הכלוב השקוף – או יומנו של הנזיר

כל בנות המינזר עמדו להתקלח מולי במשך השבועות הקרובים, ואני, אפילו לאונן לא היה ביכולתי. איזה ביזבוז משווע. ידעתי שהסבל שאני עומד לעבור בשבועיים הקרובים. 

נזירה מאוננת במקלחת

אם המנזר תפסה אותי על חם

כמו בכל בוקר יצאתי מן המנזר ל"עבודה" כשהכלובון עלי. ישבתי בקפה והמתנתי לה. באיחור קל היא הגיעה. לבושה בפשטות אך מקפידה על המחשוף העמוק שלה שאני כל כך אוהב להגניב אליו את מבטי. ישבנו ופיטפטנו בנחת כשהכאב המעיק שגורם לי הכלובון אינו מניח לי. היא יודעת בדיוק מה מצבי, והיא שולחת אלי את זוג עיני השקד המטריפות שלה, יודעת היטב כמה עמוק המבט הזה חודר. היא יודעת שהוא נכנס אל מאחורי אישוני ועושה את דרכו עד מתחת לרוכסן שלי ובמסלול שאינו מתואר בשום ספר רפואה, זורם היישר אל הזרג הבוער הנתקל בהתנגדות העיקשת של הכלובון.

"שנזמין קפה?" היא שואלת בנחת כשחיוכה, שאינו משחרר אף טיפ-טיפה של לחץ מאיזור חלצי אינו סר מפניה.

"ברור", אני עונה ומסמן ביד מורמת וממתין לבוא השירות

מן המטבח יוצאת דמות עטוייה בברדס חום כהה וכבד. אישה לא צעירה (על צעדיה) עטופה בברדס ופניה מוטות לצד. היא נעמדת ליד השולחן ומפנה את מבטה אלי.

"מה אני יכולה לעשות בשבילך?" אני שומע את קולה של אם המנזר.

"אז כאן אתה עובד?" היא שואלת בקול מקפיא.

הזיקפה התרפתה בתוך שניות. ידעתי שנתפסתי בקלקלתי.

אם המנזר לא המתינה לתשובתי. היא הסתובבה ונעלמה בצעדים איטיים ומדודים.

ידעתי שהעונש יגיע במהרה. ידעתי שהוא יהיה כבד, אבל לא היה לי מושג מה הוא יהיה.

"סליחה, אני חייב לזוז" אמרתי ונפרדתי מן האישה שמולי.  

יום שישי השחור

יום שישי בבוקר. השקט של המינזר יכול להוציא אפילו נזיר מדעתו. שתי נזירות חמורות סבר בברדסים חומים העירו אותי. האחות מרי לא היתה ביניהן. 

"אם המנזר מחכה לך, עוד 10 דקות תהיה אצלה במשרד"

ידעתי היטב שפרשת בית הקפה לא תעבור לי ככה בלי שום תגובה.

אם המינזר חיכתה בחדרה. מאחוריה עמדו שלוש נזירות, גבוהות קומה וחמורות סבר. ידעתי היטב מי הן. "המענישות" שלוש נזירות גדולות וחזקות שתמיד מוכנות למלא כל משאלה של אם המנזר ובאופן מיוחד שמחות לחלק עונשים גופניים

"אז מה יש לך לאמר בקשר לאירוע בבית הקפה? זה מה שאתה עושה כשאתה יוצא ל"עבודה"? הולך לבלות עם נשים קלות דעת?"

לא עניתי

"טוב, העונש שלך יהיה חמור במיוחד הפעם, במיוחד שזו לא הפעם הראשונה שלך. אתה הולך לבלות שבועיים בכלוב השקוף"

"לא, רק לא זה, אם המנזר" התחננתי על חיי. לא בכלוב השקוף

שלושת "המענישות" נעמדו מאחורי. רק כדי שלא יהיו לי רעיונות.

אם המנזר עשתה תנועה עם האצבע, לא הייתי זקוק לתרגום סימולטני.

התפשטתי. אחת הנזירות הלבישה עלי בזריזות כלובון מתכת נעלה היטב במנעול הברונזה, והושיטה את המפתח לאם המנזר שמיהרה והניחה אותו במגירת שולחן המהגוני הכבד שלה.

הזין של הנזיר בכלובון

"קחו אותו" היא אמרה

שני זוגות ידיים חזקות הונחו על כתפי והוליכו אותי אל הכלוב השקוף.     

הכלוב השקוף

דלת פלדה נמוכה נפתחה וה"מענישות" דחפו אותי פנימה, אל הכלוב השקוף אשר רבים במינזר כה יראים ממנו. מעולם לא "ביליתי" בתוכו אבל השמועות התרוצצו.

הכלוב היה מעין חדר מאורך וצר עם מיטה צמודה לקיר  ומול הדלת קיר זכוכית ענק.

לא היה מקום לטעות, קיר הזכוכית היה חד צדדי וגדול מאוד, מן הריצפה ועד התיקרה כמעט ורוחבו כרוחב החדר כולו. אבל מה שהיה מיוחד בחדר הזה, היה הנוף שנשקף ממנו. מן הצד השני של החדר, היו המקלחות של הנזירות. כל חדר המקלחות נשקף מולי, הקיר היה אטום לרעש ולמרות שכשנכנסתי לחדר היו שם ארבע או חמש נזירות שהתקלחו פיטפטו וצחקו, לא יכולתי לשמוע דבר.

המקלחות של הנזירות שירתו את כל הנזירות של המינזר. עשרות רבות של נזירות, צעירות ומבוגרות, מתחילות ובכירות, כולן עד האחרונה שבהן, למעט, אם המינזר.

ואני, צופה אך לא יכול לעשות כלום, נידונתי לצפות בכל המתרחש שם במשך שבועיים שלמים. החלון החד צדדי לא איפשר לנזירות לראות אותי, אך היה ברור שהן יודעות היטב שקיר הזכוכית הגדול שנישקף על כל מקלחת ומקלחת, הינו הקיר של הכלוב השקוף ובתוכו היו מי שזכו ונענשו לשהות בתוכו.

הנזירות היו במקלחת עם כניסתי היו מודעות בבירור להימצאותי בחדר שמעבר לקיר הזכוכית האטום (עבורן) שכן הן טרחו להפנות אלי את מיטב אברי גופן בצורה שבבירור נועדה להגביר אצלי את התשוקה ובהחלט גרמה להתנגשות בלתי נמנעת של זיקפתי עם הכלובון. התנגשות שתמיד הסתיימה בניצחונו של הכלובון.

זו היתה סיטואציה איומה ונוראה. כל בנות המינזר עמדו להתקלח מולי במשך השבועות הקרובים, ואני, אפילו לאונן לא היה ביכולתי. איזה ביזבוז משווע. ידעתי שהסבל שאני עומד לעבור בשבועיים הקרובים – אין דומה לו. מנותק מן העולם, לא אינטרנט ולא אמיילים, כלום. ככה אני עומד לבלות את השבועיים הקרובים בתשוקה בלתי ממומשת ובהזדקרות מכאיבה שאין לה שיחרור.

אז כאן אני נפרד מכם, ובשבועות הקרובים אספר לכם עוד ועוד מן הקורות אותי בכלוב השקוף…..

3 מחשבות על “הכלוב השקוף – או יומנו של הנזיר”

  1. בקרוב, בקרוב, תקפיד להיכנס לעיתים קרובות ותגלה את ההמשך, או שתירשם לקבלת הודעות על סיפורים חדשים – כדאי לך

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)