העוזרת האישית שלי

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט.

 אזהרה : מערכת יחסים מינית בין ממונה לכפיפה עשויה להיכלל במסגרת החוק להטרדה מינית! במקרים שבהם מתקיימת מערכת יחסים מינית בין בכיר לכפיפה, על הבכיר להוכיח שמדובר בהסכמה אמיתית והדדית.

מיקי :

דקלה, העוזרת  האישית שלי, עמדה על ארבע וגנחה בקול, גניחות הנאה של מי שדוהרת במהירות אל עבר האורגזמה שלה ובעוד רגע תקבל את עונתה בגדול, "כן בוס, תכניס לי, זיין לי ת'צורה" היא התנשפה, אחרי שנה שהיא העוזרת האישית שלי היא כבר לא מתביישת לדבר גסויות בזמן המשגל, יודעת שאני אוהב את זה, "כן, ככה, שחק לי בבז'ז'ים" המשיכה באותו קול תאוותני כשגחנתי מעליה והשתעשעתי בפטמותיה הנוקשות, "כן, הנה, הנה! עכשיו!" היא צעקה בקול והרגשתי איך קירות נרתיקה מחבקים את הזיין שלי, "כן, וואו, בוס, עוד" היא המשיכה באותה התנשפות שלה, "כן, תן לי, תן לי!" היא עודדה אותי כשהגברתי את הקצב, מכירה אותי, יודעת שעוד רגע אני משפריץ, "כן, כן! כן!!" שמעתי את ההנאה בקולה כשגמרנו ביחד, היא ואני במין תזמון מדוייק, "כן בוס, תשכב עלי" היא נשכבה לאט על הבטן ואני עוקב אחריה בלי שהזיין יברח, "כן, היה טוב בוס, כמו תמיד" היא התנשפה-ציחקקה, "כן, תשכב עלי, זה טוב".

שכבתי עליה, מרגיש איך הזיין שלי הולך ומתרכך, "דקלה" לחשתי לה באוזן ברגע שהזיין החליק מתוכה, "את יודעת שעברה שנה?"

"כן, אז מה? אני מוכנה לחתום לשנה נוספת"

"את יודעת שזה לא ילך, יש לנו סיכום, שנה, לא יותר"

"אני יודעת אבל, אתה יודע, אין תוספת שליש על התנהגות טובה?" היא ציחקקה.

"אין, וחוץ מזה סבא כבר מצא לך תפקיד אחר והסמסטר מתחיל עוד מעט ואת צריכה להתרכז בלימודים שלךְ"

"כן, אני יודעת," היא גלגלה אותי מעליה ועלתה ונשכבה עלי, "ידעתי כל הזמן והדחקתי," ואני חושב שראיתי דמעה בעיניה, "חבל לי אבל," היא עצרה לשניה מביטה בי, "מה אתה רוצה שאני אעשה?"

"שתמצאי לךְ מחליפה, מחליפה הולמת, מישהי שתהיה אפילו יותר טובה ממך" צחקתי.

"אין כזאת," היא צחקה בתגובה והתחילה לגלוש ולרדת, "בוס, אתה עוד תצטער שנתת לי ללכת," היא לחשה בקול משועשע, "אבל עכשיו, ברשותך, בא לי עוד פעם" והיא התחילה למצוץ לי.

אפרת (שבועיים אחרי):

שכבתי ליד נירה במיטה שלה, שתינו עירומות, שתינו מתנשפות ושתינו בוהות בתקרה הלבנה ומחייכות מאוזן לאוזן.

רק הרגע גמרנו 69 מפנק שהשאיר אותנו בלי נשימה, 69 של נשים, פינוקים כמו שרק אשה יכולה לפנק אשה, עינוגים כמו שרק אשה שעושה לחברתה מה שאהוב עליה יודעת לענג את חברתה, לגרום לה לגמור פעם אחר פעם עד שמפסיקים לספור מרוב עונג.

לא! אפילו אל תחשבו ככה! שתינו לא לסביות! לא נירה ובטח לא אני, אין על זכר אלפא עם עלי גדול ומכובד ששוכב עלי וכותש במכתש האינטימי שלי או מעמיד אותי על ארבע בדוגי וטוחן אותי דק דק מאחור, מרקיד לי את שדיי העסיסיים בריקוד סמבה סוער ומפוצץ זיקוקים צבעוניים מול העיניים שלי, אבל מדי פעם שתינו אוהבות גם לגוון, מה רע בכך? אין רע, רק טוב, משלימות אחת לשניה את הפינוקים שהגברים קצת פחות טובים בהם.

את נירה פגשתי באוטובוס מלשכת הגיוס אל הבקו"ם ומאז לא נפרדנו. יחד עמדנו בתור לזריקה, את הטירונות העברנו באותה מחלקה, אפילו באותה צוות, יחד ירדנו לדרום הרחוק לקורס 'מש"קית בקרה אווירית', יחד הוצבנו ביחידת הבקרה הצפונית וגרנו באותו החדר, יחד ישבנו במשמרות מול המסכים הבוהקים ועזרנו לשמור על שמיים נקיים ואפילו אותו קצין/בקר/גברבר פתח את שתינו כי הגענו לשם בתולות, ועכשיו אנחנו גרות יחד בדירה השכורה הזאת, סלון קטנטן, שני חדרים זעירים שהמיטה וחצי ממלאת את רוב החלל שבהם (על מיטה זוגית אין בכלל מה לדבר), מטבחון פצפון, חדר אמבטיה בלי אמבטיה רק שהיא כבר מצאה עבודה ואני עדיין ממלצרת ומשמשת כמודל לציורי עירום בסטודיו שבו אני לומדת ציור (רק מודל ורק כדי לממן את הלימודים!).

"אפרת," ככה קוראים לי, "את עוד מחפשת עבודה?" נירה שאלה בלי להפנות מבט.

"כן, למה?"

"מצאתי משהו מעניין" היא הסתובבה והרימה דף עיתון מהרצפה לידה, "אבל בתנאי" היא ציחקקה.

"נשמע" הסתובבתי לעברה והבטתי בה.

"התשלום הרגיל, את יודעת דמי תיווך" היא שוב ציחקקה, "לסבן לי ת'גב, שזה בדיוק כמו דמי העזרה ודמי השתיקה שאני שילמתי לך"

"מניאקית" לחשתי, מספיק חזק כדי שהיא תשמע, ושתינו פרצנו בצחוק, מה שנירה דרשה זה שאני אסבן לה את הגב, מה שתמיד מוביל למקלחת משותפת ומשם כבר לסקס משותף, אתם יודעים 69 של בנות, הדרך קצרה ו…"סיכמנו" חייכתי אליה וקיבלתי ממנה את דף העיתון.

בדף היו מודעות דרושים ומודעה אחת הייתה מסומנת בעיגול אדום, "דרושה עוזרת אישית למנהל בכיר" היה כתוב שם, "כישורים נדרשים: הופעה יצוגית," שזה יש לי, "פסיכומטרי מעל 730" ולי יש 741 וגם ממוצע הבגרות המשוקלל שלי 111 כך שאין לי בעיה להתקבל לכל פקולטה שאבחר אבל אני בחרתי ללמוד ציור, "ראש פתוח" וגם זה אני חושבת שיש לי, "נכונות לעבודה מחוץ לקופסה ובשעות לא מקובלות" שגם זה, תמורת שכר נאות, אני מוכנה לעשות למרות שלא כל כך הבנתי למה מתכוונים בעבודה מחוץ לקופסה.

בבוקר צלצלתי והסתבר שמדובר בחברת השמה שלא רצתה להגיד באיזה מנהל מדובר אבל קבעה לי כבר למחרת ראיון מיון ראשון.

הגעתי מוקדם, אולם המתנה מרוהט באיפוק מהודר, כזה שנראה אולי פשוט אבל הכל בטוב טעם. הפקידה, לבושה חולצה לבנה מבהיקה עם לוגו של חברת ההשמה רקום עם הכיס וחצאית כחולה, שוב פשוט אבל משדר יוקרה, לקחה את דף קורות החיים שלי הכתוב בכתב יד כמו שביקשו ואת התמונות שהבאתי, סרקה אותם במהירות למחשב וביקשה שאמתין, מישהי הייתה בפנים אצל המאבחנת ועוד מישהי חיכתה באחת הכורסאות אז בחנתי אותה, אין ספק שעל ההגדרה ייצוגית היא עונה בהצטינות יתרה אבל מעבר לכך לא יכולתי לדעת.

הראשונה יצאה ובלי להגיד מילה נעלמה כשהשניה נכנסה, לא הרבה זמן וגם היא יצאה רק שהיא ניגשה לפקידה שסימנה לי להכנס.

שתי נשים ישבו בחדר, מישהי מעט מבוגרת שהתברר שהיא מחברת ההשמה, לבושה בדיוק כמו הפקידה שקיבלה אותי, והשניה צעירה, בגילי או קצת יותר, לבושה שמלה צמודה ומהודרת שברור שהיא של הַבְּיוֹקֶר ומדגישה עוד יותר את גופה החטוב.

המבוגרת הייתה היחידה שדיברה, על צג המחשב היו להם קורות החיים שלי ולמרות זאת הם ביקשו שאחזור עליהם, אחר כך שאלו לגבי הצבא שלי, לא סודות כמובן, כמה שאלות שחשבתי שהן קצת פולשניות אבל עניתי, וכשהם ביקשו שאקום ואסתובב כדי שיוכלו לראות אותי יותר טוב זרמתי אתם למרות שחשבתי שזה יכול להחשב הטרדה, וגם כשהם ביקשו שארים מעט את החולצה ואחשוף את הבטן הסכמתי, לא היה לי במה להתבייש והיה משהו שסיקרן אותי וממילא באחת התמונות שהבאתי אני מצולמת בביקיני ורואים אותה בבירור.

לרגע הצעירה רשמה למבוגרת משהו על דפדפת שהחזיקה ואז זאת פנתה אלי, חייכה ואמרה שאת ראיון המיון הראשון עברתי בהצלחה ואם אני רוצה להמשיך אני אצטרך לעבור בדיקה רפואית ולחתום על טופס שמירת סודיות ורק אז אזומן לראיון נוסף ושאגש לפקידה והיא תתאם לי.

להפתעתי הפקידה הרימה מייד טלפון וקבעה לי בדיקה במכון כבר ביום המחרת.

בשעה שנקבעה הגעתי למכון הממוקם בבית חולים ידוע, ציפיתי לשבת ולחכות כמו בקופת חולים אבל פה הכל היה אחרת, הכל מְתוּקְתָּק, במהירות לקחו ממני בדיקת שתן והרבה מבחנות קטנות עם דם, מדדו משקל וגובה ובדקו לחץ דם ודופק ושלחו אותי לארוחת בוקר קלה כי באתי בצום.

ברגע שסיימתי הכניסו אותי לרופאה כללית לבדיקה ראשונה, בעיקר הרבה שאלות, משם לרופאת עיניים וממנה לשיקוף ראות, לבשתי בגדי ספורט והמשכתי לבדיקה ארגומטריה וקרדיולוג שהחמיא לי על הכושר שלי ומשם לרופאת נשים שקודם שאלה אותי שאלות על חיי המין שלי ורק אז השכיבה אותי על הכסא הגניקולוגי המיוחד ברגליים פתוחות ובדקה לי את ה"מנוע", אני שונאת כשבודקים לי ככה את ה"מנוע", מרגישה שמְחַפְצְנִים אותי, מזל שאתמול לא הלכתי עם נירה לתפוס לנו זיון, תארו לעצמכם שהיא הייתה רואה שם סימנים.

עוד שיחה עם פסיכולוגית שגם היא שאלה הרבה על חיי המין שלי ומזל שזאת הייתה אשה כי היה לי נוח לספר לה פרטים אינטימיים שאני חושבת שלא הייתי מספרת לפסיכולוג גבר, משם להפסקת קפה עד שתוצאות כל הבדיקות יגיעו, שאני ניצלתי לשתות תה צמחים, שיחה מסכמת עם הרופאה הכללית שהודיעה לי שאני בריאה למהדרין ועוד לפני שהספקתי לצאת מהמכון הפלאפון שלי צלצל והפקידה מחברת ההשמה צלצלה אלי ותאמה לי לאחר הצהרים פגישה עם עורך הדין לחתימה על הסכם סודיות.

הם יעילים שם, לא מושכים זמן, כבר למחרת קבעו לי פגישה נוספת בחברת ההשמה, הפעם לא הייתי צריכה להמתין והכניסו אותי מייד לחדר הראיונות רק שהפעם רק אותה צעירה הייתה שם, "דקלה" היא קמה לעברי, הושיטה לי יד והציגה את עצמה.

התישבנו, את השם שלי היא ידעה, "אפרת, את יודעת מה ההבדל בין עוזרת אדמיניסטרטיבית לבין עוזרת אישית?" היא שאלה עם חיוך ממזרי על שפתיה אחרי מעט מילות נימוסים על איך אני מרגישה ואיך עברו הבדיקות.

"אהה, לא"

"כשהבוס נוסע לחו"ל העוזרת האדמיניסטרטיבית יושבת במשרד ודואגת לתאם את הפגישות, מזמינה כרטיסי טיסה, חדרים במלון ורכב מושכר או חברת הסעות והעוזרת האישית היא זאת שנוסעת איתו," היא ציחקקה, "גם אני לא ידעתי את זה עד שנבחרתי לעוזרת האישית," היא הרגיעה אותי, "כן, אני העוזרת האישית שמחליפים אותה והמשימה האחרונה שלי זה לדאוג למצוא מחליפה מתאימה".

"אהה" גימגמתי ואולי גם הסמקתי, "אם יורשה לי לשאול למה מפטרים אותך?".

"מפטרים?" היא צחקה, "לא, לא מפטרים אותי, ככה זה אצל הבוס, אחרי שנה הוא מחליף אותנו ואל תדאגי," הוסיפה במהירות, "מי ששורדת שנה מתוגמלת כראוי, אני עוברת לתפקיד אחר בחברה, תפקיד מכובד, פלוס מימון של תואר ראשון במנהל עסקים וקידום משמעותי כשאשלים את התואר".

לרגע שתקתי, אני חושבת שהייתי המומה, תסכימו איתי שזה נשמע דמיוני, "אהה… אם יורשה לי לשאול," גמגמתי שוב ולדעתי שוב הסמקתי, "ומה עשית בשביל כל הצ'ופרים האלה?"

"הייתי עוזרת אישית טובה" דקלה חייכה והזכירה לי שוב את עיקרי הסכם שמירת הסודיות שעליו חתמתי רק אתמול לפני שהמשיכה בתשובה שלה, "עוזרת אישית זה שם מכובס," היא ציחקקה, "מה שעוזרת אישית כן עושה," והיא הדגישה את הכן, "ועוזרת אדמיניסטרטיבית לא, "והפעם הדגישה את הלא, "זה לפתוח רגליים!"

"מה?!?!?" הזדעקתי.

"לפתוח רגליים, את יודעת, להזדיין," היא צחקה, "אם תרצי את יכולה לקרוא לזה זונה, זונה של לקוח אחד, אבל התשלום הולם מאד והבונוסים בסוף קורצים ותאמיני לי, זאת שנה שאני בחיים לא אשכח, לטובה כמובן, אז נכון, מצצתי לו כשהוא ביקש, פתחתי רגליים כשהוא רצה ונתתי לו לבקר בכניסת המשרתים שלי כשהתחשק לו ועל פי מה שסיפרת לפסיכולוגית את כל הדברים האלה את כבר עשית ונהנית מהם," הוסיפה עקיצה, "אבל בעיקר נהניתי, אני לא יכולה עדיין לגלות לך במי מדובר רק שהוא לא נשוי וגם לא זקן מיובש ואם הוא היה מסכים אז בכּיף הייתי נשארת איתו עוד שנה כזאת"

המילה זונה הידהדה במוחי, זונה תמיד מצטיירת לי עם מישהי שעומדת ברחוב, לבושה בלבוש חושפני המציג את מרכולתה לעין כל כדי שיקחו אותה לאיזה חדר אפל במלון פשפשים המשכיר חדרים על פי שעות או גרוע מכך להוריד תחתונים ולהשען על הקיר בחצר, ובכל זאת לא ברחתי, משום מה זה סיקרן אותי ויותר מכך, הרגשתי שזה מרגש אותי, הרגשתי את הרטיבות והעיקצוצים המוכרים בין הרגליים כשאני רואה איזה זכר-אלפא שבא לי עליו, "וזה באמת רק איתו?" שאלתי והסמקתי.

"להזדיין, כן. להתפשט, לא!" היא חייכה אלי, "יש לו לפעמים ערבי פוקר שאנחנו המארחות ואנחנו מתפשטות, וראיתי שלהתפשט זה לא חדש לךְ," היא לא התאפקה ועקצה אותי, "אבל לא סקס!" הוסיפה מייד, מדגישה, "סקס זה רק עם הבוס!".

"אנחנו?" התפלאתי.

"כן, גם להם יש עוזרות אישיות, את לא לבד שם" היא צחקה.

קצת קינקי אבל שוב הרגשתי את העקצוצים המוכרים, בדיוק כמו כשאני מתפשטת ומתיישבת עירומה מול כל המציירים, באיזה מקום זה הדליק אותי אבל נסיתי לשמור על פנים חתומות. "ומה עוד אני צריכה לדעת?".

"התנאים" דקלה חייכה והגישה לי דף מודפס, קראתי ולא האמנתי! את התשלום החודשי שהוא מציע אני לא ארוויח במלצרות אולי בשנה ואל זה מצטרף גם אוטו צמוד וכרטיס אשראי לרכישת "בגדי עבודה" בחנויות יוקרתיות, ואם נוסיף גם את הנסיעות הצפויות לחו"ל, הארוחות במסעדות וסופי השבוע במלונות יוקרה שאני "אדרש" להצטרף אליו אני באמת הולכת לעשות חיים משוגעים.

אם אני אסכים? ואני אומרת אם!" הדגשתי, "אני קודם רוצה לדעת מי הוא?".

"ברור, גם הוא רוצה לפגוש אותך לפני שהוא אומר את המילה האחרונה" היא שוב חייכה, חיוך מרגיע כזה, "נפגש לארוחת ערב, במסעדה, מקום ניטרלי שאת תבחרי, ימצא חן בעיניכם, נמשיך, לא ימצא חן, הרווחת ארוחה טובה ושמלה"

התבלבלתי לרגע, לא ציפיתי לכזאת הצעה, "מה שמלה?" גמגמתי, מעניין שמכל מה שהיא אמרה לא הבנתי את השמלה.

"שמלה," היא צחקה, "את הרי לא מתכוונת לפגוש אותו עם איזה משהו מ'זארה', בלי להעליב, את צריכה להראות סטייל אם את רוצה את התפקיד ו…" כנראה היא ראתה את המבוכה על פני, "מצאת חן בעיני וזה מתנה ממני, גם המגייסת שלי נתנה לי מתנה כזאת ובעזרת השם גם את עוד שנה תִּזכי לתת מתנה למגוייסת שלךְ".

"ואם אני אמצא חן בעיניו?" שאלתי בקול רועד.

"אם את תמצאי חן בעיניו והוא ימצא חן בעיניך נסע לדירה שלי ואני אעשה לך חפיפה," היא ציחקקה, "אסביר לך בדיוק מה ואיך הוא אוהב, בסקס," היא חייכה ועשתה עם היד את תנועת הזיון הגסה, "וכמובן נתרגל!" והחיוך שלה התרחב עוד יותר.

"נתרגל? יחד? גם את?" נבהלתי לרגע.

"יחד, חפיפה," היא צחקה, "כמו שקראתי בחוות דעת את לא בדיוק מאלה שאומרות 'לא' לנשים".

נסענו לקנות לי שמלה באוטו שלה, מיני-מיינור קטנה ומגניבה, אדומה עם גג לבן וכל השכלולים. "היא תהיה שלךְ," היא צחקה כשהתפעלתי ממנה, "אם תקבלי את התפקיד כמובן" הוסיפה וחייכה.

בכיכר המדינה קיבלו אותנו בפנים מאירות, או אולי זה בכלל כרטיס האשראי שלה שאליו הם חייכו. לא רק שמלה היא קנתה לי, גם נעלי עקב גבוהות וסט חזייה וחוטיני זנותיים שכמוהם ראיתי רק בסרטים ו…"אל תדאגי, זה על חשבון בגדי העבודה שלי" היא הרגיעה אותי כשהתנגדתי, "אז תתפרעי, תלמדי להנות מהג'וב".

למסעדה בחרתי ב"יפו תל-אביב", תמיד רציתי לאכול אצל חיים כהן ואף פעם לא הסתדר לי, לרגע דקלה הביטה בי במין מבט לא ברור ואז חייכה, "נראה לי שתתאימי לו, גם הוא אוהב את המסעדה הזאת" היא ציינה ואני שתקתי, לא סיפרתי לה שאף פעם עוד לא אכלתי שם.

נירה לא האמינה כשראתה אותי לבושה בשמלה החדשה ונועלת את נעלי העקב, "אימא'לה, מה עשית לאפרת?" היא ציחקקה ולא סתם, בדרך כלל אני לבושה בג'ינס וסניקרס, לארועים חגיגיים אני לובשת חצאית ונעליים שטוחות, "מה קרה? שדדת בנק?" היא המשיכה כשהסברתי לה מאיפה השמלה, "מניאקית, בת-זונה! איזה מטומטמת אני! ככה נתתי לך ולא לקחתי לעצמי" היא הביטה בי במבט לא מאמין כשהסברתי לה איך קיבלתי אותה, "מניאקית, את חייבת לי בגדול!"

"בגדול" חייכתי אליה, "את דמי התיווך שלך את תקבלי, מבטיחה".

היום הגדול הגיע, דקלה אספה אותי ונסענו במונית למסעדה כי הערב אנחנו הולכות לשתות. המארחת הכירה אותה וחייכה אליה, אותי היא רק בחנה במבט סורק כשהובילה אותנו לשולחן שהוזמן.

ישבנו וחיכינו, הקדמנו קצת, "תמיד תהיי חמש דקות לפני ולא דקה אחרי" היא נתנה לי טיפ, "תמיד את תחכי לו ולא הוא לךְ" הסבירה למרות שהבנתי.

בדיוק בזמן הם נכנסו, גבר מבוגר מאד, אשה צעירה ועוד גבר צעיר וכל הזמן ש"בזבזתי" על 'דה מרקר' ומדורי הרכילות עמד עכשיו לזכותי.

את המבוגר הכרתי מייד, אחד הטיקונים היותר מפורסמים, אחד מאלה שלא מסובכים בחובות או שערוריות הון-שלטון, האשה הצעירה זאת אשתו, צעירה ממנו בכמעט 45 שנה, בקלות יכולה להיות הנכדה שלו, והצהובונים חגגו כשהם התחתנו. גם על הצעיר קראתי ב'דה-מרקר', הנכד שלו, למד תואר ראשון במחשבים בטכניון ותואר שני במחשבים ומנהל עסקים ב-MIT ולפני שלוש שנים בערך חזר והשתלב באימפריה של סבא שלו ולמרות שמדובר ברווק נחשק, זכר אלפא קלסי שבקלות יכול היה להיות דוגמן, לא שומעים עליו במדורי הרכילות שאני קוראת בדבקות.

"הבוס זה הצעיר" דקלה לחשה לי כשהמארחת הובילה אותו לשולחן שישבנו.

"מיכה, הנכד" ציינתי, לא יודעת למה.

"מיקי, הוא מעדיף שיקראו לו מיקי, את מכירה אותו?"

"לא, קראתי עליו ב'דה-מרקר'"

"את קוראת 'דה-מרקר'?"

"בדבקות, כל יום"

"פששש, הרווחת עוד נקודת זכות אצלו".

עמדנו ולחצנו ידיים, דקלה הציגה אותנו וראיתי את המבטים שהם סקרו אותי, ממש מפשיטים אותי בעיניים, שלושתם. עקבתי אחרי דקלה, היא אמרה לי מראש לשים לב למה שהיא עושה וללמוד כי הבוס מצפה שהיא תדאג שהכל יתקתק.

עוד לא הספקנו לשבת והגישו לנו קוקטילים, דקלה הזמינה מראש ואמרה לי לא לדאוג כי יש לה תיק חפיפה מסודר לתת לי, אם אבחר. המלצר חיכה בסבלנות שנשיק כוסות ונשתה לפני שלקח הזמנה, הסבא ומיקי הזמינו אנטריקוט על העצם, 500 גרם, אשתו של הסבא (קצת מצחיק לקרוא לכזאת צעירה סבתא) הזמינה פילה לוקוס, כשהגיע תורי גם אני הזמנתי אנטריקוט על העצם, הסתפקתי ב-400 גרם ואחר כך הצטערתי אבל ראיתי חיוך הערכה על פניו של מיקי, ודקלה הזמינה אחרונה, לברק וכמובן יין שאותו הסבא בחר, בקבוק סוביניון-בלאנק לדגים ובקבוק קברנה-שיראז לבשר.

הביאו לנו גם פוקצ'ות ומתבלים, דקלה הזהירה אותי מראש שהם מדלגים על המנות הראשונות כדי להתמקד בבשר. עד שהאוכל יגיע דיברנו, ציפיתי שהם יציפו אותי בשאלות והכנתי תשובות אבל להפתעתי הם דיברו על איזו תחום שעליו קראתי כמה מאמרים ב'דה מרקר' ובלי לשים לב שטחתי בפניהם את חוות הדעת שלי.

רק כש"שמעתי" את השקט סביבי תפסתי מה עשיתי והשתתקתי, "למה? תמשיכי? זה מעניין" הסבא האיץ בי להמשיך, "מכל היועצים שלי זאת חוות הדעת הכי מעניינת" הוא הוסיף ולא בצחוק, "למדת כלכלה?" שאל אחרי שהשלמתי.

"רק בתיכון, הרחבתי בבגרות" עניתי, מסמיקה, האמת שאם לא הייתי בוחרת בציור הייתי הולכת ללמוד כלכלה ומנהל עסקים, זה תמיד משך אותי ובגלל זה אני קוראת 'דה מרקר' באדיקות ומ'מלאני גריפית', בסרט 'נערה עובדת', למדתי לשלב רכילות בניתוחים שלי.

אשתו של הסבא הצטרפה לשיחה והוסיפה עוד נתון מעניין שביסס עוד יותר את התאוריה שלי, מסתבר שהיא לא סתם בלונדינית טיפשה וכנראה שהסבא מצא בה משהו מעבר לסתם קישוט לצידו כמו שמדורי הרכילות דיווחו בזמנו.

"יקירתי, מה את אומרת" הוא פנה לאשתו וחייך, "אם הנכד שלי יחליט לא לקחת אותה תמצאי לה תפקיד במחלקת ניתוח השוק שלךְ? אולי גם נממן לה תואר בכלכלה" הוא הביט בי במבט רציני.

"בלי שום ספק" אשתו חייכה, "בדיוק 'טֶסְ מְקְ'גִיל' כזאת אנחנו צריכים, כזאת שתדע להפריד מוץ מבר מכל השטויות שהפרופסורים המלומדים מלמדים שם," וכנראה שגם היא מושפעת מהסרט כי 'טס מק'גיל' הוא הדמות ש'מלאני גריפית' משחקת ב'נערה עובדת' אבל אז בדיוק הגיעו המנות.

אכלנו בשקט, מתרכזים, מדי פעם פולטים הערת הערכה למנה או ליין ולשילוב ביניהם. כמו בציור גם בקולינריה יש כמה אסכולות וכולן טובות בדרכן. הספקתי לאכול ב'מזללה' של שף מאיר אדוני לפני שהוא סגר אותה, הזמנתי מנה המורכבת ממספר רב של מרכיבים שעל פניו נראים לא שייכים אבל הוא, בגְּאוֹנִיּוּתוֹ, הצליח לאחד אותם לכדי יצירת אומנות קולינרית מדהימה וגם כאן, אצל שף חיים כהן, בסגנון אחר לגמרי שבו אין הרבה מרכיבים, הוא התמקד בבשר והצליח לייצר יצירת אומנות קולינרית שונה אבל לא פחות משובחת, כזאת שהצטערתי שלא הזמנתי עוד כמה גרמים.

המלצר עמד לידנו ודאג שכוס היין שלנו היה תמיד מלאה, וכשנגמר בקבוק אחד הוא דאג להביא עוד אחד. באותה יעילות הם פינו את השולחן כשגמרנו, ניקו במהירות, הגישו תפריט קינוחים ואז גם הייתה הפעם הראשונה שמיקי דיבר איתי, מפתיע, פתאום אני תופסת שהוא ישב לידי כל הערב ולא החלפנו מילה, "אכלת פעם את הכנאפה של חיים?" הוא חייך לעברי.

"אהה, לא" הסמקתי מעט.

"אז את מוכרחה להזמין" הוא סיכם וכאילו נתן סימן לדקלה שהזמינה לכולם כנאפה וכוס קוניאק.

"אנחנו תכף חוזרות, אתם יודעים" דקלה ציחקקה ומתחת לשולחן הִכתה אותי עם הברך שלה.

"סליחה" מלמלתי וקמתי אחריה, ידעתי בדיוק למה, כבר בדרך לכאן היא הסבירה לי שזה הרגע שאני אצטרך לקבל את ההחלטה הגורלית.

"זהו, הגיע הרגע, החלטת?" דקלה נעמדה מול המראה הגדולה וסידרה את השפתון שלה.

הלב שלי דפק במהירות, זה הרגע הגדול שלי, להיות או לא להיות? זאת השאלה שעמדה בפני, אני לא יודעת מה אתן הייתן מחליטות אבל אני אמרתי כן, "כן, אני מסכימה" הודעתי לדקלה וראיתי את החיוך עולה על פניה.

דקלה שיחקה אותה אדישה וסיימה לסדר את השפתון לפני שהסתובבה אלי, "אז תורידי את התחתונים!"

"מה?!?"

"התחתונים, תורידי אותה, זה המנהג" היא הסבירה, "כשנחזור תעבירי לו את התחתונים מתחת לשולחן, זה הסימן שאת מסכימה, אם גם הוא יסכים לעבור למבחן הבא, את יודעת, מבחן המיטה המעשי, הוא יכניס אותם לכיס שלו ואם לא – הוא יחזיר לך אותם".

"אהה" הסמקתי.

"אם את מתביישת להוריד אני אוריד יחד אתך" היא חייכה אלי ובלי לחכות הורידה את החוטיני שלה, "את רואה, אין לי בעיה, את צריכה להתרגל, הבוס יבקש ממך עוד הרבה פעמים להוריד" היא צחקה והכניסה את החוטיני לארנק שלה.

הורדתי, מסמיקה עוד יותר, כִּיוְוצַ'צְ'תִּי את הבד הקטן בתוך כף ידי, מסתירה אותם, "אל תתרגשי אם הוא יבדוק שבאמת הורדת" היא לחשה לי בדרך חזרה, "גם לי הוא עשה את זה".

התישבתי ליד מיקי, כאילו במקרה מצמידה את הכסא קרוב יותר לכסא שלו, הבטתי סביב לראות שלא מסתכלים בנו ובזהירות, מתחת לשולחן, מסרתי לו את התחתונים שלי, מנסה לשמור על ארשת פנים שלווה.

הייתי במתח. מיקי התרחק מעט מהשולחן, הביט במה שנתתי לו מתחת לשולחן, חייך והכניס את זה לכיס שלו ולמרות שידעתי מה המשמעות של מה שעשה באיזה שהוא מקום הרגשתי הקלה עד ש…הרגשתי את היד שלו על הברך שלי ואם דקלה לא הייתה מזהירה אותי כנראה שהייתי קופצת, עולה לאט ומלטף לאורך הירך עד שהגיע ליעד, נוגע בחריץ הרטוב שבין רגליי, כן הייתי מגורה, ובודק שאני באמת בלי תחתונים, דוחף אצבע, ואני מנסה לא לזוז שלא ירגישו מה הוא עושה לי, ואז שלף באיטיות את היד, הניח את המרפק על שולחן וכאילו בדרך אגב הריח את האצבע המרוחה בצוף התאווה שלי.

הכנאפה באמת הייתה שגעון, חשבתי שאני רק אטעם וגמרתי את כולה, גם הקוניאק היה מצויין, מחליק בגרון, משאיר צריבה נעימה ומחמם את הבטן.

אשתו של הסבא נפרדה ממני כאילו הייתי חברה וותיקה שלה ולחשה לי באוזן "אם מיקי יעשה טעות ויחליט לא לקחת אותך כעוזרת האישית שלו ההצעה שלי בעינה עומדת" ונתנה לי את כרטיס הביקור שלה.

הסבא דאג לתשלום ולפי החיוכים והליקוקים של המלצר הוסיף טיפ נדיב במיוחד, בחוץ חיכתה מרצדס עם נהג לסבא ואשתו ואנחנו עם מיקי תפסנו מונית ונסענו, להפתעתי, דקלה הודיעה שאנחנו נוסעים לדירה שלה.

כבר במונית, מיקי, שישב בין שתינו, הניח יד על ברכינו, גם זאת של דקלה, והתחיל ללטף ולעלות לאורך הירך.

מיקי :

בדרך למסעדה עוד ניסיתי לשכנע את סבא שירשה לי עוד שנה עם דקלה, היה לי איתה סקס משגע ואיך אומרים? 'טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ' אבל סבא התעקש שאני צריך להמשיך לחפש, "אני מרגיש שהיא לא האחת בשבילך" הוא הודיע ואשתו הסכימה איתו, "נכון, יש בה המון אבל חסר בה את המשהו שיהפוך אותה לאחת" ולמדתי לסמוך על תחושות הבטן של סבא וגם של אשתו, למרות שביולוגית היא לא הסבתא שלי אבל העצות שלה כבר הוכיחו את עצמם מספיק פעמים.

אתם בטח שואלים מה פתאום אני שומע לסבא שלי ועוד לאשתו הצעירה שיכולה להיות אחותי אז סבא שלי והסבתא האמיתית שלי (כשהיא עדיין חיה) היו אלה שגידלו אותי, אין לי הרבה זכרונות מההורים שלי, הם נהרגו במפולת שלגים באתר סקי ידוע באוסטריה כשהייתי קטן, וככה יצא שגדלתי אצל סבא וסבתא והם גם הפכו לדמויות לחיקוי בשבילי.

כבר מכתה י' סבא ייעד אותי להיות היורש של האימפריה שהקים יחד עם סבתא, היא המוח היצירתי והוא אשף הביצוע. בצבא הוא התעקש שאתנדב ליחידה מובחרת כי גם הוא וגם אבא היו אבל יותר מזה כי הוא טען שזה מחשל, תואר ראשון הוא שלח אותי לעשות בטכניון, תואר שני ושלישי ב-MIT ולא כי הוא חשש מהרמה בארץ אלא כדי לחשוף אותי לעולם הגדול, וכשחזרתי לפני כשלוש שנים הוא שילב אותי באימפריה שלו בתפקיד ביצועי די בכיר, לא ישר בטופ, כי יש לי הרבה מה ללמוד, אבל מאז התקדמתי במהירות.

סבתא שלי הייתה זו שהִמְצִיאָה את העוזרת האישית, טוב, לא בדיוק הִמְצִיאָה, היו עוזרות אישיות עוד הרבה לפניה, אבל סבתא שלי, כשמחלת הפרקינסון שלה התגברה ולא יכלה למלא את "חובותיה" במיטה, בחרה בעצמה לסבא שלי את העוזרת האישית הראשונה שלו, היא גם זו שקבעה את "חוק השנה" לא מעבר לזה, והיא זו שלקראת מותה השביעה את סבא שלי שאם הוא ירגיש שהוא מצא את האחת בשבילו, זו שתוכל להכנס לנעליה הגדולות, הוא יתחתן איתה וזאת הסיבה שהוא התחתן עם אשתו השניה, היא הייתה העוזרת אישית שלו, השלישית או הרביעית אחרי שסבתא מתה, והיא באמת האחת, גם יפה, גם חכמה, גם אשת עסקים ממולחת שחושבת תמיד מחוץ לקופסה, אני לא יודע איך היא במיטה, את זה רק סבא שלי יודע (ותאמינו לי למרות גילו הוא יודע), אבל אם היא לא הייתה "סבתא" שלי הייתי מתחיל איתה על בטוח.

נכנסתי קצת סקפטי למסעדה, אומנם הדו"ח שחברת ההשמה הגישה היה מצויין, התמונות שצורפו החמיאו מאד רק שפה תמיד יש לי את החשש שעשו עבודה טובה בפוטושופ, וגם התזכיר שדקלה הוסיפה היה מלא סופרלטיביים אבל עדיין חששתי.

לחצנו ידיים ודקלה הציגה אותה, את המבחן הראשון, מבחן המבט, היא עברה בקלות, בדיוק הייצוגיות שאני מחפש, נכון, לא מלכת היופי אבל אני לא מחפש מלכת יופי, מלכת יופי מושכת אליה צלמיי פפראצ'י שאני  בורח מהם כמו מאש, ועדיין ברור שהתמונות לא זויפו, היה בה בדיוק את מה שחיפשתי והשמלה שלבשה עוד הוסיפה והחמיאה, ביחוד בחזה, מדגישה שדיים גדולים אבל לא גדולים מדי, בדיוק בגודל שאני אוהב.

כשסבא ואני המשכנו לדבר על איזה נושא שהתחלנו באוטו היא פתאום התערבה והציגה פן מעניין, זווית אחרת, חשיבה מחוץ לקופסה, אני לא יודע מי זאת ה'טס מק'גיל' שאשתו של סבא דיברה אליה אבל ברור שהיא התרשמה ממנה ובתור מי שבעצמה כבר הוכיחה חשיבה מחוץ לקופסה אני יודע שקשה להרשים אותה, בדיוק כמו את סבא ובמיוחד את סבתא בזמנו.

האוכל היה מעולה, לא בכדי זאת אחת המסעדות היותר אהובות עלי שהוסיפה לה עוד נקודת זכות כשבחרה בה, וכשדקלה והיא ביקשו סליחה והלכו יחד לשרותים ידעתי גם למה, רגע ההכרעה הגיע, שלה ושלי! ולי לא היה ספק, זאת אומרת נשאר עוד בדיקה אחרונה לבצע, המבחן המעשי במיטה, אבל מבחינתי היא הרוויחה ביושר את מבחן החשיבה ואם גם במיטה היא טובה כמו עד עכשיו אז יש לי עוזרת אישית חדשה אבל כמו שהצרפתים אומרים "אל תמכור את עור הדוב לפני שהרגת אותו", קודם גם היא צריכה להסכים.

כשהיא חזרה והתיישבה לצידי ומתחת לשולחן העבירה לי את התחתונים שלה, הסימן המוסכם שהיא מעוניינת בג'וב, הרגשתי מין הקלה, ה"דוב" ניצוד ועכשיו נשאר רק לבדוק עד כמה ה"פרווה" שווה. במבט מסווה ובלי לחשוף אותם מעבר לקו השולחן בדקתי את התחתונים שהיא מסרה לי, חוטיני לבן, ולא יכולתי לפספס את הכתם הרטוב הקטן שעל משולש הבד אז הכנסתי אותם לכיס, והרגשתי איך גם היא לידי נרגעת, שלחתי יד והנחתי אותו על הברך שלה, עוד בדיקה שהיא חלק מהמסורת, העזתי כי ידעתי שדקלה הכינה אותה לזה ובמסירת התחתונים היא גם הסכימה, הדבר האחרון שאני צריך זה סצנה קולנית במסעדה, היא לא זזה, רק פתחה מעט את הרגליים, החלקתי ועליתי לאורך הירך עד שהגעתי לכוס שלה, כצפוי היא הייתה בלי תחתונים, והרגשתי איך היא שוב נמתחת כשהאצבע שלי נשקה לשפתי הכוס, קודם ליטפתי, מרגיע, ואז חדרתי, תקעתי לה לאט את האצבע, מחליק בקלות, מרגיש עד כמה היא רטובה שם בפנים אז פמפמתי, קלות, מנסה לא להביך אותה בפרהסיה אבל לדעתי אשתו של סבא קלטה, הבינה, כי ראיתי בזווית הפה חיוך של 'אני יודע מה אתה עושה לה שם' ופתאום השאלה 'האם גם סבא עשה לה את זה במבחן קבלה שלה?' חלפה במוחי ולדעתי התשובה היא 'כן' כי זה בדיוק מה שסבא  הסביר לי בחפיפה שעשינו, כשהעביר לי את העוזרת האישית שלו, זאת שאשתו בחרה בשבילו לפני שהציע לה נשואים.

הכנאפה והקוניאק היו בדיוק במקום, גם הטעם על האצבע ששלפתי מהכוס שלה ומצצתי התאים לי. קצת הופתעתי כשאשתו של סבא התלחששה לרגע עם החדשה ונתנה לה כרטיס ביקור שלה ואחר כך, במונית כשנסענו למבחן הסופי, היא סיפרה לי מה היא אמרה לי ושוב הופתעתי, אני מעריך מאד את טביעת העין של אשתו של סבא ואם זה מה שהיא חושבת אז רשמתי לזכותה עוד נקודת זכות.

גם במונית עשיתי את מה שאני תמיד עושה, שלחתי לה יד אל בין הרגליים רק שהפעם שלחתי ידיים אל בין הרגלים של שתיהן, גם של דקלה! זה שהיא בלי תחתונים כבר ידעתי אבל זה שדקלה בלי תחתונים קצת הפתיע אותי וכנראה שדקלה הרגישה, טוב אחרי שנה אינטנסיבית ביחד היא כבר קוראת היטב את שפת הגף שלי, ו"מה? היא התביישה אז נתתי לה דוגמא" היא ציחקקה, והתרווחה לאחור, נהנית מהאצבע המפמפמת בתוכה ונושכת שפתיים שלא לפלוט גניחת הנאה קולנית, שנהג המונית לא ישמע, בדיוק כמו החדשה שישבה מצידי השני.

אפרת:

כשדקלה נתנה לנהג המונית כתובת בהרצליה לא ייחסתי לזה חשיבות, גם כשהוא פנה מכביש החוף שמאלה ונכנס להרצליה פיתוח לא ממש שמתי לב, הייתי יותר מרוכזת באצבע של מיקי שמפמפמת לי בין הרגליים ובלחסום את גניחת ההנאה שעמדה להתפרץ מפי, בכל אופן אנחנו במונית ויש נהג מקדימה שאסור לא לשמוע. רגע לפני שעצרנו ליד שער ברזל גדול בחומה גבוה שהקיפה מגרש גדול מיקי שלף את האצבע ולרגע רציתי לצעוק 'למה? תמשיךְ' כי הייתי כל כך קרובה לגמירה אבל שוב הצלחתי לשלוט בעצמי.

דקלה שילמה, לקחה קבלה ויצאנו. "תמיד תקחי קבלה!" היא אמרה לי בקול סמכותי משהו, כאילו התחילה איתי חפיפה, והקלידה קוד בשער וזה נפתח.

נכנסנו, "הדירה שלי שם" דקלה הסבירה לי והצביעה על מבנה לא גדול, "בעזרת השם בקרוב היא תהייה שלךְ" הפתיעה אותי וחייכה למראה מבט ההפתעה על פני, "את יודעת, חשוב שהעוזרת האישית תהייה קרוב לכל מקרה שתדרש" הסבירה, "ושם," הצביעה על מבנה גדול יותר בהמשך, "זה הבית של מיקי, הבוס, וההוא," הצביעה על המבנה הראשי, "זה הבית של הסבא".

נכנסנו לבית שלה, מבפנים הוא נראה קצת יותר גדול, "זה המטבח" היא הסבירה לי כשנכנסנו, ובמבט מהיר הבחנתי שהמטבח מאובזר למכביר, "זה הסלון," המשיכה בסיור הקצר וגם פה סלון מרוהט בטוב טעם כולל טלוויזיה ענקית על הקיר, "והכי חשוב חדר השינה," היא ציחקקה הובילה אותי לחדר שינה עם מיטה ענקית שעל התקרה מעליה מותקנת מראה, עוד טלוויזיה גדולה על הקיר, ארון קיר לאורך קיר אחד עם דלתות שהן מראות וחדר רחצה צמוד, שקיר זכוכית שקוף מפריד בינו ובין חדר השינה, הכל חשוף למעט האסלה המוסתרת, "חדר השינה שלךְ שהוא גם חדר המשחקים של הבוס," היא ציחקקה, "כשבא לו כאן הוא דופק אותי, או בסלון, או במטבח, אבל אף פעם לא בבית שלו! שנה אני העוזרת האישית שלו ועוד לא ביקרתי שם!" ולרגע נדמה לי שאני שומעת נימת תלונה בקולה וכשהבטתי במיקי, שעמד בצד והביט בנו, הוא לא הגיב, התעלם, אבל מייד דקלה המשיכה באותו קול ענייני שלה, "אבל עכשיו בואי נתפשט, הגיע הזמן למבחן הסופי שלךְ" ולהפתעתי גם היא התחילה להתפשט.

מיקי עמד בצד, נשען על הקיר והביט בנו מתפשטות, ברגע הראשון קצת היססתי, לא רציתי להיות הראשונה שתעמוד מולו עירומה אבל דקלה פתרה לי את הבעיה, היא התפשטה כאילו אין טבעי מזה, כאילו לא מזיז לה להיות ראשונה.

עמדנו שתינו מולו עירומות, אני מסתירה במבוכה את ערוותי בכפות ידיי ודקלה לידי מחייכת, אולי מהמבוכה שלי, אבל לא מסתירה, "גם אני הייתי פעם ככה, מהר מאד תתרגלי" היא חייכה לעברי.

"קראתי שאת מנשנשת מדי פעם נשים," מיקי התערב, "לא, זה לא ממש משנה לי, להפך, אין לי בעיה שתמשיכי לנשנש נשים כשאת איתי אבל לא גברים! הגבר היחיד זה אני!," הוא הוסיף במהירות כשראה שהסמקתי קשות וזה שהוא יהיה הגבר היחיד זה לא חדש לי, דקלה הבהירה לי את זה מראש, "אבל אני חושב שלעוזרת האישית שלי מגיע איזה בונוס קטן," הוא חייך, "מה דעתךְ לפנק אותה קצת בזמן שאני מתפשט" והוא סימן בידו על המיטה.

"בואי," דקלה נשכבה על הגב במרכז המיטה ופישקה רגליים, "גם אני הענקתי בונוס כזה לזאת שהחלפתי ובעזרת השם עוד שנה גם אותך יפנקו" ציחקקה, "בואי, אל תתביישי" חייכה אלי וסימנה לי לשכב בין רגליה ושוב הסמקתי כשנשכבתי על הבטן וראשי בין רגליה, זה לא שיש לי איזו בעיה לעשות את זה עם אישה, לא, אבל כשמישהו עומד וצופה מהצד עוד לא עשיתי אבל אז עצמתי עיניים והכל מסביבי כאילו נעלם, במובן הטוב של המילה, הצמדתי את שפתיי לשפתי הכוס שלה בנשיקה תאוותנית וליקקתי עם קצה הלשון לאורך החריץ הרטוב, טועמת טיפות ראשונות הממלאות את פי ושומעת את גניחת ההנאה הקולנית שיוצאת מפיה, גניחה ואחריה "כן, ככה, תמשיכי" והמשכתי, עוד כמה ליקוקים כאלה והחדרתי את הלשון, מחפשת ומוצאת את כפתור תענוגותיה ומתחילה לטפל בו ו…"בוס, כן, תודה, תודה!" והרגשתי בטעם שהיא גמרה.

הגמירה שלה הייתה בשבילי הסימן לפתוח עיניים, הרבה לא ראיתי, הירכיים שלה הסתירו, אבל ראיתי איך מיקי מביט, מהופנט משהו, ותוך כדי כך מתפשט, לאט, לא ממהר, "נו, איךְ היא?" הוא חייך לעבר דקלה כשהוא פושט את מכנסיו.

"בוס, מצאת לךָ פרו (PRO), מקצוענית אמיתית," היא התנשפה בקול חרמני, "בוס, תרשה לה עוד, בבקשה" והוא הרשה.

לרגע נעצרה נשמתי כשהוא הוריד את התחתונים ובפעם הראשונה ראיתי את הזין שלו, זין גדול, כזה המכבד את בעליו, נכון, כבר אכלתי כאלה, אפילו קצת יותר גדולים, אבל לא בתחת, והתחת שלי כלול במחיר!

הרגשתי איך הוא עולה על המיטה מאחורי ונעמד על ברכיו, "תעמדי על ארבע, בלי להפסיק לפנק" הוא לחש לי ואני נעמדתי כמו שהוא רצה, מורידה את הראש וממשיכה לפנק, הרגשתי איך הוא מסתדר מאחורי, בין השוקיים, הרגשתי אותו מכוון, ראש הזין שלו נשק לשפתי הכוס שלי והרגשתי מין זרם מתרוצץ בגופי, קודם הוא שפשף קצת, מחכך את ראש הזין בין שפתי הכוס הבשרניות והופך אותי רטובה עוד יותר, ואז הוא לחץ קצת, רק שלא יברח כשהוא עוזב את הזין, בשתי ידיו אחז במותניי, אחיזה חזקה, ואז התחיל לדחוף לי, לאט, משתפשף בין שפתי הכוס המגורות ונותן לי להרגיש כל סנטימטר של זקפה נוקשה החודרת לתוכי ו…"כן!" זימתי וחסר מעצורים, כן של אישה מגורה בטרוף, נפלט לי כשכל הזין שלו שכן בתוכי, "כן, זיין'תי" צווחתי בקול חרמני, "כן, ככה, חזק" המשכתי כשהוא התחיל לפמפם, "כן, ככה, בדיוק, חזק" התנשפתי וחזרתי לפנק את דקלה.

מיקי עשה בדיוק מה שביקשתי, אחז במותני, יצא כמעט עד הסוף, לשניה עצר, נותן לי להשתוקק, ואז נעץ בי את חרבו השלופה באבחת אגן חזקה,

כזאת שלחצה חזק את שפתיי לשפתי הכוס של דקלה, מכה באגנו על ישבני בקול מחיאה רמה ומרקיד את שדיי התלויים לכל עבר, נועץ ושוב שולף, לאט, רק כדי ששוב אשתוקק והוא יתקע אותי בסערה ולא פלא שהגמירה הראשונה לא אחרה להגיע, "כן, הנה! הנה! גומרת! גומרת!" התנשפתי בקול, "הנה! עכשיו! הנה!! גמרתי! גָּ-מַ-רְתִּי!!" צווחתי במין אקסטזה כזאת.

לרגע הוא עצר, לא יצא, "רוצה עוד?" הוא לחש בקול מְקַנְטֵר.

"כן!" צווחתי.

"אז תמשיכי לפנק את דקלה".

המשכתי וגם הוא המשיך, הפעם הידיים שלו עזבו את מותניי ועברו לשדיי, חופן ומתחיל למזמז, ללוש, למולל את הפטמות שהפכו נוקשות ורגישות, "ככה?" הוא ציחקק כשהוא מזיין אותי חזק ומהר.

"כן" גנחתי בקול צרוד ומיוחם, "כן, ככה, תטחן לי ת'טוטה" ומהרתי לחזור לפנק את דקלה ו…עם יד אחת הוא המשיך למזמז לי את הציצי, בשניה הוא שוב אחז במותניי וטחן, כתש לי את הכוס באבחות אגן חזקות ולא פלא שהגמירה השניה נבנתה במהירות.

הרגשתי איך גם הוא דוהר לגמירה שלו, "את מוגנת?" הוא הפתיע אותי.

"כן, בטח, מוגנת" צרחתי באותו שלהוב יצרים של חתולת רחוב מיוחמת, "כן, בפנים, תגמור לי בפנים!" המשכתי במין טרוף חושים, "כן, הנה, תן לי! תן לי! הנה, עכשיו!" גמרתי והרגשתי איך הוא מצטרף, או אולי אני הצטרפתי אליו, "כן, אימא'לה, כן!!" והכן האחרון היה ארוך ומתגלגל במיוחד כשהרגשתי איך הוא ממלא לי את הכּוּס באותו שפיך סמיך וחמים שלו ו…הרגשתי איך גם דקלה מצטרפת אלינו לאותה חגיגה של גמירה.

"תביאו שמפניה, זיון כזה צריך לחגוג" מיקי אמר עם חיוך אחרי שנרגענו קצת.

"בואי" דקלה נעמדה והושיטה לי יד לעזרה, "בואי תעזרי לי" משכה אותי אחריה אל המטבח הקטן, עירומות! "זה שהוא ביקש שמפניה זה הסימן מבחינתו שהוא מעוניין," היא הסבירה לי בלחש כשהיא מוציאה בקבוק שמפניה שחיכה במקרר, "אבל צריך שנים לטנגו, גם את צריכה להחליט ואם החלטת שכן, שאת לוקחת ת'ג'וב," פתחה את הבקבוק והתחילה למזוג במהירות לכוסות שחיכו על השיש, "תגישי לו את כוס השמפניה ותגידי 'בוס, מתי אני מתחילה?' ואם החלטת שלא אני אגיש לו, הוא כבר יבין ולא צריך לדבר, אני אזמין לך מונית שתקח אותך הביתה ומקסימום הרווחת ארוחה טובה, שמלה וזיון משובח" היא ציחקקה והגישה לי שתי כוסות.

לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים, לקחתי את שתי הכוסות וראיתי את החיוך על פניה, "החלטת נכון, לא תצטערי" והחיוך שלה התרחב, "נכון שלפעמים לרדת למצוץ לו מתחת לשולחן כשהוא עובד במחשב או מדבר בטלפון זה קצת משפיל אבל בסיכום הפלוסים גדולים מהמינוסים בָּיי-פאר (by far), אז בואי" היא לקחה גם כוס לעצמה וחזרנו לחדר השינה.

"בוס, מתי אני מתחילה לעבוד?" הגשתי למיקי, שישב עירום על המיטה ונשען על גב המיטה, את השמפניה.

"קודם לחיים" הוא הושיט לעברי את הכוס והשקנו, "שיהיה בהצלחה לכולם" הוא ברך אחרי שהשקנו גם עם דקלה ושתינו, "אז ככה," מיקי המשיך אחרי שרוקן את הכוס שלו, "מחר תיקחי אותה למשאבי אנוש ולעורך דין ותעשו את כל הבירוקרטיה ותתחילי איתה חפיפה," הוא פנה לדקלה, "זוכרת שבערב אנחנו טסים לברלין, פגישות עבודה, משם למדריד, לקלסיקו, דרך אגב, את אוהבת כדורגל?" הוא פתאום פנה אלי במפתיע.

"ברור, מקנאה בכם, ריאל מדריד מול ברצלונה" חייכתי, מנסה להוכיח שאני יודעת מה זה הקלסיקו.

"מסי או רונלדו?" הוא לא ויתר וחקר.

"מסי" עניתי, "קל" חייכתי אליו, חיוך קצת נבוך, לא יודעת אם עניתי נכון.

"הצליח לךְ," הוא חייך לעבר דקלה, "למרות שברור ששכחת לשאול את השאלה החשובה הזאת" והחיוך על פניו הוכיח שזאת לא נזיפה, "אנחנו נחזור בשני אז בשלישי תמשיכו חפיפה עד הצהריים, נאכל יחד, שלושתנו כשאת," הוא הצביע על דקלה, "בוחרת איפה, ואז נפרד, את מתייצבת במקום החדש שלךְ, כבר מחכים לךְ שם, ואת," והפעם הוא עבר אלי, "מתייצבת במשרד שלךְ ומתחילה לעבוד ו…" הוא פנה שוב לדקלה, "תקבעי לה פגישה עם נטע, היא צריכה בגדי עבודה" ואז שוב חזר אלי, "ועכשיו תתלבשי, לדקלה ולי יש עוד משהו קטן לסגור" והיה לו חייך זימתי על השפתיים.

בזמן שאני התלבשתי דקלה הזמינה לי מונית. "להתראות בשלישי בוס" חייכתי אליו אבל הוא היה שקוע בטלוויזיה ממול וראיתי איך הוא משפשף לעצמו תוך כדי כך, מעמיד לעצמו מחדש. דקלה התעטפה בחלוק וליוותה אותי לשער, הבוס רואה פורנו, זה עוזר לו להעמיד," היא לחשה לי, "תצטרכי להתרגל לזה," ציחקקה, "ונטע זאת הסטייליסטית, הבוס סומך עליה, יש לה עין טובה וחוש לקלוט מה מתאים, לא צעקני, לא פרובוקטיבי, סטייל כזה מכבד ועדיין משאיר רושם אז תני לה לזרום ו…" לרגע היא עצרה, אולי מהססת, ואז, "עוד משהו שאת צריכה לדעת עליה, הפֶטִיש שלה הוא ללקק פּוֹת, היא מלקקת הפּוֹתוֹת[i] הטובה ביותר שפגשתי אז בסוף תציעי לה טיפּ".

"טיפּ? כמה?" קצת נבהלתי, כסף כרגע זה לא הצד החזק שלי, אולי אחרי המשכורת הראשונה.

"לא כמה, מה" היא צחקה, "ללקלק לךְ, תגידי שאת רוצה לתת לה טיפּ, היא כבר תבין ותדע לסדר את זה ותזרמי איתה גם בזה, תני לה להפתיע אותךְ".

לצערי המונית הגיעה ולא יכולתי לחקור יותר, נפרדנו כמו שתי חברות, עם נשיקות על הלחי. לשמחתי הנהג לא התחיל לחקור אותי כמו שנהגי מוניות אוהבים לעשות, בטח כשאתה אוסף מישהי שאישה עם חלוק נפרדת ממנה בנשיקות על הלחי, התרווחתי במושב האחורי, עצמתי עיניים והמחשבות התרוצצו בראשי: 'מה עשיתי?', 'האם זה שווה?', 'האם בחרתי נכון?'…

לחלק שני >>>

[i]   פּוֹתוֹת : על פי 'מילוג' פּוֹת זה זכר אבל ברבים זה פּוֹתוֹת.

22 מחשבות על “העוזרת האישית שלי”

  1. כן יש לך סיפרים מעולים אבל זה דיי דומה לסיפור עם ירון הבוס משהו כזה

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן