הבית של ג'ינה זיונים בלי סוף- פרקים 1+2

ג'ינה מכניעה את רוברטו
חופנת את הזין שלו

ג’ינה לקחה את הזמן. הביטה בו במבטה החודר והתעלמה מן השאלה. "עוד כוס?" שאלה רוברטו שחש בסחרחורת קלה, ידע שאסור לו ללגום משקה נוסף הוא הרגיש מוזר. הזיקפה שלו כאילו עברה את מחסום הגודל המקסימאלי הרגיל שלה. הוא חש כאלו הזין שלו גדול יותר מאי פעם. "מה שמת לי במשקה?" שאל
"אה, זה שיקוי הקסמים שלי" ענתה בחיוך ונעמדה ליד הכורסא שלו
"מה זה עושה?" שאל רוברטו

הבית של ג’ינה פרק 1 – הבית
כולם בעיר הכירו את הבית של ג’ינה. אימהות הזהירו את בניהן, נשים הזהירו את בעליהן, אבל אף אחד לא ידע מה כל כך מסוכן שם. איש עוד לא חזר משם לספר את הסיפור, ובכל זאת, נראה היה שכל אחד מכיר את הבית.
בבוקר בהיר ושטוף שמש, עשה את דרכו לעיר רוברטו, גבר בשנות הארבעים שזה עתה החל לעבוד כגובה עבור חברת גבייה ורק לאחרונה צורפה העיר לאיזור שלו. היה לו זמן, הלקוח הראשון שלו, היה מתוכנן לשעה 4 אחה"צ. בעודו נוהג לעבר העיר, הבחין בבית הניצב בפאתי העיר. בית קטן ונאה בן קומה אחת עם גינת נוי מקסימה. ובכניסה לבית שלט מאיר עיניים: "גברים מוזמנים" רוברטו מעולם לא נתקל בשלט שכזה. סקרנותו התעוררה. הוא הפנה את רכבו והחנה במגרש החניה הכורכרי שלפני הכניסה יצא מן הרכב והחל לצעוד לעבר השער. "מה זה יכול להיות" שאל את עצמו בהתקרבו לשער הנעול שבצידו מערכת שמע עם כפתור לחיצה.
רוברטו לחץ על כפתור האינטרקום והמתין רגע:
"כן, מי זה" שמע קול נשי נמוך וסקסי
"רוברטו" ענה והמשיך "מה יש לכם בפנים? למה רק גברים מוזמנים?"
צחוק קליל ונעים בקע מן הרמקול.
"היכנס ותראה" ענתה האישה שמעבר לאינטרקום
זימזום עדין נשמע והשער השתחרר. רוברטו, גבוה, כסוף שיער, עם ביטחון עצמי של גובה, והליכה חתולית שמאפיינת ספורטאים, דחף בקלילות את השער שנפתח בפניו. הוא צעד פנימה על השביל המרוצף הגיע אל דלת העץ הכבדה ועמד לדפוק עליה כשהיא נפתחה בפניו, מגלה חדר הסבה גדול ולצידה עמדה היא.
"שלום, אני ג’ינה" אמרה בקול סקסי, נמוך, מעט צרוד והושיטה את ידה לעברו
רוברטו היה המום לרגע.מולו עמדה אישה כבת 40, עינים כחולות כהות שמאיימות להטביע אותו בתוכן, שיער קארה שטני עור חלק בצבע זית וחיוך של נסיכה. אבל, מה שלכד את תשומת ליבו המוחלטת היה המחשוף. מכנסי הג'ינס ההדוקים שמעליהם חולצת לייקרה שחורה וצמודה עם מחשוף עמוק עמוק עמוק כמעט גרמו לו לאבד את הנשימה. ורוברטו, גבר שמתאמן במכון כושר מדי יום, אינו מאבד את נשימתו בנקל הוא לא הסיר את עיניו מן המחשוף שהיה כל כך עמוק עד שהטבעות הכהות המקיפות את הפיטמות ניגלו בקרקעיתו. רוברטו, בחוסר נימוס אופייני הביט במחשוף ולא יכול היה שלא להבחין בבליטות הניכרות של הפיטמות שדחקו בבד העדין והגמיש כאילו מאיימות לפרוץ החוצה. זוג השדיים שנעו בגמישות מתחת למחשוף היו גדולים וזקופים, אך לא יותר מדי זקופים.
"אני רוברטו" אמר בהיסוס מה, מושיט את ידו אל עבר ידה המושטת של ג’ינה שהמתינה לו בסבלנות.
"לרגע חשבתי שאתה אילם" אמרה ג’ינה בחיוך המתוק ביותר שרוברטו ראה אי פעם. הוא הסיר בקושי את עיניו מן המחשוף והביט אל תוך עיניה של ג’ינה."למה שלא תיכנס?" החוותה תנועת הזמנה תוך שהיא מפנה מקום בינה לבין הדלת, מקום שמספיק בדיוק כדי שרוברטו יוכל להידחק בינה לבין הדלת פנימה אל תוך חדר ההסבה. רוברטו לא היה בטוח אבל נדמה היה לו שבדיוק כשעבר בין ג’ינה לבין הדלת, היא צימצמה את המרווח כך שלא היתה לו ברירה אלא להתחכך בגופה תוך כדי שהוא נכנס פנימה. הוא לא יכול היה שלא לחוש בפיטמות הזקורות ובשדיים הגמישים של ג’ינה שנמעכו אל חזהו תוך כדי שהוא עובר בינה לבין הדלת.
"לא לובשת חזייה" ציין לעצמו בעודו מתמקם מאחוריה, בוחן את הישבן העסיסי האחוז בתוך מכנסי הג'ינס ההדוקים.
"שב ונשוחח קצת" אמרה ג’ינה כשהיא מצביעה על כורסאות העור החומות במרכז חדר ההסבה.

פרק 2 – בחדר ההסבה
רוברטו התמקם בכורסה הרחוקה ושקע אל תוך העור החמים והרך שקלט את גופו הגמיש בנוחות כאילו מישהו תפר את הכורסה בדיוק על פי ממדיו. "כורסת צ'ארלי" ציין לעצמו בחשיבה של גובה מקצועי שגם יודע להעריך את מחירה. בעודו מתיישב הוא חש היטב בזיקפה שבולטת מתחת לרוכסן שלו. הזיקפה גרמה לו לחוש מבוכה. הוא ידע היטב שהזין הזקור שלו שנוטה מעט ימינה ומדגיש את הזיקפה שלו שכבר היתה בשיאה. רוברטו סקר את החדר הנאה ובאותו זמן שלח את יד ימינו בתנועה קלה, בלתי מורגשת כדי להסדיר מעט את הפרא המשתלח קדימה ולדחוס אותו לעבר גופו ולמרכז אותו כך שייבלוט פחות. אבל מה שהוא החשיב כתנועה בלתי מורגשת, לא נעלם מעיניה הכחולות של ג’ינה שכל אותה עת, סקרה את רוברטו. כשרוברטו הרים את עיניו, הוא ראה את ג’ינה עומד ממש מעליו ונועצת עיניים במרכז הוויתו הנדחק בקושי מתחת לרוכסן העומד להתפוצץ שלו. ג’ינה חייכה לעברו, את החיוך המתוק והסקסי שלה
"אתה מרגיש בנוח?" שאלה
"יש הרבה גברים שמרגישים נוח בנוכחותך?" השיב רוברטו תוך שהוא אוסף בהדרגה את נשימתו
ג’ינה לא ענתה. היא רק הביטה בו וחייכה.
"תשתה משהו?"
"בשימחה, יש לך קמפרי עם סודה?"
"ברור"
"אז מה אתם עושים כאן בבית היפה שלך? ולמה רק גברים?" שאל
"לאט, לאט, נשתה משהו, נכיר קצת האחד את השניה ואז אעשה לך סיור מאורגן בבית ותדע הכל, אני מבטיחה לך" אמרה בקולה הנמוך והעמוק, כשהיא מביטה הישר אל תוך עיניו ומחייכת אליו. ג’ינה הפנתה אל רוברטו את גווה, וכשהיא ממניעה את חמוקיה כמו לביאה, יצאה מן החדר משאירה את רוברטו לבדו. רוברטו סקר את החדר. חדר הסבה גדול, עם 5-6 כורסאות בדיוק כמו זו שעליה הוא ישב, ספה מודרנית בצבע תואם ושני שולחנות זכוכית מעוצבים בידי אחד מן המעצבים הנחשבים ביותר. החדר היה מואר היטב ע"י שני חלונות ענקיים שפנו אל הגינה המטופחת, מוקפת החומה הגבוהה. "מעניין למה היא צריכה חומה כל כך גבוהה" חשב והביט על הקירות. שלושה רישומים של פיקאסו תלויים בדייקנות על קיר אחד וכמה צילומים גדולים של אישה בעירום מלא בכמה תנוחות. בכל התנוחות פניה היו נסתרים וגם השדיים לא הוצגו במלואים אלא כוסו ע"י הידיים או שתנוחת השכיבה הסתירה אותם. "בעלת הבית?" חשב לעצמו
ג’ינה חזרה אל החדר ועל מגש קטן שתי כוסות משקה – קמפרי נקי עם שתי קוביות קרח ובקבוק סודה לצידו ומשקה נוסף שנראה כמו מוחיטו. היא הגישה לו את הקמפרי, כשהיא מתכופפת לעברו ותוך כדי כך שדיה הגדולים פשוט דיברו אליו. הוא חש צורך עז לשלוח את ידיו ולחפון אותם, אבל האיפוק המתורבת שלו מנע ממנו את התנועה שמי יודע כיצד היתה מסתיימת. ג’ינה הרימה את ראשה, מחייכת ובוחנת את ההשפעה של התנועה המחושבת שלה על רוברטו. רוברטו הבחין כיצד היא נועצת מבט ישיר בזיקפה הכאובה שלו, מחייכת ולוגמת את המשקה שלה. "לחייך" אמרה ורוברטו השיב תוך שהוא מגיש את הקמפרי הצונן אל שפתיו. הוא לגם והביט הג’ינה. למעשה הוא לא יכל להסיר את עיניו ממנה. העור החלק והשזוף שלה זוג הכדורים המאיימים להתפרץ בכל רגע, העיניים הכחולות והמהפנטות שלה גרמו לו לרצות בה בכל מאודו. "אז מתי יוצא הסיור המאורגן?" שאל כשהוא מנסה לשמור על ארשת פנים קלילה ורגועה אבל הסערה שבתוכו לא נסתרה מעיניה הבוחנות של ג’ינה.
ג’ינה לקחה את הזמן. הביטה בו במבטה החודר והתעלמה מן השאלה. "עוד כוס?" שאלה רוברטו שחש בסחרחורת קלה, ידע שאסור לו ללגום משקה נוסף הוא הרגיש מוזר. הזיקפה שלו כאילו עברה את מחסום הגודל המקסימאלי הרגיל שלה. הוא חש כאלו הזין שלו גדול יותר מאי פעם. "מה שמת לי במשקה?" שאל
"אה, זה שיקוי הקסמים שלי" ענתה בחיוך ונעמדה ליד הכורסא שלו
"מה זה עושה?" שאל רוברטו
"זה מאוד פשוט" ענתה ג’ינה. אתה תחוש בזה עוד מעט. אתה תחווה זיקפה שמעולם לא חווית ותציית לכל פקודה שלי. לא תוכל להתנגד" הסבירה בנחת כשהחיוך המתוק שלה לא סר מעל פניה. "אתה נראה די מוכן" אמרה תוך שהא מתכופפת לעברו, שולחת את ידה הימנית היישר אל הזיקפה שלו, מלטפת ולוחצת, כאילו בודקת את הסחורה. בעוד רוברטו מתפתל במושבו הגבירה ג’ינה את הלחץ כדי לחוש את הקשיות המכאיבה שרוברטו חש בזרג הדואב שלו.
"קום, אתה מוכן"

2 מחשבות על “הבית של ג'ינה זיונים בלי סוף- פרקים 1+2”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)