור. אתה מרגיש לא טוב?" היא שואלת בדאגה ואוחזת בזרועו על מנת לייצב אותו.

אלון מביט בעיניה של אשתו ורואה שם רק חמלה ודאגה, וזה עוזר לו מעט לחזור לעצמו. הוא מזדקף  ועונה לה בקול מגומגם "א… אני בסדר. אני לא בטוח מה קרה לי, פתאום הייתה לי סחרחורת. רגע, את לא אמורה להיות בפגישה עכשיו?". רונית משלבת את ידה בידו ומובילה אותו בצעדים מדודים בחזרה את המשרד שלו. כשהם מגיעים היא עוזרת לו לשבת בכסא שלו, סוגרת את דלת הזכוכית ומתיישבת מולו, מעבר לשולחן, בכיסא ששמור ללקוח. "כשהתקשרתי להודיע שאני מאחרת לפגישה אמרו לי שהיא התבטלה…" היא צוחקת וממשיכה "…אבל אז הבחנתי שהטלפון שלי הוא בעצם שלך וישר נסעתי לכאן כי הבנתי שכנראה לקחת את הטלפון הלא נכון בבוקר"

"אה כן" הוא נזכר "הנה, קחי". הם מחליפים טלפונים אבל רונית עדיין מביטה בו באופן מוזר. "אתה בטוח שהכל בסדר?" היא שואלת.

 "כן, כן, אולי אני עייף. אני אשתה קפה ואהיה בסדר".

"אוקיי" אומרת רונית וקמה. היא נותנת לו נשיקה על המצח והולכת לדלת של המשרד, אבל לפני שהיא פותחת את הדלת היא מסתובבת אליו  "דרך אגב, ראית את דודי היום? אני צריכה לדבר איתו". לוקח לאלון רגע להיזכר ואז הוא עונה "דודי לא הגיע לעבודה היום. הוא חולה, אני חושב". הבעה משונה חולפת פניה של רונית. אלון לא בטוח אם זו הבעה של הפתעה או של שמחה, ואולי גם וגם. ההבעה חולפת מהר ורונית, חיוך על פניה, שולחת לו נשיקה באוויר ויוצאת. מבטו של אלון עוקב אחרי הישבן המושלם של אשתו שאת קווי המתאר שלו ניתן לראות דרך החצאית הצמודה. הוא לא בטוח שהיא לובשת תחתונים היום. "אולי חוטיני" הוא חושב לעצמו ולוקח נשימה עמוקה. במשך השעה הבאה הוא יושב במשרד, מנגן במוחו את הסרטון שוב ושוב.

שאר יום העבודה עובר עליו מהר. לאחר הפסקת הצהריים לקוחות מתחילים להגיע ואלון מאוד עסוק. הוא בעיקר עוזר לאנשי המכירות האחרים בצד האדמיניסטרטיבי. מדפיס עבורם טפסים, בודק תעודות ורשיונות, ממלא טפסי מכירה ומסירה ללקוח. בתחילת דרכו בסוכנות, לפני שנה, היו מפנים אליו לקוחות באופן תדיר אבל שיעור ההצלחה שלו היה נמוך במיוחד, הוא הצליח לסגור רק מכירה אחת בחודש לעומת שאר אנשי המכירות שהממוצע שלהם היה שלוש או ארבע מכירות בשבוע, כולל רכבי יד שנייה. כאשר הוא ניסה להבין מדוע הוא לא מצליח לסגור מכירות, הוא הבחין שאנשי המכירות האחרים (כל אנשי המכירות הם גברים בסוכנות שלו) נוהגים להתלוצץ עם הלקוחות (גם הם כמעט כולם גברים מעל גיל שלושים וחמש) ולדבר איתם על ספורט, משקאות חריפים, סיגרים, טיולי אקסטרים, ובחורות. כך הם היו מתקרבים אל הלקוח, מתחברים איתו, ולבסוף מוכרים לו אאודי או במוו חדשה ונוצצת. אלון, לעומת זאת, מעולם לא התעניין בספורט או בטיולי אקסטרים. הוא אוהב בעיקר לבלות בבית עם רונית או בבילוי שקט במסעדה או בפארק ונהנה מאוד לסדר, לבשל, ולנקות את הבית היפה שלהם. גם כאשר ניסה להעמיד פנים ולדבר עם הלקוח על כדורגל, למשל, זה לא הצליח כי מהר מאוד הלקוח הבין שאלון לא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל או בכל נושא שיחה גברי אחר. וכך, לאחר חודשיים, אלון הבחין שמפנים אליו פחות ופחות לקוחות, וגם כאשר כבר הפנו אליו לקוח, לרוב מדובר במישהו שמעוניין ברכב יד שנייה במחיר נמוך יחסית. לעתים מאוד רחוקות הייתה מגיעה לקוחה, לרוב אישה מבוגרת ובעלת אמצעים שמעוניינת ברכב יוקרתי וגדול. דווקא עם לקוחות כאלה לאלון הייתה הצלחה, השיחה הייתה קולחת, על ענייני בריאות, על מזג האוויר, ועל אופנה, כך שכבר כולם ידעו שאם מגיעה אישה מבוגרת צריך מייד להפנות אותה לאלון.

בחודש השלישי דודי קרא לאלון למשרדו, סגר את הדלת, וביקש מאלון לשבת. דודי היה גבר גבוה, מעל מטר תשעים, רחב כתפיים ובעל חזה וזרועות שריריים שכמו ביקשו להתפקע דרך החולצות האלגנטיות והצמודות שלבש. אלון תמיד חש קטן וחלש ליד דודי בכל פעם שנפגשו לשיחה. "מה שלומך אלון? איך אתה מתאקלם?" דודי פתח את השיחה. "אממ… אני מאוד אוהב את העבודה ואת הסוכנות. העבודה מאוד מאתגרת ומעניינת ואני לומד המון…" אלון ענה, פוכר בידיו בחשש "האם דודי רוצה לפטר אותי?" הוא חשב, ופניו הסמיקו. דודי חייך חיוך רחב והמשיך "תראה, שנינו יודעים שמכירות זה לא הצד החזק שלך, אבל אני רואה כמה אתה משתדל ועובד קשה, וברור לי שאתה אוהב את הסוכנות ואת העבודה.." למשמע דברים אלה אלון נרגע מעט, אבל עדיין תהה מדוע דודי הזמין אותו לשיחה פרטית, ואז דודי המשיך "…האם תסכים לשינוי קל בתפקיד שלך?". אלון הופתע למשמע השאלה, "שינוי?" הוא חשב בכל רם ומייד דודי ענה "כן, לא שינוי גדול, אתה עדיין תהיה איש מכירות אבל תתרכז בעיקר בתמיכה באנשי המכירות האחרים. תעזור להם להכין טפסים, לבדוק מסמכים, להכניס מידע למחשב, אתה יודע, בירוקרטיה…". אלון שחרר את האוויר מריאותיו כאשר תחושת הקלה שטפה אותו, הוא אפילו לא שם לב שהוא עצר את הנשימה בזמן שדודי דיבר. "כן, בטח. אני אשמח לעזור בכל דרך אפשרית להצלחת הסוכנות" הוא ענה וחייך בהקלה. "יופי, יופי, כל הכבוד" אמר דודי וקם על רגליו. אלון קם גם כן ודודי טפח על כתפו, טפיחה חזקה מידו הגדולה של דודי, עד כדי כך שאלון חשש שיישאר לו סימן אדום על העור.

מאז אותו יום אנשי המכירות התחילו לבקש מאלון שיבצע עבורם משימות שונות ומשונות. בתחילה זה היה מוגבל להדפסת מסמכים או הכנסת מידע למחשב אבל עם הזמן הם התחילו לבקש ממנו להביא להם קפה או להזמין להם אוכל לצהריים, ואפילו לעתים לקחת את החליפות שלהם לניקוי יבש. לאלון לא היה אכפת, כי הוא חש שהוא עוזר לסוכנות, ובכל מקרה פעם בכמה זמן גם הוא היה מצליח למכור רכב, והכי חשובה לו הייתה ההערכה של אשתו רונית כאשר היה מספר לה את קורותיו בעבודה. היא תמיד הייתה מביטה בו באהבה  ומציינת עד כמה הוא עובד טוב ומסור ו"חמוד". משום מה היא תמיד הייתה מוסיפה "חמוד".

בסופו של אותו יום ראשון, שהיה עמוס יותר מהרגיל, אלון נכנס לרכבו והתחיל לנסוע הביתה. לפתע, בעודו עומד ברמזור, הזיכרונות מהבוקר הציפו אותו. נשימתו שוב נעתקה וכאשר הרמזור התחלף לירוק הוא היה מוכרח לעצור בצד ולנשום עמוק. "מה אני אמור לעשות?" הוא חשב. "האם רונית מתכוונת לעזוב אותי?" זה יהיה הדבר הנורא ביותר עבורו, הוא לא יכל לדמיין חיים בלעדיה.

לאחר מספר דקות הוא החליט שהוא יספר לה מה ראה בטלפון שלה ויבקש ממנה להסביר לו למה היא בגדה בו ומה היא מתכוונת לעשות. הוא לא היה בטוח מה הוא מתכוון לעשות אבל קודם כל הוא רוצה לשמוע את הצד שלה. לאחר שהחליט זאת, אלון לקח נשימה עמוקה והמשיך בנסיעה הביתה.

כאשר אלון נכנס לדירה מקבל את פניו ריח נעים של אוכל. "הפתעה" קראה רונית מהמטבח. "בדרך הביתה לקחתי אוכל סיני מהמסעדה שאנחנו אוהבים כדי לעודד אותך אחרי שהרגשת לא טוב הבוקר". אלון נכנס למטבח שם רונית עומדת בגבה אליו טורחת על סידור האוכל בצלחות ופתיחת בקבוק יין לבן. היא מסתובבת ומתכופפת לתת לו נשיקה על השפתיים "היי חמודי, אתה יכל לקחת את היין והכוסות לשולחן האוכל? אני מייד אביא את הצלחות". "כן בטח" הוא עונה ולוקח את היין והכוסות אל השולחן, שם כבר מסודרים צלחות  סכו"ם ומפיות. רונית מגיעה עם קערות האוכל והם מתיישבים לארוחה. היא מבקשת ממנו לספר לה על היום שלו, כמו בכל ערב, ואלון לא מצליח להביא את עצמו להזכיר את מה שראה בטלפון שלה. החשש שלו מההשלכות גדול מדי והוא דוחה את הקץ. הוא מספר לה על על המטלות שביצע באותו היום ורונית מחייכת ומעודדת אותו לאורך השיחה. "ואיך אתה מרגיש? התאוששת אחרי הסחרחורת שהייתה לך?" רונית שואלת לאחר שהם מסיימים לאכול, ועדיין יושבים משני צידי השולחן. "כן, שתיתי קצת קפה וזה עבר לי" הוא עונה. "יופי…" היא ממשיכה "כי חשבתי שנוכל לעשות משהו מיוחד הערב…" לפתע אלון מרגיש מגע בין רגליו. הוא מביט למטה ורואה את כף הרגל של רונית, עדיין בתוך נעל עקב, נוגעת ולוחצת בעדינות על המפשעה שלו. מן הצד השני של השולחן הוא רואה את רונית מחייכת בשובבות. הזין שלו נעמד בתוך שניות ורונית מגבירה את הלחץ, גורמת לו לתחושה של כאב מהול בעונג. "נעים?" היא שואלת, צוחקת. "אהה, כן" הוא אומר ועוצם את עיניו. לפתע רונית מושכת את כף הרגל שלה, נעמדת, הולכת סביב השולחן ונעצרת אל מול אלון. היא לא אומרת דבר, רק לוקחת את ידו ומושכת אותו כלפי מעלה, מסמנת לו לעמוד מולה. אלון נעמד, ראשו נמוך בכעשרה סנטימטר מאשתו, בזכות העקבים שהיא לובשת. ללא מלים, רונית מתחילה לפתוח את כפתורי החולצה של אלון. לאט לאט היא מסירה ממנו את החולצה וחושפת חזה חלק ובהיר, ללא שרירים. הדבר היחיד יוצא הדופן הן שתי פטמות גדולות וחומות, כל אחת מהן מוקפת עטרה חומה בהירה וגדולה. אלון תמיד התבייש להוריד את החולצה מול אנשים אחרים מאז שחבריו לעגו לו בתיכון. הם תמיד צחקו על צבע העור הבהיר שלו, על כך שאינו שרירי, ועל הפטמות הגדולות שלו. אבל רונית תמיד טענה שהיא אוהבת את איך שהוא נראה ולא הייתה משנה בו דבר. עם רונית הוא תמיד הרגיש בטוח.

כעת ידיה של רונית מלטפות במורד חזהו של אלון, ונעות למטה על פני הבטן הקטנה שלו, בטן מעט עגלגלה ורכה, עד שהן מגיעות למכנסיים ומתחילות לפתוח את החגורה. לפתע אלון נזכר שהוא לא לובש תחתונים. התחתונים שלו הרי נזרקו בבוקר לפח בשירותים בעבודה. "רק רגע" הוא אומר, אבל זה מאוחר מדי. ידיה הזריזות של רונית כבר התירו את החגורה ופתחו את כפתור המכנסיים ואת הרוכסן. ברגע אחד המכנסיים נופלות ואלון נותר עומד שם, ללא תחתונים ועם זיקפה. "אוהו מה יש לנו פה?" מכריזה רונית וצוחקת. "מישהו היה נועז היום". "אה… שכחתי ללבוש תחתונים הבוקר, כל כך מיהרתי" מנסה אלון להסביר. רונית מתגלגלת מצחוק "לא נורא, אני אוהבת את זה. זה מאוד סקסי בעיני. במשך כל היום הסתובבת בלי תחתונים כאשר רק פיסת בד דקה מפרידה בין הזין המתוק שלך ושאר העולם" היא אומרת ואוחזת בזין הקטן והזקור של אלון, נותנת לחיצה חזקה וצוחקת. אלון כמעט מאבד שיווי משקל, תחושה של עונג וכאב מציפה אותו, אבל רונית עוזבת את הזין שלו כמעט מיד ואומרת "עכשיו תורך להפשיט אותי".

אלון השתחרר מנעליו ומכנסיו, וניגש למלאכה. ראשית, הוא פותח את כפתורי חולצתה של רונית. הוא עושה זאת לאט, נהנה מכל רגע, בזמן שרונית עוצמת את עיניה ונושמת נשימה עמוקה. לבסוף, לאחר שפתח את כל הכפתורים, אלון מסיר בעדינות את החולצה מכתפי אשתו ונשימתו נעתקה. מתחת לחולצה רונית לובשת חזייה חדשה, חזיית תחרה שחורה כמעט שקופה. שתי ה"כוסות" של החזייה עשויות מרשת עדינה וצפופה ודרכן ניתן לראות כל פרט של השדיים המדהימים של רונית ובמיוחד את שתי הפטמות הגדולות והזקורות שלה, נדחקות דרך הבד הדק, כמו מזמינות את אלון לקחת אותן לפיו. ללא שהות, אלון ניגש למלאכה. בעדינות רבה הוא מתחיל לנשק את השד הימני של רונית דרך הבד של החזייה, נשיקות עדינות סביב כל השד, בסיבובים הולכים וקטנים, עד שמגיע לפטמה. כשהגיע לפטמה החל ללקק אותה בעדינות, בנגיעות קטנות דרך הבד הדק והשקוף. עם כל נגיעה של הלשון בפטמה רונית פולטת אנחה קטנה, עיניה עצומות ופיה פתוח קמעה. לאלון נדמה כאילו הפטמה גדלה ומתקשה עוד יותר, מנסה להבקיע את דרכה דרך הבד של החזייה. הוא לא יכל להמתין עוד, שפתיו עוטפות את הפטמה והוא יונק אותה אל פיו, לשונו מסתחררת סביבה. "או כן, כן, זה טוב כל כך" גונחת רונית, ידיה אוחזות בראשו ומצמידות אותו לשדיה, גופה נרעד קלות. אלון ממשיך ללקק ולינוק את הפטמות של רונית, מחליף בין שד ימין לשד שמאל לסירוגין בעוד רונית נאנחת וגונחת והזין שלו מרגיש  גדול ומלא מאי פעם. הוא חש כאילו נוסף לו סנטימטר אחד לפחות לעשרה הרגילים.

לאחר מספר דקות רונית מתחילה לדחוף את הראש של אלון כלפי מטה. הוא מייד מבין את הרמז ומתנתק מהחזה שלה. החזייה שלה כל כך רטובה מהרוק שלו שכמעט לא רואים את הבד השקוף. רונית משנה תנוחה ונשענה על קצה השולחן, בחצי ישיבה, חצי עמידה. אלון יורד על ברכיו מולה בעוד רונית מסירה את החזייה ומרימה את החצאית שלה עד למותניים.

מחזה מרהיב נגלה לפני אלון: רונית, ישבנה נשען על קצה השולחן, ללא חזייה, הפטמות שלה זקורות וגדולות, החצאית שלה משוכה כלפי מעלה חושפת את רגליה הארוכות הנתונות עדיין בנעלי עקב, רגליה פתוחות לרווחה, וגולת הכותרת, הכוס המושלם של רונית, כוס מגולח למשעי ונוטף מיצי אהבה, ללא תחתונים (כפי שניחש באותו הבוקר) מחכה רק לו. החדר התמלא בריח המיוחד והמשכר של הכוס של אשתו, אבל היה שם עוד ניחוח פחות מוכר, ניחוח דק נוסף שאלון לא ממש מצליח לזהות. "הממ, אולי זה בגלל שהיא לא התקלחה לפני" הוא חשב לעצמו. הרי מאז שהכיר את רונית היא תמיד התעקשה ששניהם יתקלחו לפני סקס. אולי זה פשוט הניחוח הטבעי שלה לאחר יום עבודה.

רונית אוחזת בשיערות ראשו ומנחה את פניו לעבר הכוס שלה. רעד אוחז בה כאשר אלון מעביר את לשונו מתחתית השפתיים שלה ועד לדגדגן, אוסף את המיץ בדרך. אלון יודע בדיוק מה היא אוהבת.  ראשית הוא מלקק סביב שפתי הפות וסביב הדגדגן, נוגע לא נוגע, בעוד ידיו מלטפות את השוקיים והירכיים של רונית. הוא ממשיך ללקק עד שהחל לשמוע אותה גונחת ולחוש את מיצי הכוס נוזלים מהנרתיק אל סנטרו. כעת הוא מתחיל ללקק סביב הדגדגן בסיבובים הולכים וקטנים עד שלבסוף הוא עוטף את הדגדגן בשפתיו ומתחיל לבצע תנועות יניקה עדינות ובאותו הרגע מחדיר בעדינות שתי אצבעות לנרתיק של רונית. לא עמוק, רק כמה סנטימטרים, הוא מעקל את האצבעות מעט כלפי מעלה ומתחיל להניע אותן פנימה והחוצה, למעלה ולמטה בעדינות ובקצב הולך וגובר. אצבעותיה של רונית אוחזות בשיערו בעוצמה הולכת וגוברת עד כדי כאב. הנרתיק שלה מפיק כמויות נוזל הולכות וגדלות, והאנחות שלה הולכות ומתגברות באותו קצב שהוא דופק את הכוס שלה עם אצבעותיו. בכל הזמן הזה אלון מבחין בטעם לוואי קצת מלוח ולא מוכר, אך נעים. "בטח זיעה מהיום הארוך", הוא חושב, וממשיך ביתר שאת.

הוא יודע שרונית מתקרבת לשיא, הוא מכיר אותה היטב ויכל לחוש את השינויים בקצב הנשימה ואת הנפיחות ההולכת וגדלה בדגדגן שלה, אבל הוא לא היה מוכן למה שרונית עושה כעת. רונית מרימה את רגלה הימנית מהרצפה, עדיין לבושה בנעל עקב, ומניחה אותה ישר על הזין של אלון, לוחצת אותו לעבר בטנו, ומיד רגליה וגופה מתחילים לרעוד ברעד אורגזמי אדיר. אלון לא האמין שזה קורה לו, פיו ואצבעותיו מענגים את הכוס של רונית, מיצי כוס ניגרים על ידו וסנטרו, הכוס שלה מתכווץ לסירוגין, וכף הרגל שלה, עדיין עם נעל העקב השחורה שהוא כל כך אוהב, לוחצת לו על הזין ומעבירה כל רעד מגופה של רונית היישר אל האיבר שלו. רונית החלה לזעוק "כן תשתה את הכל, תשתה מהכוס של הזונה שלך",  בעודה גומרת בעוצמה, כל גופה נרעד באופן בלתי נשלט, רגלה לוחצת בעוצמה על הזין שלו וידיה כמעט תולשות את שיערות ראשו . הוא רצה שהרגע הזה יימשך לנצח, אבל בתוך מספר שניות גלי האורגזמה הכו גם בו, כל גופו נרעד וכמות זרע גדולה מהרגיל נפלטה מהזין שלו ונחתה על בטנו, על הרצפה, ועל קצה הנעל ואצבעות הרגל של רונית. אלון ורונית המשיכו לגנוח ולרעוד עוד זמן רב עד שגלי העונג שככו ואיפשרו להם לחזור לקרקע המציאות.

לאחר שנרגעו, רונית משכה את אלון לרגליו וחיבקה אותו. הם עמדו כך במשך דקות ארוכות, רונית שעונה על השולחן ואלון צמוד אליה, נשען עליה, ראשו נח על כתפה, חולקים את הרגע הקסום. לבסוף רונית הרחיקה אותו בעדינות, התיישבה על כיסא והסירה את הנעליים. "אלון מתוק שלי, אכפת לך לסדר פה בזמן שאני מתקלחת?" היא שאלה. "בטח אין בעיה" הוא ענה, "ואני גם אנקה את הנעל שלך ואת הרצפה מהזרע שלי". "תודה חמודי", והיא קמה, נתנה לו נשיקה קלילה על השפתיים ויצאה מהחדר.

אלון נותר עירום, פינה את השולחן, שם את הצלחות, הכוסות, והסכו"ם במדיח, זרק את השאריות לפח, וניקה היטב את שלולית הזרע הקטנה שעל הרצפה ואת הנעל של רונית בעזרת מטלית.

מאוחר יותר, לאחר ששניהם התקלחו ושכבו לישון מחובקים, רגע לפני שנרדם, אלון נזכר שהוא התכוון לספר לרונית על מה שראה בטלפון שלה מוקדם יותר באותו היום. "טוב, עכשיו כבר מאוחר…" הוא חשב לעצמו ושקע לתוך שינה.