הציור – חלק א

הוא מספר.

ידעתי שהיא תופתע, טלפון מידיד שלא שמעה ממנו כבר שנים, הוא תמיד דבר מרגש, מיוחד אם הייתה ביניכם משהו, איזו התאהבות סודית ובלתי ממומשת שנשארה כזיכרון מהעבר.
קבענו להיפגש בביתה, לשבת באיזה בית קפה שהיה בסביבה, ששנינו היכרנו.
הקשתי בדלת וכשהיא פתחה, החסרתי פעימה, היא הייתה חמודה יותר ממה שזכרתי.
"וואו!!!, אני לא מאמינה!", היא צווחה וקפצה על צווארי.
ניתקתי ממנה והחזקתי בכתפיה, מתבונן בה מלמטה למעלה.
"את נראית נהדר" אמרתי בחיוך, היא באמת נראתה נהדר, שיער חלק ושחור, שגלש עד לכתפיה, עור בצבע מוקה, גוף חטוב, שנראה מצוין בחולצה שחורה זרוקה, שחשפה את כתפיה, ללא סימן לרצועות חזייה…, מכנסי ג'ינס משופשפים ורגליים יחפות.
"כן?, טוב תודה… כנס! מה נעמדת בפתח?" היא צחקה אחזה בידי ומשכה אותי פנימה.
נכנסתי לדירת סטודיו, שאכן שימשה כסטודיו, כן ציור גדול עמד במרכז החדר וציורי שמן התגוללו בכל מקום.
"את מציירת?!, לא ידעתי!" קראתי בתמיהה.
"כן, כבר.. מזמן…" היא גמגמה קלות, "מה אתה אומר?".
'הציורים היו יפים, ללא ספק, יש לה כשרון והרבה', חשבתי.
"מה את מציירת?, אני רואה שרק דוממים", אמרתי כשאני מתבונן סביבי.
"מה פתאום?, הנה, יש כאן תמונות של אנשים", היא הפנתה אותי לפינת החדר והראתה לי שתי תמונות של גברים.
"אה… אבל… אני רואה שאת מציירת אותם לבושים", קבעתי בהיסוס מה.
היא הסמיקה, "כן, זאת אומרת… למה לא?"
"כי…" עכשיו אני הסמקתי, "את מציירת בני אדם, לא לבוש, זאת אומרת… הם לא אמורים לדגמן לך את הבגדים, אלא את הגוף…".

המבוכה שנגרמה לה, נשקפה מעיניה, "יש לי… כלומר, ציירתי פעם אחת, זאת אומרת — יש לי ציור אחד של
עירום" ,היא פלטה במהירות, כאילו חוששת להתחרט, "רוצה לראות?" היא שאלה, מציצה בי.
"כן… זאת אומרת, ציור שלך, אני אשמח לראות… את מי ציירת?" שאלתי, מנסה לשוות לקולי גוון קליל.
היא נפנתה אל צידו האחר של החדר וזרקה מעבר לכתפה, "את חברה שלי… אתה לא מכיר אותה".
היא נברה בין ערימות הציורים, ללא ספק, היא לא התכוונה
להראות לאיש את הציור, גם לא בטעות, היא שלפה את הציור ופרסה אותו מולי, בוחנת את תגובתי.
הציור היה יפהפה, דמות אישה צעירה נראתה בו, עומדת כשצדודיתה אל המצייר, מתבוננת דרך החלון, אל שמיים אפורים.
דמותה הייתה עירומה, היא הסתירה את שדיה בידיה, כשרק ישבנה גלוי בציור, היא עמדה בדיוק בזווית הנכונה, כשכל סטייה ממנה, לעבר המציירת, הייתה חושפת את ערוותה לציור.
"מה אתה אומר?…" שאלה בהיסוס קל.
"זה מדהים… אין לי מילים… את כל כך מוכשרת!" קראתי.

"תודה", היא חייכה והסמיקה שוב.
"אני רואה שהיא צנזרה את הציור…" רמזתי באצבעי לכיוון שדיה ומבושיה של
האישה שבציור.
היא צחקקה, " כן, היו איברים שהיא לא הסכימה לחשוף, חבל.., נכון?", היא צחקה שוב.
"ציירת גם גברים כך?" שאלתי.
"לא… לא מצאתי…אחד ש.. שיסכים להתערטל מולי", כלומר, אף אחד לא רצה להיות מצויר כך…" גמגמה.
"אין בעיה, ציירי אותי!", אמרתי במהירות.
היא תלתה בי עיניים מופתעות. "אתה בטוח? אתה מסכים שאצייר אותך ככה?" שאלה.
"כן, אין לי בעיה עם זה, אני בטוח", אמרתי בביטחון, כשבמוחי מתעופפים פרפרים.
"טוב, יופי…, אז.., אז.., מתי אתה מוכן…?" היא המשיכה לגמגם. המבוכה התאימה לה.
"עכשיו!", אמרתי בקול נחרץ שהפתיע גם אותי.
"עכשיו?, אז.. אז.., טוב… בוא ", היא פנתה אל כן הציור ואני עקבתי אחריה, "אה…. תתפשט.., שם", מלמלה במבוכה והצביעה על המיטה, עיניה נטועות ברצפה.

ניגשתי אל המיטה, פשטתי את החולצה, אחר כך התיישבתי על המיטה, פרמתי את שרוכי נעליי, חלצתי אותם והסרתי את גרביי, קמתי והסרתי את מכנסיי, עכשיו הגיע הקטע הקשה, תרתי משמע, זה לא ממש מקצועי לדגמן בעירום כשהזין עומד, אבל מצד שני זה גם לא ממש מקצועי לרצות
לזיין את הציירת, לא הבטתי בה כשדחפתי את תחתוניי מטה והתייצבתי מולה עירום, "איך את רוצה אותי?" שאלתי. רק אז היא העיזה להרים את עיניה ולהביט בי, לקח לה שנייה להתגבר על ההלם שאחז בה, היא כיוונה אותי אל עמוד שניצב מול כן הציור והציבה אותי מולו, ידיה החמות נגעו בי, כיוונו את הזווית הרצויה של רגליי וידיי, בהוראתה נשענתי עם ידי הימנית על העמוד שמולי.
"טוב, ביד השנייה… אה… שים אותה, אהה, תחזיק, זאת אומרת…", היא לא הצליחה לבטא את עצמה, אבל הבנתי אותה, אחזתי את הזין הזקוף בכף ידי. היא רצתה לצלם אותי מהצד, כך שהציור יראה אותו זקוף במלוא תפארתו. עם ידי השעונה על הקיר, הראש המורכן והיד הלופתת את מבושיי, נראיתי מאונן על סף אורגזמה, 'כך היא רוצה לצייר אותי?', תהיתי.
היא החלה לצייר, שנינו שתקנו, כאילו אין מה לומר במצב שכזה ובאמת, מה יש לומר? מספיק לראות את מבטה, כאילו-ענייני-אבל-בעצם-נבוך, בכל פעם שהביטה לכיוון מבושיי, כדי להבין.
לאט, לאט, היא החלה "לשכוח" שאני עירום, או שנזכרה שהיא מקצוענית, נראה שהחל להיות לה יותר ויותר נוח,
אולי אפילו החלה ליהנות, היא החלה לחלק לי הוראות בקול רם, "לא! אל תזוז!, היזהר שלא למעוך אותו!", גורמת לי לצחוק ולזוז, האווירה הפכה יותר ויותר קלילה, כשאני מרשה לעצמי לסקור אותה בגלוי, מדמיין איך היא נראית מתחת לבגדים, כבר לא אכפת לי שהיא רואה את התוצאות היטב על גופי.
"אני רואה שאתה נהנה" חייכה.
"ועוד איך!, אני מדמיין לעצמי איך את היית נראית עירומה, זה דווקא כיף! את יודעת, נראה שיש לך גוף נהדר!, צילמו אותך פעם?".
"כן. החבר שלי לשעבר, אני הייתי אמורה לצייר אותו בעירום, בסוף הוא צילם אותי, בינתיים נפרדנו" סיפרה לי בלי להפסיק לעבוד.
"אז איפה התמונות?…", שאלתי בתקווה.
"אני יודעת?, בטח באינטרנט" הפטירה.
"את צוחקת! באמת?!" שאלתי בהלם.
"לא יודעת, זה די מתאים לו, אל תזוז", אמרה בטרוניה.
"אני מצטער… אני פשוט בהלם! לא איכפת לך מזה?"
"מה אני יכולה לעשות?, שיהיה לו לבריאות, למה, גם אתה רוצה לצלם אותי ולפרסם אותי ככוכבת פורנו?", שאלה בציניות.
"מה פתאום" עניתי לה, "אצלי זה לשימוש עצמי, בלבד"
היא צחקה, "נראה… נראה כבר… או קיי, סיימתי, בוא לראות".
היא עוד לא סיימה את המשפט וכבר עמדתי לידה, המום מול ציור גדול ומדהים שלי, כשאני עירום ומאונן. הציור היה מחמיא…
נפניתי אליה, היא הביטה בי מתוחה, אבל חייכה כשראתה את מבטי, "יפה?" שאלה רטורית.
"זה מדהים… את פשוט מוכשרת בצורה בלתי רגילה!"
היא חייכה בתודה, התבוננתי לתוך עיניה והחיוך שלה נמוג, מתחלף בהבעה המתוחה ההיא.
נטלתי את שתי ידיה בידיי, רכנתי אליה ונשקתי אותה על לחיה, זו הייתה ללא ספק סיטואציה מוזרה, אני עומד עירום ומגורה, מנשק את הלחי, של בחורה לבושה, שציירה אותי.
"אה… כדאי שתתלבש…" היא מלמלה.
"כן… את צודקת", עניתי ופניתי ממנה אל המיטה, לבשתי את תחתוני ואת מכנסי במהירות, התיישבתי על המיטה לנעול את נעליי, היא עמדה מול הארון הפתוח בגבה אליי,
הוציאה גופייה שחורה, פשטה את חולצתה, נותרה עירומה למחצה מולי, כנראה שכבר אין ממה להתבייש.
היא התכופפה אל מגירת החזיות שלה, נותנת לי מבט צידי יפה על שדיה, מצאה אחת שחורה, לבשה וסגרה אותה מאחורי גבה, לבשה את הגופייה הצמודה והסתובבה אליי,
"אז… אתה רוצה שנלך לחטוף משהו לאכול, לשתות?" שאלה.

היא מספרת.

"כן, אני באמת קצת רעב", ענה.
הוא סיים ללבוש את החולצה הצמודה, הורס סופית כל תסרוקת שאולי עוד נשארה לו, הוא נראה פרוע וסתור, כאילו הרגע קם מהמיטה, אחרי לילה של סקס פרוע.
המחשבה העלתה חיוך קל על פניי, הוצאתי מן הארון זוג מכנסיים צמודים והתחלתי לפתוח את הכפתורים של הג'ינס.
לפתע הבחנתי שעיניו עוקבות אחרי כל תנועה של אצבעותיי.
לחשוף חלק עליון מילא, אבל זה כבר יותר מידי בשבילי, חשבתי, "או קי, שתי דקות ואני מוכנה" אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה הסמוך.
לבשתי במהירות את המכנס, העברתי מברשת בשיער, ושמתי מעט בושם, תהיתי אם להתאפר ובסוף החלטתי נגד, ידעתי שנחזור מאוחר ולא יהיה לי כוח להוריד איפור.
"זה היה מהיר", הוא חייך כשיצאתי.
זרקתי את הג'ינס על הכיסא ליד המיטה, הוא לא היה מספיק נקי להיכנס חזרה לארון ולא מספיק מלוכלך כדי לזרוק אותו לכביסה.
נעלתי סנדלי עקב אדומות, שהוסיפו בערך עשרה ס"מ לגובה שלי, ולקחתי איתי תיק צד קטן. היה בו מקום לטלפון נייד, לארנק ולמפתחות, לא יותר מזה.
הוא עמד מאחוריי כשנעלתי את הדלת, ניחוח קל של בושם גברי התגנב לאפי, יש לו טעם טוב, חשבתי לעצמי.
ירדנו במדרגות לחניון, הרעש שעשו עקבי הסנדלים שלי בחלל חדר המדרגות היה רם כמעט כמו פעימות לבי, פגישה עם מישהו שלא ראית הרבה זמן היא תמיד מרגשת, במיוחד, אם הייתה ביניכם התאהבות סודית שאף פעם לא מומשה.
לא יכולתי להוציא מהראש את מראה גופו העירום, כל משיכה של המכחול על הבד, הייתה כמו ליטוף של ידי על עורו, אבל מספקת הרבה פחות סיפוק מליטוף.
קיוויתי שהאור העמום בחדר המדרגות הסווה את האודם שהתפשט על פניי.
"אז לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי כשהתיישבנו במכונית שלו, מנסה להקנות טון רגיל ונונשלנטי לקולי.
הוא הזכיר שם של פאב קטן, לא רחוק, לא הייתי בו אף פעם, אבל שמעתי שהאוכל והמוסיקה בו לא רעה.
"אז מה עשית עם עצמך בשנים האחרונות?", שאל כשיצאנו מהחניון.
"סיימתי את התואר, עבדתי זמן מה בבית מלון, אחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא בשבילי, אז התפטרתי. היה לי מזל ומצאתי עבודה בחברת הוצאה לאור קטנה, אני מאיירת עבורם ספרים, בעיקר ספרי ילדים, ככה אני משלבת תחביב עם עבודה, בינתיים זה עובד", חייכתי, "מה איתך? מה עשית אתה בשנים האחרונות?".
"את זוכרת את החברה הקטנה שבה עבדתי?".
"כן, הייתם ארבעה מתכנתים בתוך משרד אחד" נזכרתי בחיוך "שעות ארוכות, כסף קטן", הזכרתי לו את המילים שהוא עצמו אמר אז.
"לא חשבתי שתזכרי", חייך, "עכשיו אני עובד בחברה בינלאומית, המשרדים שלה ממוקמים בכפר סבא באזור התעשייה, השעות אותן שעות, אבל לפחות השכר טוב
יותר".
"ויש רכב צמוד" הוספתי.
מגרש החנייה שליד הפאב, היה מלא עד אפס מקום, אז נאלצנו לחנות רחוב אחד רחוק יותר.
נכנסנו והתיישבנו ליד שולחן גבוה לא רחוק מהבר, הקצב של המוסיקה הלם באוזניי, ממלא אותי בחשק לרקוד.
המלצרית נגשה אלינו והושיטה לנו שני תפריטים, סקרתי את התפריט, המחירים היו סבירים, דבר נדיר בעיר הזאת, החלטתי להזמין לי בירה, כשהשלפוחית שלי החליטה להודיע לי על קיומה.
"אני הולכת לשירותים, כבר חוזרת" קמתי מהכיסא.
"להזמין לך משהו בינתיים?" הוא שאל, מביט בי.
"כן, תזמין לי קורונה" אמרתי ויצאתי.
הבטתי בעצמי במראה בזמן ששטפתי ידיים "לפחות אני לא נראית כמו עגבנייה", מלמלתי לעצמי.
זוג חצי-שיכור וחצי-לבוש נכנס לשירותים, שניהם היו עסוקים אחד בשנייה ולא ממש שמו לב אליי, הבחורה כבר החלה להוריד את הג'ינס שלבש הגבר, היא צחקה כשהבחינה במבט ההמום שעל פניי ומשכה את התחתון של הגבר למטה, נושכת את צווארו ומביטה לראות את תגובתי, הגבר כנראה החליט, שהוא לא אוהב קהל ,שצופה בזין שלו, ומשך את הבחורה לאחד התאים.
"איזה שרמוטה", מלמלתי לעצמי בעודי יוצאת במהירות.
נכנסתי חזרה והלכתי לכיוון השולחן שלנו, ההזמנה הגיעה בדיוק כשהתיישבתי, קורונה בשבילי וגינס בשבילו.
כל ניסיון לנהל שיחה, עלה בתוהו, המוסיקה הייתה פשוט רועשת מידי.
"בואי לרקוד" הציע.
היססתי, הרחבה הייתה מלאה, מה שאומר שנהייה צמודים אם נרקוד.
"תפסיקי לחשוב ובואי", חייך ומשך בידי.
באופן מוזר, שמחתי על כך שההחלטה הוצאה מידיי והלכתי אחריו.
לאט, לאט התחלתי להשתחרר ולנוע לקצב המוסיקה, נמנעת במכוון מלהביט בעיניו, לא יכולתי להביא את עצמי לפגוש במבטו, אבל מצד שני, האזורים עליהם כן הבטתי
גרמו לי להסמיק עוד יותר.
אחרי כמה שירים נהייתי צמאה,, ופניתי לחזור לשולחן, הוא הביט בי במבט שואל, שהיה הרבה יותר יעיל מלדבר, כי ברעש שהיה שם, ממילא לא הייתי שומעת אותו.
הצבעתי לכיוון השולחן וסימנתי לו שאני רוצה לשתות, הוא הנהן והלך אחריי.
כשהגענו לשולחן, הוא קרא למלצרית והזמין לעצמו שליש נוסף.
"מה בשבילך?" שאלה המלצרית, מביטה עליי.
"קורונה" אמרתי.
"את יוצאת הרבה לרקוד?", שאל, כשהמלצרית התרחקה.
"כשהייתי עם החבר שלי לשעבר, היינו יוצאים הרבה, הוא אהב ריקודים דרום אמריקאים, אז היינו יוצאים לרקוד כמעט כל סוף שבוע, עכשיו אני יוצאת פחות", אמרתי בכנות.
"אלה ריקודים ממש צמודים, נכון?, עם נגיעות וחיכוכים?"
"הדרום אמריקאים הם עם חם, ככה שגם הריקודים שלהם לוהטים, לפעמים זה גולש גם לנגיעות וחיכוכים מעבר לריקוד", עניתי בחיוך נבוך, הייתי בטוחה שכל הפנים שלי אדומות, כשסיימתי לומר את המשפט.
"לפעמים? כמה רחוק יצא לך להגיע?", שאל, מדגיש את המילה.
"מספיק רחוק כדי שחבר שלי לשעבר יקנא" זרקתי לו.
"זה מתחיל להיות מעניין", הוא חייך, "עם מי רקדת כשהוא קינא?"
"עם חבר שלו", הצמדתי את עיניי לכוס הריקה שמולי, 'איזה שד דחף אותי לספר לו את זה?'.
"ומה קרה?"
"הוא.. אני.. הממ… אנחנו…"
המלצרית הגיעה בתזמון מושלם, להציל אותי מלהמשיך את המשפט.
הקורונה נתנה לי תירוץ למלא את פי מים, או בירה במקרה הזה.
הוא לא הירפה, "אתם מה?", הוא שאל כשהמלצרית התרחקה. נראה שהוא לא מתכוון לתת לי להתחמק.
"כולנו היינו שיכורים… הוא מזמז אותי על הרחבה, תוך כדי ריקוד… ונישק אותי", לקחתי עוד לגימה מהבירה, רק כדי לא להביט בו.
"ומה עשה חבר שלך?"
"התרגז והפריד בינינו", חייכתי, נזכרת בסצנה, "אחרי הריקוד, החבר שלו משך אותי לחיבוק והושיב אותי לידו, היה כיף לראות את חבר שלי מקנא, אולי הנשיקה בסוף הייתה קצת מיותרת", לא ידעתי איזה שד דוחף אותי לדבר, מצד שני אלכוהול ידוע בתור משחרר לשון.
"אז מסתבר שאת שובבה לא קטנה, אחרי הכל" הוא חייך וקרץ.
"כל אחד מאתנו קצת שובב, לא?" החזרתי קריצה.
"כן, אבל משהו אומר לי שהיה שם יותר מסתם נשיקה", הוא הביט בי במבט חוקר.
"טוב… האמת היא, שיותר מאוחר באותו ערב, ישבתי על הברכיים של אותו בחור והחלפנו ליטופים רציניים יותר"
"מה זה ליטופים רציניים יותר?" הוא דרש לדעת.
"הידיים שלו היו בתוך החולצה שלי" התרסתי, עוצרת בעצמי, לפני שאוסיף שהידיים שלי היו בתוך המכנסיים שלו.
"זה קשה ללמוד לרקוד.. נגיד, סלסה?" הוא שאל, משנה לפתע נושא.
"הצעדים של ריקוד הסלסה הם מאוד פשוטים, זה הסיבובים וההחלפות וכל שאר התוספות, שמסבכות את זה" אמרתי, מבולבלת מעט משינוי הנושא המהיר.
בלגימה מהירה רוקנתי את הכוס ושפכתי לתוכה את מה שנשאר בבקבוק.
"אז מה דעתך ללמד אותי?" הוא הפתיע אותי עוד יותר.
"מה, עכשיו?" נדהמתי.
"למה לא? תקשיבי למוסיקה" הוא צדק, הדיג'יי שם ריקוד סלסה ברקע.
למה לא באמת, חשבתי לעצמי, לעזאזל איתך, הרי את יודעת שאת רוצה, אז לכי על זה, "קדימה".
"זאת ספירה של ארבע, תעקוב אחריי", אמרתי לו כשהלכנו לרחבה.
נעמדתי לצידו, והתחלתי להראות לו את הצעדים שלו, צעד לפנים, צעד במקום, להחזיר רגל, צעד במקום.
הוא קלט את הצעדים די מהר, אז עברתי לעמוד מולו.
שמתי יד אחת שלו על מותניי והנחתי את ידי על כתפו, בידי השנייה החזקתו את ידו השמאלית באוויר, חייכתי לעברו "ועכשיו, נרקוד" קרצתי.
הוא בהחלט קולט מהר, חשבתי לעצמי. הקצב של המוסיקה היה מהיר וסוחף, ואחרי כמה דקות קלענו בדיוק למקצב הנכון.
הוא הצמיד את גופי לשלו, ידו מחזיקה אותי בשיפולי הגב, מזכירה לי, עד כמה התגעגעתי לריקוד הזה, לחושניות שבו, לסקסיות המרומזת, לקצב הנהדר.
היה כיף לרקוד שוב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי זאת ועוד עם בן זוג שיש לו חוש קצב מעולה.

הוא מספר.

איך זה שאף פעם לא שמתי לב עד כמה היא סקסית?, הייתי מאוהב בה, אבל… היא פשוט פצצה!, או שזה האלכוהול?… או האקט החושני, שיש אנשים שקוראים לו "ריקוד"?, בא לי פשוט לקרוע לה את הבגדים, כאן ועכשיו, מול כולם!, היא מרגישה את זה… היא מרגישה אותו… היא מחייכת אלי, חיוכים כאלה של, "אני יודעת מה עובר לך בראש"… ואלוהים, כמה שהיא סמוקה! היא לא מפסיקה להסמיק!, כמה בנאדם אחד יכול להרגיש נבוך בערב אחד? ואני עוד זה שהיה עירום מבין שנינו…
אני לא יודע מה היא חושבת בדיוק, אבל זה כבר לא ריקוד, אני כבר מזמן לא שם לב לקצב של המוזיקה, סובבתי אותה ואני צמוד אליה מאחור, הידיים שלי תופסות אותה קצת נמוך מהמותניים, אני מצמיד את החלציים שלי לטוסיק שלה ופשוט – אין מילה אחרת – מזיין אותה עם הבגדים.
טוב, זה לא ממש זיון, אבל אני מרגיש את החריץ שלה לכל אורך הזין, והיא ללא ספק מרגישה אותו מאחורה.
לא ממש איכפת לה, כשהידיים שלי גולשות קדימה ומוצאות מקלט חמים בין הרגליים שלה, היא מצחקקת, עם המון מבוכה, ומתחמקת, אבל רואים שהיא לא ממש כועסת…
גם כשהיא מתרחקת ממני ורוקדת מסביבי, כאילו כדי לתפוס הפסקה קצרה מהמזמוז הזה, שכולם כבר שמו לב אליו, אני מחכה שתגיע מאחורי, מרגיש אותה מלטפת לי
את הגב, תופס את ידיה ומושך אלי.
היא נמרחת על הגב שלי, ואני מחזיק את כפות ידיה ולא נותן לה להתחמק, היא לא ממש נלחמת… אני מוריד את הידיים שלה אל המותניים שלי, משם לאט-לאט אל הירכיים, ואז בבת אחת מפגיש אותן על הגבעה שבחזית מכנסיי.
היא צווחת ומושכת את ידיה, אני מסתובב אליה ורואה
שהנזיפה שלה מגיעה בפנים צוחקות וכמובן סמוקות, היא לא ממש מתכוונת לנזוף בי… אוף, כמה שהיא יפה.
אני מתבונן בה רוקדת, בערך 7 סנטימטרים ממני ומשתגע מהמחשבה, שאני עכשיו מסתכל באזור חלציים של מישהי, יודע שמתישהו בהמשך הערב, אני הולך להיכנס לשם. השיער שלה מלטף לי את החזה, השדיים שלה נמחצים אלי בערך אחת לשלוש שניות, הירכיים שלה זזות ומהפנטות אותי, קוראות לי לצלול ביניהן, לנגוס בשוקיים האלה, למצוץ את כפות הרגליים שמציצות מהסנדלים שלה.
האם אפשר להשתגע ממשיכה מינית?, מה לעזאזל שמו לי בבירה המחורבנת ההיא?!
אני כבר מותש, אין לי כוח להסביר, מחזיק ביד שלה ומושך אותה לשולחן, שהיה ממש על סף רחבת הריקודים, וכבר הזיזו אותו, כדי להרחיב את אזור הריקוד והעלימו לנו כיסא אחד.
הצפיפות מסביב אדירה, היא רואה שנשאר כיסא אחד ומסתכלת בי במבט שואל, אני מתיישב על הכיסא היחיד שנשאר, מושיט את שתי ידיי, אוחז במותניה ומושיב אותה עלי, מרים יד ימין ומחבק את המותניים שלה.
היא לא אומרת מילה, אנחנו יושבים בוהים בנקודות
שונות ברחבה בעיניים חסרות הבעה, היא לא זזה, אני מקים אותה וקם בעצמי, היא לא מבינה, "בואי נלך לשתות!" אני צורח לה באוזן.
סוף כל סוף היא מחייכת, נו, זה היה קשה?.
אני אוחז בידה ומושך אותה אחריי אל הבר, אנחנו נדחקים בין שלושה שנשענים על הבר ואני מצליח ללכוד את מבטה של הברמנית.
"וויסקי, ג'יי אנד בי, בלי קרח, ובשבילה… אה… וודקה תפוזים, עם מעט תפוזים!" אני צועק לכיוון הברמנית.
"וודקה? אתה מנסה לשכר אותי?" היא צוחקת.
"כן, ולהכניס אותך למיטה", צחקתי בחזרה.
היא עשתה פרצוף מופתע ונתנה לי מכה קטנה על כף היד, אבל לא נראתה המומה מדי.
צחקתי שוב ותפסתי את מותניה, מצמיד את גופה לגופי, היא הרכינה ראשה והניחה אותו על חזי.
"קחי", הושטתי לה את הוודקה, ולקחתי את הוויסקי שלי
ושתיתי במכה חצי מהכוסית שלי.
פני התעוותו, אויש, זה שורף.
"מה קרה, חמוד? לא יודע לשתות? ילדון!" היא ראתה את המבט החמוץ שבעיניי, "בוא, בוא לאימא…" היא המשיכה בקול צוחק.
צוחקת עלי או לא, אני לא מפספס הזדמנויות כאלה, ישר הורדתי ראשי והצמדתי אותו לשדיה, כשאני מחבק את מותניה וממלמל "כן, תטפלי בי…".
היא ליטפה את ראשי והצמידה אותו אליה, כנראה שלא צריך הרבה בשביל להצית את האינסטינקט האימהי שלהן. אני מסובב את הראש בתוך ידיה המחבקות אותו, עד שהפנים מופנות אליה, וקובר אותן בתוך המחשוף שלה, אוח, איזה חזה… אני נותן נשיקה קלה על השד ומוסיף ליקוק רטוב.
"איי! שובב!" היא צווחת ומתרחקת ממני.
"אמרת בוא לאימא! אז באתי…" צחקתי.
"וינקת?", היא מסתירה את המחשוף שלה בידיה.
"לא… רק ליקקתי… לא ידעתי שאפשר לינוק…" אני צוחק ומתקרב אליה, מחזיק את ידיה ומוריד אותן מהחזה, ומבלי לתת לה שהות להבין מה קורה אני תופס את המחשוף בצידו השמאלי ומושך מעט הצידה, מגלה מעט יותר משדה וקובר שוב את השפתיים על פיסת העור החדשה שחשפתי. אל הפטמה לא הגעתי, אבל בכל זאת אני עושה תנועות יניקה.
עכשיו היא ממש צווחת, צווחה מחרישת אוזניים מעורבבת בצחוק מתגלגל והודפת אותי ממנה.
"חרמן! מה זה?" היא חצי צועקת חצי צוחקת ונותנת לי מכה קלה עם כף ידה – בין רגליי… הופה, תפסה אומץ…
"אמרת שאפשר לינוק! אבל לא הצלחתי, תני לי לנסות שוב!" אני צוחק.
"לא!" היא צווחה, ודחפה אותי בשתי ידיה, יותר נכון ניסתה לדחוף, כשהניחה את שתי ידיה על החזה שלי, אבל אני תפסתי את מותניה והשארתי אותה צמודה אלי.
עכשיו ממש עומד לי, היא מרגישה את זה, אין סיכוי שלא, אני מתיישב על הכיסא שמאחורי, שומר אותה צמודה אלי, כשאני לוקח את כוסית הוויסקי וגומר אותה בלגימה אחת.
היא הושיטה ידה אל הבר ולקחה את הכוס שלה, לגימה אחת והיא מצמידה את הכוס לפה שלי, אנחנו צמודים וחבוקים, הראש שלי שמוט על החזה שלה והיא משקה
אותי, עכשיו זה ממש הנקה… חזרתי לינקות, ועוד מעט אחזור לרחם…
"עכשיו את מנסה לשכר אותי?" אני שואל.
"כן ולהכניס אותך למיטה…" היא קורצת.
'את לא צריכה לשכר אותי בשביל זה', בא לי להתנפל עליה במקום, לאכול אותה, לתת לה כזאת נשיקה שתעצור לה את הנשימה, איזה שפתיים יפות יש לה… כל כך רכות, כל כך מזמינות… היא רואה אותי בוהה בשפתיים שלה ומחייכת, היא יודעת מה אני חושב עכשיו… רק על זה את
לא תקבלי נשיקה! בגלל החיוך הזה, הנשיקה הראשונה שתקבלי ממני לא תהיה לשפתיים של הפה שלך!…
"בואי, נלך מפה", אני מצליח להוציא איכשהו מהפה.
"לאן?", היא שואלת בצעקה לתוך אוזני.
"אלייך", מילה אחת שאומרת כבר הכול.
אני קם והיא מתחילה לפלס דרך לכיוון היציאה, אני בקושי עומד, איך אני אנהג הביתה?, אני נצמד אליה מאחור, מחבק אותה כדי לא ליפול והיא מובילה את שנינו החוצה.

היא מספרת.

מצד אחד, זה כיף להרגיש אותו צמוד, מצד שני, הוא כבד,
מצד שלישי, איפה האוטו?, מצד רביעי, אוףף, יש לי יותר מידי צדדים!
ספרתי, פחות או יותר, כמה משקאות כל אחד מאתנו שתה, בניסיון להחליט מי משנינו פחות שיכור ויכול להסיע אותנו חזרה.
זכרתי שתי בירות לכל אחד מאתנו, וויסקי בשבילו, וודקה בשבילי.. בעצם שתיתי רק חצי כוס.
"הפסדת בחצי כוס וודקה", אני מודיעה לו חגיגית.
"מה?" הוא שואל מבולבל ואני מתחילה לצחקק.
"חישבתי מי מאתנו פחות שיכור, ואתה הפסדת בחצי כוס וודקה", עכשיו כבר בקושי החזקתי את הצחוק בתוכי, "אז עכשיו, איפה המפתחות של האוטו?" שאלתי אותו, שוקלת האם בכלל לחכות לתשובה ממנו או פשוט לעשות עליו חיפוש ידני.
"תקשיבי…" הוא מתחיל.
"לא משנה", אני קוטעת אותו, יודעת לזהות ויכוח כשאחד כזה מגיע ואין לי שום כוונה לתת לו להתווכח איתי, אני שולחת ידיים לכיסי הג'ינס שלו.
הממ… יש לו תחת נחמד, טוב, בכיסים האחוריים יש רק ארנק, זה משאיר את הכיסים הקדמיים, אני שולחת יד לכיס הימני, מבצע מעט מסובך בהתחשב בעובדה שהוא נשען עליי.
"תעמוד", אני אומרת לו, קולטת את כפל המשמעויות, שנייה אחרי שהמילה יוצאת מהפה שלי.
הוא צוחק, "בשבילך, אין בעיה", הוא מתיישר, עדיין נשען עליי.
כיס ימני ריק, שיט, אני נעמדת לפניו, משעינה את הידיים שלו על הכתפיים שלי, 'קצת מוסיקה ואפשר לרקוד סלואו', אני חושבת לעצמי ושולחת יד לכיס השמאלי, הנה המפתחות הסוררים.
הראש שלו שעון על הצוואר שלי ואני יכולה להרגיש את הנשימה שלו על העור הרגיש.
בצעדים איטיים אני מובילה את שנינו לרכב, הגוף שלו צמוד אליי, זרוע אחת מחזיקה במותניים שלי.
אני פותחת את דלת הרכב, מהצד של הנוסע, "כנס פנימה", אני אומרת לו ומאדימה, מה נסגר איתי היום?
"בכיף, מותק" הוא צוחק ומתיישב.
אני נגשת ומתיישבת במושב הנהג, דבר ראשון, לקרב את הכיסא, גם עם העקבים אני עדיין לא מגיעה למטר שמונים שלו.
מתניעה ומכניסה להילוך, הכבישים ריקים יחסית בשעה הזאת, מי שלא ישן, קורע את רחבת הריקודים או משתכר, או שניהם, אני מחייכת לעצמי וטוב שכך.
"את נוהגת לא רע בכלל", הוא אמר כשהחניתי את הרכב.
"תודה" חייכתי אליו.
נכנסנו לבניין ואני, בחינניות יתרה, השתטחתי על המדרגה הראשונה.
"ואני הפסדתי בחצי כוס וודקה", הוא מציין ואני מתחילה לצחוק.
עכשיו הוא זה שצריך להחזיק אותי, לפני שאני נופלת, כי אני פשוט לא יכולה להפסיק לצחוק.
אנחנו מגיעים לדירה שלי, נעמדים ליד הדלת, אני מוציאה את המפתחות, אבל היד שלי רועדת, יחד עם כל שאר הגוף, ואני לא יכולה להפסיק לצחוק.
"תני לי את זה", הוא לוקח את המפתחות מידי ופותח את הדלת, אני מנגבת את דמעות הצחוק מעיניי ונכנסת לדירה, הוא צועד אחריי.
תליתי את מפתחות הבית על הוו, לא ידעתי אם זה בגלל מזג האוויר שבחוץ או בגלל הנוכחות שלו, אבל היה לי
חם מאוד, נזכרתי שאתמול הכנסתי שישייה למקרר, זה יקרר אותי קצת. "מה אתה אומר על בירה קרה?"
"נשמע טוב"
הוצאתי מהמקרר שני בקבוקים של בירה קרה, "כוס?" שאלתי, "לא צריך" הוא ענה מהסלון.
"או קיי"
הבאתי את שני בקבוקי הבירה לסלון, מניחה אותם על השולחן לא מתאפקת, אוחזת באחד ולוקחת לגימה מהנוזל הקר, "מממ… תענוג" אני ממלמלת ומתיישבת על הספה.
הוא מתיישב לצידי, צחקתי והוא משך אותי קרוב אליו, מחזיק אותי במותניים, צמוד, מממ, להרגיש את הגוף שלו צמוד לשלי, חיוך נפרש על שפתיי, ראיתי את המבטים שהוא נעץ בשפתיי קודם, כן, מעניין איזה טעם יהיה לו, אוף,
עכשיו באמת נהייה לי חם..
שני בקבוקי הבירה ריקים למחצה, הוא כבר הוריד חולצה, הלילות בקיץ חמים, שלא לדבר על כמויות האנרגיה שהוצאנו שנינו במהלך הערב.
"ומה אני, עז?" צחקתי.
"תורידי גם!" הוא השיב, מוציא לי לשון.
"אל תוציא לי לשון!" צעקתי חזרה, צוחקת.
"לא רוצה! מה תעשי לי?" הוא התגרה בי.
"אני אדגדג אותך!", אמרתי ושלחתי אצבעות לצידי המותניים שלו, מנסה לדגדג אותו.
"אז אני אדגדג אותך חזרה!" הוא הכריז והחזיר לי באותו מטבע.
"לא!" צעקתי, מתפתלת, ומתרחקת מידיו.
"את התחלת" הוא צחק.
"לא נכון, אתה התחלת!" עכשיו היה תורי להוציא לו לשון.
"מה התחלתי?" הוא שאל.
"אהה… שכחתי" התגלגלתי מצחוק.
"את שיכורה!" הוא קבע, מצחקק בעצמו.
"הממ.. כן. וחם לי!" הכרזתי.
"אז תתפשטי! נעשה תחרות, מי נשאר ראשון בתחתונים"
"מה?!" צווחתי, בחצי-תדהמה.
"יאללה! היכון.. הכן.. צאי!" הוא התעלם ממני, נעמד, התיר את מכנסיו ושלף את עצמו מתוכם, לא שכח את נעליו וגרביו.
וויתרתי מראש על הניסיון לנצח, הייתי יותר מידי עסוקה בלצחוק, התכופפתי וחלצתי את הסנדלים מרגליי, תוהה מדוע לא עשיתי את זה קודם.
"את צריכה עזרה עם זה?" הוא שאל, ומבלי לחכות לתשובה, אחז בשולי חולצת הגופייה שלבשתי ושלף אותי מתוכה.
"אהה!", צעקתי, מתחמקת ממנו, "אני יכולה לבד! אני יכולה לבד!" קראתי תוך כדי צחקוק, נעמדתי, פרפתי את כפתורי המכנס הצמוד שלבשתי, פשטתי והעפתי אותו לאחור, פרסתי ידיים לצדדים, "אתה רואה?, סיימתי, אני יכולה לבד" צחקקתי.
"לא ולא, אני בתחתונים, את עדיין לובשת חזייה".
"חזייה זה לא נחשב!" עשיתי פרצוף כועס, לא באמת מתכוונת לזה.
הוא שלח יד קדימה, להוריד את הכתפיות של החזייה ממני.
"לא!" צווחתי ורצתי הרחק ממנו, לא שהיה הרבה מקום לרוץ, הדירה שלי היא לא בדיוק מגרש כדורגל, הוא השיג אותי בקלות, ואני הסתובבתי עם הגב אליו, מחזיקה את החזייה עליי במעין חיבוק-עצמי.
"אה הא!", הוא הכריז בקול מנצח ופתח את הקרס של החזייה שהיה ממוקם על גבי.
הסתובבתי עם הפנים אליו בדיוק כשהכתפיות נפלו מהכתפיים, מנסה בכל כוחי להחזיק את החזייה עליי.
"לא, לא, לא, בלי לרמות!", הוא משך את ידיי הרחק מגופי והחזייה הצטרפה לערמת הבגדים המפוזרת על פני כל הסלון.
הנחתי את כפות ידי על שדיי, מכסה אותם בקושי.
"לא, לא, לא, זה לא הולך ככה" הוא אמר לי.
"מה תעשה לי?" התגריתי בו.
"פשוט מאוד. אני אדגדג אותך", הוא השיב בחיוך ערמומי.
"אהה!" צווחתי, מתפתלת להתחמק מהאצבעות המדגדגות שלו, צועדת לאחור, "אאוץ'" צעקתי בחצי צחוק, חצי כאב, נתקעת בשולחן, עקפתי את השולחן, נופלת על הספה מאחור.
"דיי!…" צווחתי "כבר… כואבת לי.. הבטן… מרוב צחוק!", צחקקתי, בורחת רחוק יותר אל תוך הספה, אבל הוא לא מוותר לי וממשיך לדגדג אותי.
"תגידי שאת נכנעת", הוא אמר בחיוך שובב, "תגידי או שאני ממשיך לדגדג" הוסיף כשהיססתי.
"או קיי, או קיי, נכנעת!" המשכתי לצחוק.
הראש שלי היה שעון על משענת היד של הספה, רגל אחת על הספה, שנייה על הרצפה. הידיים שלי היו על הכתפיים שלו עדיין, אבל כבר לא דחפתי אותו ממני, אחרי הכל הוא הפסיק לדגדג, ועסקה זו עסקה.
"מה את מחייכת לך שם?" הוא שאל.
"מה? אני? כלום.. כלום.. סתם.." ניסיתי להתחמק.
"כן.. כלום.. בטח" הוא אמר בטון של אני-לא-מאמין-לאף-מילה.
הוא התרחק ממני, עקף את הספה, יצא מקו הראיה שלי,
הסתובבתי להביט בו, "משוגע שכמוך!" צווחתי ופרצתי בצחוק מתגלגל, הוא הוריד את התחתון שלו ונופף בו מעל הראש שלו כאילו זה היה לאסו.

קרדיט לאתר אחר.

2 מחשבות על “הציור – חלק א”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)