התגלית של אלון – פרק ב

Loading

מאת דרקון כחול
לתחילת הסיפור

כשבועיים מאוחר יותר, ביום ראשון, אלון מתעורר בבהלה בשעה שמונה. הוא ורונית שכחו להפעיל את השעון המעורר והם כבר אמורים להיות בעבודה. "רונית קומי אנחנו מאחרים!" הוא זועק. "מה? מה השעה?" רונית אומרת בקול עייף, "השעה שמונה, לא התעוררנו בזמן" הוא שב ואומר. רונית מתרוממת לתנוחת ישיבה, מביטה בו במבט מבולבל. לפתע היא מבינה ומיד קופצת מהמיטה. "אני לא מאמינה. יש לי פגישה חשובה בעוד שעה" היא מזדעקת ורצה לכיוון חדר הרחצה. אלון מתלבש במהירות. כמו בכל יום עבודה הוא לובש את ה"מדים" של איש מכירות: חולצה לבנה מכופתרת, מכנסי בד שחורות,  ונעלי עור שחורות, ונכנס לחדר הרחצה על מנת לצחצח שיניים. למזלו הוא לא צריך להתגלח יותר מפעם בשבוע. כמעט לא צומח לו שיער על הפנים. בחדר הרחצה, רונית יושבת על האסלה ומשתינה. "לא נספיק לאכול ארוחת בוקר היום. אתה לא יכל לאחר לעבודה עם רקורד המכירות הנמוך שלך" היא אומרת בדאגה. דבריה של רונית פוגעים בו אבל הוא לא משיב, "היא בטח עייפה ולחוצה" הוא חושב לעצמו, רץ לסלון, לוקח את מפתחות האוטו מהשידה, את הארנק, והטלפון, צועק לרונית "ביי, בהצלחה בפגישה" ורץ החוצה. בחוץ יום יפה, השמש בהירה ונעימה ויש רוח קלה. אלון מאוד אוהב את עונת האביב, לשבת על ספסל בפארק, להביט בעוברים ושבים, ולהקשיב לציוץ הציפורים, אבל כעת אין לו זמן לחשוב על כך, הוא נכנס לאוטו שלו, רכב שקיבל מרונית במתנה לפני חצי שנה, ונוסע במהירות לעבודה. כל הדרך הוא חושב איך לתרץ את האיחור לדודי מנהל המכירות, והבוס שלו. כאשר הוא מגיע לעבודה, הוא חונה במגרש החנייה הגדול שמאחורי המבנה. סוכנות הרכב שבה הוא עובד ממוקמת במבנה נמוך ורחב אשר מחולק לשני חלקים: מוסך ומכירות. אלון עובד במחלקת המכירות, אולם גדול עם קירות זכוכית, בו עומדות מכוניות חדשות ונוצצות בתצוגה. בכניסה לאולם, ישנו אזור קבלה שם יושבות שתי מזכירות וסביב האולם, דרך קירות זכוכית דקות ניתן לראות את משרדי אנשי המכירות. הבוקר, כאשר אלון נכנס לסוכנות, הוא רואה שרק מזכירה אחת נמצאת באזור הקבלה. אלין היא המזכירה החביבה עליו. בחורה צעירה באמצע שנות העשרים לחייה, מטר שבעים וחמש לפחות, שיער בלונדיני טבעי וחלק יורד עד הכתפיים, פנים של בובה, עיניים כחולות בהירות, תמירה ורזה עם חזה קטן וישבן מוצק. אלין תמיד מתלבשת בטוב טעם ובהקפדה. היום הוא מבחין שאלין לבושה בחליפה נשית בצבע תכלת עם חצאית צמודה וחולצה לבנה. היא נועלת נעלי עקב מחמיאות בצבע כחול כהה. הוא מבחין שגם ציפורני הידיים והרגליים שלה צבועות בצבע כחול כהה שתואם את צבע הנעליים. אלין בדיוק מסדרת ברושורים על שולחן הקפה שסביבו כורסאות המיועדות ללקוחות ממתינים. עדיין אין לקוחות הבוקר ואלון נהנה מהמחזה הנגלה לפניו כאשר אלין מתכופפת אל השולחן עם גווה אליו. אלון מכחכח בגרונו ואלין מזדקפת בהפתעה ומסתובבת אליו "אוה, אלון. לא שמתי לב שנכנסת. בוקר טוב" היא אומרת בחיוך. "היא ממש חמודה" אלון חושב לעצמו, אך בקול הוא אומר "בוקר טוב אלין. איך היה סוף השבוע?"
"היה טוב, נסעתי עם חברה לצפון לסיור יקבים בשבת והיה מאוד נחמד. ואתה?"
"שום דבר מיוחד, היו לי הרבה סידורים ונקיונות לעשות בבית, אבל גם נחמד מאוד. אני אוהב את האביב אז מספיק לי לשבת קצת בחוץ ולהנות ממזג האוויר. תגידי, דודי כבר הגיע למשרד?"
"אה לא, הוא התקשר מוקדם יותר והודיע שהוא לא יבוא היום לעבודה כי הוא לא מרגיש טוב"
אלון חש הקלה מיידית. הוא לא רצה להצטרך להסביר לדודי מדוע איחר היום. דודי, למרות שהוא מנהל אמפתי, הוא מאוד אסרטיבי וזה תמיד קצת מרתיע את אלון.
בימי ראשון בבוקר אין הרבה לקוחות ומעט הלקוחות שמגיעים מופנים לאנשי מכירות מנוסים יותר כך שלאלון יש זמן בעודו ממתין במשרד הקטן שלו. כהרגלו בזמנים כאלה אלון נוהג להתעדכן בחדשות. הוא מוציא את הטלפון מהכיס, מפעיל אותו, ומופתע לראות על המסך אפליקציות שונות ממה שהוא זוכר. לוקח לו כמה שניות להבין שזה לא הטלפון שלו, הוא כנראה לקח בטעות את הטלפון של רונית כאשר הוא מיהר לצאת בבוקר ולא שם לב. לשניהם יש את אותו הדגם ואפילו את אותו הכיסוי לטלפון.
הוא מייד מחליט להתקשר למספר שלו על מנת להודיע לה שהטלפון שלה אצלו והטלפון שלו אצלה, אבל לפני שהוא מספיק לחייג קופצת הודעה על המסך ומבלי לחשוב הוא לוחץ עליה. ההודעה שייכת לאפליקציה שהוא לא מכיר אבל הממשק נראה די פשוט, כמו כל אפליקציית צ'אט. ההודעה, כך נראה, כוללת תמונה בלבד, אך בניגוד לאפליקציות אחרות שהוא מכיר כאן התמונה אינה מוצגת אוטומטית אלא מוצג מעין לינק. מתוך סקרנות הוא מחליט ללחוץ על הלינק ובתוך זמן קצר התמונה ממלאת את המסך.  מה שהוא רואה על מסך הטלפון גורם לו לקפוא במקום וללב שלו להאיץ. בתמונה רואים זין ענק, עבה וארוך. זין בצבע חום בהיר, עם ורידים משתרגים לאורכו וכיפה גדולה ומודגשת בצבע חום מעט יותר כהה. בבסיס הזין שיער מתולתל בצבע חום ומתחתיו שתי ביצים גדולות ושעירות.  אלון חושב לעצמו שאילו לא היה גבר סטרייט, היה חושב שזה איבר מין גברי כמעט מושלם, זין של זכר אמיתי, אבל  הדבר שמטריד אותו ביותר זה מדוע אשתו קיבלה את התמונה הזאת? האם זה בטעות? האם מישהו מטריד אותה?
הוא סוגר את האפליקציה, מכניס את הטלפון לכיס, קם מהשולחן, והולך במהירות לשירותים שם הוא מתכוון לבדוק האם יש עוד הודעות כאלו. כאשר הוא נכנס לשירותים (למזלו ולשמחתו בסוכנות יש שירותים פרטיים ונפרדים) הוא מוציא את הטלפון מהכיס ומפעיל את האפליקציה בשנית. להפתעתו הצ'אט ריק והתמונה אינה שם. הוא בודק אם יש עוד צ'אטים באפליקציה ולמרות שיש עוד כמה, כולם ריקים. האם הוא משתגע? האם הוא דמיין את הכל?
בעודו מנסה להחליט מה לעשות, מתקבלת הודעה נוספת. שוב באותה אפליקציה ובאותו צ'אט. גם הפעם זה לינק ומצורפת לו ההודעה הבאה: "עד הפעם הבאה זונה שלי". הידיים של אלון רועדות. הוא פוחד ללחוץ על הלינק אבל הוא מרגיש שהוא חייב להבין מה קורה פה. בחשש רב הוא לוחץ על הלינק ועל המסך מופיע סרטון שמייד מתחיל להתנגן. בסרטון רואים את רונית אשתו שוכבת על הגב במיטה שהוא לא מזהה, ומה שעוד יותר גרוע זה שהיא עירומה. את האדם שמחזיק בטלפון ומצלם אי אפשר לראות אבל ניתן לראות את הבטן התחתונה שלו, שזופה ושעירה, ומתחתיה מתנדנד בכבדות זין ענק. נדמה לאלון שזה אותו הזין שראה בתמונה כמה דקות קודם לכן. הסרטון ממשיך  ורונית מחייכת חיוך פתייני, כל גופה מתפתל על המיטה והיא אומרת "אני הזונה שלך", כנראה בתשובה לשאלה מוקדמת. הגבר שמצלם מגחך ולוחש "אז תראי לי איך את הזונה שלי" ורונית מייד מרימה את הרגליים, מושכת את הברכיים לעבר החזה המושלם שלה, אוחזת בברכיים שלה ופותחת את הרגליים. הכוס המגולח שלה נוצץ מרטיבות, השפתיים פעורות מעט ומעליהן הדגדגן הנפוח הסקסי שמוכר לו כל כך. היא מביטה ישר למצלמה ואומרת "תזיין אותי עכשיו. אני הזונה שלך" וכמעט מייד הגבר אוחז בזין המרשים שלו ביד ימין בעודו ממשיך לצלם, מניח את ראש הזין בפתח הכוס של רונית, ומתחיל לחכך אותו למעלה ולמטה, משתמש במיצי הכוס שלה כדי לנוע סביב ועל הדגדגן. העיניים של רונית נעצמות והיא מתחילה להיאנח בקול "כן כן עוד" ולהניע את אגנה במעגלים קטנים. ככל שזה נמשך יותר ויותר מיצים ניגרים מהפות של רונית ונוזלים לכיוון חור התחת שלה. הבעת ההנאה שעל פניה אינה דומה לשום דבר שאלון זוכר ממנה. זו הנאה חייתית, חסרת מעצורים. פיה פתוח, פניה סמוקות, נשימתה מקוטעת. לאחר למעלה מדקה של העונג הזה הגבר מניח את כיפת הזין שלו בפתח הנרתיק של רונית וחודר אליה באיבחה אחת. עיניה של רונית נפקחות, פיה נפער עוד יותר,  והיא גונחת בקול נמוך, קול שאלון מעולם לא שמע אותה משמיעה, והיא מרימה את אגנה לעברו של הגבר שבועל אותה, כאילו רוצה עוד ועוד מהזין שלו. ברגע זה אלון מבחין שהזין הקטן והחיוור שלו הזדקר במכנסיו. הוא אינו זוכר מתי זה קרה אבל הוא חש גלים של התרגשות ועונג כאשר הזין שלו נלחץ ונדחק במכנסיו. הסרטון ממשיך לנגן וכעת הגבר מזיין את רונית בתנועות קצובות ומדודות, כמו בוכנה, פנימה והחוצה, כאשר בכל תנועה הזין הענק, מצופה במיצים של רונית, מתחכך בדגדגן שלה. רונית מתחילה לגנוח בקול רם "כן כן בדיוק שם" "תדפוק את הזונה שלך". לא לוקח לרונית זמן רב, פחות מדקה, והיא מתחילה לרעוד. כל הגוף שלה רועד והעיניים שלה מתגלגלות למעלה. היא מתחילה להשמיע קריאות עונג לא ברורות, ולפתע היא קופאת, ומספר שניות אחר כך יוצאת מפיה יבבה ארוכה והגוף שלה מתחיל לפרכס ללא שליטה. אלון לא זוכר כמה זמן זה נמשך, זה נראה כמו נצח, ואז זה מסתיים. הגבר מוציא את הזין שלו מהכוס של רונית וכמות גדולה של זרע סמיך נשפכת מהכוס וזורמת בין פלחי הישבן שלה. רונית שוכבת על המיטה, עיניה עצומות, מבע של אושר על פניה, גופה מכוסה זיעה, והסרטון נפסק. אלון מבין לפתע שגם הוא גמר, הוא אינו בטוח מתי, אבל הוא חש שלולית זרע קטנה בתחתונים. הוא מייד מוריד את המכנסיים ואת התחתונים ומביט בשלולית הקטנה שלאט לאט נספגת בתחתון, ובזין הקטן הרך והדביק. הוא זורק את התחתונים לפח, למזלו הזרע לא עבר למכנסיים, שוטף ומייבש את הזין, ושוב לובש את המכנסיים, הפעם ללא תחתונים. כאשר הוא מסיים הוא מחליט לשמור את הסרטון אך כאשר הוא חוזר לאפליקציה הסרטון כבר לא שם.
אלון ממשיך לשבת בשירותים דקות ארוכות, דמעות נקוות בעיניו, הוא אינו יודע מה לחשוב. רונית בוגדת בו? הוא מעולם לא דמיין אפשרות כזו.

לפתע הטלפון מצלצל. זה המספר שלו. הוא עונה בקול רועד "רונית?". "הי חמוד, התבלבלנו בטלפונים, אני פה בסוכנות, איפה אתה?". "אה, אני בשירותים, מיד אצא" הוא עונה. הוא מסתדר במהירות, שוטף את הפנים ויוצא לפגוש את אשתו.

2 מחשבות על “התגלית של אלון – פרק ב”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן