הקיץ שלא אשכח – חלק א'

קוראים לי אור ואני בן 18 מקיבוץ פלמחים.

בדיוק סיימתי את כיתה י"ב, השתחררתי מהלחץ של הבגרויות שהיו ויצאתי לחופש הגדול.

מכין את עצמי ללחץ של הצבא.

יצאנו לחופשה כמעט בסוף יוני ואנחנו חוזרים בתחילת ספטמבר, זה אומר שיש לי חופש של כמעט חודשיים וחצי. זה מלא.

מיותר לומר שהייתי מאושר, וכבר תכננתי איך אני הולך לגרבץ כל התקופה הזאת.

אבא שלי פחות אהב את הרעיון.

הוא מהדור הקודם אפשר להגיד, איש של עשייה.

הייטקיסט, ספורטאי והנדימן.

אני ממש לא דומה לו בשום צורה.

מבחינת אופי אני מתכוון.

מבחינת מראה הוא תמיד אומר שמספיק לפתוח רגע את אלבום התמונות והנה אני לפני 20 שנה.

הזיה.

וזה בדיוק הזמן לדבר על המראה שלי 🙂

אז ככה.. גוון העור שלי שזוף מכל הפעמים שאני הולך לים מן הסתם.

אני שרירי במידה, לא מוגזם… אפשר להגיד חטוב.

קצת ריבועים בבטן, זרועות שריריות והורידים שלי בולטים בידיים כשאני מתאמץ.

השיערות היחידות שיש לי הם ברגליים, בזין ואולי גם בתחת.

לא ממש בדקתי וזה גם אף פעם לא הפריע לי 🤭

בואו נגיד שאני לא ממש מתאמץ להתחיל עם בנות מהשכבה, הם פשוט ניגשות ומפה לשם הם מתמלאות בשכבה…

חלקן בולעות, חלקן מקיאות, אבל בסוף כולן זונות.

איפה הייתי?

אה, כן…

אבא שלי.

קוראים לו יואב דרך אגב.

שם של אשכנזי ממוצע מצליחן כזה, אתם יודעים?

אותה רוטינה כבר שנים.

והוא גם לא מראה סימנים של שעמום.

בבוקר הוא קם מוקדם בלי להעיר את כל הבית שזה מדהים בעיניי!
הוא יוצא לריצה בקיבוץ, בד"כ הוא מקיף את כולו.

חוזר למקלחת זריזה, קפה ולעבודה.

 מגיע בערב והולך ישר לגינה לעבוד או לרכב שלו.

גם כשהכול מושלם הוא תמיד חייב לעשות משהו, מכירים את התופעה?

ותמיד התירוץ שלו זה "שיש עוד עבודה"..

מעייף.

בקיצור, נדפקתי.

מצאתי את עצמי עובד אצלו בתשלום.

נקרע על הגינה.

זה לוקח שעות.

לנכש, לנקות, לשתול, להשקות.

אני מתחיל מוקדם ומסיים כשעה לפני שהוא חוזר.

כמובן שהוא בא מיד לראות מה הספקתי.

אני משתדל שהוא יהיה מרוצה כי הוא גם משלם לי על זה וגם אין לי כוח לחפירות שלו.

לפעמים לא נקלט לי שהוא עוד מעט 50.

קודם כל הוא לא נראה.. דבר שני יש בו רוח שטות ונעורים אבל הוא יודע להיות רציני כשצריך ואם כל זה לא מספיק – הוא מצליח לשמור על מקום העבודה שלו כבר 15 שנה.

כנראה שהוא עושה משהו נכון אם עדיין לא העיפו אותו – בניגוד לקולגות שלו שכבר ממזמן הספיקו במשרד לשכוח את השמות שלהם.

בכל מקרה הוא עשה איתי סידור עבודה דווקא די נחמד, ראשון עד רביעי אני עובד כמו אריתראי ובשאר הסופ"ש אני משוחרר לעשות מה בזין שלי.

מיותר לציין שגם בזמן העבודה אני מקפיד ליישם את זה, כן?

אני עובד די ברעש, מדליק לי מוזיקה, שר יחד איתה בצעקות, מקלל כשאני מקבל מכה וכמובן שהרבה לפני שאני מזיע אני מעיף ממני את החולצה.

כי למה לא אם אפשר להשוויץ בגופה שעבדתי עליה קשה?

לאחרונה שמתי לב שהמראה שלי יוצר עניין אצל גיל השכן.

גיל גם הוא הייטקיסט, אבל מאז הקורונה הוא מעדיף לעבוד מהבית.

מהפעמים הבודדות שעברתי ליד גיל ואבא שלי כשהם ישבו בסלון הבית ודיברו קלטתי חצאי דברים – ממש מרוצים ממנו בחברה והוא עושה עבודה טובה, הוא גם כפוף לסמנכ"ל וגם די ותיק אז בתכלס נותנים לו מה שהוא רוצה..

 

גיל ואבא חברים טובים. הוא מגיע אלינו הרבה ואנחנו אליו.

אני זוכר את הישיבות בסלון ובמרפסת עוד מילדות.

הוא תמיד קרא לי "חמוד" וחייך אלי בחביבות יתרה.

הוא גם נראה טוב למען האמת, די מזכיר את אבא שלי.

הם קצת דומים.

 

זה נהיה עניין שבשגרה הקטע עם החולצה.

לפעמים אני פשוט יוצא מהבית בלי.

בהתחלה קצת ייחסתי לזה חשיבות והייתי דואג שיסתכלו, הייתי נהנה מהתשומת לב הזאת.

עם הזמן זה דעך.

אך נראה שלא כך היה עם גיל.

מסתבר שהוא למד את הזמנים שאני יוצא לגינה. בהתחלה הוא היה יוצא למרפסת חצי שעה אחרי שהתחלתי לעבוד בתירוץ שזה "יום יפה בחוץ ונעים" אח"כ הוא היה יוצא גם בימים שהחום היה גיהנום.

לאחרונה ראיתי מחלון חדרי שהוא יושב במרפסת עוד לפני שהגעתי.

מחכה לי.

תמיד זה היה עם הלפטופ שלו וכוס קפה.

רוב הזמן הוא היה עובד, אך מדי פעם יכולתי להבחין בזווית של העין שהוא מתבונן בי.

בוחן.

עיניו היו נתקעות על גופי המשורטט.

החזה המוצק, הריבועים בבטן, השיערות השחורות בבתי השחיי, הידיים המגוידות, הורידים בזרועות שהיו מתנפחים כשהפעלתי מאמץ.

לפעמים הייתי מרים את ראשי בהפתעה לכיוונו והוא מיד היה מחזיר את עיניו למסך באופן כמעט בלתי מורגש.

הוא היה מומחה בזה.

בפעמים הראשונות הוא היה מציע לי לשתות משהו, לנשנש איזה חטיף, למרות שיכולתי להיכנס לבית בכל רגע נתון.

היה לי פס חופשי להיכנס אליו לבית.

לא נכנסתי.

הבנתי שהוא זומם עליי.

זה קצת הפתיע אותי.

לא ידעתי שהוא כזה, או שהוא פשוט נעשה עם הזמן לאור העובדה שהיה בודד.

הוא לא הצטיין בלהעמיס נשים מחוץ לזוגיות.

הוא היה אולד סקול והאמין בדרך הישנה.

וזה מה שהשאיר אותו לבד שנים.

 

גיל

 

לאחרונה התחלתי לשים לב למשהו מוזר אצלי.

התחלתי להימשך לאור, הבן של יואב השכן.

הילד גדל ותפס צורה. קיבל גוף של דוגמן.

הילד הזה הפך לנער סקסי.

אני בבעיה.

לא חשבתי שזה עד כדי כך יהפוך אותי אבל מסתבר שכן.

מסתבר שאני דו.

ורציתי אותו, או הו כמה שרציתי אותו.

לא שבעתי מלהסתכל עליו.

לאורך כל הקיץ המזויין הוא עבד בחצר.

בהתחלה הייתי ממציא עבורו תירוצים כשהיה מסתכל עליי עם העיניים השואלות שלו יושב במרפסת.

בשלב כלשהו התחיל להימאס עלי התירוצים שהמצאתי לו והייתי פשוט יושב שם, עם הלפטופ מונח לי על הברכיים.

20% עובד 80% בוהה בו. מדמיין מה הייתי עושה לו.

לא יכולתי להישאר אדיש למראה הזה.

עומד שם בחצר, השמש שוטפת ללא רחמים את הגוף השרירי, המזיע והחלק שלו שעם הזמן כמובן, תפס צבע יפה של שיזוף.

מין גוון זהוב כזה.

בקלות הוא יכל להופיע על קטלוג של בגדי ים.

בכל פעם שהוא עבד עם המזמרה או המעדר הייתי פשוט בולע רוק.

מתבונן בורידי ידיים שלו בולטים ממאמץ.

את הפנים היפות שלו מתכווצות גם הן, את השיניים נושכות את השפתיים.

אני די בטוח שהוא לא שם לב שהוא עושה את זה.

רק המחשבה הזו הפכה את כל העניין הזה לעוד יותר מחרמן. אחחח

לא יכולתי להתאפק יותר.

הצמדתי את המחשב חזק יותר והרמתי עוד את המסך כדי שלא יראה.

פתחתי את רוכסן הג'ינס שלי בשקט ועם סבלנות של לוחם במארב, תחבתי את ידי פנימה, מרגיש את בד התחתון מפריד ביד היד  לזין שאיים לקרוע לי אותו.

ליטפתי אותו קלות מבעד לבד בעודי מביט באור. רואה איך הגוף היפה הזה נשטף בזיעה.

הכובע טמבל על ראשו רק הופך אותו לחינני יותר.

אין חמוד כזה!

אני מלטף ומלטף, מרגיש איך השיא מתקרב. אני קצת מאט את הקצב ושוב…

אני מתנשם ומזיע ובטח גם מסמיק.

ובאותה נקודה אור מסובב את ראשו הצידה ומבטינו נפגשים.

 

אור

 

היה זה עוד בוקר שגרתי שהתארך ונמשך עד לשעות הצהריים המיוזעות.

לא היה הרבה עבודה, חופשת הקיץ כבר הייתה לקראת הסוף.

עבדתי עם המזמרה, מנכש עשבים כרגיל.

בזווית העין ראיתי את גיל פשוט יושב ובוהה בי כהרגלו.

הוא כבר לא שם זין מה אני חושב ואיך זה נראה מהצד.

שנינו יודעים שהוא בעניין שלי.

סטרייט או לא – זה לא משנה.

הוא דלוק עליי קשות.

הנחתי את הכובע טמבל על הראש, עשיתי הפסקת מים זריזה.

שופך גם קצת על עצמי.

רואה מהצד את גיל משתגע, מחייך קלות וחוזר לעבוד.

אחרי חצי שעה אבא חזר מהעבודה, החנה את הרכב נפנף לשלום ונכנס פנימה.

"חזר מוקדם" חשבתי לעצמי. סובבתי רגע את הראש הצידה ונתקעתי.

ניסיתי להבין בכלל מה אני רואה.

המוח שלי עיבד לאט את התמונה.

גיל מביא עלי ביד.

הוא פשוט הסתכל עליי בזמן שהוא מאונן באיטיות, עיניו פעורות פרצופו סמוק.

מזיע כמו סוס.

הוא הזיז את המחשב הצידה לכוננית שהייתה לידו וחזר לגעת בעצמו.

הוא לא הפסיק להסתכל עליי. כבר לא אכפת לו איך זה נראה.

הפה שלו נפתח והוא צעק בשקט.

הבנתי באותן רגעים שהוא גומר.

הרגשתי שאני נטוע באדמה, לא הצלחתי לזוז.

כשגיל הפסיק לרעוד בכיסאו הוא סימן לי עם הראש לצד שמאל.

הסתכלתי לכיוון.

היה זה המחסן ציוד שלו.

הסתכלתי לאחור, על הבית. רואה את אבא במטבח מכין לו צהריים.
נתתי למזמרה ליפול על הדשא והרגשתי את רגליי לוקחות אותי לכיוון המחסן.

בזווית העין רואה את גיל נעמד ורוכס את הג'ינס, מחייך לעצמו חיוך קטן.

התקדמתי לאט. מרגיש איך רגליי מוליכות אותי מעצמן, הגוף שלי לא מפסיק להזיע.

הרחתי קלות את בתי שחיי, לא הייתי מסריח. הקפדתי מאוד על ניקיון.

גיל הגיע די מהר, הוציא את המפתחות מהכיס ופתח את המנעול.

נכנסנו פנימה.

המחסן היה חשוך לחלוטין, כעבור דקה של גישושים עיניי הסתגלו לאפלה.

הוא נעל אחריו והסתובב אליי.
מביט בי מחויך ומרוגש, יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק בעוצמה כזאת שהוא עוד רגע קופץ דרך המכופתרת שלו החוצה.

"אתה רוצה שאני אמצוץ לך?" שאל.

"לא יודע". לחשתי

"מה?"
"לא יודע!" הגברתי את קולי לכדי צעקה.

הוא נרתע אחורה והשתיק אותי.

אחרי רגע הוא התקדם, הושיט את ידו וליטף את לחיי.

"אור, אם אתה לא רוצה שאבא שלך יהרוג את שנינו כדאי שתהיה בשקט."

הנהנתי והבטתי בו. הוא הזיע כולו, ידיו רעדו כשהוא הוריד ממני את הכובע שנפל ברעש קל לרצפה.

הוא הסתובב מאחוריי והתחיל לעסות אותי.

שכמות, כתפיים, גב, לעזעזאל הוא טוב בזה.

כמה שהייתי צריך את זה.

הרגשתי איך הוא ממש משחרר אותי מכל העבודה הקשה הזאת.

הייתי מופתע עד כמה הייתי נוקשה.

הוא צחק והיה מפסוט מעצמו. "חמוד.. אתה חייב לקרוע את עצמך פחות. אתה מתגייס עוד רגע…"

הוא השתתק והחל ללטף את שערי ונשק לראשי, ללחיי, לשפתיי, לצווארי.

התחלתי לגנוח.

הוא הגביר את הקצב ופשוט אכל אותי בכל הגוף.

ליקק ונשך אותי באוזניים, פטמות, בטן, אצבעות. כאילו הוא מדגים מה יהיה בעוד רגע.

הוא משך ממני את המכנס במכה אחת יחד עם התחתונים.

הזין שלי היה בזקפה מלאה, הוא הסתכל עליו בשוק.

"חתיכת כלי יש לך"

גיל לא בזבז זמן והכניס אותו לפה. הוא החל למצוץ אותו בקולות מחרמנים ועם מלא רוק.

חשבתי שאני בעננים.

הידיים שלו לא הפסיקו ללטף ולחרמן אותי בכל הגוף.

לא בטוח שאני עוד אוכל להחזיק הרבה.

השיא הגיע כשהוא דחף לי אצבע לחור.

גמרתי בלי להודיע, גונח חרישית בזמן שהוא בולע את היוגורט שלי.

הוא הביט בי מלמטה.

"לא גמרתי איתך חמוד".

תמיד קורא לי חמוד, לא משנה בן כמה אני אהיה.

רק שהפעם אני חייב להודות שזה היה מחרמן.

אחרי רגע כשהוא עדיין עם הברכיים על הרצפה הוא הסתובב ואכל לי את החור.

גנחתי כמו משוגע וכמו באינסטינקט ליטפתי את הזין שגמר רק לפני רגע.

הדיבורים שלו רק הוסיפו שמן למדורה. "החור שלך מדהים וחלק, אמממ".

הלשון שלו טיילה שם ונגעה במקומות…

אוננתי חזק ופלטתי שוב מטען צמיגי וסמיך על רצפת המחסן.

הוא התנתק ממני ורכן על הרצפה, מלקק את זה.

"אתה קינקי לי מדי." אמרתי כשסיים.

הוא צחק, קם וחיבק אותי חיבוק ארוך.

נושק לי לשכמות.

"אתה ילד מהמם אור…"

הסתכלתי עליו והחזרתי לו חיבוק.

הוא אמר לי לחכות בזמן שהוא פותח את המחסן, הוא הציץ החוצה. הערב כבר ירד.

שמעתי את אבא קורא לי.

הוא סימן לי לצאת זריז.

התגנבתי מהר החוצה, שומע אותו נועל את המחסן.

רצתי לדלת האחורית של הבית.

עליתי לחדר שלי.

התקלחתי שעה והבאתי ביד עוד פעמיים או שלוש, לא זוכר כמה…

התרסקתי על המיטה.

באותו לילה ישנתי הכי טוב שאפשר.

אני כבר מחכה למחר.