משתיקה

השכן החרדי הצעיר

מאת

מאת החדרון

 

גם היום ראיתי את יאיר, הוא עבר בין הבניינים, מודע היטב למראהו המופלא והמגרה, כשהפוני החדש מהתספורת של אתמול, מתנפנף לו בחינניות. רק אז שמתי לב כמה התבגר מראהו מאז בר המצווה של אחיו שם נפגשנו לראשונה, ובחליפה האופנתית ובכובע המדוגם הוא היה סקסי פי כמה.

הוא היה בחור חרדי צעיר וחתיך, בן למשפחה המודרנית מקומה 5, ואנחנו יצחק וחני, זוג חסידי מבתים חרדיים לחלוטין, הורים לחמישה, חיים את ההוויה החרדית ומנותקים לחלוטין מהסובבים, קושרים מעט קשרי ידידות עם שכנים ועם מכרים מהעבודה ותו לא.
הכל התחיל באותו היום בו סיימתי את עבודתי במשרד והצלחתי להקדים בשעה את שובי הביתה, לפי החשבון שלי אשתי חוזרת בשעה 13.00 והילדים אחריה, כך שיש לי קצת זמן לעצמי.
מיד כשנכנסתי הרחתי שמשהו אינו כשורה, הבית היה נעול בנעילה כפולה ואני תמיד נועל רק פעם אחת, על השולחן בסלון הונח בגד שנראה כמו חליפה קצרה ואלגנטית של גבר, אבל במידה קטנה מדי לטעמי, מה גם שהגיזרה שלי בחוג שלי ארוכה הרבה יותר.
משהכרזתי על בואי ולא נעניתי, החילותי צועד בחשש לכיוון חדר השינה הפתוח לרווחה, ומן הזוית שבה עמדתי, הבחנתי בחני כשהיא יושבת על מיטתה והיא ויאיר מתנשקים ומתמזמזים, יאיר, היא צעקה, והשמיעה קריאות עונג והנאה, וקראה לו שוב ושוב, כן יאיר, כן, אתה טוב, אוי כמה שאתה טוב, והוא מצדו אומר לה, נו חני, את רוצה להיות זונה טובה, קדימה חני, קבלי את האצבעות שלי , קבלי אותן בכוס המזדיין שלך.
יאיר, בנם של השכנים מקומה 5, שבה את ליבי כבר ממבט ראשון, עוד כשהיה כבן 18 הוא היה חתיך אמיתי, שערו מטופח ומסורק, בגדיו מגוהצים ומסודרים, ותמיד אהבתי לעלות איתו במעלית ולראות איך הוא מטפח את עצמו, והיו להן לטיפוחים הללו תוצאות מדהימות בשטח.
אבל כעת הייתי פשוט המום, אשתי הצדיקה שמעולם לא פזלה החוצה, והיא האחרונה שמסוגלת אפילו לשמוע על כזה דבר, עושה את זה בעצמה עם בנם של השכנים, בחורון צעיר, כולל קריאה בשמו ואמירת מילים שעל פי החינוך שלנו הן פשוט גסות ומלוכלכות.
זכרתי גם שחני תמיד כועסת כשמישהו זר מעז לקרוא לה בשמה הפרטי.
"סליחה!" אמרתי, "מה קורה כאן?"
חני זינקה מיד ממיטתה וניסתה למצוא מקום מחבוא מפניי, ללא הצלחה יתירה, אך יאיר הסתובב בחיוך ממזרי ואמר, "כן יצחק, מה אתה לא מבין?"
התחלתי פשוט לצעוק עליו "תוריד את הידיים, מה אתה עושה לאשתי, איך אתה מעז?"
אבל יאיר רק חייך אלי וניגש כשהוא מניח עלי את ידו ואומר, "תקשיב יצחק, אני וחני שלי לא אוהבים שמפריעים לנו באמצע דברים חשובים, ואתה עכשיו הפרעת, נכון?"
"מה את אומרת חני?"
חני הנהנה במבוכה בראשה, כשיאיר תופס לה בראש ומרים אותה לעמידה לידו על הריצפה.
ואז שאל יאיר בקול רועם, "נו, מה נעשה לו כדי שלא יפריע עוד פעם?"
פחדתי מאד מקולו של יאיר שהילך עלי קסמים, ולפתע חשתי שהוא פשוט מכשף אותי בעיניו ובקולו, וגורם לי ממש לרצות ולהקשיב לו עד שיסיים.
יאיר המשיך, "אז אתה בתור עונש תצטרך לקבל סטירה מצלצלת שתסביר לך משהו על הכללים בבית, וחוץ מזה, כפיצוי על ההפרעה תצטרך לממן לה , עגילים חדשים שאותם אקנה לה בקניון, ברור?"
משהו בנימת הדברים גרם לי להנהן בשקט.
סטירה מצלצלת נחתה על לחיי, ואז יאיר אמר לה, "חני תתלבשי יפה", ולי הוא אמר, "תן לי את כרטיס האשראי שלך."
בידיים רועדות מפחד ומהתרגשות הגשתי לו את הכרטיס, והוא יצא מן הבית כשהוא גורר אחריו את חני.
רק אז ראיתי אותה לובשת את החצאית השחורה מעור, זו שמכסה לה בקושי עד הברך, עם שילוב די מוזר בעיני של ז'קט ג'ינס, ואני כמעט בטוח שהיא יצאה ללא כיסוי ראש.
היא ניסתה לרמז לי משהו בעיניה, אך אני לא הבנתי כלום.
ירדתי אחריהם במדרגות מבלי שיבחינו בי, וכשהמעלית עצרה בקומת הכניסה הם יצאו ממנה שלובי זרוע ופנו לעבר הרכב שלנו.
הגעתי ממש קרוב לאוטו ואז שמעתי אותו אומר, "בואי הנה כלבה", וראיתי את חני מתקרבת אליו מהר.
"איפה מפתחות הרכב?" שאל יאיר.
"אצל יצחק", אמרה חני, והוסיפה, "הוא בחיים לא נותן לי אותן."
יאיר הסתובב לעברי ואמר, "אני ידעתי שהאפס יבוא אחרינו", ומיד קרא, "בוא הנה יצחק, תן ת'מפתחות."
אינני יודע מדוע החלטתי לציית לקולו הסמכותי, אך מצאתי את עצמי מוסר לו את המפתחות.
להפתעתי ולתדהמתי, אני רואה אותו מוסר לה את המפתחות ומתיישב במושב שליד הנהג/ת.
שפשפתי עיניים בתימהון, ממתי חני נוהגת? אבל היא התבוננה בי שנית באותו מבט בעיניה, כמו קודם, ואני לא הבנתי כלום, כמו קודם.
"בוא הנה אפס", אמר יאיר, "בוא הנה, עוד לא קלטת שהאפס כאן זה אתה?"
התקרבתי, ויאיר אמר לי להיכנס למושב האחורי ולחגור, ונראה היה שהוא יודע שאציית לו, מיהרתי לעשות כדבריו, וחני החלה לנהוג לקניון.
כשהגענו לקניון חני החנתה במיומנות קרוב לפתח הכניסה, וכולנו יצאנו מן הרכב.
יאיר הורה לי לצעוד בעקבותיו כשהוא לוחש משהו באוזניה של חני.
חני חזרה לאוטו והוציאה מתא המטען שתי שקיות.
את השקית השניה מסרה ליאיר ושניהם נכנסו לשירותים כשאני ממתין בחוץ.
כעבור מספר דקות אני רואה בחורה חילונית, לבושה ז'קט עור ומכנסי עור מלאים באבזמים ובניטים בחגורה ובאזור השדיים, חובשת משקפי שמש, נועלת מגפוני עור מקסימים, שיער יפה גולש על כתפיה, יוצאת משירותי הנשים והיא מסכלת עליי במבט סקרן.
ממול, משרותי הגברים, יצא גבר לבוש בחולצת טריקו מודפסת, מכנסי ג'ינס משופשפים, ושיער מקורזל ומלא ברק מהפנט, וגם הוא נועץ בי מבטים ומסתכל עלי ועל הבחורה החילונית לסירוגין.
כשהם התקרבו והחלו לדבר, התחלתי להבין שאלו הם יאיר וחני, לא פחות ולא יותר.
יאיר סימן לי לבוא בעקבותיו ונכנס עם חני לחנות תכשיטים ופירסינג.

Loading

18 מחשבות על “השכן החרדי הצעיר”

  12. וואו כתוב מעולה
    אתה חייב להמשיך בדחיפות
    עצרת מהר מדי!

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן